"פיצוץ מטורף. עמיחי עף אחורה ונדם": אביטל שינדלר על שרשרת הניסים ברגעי התופת

הסיפור שלנו הוא לא הגיוני הוא לא הגיוני בשום צורה אין בו הגיון זה לא דרך הטבע מה שקרה לנו שבסוף ניצלנו אני מגיע לבקר עכשיו משפחה מיוחדת במינה עם סיפור לא יאמן של נס ושל שיקום בשל עם ישראל המתוק והטוב אז אנחנו נכנסים עכשיו למשפחת שינדלר אל אביטל והסיפור הלא יאומן של בעלה המחא ו שלום אני חני נע מאוד איזה כיף שבת כיף שאת פה באמת ב א האמת רעיון כן וואי רגע הבית הזה הבתה שאני נכנסת אליו מאיפה ה הגיע פתאום זאת אומרת את הרי לא מרמז גן אנחנו יודעים שהסיפור הוא לגמרי מקום אחר אז תסבירי לי מה אה האמת שזה בית של עם ישראל א אנחנו היינו שלושה חודשים במלון באילת גרנו שם עם כל הכיווץ ם שלום בקרם כן של קרם

שלום ואחרי שלושה חודשים הקיבוץ החליט שהם עוברים למקום שהוא לא בית מלון שאפשר יותר לגור בו שיהיה לכל אחד בית משלו כן אז הם עברו לאשלים שזה בנגב ואני התלבטתי אם להמשיך עם הקיבוץ ולהיות עם הקהילה שלנו או לעבור לפה שע מיחי נמצא רבע שעה מפה בבית חולים בשיבה נכן בשלב הזה הוא עוד היה מאושפז אז ככה אני כל הזמן נסעתי בין אלת לטל השומר בטיסות וכשהם החליטו ור לשם אז אחרי הרבה התלבטות החלטנו שאנחנו עוברים לרמ תגן לשקם את המשפחה להתרכז בעצמנו קצת אנחנו הרגשנו מאוד עטופים מהרגע הראשון ממש הרגשנו שעם ישראל איתנו מלווה אותנו הגענו ביום ראשון שאחרי שמחת תורה לאילת בשעה א ו30 בלילה בדרך כבר מישהי מתקשרת אני

מישה מאילת אני לא מכירה אותה היא אומרת לי יש לי פה כבר שקיות מוכנות בשבילך כי אנחנו יצאנו מהבית בלי שום דבר א ברגע שתגיד ן תתקשרי אליי אני אבוא ואביא לך את כל מה שהכנתי לך אנחנו פשוט מגיעים למלון כל הציבור של אלת נמצא שם מחוץ למלון שירים דגלים ריקודים ממתקים לילדים פשוט סוחבים אותנו ממש כאילו אין לי איך להסביר את זה ממש לוקחים את הילדים שמים אותם בחדר במיתות שלהם כאילו עוזרים לנו להשכיב אותם ו פשוט עוטפים אותנו ומהרגע הזה עד היום אני יכולה להגיד ממש עד היום שמונה חודשים אחרי אנשים לא מפסיקים לטף את מסת על ענני הכבוד של העם הטוב הזה מטורף באמת אז בואי נשב ותספרי לי ככה קצת על מה שעברת תכניסי

אותי ככה לסיפור שלך לאתגר עוד טיפה לפני השביעי באוקטובר אני רוצה קצת להכיר אותכם אותך ואת המכ ואת הילדים ואתם בעצם זוג עם ילדים קטנים יחסית א גרים בקרם שלום תספרי לי למה דווקא שם מה כי במקור את מפתח תקווה נכון כן אה אז אני אתחיל עוד קצת לפני התחתנו לפני 12 שנים והלכנו לגור באלון מורה בשמרון ה מיכאל למד שם בישיבה ואנחנו אוטומטית מי שלומד שם בישיבה ממשיך למגורים שם כן ובגלל האוטומט הזה אז באיזשהו שלב אחרי כמה שנים מתחילה חשיבה באמת אנחנו רוצים להיות פה לא רוצים להיות פה וגם אנחנו הגענו לשלב הזה כן אחרי שבע שנים והחלטנו שאנחנו רוצים ללכת למקום שנרגיש בו שאנחנו כמשפחה יותר משמעותיים ואז ראיתי

איזשהי מודעה בעיתון שמספרת על משפחה דתית ומשפחה חילונית בקרם שלום שגרים שם ר מיכאי לא יודעת משהו נוגע לי משהו ככה מתחבר לי א הלכנו לבדוק ובאמת הגענו לקיבוץ שהבנו שיש הרבה מאוד מה לעשות שם שחיפשנו את זה א ובסוף כמו שכולם אומרים המגנט עבד ומצאנו את עצמנו בסוף אותה שנה עם המשאית בדרך לקרם שלום א והגענו לקיבוץ שבאמת היה ככה בתחילה של מהפך קיבוץ שהרבה שנים לא הצליח לייצב את עצמו ובאמת החליטו שהם פותחים את השערים למשפחות דתיות שיבואו ויגור איתם ביחד לא כגרעין ולא כמשהו מתבדל אלא קהילה משותפת של דתיים וחילונים שהדתיים בעצם מצטרפים לחלוצים ממש משפחות שאחזו שם בכל המצבים הכי קשים שהיו בקרם שלום של צוק

התן ושל כל הזמן אירועים ביטחוניים מאוד מאוד מורכבים והחליטו שהם לא עוזבים החליטו שהם נשארים שם ובאנו ביחד איתם פשוט להצמיח את המקום מחדש כשזה אומר שצריך הכל פשוט הכל מאפס ככה להקים ועדות להתחיל לחבר את הקהילה לעשות אירועים משותפים להתחיל בנייה של בתים כי 40 שנה לא בנו שם בתים איך מערכת היחסים באמת בין החילונים לדתיים במקום בהתחלה זה היה עוד קצת חשש הססנות צריך להכ להל ע זה לא פשוט זה לא פשוט זה לא פשוט זה לוקח זמן לבנות את האמון הזה כן אבל הוא נבנה הוא נבנה מתוך מקום של ענבה של שתי הצדדים הדתיים באו עם המ ממון ענוה של אנחנו מה שתגידו לנו אנחנו עושים ככה כאילו לא לא מוותרים על הורך החיים שלהם

ונשארים לגמרי ב בדעת ובכל מה שבכל העקרונות שצריך אבל מבחינת השילוב במקום לגמרי היו פתוחים שמה שצריך אותנו אנחנו פה וגם החילונים פתחו את הלב והבינו ש שיש פה אנשים שבאו באמת עם רצון טוב וזה פשוט א נקשר ממש בצ באוקטובר בשמחת תורה אתם מגיעים בעצם מתוך א אחרי כבר כמה שנים שעברתם את המבצע הזה היה שומר חמות והיה צו קטן והיה ת כל כך הרבה מבצעים שהיו שאני אפילו כבר לא זוכרת לבנות את כולם את השמות של כולם אבל הילדים יודעים מה זה הזכות את יודעת מה זה זקות אבל עדיין שום דבר לא מכין אותכם למה שקורה לכם באותו בוקר אז בואי תקחי אותי ליום הזה לבוקר הזה כן א לא מכין בשום צורה אני כל פעם אומרת את זה ואני אומרת

כמה שאני אגיד את זה לא יבינו את זה כי אנחנו גרים ממש בית על החומה הנוף שלנו שאנחנו יוצאים מהבית זה החומת בטון שמקיפה את הקיבוץ וכל פעם שאנשים באו להתארח אצלנו אז הסברנו להם אתם נכנסים בשער של הקיבוץ נוסעים עד החומה פונים לאורך החומה ומגיעים לבית שלנו והם יוצאים מהאוטו ואומרים מה נסגר איתכם כאילו הבית מול אעזה לא מפחיד כאילו אתם רואים דבר כזה מול העיניים כל יום אמרנו להם לא זה לא מפחיד אותנו בשום צורה זה ממש מרגיש לנו מקום בטוח ח שיש בו סבבים של טילים שזה לא נחמד ולא נעים אבל יש לנו ממד בבית ויש מיגוניות מפוזרות בכל רחבי הכיווץ ואנחנו יודעים להתמודד עם זהן אבל מציאות של חדירה של מחבלים בתוך

קרם שלום ראש אפילו לא בדמיון רחוק זה פשוט לא היה מציאות שאפשר לדבר עליה באנו מאלון מורה שם פחדנו ממכבים זהו בדיתי להגדלת הגעת ממקום ששם חדירות מחבלים וכשלון מורה אמרו לנו מה אתם עוברים לדרום יש שם אמרתי להם לפחות אני לא אראה את הערבים בעיניים כאילו טילים זה בסדר כן ויש כיפת ברזל ויש ממד והכל יהיה בסדר כן אין כיפת ברזל אבל א אין כיפת ברזל א זהו זה לא מספיק לה שלום לא יש שבע שניות להיכנס לד נכון נכון את צודקת כ וכל טיל נופל נופל או בקיבוץ או בשטחים שלידו אבל נופל א אבל באמת שהרגשנו בגן עדן ממש מקום פסטורלי כל פעם אמרו לי אתם לא שומעים כל היום טיילים אמרתי להם לא אני שומעת ציפורים כאילו זה זה

קרם שלום א הילדים חופשי בשבילים מסתובבים בביטחון מלא כל פעם שיש סבב של טילים שבוע אחרי זה כבר אין שום זכר לזה שהיה משהו בכלל א בשום צורה לא הכינו אותנו לשביעי באוקטובר באמת שלו א ובאמת אנחנו מכניסים את חג שמחת תורה גם שחג שמחת תורה זה חג שמחת תורה זה ככה אירוע משמעותי והלכנו לישון באמת עם ציפיה מאוד גדולה לבוקר הילדים חיקו בכליון עיניים לקפות של הבוקר ושקיות ממתקים ולכל האווירה וכאילו זה חג שאתה כמעט לא בבית אתה מסיים את התפילה בבוקר ואז ישר מנחה ועוד הקפות ואנחנו מתעוררים בש ו30 בבוקר כמו הרבה אנשים במדינת ישראל ושומעים צבע אדום וזה מאוד מפתיע אותנו כי לא התכוננו לזה בשום צורה ממש אה יש לנו

הוא מעמד שישנים בו ארבע א ארבע הילדים שלנון ועוד חדר ששתי הבנות שלנו ישנות שם אז אנחנו מהר לוקחים אותם ומעבירים אותם למעמד יש פחד או שלא זאת אומרת יש הפתעה את אומרת אבל את פוחדת א זא אומרת את מתחילה להבין או שתחלה כלום לא בכלל לא בכלל לא כן כאילו אף פעם זה לא נעים לי שיש צבא אדום אני כזה מתמודדת עעם הדבר הזה א אבל א אני מאוד מאוד בציפיה כזה שיגידו שזה פשוט היה טעות וש כ ממש אבל מהר מאוד מתחילים לשמוע את הבומים באמת בקרם שלום זה שבע שניות לרוץ למעמד אבל בדרך כלל הבום הראשון הוא קורה לפני א יש חושך במעמד הבנים עוד ישנים אנחנו שמים את הבנות ככה על המיטות שלהם ומתלבטים להדליק את האור לא להדליק

עוד רגע נחזור כאילו שימשיכו לישון בינתיים א לא יודעים מה מה קורה ושומעים פיצוצים מאוד מאוד חזקים א שאנחנו לא עוד לא משייכים את זה למשהו חריג אבל באמת זה כן קולות קצת אחרים א כשנגמר החלק הראשון של ה של הטילים אז אני ממש רצה מהר החדר שלנו ממש מול המעמד אז אני הולכת מהר להביא את הטלפון א כדי לראות איזה הודעות ביטחון א שולחים לנו ובאמת שולחים לנו א להינעל במעמד זה הוראה שאנחנו אף פעם לא מקבלים מעמד זה לא דבר ננעל א תמיד אומרים לנו להישאר במרחב מוגן או סמוך למרחב מוגן נעלה הזאת נשמעת לא טוב למה לנעול כ אבל עדיין אנחנו לא לא חושבים א שמסתבר בדיעבד שכבר ברבע לשבע בבוקר אבו לנו מחבלים ליד הבית ופשוט

לא ידענו על זה א נכנסו מפרסה שמול הבית שלנוו אן לנו שום מושג ובשעה 8 א יש איזשהו שקט באוויר אחרי הרבה בומים וקולות של ירי גם וכאלה א אז אני יוצאת רגע למטבח כי אין לנו אוכל שתייה כלום כאילו ממיתות לממד כן אני יוצאת רגע למטבח להביא קצת דברים ואני רואה שיראו לנו על הבית שיש חורים של ירי בדלת הראשית ובדלת של השירותים שליד מה את מרגישה כשאת רואה דבר כזה זה מוזר אבל אני עדיין לא חושבת אני חוזרת לממד אני מביאה את הדברים אני עומדת ליד החלון מסתכלת החוצה לראות מה רואים אין לי שום מושג שמחבלים בשלב הזה מסתובבים חופשי בקיבוץ א אני חוזרת למעמד אני אומרת לה מיכאי להגיד לילדים או לא להגיד לילדים שלא יפחדו

כן מצד שני אני אומרת לו עוד שנייה אנחנו יוצאים כולנו מהממד והם יראו את זה כאילו אין מה להסתיר מהם אז באמת אנחנו מחליטים להגיד להם את זה ככה ברוח טובה א אמרנו להם שיראו לנו על הבית אבל תראו איזה נס שאף אחד לא נפגע כן אמרתי להם אנחנו נצלם את זה במוצאי שמחת ורה ומחר תלכו לכיתה ותחלק לילדים סוכריות ותגידו מזמור לתודעה ושאף אחד לא נפגע אין הודעות וואטסאפ ב איזה וואטסאפ שכונתי אזה יש אבל אף אחד לא כותב שיש מחבלים בקיבוץ לאורך כל היום ממש זה למה תעלומה שאין לה הסבר אין איזה הסבר פשוט אף אחד לא כתב מעניין כי בכל מקום מתערים ב בדיוק את המסלול את מסלול התקדמות של המחבלים באישור ואצלכם את אומרת לא כן אז

אצלנו בעצם הבית שלנו זה הבית היחיד שנכנסו אליו מחבלים אז יש הרבה אנשים שלאורך היום בכלל לא ידעו שיש מחבלים בכיוון כי רק כיתת כוננות בעצם נכספה אליהם למחבלים כן בקיצור אנחנו מסיימים לאכול אני משחקת עם הילד ים אמיחי יוצא רגע להתפלל לסיים את התפילה בחוץ כי הוא מבין שלבית כנסת הוא לא יגיע כן אבל האווירה ממש בסדר ככה אני יוד עושה כל מיני טלפונים יש נשים ש של כיתת כוננות שככה קצת חוששות אז אנחנו ככה מתנהלים ממש בשגרת טילים מה שנקרא א עד שמגיע הרגע של של השעה 10ב א בעצם עומד בכניסה לממד כשהדלת של הממד פתוחה א ושומע רעשים בבית והוא נכנס מהר למעמד וסוגר את ה את הדלת היסטרי הוא אומר לכם משהו הוא מפוחד

לא לא מספר לכם שהוא שמה אתה נכנס לכוננות כאילו זה ממש א אתם יודעים שהיו רעשים בבית ד הוא מספר לכם כן הוא אומר יש רעשים בבית אני באותה שנייה מתקשרת לראש צחי אצלנו בקיבוץ א ואני אומרת לה את זה אני מנתקת איתה את הטלפון ו מתקשרת לרב שץ אה תמיד אומרים לו להתקשר לרב שץ כדי לא להפריע לו בלחימה אז להעביר את זה דרך הראש צחי אבל בשנייה שהבנתי שבאמת הם אצלנו פה אמרתי הוא צריך לדעת את זה כמה שיותר מהר א וזה מתחיל בעצם רצף של ניסים א שאני ממש א הסיפור שלנו הוא לא הגיוני הוא לא הגיוני בשום צורה אין בו הגיון זה לא דרך הטבע מה שקרה לנו שבסוף ניצלנו א ואני אומרת שהשרשרת של ניסים הזאת מתחילה מהרגע הזה שבעצם

היה לי קליטה בממד כ שלהרבה אחרים לא היה קליטה והרב שץ בדיוק סיים אירוע אחר שהיה בקצה השני של הקיבוץ ויכל לענות לי ובכלל מי שנלחם בקרם שלום בכל השעות של הבוקר זה תשעה חברי כיתת כוננות ועוד ארבעה חיילים בסך הכל 13 אנשים שהם צריכים לשתות על כל המרחב של הקיבוץ זה קיבוץ לא גדול אבל יש לו הרבה א מרחבים שגם באותו שלב ה הם לא יודעים על זה אפילו אבל יש כמה פרצות בגדר כבר ויש את השער שאפשר להיכנס ממנו וכל הזמן יש תנועה והתרחשות וכל אתה לא יודע מאיפה זה יתקוף אותך ו באמת ברגע שהם התחילו להזרים את הכוחות אלינו זה פשוט היה נס שלא הגיעו ממקום אחר עוד מחבלים וא אתם בעצם עכשיו בממד ויש כמה מחבלים בחוץ בערך

כמה אתם שומים בבית שלנו שני מחבלים ה שני מחבלים שת שומים אותם ים בערבית שומעים אותם כן הם באים לדלת של המעמד א אומרים לנו אנחנו צהל צהל צהל צועקים אנחנו שומעים את המבטא הערבי כן ולא פותחים את הדלת הם לא מנסים לפתוח אותה למזלנו ויש איזשהי כמה רגעים של מתח כזה התלחשויות בחוץ אנחנו לא יודעים מה מה הולך להיות פה אני א בציפיה שהכיתה קודמות עוד שנייה יכנסו ופשוט יחסלו אותם א המיחד אומר לי תקפצי מהחלון עם הילדים ואני אומרת לו לא נראה לי לא יודעת למה לא לא אי לי בחור שלא אתה מבין ולא מבין כזה אבל אני אמרתי אם יש לי מחבלים בבית יכול להיות שגם מחוץ לבית יש לי מחבלים אז אני לא רוצה להתקל בהם ו ואז מגיע

הבום הבום הגדול שזה אתה לא יכול לטאר תרחיש כזה בשום חלום ר שלך ממש אה פשוט פיצוץ מטורף שהילדים אני נמצאת עם הילדים בפינה של המעמד והמכה הי בדלת של המעמד א והסרט הוא כזה בום אמיחי עף אחורה נזרק על המיטה שיש מאחוריו זהו נדם מבחינתי ממשהו ברגעים האלה מבחינתך הוא איננו הוא איננו א בשו מה ילדים פגע את נפגעת כלום לנו לא קרה שום דבר כי המעמד הגן עלינו מהדף א אני רואה שנקטעה לו היד במקום את רואה את היד לידו לא אין יד אין יד כאילו מאיפה שנקטה לו מיד את רואה את זה כן כן את הפנים אני לא זוכרת א אני רק זוכרת מלא דם שהיה שם בכל ה איך הילדים בסיטואציה הזאות מה הם אומרים מה הם צועקים אני אומרת לילדים אל

תסתכלו הם לא מאבדים את השתנות בנס הם לא צועקים הם לא בוכים הם פשוט בהלם א אני אומרת להם אל תסתכלו על אבא אני אומרת להם יהיה בסדר אני מבינה שאם אני אקום ויגש לעמיחי אין לי יותר מדי מה לעשות אין לי גם שום ידע בשום עניין רפואי תותח צריך עכשיו עם הילדים וא אני מבינה שאני צריכה להיות עם הילדים כרגע ואז זה כיתת ננות אומרים לי אנחנו בדרך אבל הם צריכים לוודא שאין עוד מחבלים וזה לוקח זמן א ומסתבר מהצד השני של הסיפור שבעצם המחבלים הניחו את המטען ויצאו למטבח שזה החלק הכי רחוק מהמעמד וברגע שהית הפיצוץ החלונות התנתקו קצת מהמקום שלהם ודרכם המחבלים ראו את הכיתתיות הראשונים שכבר הגיעו הראשונים שהגיעו זה

אמיחי וייצן ושיראל חבז והמחבלים קולטים אותם אבל הם הקידה כנות לא קולטת את המחבלים שבתוך הבית עדיין אז המחבלים פשוט מוציאים קנה מתוך החלון ויורים עמיחי במקום שירל רואה את זה וישר לוקח צעד אחורה כמה שניות אחרי זה מגיעים ידידי רזיאל ומאירי ו ידידיה נעמד עם הגב לבית כי הוא לא יודע שיש מחבלים בתוך הבית הוא רואה מחבלים שנכנס מנסים להיכנס לקיבוץ מתוך הגדר אז הוא נותן עליהם אש והמחבלים שבתוך הבית יורים גם עליו והורגים אותו במקום אז בעצם יש שם שני הרוגים בות שני הרוגים כן וא את את שאת בממד שם את לא שומעת את היריות או את שומעת או שאת לא מש אבל את לא יודעת מה מתרחש לא ידת מה קורה כן אני כן מבינה שזה

כיתת כוננות כנראה שבאים ורוצים לראות שאין עוד מחבלים באזור שבאים בעצם הם צריכים לטאר את השטח מה שני כן ו והמחבלים באותו רגע פשוט מקבלים החלטה לצאת מהבית ולא לחזור למעמד שמבחינתנו אין לזה הסבר אין זה אין אזה הסבר ויש לזה הרבה הערכה לכיתת כוננות שהגיעו בדיוק ברגע הנכון כי אם הם היו באים דקה אחרי המחבלים כבר היו בתוך המעמד לא היה כא לא היה להם בשביל מה לחזור ממש מסרו את חייהם ממש בסוף באמת אחרי קרב מטורף שממש א א ממש אמרו אנחנו מצילים את משפחת שינדלר ויהי מה ממש כאילו נחשפו למחבלים ועשו כל מה שצריך א והצליחו לחסל את שתי המחבלים בכניסה לבית ואז הם נכנסו כל הזמן הזה הדלת נעולה הם לא נכנסו מהדלת

המחבלים הם נכנסו מהחלון א אז הקטה קנות גם נכנסים מהחלון מודים שאין עוד מחבלים בתוך הבית א כי הם לא יודעים כמה היו ואחרי 20 דקות מצליחים להגיע למעמד ואני אומרת להם קחו את המיח תטפלו בו אני והילדים נהייה בסדר אז הם באמת מוציאים אותו מהממד ושהם מוציאים אותו מהממד את חושבת שהוא ישרוד האמת שכן יש לי איזשהי הרגשה גם מבחינתי זה חסד של הקדוש ברוך הוא שמהרגע שהתחילו לטפל בו לא יודעת למה אני בטוחה שהוא יהיה בסדר ממש ככה אני שלבה ורגועה אחרי שעתיים הוציאו אותו מהבית גם ל למזכירות ואני הבנתי באותו שלב שבכלל מטיסים אותו כבר לבית חולים אז אני ממש הייתי ככה באיזשהי א באיזשהו רוגע ממש היה לי ברור שהוא יהיה

בסדר א הם מתחילים לטפל בו שמים לו חוסי מורקים וככה באמת טיפול בלי שום אמצעי לא היה להם כלום אפילו לא תיק עזרה ראשונה אבל ככה מנסים לעשות באמת מה ש אפשר א מזיקים שתי פרמדיקים א מהקיבוץ שגם רצים תחת אש גיבשו אותו חוטפים ירי בדרך כמה מחבלים בעצם יש בקיבוץ באותו זמן כיום את יודעת להגיד אבל א א סך הכל בתוך הקיבוץ היו 30 מחבלים א שכולם חוסלו א מסביב לקיבוץ היו 200 גופות של מחבלים ש היה מסוק קרב שהגיע באיזשהו שלב וחיסל חלק היה עוד ג'יפ צבאי שממש ב 6 וח בבוקר כבר נסע ל הגדר ההיקפית של הקיבוץ ונתקל בעשרות מחבלים שממש בגופם הם מנו את הכניסה שלהם בשעה כל כך מוקדמת בעצם הבנו אחר כך בדיעבד ש המחבלים היו

בטוחים שהם באים לקרם שלום שוטפים אותנו סך הכל 50 משפחות כאילו בקלות ממשיכים הלאה עוברים ליישובים ש נמצאים אחרי כן ובקרם שלום ממש נבלמה מתקפה שתוכננה להיות הרבה יותר ממה ש ממה שהייתה בסוף וואוו שבאמת זה בזכות ה התושיה וכיתת כוננות שנלחמו הם קודם כל קמו בבוקר ועזבו את המשפחה שלהם בממד כשהם יודעים שיש מחבלים בתוך הקיבוץ פשוט ייצאו החוצה להילחם הזא איזה ג מטורף נלחמו בלי הפסקה ש שעות בלי אוכל בלי שתיה כלום כשהם באו אלינו אז פתאום ראיתי מישהו מסתובב עם פריכיות ועוד מישהו עם מצנים ם כחו מה שאתם רוצים פתאום את קולטת זה חג החג הזה שבכלל כבר מי זוכר שזה ה יודעת יש פה סעודת חג הקפות ש הקפות אוקיי ואת

אומרת מתי מתי בעצם מחלצים אותכם אותך את הילדים שלך יש לכם ילדים קטנים הכי גדול בן הכי גדולה בת 11 הכי קטן אז בן שנה נכון ו מתי ה צ מהמעמד א אני כן עוד רגע אספר על הרגעים במעמד כי ברגע שהכיתה כונות נכנסה אני קצת נשמתי כאילו לא הרגשתי בטוחה אבל הרגשתי קצת יותר בטוחה כי יש איתי אנשים שיכולים להילחם ואני לא לבד ובאמת אני קולטת ברגעים האלה שאין לנו יותר מדי מה לעשות חוץ מלהתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לנו וממש אנחנו מתחילים לצעוק פרקי תהילים וככה להגיד לה מיכאי אנחנו אוהבים אותך תהיה חזק א מנסים אזה מתוקים ממש לחזק אותו כמה שאפשר כי אני יודעת בשלב הזה שהוא כבר שומע ה הוא היה בהכרה כל הזמן הזה

ואני גם אומרת להם אנחנו א שתי דברים קודם כל אנחנו נצא מפה ונפקא כולנו ביחד כי אחרי דבר כזה צריך לבכות ובאותו רגע כולנו היינו באמת מאופקים ולא ולא נתנו לבכי לצאת ודבר שאני אמרתי להם בואו נדמיין רגע את המסיבת תודעה שנעשה כשנצא מפה א ממש כאילו לא יודעת מאיפה זה בא לי זה ממש עשיר הזה מחשבות טובות דיבורים טובים ממש ממש כיש הגשתי שזה ממש נותן לי כוח להאמין שבסוף יהיה טוב ושאנחנו נזכה להגיד תודה באותם רגעים כשאת אומרת להם אנחנו במסיבת הודיה עכשיו בואו נפליג בדמיון ואנחנו את גם מצליחה להאמין בזה כן כן ממש תמיד ההית כזאת א שום דבר לא יכול להכין אותך לסיטואציה כזאת אני מגש שזה אשרא אלוקית שנוחתת עליך

באותם רגעים באמת אה אני בן אדם מאמין אני בן אדם שהחיים שלו היו טובים בסך הכל א ובאמת כל יום הולדת אני נסעת לכותל ואומרת מזמור לתודה אני אומרת לקדוש ברוך הוא אין לי מה להתלונן יש לי רק תודה להגיד לך א זה אני יודעת שזה עניין של החלטה בחיים על מה אתה מסתכל ועל מה לא אבל אני לאורך עצמתם שכן עברתי שהיו לי קצת יותר מאתגרים בחיים הבנתי שהכוח היחיד שיהיה לי זה פשוט להאמין שיהיה טוב ולהבין שהקדוש ברוך הוא נותן את הכוח ומנהל פה את כל מה שקורה אה ולהגיד תודה על מה שכן יש א אני מרגישה גם היום על הילדים שכולם שואלים מה איתם ואיך הם עוברים את זה וברוך השם על כולנו א מכולנו נחסך הפוסט טראומה והחרדות וה חוסר

שנה בלילות והסיוטים אין לנו את זה א ואני מרגישה שזה מגיע מאותם רגעים במעמד שפשוט לא יבנו שטענות היה עוד כמה שעות לפני זה בתוך הקיבוץ שבעצם הוציאו אותנו רק ביום ראשון בלילה מהקיבוץ ו אז אנחנו באחת בצהריים עוברים למשפחה למשפחת וייצן כשעוד לא יודעים שאבא שלהם נהרג מעבירים איתם את כל החג עד שבאים ומודיעים להם במוצאי החג את נמצאת שם שמודיעים להם כן כן א זאת אומרת גם את זה את צריכה לעבור זה גם לא פשוט כן זה לא פשוט כי כשאני הגעתי לטליה אשתו של אמיחי א היא ממש קיבלה אותנו ואנחנו היינו הסיפור הרע כאילו היינו האלה שצריכים חיזוקים ובאמת פתאום פשוט זה התהפך ברגע כאילו כ לי יש בעל פצוע אמנם אבל יש לי בעל

ופתאום הם הופכים למשפחה שקולה א זה רגעים שאיין לך איך להכיל אותם גם בתוך הסיטואציה הנוראית שאתה עדיין נמצא בה ש בחרדה קיומית שכל הזמן יש עוד איומים ועוד צבע אדום ו משהו שם שאתה לא לא נמצא ולא נמצא כזה ממש כן וכש מודעים להם אנחנו עוברים לעוד משפחה ובעצם נמצאים עד יום ראשון בלילה בקרם שלום שכל הזמן עוד זקות עוד איומי חדירה באיזשהו שלב הפסקת חשמל אין אור אין מזגן אין להטעין את הטלפון ככה באמת שעות לא אתם צריכים ליצור קשר עם משפחה של המחי המשפחה שלך יש כבר קשר בין המשפחות או ש באותו זמן כן כן אני ב כשעברתי ל וייצן בהתחלה לא חשבתי להודיע למשפחה אמרתי מה הם יעשו עכשיו חג אין מה לעשות ו הם שכנעו

אותי כן להגיד למשפחה אז שלחתי הודעה התקשרתי לאח שלי ולאח שלמי חי וסיפרתי להם מה שקרה ובעצם מאותו רגע ה הם היו איתי גם מאוד בטלפון וגם כל הזמן חיפשנו את ה מיכאי לא ידענו איפה הוא א ידענו שהוציאו אותו אבל לא ידענו לאן ומה קורה איתו ולאן פינו אותו זה כל כך קשה החוסר ידיעה הזאתי מה זרת הפעם האחרונה שראית אותו ה פצוע נוש ועכשיו איפה הוא נמצא כן כן כשאת אני חייבת לה גם מי שלא יודע שכשאת מספרת שאת מדברת עם המשפחה של המיכל המיח הוא אח שקול נכון זאת אומרת יש לו אח שכבר נהרג בפיגוע כמה שנים קודם לכן 13 שנים א כזה רק תזכירי בקצרה מה היה מה היה שמה כן א האמת שברגעים הראשונים שמיכי נפצע זה עבר לי בראש

אמרתי אין מצב זה לא קורה עוד ורים האלה מאדים עוד ילד לא יכול להיות וזה משהו שליוה את המי כאי כשהוא היה פצוע כשטיפול כמה אנשים שאמרו משפחת שינדלר לא תהיה עוד פעם שקולה אנחנו נעשה הכל כדי שהוא כדי שהוא יצא בחיים כשהתקשרתי לאח של מיכאל אז א ישר אמרתי לו הוא בחיים ואמרתי לו תעשה אם זה מה שאתה רואה לנכון כאילו איך שאתה רואה נכון להגיד להורים שלך לא להודע כן א באמת אח שלא נרצח בפיגוע לפני 13 שנה ב בער חברון מה השם שלך א אבי שי אבי שי אבי שי שינדלר א הוא היה בדרך מהישיבה הביתה הוא היה נשוי למוריה ומחבלים פשוט אה עשו מערב לרכב שהוא נסע בו כטמ יסט והרגו את כל אשבה הרכב א זאת אומרת זה זה כל פציעה היא

דבר נורא כן אבל פה זה בכלל כבר ההורים צריכים להתבשר על עוד ממש משהו לא פשוט בכלל ממש מתי בעצם את מבינה איפה הוא נמצא את מתחילה להתאפס ככה פחות או יותר על מה קורה איתו מתי זה קורה א אז באמת כל היום אנחנו עושים מלא טלפונים אנחנו מבינים שלב שהוא עבר לבני נצרים ואחר כך מבינים שהוא עבר לנוה ושם הם לא יודעים הם אומרים שפינו אותו לבית חולים אין להם מושג לאיזה בית חולים ומסתבר שכל הפצועים פונו אנונימים לבתי חולים והגיעו המון פצועים כן אז פשוט לא ידעו מי מי זה כל אחד א אח שלי נסע לבית חולים לשיבה ופשוט עבר עם תמונה שלו מרופא לרופא עד שמישהו זיעה אותו ואמר לו שהוא בחדר ניתוח א אז רק בסביבות הוא פונה ב

רק א הוא נפצע ב10 ורק ב4ב הגיע המסוק לפנות אותו אנחנו בסביבות ח וח שש משהו כזה מקבלים הודעה מאח שלי שמצאו אותו א אנחנו עוד לא יודעים מה המצב שלו לא יודעים מה קורה א כן יודעת שהוא קטוע היד זה ה כאילו לא יודע אם להגיד לי או לא אני אומרת לו אני יודעת שנקטעה לא היד כאילו אני ככה אומרת לו אני יודעת הכל בסדר זה רק תגיד לי שהוא בחיים אה ובאמת מה שקורה עם המיכל זה שהוא מגיע לבית חולים כל השעות שטיפלו בו בשטח אנשים שמכירים אותו כן א ביישוב נווה הוא עובד שם אז כולם שם מכירים אותו באו אחר כך לבית חולים ואמרו לא ידענו מה נשמע במוצאי שמחה תורה אנחנו העלינו אותך למסוק אבל מבחינתנו לא בטוח שתשרוד זה היה רוב

הסיכויים שלו כאילו אמרנו לא לא ניקח צ'אנס אבל באמת גם כשהוא הגיע לבית חולים נפגשנו עם האחות שקיבלה אותו שם הר הגת ל פה מרוסק לא חשבנו שיש מה להציל אבל אמרנו ננסה ניתן לזה צ'אנס א הפנים שלו נפגעו מאוד קשה מהברזל של הדלת והיא אמרה לקחנו אותך לסיטי כי חשבנו שיש פגיית ראש שהכל א ראינו שהכל שלם המוח שלם הכל הכל הכל נשאר בפנים שלם זה רק בפגיעה חיצונית ובאותו זמן מחליטים להרדים ולהנשים אותו בגלל כל הניתוחים שהוא צריך לעבור א ואני באמת מקבלת את הידיעה שהוא בבית חולים ש הוא מורדם ומונשם ושהוא עובר סדרת ניתוחים א ומגיע יום ראשון בלילה שאומרים לנו אתם יוצאים מהקיבוץ ואני מאוד מתלבטת אם לסוע למרכז להורים

שלי ולבית חולים או לסוע לאילת עם כל הדע הקהילה כן א א בסוף אני מחליטה להמשיך עם הקהילה אני מבינה ש של הילדים זה מה שיהיה טוב כרגע להיות שם א עטופים במרכז גם היה עוד זקות והיה מציאות פחות נעימה כן אז אנחנו נוסעים לאלת ובאמת מגיעים לבית מלון תלושים חסרי בית הדבר היחיד שיצאתי איתו זה הבקבוק של הקטן שהלך איתי כל היום והטלפון שלי ועוד כמה דברים ששכנה הביאו לי א ככה תמיד אני אומרת שזה כל כך לי אבל כולנו יצאנו יחפים כל הילדים היו יחפים ואני איך שהרמתי את הרגל האוטובוס ב שבא לקחת אותנו לילת נקרא לי הכפכף אז אמרתי ממש כאילו הדבר הכי בסיסי שיש לך כדי להלך נורמלי בעולם אפילו את זה אין לך ואי א ובאמת

מגיעים לאלת וככה מה עכשיו כאילו לאן פנינו בח וחצי בלילה א יש אזה איזהשהו אדרנלין שאתה גם מגיע למקום בטוח אחרי הרבה שעות של מתח ומרגיש טוב אפשר שנייה לשמו את הכל ו ולהירגע א שזה מצד אחד כאילו מוזר להגיד להירגע כי בכל זאת יש לי את המיח שפצוע מאוד קשה ואני גם לבד בתוך הסיטואציה הזאת אבל מצד שני אתה מרגישים איזשהו איזשהי הקלה הקיבוץ מאוד עוזר לי ממש עוטפים אותי וככה עוזרים לי להשכיב את הילדים ו להתאפס א זהו ואני קמה ביום שני בבוקר א המשפחה מגיעה לאילת חלק מהמשפחה להיות עם הילדים ואני תס להבית חולים הפציעה העיקרית שלו זה באמת הידיים יד אחת קטועה מתחת למרפק ועוד יד שנייה שלוש אצבעות אין לו שגם

השתיים האלה מאוד התלבטו ים להשאיר לוו ואמרו ניתן צ'אנס וזה צ'אנס שהיה צריך לתת כן שתי אצבעות של חסד הטוב יות ממש זה גם האגודל והאצבע שהם מאוד משמעותיות קחי אותי לסיטואציה את יושבת בבית חולים בשיבה ואתכן הוא ישן לידך ואת רושמת דברים או איך אז האמת שהמחברת הזאת לפטה אותי ממש מהיום השני אמרתי אחותי תקני לי מחברת וואי איזה מעולה ופשוט התחלתי לכתוב אמרתי זה תקופה שאני חייבת לזכור אותה ואני חייבת גם להוציא את מה שאני מרגישה כי אין לי למי לספר כאילו נחמד לספר לחברה לאמא לשכנה אבל בסוף זה לא אותו דבר אין לך את הבעל ש נכון אז פשוט התחלתי לכתוב ו ופה ממש כתבתי למעלה קצת על המעבר כי כתבתי הרבה דברים

טכניים היה ככה הוא עשה ככה הלכנו ככה באו לבקר אותו זה וזה דברים של היום יום כן ומדי פעם כתבתי קצת על על המעבר על ה וויה על מה שקורה ואני כותבת אחרי כמעט חודש במצב לא נתפס שאנחנו נמצאים בו שככל שעובר הזמן אני קולטת בערך את החווייה שעברנו ומבינה שהסיטואציה שאני נמצאת בה דורשת כל כך הרבה כוחות שבא לי קצת לשחרר אבל אין לי דרך לעשות את זה יותר ממה שאני משחררת וזה מתחיל להיות קצת קשה אני כל פעם חושבת לעצמי לרגע עוד מעט המיכל יחזור גם ככה אם הוא לא היה נפ הי עכשיו במילוים אולי הייתי אבל אז אני מבינה שזה לא כל כך עוד מעט שזה יקח עוד זמן וגם החזרה תהיה שונה היא לא תהיה כמו שהיה עד היום אני כל הזמן

מזכירה לעצמי שזה סיפור חיינו ובעזרת השם יהיה לנו את הכוחות להתמודד אבל זה לא קל רוצה לראות את הרגע שוכל קצת להרפות ולא רואה אותו באופק להחזיק לבד משפחה עם שישה ילדים משפחה שעברה טראומה רצינית משפחה שחיה בבית מלון בלי תנאים נורמטיביים של לות יומיומית משפחה עם ילדים שחוששים שצריכים טיפולים אבל כרגע איין את הזמן והפניות לכך שינה על ציר לא הגיוני של לילת רמתגן על בסיס שבועי ולפעמים יומיומי כל זה לבד ובמקביל לדאוג לעמי חי עם כל מה שהוא עובר שלא יכאב שאני איהיה שם מספיק גם בשבילו לעבור איתו את הדרך המורכבת שהוא עובר מבחינה פיזית ונפשית לדאוג מה יהיה בהמשך עעם המשפחה שלנו זה אמנם עוד לא השלב של המחשבות אבל זה עניין שצף ועולה איך החיים יראו מה נעבור בדרך לשם ומה יקרה כשנגיע לסוף