"רעדתי מפחד. לא ידעתי מה אני הולכת לראות": פרי כהן משתפת במסע חייה המאתגר, חלק 2

אני אומרת להמא תראי מחר אני אהיה לבד לא תהיה איתי ואני רוצה שתברכי אותי תברחי אותי שסוף סוף לא יקראו לי מקולקלת תברכי אותי שאני אהיה מתוקנת תברכי אותי שאני אהיה ראויה לתואר שאני אצליח לבנות שאני לא אגרום גם לו להצטער היא אומרת מולי ומברכת אותי שתזכי לבנות בניין הדדעד היא התפרקה כי היא הרי לא רוצה את הבניין הדעד הזה היא מברכת תחשבי מה זה לאמא שלך שהיא מברכת אותך במשהו שה כל כך לא רוצה בו. בדיוק. בדיוק והיא הולכת. אז אנחנו מתחילים להתארגן. את מכירה את המשפחה שלו? בטח כל כך שונה מהמשפחה שלך. לגמרי אני דבר אחד שאני יודעת עליהם זה שהם קיבלו אותי. זהו. אני כן יכולה לומר שקצת אחרי שהחלטנו שאנחנו

מתחתנים הוא מתקשר אליי החתן והוא אומר לי תראי הסיפורים שמספרים עלייך הם באמת כאלה נוראים ואני אומרת לו לו מאיפה אתה יודע אתה שיך לו אז כל אחרת כן הוא מגיע מבית חילוני מה קשור אלי אליך מסתבר שהרב התקשר אליהם ואמר להם שלא כדאי להכניס ראש בריא למיתה חולה וואי איך הוא יודע אבל הבת שלו למדה איתי בכיתה אני זוכרת שאני עומדת שמה פסיכת טלפון ומתחננת על נפשי ואני אומרת לו אני מבטיחה שאני יכולה להיות כזו טובה. אני רק מחפשת מישהו אחד שיאמין בי שאני יכולה להיות כזאת טובה. כן. כן. והוא אומר לי, "בסדר, אבל לא תאכזבי." ואני אומרת לו, "מבטיחה." אני הופכת להיות עסירת תודה. זה סוג של עסירה, כי אני חיה עם תודה

ענקית ואני רק רוצה לרצות כדי שהם יבינו שהם לא עשו טעות. אבל את קלה בתוך הרצון להוכיח שאת באמת טובה. לא גם שבת איך ילדה מבית גורי בכלל נכנסת רק אני מדמינת את הביקור בבית של אותו נהג אוטובוס פער תרבות ש אין לתאר זודאי הם משפחה נפלאה זה לא קשור זה לא סותר אבל הפערים האלה כן זה אי אפשר לתאר בכלל לגמרי ואת שלמה עם מה שאת עושה את אוהבת אותו זה מתוך אהבה מאוד מאוד תשמעי הוא איך איך אומר הרב ולבה שנתינה יוצרת את האב נכון ממש הרב דסלר מדבר על זה שנסידה הרב דסלר כן קודם כל הוא נתן לי זה כבר יצר כן אבל הוא נתן לי לתת לו הוא הסכים לקבל בלי תנאים הוא הסכים לקבל את מה שהיה לי לתת שאל אותי אחד מגדולי הרבנים

שמתעסקים היום בנושא הזה הוא אומר לי תראה אני יודע מה גורם לבנים לרדת מה גורם לבנות מה הם מחפשות בחוץ אני יודע מה בנים מחפשים שזה גם שטויות זה לא נכון מה כן אבל מה בנות מחפשים מחפסות כולם מחפשים את אותו דבר אני לא חושב שיש כל כך הבדל את יודעת נכון מחפשים אהבה מחפשים חנה מחפשים הם מחפשים מישהו שיהיה מוכן לקבל מהם כי עצם זה שאנחנו מאפשרים לילד שלנו או לתלמיד שלנו או לתת לנו אנחנו יוצרים אצלם את האפשרות להרגיש משמעותיים נכון הוא נתן לי את האפשרות להרגיש משמעותית בחיים שלו הרגשת משמעותית מהתחלה כן מאוד מאוד לא הרגשתי כמו הילדה המסכנה שלקחו את המרחוב ואספו אותה אל הבית לא הייתי שווה הוא נתן לי את

האפשרות להרגיש שווה את מרגישה את פערי הגילאים או שאת את בוג כי אני גם מגדלים אות נכון סתם גדלת בצורה מאוד בוגרת כבר רוקמת ותופרת ומבשלת ומגיל אפס אז כן וואו כן ולא לא לא הרגשתי את הפערים האלה אבל כן הם פערי תרבות מטורפים אפילו את שומרת עדיין שבת באותה תקופה את שומרת דברים בפרקטיקה הוא לא שומר איך עושים את איך נראית החתונה אז החתונה אה אה איך לא הזמנת אותי? היחד לך לא היה אף אחד שהיה מהצד שלי. הייתי באה ברור שהייתי באה כי מחסיקה לך את היד. אז זהו לא היה לא היה שם אבל אנחנו נגדים ואנחנו נמר שהיו שתי חתונות כי אנחנו התארגנו ממש ממש לחתונה ו ואז שבוע לפני החתונה אותו הרב התקשר ואמר שהוא פגש את

אבא שלי הוא לא יעשה את זה אז אנחנו צריכים להשיג לנו רבנו חתונה ממש גדולה אין רב זה הרב שמוכן ללכת נגד הרב לדו שכן בדיוק עכשיו זה לא היה נגדו מסכן זה היה זה היה להיות בעדו זה לא היה נגדו אבא שלי לא עשר שום דבר זה רק להיות בעדו גדול להבין את הכאב שלו ולא לא לא לעשות לו את זה. אני מבינה. ו ואז אנחנו שבוע לפני החתונה הם אבא שלו והוא א נסעו לרבנות לבקש רב ואף אחד לא מוכן לעשות את זה אז הם שלפו את נשק ם מודים ואמרו אוקיי אנחנו נח זה היה כזה זה היה נורא פרימיטיבי אבל זה היה כזה מה שהיה נהרוג אז אנחנו נסעה לקפריסן ואנחנו נגור בקיבוץ אם לא יהיה מי שיבוא לקראתי אוקיי ואז מי רוצה שישר מביאים רב זהו מזכר

הרבנות כאן ואמר אני אחתן אכם יש לי אפשרות לחתן אני אחתן אותכם אל תגידו לי איפה אל תגידו אתה עדיין אגב בלבוש דוסי באותו זמן? כן, אחר כך ודאי כבר התחלתי לשנות. א ואז א מזכיר הרבנות יחתן אותנו. אנחנו לא נגיד לו איפה ומתי כדי שהוא לא יצטרך לעמוד מול ים שאלות. ו וא ו וא ו וא ו וא אנחנו הוא אומר לנו כדאי שתעשו חתונה קטנה. עכשיו איך אפשר לעשות חתונה קטנה? הם מתכננים חתונה ענקית. כי להם בעצם למה לא? למה לא הבן ה הטוב שלהם התחתן? למה לא? בדיוק בדיוק וו ובאמת ובאמת הבן הטוב שלהם אם אני מסתכלת היום על היכולת שלו לתת לי את האפשרות בתוך כל זה לא להרגיש מסכנה אלא להרגיש שווה אז זה רק מלמד באמת על מה שהוא

היה ואמא שלו כל כך מתרגשת שהבן הבן שלה עומד להתחתן אז למה לא לעשות חתונה גדולה נכון כן והרב אומר תעשו משהו קטן אז הם מחליטים שמשרירים את החתונה הגדולה אבל ביום שישי אנחנו נעשה חתונה קטנה וככה אנחנו מוצאים את עצמנו ביום שישי בצהריים אולם קטן בתוך אולם בתוך בית מלוןכ שמלת כלה קטנה היא הייתה בקרוב של השמלה של יום ראשון מי עוזר לך כלכלית את לבד אף אחד לא הכל הוא עשה זאת אומרת השמלה העיפור הל הכל ושיהלך את הכי טוב הכל הוא עשה ואני עומדת ככה במרכז האולם, מסתכלת סביבי, אוקיי, זאת החתונה ואז אומרים לי זה הכיסא שלך, אני מתיישבת, אמא שלו מתיישבת לידי, סבתא שלו מתיישבת מהצד השני שלי, אין אורחים בכלל

מהצד שלך, רה אנשים מהצד שלו, לא קשור אליי. ואז הוא מגיע, מרוגש כולו, הוא חתן ביום חופתו, נכון? הוא מגיע לחסות את הכלה. ומה חתן ביום חופת? הוא רוצה לראות את אשתו שלמה, לראות את הכלה שלו שלמה והוא יודע שמשהו לא טוב כי הוא רואה אותי בוכה ברור. והוא מתכופף לפני שהוא מכסה אותי והוא אומר לי אל תבכי הכל יהיה בסדר אני לא עונה לו בכלל אני מחייכת חצי חיוך כי הפה שלי רק מתאוות לבכי ואני לא רוצה אני רק רוצה לשמור אותו כן ואני לא יכולה לספר לו מה מציס אותי באותם רגעים זה היה נרוץ בערב קודם יום חמישי אני הולכת להתארגן לילה לפני החתונה אה א ואני נורא מתביישת בפעם ראשונה שאני ניגשת לעשות את מה שנשים יהודיות

עושות כשהן הופכות להיות נשים לבד אני לבד הולכים אמא ויותר מזה אצלם הם נכנסים בכל רש וצלצולים עם הכלה אמרתי לו אתם תתנו לי את הפרטיות שלי אתם לא נכנסים איתי אני נורא מתביישת ואני זוכרת שאני ככה מתארגנת סליחה מכבודכם אבל אני עטופה כך במגבת ותפיקות בדלת ואני אומרת אבל אני ביקשתי מהן מאמא שלו ומאחותו אל תדפקו אל תנו לי לסיים את זה תרבות אחרת יש כן ואז אני אומרת אבל למה הם לא מבינות אז אני ניגשת מאחורי הדלת רק מוודת שהיא נעולה ואני אומרת מי זה ואז היא עונה לי זאת אמא ואני אומרת מה היא עושה שם היא אמרה שאני לא אגיעה הביתה כי קשה להם היא אמרה שאני אתן להם ללקק את הפצעים בשקט יש עוד ילדים בבית זה כזה

לא פשוט כן גם מה יגידו והשידוכים הבאים בדיוק בדיוק בדיוק אז אז אז התבקשתי לא להגיע אז מה היא עושה שם למה למה היא באה? אז אמא באה למקווה ואני פותחתי את הדלת ואני אומרת לה אמא בכל זאת בת והיא אומרת באתי רק לכמה דקות היא סוגרת את הדלת ואני ככה התופעה מנסה לשמור ככה איכשהו על כאילו כבודי בסיטואציה הזאת כי כאילו הלכתי כי אני לא צריכה אז אני כן כל כך צריכה אותכם ואז היא מוציאה מהתיק שלה קופסת קרטון לבנה והיא פותחת אותה ועל כתיפה שחורה יש שרשרת זהב אד אדירה בגודלה והיה גם צמי טועם פרי אומרת לי סבא שלח לך יואו סבא רצה להיות בטוח שמחה כשאתעמדי תחת החופה תראהי קלה והיא מבקשת ממני רשות לענות לי את

השרשרת והיא עומדת מאחוריי ואני מנצלת את ההזדמנות שהיא מאחוריי כי ככה היא לא יכולה לראות שאני בוכה למה לא רציתי שיראו שאני בוכה כי לא רציתי שאף אחד יחשוב שאני חלשה או שאני מצטערת אני לא אני לא אף אחד לא שב שלח בגיל 18. כמה כוח יש לבנות האלה לכולם חזקות והם לא מוכנות לתת לאף אחד שישבר אותם נכון ו איך הם אומרות לי כל כך הרבה כל כך הרבה זמן לא בכיתי זה מבחינתם גדולה כן לא בכיתי אני לא רוצה שהיא תראה שאני בוכה זה פתאום זולג לי כן איך אומר השיר אבל למה הדמעות בוכות מעצמן כן וא אני אומרת לה אמא תראי מחר אני אהיה לבד את לא תהיה איתי ואני רוצה שתברכי אותי. תברחי אותי שסוף סוף לא יקראו לי מקולקלת.

תברכי אותי שאני אהיה מתוקנת. תברכי אותי שאני אהיה ראויה לתואר, שאני אצליח לבנות שאני לא אגרום גם לו להצטער. היא אומרת מולי היא מברכת אותי שתזכי לבנות בניין הדדעד היא התפרקה כי היא הרי לא רוצה את הבניין הדעד הזה. זאת אומרת היא מברכת. תחשבי מה זה לאמא שלך שהיא מברכת אותך במשהו שכל כך לא רוצה בו. בדיוק. בדיוק. והיא הולכת ואני ממששת את הדלת ומנסה להרגיש טיפה עוד קצת אמא. וכשהוא אומר לי את ידגי, הכל יהיה בסדר? אני אומרת לא, שום דבר פה לא בסדר. ממש לא בסדר. כן. שום דבר לא בסדר. כל מה שהוביל לכל הסיטואציה הזאתי, כל המהלך של כל השנים האלה, כל מה שהיה פה, אף אחד לא חשב שיכול להיווצר מצב שזה מה שיקרה.

שום דבר לא בסדר. זה היה ביום שישי. ביום ראשון הייתה חתונה גדולה, מפוארת. לך יש איזשהיא מישהי בחתונה הזאתי? מיש לא, אני זוכרת שאני מעבירה את הזמן לפחות בתחילה. אני רואה את כולם רוקדים מולי כמו במחול של משוגעים. אני לא קחתי ריקודים כאלה. אף פעם שירים מן הסתם. כן. מוזיקה כזאת, הכל אחר. כאילו הגעת לעולם אחר לגמרי. וזאת החתונה שלך. אני אני מבינה שאני הזרה היחידה בחתונה הזאת. אני אורחת כאן בחתונה. הם כולם אורחים הרבה יותר מוכרים ממני. יואו. ואני מנסה לתפוס איזה זוג עיניים אחד מוכר, איזה כף יד מנחמת. זהו. ואני מבינה שזה לא, זה לא פה, זה לא. ואז באמת אנחנו מתחילים את החיים האמיתיים והיו חיים שהיינו

צריכים לגשר על המון המון פערים והכל. המון פערים. גם ככה גבר ואישה שנישאים יש להם כל כך הרבה יודעת לגשר על שפה של אישה שפה של גבר פה זה הכל הכל שונה לך איך עושים את זה עם המון אהבה כן חייב כן חייבת להיות כאן אהבה כן חרת אי אפשר להיות מתפרק כן המנטליות שונה השפה שונה התרבות שונה הכל שונה כל אחר מתפרק כן וכל הזמן לזכור אמ אמ לזכור אני אומרת את זה גם היום המון להמון זוגות שמגיעים אליי למה התחתנתם תזכרו למה תזכירו לעצמכם מחלך החיים למה עשיתם את זה כן ואם תחפשו זה עדיין שער לגמרי לגמרי הרבה פעמים זוגות אומרות כן אבל הוא כבר לא מה שהוא היה אחותי את לא רוצה שהוא יהיה מה שהוא היה לא וגם את לא מה שהיית

בו אנחנו כולנו גדלים ו בדיוק אבל התחתו כשהיית ב-19 הוא היה בן 20 אתה רוצה שהוא ישאר בן 20 בגיל 40 נו עדיף שלא כן אז בואי רגע תנסי שנייה עכשיו אמרת לי שגם זאת אומרת את גם קצת משתנה הולכת קצת לכיוון שלו באותו נכון מבחינה חיצונית אז באמת אה את חובשת כיסוי ראש אחרי החתונה לא לא ממש כאילו כבר לא לא דתיה במראה ממש לא מכנסיים פיותכן כן הכל וואו הכל זה קשה פעם ראשונה בטח לעשות את ה השינוי הזה כן כן כן כי זה לא באמת בא מתוכך יש משהו במה שאת אומרת כןכת אחת הבנות היה לי את הקטע נורא מעניין היא הייתה מגיעה להרצאות שלי בפני ברק עכשיו את יודעת בתחילה התחלתי לתת הרצאות לפני כמה שנים טובות אז את הופכת להיות

הביי הלאומית כאילו את ה את הזאתי שנשרה והיא חוזרת כן הציפור אצלך כן והיא הייתה מגיעה היא מכנסה עם ממש ממש קצרים כן זה לא היה מחמילה כי בלי עין רעה היא הייתה להכילה רגשית בעייתית מקועקעת גופיות היא הייתה רוכבת על אופנוע ואם אם הכסדי הייתה מגיעה ואחרי הרצאות הייתה מחבקת אותי ומנשקת אותי יום אחד שאלתי אותה לגבי איך שהיא נראית כן לא כי רוצה להחזיר אותה בתשובה רק כי חלק מהמהלך שאני עושה עם הבנות שמגיעות אליי זה בוא נהיה מחוברות למציאות ותיראי גם טוב באיך שאת רוצה אם מכנסה עם גופי אבל תראי טוב והיא אמרה לא זה לא יפה אני יודעת אז למה את עושה את זה אז היא אמרה תראי כל מה שהחרדים אמרו לי לא לעשות

עכשיו אני דוק ברור או כל מה שהם אמרו לי לעשות עכשיו אני עושה ההפך אמרתי לה את יודעת שאת חרדית למאדרין רק בלא אה ודאי זה לא ספק את עדיין אותו דבר פה אז הלכת עם מה שהיה צריך ופה את עושה דווקא מה שלא צריך אבל זה מה שבעצם מנהל אותך זה הדווקא אז אני חושבת ש כן היה בי קצת דווקא אבל לא רק בתחילה את בטוחה כשאת לובשת מכנסיים את בטוחה שהקדוש ברוך הוא ירד מלמעלה ויתן לך ככה איזשהיא כן ואז פתאום את מוצאת שלא ואז את מתחילה להתנצל ולהתקפל ואז אמרתי בורא עולם אתה יודע כאילו תבין היה לי קשה ומצאתי משהו מאוד מוזר מצאתי שדווקא דרך זה אני מתחברת ממקום אחר ווהיה לי כל הזמן שיח כל הזמן שיחה אז בעצם כמה שנים אז את

בונת את הבית כבית חילוני כמה שנים לא לא בניתי את הבית כבית חילוני ילדים שכל הזמן אומרים אמא אבל אנחנו לא חרדים את זוכרת נכון כי זה היה מאוד זה ה אני אקרא לזה ורמדיק החמימות הזאת שגדלתי עליה החמימות היהודית שגדלתי עליה אי אפשר לקרוא לזה בית של בדיוק ואז אם נגיד הייתי מברכת איתם דמעות ואו שהייתי אומרת איתם מודה אני בבוקר היה שמה משהו אחר ו רגע על כמה ילדים אנחנו מדברים שבעצם נולדים תוך כדי התהליך הזה כמה ילדים הגדול ששם היה לי סיפור מאוד מאוד מאוד מאוד לא פשוט א באמת אחת ההוכחות שאני מוצלחת זה כשאני מגלה שאני מחכה לו כי אני מוצלחת כאילו אני צריכה לבנות משהו ו אמרתי תהליך מאוד מאוד מאוד מאוד

ארוך לא משנה לא ניכנס לזה כי זה כבר פרסתי את זה בכל א מקום נולדו א כן לא כן פרסי כבר סיפרתי את זה כל כך הרבה אבל אחד באמת הייתי הייתי מאושפזת המון זמן כי הרגשתי מאוד מאוד לא טוב עכשיו אין איתי אין לי מבקרים כי נורא לבד זהו זהו ובאמת אה באחד הביכורים של הרופאים אז הלכתי ככה לאיזשהיא בדיקה ובבדיקה הרופא מספר לי שלילד שלי יש לי שמאל דאון וזה היה נוראי כי אני ילדה קטנה כן ואחרי כל מה שיתן בלי משפחה ואין לך כלום ואני הולכת לטפל בילד הזה והדבר שהכי זיזע אותי זה שמה שעבר לי בראש זה ש נוגיע לך כן כן את מקולקלת את לא בסדר אז גם הילדים שלך למרות שקשה לי להגיד כי הילדים של תסמל דאון הם הילדים הכי

מתוקנים שיש אבל בעיניים של ילדה בת 18 כן נכן נכון וגם וגם את כל האמת הם מדהימים אבל שום אמא מראש לא מבקשת שום דבר כזה בדיוק נכון וזה היה מטורף כאילו אני או לו ב-1 אני הולכת לגדל ילד עם תסמונה דאון הוא כנראה לא ירצה אותי כי היה לי ממש קשה ו מיד אחרי שחזרתי מהחדר של הרופא ואני מקבלת את הבשורה הזאתי אני מקבלת שוב מבקרים אליי אלה היו חמי וחמותי הם פגשו את הרופא במסדרון והוא סיפר להם ואז הם מגיעים אל המיטה שלי הם מניחים שלושה כיסאות למול המיטה שלי ומתחילים לדבר במקום שאת הגעת אליו בעולם שלנו לא הרב מחליט את מחליטה אבל את חינת להחליט ותצרכי להחליט מה את עושה תכניסי בשיקולים שלך שזה לא יהיה דרך

מדהימה לפתוח משפחה וזה הילד הראשון שלך ואני זוכרת את הרופא אומר לי מסתכל לי בעיניים אומר לי מידלה והמילה הזאת המיסה אותי אומר לי מידלה יהיה לך עוד הרבה ילדים תוותרי לא יודעתי מה לעשות עזבתי את בית החולים השתחררתי הביתה היינו גרים אצל חמי וחמותי זה היה יום שישי וימי שישי היו לי מאוד מאוד קשים וואי יכולה לתר חסרים כן, ודאי חסרים. כן. כן. ו ואין שם את אבא ואין שם את אמא והולכים לישון יחסית די מוקדם כי זמן שבת זה זמן שלגור כוח ואני לא נרדמת לא נרדמת וכל הזמן מתנגן לי בראש השיר של רבקה זוהר אל הדרך היורדת מן הכפר במיוחד בפזמון אך איני יודעת מה קרה איבדה הדרך הברכה אין אין לי היה לי ממש קשה וזה ערב

שבת שאני מגיעה לשם שם והיה בינינו ויכוח ואני זה היה לי קשה מנסות ואני מחליטה שהפערים הם כל כך גדולים וכל כך קשה לי ואני כל כך לבד אני בורחת אין לי לאן אבל אני בורחת עכשיו אני רצה עם הפיג'מה שלי אישה בהריון בואי גם כן כן חודש מתקדף זה היה זה היה כמעט שישי כברכ יואו לאן את הולכת אין לאיפה זה היה ערב פסח היה עדיין קר גילו בירושלים מתחיל להכשיך אני רצה כמו הופה לי המטורף פתער פזור יאללה מפני רצה ורצה וראצה רין לי לאיפה ללכת שזה הכי עצוב שבעצם אתה אומר לעצמך אין לי באמת לאן ללכת אין לי אין לי אני לא יכולה לחזור להורים שלי לא עכשיו לא בצורה שאני נראית בה אני לא רוצה להיות שם כי נורא נפגעתי מה אני

עושה ואני באמת באמת יודעת שמה שמנהל אותנו בשבוע הזה זה התינוק שלי הם לא רוצים הם לא רוצים ושם אין רב שיסביר את הער ערך של ה של העניין הזה כן ובשלב מסוים אני מגיעה לאיזשהיא חורשה היה שם סלע מאוד גדול היה מעליו עץ ענק אני מגיעה לשם אני מתיישבת על הסלע מתכסה פשוט כיסה אותי העץ הזה ואני מחבקת את הברכיים שלי אליי ואני מדברת עם התינוק שלי מתוק שלי אני אומרת לו תדע לך שלפני הרבה שנים קראתי בגזיר של עיתון שתינוקות ברחם שומעים הכל נכון הם גם מרגישים הכל אז אתה בטח נורא דואג תודה דע לך אמרתי לו אני יכולה להבין אותך כי אני מצב שלך מדהיג אני גם יודעת מה ההרגשה כשאומרים לילד שהוא לא טוב נכון תודה דע לך

אמרתי לו אין דבר כזה ילד לא טוב לא קיים אני מספרת לך אני יודעת אין דבר כזה מתוק שלי אמרתי לו אני הולכת להיות אמא כזו טובה אני הולכת לעזור לך להיות בדיוק מי שאתה איך שאתה לא עוזבת אני נשארת אתה יכול להיות רגוע. אמרתי, אתה יודע, בזמן של הדלקת נורות עם מאות מתפללות על הילדים שלהם. אני עכשיו אתפלל עליך ואנחנו נתפלל ביחד ואתה תהיה מדהים. אחרי שאני מבינה שעשיתי החלטה, הוא קל לי. בטח. עכשיו אני צריכה לספר להם. כן. עכשיו אני חושבת ואז פתאום אני רואה על עדן חלון שתי נרות שמישהי הדליקה. איי. ואני נזכרת בנרות שבת של אמא שלי. ואני למול הדמות הזאת שעולה לי אני מתחילה להשיר שירים את השירים שלנו מהבית של

פעם שירים של שבת ומתוך החושך הזה פורצת לי כזאת צעקה אני קוראת לה אמא אמא אמא ואני חוזרת לשם לא כאילו רציתי רציתי לחזור לשם זה היה כן מקום תוך בשבילי הוא היה שם הוא היה שם והוא ידע לתת לי את המקום המאוד בטוח שהייתי צריכה כן ו הוא נולד ברבע של היה ברור לי וואי אבל אז התחילו ביום חילוקי דעות ממש לא פשוטים כי הוא גדל בתרבות אחרת נכון שונה לחלוטין מהתרבות שלי תמיד אומרת שמתחיל ה הקושי הבאמת מתחיל כשהילדים מגיעים אין מה לעשות זה לאן לשלוח אותם איך לחנך אותם איך לזה ממש ואז מה עושים אז החלום שלו היה שהם יהיו שחקני כדורגל ולשם הוא רוצה לקחת אותם על גופתי המתה אני נלחמתי לא הסכמתי אמרתי לו אני אמכור

את הבית אני אבוא איתך לכל מגרש כדורגל אני אהיה שם איתך אנחנו ניקח צימר ליד ניסיתי להציע כל מיני הצעות אבל הוא היה מאוד זה היה מאוד רציונלי הוא אמר זה לא ילך זה לא ילך כן לא כי הוא צודק הוא זאת אומרת הוא מבחינתו הוא לא יפתיח לחיים של בחורה דתי בית דתי כן נכון לגות מזה הוא אמר תראי כל השבוע הם שלך תשים מה שאת רוצה בשבת הם שלי אז בשבת היה לנו רק אבא של שבת לא הייתה אמא של שבת כי הם לא היו בבית כן הם גדלו והם יהיו באמת שחקני כדורגל באמת כן הם שיחקו בביתר ירושלים במשך שנים ארוכות אה ווואו יפהכ אז בעצם יש כמה ילדים יש לכם היום שבעה שבעה ואבל אז יש לנו שני בנים ובעלי הופך להיות מאמן כדורגל אה אוקיי

וכאילו זה היה התרבות בבית אלה היו החיים משמה נבעו ההתרגשויות של הבית כן אז איך אז איך זהו את מילה אנחנו עכשיו הבית לא דתי שחקני כדורגל מאמן כדורגל אבל כשאת יושבת מולית עם החצאית והגולף והמטפחת הקדוש ברוך הוא א שיהיה ברי הקדוש ברוך הוא יש לו דר אחי מה זה מעניינות לנהל את העולם הלו הוא גם מדויק לא אין יותר מדויק ק ממנו עזבי זה בכלל על זה אני לא מדברת יואו מה הוא עשה אז אני שוב בהריון מחכה לילד פעם הרביעית יש לי עוד בת שתהיה בריאה עד 120 אחרי שתי הבנים כן ו ואז אני עומדת ל להביא שוב ילד לעולם והפעם בבדיקת אולטרסאונד מספרים לי שהרגליים שלו הפוכות ואני שומעת את זה ואני אומרת לבעלי אתה שומע הוא

אומר לי כן אני אומרת לו מה אתה שומע אומר לי מה אני שומע מזל לא משהו את יודעת עשינו את מה שעשינו כנראה יש עלינו כל מיני אז אני אומרת לה לא זה לא מה שאני שומעת אני שומעת שהשבת אותה שבת שפעם אחרי פעם אתם דורסים אותה עם כפות הרגליים שלכם השבת הזאת לא מוכלת זה לא כי לא אוהבת אותנו היא אוהבת אותנו היא רוצה אותנו איתה ו היא שלחה לנו מסר מתוק תינוק בדמות של תינוק כדי שזה יהיה יותר קל. כן. אבל שאני מחכה לו אני מזוזעת. אני ממש מזוזעת. אני אני רועדת מפחד. אני לא יודעת מה אני הולכת לראות. עכשיו את בטח לא מדמיינת כף רגל קטנה כזאתי. מדמיינת כף רגל גדולה ענקית שהולכת ומנופפת לשלום לכל העוברים ושווים וכולה

וזה מעוות וזה בא לי בסיוטים של הלילה איך שזה הולך. שהוא באולטרס שיש ממש ממש הרגלייםות כן זה היה ממש לא נעים לראות את זה אני זוכרת שאני א נמצאת בלידה שלו ואני מגיעה ללדת אני כל כך מפחדת אבל כן אבל אני כל כך רוצה אותו כן כילדים שלי זה וואו כאילו אין דבר יותר יקר לו תראי איזה אור יש לך שאת מדברת עליהם צל לראות את עצמך יואו יואו ו ואני אנחנו נכנסים לחדר לידה אני יודעת שבעלי מפחד בדיוק כמוני וגם קשה לו לראות דברים כאלה הוא נורא קשה לו כשילדים קטנים חווים דברים לא פשוטים כן הוא קשה ואני צריכה להיות כאילו חזקה ולומר שיהיה בסדר יהיה בסדר ואני מקבלת את התינוק אל הידיים שלי זה היה ממש לא נעים המיילדת

מהר מכסה לו את הרגליים בעלי קשה לו נורא הוא הלך להיות עם הילד ילדים אבל ידעתי שהוא מעדיף כמה שיותר מהר ואני זוכרת שהוא אמר לי תשתדלי שמוקדם בבוקר כבר יגבסו את הרגליים ידענו מה התהליך שאנחנו עומדים לעבור חמותי מתנדפת גם כן מהר היה להם נורא קשה ואני שוכבת עם הילד ככה הוא שוכב עליי אני מחבקת אותו ככה על המיטה לא היה לי עוד כוח להרים את עצמי ואני מבטיחה לו שאני אהיה אמא כזו טובה ואני אומרת לו תראה אנחנו נעבור את זה ביחד זה יהיה תהליך יהיה ככה יהיה אבל וזהו ואנחנו מתחילים לעבור תהליך תהליך שלו ותהליך שלנו כי אנחנו מבינים שאם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את זה זאת אומרת שהוא לא מוותר יותר איך קוראים

לתופעה הזאת אגב קלפפות כן קלפוט ממש קשה כן נשמע שזה מסיבי מאוד קשה הוא עבר ממש ניתוחים עד גיל חמשו היום הוא הולך רגיל אי אפשר ממש לראות כלום י בזמן הזה לסבא וסבתא לנדו יש קשר עם הנכדים שלהם? סבא לא. סבתא ממש בתחילה בה קטנה אחר כך טיפה יותר אבל אבא שלי לא הכיר את הילדים שלי עד שהבן הגדול שלי היה בן תוח אוץ'. יואו. כן. זאת אומרת, הוא הפסיד אותם בהתחלה שלהם. עכשו והילדים יודעים שיש סבא בסבתא חרדים בארנוף. הכל הכל תמיד שיתפתי. מאז שהם היו קטנים. כן זה הטענות כלפיי זה שאני משטפת את הילדים שלי יותר מדי אבל אני חושבת שזה הכי נכון חושבת שזה נכון אני גם אני מסכימה איתך אני תמיד אומרת שכשילד יודע שיש

משהו שיתחבה הוא יחפש את הדבר הבא שיכבת נכון נכון את נותנת להם את זה דווקא בהנגשה שלך נכון כן לגמרי עם התיווח הנכון מה שהם יכולים להבין בכל שלב ושלב שלהם אה כן הם ידעו והיה הם רצו לפגוש אותם והם זכו אנחנו הגענו אליהם הביתה. בפעם הראשונה זה היה חג פורים. אמ התקשרתי הביתה, ביקשתי לדבר עם אבא שלי. עכשיו למה זה היה כל כך חשוב לי? כי בפורים שאני גדלתי בו זה היה פורים. פורים בטח. אני את רואה את האור שלי. אז זה משהו אחר לגמרי. ופתאום א זה היה פורים משמים. אז היינו הולכים לידוה. אוקיי, הלכים. היה צפוף והיה לוחרץ ואנחנו לא סובלים את זה. אז חזרנו הביתה. וכשחזור הביתה ופתאום אתה חוזר לכלום אז הילדים שלי

חזרו לעניינים שלהם כי שמה כ כי מתוך זה הם חיו אבל כאילו את גם קצת מרחמת על הילדים שלך את אומרת זה לא פייר אני חוסכת מהם כל כך הרבה פורקלור יהודי אז עדיין באותה תקופה יש לי את ה אני לא יודעת אם לקרוא לו כעס אני מנסה ככה לדייק את מה שיש שם לא יודעת אם זה כעס או גאווה כזאת שלה דווקא א ו יש בכם גם הרבה דברים שכאילו היה לי קשה אז בואו לא הילדים שלי לא מפסידים כן מצד שני הם כן הפסידו משהו שהתלווה לאותם אנשים שכעסתי עליהםכן כן הם הפסידו בית משפחה סבא וסבתאים נדם הפסידו א הפסידו את החמימות היהודית שאני כן גדלתי עליה כן ואין להם את זה ואז הייתי מספרת להם כל מיני סיפורים. זה היה הייתי הכי אוהבת לשבת

ולספר להם סיפורים. מאוד מאוד והייתי ואז התחלתי לקחת אותם באוטו בסיבוב לראות מה זה פורים לשכונה. כן. ואז זהו אותך? לא לא היה איזה לינק לאיזה חברה. מה הדיבור היה? פרי לנדו עכשיו היא כהן מסתובבת בגילוי ראש חילונית ז היה גם זה גם צו כותרות וזה היה לזה כותרות בעיתונים וזה צר איזשהו עד מאוד לא נעים ההורים שלי קיבלו הרבה מסרים כשהעיתון יצא עכשיו עיתון יצא מ מ מחוסר הבנה זאת אומרת א מה התריעיינת לאיזה כתב התרייינו לא הגיעו מידיעות וממעריב בגלל שהיה זה עשה להגד שהם לא טוב כי היו או פתאום עוד כמה בנות כאלה אז אגד דרשו שיעשו כתבה כדי להוכיח שאין שמה זה לא משהו מגמתי אלא שיש שם וואז נעשו כתבות ואז היה

נורא כ פתאום ההורים שומעים שיש את פרי שלהם הילדה שלהם בעיתון היא עוד מה היא מביישת אותנו עוד זאת אומרת בעיניים שלהם נכון ממש ככה וכן יואו ו גם הייתי צעירה מינה היום בטח בגיל 40 פלוס לא היית עושה דבר כזה זה נכון מצחון חלק חלק מהחלק מה מזה שהיום אני מוכנה לפרוץ ככה החוצה ולהוציא את החיים שלי זה כדי לתקן את המקום של הןשם של החילול השם שהיה שם כי היה א אז זהו אז אז אני מספרת לילדים שלי מה זה פורים וכולי ואני נוסעתי איתם ברחובות וזה כבר לא מספק את הסחורה כן הם מעדיפים להיות בבית כי זה לא נותן להם הם לא חלק הם רק יושבים באוטו ורואים אנשים אחרים ואז אמרתי אוקיי התגשרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי אמ תני

לי לדבר עם אבא והיא נותנת היא בחייה אומרת לי את יודעת פורים זה באמת חג שהופכים בו אבל אבל לא יהיה הפוך אמרתי לה אם אני יודעת מה שאני עושה תתני לי את אבא עכשיו היא לוקחת את הטלפון מניחה לאבא שלי על שולחן העבודה עכשיו באותם ימים כשהייתי מתקשרת הביתה ואבא שלי היה עונה הוא לא יכל לדבר איתי הוא לא היה מסוגל אז אתה היית מדברת לא הייתי אומרת אם הייתי אומרת את שלום אבא הוא היה מניח את הטלפון על השולחן והולך וכל כך כאב לא הוא לא היה מסוגל עכשיו אני ידעתי שיש לי בדיוק שבריר שנייה מישהו ישמע שזאת אני עד שהוא יניח את הטלפון לשולחן אני צריכה לנצל את זה כמו שצריך ואני נתתי צעקה אז אמרתי אבא אתה לא מנתק אז

קשה אמר לי מה את רוצה אמרתי לו תראה אבא כתוב שבפורים מי שפושט יד נותנים לו ואני פושטת יד בפורים מי שפושט יד נותנים לו אתה תיתן אבא שלי מקפיד על כל אבא שלי איש של אמת כן וואו והוא ייתן אהבתית אבא אנחנו עומדים מאחורי הדלת של הבית וואו ו התלבשתם כזה לכבד את הילדים כי פה התחפש בוודאי כן ו א הכנתי לו משלוח בנות יואו פיסלתי לו עץ משוקולד יחד עם הילדים ופיסלנו על העץ פירות והכנתי נחל כזה מג'לי וכתבתי לו ברכה אילן אילן במברך אותי עכשיו יואו וצילך נעה ואמת מים וכולי אלא יהיה רצון אבא שכל נטיות שנטאו ממך יעשו לך נחת וזהו והבן שלי הגיש לו יואו איך הוא הגיב שוראת הנחדים פעם ראשונה כן, הוא אמר לי אחר כך,

לא חשבתי שככה תצליחי. וואו. כן, כל כך משמעותי שהוא אומר לך דבר כזה. משמעותי שזה היה. כן. וזה היה זה היה רק התחלה. לקח עוד זמן. כן. ו בתקופה שהבן שלי הרביעי נולד אז הכנסתי הביתה רב שהגיע מטעם ערכים הוא הגיע בברית יצחק זה אחרי הסיפור של הרגליים כן הרגשת איזה משהו הרגשת שיש הרגשתי שיש עכשיו בין לבין בעלי היה איזשהו קטע של אנחנו לא מפריעים אחד לשני כל אחד יש לו את החיים שלו מבחינת מבחינת ה ההתנהלות שלנו ה כאילו הרוחנית, הדתית. כן. כן. אבל אנחנו לא אף אחד לא קופא את עצמו על השני. כן. אני גם לא בן אדם כזה. אני כאילו מאוד מאוד מאמינה של אני חיה את מה שנכון לי, אבל זה לא בהכרח לנו נכון. כן. אלא אם כן

הוא יגיע למסקנה. נכון. ו ואז הכנס הכנסתי הביתה את הרב. זה היה קצת כזה הוא לא רצה לשמוע בתחילה אבל כשהוא ראה את הרב וממש התעיף בו ולאט לאט הרב הגיע פעם בשבוע אלינו הביתה ובעלי התחיל להתקלף עכשיו היה עניין של איך אנחנו עוזבים את הכדורגל מה אנחנו עושים וזה היה תהליך תהליך תהליך תהליך בעצם הילדים את את בעצם מחזירה את הבית בתשובה והילדים עכשיו הילדים לא כל כך קטנים זה ממש לשנות ילדים גדול היה בן 15כן כן, שזה לא פשוט. נכון, נכון. את מצליחה גם להכניס אותם לעולם הזה או ש היה לנו מזל מאוד גדול, מאוד מאוד גדול. ואני אומרת את זה היום כל הזמן להורים. תדעו לכם שאנחנו יכולים לקחת את הילדים איתנו כדי שהם

יבינו שאנחנו נאמנים להם, הם ישמחו עלינו. והילדים שלי האמינו לי. וכשבאתי ואמרתי להם שאנחנו הולכים לשנות ואנחנו הולכים לעשות להתקדם, הם הם הכירו את היהדות כי סיפרתי להם כי היו שם המון סיפורים. המזל שלי גם היה שהיו שמה המון סיפורים חמים אז אז היהדות צפנה בחובה מין משהו מתוק אבל בגלל שאת היית נורא חכמה וגם מתוך הכעס תחשבי כמה חכמה היית גם שכל כך כעסת הרי יכלת לספר לה דברים לא פשוטים את בחרת בתוך הכעס אבל אני לא סיפרתי להם על אנשים אני סיפרתי להם על הקדוש ברוך הוא והדרך שלו אבל זה מקסים בעיניי מבינה כי זה היה להפריד ממש ולא כל אחד יודע לעשות את זה תקבלים מחאות נו תודה אני רואה את זה לאורך כל הדרך

את יודעת להפריד וואו זאת אומרת בעצם אותו בן 15 וחצי את מנתק אותו מחבורה של בנים ובנות וכדורגל ומכניסה אותו הוא היה תודעי של חיל האוויר מה זה איך עושים דבר כזה אבל כי הוא באמת האמין לנו הוא האמין לנו שאם אנחנו הולכים זה נכון זת היום בעצם בעלך דתי הילדים שלך כולם דתיים כן כן ברוך השם זה היה תהליך מהמם, ארוך, מייגע. כמה שנים זה לוקח לחזור? אמ, לקח לנו תשמעי, אנחנו עדיין חוזרים. כן, גם אני חוזרת, אבל אבל אנחנו 14 שנה מאז שהתחלנו, כשהילדים שלי היו נמצאים במסגרות רגילות לחלוטין. יש כבר את האלה שנולדו לתוך העולם החרדי. זאת אומרת, זה נכון. נכון, נכון. יש איזה מגזר שאת משתייכת אליו או שאת על מגזרית?

לא, אני משוחת לקדוש ברוך הוא. איך הקשר עם משפחה? אחים, אחיות, הורים, אבא ואמא. אז היה משהו מדהים ואני באמת רואה את זה ממש יד אלוקים כי כי הקדוש ברוך הוא ברצונו הוא רק מעביר את היד ובעצם הצלקות יכולות להימחות כי זה לא הגיוני שאני נכנסתי לשם בפורים ופתאום התחלנו מאיפה שהפסקנו. וואו. ו ותשמעו עדיין היה צריך לגשר בוודאי שהיה צריך לגשר ובוודאי שכבר לא הייתי חלק מהמשפחה תקופה מאוד מאוד ארוכה היום אני אומרת לאנשים כל הזמן אל תוצאו ילדים מהבית כי זה פצע אין ספק שכשקורה דבר כזה זה פצע אבל כשקורה לך פצע תהיה בו צלקת בסוף יהיה בו גלדכ ואחר כך הוא ישאיר צלקת כי עדיין את זוכרת את כל החתונות במצות בריתות

כל שכולם מדברים עליהם בותחת אלבום ואת לא ראית ש כן כן אה, את יודעת מה? אני יכולה לומר שאני מאוד מאוד שלמה עם כל המהלך שהיה ואני מסתכלת ולא אכפת לי שלא הייתי שם כי זה היה חלק מהלמידה וחלק ממה שעברתי בחיים וחלק מהתהליך שלי ועברתי כן כשאחותי הזאתי שאחריי התרסה אני בכיתי בכי היום ונורא באותם רגעים בבית כשזה נודע לי התקשרה חברה בדודה ולהחשה לי דבורה הייתרסה זה היה לי מאוד קשה אבל כשאני היום יום מסתכלת על זה בסדר בסדר לגמרי עברתי תהליכים באותם זמנים לא הייתי מגיעה להיות מי שאני היום אם לא הייתי עושה את כל התהליך הזה ממש ממש לא הייתי צריכה לעשות את כל זה כדי להגיע למי שאני היום את חושבת שזו זוגיות

שמעריכים אותה יותר בוודאי זוג זוגיות כנגד כל הסיכויים היא זוגיות מאוד יקרה היא זוגיות שאתה צריכה לגשר על המון פערים על המון המון פע פערים כן זוגיות שיש בה הכל יש בה שמחה ויש בה עצב ויש בה בכי ויש בה כן הכל הכל הכל כי היא לא מובנת מעליה זה שתי אנשים שמגיעים משתי שפות שונות לגמרי אם יש מסר אחד כל כך הרבה מסרים הבאת פה בשיחה הזאת שלנו וואו אני כאילו הו אבל אם יש מסר אחד שאת היית רוצה כאילו לנעוץ איתו לסיים לנו אז אני אני מסיימת עם סיפור שסיפרתי אותו כבר המון המון המון המון פעמים אבל לא סיפרת נכון אז אחד הדברים שאני זוכרת שמאוד מאוד כאבו לי זה כשהבן שלי הגדול היה קטן ממש בן שנה ומשהו והוא לא מכיר

את סבתא שלי וסבתא שלי היא אני לא יכולה להסביר זה זאת הילה זה לא זה ממש מבחינתי זה לא היה בן אדם זאת הייתה הילה של טוב ושל תואהר וזה הבן שלי לא מכיר אותה ומה שעשיתי הייתי הולכת לחפש אותה ברחובות ווא מחופסת עם חצאית ומטפחת ובגלל שהיה הוא היה כל כך יקר לי מה שהייתי עושה לא לא הייתי לא משתמשת בעגלה בכלל כל הזמן הוא היה לי כך על המוטן ואני הולכת לחפש אותה בימי רביעי כשידעתי שהיא תעשה קניות ו וצצנו בחנויות של הדגים של הבשר ר של הירקות והיא הייתה בחנות של הירקות ביום רביעי אחד בשעה ערב כבר חשוך ואמרתי לו אם תהיה בשקט נוכל ללכת אחרי סבתא והוא היה בשקט והלכנו אחריה והרכתי אותה יואו ודמדתי עם עצמי והיא

לא הרגישה בכלום והלכנו אחרה עד שהיא פנתה אל השמטה שעולה לכיוון הבית שלה ו הפסקתי כי פחדתי אני יכולה למעוד היא יכולה לשים לב היא תסתובב ואז מישהו ראה את זה והוא הלך לספר לה שאני כנראה מתגעגעת אליה מאוד ואני הולכת אחרה ברחוב ואפילו ראה שאני בוכה אז היא כל כך שמחה כי היא אמרה אם מתגעגעת אז היא תחזור התחילה לחפש אותי גם ואז אמרו לי לא לעשות את זה כי זה מסוכן בשבילה לפגוש אותי סתם ככה פתאום יום אחד והיא מבוגרת והשגתי אבל כיוויתי שאני אפגוש אותה בקונספט שיאפשר לנו א לגשר על הכל. הפטעתי אותה פעם אחת בלבד במהלך אולי פעמיים אבל זה לא היה כי אני עדיין כיוויתי שזה יקרה וזה לא קרה כי היא נפטרה. סיפרו לך

שהיא נפטרה. ידעת בזמן אתך לא יכלת לבוא ללוויה. היה לי משהו מאוד מיוחד. היא נפטרה ביום שישי לפנות בוקר ושתיבדל לחיים ארוכים. הבת שלי הייתה ממש קטנה בת שלושה חודשים. היא באותה שעה פתאום פרצה בבכי נורא ונאחזה בי. אני אומרת את זה ובא לי ולא הבנתי למה היא בוכה והיה הכל. הנקתי אותה וחיבקתי אותה ופתאום אמא שלי התקשרה ואמרה פרי סבתא כבר לא פה. זה היה בשבילי נוראי. והלכתי ללוויה, עמדתי בצד, הייתי חייבת את זה בשבילה ואז התקשרה אליי אחת הדודות ואמרה תבואי לנחם. אוקיי? אז הלכתי לנחם. אמרתי לעצמי, "את את צריכה להיות בן אדם. הם לא רוצים להיות איתך, לראות אותך, אבל את צריכה להיות בן אדם." אף על פי שאמא שלי

כן כל הזמן ניסתה לשמור על קשר. זה היה לה מאוד כואב, אבל היא כן ניסתה לשמור על קשר. כן? כי אמא זה אמא ו הגעתי לנחם תוך כדי שאני רק חושבת איך אני מסיימת את ההנעימות הזאת אז אני אגיד את הפסוק שאומרים בניחום אבלים הוא קצר אמרתי לעצמי ככה וכשנפתחה הדלת כדי שאני אוכל להיכנס סבא שלי ישב בדיוק מול הדלת ישב על כיסא הבלים שלו וכשהוא רואה אותי אומר לי יופי שבת חיכיתי לך וואו אז אז לא ידעתי מה להגיד. הוא קם, ביקש ממני להתלוות אליו לחדר השינה. ושם בין שתי המיטות שלו ושלה, סבא שלי התיישב מלא קומתו על הרצפה. הוא הניח את היד ככה מתחת לראש, הוא השעין את היד על המיטה והוא התחיל לבכות ואני מסתכלת עליו. נכדה

קטנה מול סבא ענק. אני מסתכלת עליו ואני אומרת לו, "סבא, אל תבכה סבא, אתה לא יכול לבכות." אומר לי, "את באמת לא מבינה למה אני בוכה. פרי אומר לי מה סבתא בסך הכל ביקשה מה היא ביקשה ביסל אידישקית קצת יהדות מה היא ביקשה תראי אומר לי יום אחד תחזרי בתשובה וזה יהיה משהו מדהים אבל סבתא היא לא תהיה פה כבר היא לא רצתה היא כל כך רצתה אמרתי לסבא יהיה בסדר יהיה בסדר מבטיחה יהיה בסדר לא התכוונתי הוא ממשיך לבכות ואני לא יודעת למה הוא ממשיך לבכות אבל את המשך הסיפור הייתי בארצות הברית אני ברוך השם זכיתי לנסוע ולתת הרצאות. אני עומדת בניו יורק באולם מפוצץ נשים בבוא פארק ואני מספרת שסבא כל כך בכה אומרת לי, "את

יודעת למה הוא בכה? אני אספר לך מי את." היא אומרת לי, "אני הייתי באותם ימים, ליוויתי אותו. סבא כל הזמן היה אומר, יואו, לאט לאט אני מבין שכנראה גם אני כבר לא אזכה לראות אותו." והוא היה שר כל הזמן. על אלה אני בוחיה די. ולמה אני בוחרת בזה לסיים? כי שמעתי מדרש מדהים שמספר על הקדוש ברוך הוא שבידז בתמוז יושב על הרצפה. הוא בוכה על הילדים שלו. למה? כי הם לא זכו להכיר אותו כמו שצריך. הם התרחקו ממנו כי המתוווחים כן כנראה זה לא אומר המדרש זה אני אומר זה אנחנו מבינות ושאלה אותנו פעם הרבנית שלנו אתם יכולות לדמיין איך זה נראה שמלך יושב על הרצפה? כן, את יכולה לגמרי שלי ישב שם והייתה לו הדרת פנים של מלך. איזה

נורא זה. והוא כל כך מצטער כי הילדים שלו חושבים עליו כל הקטנים האלה שמגיעים לקטמנדו. כן. והם לא יודעים באמת מי הוא. כמה טוב, כמה הוא אוהב אותנו. אוהב אותנו. הוא יודע לשם מה באנו לפה. כן. הוא הביא אותנו לפה. כן. את יודעת אני חייבת להגיד משהו קטן. תמיד הוצאתי על זה איזה דבר תורה לפרשת השבוע שמביאים על אה על יוסף שמביא את הילדים ליעקב והוא מסתכל את הידיים. הרב אוריזו מדבר על זה שכשהוא מסתכל את הידיים זה רמז לתקופה שלפני הגאולה ויוסף רואה שהוא מסתכל את הידיים אומר לו אבא זה וירא הדבר בעיני הוא לא אהב את זה כל כך אומר לו אבא לא זה הקטן זה הגדול אומר לו יעקב ידעתי בני ידעתי תראה הגדול הוא יהיה לעם

אבל הקטן יגדל ממנו אז הכלי יקר מדבר על זה שע על המילים והחיב הקטן נגדל ממנו אומר הכלי יקר שהקדוש ברוך הוא לוקח את הקטנים מרים אותם למעלה הלה מרים אותם הוא אומר לאלפי רבבה אנחנו מסתכלים על אלה שהם כביכול נראים לנו קטנים לא יצא מהם א אלה שירדו שמו לתיאבון לא הצליחו לא כן לא מסוגלים לבחור נכון נו אנחנו יודעים לשם מה הם באו לפה כן זה לא שאני חס ושלום נותנת לגיטימציה ועכשיו כולם יגידו לי את נותנת לגיטימציה לנשירה לא אנחנו לא יודעים לשם מה הם באו מה הם הם צריכים לתקן, מה התפקיד שלהם, איפה נמצא הקדוש ברוך הוא בחיים שלהם. אסור לנו לשפוט לפי מרא עיניים. והרב אוריזוהר אומר באחרית הימים, ממש לפני שתגיע

הגאולה, הכל יראה הפוך. כן. הכל יראה מסוכל. זה אנחנו צריכים לדעת. ועוד משהו אחד קטן. שתהיה בריאה, יש לי סבתא אחת עד 120 והיא מספרת איך היא לא ויטרה ויום יום הייתה הולכת לכותל והייתה מבקשת והייתה מתפללת ומתחננת שאני אחזור בתשובה. יואו. ובאמת כשיש לנוכשאנחנו רואים למולה באמת לא לוותר לקדוש ברוך הוא בכל סיטואציה בחיים לא לוותר לקדוש ברוך הוא לשבת ולדבר איתו ולהסביר לו כמה כמה זה חשוב לנו הוא יודע אבל הוא רוצה את זה הוא רוצה הוא רוצה את הקשר שלו איתנו וזה מגיע דרך הדיבור הזה דרך התפילה הזאתי באמת ויש תקווה תמיד תמיד תמיד יש תקווה וואו צודקת מיליון אחוז כן, אני חותמת על כל מילה שלך. זה ממש דיברת

מגרוני. זה כל כך חשובה הסריכה הזאת. אני באמת אני ספיץ. אין כאילו אין מילים. כל מילה ודיוק בסיפור שלך האישי, בסיפור א לי סתם מעניין לשמוע איך המשפחה שלךזה שאלה אחרונה את הכל איך המשפחה שלך קיבלה את בעלך? היה איזה כעס כלפיו או איזה כי בעצם תחשבי, המפגש האחרון שלהם איתו זה הידיעה שיש נהג אוטובוס שלקח להם את הילדה. נכון? ופתאום הוא נכנס והוא מחובק עם הילדים ו אז הוא לא נכנס איתנו בפורים. בפורים היינו לבד. הוא היה לו את היכולת לשים את עצמו בצד ולחכות. א ו לקח זמן עד שהוא נכנס פעם ראשונה אל ההורים שלי הביתה. אבא שלי א לחץ לו יד במילים האלה. ברוך הבא בצל קורתי. הוא אמר לו והוא ישב איתו ללמוד בעלי כל

כך היה ככה בחזרה בתשובה והיה כל כך נלהב והוא גם רצה להראות תשמעו הנה אני פה אני כן וגם חיפש כל הזמן עוד ללמוד ועוד להשאיר את עצמו וכל הזמן הוא מדבר על כמה כמה אני עוד צריך ללמוד והוא ישב ללמוד איתו ואמא שלי הכינה ככה ארוחת מלכים יואו ובטח את לא ידעת את נפשך מרוב התרגשות כן זה היה מאוד מרגש זה היה מאוד מרגש לימים אבא שלי אמר שהוא פשוט מתנה באהבה תורה שיש לבעלי. מה את צריכה יותר מזה? נכון נכון. טוב ששאלתי בזה אנחנו מסיימות את הרעיון הזה. פרי יא מהממת אחת מה עושים איתך? לא אני כאילו כל מילה ברוך השם כל מילה אני כבר מתחילה לחשוב איך להביא אותך איתי לקטמנדו להעביר יחץ הדנאות אני צריך כוח חיזוק

יאללה את לא אומרת לא לשום דבר ברור גם אני לא אומרת לא לשום דבר נכון נכון וואו תודה ענקית בטוח שגם בשם כל מי שצפה בנו פה וחידדת לו דברים ותודה אין לי מילים באמת על פתיחת הלב הזאת תודה תודה שנתת לי את המקום מקום מאוד אינטליגנטי מקום מאוד מאוד א שיודע לשאול את השאלות הנכונות, שמבין שיש לו את החיישנים הנכונים למה שבאמת צריך כי אני חושבת שאם לא היית נמצאת ביניהם בין בין הילדים האלה בין ה לא הייתי יודעת גם כן לחוש פה את מה שם אני כל כך אוהבת אותם כן מד הילדים הכי טובים בעולם הילדים האלה מחפשים הכי טובים אני באמת אוהבת אותם כל כך את יודעת מה אף אחד אף אחד מכל אלה שהולכים דוך בדרך, אף אחד מהם לא היה

מוכן להתחלף עם הניסיונות ועם הכאב על הנפילות ועם הכאב שלהם על המרחק שיש ביניהם לבין הקדוש ברוך הוא כי הם באמת אוהבים אותו גם כשהם לפעמים אומרים שהם לא אין צפק הם באמת שמה אף אחד לא היה מתחלף איתם נכון גם אמת יואו ‏Oh.