התמודדות עם כאב? או יותר נכון בריחה? | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. לא יאמך הזמן טס. נכון? הנה אנחנו כאן היום עם נושא חדש. נושא שעוסק בלב של כל הנושאים כולם. היום אנחנו נתמודד או שלא נתמודד ביחד עם התמודדות עם כאב. כאב זה נושא שהוא גדול ורחב והוא מקיף כל כך הרבה דברים שאנחנו פוגשים. אם זה ביום יום ואם זה בתקופות שהם יותר קשות ויותר מורכבות בחיים של כולנו, אבל כולנו בצורה כזו או אחרת פוגשים כאב. זה יכול להגיע מטרגדיה וזה יכול להגיע מחוסר סביעות רצון ביום יום שלנו. בכל אופן הכאב הוא מרכיב שאנחנו מתמודדים איתו בחיים. מתי הכאב הזה הופך להיות משהו שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו עד כדי בריחה. מתי אנחנו מוצאים

תחליפים כדי להקהות את החושים, כדי לא להרגיש באמת את הכאב. מתי זה הופך להיות משהו לא בריא? מתי התחליפים האלה הופכים להיות משהו שצריך להחליף בעצמו. אז אנחנו כאן היום נעסוק בנושא הזה ובנושאים נוספים שאתם תעלו מהשאלות שלכם. הנה המספר מופיע לכם על המסך ואתם יכולים לשלוח כל שאלה שקשורה לעולמות הנפש על ההתמודדויות שלכם, של הילדים, של הקרובים לכם. אם יש לכם התלבטות או שאלה שאתם לא יודעים למי להפנות, כאן זה הזמן והמקום. ואנחנו בעזרת השם נענה ככל שהזמן יאפשר לנו אנחנו מיד נגיד שלום וברכה לרבנית פרי כהן.

שלום שלום

מה שלומך?

ברוך השם מצוין. ואיך את עם הנושא שלנו היום? הנושא של של בריחה מכאב. את מרגישה שזה משהו שנוגע בך? אני מרגישה שזה משהו שאני שומעת המון אנשים שמנסים לא להרגיש. מה זה יתן לי אם אני אכנס לתוך הכאב? מה זה יתן לי אם אני אבין מה מה עושה לי את ה את ה את הבלבלות בחיים? מה זה יתן לי אם אני לפענח את זה? עזבי לא צריך. ממשיכים הלאה, מתקדמים. איך אמרה לי מישהי? אמא שלי לימדה אותי שגם עם כואב ממשיכים הכל בסדר זה הלאה הלאה להתקדם זה דווקא יכול להישמע כמו פתרון טוב לא להמשיך להתקדם הלאה להסתכל קדימה מה יש לנבור באמת בכאב אולי שווה להתעכב רגע על השאלה הזאת

השאלה מה זה יתן לך שאלה מה זה נותן אוקיי דילגת על הכאב המשכת קדימה המשכת קדימה המשכת אם זה היה כאב שהוא באמת משמעותי מתי שהוא יעצור אותך בחיים ואז מה

זד איתו אנחנו יכולים לדעת או שאנחנו לא יכולים לדעת? לא, יכול להיות שזה לא יתפוס ונצליח להתקדם ויכול להיות שזה באמת יתפוס אותנו ואז

קצת נשמע כמו אימור, לא קצת נשמע כמו אולי אפילו משהו שלא בוחרים בו כי כמו שאנחנו לא בוחרים בכאב אולי אנחנו לא בוחרים גם בלברוח ממנו אלא אולי זה תוצר של הישרדות אנחנו ממשיכים הלאה אנחנו לא מתעכבים בכאב כי אולי זה יעצור אותנו לגמרי.

אז תראה, קודם כל, כש הטבע האנושי זה לברוח מכאב, כן? א כשילד קטן נוגע בתנור חם, הוא מזיז את היד. כש ילד אית התרגל, ילד שוב, ילד קטן, הוא בא לרדת במדרגות והוא יתגלגל. הוא יחשוב פעמיים עם לעלות חזרה. בעצם הכאב גורם לנו להרתע ולא להתקרב שוב לאותו דבר שעשה לנו לא טוב. וגם אנחנו בתור מבוגרים. הולכים על אותו הרצף, יש משהו שהתנס בו והוא לא נעים לך, את לא תעשי את זה עוד פעם, כי אנחנו רוצים להימנע מהכאב. זה מאוד מאוד הגיוני. זה מאוד זה מתבקש. אנחנו לא רוצים לאתגר את עצמנו בדברים שהם לא נעימים לנו. אנחנו לא מדברים על אנשים שאוהבים לאתגר את עצמם עם כאב, אבל זה כבר תלוי, זה כבר קשור בהפרעה כלשהיא. אז האדם

הרגיל שלא רוצה לחוות כאב, ממילא הוא יברח ממנו. עכשיו יש לברוח מכאב. זאת אומרת למידה עשיתי את זה וזה לא נעים. אני לא עושה את זה שוב פעם. אבל יש דברים שהם גורמים לנו כאב שוב ושוב ושוב ואנחנו אומרים לא זה לא זה לא איזה אני לא אני לא אגע בזה אני לא ואנחנו בורחים משם וו ואני רוצה להסביר עוד יותר לעומק איפה איך זה בא לידי ביטוי. נראה לנו שבן אדם עבר כאב והוא לא רוצה לחוות את זה אז בסדר אבל מה עם אלה שהם חווים כאב הם לא נותנים לו מקום וזה לא יתפוס אותם בעתיד אלא זה יושב בכל רגע נתון והם מספרים לעצמם סיפור שלא לא זה לא זה לא לא שמה סיימתי הרצאה לפני כמה שעות וכשסיימתי את ההרצאה זה היה סיפור אישי

שהזמינו ומיישהי ניגשה א כן בוודאי אני הייתי מדברת עם אמא שלי על אותה במה אז המנהלת של אותה אישה אמרה מה שהיא בעצם מבקשת לדעת אם זה ברשותם שאת מספרת עליהם דברים אמרתי כן אמרתי שזה א לא כי קשה לי היא אמרה שאת כאילו באה בטענות אמרתי איפה שמעת טענות קודם כל אמא שלי אני מספרת מצוותטת את מה שאמא שלי הייתה מספרת בהרצאות כשהיינו עושות את ההרצאות ביחד אבל איפה שמה טענות וחוץ מזה אמרתי לה אני לא רואה באדם שעשה טעות כאדם רע נגיד גיד נגיד לצורך העניין שההורים שלי התנהגו בדרך שלך היא נראית מותעת אבל אני לא ראה אדם שעשה טעות כאדם רע אדם שעשה טעות הוא אדם והתורה מדברת איתנו המון על זה שהתורה שלנו היא תורת

חיים ובתורה שלנו מביאים סיפורים על אנשים שבאמת שגעו כי אנחנו בני אדם ומשם אנחנו צריכים ללמוד עוד יותר אמרתי לה שכשהרשר הירש מדבר על הפסוק ויגדלו הנערים הוא מביא הקדמה שלמה על איך אנחנו מפחדים לדבר על הגדולים שלנו כי אם אנחנו נדבר עליהם אז אולי אנחנו באים אליהם בביקורת ואנחנו לא מגיעים לגודל שלהם, אז איך נדבר עליהם? אמרתי לה בוודאי שאנחנו לא באים בביקורת, אבל אנחנו מספרים פה משהו. אמרתי, "אבל את יודעת, מעניין אותי למה מכל ההרצאה שמעת רק ילדה שדיברה על ההורים שלה?"

בואלה.

איפה זה נוגע בך?

זה נקרא לברוח מכאב.

זה נקרא לברוח מכאב או לזהות משהו

שזה הציף אצלה?

בדיוק. היא שמה אזה עליה היא יושב לה משהו בקשר לנושא אולי תחושה שהיא לא רוצה שהילדים שלה יבואו אליה בטענות אולי

זאת אומרת דווקא מהמקום שיכול להיות שהיא הזדהתה והיא מצאה את עצמה זה הציף לה מקום של טענות שאולי היא לא הייתה רוצה לשמוע מהילדים שלה

בדיוק בדיוק וזה אבל אבל איך היא הציגה את זה היא באה במידה מסוימת את מדברת לשון הרע על ההורים שלך יך בטענה הטענות שלה ככה זה נמכ את מדברת לשון הרע על ההורים שלך כשבעצם היא בורחת מהכאב שלה במקום להגיד איפה זה נגע בי היא שמה אצבע מאשימה על זה שנמצא מולה למה אתה עושה כך וכך היא בורחת מהכאב שלה לא מוכנה להתמודד איתו ומדברת ומאשימה אדם אחר כן שזה היה יותר מידי משמעותי בשבילי כן זה נקרא לברוח מכאב כשאנחנו אומרים לברוח מכאב זה לא רק אה לא זה לא להתמודד עם דברים שנמצאים בתוכך ולתת להם מקום. זה לברוח מכאב.

אבל זה שהיא באה והציפה את זה ולא שמרה את זה לעצמה, זה לא סוג של התמודדות?

לא, כי היא לא הציפה את זה. היא השימה את הצד השני שכאילו מדבר לשון הרע.

ומה היא אצפתה לשמוע? כן, את צודקת. אני עכשיו הולכת לשנות את כל ההרצאות שלי.

כן, כנראה. אבל במקור יש פה חוסר התמודדות עם כאב. ניתן עוד דוגמה. א בחורה שאני יושבת איתה והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לצאת לעבודה שום פנים ואופן שום פנים ואופן עבודות זה דבר נורא אני לא יכולה לעבוד בשום פנים אנשים הם רעים אנשים פה אנשים ואני אומרת לה תראי יש את אותה עבודה שאת עושה עבדו איתך עוד שלוש בנות הם קמו כל בוקר לעבודה בשמחה כל בוקר הם קמו בשמחה ואת לא כן כי אני לא הם לא רואות את הקושי ואת הזה ואז אני מבקשת ממנה לספר לי מה יש בעבודה הזאתי מה היה כל כך רע אז היא אמרה א אה כמו שהיה בעבודה הקודמת ומה היה בעבודה כמו שהיה בעבודה הקודמת מה כמו שהיה בעבודה הקודמת ואנחנו הלכנו אחורה אחורה

אחורה כמה דורות ומה היה שם בעבודה הראשונה ואז היא אמרה אני מבינה מה את רוצה לעשות חוויתי ניצול בעבר ובכל עבודה שמבקשים ממני עוד ועוד ועוד ועוד דברים זה משקף לי את הניצול שעברתי בעבר הכאב הוא ניצול היא שמה מחסום אני לא מתמודדת לא היה שמה שום דבר היא מחקה היא לא רוצה זה יש לו קשור שור אליי אני כבר עברתי את זה אני כבר התקדמתי מזה אני כבר לא קיימת שם אבל זה יתפוס אותה מתי שהוא לכן ה ה הי הי הי היכולת שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לרפא את עצמנו יכולת מדהימה ובמקום להתמודד אנחנו לא רוצה לא רוצה אני לא רוצה להתמודד עם זה אני לא רוצה לא רוצה לתת לזה מקום אבל הקדוש ברוך הוא נתן לך יכולת מדהימה והקדוש ברוך

הוא נתן לך את האפשרות להיכנס פנימה בלי להיבהל אבל לעשות עבודה אז נכון נכון שזה זה זה נותן לך א א לרקוד עם הכאב ממש לנהל איתו עכשיו איזשהו לרקוד זה או טוב מה קורה ש שבאמת הכאב הוא הוא גורם לתופעות בלתי רצויות מה קורה שהכאב הוא הוא לא מתמקד רק באדם שחווה אותו אלא גם משפיע על כל הסביבה ואם אנחנו מדברות על בריכה אז הרבה פעמים בריחה כמו שציינת על אותה בחורה שהיא לא הולכת לעבוד אז יש לזה השלכות על המשפחה ויש לזה השלכות כלכליות והשלכות על הילדים ומה קורה עם הבריחה הזאתי גם לדברים שהם מסוכנים משנה תודעה א לא בריאים לא בריאים לאדם עצמו ולקרובים לא שלא לדבר על העדבות שזה שולח גם לסביבה הלאה

אז בוודאי כשבן אדם לא מתמודד עם הכאב ויש כאבים שמאוד עוד קשה להתמודד איתם. אנחנו נסעתי היום בדרכים, יצאתי מוקדם מאוד בבוקר ואני רואה על רכב של מישהו כתוב א שהוא הלום קרב ואם הוא עצר בדרך אז הוא בטח צריך עזרה.

וממש הלב שלי נחמר. נושא הבן אדם. הסתכלתי ככה כשעברנו אותו הסתכלתי לראות מי הוא אותו אדם יקר עלום קרב. אני מסתכלת ואני רואה בן אדם שמתנהג רגיל ונוהג ופתאום זה יכול לתפוס אותו וכשזה עולה אז זה יכול לעלות מכלום זה יכול להתפרץ ויכול וואו לגרום לו לכל מיני דברים

אז פה את מדברת על מצב שכאב הוא בעצם פוסט טראומה

כן כן ואז ואז אתה צריך להתמודד עם זה אז מה אתה עושה עם זה ושוב אם לא תיתן לזה מקום זה זה ילך איתך לאורך השנים אז אתה יכול לשתות ואתה יכול לקחת דברים משנה תודעה ואתה אבל בסוף בסוף אתה תהיה חייב להתמודד לתת מקום לאותו זמן שחווית לרגעים האלה שחווית משהו שהוא לא פשוט לך לתת מקום לתת הבנה לעודד את עצמך מתי אנחנו יכולים לזהות א אצל הקרובים לנו אצל היקרים לנו שמתחיל איזשהו סימן שאם אנחנו לא נתפוס את זה בזמן זה ילך וידרדר ויגיע למקומות לא טובים. יכול להיות כזה דבר שיש איזה 1 שתיים שלוש כזה שאנחנו יכולים לזהות ואז מה שנקרא לעצור את המצב לפני שהוא מדרדר. אז תראי, קודם כל כשאנחנו קרובים אל הקרובים שלנו

ואנחנו מדברות על זה המון על הרעיון של להשתדל לתת א תקשורת מיתבית בתוך הבית שלנו א ולהיות רגישים באמת רגישים לזולת היהדות מלמדת אותנו כל כך על הרעיון של להיות רגיש לזולת וכל כך הרבה סיפורים על עלים לב לאלה שנמצאים סביבנו ולהיות באמת אמ שם א ילדים קטנים שחווים דברים זה הכי קל כי הם עדיין רכים. אז אפשר ואתה מודע אתה יכול לעזור להם. הזכרתי השבוע במקרה מאוד מאוד מעניין שהבן הגדול שלי א היה ממש ילד קטן, משהו כמו שלוש ארבע אולי משהו כזה והוא נסע עם בעלי פעם באוטו וככה בשכונה ובאלי בלם בפתאומיות והילד ממש התקדם לכיוון השמשה. זה היה נורא מבהיל והוא בא הביתה והוא סיפר לי ובאמת אמר נו וואו ואיזה מזל

וכולי וזהו והוא התקלח ואכל ארוחת ערב ונכנס לישון אבל הוא לא נרדם ולא נרדם ולא נרדם וראיתי שקורה שמה משהו שהוא ממש מסאיר אותו ואז אני זוכרת שהקדוש ברוך הוא באמת נתן לי רעיון לקחתי שתי מכוניות שהיו לו ואני נותנת לו להיות הרכב החזק כביכול ואיך הוא והוא ככה נכנס עוד פעם ברכב החלש ושוב ברכב החלש ושוב ברכב החלש ושוב ושוב ושוב אומר זהו זהו זהו עכשיו שברתי לה את האוטו. הוא כאילו הרגיש את זאת שכאילו בלמה ועשתה להם את ה שגרמה להם את ה את ה את הלחץ הזה. הוא הרגיש שהיא היא היא אשמה פה במה שיש והוא רוצה ממש ממש לכעוס עליה ולהתנקם. כמו שאנחנו יכולים לבוא ולומר לו מתוק שלי אנחנו לא מתנקמים זה לא אנחנו זה לא

אבל הוא רוצה לשחרר לחץ והוא צריך לשחרר לחץ אז לאפשר לו את הדברים האחרים אנחנו נלמד אותו יותר מאוחר אבל כרגע לאפשר לילד לשחרר את זה ויש כל מיני פסיכודרמה זה דרך מדהימה אמא שלי למדה ממש א בשנים האחרונות היא הוציאה תואר בפסיכודרמה ואני רואה איזה דברים מדהימים היא עושה עם עם ה עם הילדות היא פתאום בגיל שלה התחילה לעבוד אז ממש לשבת ולהציג סיטואציות

זה בגילאים מסוימים איך זה הולך

אמ קודם כל אפשר בכל גיל ממש אפשר בכל גיל אבל אבל זה עובד מאוד יפה כי זה זה נותן לך אפשרות להיות כביכול בכובע שאתה רוצה או בכובה אחר לא להיות שייך לדמות הזאת אלא בדמות אחרת ולהביא את את מה שאתה רוצה כ שבדמות שלך אתה מתבייש או מרגיש לא נוח וכולי אבל שנייה בואי נסגור את הרעיון הזה שדיברתי עליו עם לילד שלי בעצם אני נותנת לו לשחרר כאב, לשחרר לחץ, לשחרר מתח. אמ אמ ילדים כשהם חווים כאב הרבה יותר יהיה להם קל לשחרר את זה. כיוון שהם אם אמא נמצאת שם והיא יערה למצב שלהם והיא נותנת להם לדבר וה והיא מחבקת והיא והוא מרגיש בטוח לשחרר את מה שקרה לו אז יהיה אפשר באמת להתקדם משמה. אבל ילד שלא מצליח לשחרר את זה

כמו שצריך אז באמת זה ישאיר אותו עם כאב מאוד מאוד מאוד מאוד עמוק ואני יודעת שיש לנו צופות הדוקות ואני הולכת לספר סיפור על מישהי שברור לי שהיא צופה אבל היא סיפרה לי סיטואציה שלה בגיל ארבע ואני כל כך כל כך כל כך איתה איתי וכל כך אמ וואו ליבי יצאה אליה היא היא מספרת לי על סיטואציה שקרתה שהשאירה אותה במצב מאוד מאוד מאוד מביש ילדה קטנה בת ארבע ואיזה בכי היא בכתה אחר כך אבל אף אחד לא יכל להבין למה היא כל כך כל כך בוכה זאת אומרת אף אחד לא נתן תוקף למה שהיא עברה והיא הרגישה מאוד מבוישת ומאוד מבוזה בגלל סיטואציה שהייתה והיא נשארה איתה והיא לא אישה צעירה היום היא כבר בגיל 40 ו אני חושבת שאני מדייקת והיא

הולכת עם זה וכשהיא נזכרה בזה לא מזמן היא כל כך בכתה כשהיא מצאה את הילדה הקטנה הזאת. אז זאת אומרת הכאב הזה הוא לא הוא לא הולך לשום מקום.

לא.

הוא הוא יכול להידחק עמוק עמוק עמוק לתוך איזה שכבות בתוך הנפש, אבל באיזשהו מקום הוא יצוף.

כן. כן. עכשיו אני לא יכולה להגיד לך שזה גורף אבל אני חושבת שרובינו אנחנו נחווה משהו שיחאיב לנו והוא ישב עלינו. והוא עם הזמן, עם הזמן, עם הזמן יחלחל אצלנו. אני רוצה לשאול אותך אם בגלל ה הניסיון שלך את רואה את זה שקוף? זאת אומרת, את מתרת עכשיו סיטואציה שמישהי בא אלייך ושואלת אותך שאלה, ישר את כאילו עושה את החיבור הזה תק תק טק א אני לא את לא לוקחת את זה אפילו אישית, זה לא נוגע בי בכלל, כי את ישר יודעת להגיד אני לא האישו פה, זה האישו שלה. ואני לא יכולה שלא לקחת את זה למקום של רגע שנייה אז עכשיו בחיים הפרטיים שלך של כל בן אדם א אני יכולה לבוא ולהתחיל לאבחן ולהתחיל להגיד לאנשים לא זה זה שלה זה לא

אני לא אקחת את זה אישית זה שלה זה שלה זה שלה זה שלה מתי זה שלי מתי משהו שמישהו בא ואומר לי אז רגע שנייה אז אני צריכה לעשות עם זה משהו כי זה נוגע אליי

אז קודם כל תוכו אכל, קליפתו זרק. בכל דבר יהיה לנו את התוך שאנחנו צריכים לאכול. גם האישה הזאתי שבאה אליי ושאלה אותי, אני בכל דבר אני אני בודקת, כן? האם יש משהו שאני צריכה לקחת כאן? ואני חושבת שבן אדם שנמצא במודעות עם עצמו והוא מבין כמו שאמרתי ואמרתי את זה גם לה שאדם שעושה טעות הוא לא אדם רע הוא טעה הוא אדם שטעה. כן? אז אם אני יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו לא אנשים רעים, אנחנו אנשים שעושים טעויות, אנחנו אנשים שאת יודעת מעט מאוד יש כינויים בתורה לרשע, כן? מעט מאוד. מה הבן אדם צריך להיות כדי להיות רשע? גם הקדוש ברוך הוא אומר, אני אתם פה אני אני נותן לכם את האפשרות, אני נותן לכם חיים טעיתם, תחבשו נלבין

את זה כשלג. אם יהיו חטאיכם כשנים, גם אם הם יהיו חטאים, קשה לגלבינו שזה בסדר, תעשו תשובה. שום דבר הוא לא אקוטי, הוא לא היסטריה. הקדוש ברוך הוא נותן לנו את האפשרות יום יום איך הרמבם אומר כמו שאנחנו יכולים לקבל כל יום את האפשרות לחזור בתשובה הגוף שלנו יכול לרפאט את עצמנו כל יום מחדש יש לנו כל בוקר את האפשרות שוב לחזור ולהיות זאת לא צריך להיבאל משום דבר ולכן גם אם מישהו בא ואמר משהו אני ואני בודקת את עצמי עם הידיעה הברורה שאני לא ראה מיסודי אלא שכרגע אולי עשיתי משהו שהוא לא בסדר יהיה לי קל להתמודד להיכנס פנימה ולהבין מה מה מה מה אני צריכה לתקן. אז קודם כל זה לפני שאני בכלל ניגשת למה שאת אמרת. כי

א כשבן אדם צריך לקחת לעצמו משהו והוא זה נורא מפחיד אותו פתאום להיות רע או פתאום שמוטל בו פגם אז אז אם אם הוא מפחד שתראה ילדים קטנים שלא בטוחים לגמרי בעצמם ברגע שיבואו אליהם בטענה ישר הם גידו לא לא אני לא אני זה הוא זה למה גם אנשים מבוגרים למה כי זה מאיים עליהם על

זה מאיים על ה אפילו הייתי אומרת על עצם קיומם זה נוגע להם בנקודה שיכולה לשבור אותם אז הם חייבים להגיין על עצמם יכול להיות שגם מבוגרים עדיין נמצאים במקום הזה ולכן הם נכון שאין להם מס מקום מספיק בטוח ולכן קודם כל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו בטוחים כאן בעצם היותינו כי הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לכאן והוא רוצה שאנחנו נהיה כאן והוא נתן לנו את המקום והוא קובע ולא מישהו כזה או אחר ולכן כשבאים אלייך בטענה ואת יודעת שיש לך מקום בטוח אז את יכולה לבוא ולבחון אותה באותו דבר במערכת הזוגית כששני בני הזוג יודעים שיש להם מקום בטוח בתוך הבית כל אחד מהם בטוח ומוגן. זאת אומרת אה המקום של שלה והמקום שלו זה היא אצלו

והוא אצלה זה מקום בטוח ומותר לטעות ולכן לא נתגונן כשבאים אלינו בטענה. ועכשיו נמשיך איפה אנחנו בוחנים ורואים שאנחנו זה. אז קודם כל כשבן אדם הוא במודעות והוא מסיר את הפחד הרבה יותר קל לו לשאול אם אני צריך לקחת מכאן משהו או לא. האם זה מאיים עליי מה שהיה פה ולכן אני נבעל ואני אומר זה לא קשור אליי זה קשור אליה או שבאמת אני חושבת שזה בסדר אני מבקרת את עצמי יש לי בקרת איכות ואני יודעת שאני עכשיו בגדול אין הנחתו מעיד עליסתו אז אנחנו תמיד נהיה נגוים בדבר אבל אני חושבת שככל שאנחנו נהיה פחות מונעים מתוך פחד וחוסר ביטחון למקום שלנו יהיה לנו יותר קל לעשות את העבודה. בנוסף שכשאנחנו מתחילים להכיר את הכלי

הזה של מודעות פנימית ואנחנו מתחילים לצלול פנימה ומגלים כמה אנחנו אנשים מעניינים ומרתקים, ברגע שאתה תופס את האומנות הזאתי, זה כבר מרתק אותך. אתה נכנס ואתה נכנס ואתה פחות מפחד לצלול פנימה ולגלות.

ו

או כשכאב זה כאב זה משהו אחר. כאב כאב אמ אני לא יכולה להגיד שלגמרי אנשים מפחדים לגעת אבל יותר קשה לגעת כי כשזה כואב לך גם בלי שתרצה ובלי שתשים לב אתה מסיח את זה אתה מזיז כאילו זה עובר

זה כמו הדוגמה שנתתי מה יש זה אינסטינקטיבי כמעט זה לא לא משהו עכשיו ש

אנחנו מחפשים את הכאב אלא אם כן אנחנו יודעים שבכאב הזה תמון איזה אושר איזה כושר איזה משהו באמת, אבל באמת בכאב תמון אם אנחנו נדע להיכנס לזה ולעבוד עם זה והכאבים הקדוש ברוך הוא הרי הקדוש ברוך הוא עושה את הכל איתנו הוא נותן לנו את זה שום דבר הוא לא סתם ואם הקדוש ברוך הוא נתן כאב הוא יודע מה הוא עושה

כן אבל יש כאבים ש שברור לנו שזה מת השם אבל יש גם מושג של כאב שהוא גזירה לא עלינו שהוא שהוא שהוא גזרה קשה כמו חס ושלום לאבד הורה כמו זה כבר אני אומר אומרת מניסיוני כן אה לפגוש כאב של מציאות שהיא שהיא לא רצויה אבל לא ברמה של נשפח לי השוקו עכשיו על ה על הבגד ואני אתקועה בפקקים אלא כאב ברמה שזה משנה חיים החיים הם כבר לא יהיו אותו דבר אפרופו הזכרת את הפוסט טראומה זאת אומרת גם זה שהוא שם סטיקר על האוטו של שימו לב אני יצרתי עכשיו בצד זה לא עכשיו עוד אחד שעצר בצד להתרעננות, אלא זהעקה לעזרה. יש הרבה אנשים שהם נמצאים במסלול של החיים והם יורדים לשוליים כי הכאב הוריד אותם לשם. אם זה בתור בריכה מהכאב ואם

זה כהתמודדות עם הכאב שאני לא יכולה לעשת את זה יותר. אני לא יכולה להתמודד עם הקושי, עם העובדן, עם ה עם הדבר הזה ש שהוא הוא החתיכה חסרה בפאזל, אבל היא גלויה לכולם. זה לא זה לא בפאזל שבתוך הלב שלי רק זה בפאזל של החיים וזה זה מתנוסס מה שנקרא. את יודעת במלחמה האחרונה א שמתי לב למשהו מאוד מעניין שכשהורים השם ישמור סיפרו על זה שהם איבדו ילד היה בהם צליל של גאווה הייתה מן אחוות יחידה בין כל ההורים השקולים שאיבדו את הילדים שלהם למען עם ישראל והרגשתי שזה נותן להם כוח משהו באחדות הזאת באחווה הזאת נותן להם כוח אבל עם כל זה עם כל זה ה הכאב בסוף בסוף כשאתה נמצא בשקט בלילה הכאב הזה הוא שלך הוא אתה מתמודד

איתו לך הוא קשה ואיך את אומרת הוא מוריד אותך לצד הדרך כי אתה כבר קשה לך ואתה לא יכול לשת את הכאב אבל אתה קם בבוקר ואתה ממשיך להתמודד כי צריך כי ולהבדיל בעוד הרבה דברים להבדיל אלף אלפי הבדלות אני אקח אותך כדוגמה מה? כן, שאיבדת א ואת מדברת על אמא שלך ו וזה תופס אותך אז זה תופס אותך באירועים משפחתיים וזה תופס אותך בחגים אבל השאלה מה אתה עושה עם הכאב הזה האם ואני מחריגה עלומי קרב אני מחריגה אנשים שחווים באמת הזקפי חרדות אף על פי שהייתה אישה שהתקשרה לי שבקבות מוות של אבא וממש היא חיפשה את זה איפה זה יושב לה איפה זה יושב לה היא הייתה מקבלת ממש התקפים נוראים. כן. א אבל עוד הפעם היה צריך לבדוק למה זה

ממש הוריד אותה לצד הדרך. כיוון שלמשל במקרה הזה כתוב שמצווה למת להשתח מהלב. זאת אומרת יש פה כאב והאמת יש לו מצווה להשתכח מהלב של האדם. את אומרת להחריג. באמת אני חושבת שדיברנו על זה פעם בינינו אפילו שזה אמא. אמא לא משתכחת מהלב. באמת. היא חיה בתוכנו תמיד. אז זאת אומרת לאן אנחנו לוקחים את זה ומה אנחנו עושים עם זה אז אז אנחנו מנסים באמת כולנו במשפחה כל אחד בדרך שלו להמשיך את הדרך שלה להמשיך את האור שהיא הביאה לעולם כי באמת היא הביאה הרבה אור לעולם אז כל אחד בדרך שלו זה לא רק בשביל להנציח ולזכור אלא זה באמת זה גם כתוב בגמרא שהילדים הם הם כמו הרגליים של ההורים בעולם הזה אז יש דרך שהיא ממשיכה וזה גם זה גם הקיום של עם ישראל אנחנו ממשיכים

אז זה נותן לך אז זה נותן לך משמעות אבל מה את עושה למשל כשנעמדת להכין משהו לשבת ופתאום על הריח של אמא ו

אין בוכה בוכה

יושבת ובוכה יופי יופי אז ולבכות זה לא טוב

אמ טוב או לא טוב זה לא טוב נגיד שהילדה שלי פתאום רואה אותי עצובה ולמה את בוכה

זה טוב ולמה זה לא טוב

את יודעת יש חשש חשש כזה של א וואי ברגע הראשון אנחנו אנחנו דיברנו פה בדיוק על לא להיבהל ואני קולטת שבשנייה הראשונה כןתי כי וואי הילדה שלי ראתה אותי בוכה

ואם היא ראתה אותך בוכה

אז אז ישבנו ודיברנו על זה ואמרתי לה אני עצובה כי אני מתגעגעת

אבל זה את מספרת לי מה את אמרת לה אבל אם מה מה עובר לך בראש אם הילדה שלך ראתה אותך בוכה

בשנייה הראשונה הראשונה אמיתית אמיתית ביני לביני נבהעלתי מזה

כי למה

כי אני לא רוצה להעביר עכשיו כאב ותראומה ברור שלא

ולמה למה את חושבת שאת מעבירה טראומה אם את בוכה ליד הילדה?

כי הילדה נבהלה. זה מראה מביל. כי אני זוכרת,

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, רואה את אמא שלי, בוכה על אמא שלה וזה לא מראה מלבב.

אוקיי,

אני ממש זוכרת.

יפה. אז את זוכרת, יש לך זיכרון של כאב.

איזה סשן.

יש לך זיכרון של כאב שראיתי את אמא בוכה על סבתא ואז כשעילדה שלך רואה אותך, זה החזיר אותך לכאב הזה. כן, יש שנם ילדים שעברו ליד אמא והיראו אותה בוכה ויגידו, "וואי אמא, למה את בוכה? והיא תסביר וזה יגמר אחרת. אבל אצלך נעוץ כאב שישב שמדלג הלה לדור הבא. ברגע שאת אמרת לה אמא כך וכך וכך וכך, היא קיבלה יותר משמעות, כן? אז זה פחות מבהיל אותה. א להבדיל אלף אלפי הבדלות שבאמת שההורים שלי ייבו לחיים ארוכים. אבל א כשאני בוכה אז הילדים אומרים, אמא, למה את בוכה? ואז אני יכולה תוך כדי אפילו לצחוק כי אני אומרת תקשיב עכשיו אני עכשיו אני בוכה אבל זה לא אומר שזה נגמר שאמא בבעיה לא אבל מותר לבכות מותר לבכות

אבל זה מביל אותם ברגע הראשון לראות הורה כאילו בחוסר עונים אפשר להגיד זה זה לא דבר שהוא טבעי לילדים

השאלה השאלה אם בזמן של בכי אנחנו נמצאים תמיד בחוסר עונים אז זהו אז אני מדברת איתך על על שנייה ראשונה שהיא ביני לבין עצמי כי אחר כך לשבת איתה ולדבר איתה על זה ולהסביר לה את זה. זה באמת היה בזה משהו מרפא, משהו שלא עשוי איתי. היה בזה משהו חד משמעית מרפא עד כדי כך שמה לעשות בפעם אחרת שראתה אותי בוכה מול נרות שבת או דווקא מהתרגשות או ממשהו שהוא לא בכאב כזה של עצב. אז היא אמרה לי וואי אמא את עוד פעם מתגעגעת?

אי חודש. אצלי הילדים לפעמים אומרים אמא תסגרי את השיבר. השכנים אומרים שמוצף כבר. טוב, הילדים יודעים את המושגים, את המושגים,

הילדים צדיקים, נפש עם עם תם.

כן.

אבל א א נכון

אז אם בחייו טוב או לא טוב, מסתבר שזה תלוי בפרשנות שלנו.

נכון. נכון. כיוון שאני אומרת לילדים שלי שבכי מנקה. הבכי מנקה את מה שאתם מרגישים עכשיו. לא להיבה ממנו. בכית, הכל בסדר. יש בנות אצלי בקליניקה שאומרות, אבל מתי כבר יבוא הבכי? כבר מחכות לזה כי אנחנו מסבירים באמת כמה בכי מנקה בעצם הנשמה שלנו עוברת סבל כאן בעולם הזה עכשיו לא אכנס לזה יש בכי שהוא בכי של הנשמה ויש בכי שהוא יותר חיצוני הנשמה עוברת כל מיני דברים הנשמה לא יכולה לראות החוצה רק מתוך העיניים וכש היא היא גועה והיא והיא נותנת את אותותיה ואנחנו בוכים יש פה איזה זה מין משהו שיכול לפרק אותנו, משהו שיכול לתנו.

נותן זה נותן ביטוי. הייתי אומרת שמתוך מה שאת אומרת ככה זה עולה לי שהבכי הוא נותן ביטוי לנשמה לבכות והביטוי הזה הוא ביטוי

הבכי נותן לנשמה את האפשרות ביטוי חו לנשמה

ש שהוא הוא בעצם בא ממקום מאוד מאוד עמוק ורחני אבל זה הביטוי הזה שיוצא החוצה והוא חייב צריך לכן לא צריך להיבהל לא צריך להיבהל בכי זה לא דבר מבהיל בכי זה לא חוסר שליטה אנשים נורא מפחדים מלבכות מה? לא, אבל זה עצוב וכשבוכים לא מתים. זה לא אומר שזה הסוף. זה לא אומר שאת במצב של חולשה. לא. לגמרי.

את יודעת מה את מזכירה לי? אני זוכרת שהפרט הגדולה שלי נולדה אחרי שנים רבות. כן. ואני ככה לקחתי עוד כמה ימים של החלמה בבית החלמה וכדי לקבל הדרכה מה אני עושה עכשיו שנייה? אני אני צריכה לדעת איך מקלחים, מה עושים? ואני זוכרת שהמון הייתי צריכה להרגיע את עצמי ולהסביר לעצמי שהבכי זה השפה שלה וכל הזמן זה גם מה שהייתי קוראת בספרות על הורים והלך להיות הורה הבכי זה השפה שלהם הם עוד לא יודעים מילים אז הם מדברים דרך בכי עכשיו היא רבה אז היא בוכה עכשיו היא צריכה שינקו אותה אז היא בוכה זה השפה ואני זוכרת שבמ באחד הפעמים שדי כבר אמרו לי בואי תטפלי בעט את צריכה לעשות את זה עד כאן האמא אז אני מטפלת בה ככה וסטרך

תוך אחריי והאחות האחראית היא נמצאת לידי והיא רואה שאני עושה הכל בסדר והכל טוב ואני תוך כדי מדבררת את זה מתחילה להסביר כן עכשיו עכשיו אני אעשה לך ככה ועכשיו אני אחת אותך וקצת קר לך ולא נעים לך ו ואני מבינה אותך את בוכה אבל זה זה יעבור ואני כאן ואני איתך והיא בוכה ובוכה וא את נכירה את הבכי של התינוקות שרק נולדים שזה צרחות ואני קולת את הזוג שמאחוריי כזה מדברים עליי ואומרים וואי זה דווקא רעיון טוב לספר לעצמך ולהרגיע את עצמך ככה תוך כדי שאת בשיא ההיסטריה של החיים ו וממקום של לא לדעת מה לעשות ולהיות בחוסר עונים את את דיברנו על זה גם פעם לתת לזה שם לתת לזה מקום לתת לתאר לעצמך סוג של מוריד את החרדה

כי הנה אני כאן ואני לא נבהלת ואני מספרת אפילו לעצמי מה אני עושה? אני נכנסת לאיזשהיא שליטה, לאיזשהיא רגיעה ובעזרת השם הכל יהיה בסדר.

אנשים מקשרים בכי לחוסר עונים. לא, לא, זה ניקיון, זה מנקה אותך. זה מנקה זה זה גורם לך לנקות מעליך את הצער, את ה

זה יכולה להיות אפילו שפה,

נכון? ואחרי בכי טוב אפשר להרגיש פורקן.

כן. אני לא אנחנו לא מדברים על התבכינות, אנחנו מדברים על לבכות כשכואב לך ממש לבכות לשבד שאמרת את זה בין בכי לבין התבכינות ומה כמו פרשת השבוע שלנו שמדברת על בחייה של חינם ועל ועל בחיינות אולי אם אפשר להגיד את זה ככה שבעצם נותנים לכם את כל הטוב שבעולם אתם הולכים להיכנס למקום הכי מדהים שיכול להיות ארץ אשר עיני השם אלוקיך בא וארץ זבת חלב ודבש וכל הטוב מונח לפניכם ומה אתם רואים? ארץ אוכלת יושביה. כמה זה תלוי בפרשנות שלנו ובהסתכלות שלנו ובאיך אנחנו מפרשים דברים אפרופו הטענות שאותה אחת הביאה עד אלייך. כי אנחנו יכולים לבחור. את יכולה להיות במקום הכי מפואר ובחופשה הכי חלומית שיש ולהגיד לעצמך אוי יש פה

שתיחים מקיר לקיר אני לא אוהבת את הריח לוואי. במקום לראות את כל הפר והד ואת יודעת שקראתי פרשנות פסיכולוגית על הרעיון של של פרשת המרגלים ואז מי אחת הפסיכולוגיות שפרשנה את זה היא אמרה שבאמת הם היו א הם היו בארץ מצרים והם לא האמינו שטוב יכול לקרות בחיים שלהם יותר הם היו שמה והם קיבלו על הראש והם והם א בנו והמבנים שמה התמוטטו להם ושקעו בבוץ ולקחו להם את הילדים וכל מה שהם עוברו ו ואז הם יוצאים ממצרים רים ומתחילים לפחד ממה שקורה ו מבקשים היה עדיף שנמות במדבר עד שלח אותנו ו הם לא מצליחים לראות טוב בכלל בכלל בכלל אתה פסיכולוגית אמרה שכשאתה חווה דברים שהם לא פשוטים לך אתה יכול להיגר לשם למקום שאתה כבר

לא מאמין שטוב יקרה לך והקדוש ברוך הוא על זה כעס על הפרשנות הזאת שאתה לא מאמין שטוב כבר יכול לקרות לך בחיים

איזה אמיתי זה אנחנו אנחנו מהמקום הזה נצא להפסקה מוזיקלית ואנחנו מיד נחזור עם השאלות שלכם. לכתי חיפשתי חומות של תקווה ושטעתי בחושך חיפשתי אותך בתוך נפחי נשמה חושך גבר על האור חיפשתי מקום מסתור לצך לאורך שלך גלי הים בכל אשר בא שטפו את התואר אבל אם כן נשמתי ש נרדמה חושך גבר על האור כיפסתי מקום מסתורציתך לאור שלך בי אתה מר שבטך ומשקך למחמולי

או שמעתי למזורקות אנשים לא מבין ושוקים על גלי הזמן המזנות לא מלמדים לא מקיימים חו של דבר על האור חיפשתי בכל סתור לצך לאור שלך גם כי אלך בגצל מוות לא ירעים מדי שבטך ובשבתך הם הנחמו ינחמוני גם כולון אתם צועקים חזק חזק חזק ילד

כי אתה

שתך ומשנתך הם הנחמונים ןחמורי

הלכתי חיפשתי חובות של תקווה ושותטתי בחושבו חזרנו נו אליכם היום אנחנו עוסקים בכאב קצת חופרים במקום שפחות נעים להתעסק בו אבל כמה נעים לגלות שבתוך הכאב יש גם התחלה של ריפוי ושבכי כמו שהרבנית פרי אומרת לנו כאן זה דווקא ניקיון זה דווקא זיכוך זה דווקא מקום לנשמה להוציא את הביטוי שהיא כל כך צריכה להוציא החוצה ולא להישאר ולהעמיק את הכאב עוד יותר אז אנחנו רוצים להתייחס לשאלות שלכם. אנחנו רק נבקש מהרבנית פרי לסגור את הפינה הזאת שפתחנו קודם, נכון? כשדיברנו על בכי ממקום של ניקיון ושהוא לא כמו בחיינות, כי בחיינות היא היא משהו אחר לגמרי. איך אנחנו יודעים לזהות באמת מקור של בכי שצריך ריפוי כי המקור שלו הוא

כאב? ואיך אנחנו יודעים לזהות בחיינות שהיא היא תלונה, היא לא רלוונטית אפילו. תראי, גם בחייונות שהיא קוטריות יש לה מוצא, יש לה מקור. בן אדם לא מתבכיין סתם, לא טוב, לא סתם. אנחנו אומרים ככה, טוב, זאתי בחיינית, לא צריך להתייחס. למה היא בחיינית? למה היא מרירה? זה גם כן צריך לבוא לידי, גם כן צריך לעשות פה איזשהיא שאלה, צריך להבין מה יהיה שם. כן. אבל

זאת אומרת, גם את זה את לא מבטלת. גם לזה יש מקום?

לא, לא, אני לא מבטלת שום דבר. כל דבר יש לו משמעות, כל דבר יש לו ביטוי. א שום דבר הוא לא סתם. ואם אנחנו נדע להסתכל על ודיברנו על זה בשבוע שעבר ש שאין אין אדם שהוא הוא רע מלכתחילה. כן, אמרנו על יצר לב האדם רע מנעוריו שהוא חווה איזה משהו שגרם לו בעצם להקשיח את הלב שלו וכולי. א היה א מקרה של רב אחד שהתקשר לאמא וסיפר לה שהילד שלה עשה מעשה שהוא היה לא בסדר והאמא אה בקשה לדעת מה היה וזה ואז הוא אמר אחרי המעשה הוא נורא נורא נורא התווכח והוא נורא ניסה להצדיק את העמדה שלו ואמרה לו האמא אתה מכיר את הילד שלי אז הוא אמר לה כן אז אמרה לו אז אתה יודע שהילד שלי נורא נבוך כשהוא עושה את טעות ואחרי שהוא עושה

טעות הוא נורא נורא מתווכח אחר כך. אז אז המורה אמר אוקיי אבל אני לא יכול לחשוב כל ילד מה עומד מאחוריו אז נכון שאולי אולי אני כן הייתי מצפה אבל רב עם כיתה של כמה וכמה ילדים לא יכול בזמן של מאומה או ברגע של לחץ וחוצפה להבין למה הילד התנגר. אבל שום אנחנו צריכים לדעת שילד לא רוצה להתחצף סתם, אישה לא רוצה להיות קוטרית סתם, כולם רוצות להיות שמחות וללכת על ענן ולהיות מאושרות ו ומטופחות ומדהימות ומקסימות ואם הם בוחרות אחרת ואני אומרת בכוונה בוחרות אחרת כי בסופו של דבר א גם להיות קורבן יש פה בחירה מסוימת זה משרט אותך בדרך כלשהי אז אם זאת הבחירה שלך אז זאת זאת אומרת שיש לזה א יש פה איזשהו מוצא יש כשאני

נוסעת א מבית שמש החוצה אז הרבה פעמים ברמזור עומד אדם ומבקש צדקה ואחלוטי נראה שהוא על משנה תודעה קשים וולא פעם אני כשאני רואה אותו אני אומרת מעניין מה אמא שלו חלמה ביום שהיא החזיקה אותו ככה בידיים ברגע שהוא יצא מהבטן שלה מה מה היא רצתה בשבילו מה היאח עלמה בשבילו, איך איך היא התחילה את החיים שלו ואולי היה גם לה לא פשוט ובגלל זה הוא הגיע למצב הזה ואולי הוא עבר כל מיני דברים. אף אחד לא רוצה במקור להיות מקבץ נדבות. אף אחד לא רוצה להיות קוטרית ולקבץ נדבות של יחס. אבל מה היה לה בדרך שגרם לה לבחור בדרך הזאתי? מה היה בדרך שלה שגרם לה לבחור בדרך כזאתי? לעומת זאתי ש א עפה על עצמה ו

לפי מה שאת אומרת אבל יש פה בכל מקרה גם בקורבן גם בדוגמה של המקבץ נדבות יש פה בחירה קודם כל אנחנו לא בורחים מהמקום הזה של הבחירה ויש פה רווח משני גם בספר

את יודעת מה אני רוצה לתקן לא רוצה להגיד בחירה אני רוצה להגיד זה משרט אותו

אוקיי

כן לא רוצה להגיד בחירה כי אני יש לי ויכוח שלם דווקא עם אמא שלי על הקטע של האם יש בחירה לאנשים מסוימים או שהם נגררים אל המציאות הזאתי. כי כולנו רוצים להיות טובים, כולנו רוצים להיות חזקים, כולנו רוצים להיות משמעותיים וכשאנחנו ואלה שלא מצליחים האם יש להם בחירה או שהם פשוט נגררים? אני אומרת שאל

את ואמא שלך יכולות לפתוח מורה נבוכים. משמעי כי זה שמה זה ה זה המקום באמת לדבר על ה על הנקודת מוצע של כל אחד וכמה בחירה יש לנו בתוך התבניות שנבחרנו למלא כאן בעולם שלא לדבר על סוד הגלגולים ועל כל ה

תראי מה קרה פרשת המרגלים רשי אומר מהתחלה שלח לך אומר רש"י א להנתך שלי אין עניין בזה אבל מה שבני ישראל רצו שיש שלחו להם ישלחו להם אנשים לפניהם אז אני מאפשר להם ואני נותן להם מקום לטעות הוא לא אומר אני מביא אותם למצב שהם יטעו אני נותן להם מקום לטעות זאת אומרת יש פה מרחב של בחירה בלי להיכנס לוויכוח שלך ושל אמא שלך

אז א אין ספק שזה

אבל אבל עדיין ואני חייבת לדייק שאני הרבה מאוד פעמים מסתכלת על אנשים מסוימים ואני אומרת נראה לי שהם לא בחרו כי לבחור אתה בוחר בטוב ואל הרע אתה נגרר זה משפט חזק אבל השאלה אם זה לא מכניס אותך למקום קורבני כאילו אני נגררתי לפה אני לא בחרתי בזה

כשאתה כבר יודע שאתה כבר יודע להשתמש בזה אז אתה כבר בבחירה אבל כל עוד אתה לא יודע להשתמש בזה אתה בהגררות איך אפשר לבחון את

הוויכוח שלי ושל אמא שלי, אם אנחנו כבר נכנסים לזה, אנחנו סוטים מהתוכנית, אבל זה ויכוח מאוד מעניין. ויכוח שלנו, האם לנוער נושר יש בחירה בדרך? אוקיי, דן יומקין מביא א השאלה מאוד יפה. הוא שואל, מה קרה כשהיה בבנייני התאומים אנשים קפצו מהחלון? מה אתם קופצים מהחלון? מה אתם נורמלים? למה אתם קופצים? אתם תמותו, למה אתם קופצים? ואז הוא אומר, לא הייתה להם בחירה. היה את האש חזקה שאחזה בברזל של הבניין והבניין רתך. אז כאילו זה או למות מחום או לקפוץ מהחלון. הם קפצו מהחלון. כן, אני אומרת שהילדים הנושרים האלה הם כול באמת אין בן אדם שלא רוצה להיות מוצלח, אין בן אדם שלא רוצה להיות למעלה, אין בן אדם שלא אבל יש

לפעמים מצבים של אין יכולת להתמודד בגלל שחווית משהו ואתה נמצא כרגע בהפיסת כוחות והיות ואתה באפיסת כוחות אין לך כוח להרים את עצמך ולעשות לעשות משהו ונתתי את את ההקבלה הזאתי פעם בתוכנית ואני אתן את זה עוד הפעם רק בשביל שאני אראה ואנחנו נראה לכולם מה מה הולך אז סיפרתי על מי ש נקרא לה רחלי ורחלי נמצאת כשבועיים אחרי לידה ועוד שבועיים יש לה ברמצווה של הבן הגדול שלה הבן הגדול שלה יהיה בן 13 התינוק העשירי במספר בן שבועיים זאת אומרת שהיא או יולדת או יולדת ברוך השם השעה מאוחרת מאוד בלילה התינוק הקטן לא נראה מורדם. היא ביקשה מבעלה שיסגור את הדלת כי בעלה צריך לקום מחר מוקדם בבוקר לתפילה ואחר כך ללכת

ללמוד. את הדלתות של הילדים היא גם כן סגרה והיא לבד עם התינוק בסלון. רחלי אוהבת כל כך לישון והתינוק שלה ההפך הגמור כל כך לא אוהב לישון. היא מנענעת אותו והיא מרגיעה אותו והיא מניקה אותו והולכת וחוזרת וחוזרת והולכת. וברוך השם לקראת השעה 5 בבוקר יש אותות לזה שהוא מתחיל להתעייף. בסבות השעה 26 הוא עצם את העיניים היא לא נשמה היא ישבה איתו ככה על הספה והפחד שהוא לא יקום אבל בשעון בעורר צלצל ורח לי כמה להכין סנדוויצ'ים לילדים בשעה לשב היא ירה את כולם בשעה 28 יצאו כולם בעלה עוד שאל אותם היא רוצה שהיא תישאר שהוא ישאר היא אמרה לו אתה תלך תלך ללמוד תלך תעשה את שלך עוד מעט הוא ירדם יהיה בסדר ברוך השם ברוך

השם בתח הוא נרדם הניחה אותו בעדינות בעריסה, ניגשה להפשיר עוף לצהריים וידע שהיא יוכלה ללכת לישון לשעה אחת כי אחרת לא היה ארוחת צהריים ביום. אז היא ניגשה למטבח להפשיר את העוף. בכניסה למטבח עלה נברשת שטולה מעדנות במסדרון מתנפנפת שמלה כחולה עם פייטים. מה זה השמלה הזאתי? זה הסמלה שהיא לבשה לחתונה של אחותה לפני שנתיים. היה לה ככה פרק זמן שהיא הייתה במימדים תקניים והיא רוצה ללבוש את השמלה הזאתי לברמיצה של הילד שלה עוד שבועיים. השמלה הזאתי מזכירה לה שאסור לחתור בשום דבר שקשור בסוכר. היא הולכת בדרך למטבח, מזיזה את השמלה ותפיקות בדלת. אז היא הזיזה את השמלה בחזרה, חזרה אל הדלת ופותחת את הדלת. עומדת שמה

שמה שכנה של הרחל. היא אומרת להבי איתך, איזה לילה עבר עלייך? איך אני יודעת? כי כל פעם שהתעוררתי שמעתי את התינוק שלך. איזה אמא מסורעת. אבל אני אגיד לך את כל האמת. בש שהשעון שלך צלצל, גם השעון שלי צלצל. ולפני שהכנתי אוכל לילדים, הכנתי בצק שמרים. ותראי מה הכנתי לך. היא מוציאה מאחורי הגב בבקש שוקולד. תעשי לך קפה. היא אומרת לה רחל. אוכלת או לא אוכלת?

אוכלת כמו גדולה.

אז תעה לסמלה ככה וכולה לאכול. למה? כי מגיע לה זה

כי עייפה אין לה כוח להתמודד אנחנו כולנו רוצות להיות רזות להיות טובות להיות מקסימות כשאנחנו לא מצליחות זה כי אין כוח עכשיו נשאל את השאלה עד כמה אין לנו כוח אצל הילדים המתמודדים אני תמיד אומרת שהם כשיהיה להם כוח הם יקומוח

אני צריכה עוד שעה תוכנית זה את פתחת כאן אי אפשר אי אפשר לעצור את זה באמת כי האין כוח הזה זה זה בעצם הנקודת מוצא. הנקודת מוצא. אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה. כן. אבל משמה זה השביל. זה שביל הבריחה. זה שביל הבריחה. את יודעת מה? את מדברת על נוער נושר. אבל א אם אנחנו הזכרנו קודם את הכאב של התמודדות עם עובדן, את מכירה את זה שאת מושכת אלייך מקרים שהם דומים לך? ואני אומרת לך שהגיעו אליי מקרים שההתמודדות או האי התמודדות היא בבריחה אמרנו חומרים משנה תודעה והשפעה על המשפחה הקרובה וכאב שמוסיף עוד כאב ועוד כאב ועוד כאב כי ההתמודדות היא לא היא לא מובנת מאליה ואולי אני לא יודעת אם איפה ה איפה הנקודת

ויכוח עם אמא שלך כן אבל אולי זה לפעמים מה שלא מבינים שאין דרך אחרת. אין דרך אחרת. את אומרת כי אין כוח אבל זה כאילו השביל שהיחידי שהם רואים מול העיניים. אז מה עושים? אז הוויכוח שלי עם אמא שלי היא טוענת שלכל אחד יש בחירה. ואני אומרת שיש מצבים שאנחנו נלקחת מאיתנו הבחירה. אין לנו כוח להתמודד. אנחנו לא רואים דרך אחרת. ה היא פשוט לא קיימת.

יקח זמן ואנחנו נגיע למצב של ריפוי ופתאום אנחנו נראה דרך אחרת. פתאום יפתחו לנו העיניים. אני רואה סרטונים קטנים רצים לי בפיד של ילדים קטנים שלא ראו ופתאום שמו להם משקפיים ואז פתאום הם עושים ככה אבל הם לפני זה לא יכלו לראות. הם לא יכלו לראות. אז יכלתי לדרוש מהם לראות בכוח?

ודאי שלא.

לא. אין להם הם לא שומעים ופתאום שמים להם מכשיר שמיעה ופתאום האמא אומרת לילד שלה היא קוראת לו מתוק שלי אה אה אה ופתאום הוא מתחיל לדבר ואת רואה את האושר הילדים האלה והרבה ממבוגרים שחווים כאב ומתרסקים צריך לתת להם קצת להיות בהתרסקות הזאת לתת להם לתת תוקף למקום ולתת תוקף לכאב לתת להם את האפשרות לכאוב לא לנסות להרים אותם על הרגליים ישר רגע רגע והחיים שלנו הפכו להיות כאלה טובענים וכל הזמן ההצגה חייבת להימשך ואתה לא יכול לתת מקום לקב אתה לא יכול אתה צריך לרוץ ואתה צריך לרוץ ואתה צריך לרוץ ובסוף פתאום זהו אתה נופל אתה נשפח ואתה לא יכול יותר פרי אני לא יודעת איך להגיד לך את זה אבל אנחנו לקראת סיומה

שלא תוכנית ואני באמת מרגישה שהלוואי והיה לנו עוד שעה לפנינו אני בטוחה שגם אתם הצופים שלנו מרגישים ככה אה הנקודת מוצא ה של תחילת הריפוי בין התובנות והדברים שעלו כאן מהתוכנית. אני רוצה שתגידי לי לסיום אם את מסכימה איתי זה שקודם כל אין פה אין פה שום רוע אין פה אין פה מקום של רוע יש פה את המקום הנגרר הזה שאולי שווה לדבר עליו ולהעמיק בו עוד וזה נקודת מוצא מרפת ואני רוצה להודות לך על עוד תוכנית מעלפת בא' והגענו הגענו באמת לסיומה אבל אני חושבת שאנחנו כולנו פה עם מטען של הרבה הרבה תובנות שלהבין קודם כל כמו שהרבנית אמרה שאין כאן אין כאן רוע אנחנו לא יוצאים מתוך א איך אומרים א הנחת יסוד הנחת עבודה שיש

פה איזה מישהו שהוא חשוד ברוע כי כולנו רוצים טוב גם מי שנגרע גם מי ש שהכאב מושך אותו לאיזשהם תאומות שהם שהם שליליים אגב יש איזה פתרון לוויכוח שלך ושל אמא שלך או שזה עומד

מסכמות או שאנחנו לא מסכימות לגמרי לא מסכימו.

זה סוג של משהו שגם יכול להיות א שיח. זאת אומרת משהו שנחנו מדברות על זה הרבה פעמים קצת ואז אני אומרת לה את רואה את רואה אמא תראי ככה וככה וככה והיא אומרת לי תשמעי באמת ו אבל קשה לקבל את זה

זה יפה אבל זה באמת יפה שאחרי כל הדרך וכל המסע וכל ה התמודדות יש נקודה שהיא נקודה של להסכים לא להסכים

נכון

זה מקום מהמם להיות בו גם אם אין שמה ההסכמה גורפת

נכון אנחנו לא צריכים תמיד להסכים גם בין בני זוג אפשר שיהיו א חילוקי דעות אבל אם אתה עושה את זה בכבוד ובעדדיות ובדיבור וכל אחד מביא את המקום שלו והשני מקשיב ולא מפחד מה שמעניין בוויכוח שלנו שכל אחת מאיתנו בטוחה במה שהיא אבל לא מפחדת שהשנייה תשנה לה את התודעה זאת אומרת אם אמא שלי עכשיו תובה באמת תגיד משהו שבסוף יפיל אותי אז אני אגיד את יודעת מה אמא אני אני אני מקבלת

אוקיי כי את באה במקום שהוא הוא זה יפה שאת במקום פתוח את במקום מקבל, את במקום של אם את לי אם את תשנלי את התודעה

ואני אסכים איתך אז אז אין לי בעיה לקבל אבל זה לא אותו דבר כמו מקום שכל אחת בעמדה שלה ואת לא תש מפחדת אנחנו מפחדים אני לא יוצאת אני לא יוצאת מלגותי הנחה שאני מפחדת שהיא תשנה אותי אני אני אוהבת את האמת אז אם את תוכיחי לי שהאמת שלך היא נכונה מצוין אז אני אקבל אותה

אז בוא נדבק כולנו באמת איזה דבר יפה זה זה הדבר שינחה אותנו ויביל אותנו אפילו בכאב ואנחנו כמובן לא מחפשים את הכאב ולא מאחלים לאף אחד כאב אבל הנה אם יש כאב בחיים אז גם הוא בהשגחה פרטית מדויקת מבורא עולם והנה למדנו היום שהכאב הוא גם ההתחלה של הריפוי לא לברוח ממנו אלא לחפש באמת איך לתת לו ביטוי כדי לרפא אותו ובעזרת השם להמשיך הלאה תודה רבה לכם שהייתם איתנו בעוד תוכנית בעזרת השם ניפגש גם בתוכנית הבאה בשבוע הבא ‏Ja.