צניעות אצל ילדים - הרב אבנר קוואס (עם כתוביות בעברית)

צופים יקרים, אנחנו רוצים לפתוח קלפים היום בפן בחינוך ילדים שנשאלתי רבות מזה בטלפון או בצורה פרונטאלית, בנושא, נקרא לזה ככה: צניעות אצל ילדים. מה זה צניעות אצל ילדים? אני אסביר. אנחנו ההורים נתקלים לפעמים בתופעות, מרוב הלחץ והפאניקה עושים שגיאות ולא יודעים לטפל בבעיה. הרבה הורים פונים ושואלים אותי: "תראה, כבוד הרב, ברוך השם, "יש לנו בנים, יש לנו בנות", הוא אומר: "יש לנו ילדים קטנים. כן"? "שלוש, ארבע, חמש", בגילאים האלה, הילדים מתחילים לגלות את גופם. זאת אומרת, ההבדל בין בן לבת. ובגלל זה, הם מתחילים לעשות כל מיני דברים שההורים בשוק ובהלם, וחלילה וחס יש לילד סטיה, או לבת יש סטיה, ונכנסים לפאניקה

ובוכים בהיסטריה. הבנתם למה אני מתכוון? בן או בת מגלים את גופם, מגלים חלקים שהם פתאום רואים שיש שוני והבדל. מטבעם של דברים, הסקרנות מושכת אותם לגעת, לעשות כל מיני דברים, ואז ממילא ההורים בהלם ובשוק, הם לא מאמינים. באים אליי בוכים: "הרב, הוא עושה ככה, היא עושה ככה. מה עושים"? הורים יקרים, כלל ראשון בחינוך - אסור להיבהל מתופעות. או לפחות לא להראות בהלה. אתם יודעים, כשאתם מראה למישהו שאתה נבהל, הוא נבהל עוד יותר. אתם יודעים, יש אחד בא להבהיל את החבר שלו, חיכה לו בפינה, איך שההוא עבר, עשה לו: "וואה!", ההוא עשה לו: "אה"! ההוא נבהל עוד יותר. זה שעשה "וואה" נבהל יותר מההוא שצעקו לו "וואה." אתה רואה

אחד מבהיל את השני, וזה מה שקורה. לפעמים כשאתה רואה את הילד עושה משהו: "מה?" - "אההה!", ואז אתה נכנס ללחץ. לא להבהיל אותו. הורים יקרים, תופעה ידועה וטבעית, שכל ילד בגיל מסויים מגלה את עצמו. מגלה את ההבדל בין בן לבת. ואז הוא מתחיל לגעת, הוא מתחיל זה... ואז ההורים בלחץ. הורים יקרים, זה לא סטיות, זה לא שריטות, שום דבר. זה טבעי לחלוטין. קודם כל, אני מזריק להורים זריקת הרגעה: הורים יקרים, לא להיבהל מהתופעה. אולי אפילו זה קרה לנו כשהיינו קטנטנים, ואנחנו כבר לא זוכרים. אז נא לדעת: כמו שיש גיל של גניבות - בין שש לעשר, מה זה גניבות? לוקחים בלי רשות, כולנו עברנו את הגילאים האלה שלוקחים בלי רשות, ולוקחים

מהקופה, וקונים בפלה, וארטיק וקרמבו, היו לנו את הגילאים האלה, גם זה, אולי אנחנו לא זוכרים אבל יכול להיות שגם זה היה. אז קודם כל, זה דבר טבעי. איך למגר את התופעה הזאת? כמובן, לא לאפשר לילד או לילדה להמשיך עם המעשים האלה, אנחנו צריך לבלום אותם. אבל לא להגיד להם: "וואי, מה אתה עושה"? "וואי, השם יכעס עליך." תדעו לכם, ברגע שעושים מזה וואי, זה עוד יותר מושך. "מים גנובים ימתקו." מתי הדבר מתוק יותר? כשזה אסור. כשזה מותר, אין... אני אגיד לכם מגן עדן הוכחה: הגמרא אומרת שבשעה שתיים אחר הצהריים בגן עדן ביום שישי, אדם וחווה היו זוג עם גופים נפרדים. השם כבר ניסר אותם לחצי, לשני חלקים. בשעה ארבע, אמר להם:

"אל תאכלו מעץ הדעת," בשעה חמש אחר הצהריים אכלו, בשש גורשו. שימו לב, בין שתיים לארבע, לא נאסר עץ הדעת, יכלו אדם ואשתו לאכול מאיזה עץ שהם רוצים כולל עץ הדעת. בשעה ארבע, אמר הקב"ה לאדם הראשון: אתה רואה את העץ הזה? אל תאכל ממנו. רק אמר לו אל תאכל, נהיה לו חשק לאכול. ואז הנחש בא, "הלא תאכלו מכל עץ הגן"... התחיל דו שיח ליד העץ. "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל, "ותיקח מפריו ותאכל," ראיתם איזו התדרדרות? למה בין שתיים לארבע הם לא אכלו? כי זה היה מותר, למה בין ארבע לחמש הם אכלו? כי זה היה אסור. "מים גנבים ימתקו, "ולחם סתרים ינעם". דבר שהוא אסור, נהיה עוד יותר יפה,

עוד יותר רוצים. דבר שמותר, תראה, לא הרבה אנשים... מה, מותר, אין לו שום חשק. ציבור יקר, גם הדבר הזה, ברגע שתעשו להם מהדבר הזה "וואאיי, "אייי, וואי... 'נצו', 'נצו', 'נצו','נצו' כמו איזה צרצר, 'נצו', 'נצו', 'נצו...' "וואי וואי וואי, מה אתה עושה"? הילד אומר: "וואי, אה, יש בזה משהו. "וואי, תראה את אבא נלחץ. אמא בפאניקה." "זה דבר מעניין!" ואז מתוך זה, אתם דוחפים אותו עוד יותר לעשות את המעשים האלה. הורים יקרים, לא להיכנס ללחץ, לא צו צו צו צו... ולא פאניקה. כן? בא לך לצעוק, לבכות, לכי לחדר, תבכי, תחזרי עם פנים מחייכות. אבל מה? לא לידו. אז איך פותרים את הבעיה? להסיח את דעתו מזה, להסיח את דעתו. תדעו

לכם, זה גם גיל, זה עובר. להסיח. ואם הוא ממשיך לגעת, בואו נלך בשני כיוונים, לא להגיד לו: "אסור, וואי", אמרנו, זה יפתה אותו. להגיד לו, אחד: "זה לא נקי, יש חיידקים," "יש שם חיידקים. אם אתה נוגע שם, אחר כך נוגע בפה או נוגע בשתיה "יש בזה חיידקים". אז קודם כל ללכת על הכיוון של הסטרילי, ולא סטרילי. הכיוון הלא נקי. ילד וילדה מבינים שמה שלא נקי... הרגלנו אותם לא לאכול מהרצפה, נכון? הרגלנו אותם לא לאכול מפה לפה? הרגלנו אותם לא להכניס לפה מטבעות. קודם כל רבותיי, מטבעות בפה - סכנת נפשות! אני הכרתי מישהו שהוא בלע מטבע, הפסיק לו החמצן למוח, כל ימיו נהיה לו בעיה. ו-ב', המטבע של המתכת, יש לו טעם כזה מפתה,

טעים, אבל הוא מלא חיידקים. לך תדע איזה ידיים זה עבר. אוי ואבוי. אתם יודעים מה? מטבעות, אלה הדברים הכי הכי לא סטרילים שיש. אז הפרשנו אותם מזה, גם מזה נפריש אותם. אני הולך על מומנט אחד שנקרא 'נקי, לא נקי.' "לא לגעת שם, זה לא נקי, זה מלוכלך, יש חיידקים", זהו, "בוא נשטוף ידיים." "בואו נשטוף ידיים" וזהו, גמרנו. אחרי שראיתם אותו נוגע, "בוא נרחץ ידיים". אז הוא מבין שצריכים לרחוץ ידיים, אה, זה לא נקי, אז כמו שהוא עזב את המסטיק הלעוס שהוא מצא ברצפה, כך הוא גם יעזוב את זה. הפן השני - לדבר איתם. אם הם קצת יותר גדולים: "לא צנוע". "זה לא צנוע." הם מבינים שללכת בלי כלום, זה לא צנוע. הם מבינים בגיל הזה. כן?

"לא צנוע." - "אה, לא צנוע?" זהו. גמרנו. ,ברמות שלהם. "לא צנוע. בוא להתלבש כולם לבושים". זהו, גמרנו. שני הכיוונים: לא צנוע, ולא נקי. עכשיו, למה אנחנו בפאניקה, הורים יקרים? אתם יודעים למה? אנחנו חושבים שהוא עושה את זה ברמת תפיסה של מבוגר. היות ולנו יש יצר הרע, ואנחנו לא עשויים מפלסטיק, כולנו בשר ודם, אז מבינים שנגיעות פה ונגיעות שם, זה סטיות, זה בעיות, זה תאוות, זה אובססיה. זה ככה עובר לנו בראש כי אנחנו אנשים גדולים, כי אצלנו זה - בצורה הזאת, זה ייחשב כך וכך. בשום פנים ואופן. ילד לא חושב ברמות האלה, בכלל, ילד מתעסק, למה? כי אולי זה קצת נעים לו, אולי זה חידוש, אולי זה, לא יודע מה, מפתה לו את

הדמיון, זהו. אבל זה לא ברמות. תבינו, עד גיל שלוש עשרה, אין יצר הרע לילד. עד גיל שתים עשרה, אין יצר הרע לבת. מגיל שתים עשרה, שלוש עשרה, אומרים חז"ל: נכנס בהם היצר הרע, היצר הטוב, סליחה, ואז הוא מאוזן, ואז הוא יכול לבחור. עד גיל שלוש עשרה, הם לא חושבים ברמות שאנחנו חושבים. אין להם את הפיתויים שלנו. וגם היא לא חושבת ברמה שאישה מבוגרת חושבת. אלא הראש שלהם סטרילי. לכן, אנחנו חייבים לשים לב, להפריש אותם מזה אבל לא לעשות מזה טררם, לא להיכנס לפאניקה. הרבה הורים, אחרי שיחה כזאת נרגעו חזרו לתלם, זה עובר. במשך כמה זמן, חודש חודשיים שלושה, עובר. לשים לב, מה כן? שהוא ישן, כשהוא הולך לישון, אם הוא נרדם מיד

או משהו מתחת לסמיכה, גם היא... תשימו לב, לשים לב אם הם הרבה זמן נמצאים בשירותים, או באמבטיה, פשוט לפקח על זה. וברגע שאתה מפקח על הדברים האלה, אתה יכול לבלום את זה כי באמת, אם הוא יתרגל הרבה הרבה הרבה, או ההיפך - ההיא, כשיהיו גדולים יהיו קצת בעיות. זה כבר תשאלו את הפסיכולוגים. אבל נכון לעכשיו, להפריש אותם בלי פאניקה ובלי לחץ. דבר אחרון, הורים יקרים, לצערינו הרב, המדיה הרסה כל חלקה טובה. המדיה, הסרטים, החשיפה, הפלורליזם, ה'נאורות', הנאורות, הפתיחות, הרסה לנו את חינוך הילדים. הורים שמאפשרים לילדים שלהם לראות סרטים או לראות מחזות או להיות חשופים לדברים לא טובים, מכניסים בהם מילדות את היצר. למה

אני מתכוון? הרי אמרנו, אין לו יצר כזה כשהוא קטן, נכון, אבל הזרעים נזרעים. הוא כעת לא מבין כל כך מה הוא רואה ומה מושך שם, אבל תדעו לכם שכשהוא יגיע לגיל העשרה, שכולו הורמונים, וואה וואה, הזרעים האלה ינבטו ויהיו ארזים. זה כבר יהיה חזק מאוד אצלו. לא לחשוף את הילדים לדברים האלה. לא רק אצלי בבית, גם אצל השכנים. אנחנו יכולים להיות סטרילים, הכל בבית שלנו בסדר, אבל אצל השכן, האבא ליברלי, מה איכפת לו, כולם יראו, שידעו, מה, בסוף כולם... בסוף כולם ידעו... הבנתם את הקשקוש הזה? זו טעות! נכון, בסוף כולנו נאכל אבטיח, אבל בוא תאכיל אבטיח תינוק, בוא, תסובב את האבטיח, בסוף גם כולנו נאכל. זה מה שאנשים... אתה

מאכיל את הילד דבר שהוא לא - אין לו את הכלים לאכול את זה. מה זה "בסוף הם ידעו"? נכון, בסוף כולנו נאכל עופות ואבטיחים, אבל אתה לא מאכיל ילד בן חצי שנה אבטיח. אותו הדבר בנפש. לחסום. אז החבר ההוא - רואים? זה שם סטרילי, להרחיק אותו. דבר נוסף: למשל... והורים יקרים, זה, שימו לב מאוד, נתקלתי הרבה בזה, באים, "ברוך השם, אנחנו משפחה שמורה, אנחנו משפחה על רמה, לא מדברים, לא מנבלים את הפה, לא זה... הולכים צנוע, הולכים כמו בן אדם. כן"? "מכובדים. באים לסבתא, יש כמה בני דודים לא על הקרשים - מתחת. "רואים אינטרנט, הכל... גם ההופעה שלהם, גם הלשון, גם הדיבור", ותדעו לכם, שלפעמים קורה שאתם עם המשפחה אוכלים

גרעינים, והבן דוד הגדול, כל הילדים הקטנים לידו, והוא מסביר להם כל מיני הסברים. כמה צריך להיזהר. הורים יקרים. אנחנו בוכים על הדברים האלה, כמה צריך להיזהר! אתם עסוקים עם הדודות עם האחים, עם האחיות, עם החבר'ה, כן? והקטנים יושבים עם איזה בן דוד קצת גדול, שראה הכל, ומסביר להם הכל. אתם מבינים מה שקורה? אחר כך אמרה לי אמא אחת, פתאום רואים איזה ילד מנשק את אחותו בצורה לא נכונה. או בצורה אחרת או חיבוקים. אתם מבינים? ואז באים... הלכנו אחורה אחורה אחורה, התברר שכשהוא פגש את הבן דוד הזה, הוא מוציא אותו מדעתו. לשים לב, הורים יקרים, חינוך ילדים זה דבר מאוד שווה. כל הזמן האנטנות עובדות. כל הזמן המסכים. באתם

להתארח, באתם לסבתא, יש את הבני דודים הבעייתיים, הילדים לידכם. האפרוחים לידכם. אתה לא יודע מה יכול לקרות בחדר השני. האפרוחים לידכם. אתם יודעים שיש כמה בני דודים או ילדים שמועדים לפורענות? תגידו לאמא: "אמא, אם משפחת איקס וואי נמצאת, אני באה בתאריך אחר." "למה"? " -בננה. ככה אני רוצה". "זהו, אני רוצה לבוא בתאריך שהם לא נמצאים". ואז הם לא נחשפים הם לא מגלים להם סודות. כל אחד יגיע הגיל שלו, התפיסה שלו, בסוף הם ידעו כשהם יהיו גדולים, אבל חנוך לנער על פי דרכו. אמר שלמה המלך: לכל ילד, יש קצב אחר. לכל גיל, יש קצב אחר. לכן, לשמור עליהם. ואם ראינו שקרה משהו מהתופעות הללו, אמרנו, לפעול או מצד 'לא נקי,' או

מצד 'לא צנוע'. אבל לא להיכנס לפאניקה. ולגדל את ילדינו בריאים בנפש, בריאים בגוף, לטוב להם כל הימים. אמן.