הרב זמיר כהן - המפתח לשמירת הגוף והנפש

שלום וברכה וערב טוב. לאחר שבפרקים הקודמים הרמב"ם לימד אותנו את סוד האיזון, גם האיזון בבריאות הנפש, בעיצוב האישיות, תיקון המידות וגם במה שנוגע לאיזון בהנאות החיים. אדם חי בעולם, רוצה להנות, אבל הרמב"ם לימד שצריך לדעת להיות מאוזן הקטנה לאחד הצדדים. או כאשר האדם אוסר את המותר ואז הוא מגיע למצב של שיממון נפש, או שהאדם מתיר את האסור ואז הוא מפסיק להנות כי דבש מצאת דייקה, פן תסבאנו והכה אותו. וכך גם במה שנוגע לעבודת המידות לימד הרמבם שבריאות הנפש זה קצת שונה מהפסיכולוגיה של היום שכאשר רואים אדם שהוא כעסן בקיצוניות עד שהוא מתנהג בצורה שאינה נורמטיבית הוא נחשב אדם חולה נפש כשהוא מכה ומשתולל ומזיק

ופוגע אבל אדם שכועס במה שרגילים לראות כעס אצל אנשים זה נחשב אדם נורמלי, אבל הרמב"ם מגדיר אדם בריא בנפשו זה אדם שהוא יודע להיות מאוזן בכל דפוסי ההתנהגות שלו ובזה הוא לימד אותנו למעלה כיצד לא להקצין לאחד הצדדים גם במה שנוגע לעבודת המידות ועיצוב האישיות כאן בפרק ג' הלכה ב מקדם אותנו הרמבם צעד נוסף נותן לנו עצה נפלאה כיצד נוכל לשמור תמיד על איזון נכון ומיד הוא עובר לכללי הנהגת הבריאות של שמירת בריאות הגוף שגם כאן המפתח הוא בעצם להיות מאוזן כי על פי הרמבם כל המחלות של הגוף כל המחלות של הנפש נובעות מחוסר איזון או חוסר איזון בנפש או חוסר איזון בגוף או חוסר איזון בין הגוף לבין הנפש. כלומר, כדי להיות

אדם בריא ושלם ושמח ומאושר כל ימיו, צריך שיהיה מאוזן גם באישיות, גם בגוף וגם בין הגוף לבין הנפש. נקרא כעת את לשונו. אומר הרמב"ם כך: צריך האדם שיכוון ליבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד. ויהיה שבטו וקומו ודיבורו הכל לעומת זה הדבר. כיצד, כשישא ויתנו יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בליבו לקבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם מאכילה ושתייה וישיבת בית ונסיעת אישה. וכן כשיאכל וישתה ויבעול לא ישים בליבו לעשות דברים האלו כדי להנות בלבד עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך ויבעול כדי להנות אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה כדי להות גופו ואיבריו בלבד במילים האלה

הרמב"ם נתן לנו מפתח גדול כיצד נוכל באמת להישאר תמיד מאוזנים כי גם אדם שמאוד רוצה צה להיות מאוזן ברגע של מבחן יכול למצוא את עצמו נסחף לאחד הצדדים לתאווה מסוימת ליצר שבוער בתוכו וזה טבעי אנחנו חיים בעולם חומרי הרמחל כותב במסילת ישרים שכל העולם הזה נועד להעמיד את האדם בניסיונות בספר דרך השם הוא כותב את אותו יסוד שם הוא אומר שים לב שהנשמה היא רוחנית והיא נמצאת בתוך גוף חומרי והיא מוקפת בעולם עולם חומרי מסביב ונמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. הנשמה עצמה היא רוחנית, רוצה קרבת השם, רוצה אמת, רוצה צדק, אבל יש לה את הגוף שהוא עם תאוות ויצרים. אם הוא היה חי בעולם רוחני, אז לכל הפחות יש לו את התמיכה

הסביבתית, אבל גם מסביב, המלחמה פנים ואחור. וכל אדם יודע כמה ניסיונות, כמה פיתויים, כמה יצרים יש לו בעולם הזה. מה המפתח שיוכל לשמור תמיד על איזון? איזה משפט שיהיה כמין נר לרגלי דבריך ואור לנטיבתי. לקחת את המשפט הזה, לשנן אותו ולומר זה בעצם הקטר שמוביל אותי תמיד. אומר הרמבם צריך האדם שיכוון ליבו וכל מעשיו כולם לידה. לידה זה להיות מחובר את השם ברוך הוא בלבד. כלומר, אדם שאומר לעצמו כל פעולה, כל דבר שאני עושה בחיים, המטרה שלי בזה להיות יותר קרוב לקדוש ברוך הוא, יותר דבוק בקדוש ברוך הוא, יותר מכיר את גדולתו. זו בעצם התכלית בכל דבר. אם הוא הופך את העניין הזה לקטר שמוביל אותו, הוא יגלה שהרבה יותר קל

לו לעמוד בכל מיני ניסיונות. זה בעצם מה שאמר דוד המלך. שהיויתי השם לנגדי תמיד, כלומר, תמיד אני כאילו רואה את שם הוויה מול העיניים. אגב, בספר שער רוח הקודש כותב מהרחו רבי חיים ויטל שכל אדם שינסה לדמות בדעתו את שם השם, י, אחר כך, ה וה שם הוויה, הוא יראה שאין לו שליטה בצבע שהוא רואה את זה. הוא לא יכול להחליט, אני עכשיו רוצה לראות את זה בדמיון בצבע ירוק או צבע זהב או צבע אדום. כל אדם יראה את שם הוויה בצבע אחר וזה מלמד על דרגתו הרוחנית. כך הוא כותב בשער רוח הקודש. הוא נותן שם דירוג. אם רואה בצבע זהב זה אומר כך. צבע כסף זה אומר כך. יש לו שם דירוג כזה שזה קשור למדרגה הרוחנית של האדם. כשהוא מתעלה גם

הצבע שהוא רואה את שם הוויה משתנה. על כל פנים דוד המלך מעיד על עצמו שיויתי השם לנגדי תמיד. תמיד אני רואה את שם הוויה מול העיניים. זו הסיבה שיש הרבה בתי כנסת שכותבים את הפסוק הזה על שלטים. יש כאלה שמים בסידור פתק עם הפסוק הזה שיויתי השם לנגדי תמיד. תמיד לזכור את שם השם. דוד המלך שחי את זה בכל רגע ורגע זה אותו דוד שאומר השם רואעי לא החסר בנות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. גם כי ילך בגי צל מוות לא יררה כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך הם ינחמוני כי הוא תמיד חי את הקדוש ברוך הוא אבל כאן מה שכותב הרמבם אדם שמרגיל את עצמו לומר בכל פעולה אני עושה אותה רק מתוך מטרה שזה יוביל אותי יותר לקרבת השם האדם הזה

יגלה שהוא מקפיד על שמירת בריאות הגוף על שמירת בריאות הנפש הוא יגלה שמבחינה חברתית הוא אהוב ורצוי הוא אוהב את לאחרים והם אוהבים אותו. הוא דן אותם לכף זכות והם דנים אותו כי הוא תמיד בוחן מה רצון השם. אדם שהולך עם האיזון הזה, שזה בעצם הקטר שמוביל אותו, הGPS, כמעט כל נהג יודע שלפעמים הוא מגיע ברחוב למקום שהוא רואה שורה ארוכה של מכוניות שממתינות ברמזור, הרמזור מתחלף, אבל בקושי התנועה זזה. הוא מסתכל ימינה, רואה שיש פנייה לאיזה כביש שם, מסתכל במפה ורואה שבמפה הזו הוא יכול בעצם לעקוף את כל השורה של המכוניות ובתוך דקה להגיע לצד ההוא. למה להמתין את כל התור הזה? אבל הוא מיד אומר לעצמו, אם זה כל כך פשוט,

למה הGPS לא יראה לי? אומר, טוב, זה מכשיר טיפש, אני יודע יותר טוב ממנו. ואז הוא נכנס לשם, נוסע חמש דקות, שמח שהוא עקף את כולם, פתאום הגיע לאין כניסה. עכשיו צריך שוב לחזור את הכל. גם איבד את הזמן של הסיבוב שעשה, מכוניות עקפו אותו, עכשיו תמתין בתור. הפסיד יותר ממה שהוא הרוויח. יש למעלה מי שרואה את זה. ואם הוא אומר לך שנכון שמכאן נראה יותר ארוך, אבל באמת משם יותר ארוך, אז תסמוך עליו על זה שלמעלה שרואה את הדברים. אדם חכם יודע שכשיש מי שמבין יותר טוב ממנו צריך לסמוך עליו. צריך לדעת לסמוך על מי שמבין יותר ממנו. כשהקדוש ברוך הוא אומר לאדם סמוך עליי. אני בראתי אותך אני יודע בדיוק מה טוב לך ואני אתן לך

את ההנחיות שמתאימות. גם כשאתה רואה שאתה יכול לעשות איזה קיצור דרך ולהנות יותר, סמוך עליי שאם תשמע לי אתה תהנה יותר. אתה מרגיש שאתה כועס על אדם ואתה רוצה לנקום בו, אבל אני כתבתי בתורה, לא תיקום ולא תיתור. תשמע לי, אתה תרוויח יותר. וכך בכל תחום האיזון שהאדם מגיע אליו על ידי ההדרכה התורנית, מביא אותו למצב שהוא חי חיים הרבה יותר נכונים, הרבה יותר טובים. וכפי שנראה בהמשך גם במה שנוגע לשמירת בריאות הגוף. נמשיך את דברי הרמב"ם. לפי כך, לא יאכל שהח מתאווה ככלב וחמור, אלא יאכל דברים המועילים לגוף עם מרים, עם מתוקים. המשפט הזה שאמר אותו הרמב"ם כבר יכול לתת בריאות לאדם לאורך ימים ושנים. אדם שיאמץ את

המשפט לא יאכל כל שהח מתאווה אלא יאכל דברים המועילים לגוף עם מרים עם מתוקים אדם שירגיל את עצמו בכך ואגב זה דבר שמאוד נפוץ ותמיד חשוב ללמד גם את בני המשפחה בפרט את הצעירים שבהם מגיעים לאולם שמחות בית מלון יש שפע של מאכלים והכל בחינם האדם שילם עכשיו הוא יכול לאכול במלון מכל מה שיש שם. אומר הרמב"ם כלל ראשון תסתכל סביב ותבדוק מה בריא לגוף. לא מה טעים לחך אלא מה בריא לגוף. מה שתאים לחך זה בסך הכל עד שזה עובר את בית הבליאה. אחרי שהאוכל נכנס לתוך הבטן כבר האדם לא זוכר מה הוא אכל. היה טעים, פחות טעים, כבר לא מרגיש. אז זה רק עניין זמני. אמנם הקדוש ברוך הוא ברא את המזון עם חסד גדול, לכן אנחנו מברכים אזן

את העולם בחן, בחסד, ברחמים, שהוא נותן לנו מזון לא רק שיהיה לנו מה לאכול, אלא גם בחסד, בחן שיהיה טעים, שאנשים יהנו מהאוכל. ובדרך כלל הבריאות והאוכל הטעים זה דבר שהולך ביחד כל זמן שהאדם לא קלקל לעצמו את חוש הטעם. יש כאלה לא מסוגלים לשתות מים. יש צעירים כאלה רק קולה הוא שותה והוא מזיק לעצמו לבריאות. לאחרונה חוקקו חוק שצריך לכתוב על הבקבוק כמה סוכר יש שם. כל אחד יראה רשום מה הכמות שיש שם. זה לא יאומן. באחוזים זה מבהיל אבל הוא אומר מה לעשות אני רגיל ירגיל את עצמו לשתות מים הוא יגיע למצב שכל הוא ישתה פעם בחודש פעם בשבוע באירועים הוא לא כל כך התלהב מקולה כמו לפני אדרבה המים יהפכו להיות טעימים אצלו

כל זמן שהוא שקוע בהרגל הזה אז הוא מרגיש שהוא לא מסוגל לשתות מים מרגיל את עצמו לבריאות אחר כך הוא מגלה שזה גם טעים אבל אומר הרמבם, נקודת המוצא צריכה להיות אני אוכל מה שבריא לגוף ולא מה שטעים לחך. אבל מי ששם לב, הוא מתחיל במילה לפיכך. לפיכך לא יאכל שהח מתאווה ככלב וחמור. הכלב אוכל מתוך תאווה גדולה. כשכלב רואה מזון הוא מתנפל עליו והחמור הוא אוכל בלי שהמוח יעבוד בכלל. הוא סוג אחר של גישה לאוכל. אומר הרמב"ם, שתי הגישות האלה, אתה אל תהיה לא כמו כלב ולא לא כמו חמור. אתה אדם נזר אלוקים, אלא יאכל דברים המועילים לגוף עם מרים, עם מתוקים. טעים או לא טעים, פחות שיקול, יותר מה בריא. אבל מה זה הלפיכך שהוא

אמר בהתחלה? מה פירוש המילה לפיכך? זה חוזר על המילים שאמר קודם, שצריך שיכוון ליבו וכל מעשיו לידע את השם ברוך הוא. כלומר שכל המטרה באכילה, בהנאות, בכל מה שהוא עושה להיות מקור ומחובר לבורא עולם. אדם שחי בצורה כזו, אוכל זה כבר לא מטרה. לכן הוא אומר לפי כך, אם הגישה שלך לחיים זו גישה רוחנית, אני רוצה להתעלות ברוחניות. אני יודע שהעולם הזה דומה לפרוסדור בפני העולם הבא. אני רוצה לתקן את עצמי בפרוסדור כדי שאכנס לטרקלין כשאני בתפערתי לא עצבני ולא עם ניבול פה אדם שזו הגישה שלו לחיים ממילא הוא לא יאכל כל מה שטעים לחך אלא הוא יאכל מה שבריא לגוף כי הוא בודק מה רצון השם ממני מה הקדוש ברוך הוא מצפה ממני שזה

לא רק עניין אם זה כשר או לא כשר אם זה לא כשר הוא ודאי לא יאכל אבל אפילו כשר. הוא אומר, נכון, אין עם זה שום בעיה הלכתית, אבל זה בריא לגוף. אם כן אני אוכל, אם לא, אז לא. אמנם פה צריך להדגיש לפעמים מצווה לאכול דבר טעים. אדם שמרגיש עצבות, חוסר מצב רוח, והוא יודע שדווקא הדבר הטעים הזה, הגלידה שהוא יאכל עכשיו, זה יתן לו מצב רוח טוב. אז אדרבה, שיאכל. הכוונה שלא תהיה לו שיטה כזו שהקו בחיים זה תאוות והנאות ויצרים. זה כוונת הרמב"ם שהאדם לא יגיע למצב שהוא שקוע בתאוות. אבל אם מדי פעם הוא צריך בשביל האוור שלו לאכול איזה עוגה טעימה, אף על פי שהיא לא בדיוק לפי כללי הבריאות, אבל היא כשרה וטובה ואין בה שום

בעיה, אבל זה משמח אותו וזה גם לא יזיק לו, כשזה פעם בכמה זמן אנשים שמקצינים יותר מדי אחר הבריאות, מתים לפני כולם. אפשר לראות את זה. יש אנשים אם יש בזה טיפת שמן לא אוכלים. אם יש בזה קצת מלח לא אוכלים. והם לא מבינים הגוף צריך שמן, הגוף צריך מלח, הגוף צריך סוכר, הגוף צריך הכל. ואם מקצינים בשום אופן רק דברים שאין בהם שמן, אז הגוף מתייבש לאט לאט. הוא צריך את השמן הזה. גם כאן צריך להיות מאוזן. כמה פעמים היו בעולם הישיבות כאלה שהגיעו לגדולי ישראל ושאלו אותם למה לא לבטל את בין הזמנים של חודש אב בעולם הישיבות למחורת תשעה באב יוצאים לבין הזמנים לא קוראים לזה חופש כי תורה מה זה חופש תורה צריך ללמוד כל

הזמן קוראים לזה בין הזמנים יש זמן קיץ יש זמן אלול ויש זמן חורף אז בין הזמנים שלושה שבועות קצת פחות משלושה שבועות מי באב עד א' באלול יוצאים לנופש וחוזרים אחר כך עם כוחות מחודשים אז היו כאלה שפנו לגדולי ישראל ואמרו להם זה לא ביטול תורה אולי לבטל את בין הזמנים מי שצריך שיצא לנופש אבל למה לעשות את זה רשמית שסוגרים את הישיבות ויוצאים התשובה שלהם הייתה שאנחנו צריכים לדאוג גם לאורור אנשים צריכים צריכים גם להתאוורר. בחור שמרגיש שעבורו זה מיותר, אז הוא יושב בבית גם בבין הזמנים וילמד. אם הוא מרגיש שהוא לא צריך את האוור הזה, ימשיך ללמוד. אבל אנחנו צריכים לספק גם את הזמן שהאדם מתאוורר, כי אנחנו עדיין לא

מלאכים. יש אנשים שמגיעים לגדלות אצל גדולי ישראל, כשעוברים עליהם ימים של הרבה תרדות במשפחה או כל מיני תרדות ציבוריות, כשהם רוצים להתאוורר, מה הם עושים? פותחים גמרא, מתחילים ללמוד. זה זה האוור שלהם. יש כאלה האוור זה לסגור את הגמרא ויש כאלה שללמוד גמרא זה בעצם האוור. זה נותן להם את החיות, נותן להם את השמחה ולכךכה אדם צריך לשאוף להגיע. אבל כל זמן שהוא לא בדרגה הזו אז זה גם בסדר גמור שמדי פעם יש לו את האיזון הזה של כל דבר ודבר שהוא צריך במהלך החיים. טוב, נמשיך את דברי הרמב"ם. ולא יאכל דברים הראים לגוף אף על פי שהם מתוקים לחך. כיצד, כאן הרמב"ם עובר להנהגה בריאותית שבעולם הרפואה הקונבנציונלית לא

מתייחסים אליה בכלל, אבל הרפואה הסינית, הרפואה הפרסית ועוד רפואות בתרבויות השונות מאוד מתייחסות עד היום ליסוד הזה שכותב אותו הרמב"ם. הוא כותב כך כיצד מי שהיה בשרו חם לא יאכל בשר ולא דבש ולא ישתי יין כעניין שאמר שלמה דרך משל חול דבש הרבות לא טוב ושותה מהאולשין אף על פי שהומר שנמצא שותה ואוכל דרך רפואה בלבד כדי שיבריא ויעמוד שלם הועיל ואי אפשר לאדם לחיות אלא באכילה ושתייה הרמבם אומר וכפי שהזכרתי ברפואה הסינית ובעוד רפואות זה עניין שמשתמשים בו כאבן יסוד ברפואה והיום הרופאים הרגילים בכלל לא מתייחסים לעניין הזה בודקים תמיד את החולה איזה טיפוס הוא יש אדם שהוא טיפוס חם מטבעו הרמבם קורא לזה מי שבשרו

חם ברפואה הסינית יש מה שנקרא יין וינג כל הרפואה הסינית מושטטת על העניין הזה של בדיקה האם האדם הזה הוא בעל אופי חם או בעל אופי פיקר ועל פי זה מייחדים לו את התרופות ברפואה הקונבנציונלית כל אדם חולה יש לו חום יש לו דלקת יש לו אז יש תרופה מתאימה לכולם אנטיביוטיקה מסוימת כדורים מסוימים הרמבם שהשיטה שלו היא רפואה מונעת כלומר לכתחילה לא להגיע למחלה כמה שיותר מראש שהאדם ישמור על הבריאות כדי לא להגיע למחלה זו חוכמה יותר גדולה לא להגיע למחלה חלה ולמצוא פתרונות מראש לא להגיע למחלה ואם חולה להתאים את התרופה בהתאם לאופי של אותו אדם לתכונות של הגוף שלו ולא תרופה אחת שמתאימה לכולם זה כמובן שייך יותר לתרופות

הטבעיות מי שהיה בשרו חם כלומר שהתכונת האופי שלו מבחינה גופנית זה קשור גם לנפש אבל רואים את התוצאה בגוף טיפוס חם טיפוס כזה למשל אפשר לראות אותו שכשכולם מתעטפים בסוודרים הוא הולך עם חולצה דקה. כשכולם ישנים מקורבלים הוא פושט ידיים ורגליים לכל הכיוונים. חם לו. הוא תמיד מרגיש סוג של בערה פנימית כזאת. ברפואה הסינית זה נקרא טיפוס ין. ויש טיפוס יאנג שזה טיפוס יותר קר. שתמיד קר לו. שגם בזה כמובן יש דרגות דרגות. יש אנחנו מדברים על קיצוניות לכאן וקיצוניות לשם ויש את האנשים שהם יותר קרובים לקו האמצע. אדם שהוא טיפוס חם מטבעו, אומר הרמב"ם, אל תעמיס על עצמך במה שיחמם אותך עוד יותר, כי אז אתה מפר את האיזון

וממילא הגוף נעשה פגיע למחלות, חשוף למחלות. אז מי שהיה בשרו חם לא יאכל בשר, הבשר הכבד, גם כאן אין הכוונה לאכול בכלל. הכוונה שזה לא יהיה התפריט העיקרי שלו בשר ולא דבש. הדבש כידוע מחמם את הגוף. יש כאלה שבזמן הצתננות הביאו תרופות מחוץ לארץ שבזמן הצתננות מכינים תה עם כפית דבש ומוסיפים קצת קוניק, מערבבים יחד, נותנים למצונן שישתה וזה מאוד מחמם לו את הגוף, השילוב הזה של הדברים האלה. אז דבש זה מחמם לא יאכל בשר ולא דבש ולא ישתה יין. גם היין מטבעו הוא מחמם את הגוף. כעניין שאמר שלמה דרך משל, החול דבש הרבה לא טוב. לא טוב לאכול יותר מדי דבש זה גם מזיק מביא את זה על דרך המשל אלא ישתה דווקא דבר שתורם לצינון

של הגוף המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על ליבו שיהיה כל גופו ואיבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושים מלאכתו ועמלים לצורקו אין זו דרך טובה אומר הרמבם אדם שכל המטרה שלו בכל העשייה זה רק עולם עולם הזה רק גשמיות אפילו בילדים שהוא מביא לעולם כי הוא רוצה שמי שיתמוך בו מי שיעזור לו הוא לא רואה את הצד הרוחני שבדבר אין זו דרך טובה אלא ישים על ליבו שיהיה גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את השם שאי אפשר שיבין וסתכל בחוכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וישים על ליבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל כלומר הגישה צריכה להיות כמו שהמשנה אומרת שיהיו כל מעשיך לשם שמיים שהגוף יהיה בריא כדי

שהוא יהיה רענן ללמוד את רצון השם שהילדים יהיה לו ילדים כי אולי אחד מהם יהיה תלמיד חכם ויר את עם ישראל בתורה שלו בן שיעשה מצוות שיעשה חסדים שיפעל למען הכלל אז המטרה שלו בכל פעולה שהוא עושה לשם שמיים כך גם כשאוכל מאכלים שונים אוכל בשר כי הוא מרגיש שהוא צריך את הבשר הזה אז הוא אוכל בשר כדי שיהיה שיהיה יהיה לו חוזק בעבודת השם. אגב, בסמינר האחרון בלוס אנג'לס, ערב לפני הסמינר, זוג ישראלים שנמצאים שם בנו אוהל גדול בחצר של הבית שלהם והזמינו המון ישראלים, צעירים, צעירות, באו לשם המון ולאחר ההרצאה ניגש אחד מהם והוא אומר שהוא לא אדם דתי, אבל יש לו שאלה שמטרידה אותו והוא רוצה לשבת לשיחה. הסמינר הסתיים

ביום ראשון בשעה 12. הוא הגיע בת בבוקר למלון, רוצה לשאול את השאלה, שאלה שמאוד מטרידה אותו, מאוד מציקה לו והשאלה שלו היא כזו. דבר ראשון הוא אומר, אני לא מבין איך מותר על פי ההלכה לשחוט בעלי חיים ולצער אותם כדי לאכול את הבשר. מה עם צער בעלי חיים? דבר שני, מה פתאום להרוג בעל חיים כדי לאכול אותו? וכי אדם היה רוצה שיהיהו אותו כדי שיאכלו אותו? שני דברים שמטרידים אותו מאוד. הוא רוצה לדעת תשובה מנקודת מבט יהודית. אמרתי לו קודם כל לעניין צער בעלי חיים. בשחיטה היהודית אין צער בעלי חיים. בספר המהפך הבאנו את המחקר. פעם הזכרנו את זה באחד השיעורים. כידוע מרכז העצבים והתחושות נמצא במוח. אם אין הספקת דם למוח,

חל איבוד הכרה מידי ולא מרגישים שום כאב ושום צער. בעל חיים שלא מקבל הספקת דם למוח, לא מרגיש שום כאב. אם אדם היה מגיע למוח רק דרך העורק הקדמי ולא גם מהעורק האחורי, לא הייתה שום שאלה שיש צער בעלי חיים. כי החיתוך עצמו של השחיטה בהלכה היהודית, מי שמכיר את ההלכות, זה לא כמו אצל המוסלמים. רוצים עוף, יכולים לתת לילד סכין של לחם, לך תחתוך לו את הראש, תביא אותו. זה גם מחנך אותם לאכזריות. כל אחד שהולך ביהדות שחיטה זו הכנה כמה הלכות צריך ללמוד כמה כללים הוא לומד בתוך הלכות שחיטה שאסור שבסכין יהיה שום פגם אחד המבחנים שעושים לסכין לשוחט זה בדיקת הסכין הוא מעביר את הציפורן על הסכין ואם אין לו רגישות להרגיש

בפגם הכי קטן שיש שם הוא פסול לשחוט אסור לו לשחוט רק אם יש לו רגישות שהוא משחיז את הסכין בצורה שאין שום פגם ויש הלכות שלא לא לעכב את הסכין יותר מדי, אלא במהירות חתך חד ומהיר עצם החיתוך לא גורם כאב. כל אדם יודע שאם פעם הוא קיבל באצבע או בכל מקום חתך חד ומהיר הוא לא מרגיש את הכאב. אחר כך הוא מרגיש את הכאב אבל בשעת החיתוך לא מרגישים כאב. אז עצם השחיטה גם הגויים כולם מסכימים שהחיתוך עצמו לא כואב. רק הם אומרים אבל אחר כך הבהמה מפרקסת, העוף קופץ. אז הנה יש צר בעלי חיים. הספקת הדם למוח באה מעורק קדמי ועורק אחורי. יש בעורף גם עורק, חוץ מהעורף הקדמי. אם היה רק קדמי, אף אחד לא היה שואל שאלות. כי עצם

החיתוך לא כואב. אדם מיד יוצא החוצה, אין הספקת דם למוח. תוך שנייה יש עיבוד הכרה מידי. ממילא אין אין כאבים. מה שהוא מפרכס זה רפלקס. אין שום כאב בזה. זה כמו זנב הלטעה. לטעה כשבא בעל חיים לטרוף אותה היא משליכה את הזנב ובורחת יש לה יכולת כזאת היא יכולה לזרוק את הזנב לנתק את הזנב מעצמה ולרוץ הזנב ממשיך לפרכס ואז מי שבא לטרוף אותה חושב שהיא עדיין פה הוא רואה את הזנב והיא בורחת אחר כך צומח לזנב חדש זה אחד פלאי הבריאה שהקדוש ברוך הוא נתן לה לטאה אמצעי להגן על עצמה כשרואים את את הזנב מפרכס מישהו יגיד שהלטעה מצטערת זה סתם רפלקס של קפיצות, של עצבים שנמצאים שם. אין מוח, אין כאבים, אין כלום. גם כשבעל חיים

מפרכס, הפרכוס לא מהווה הוכחה לצער. רק השאלה הגדולה, אף על פי שחתכו את העורק הקדמי, אבל יש עורק אחורי שהוא עדיין מספק דם למוח, אז הבהמה עדיין בהכרה, העוף עדיין בהכרה. כאן התברר דבר מדהים, מחקר שקיבלתי מהותטרינר דוקור נורברטו קליין בעל שם בינלאומי הבאתי גם את המכתב שלו עצמו את התוצאות של המחקר בספר המהפך בחלק הראשון הוא גילה שאמנם לכל בעלי החיים בעולם יש עורק קדמי ועורק אחורי אבל רק אצל בעלי חיים שהתורה התירה אותם באכילה העורק האחורי יש את הקדמי שנכנס למוח דרך הצווא מגיע למוח. יש את האחורי דרך העורף. כשהוא קרוב למוח רואים שהוא לא מתחבר למוח, אלא הוא מתקפל, עובר מתחת המוח, מתחבר לאורק הקדמי

ודרכו הוא מזרים דם למוח. רק אצל בעלי חיים שהתורה התירה באכילה, מעלי גרה ומפריסי פרסה, הספקת אדם למוח היא רק דרך העורק הקדמי. גם האחורים מתחבר אליו ומזרים דרכו. ממילא כששוחטים בעלי חיים שהתורה התירה באכילה אין צער בעלי חיים אפילו לא שנייה אחת אם ישחטו סוס יש בזה צער בעלי חיים שחטו את הקדמי האחורים מזרים דם הוא מחובר למוח והוא עדיין בהכרה אבל בכבסה פרה תרנגולת יונה כל אלה אין שום צער בעלי חיים דבר מדהים שהפך את הקושיה על התורה להוכחה לתורה מן השמיים ובאמת בפטר יותר חמור כתוב שפודים אותו ואם לא תפדה וערפתו שם לא כתוב לשחוט אותו נותנים חיתוך מהיר גם לקדמי גם לאחורי ביחד זה ממש רואים שהגדרים

ההלכתיים מתחשבים בדיוק בכללים של הטבע איך שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם אז אמרתי לו קודם כל תדע שאין בזה שום צער בעלי חיים זה שיש מקומות משחטות שלפני השחיטה פעמים שלא מקפידים לשמור על הבעל חיים אלא דוחפים אותו, מקים אותו. זה ודאי דבר שצריך לתקן. זה לא בכל המשחטות. יש אמנם ארגונים שהעמידו צלמים ימים שלמים עד שמצאו כמה בעיות קטנות ואת זה פרסמו. אבל אי אפשר מזה כבר להוציא את כל המקומות ולהגיד שכל הזמן יש שם בעיות. זה כמו שימצאו כמה הרופאים שהם לא בסדר, לא יפסלו את כל עולם הרפואה. אם תפסו כמה חרדים ששרפו פחי השפעה, לא יפסלו את כל החרדים שכולם לא בסדר. אז אם תפסו כמה משחטות שהם לא בסדר, אי אפשר לפסול

את כולם. אז צריך ודאי לטפל בזה. כיצר בעלי חיים דאורייתא. אבל לא בשביל זה יהיה אסור לאכול את אותם בעלי חיים. כי אם נשחטו כהלכה מותר לאכול. אז הוא אומר, טוב, בסדר. בשחיטה אין צר בעלי חיים. מה קורה עם העניין הזה של בכלל למה להרוג בעלי חיים כדי לאכול אותם? אפילו אם לא מצטערים, למה צריך להרוג אותם ולאכול אותם? אמרתי לו, כדי לענות לך, אני רוצה יותר להכיר את הדעה שלך. אתה סבור שמוצא האדם מהקוף ואנחנו סוג של בעל חיים? או שאתה מאמין במה שכתוב בתורה שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם נזר הבריאה, עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויה האדם לנפש חיה. הוא אומר, עוד לא החלטתי עדיין בדיונים עם עצמו. אם מוצא אדם

מהקוף או שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם. טוב, אמרתי לו, בוא נבדוק לפי שתי האפשרויות. אם מוצא אדם מהקוף, זאת אומרת שאנחנו סוג של חיה מבין כל החיות שיש בעולם. פעם שאלת את האריה, למה הוא טורף זברה? אין מצפון בג'ונגל, אין מצפון. מי שרוצה טורף. אז מה אתה שואל על בני אדם למה אוכלים בעלי חיים? היטלר כידוע טען, שני מומים הטילו היהודים באדם. האחד בגוף והאחד בנפש. בגוף זה הברית מילה. הוא לא ידע שהברית מילה זה דווקא מתקן את האדם. הקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון בלי עורלה. העורלה נוספה לאחר שאכל מעץ הדעת. עושים ברית מילה, מחזירים את האדם לצורה המקורית שלו. זה שלמות, זה תיקון, לא קלקול. אבל הוא טען שהמום

שהיהודים הטילו בגוף זה הברית מילה והמום שהטילו בנפש זה המצפון. מצפון זו המצאה יהודית. כי אין דבר כזה מצפון. מאיפה הטענה הזו של היטלר באה? הוא היה חסיד גדול של דרווין. דרווין חי כמה עשרות שנים לפני היטלר והוא טען שמוצא האדם מהקוף. אז זאת אומרת אנחנו סוג של קוף משוכלל. אז כמו שבג'ונגל מי שרוצה טורף את השני ואין לב ואין מצפון, כך גם הוא טען. כל מי שנראה לך גזע נחו תמחק אותו. אין מצפון בעולם. לא הרבה שמים לב שכל הנציזם נולד בעצם מהדרוויניזם. זה בעצם בא מזה. היה פעם הייתה הרצאה של מנכל יד ושם, דיבר על זה באריכות, שכל הרעיונות של היטלר נולדו כתוצאה מזה שהתחילו לכפור באלוקים ולומר שמוצא אדם מהקוף.

אז אם אנחנו בעל חיים אין מצפון. כידוע היטלר הרג לא רק יהודים, הוא הרג יש אומרים מאות אלפי, יש אומרים עשרות אלפי גרמנים. טיסמונדאון אוטיזם בעלי מומים מישהו אמר לי ש שיש מודעה כזו שרואים שהשלטון הגרמני מבטיח פרס למי שיסגיר בעלי מומים שמחביעים אותם כי חוקית את כל אלה הוא הוציא להורג הוא טען צריך להשביח את הגזע מה זה מצפון מצפון בשבילו זה כלום אז אמרתי לו לבחור הזה אם מוצא אדם מהגוף אז אין לך שום שאלה נכון טורפים אחד את השני מה זה משנה אז אתה אוכל אוכל את הכבסה. אם היא רוצה שהיא תאכל אותך, נראה אם יש לה כוח, אז היא תעשה את זה. ואין שום מצפון ואין שום בעיה. אלא מה אתה תאמר? לא, תשמע, יש אלוקים נתן

תורה. ודאי שיש מצפון, יש עקרונות, יש תרבות, יש דרך ארץ. אם אתה בא מצד זה שאלוקים ברא את האדם, כמו שכתוב בתורה, בוא נראה מה התורה אומרת. בתורת הקבלה מוסבר כך. הבריאה מושטטת על ארבעה דרגות. יש דומם, צומח, חי, מדבר. ככה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם שזה כנגד ארבע אותיות שם הוויה כנגד אש רוח מים עפר באחד מספרי המהפך ברביעי אני חושב הבאנו שם רשימה ארוכה של הרביעיות האלה שמקבילות כולל הDNA גם הDNA יש בו ארבע אותיות שזה מקביל לארבע אותיות שם הזיה פילאי הבריאה שרואים איך הכל מקביל אחד לשני היסוד של הבריאה ארבע יסודות דומם צומח חי ומדבר דומם זה הנחות ביותר מעליו יש את הצומח הצומח נבנה מהדומם. הדומם לא

כועס למה הצומח לוקח מיניל ממני ובונה את עצמו. כי אדרבה, אני הדומם הופך להיות צומח. התעליתי. כשהצומח לוקח מינרלים, לוקח מים, לוקח חומרים מהאדמה, הוא מתפתח. זה עילוי לדומם. באה הכבסה, אוכלת את הצומח. אין תלונה לצומח. למה הכבסה אוכלת? כי בשבילי זה טוב. הייתי עד עכשיו צומח. עכשיו אני עולה למדרגה של חי הופך להיות חלק מהכבסה. אז זה עליית מדרגה כש הצומח הופך לחי. כשהאדם אוכל את הכבסה זה עילוי לכבסה שהיא עולה ממדרגה של חי למדרגה של מדבר. וכשהיהודי מברך הוא מתקן גם את הנפש. ואם יש שם נשמה מגולגלת הוא מתקן גם אותה. לכן באמת כתוב שעם הארץ אדם שהוא לא שומר תורה ומצוות כתוב שאסור לו לאכול בשר. כי אם הוא

לא שומר תורה ומצוות, מה הועלת לכבסה במה שאכלת אותה? אבל אם אתה אדם מבחינה רוחנית במקום טוב ואתה גם אוכל בשר, העלית אותו ממדרגה למדרגה. הזכרנו פעם הרב כדורי זכר צדיק לברכה כשהיו באים אליו אורחים אנשים כשמגישים תה קפה עוגיות שקדים אז בדרך כלל כל אחד יש לו את מילות הנימוס בדרך ארץ כשהוא מגיש ומכבד מה לומר לשני שיתכבד ויאכל כשהרב כדור היה מגיש צלחת תמרים שקדים לאורחים שיאכלו מה הוא היה אומר תתקן זו הייתה השפה שלו במקום לומר תאכל תטעם תתכבד היום אומר תתקן כי אצלו מה זה אכילה זה תיקונים אם אני אוכל משהו תיקנתי אותו העליתי אותו ממדרגה למדרגה כך כותב הרמק רבי משה קורדוברו שהיה מגדולי המקובלים בזמן

הארי שכשאדם ירא שמיים אוכל בשר הוא עושה איתו חסד הוא מעלה אותו מדרגה של חי למדרגה של מדבר אז חס ושלום להסתכל על אותם שאוכלי בשר שהם אנשים רעים שאין להם לב שהם לא בעלי מצפון אתה לא רוצה לאכול, אל תאכל. שם באותה אותה שפה שהיה שם באוהל, הוא הסתובב בין בחורים, שכנע אותם שאסור לאכול בשר. הוא כזה מהפעילים של התנועה. הסתובב ביניהם הרבה לעשות את העמולה הזו. אמרתי לו, אתה לא רוצה לאכול בשר, אל תאכל. אבל חלילה להסתכל על אדם שאוכל בשר כאילו שהוא אדם בעייתי. כי אם אין אלוקים ומוצא אדם מהקוף, השאלה שלך לא מתחילה. חיות אוכלות חיות. ואנחנו סוג של חיה. ואם יש אלוקים ויש תורה אז התורה עצמה נתנה לנו גם הדרכה

איך להתייחס לכל העניין הזה של אכילת הבשר כמו שכותב הרמק רק צריך להקפיד כמובן שיהיה בשר שנשחט בכשרות מהודרת עדות המזרח כידוע צריכים להיזהר לאכול בשר חלק לא רק בשר שהוא כשר כששוחטים את הבהמה בודקים אחר כך את הריאות שלה ומצוי שיש בראה סרכות. סרכות זה סוג של פצעים כאלה שנסתמו, חור שנסתם. אז כשמכניסים את היד, הבודק מרגיש חוטים כאלה שיש בין הראה. הרי יש את הריאות שכשהבהמה נושמת, הריאות מתנפחות וחוזרות לעצמן ויש את הצלעות שמסביב. אז אם הכל חלק, הריאה חלקה לחלוטין, שמים על זה חותמת של בשר חלק. חלק. מה פירוש המילה חלק? שלא מצאו שום שרחה בראה. אבל אם מצאו פצעים שנסגרו, נסתמו, חוטים כאלה, דברים בהלכה של

החוטים האלה, מתי כן, מתי לא. במצב כזה, אם היה חור שרק הגליד, זה נקרא כשר, אבל לא חלק. כי יש בזה מחלוקת האם הבהמה זו טריפה או לא. אם יש בחור ממש, זה ודאי טריפה. לפעמים יש חור בראה, שזה יכול להיות ממסמר, יכול להיות ממחלה. אם יש חור בראה, זה טרף, אסור לנו לאכול. מוכרים את זה לגויים שיאכלו. בעלי הבהמות לא רוצים שיהיה דברים כאלה כי הם מפסידים כסף. צריך למכור את זה בפחות. אבל זו ההלכה. לכן הבשר החלק עולה קצת יותר מהכשר והכשר עולה הרבה יותר מאשר הטרף. מה שלא כשר הרבה יותר זול. אנחנו עם ישראל, הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים, אמר לנו מה לאכול, מה לאכול. רבי יוסף קרו, מחבר השולחן ערוך, שהוא הפוסק של

עדות המזרח, הוא פוסק שצריך לאכול בשר חלק, לא רק כשר. ועדות האשכנזים שהולכים כדעת הרמה, רבי משאסר לישואה הפוסק של עדות אשכנז, אז הוא אומר שגם כשר בסדר. יש גם הרבה אשכנזים שמחמירים על עצמם לאכול דווקא חלק אבל עדות המזרח שווה עוד כמה שקלים ולקנות בשר שהוא חלק לראות חותמת של הבדצים הידועים המפורסמים שנותנים הכשר של חלק כדי להיות רגועים בעניין הזה נחזור כעת לדברי הרמבם נמצא מהלך בדרך זו כל ימיו עובד את השם תמיד מה זה בדרך זו כל ימיו כל ימיו הוא חושב לעצמו מה רצון השם? כל מה שאני עושה זה על פי רצון השם. אם הייתי שואל את הקדוש ברוך הוא עכשיו לאכול את זה או את זה מה היה עונה לי? בהתחלה זה אימון אבל

אחרי שמתרגלים זה נהיה אוטומטי בקלות. כבר האדם פועל על פי הכללים האלה. אפילו בשעה שנושא ונותן במסחר שלו. הוא עובד את השם במסחר כי המטרה שלו זה עבודת השם. אפילו בשעה שבועל. הוא נמצא עכשיו לכאורה במצב של תאווה. אמנם זו אשתו והיא מותרת לו, אבל הוא רוצה לעשות רצון השם, לקיים מצווה מהתורה. עובד השם מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את השם. זה כוח המחשבה שיכולה לשדרג את המעשה של האדם מקומה של התבהמות למדרגה של קדושה. מחשבה לבד. שניים אוכלים בערב שבת. סעודת שבת. כתוב וקראת לשבת עונג. יש מצווה להענג את השבת ויש על זה שכר גדול על אדם שמענג את השבת. שניים מענגים את השבת. האחד

מטרתו לאכול אוכל טעים. כל השבוע אשתו מכינה חביתה לארוחת ערב. עכשיו הכינה בשר ודגים וכל מיני מטעמים. והוא חושב על ההזדמנות שיש לו לאכול בשר טעים. ויש אדם שחושב לעצמו, אני אוכל אוכל משובח לכבוד שבת קודש. מגיעים לעולם האמת, שניהם מקבלים שכר, אבל זה מקבל פי כמה מזה, כי מחשבתו שינתה את כל המעשה, ממעשה של אכילה סתם למעשה של מצווה. בדור הקודם היו כאלה שהיו מקפידים בערב שבת לפני שמתחילים לאכול את מברכים הוציא לכם מן הארץ, אוכלים. אבל כשמגיע אחר כך הדגים והבשר והמטעמים, לפני שמתחילים לאכול, אומרים לכבוד שבת קודש. ואז מתחילים את הטעימה הראשונה. למה? כדי להזכיר לעצמם שזה לכבוד שבת והמחשבה הזו משדרגת את

המעשה לקומה אחרת. כך אדם שתורם כסף לצדקה יש הבדל גדול. האם המטרה שלו הייתה בשביל כבוד או המטרה שלו הייתה כי הוא רצה שיהיה עוד מעשים טובים בעולם, עוד חסד ועוד בית כנסת שיבנה ועוד ישיבה ועוד אברכים שילמדו תורה. לא בשביל הכבוד. אמנם לפעמים גם בזה שווה לאדם שיפרסמו אותו. כתוב בהלכה מפרסמין עושה מצווה אבל הוא אומר לו אני מעדיף שלא יפרסמו אותי אני רוצה לשם שמיים אבל אם הוא יודע שעל ידי שיפרסמו אותו עוד מהחברים יצטרפו גם כן ויתרמו גם הם לא ידעו שהוא תרם גם הם לא יתרמו אבל כשידעו שהוא תרם לצדקה הם ירגישו חוסר נעימות שהוא תרם ואני לא תרמתי גם אני רוצה לתרום אז יוצא שהוא מזכה אותם אדם כזה טוב שיפרסמו

אותו וגם זה לשם שמיים. כי מה המטרה שיפרסמו אותו? לא בשביל הכבוד האישי. הוא רוצה שיפרסמו אותו כדי שילמדו ממנו, שעוד יצטרפו לעניין. אז אדרבה, זה מעשה טוב. כך כל דבר ודבר, אפילו דברים שכלפי חוץ נראים שהם לא בסדר, אבל הכל תלוי במחשבת האדם מה המטרה שלו. ראיתי מחקר לאחרונה מאוד מעניין, כדאי לפרסם אותו. זה מחקר שיכול לעזור להרבה אנשים שסובלים כאבים מכל מיני מצבים. ערכו אותו במרילנד בארצות הברית. יש אנשים שסובלים מכאבים, כאבי גב או כאבים מסוג אחר והם חייבים לקחת משכחי כאבים. אבל משקח כאבים אפשר לקחת אותו לטווח מוגבל. האדם הזה מפסיק עם המשכח כאבים שוב חוזר לכאב שלו. אבל מה הוא יעשה? איך הוא יסתדר? הוא

חייב משקח כאבים לאורך ימים ושנים. במחקר הזה גילו דבר מדהים שמראה מה זה כוח המחשבה, עד כמה ובכלל על פלאי גוף האדם. אותו פרופסור ממריילנד לקח המון אנשים כאלה ואמר להם שבשעה שהם לוקחים את התרופה משכת הכאבים שיחד עם זה יקחו דבר שהם מאוד אוהבים מהילדות שלהם. הוא אהב איזה ממתק מסוים יחד עם המשקך כאבים שיקח גם את הממתק. אהב ריח מסוים. שם הוא מספר על אחד מהם שהוא זוכר. הוא שאל אותו מה אהבת כשהיית ילד? אמר לו גרתי בחצר שהיה שם עצקפטוס והריח הזה אני מאוד אוהב אותו. זה מזכיר לי את הילדות. אז אמר לו תקנה תמצית של ריח אקליפסוס. כל פעם שאתה לוקח משקח כאבים תריח את זה. אחר מספר על שיר. איזה מוזיקה. שיר שהוא

אהב כשהוא היה ילד. אהבת את השיר הזה? כל פעם שאתה לוקח משכאבים תשמע את השיר הזה. כך במשך כמה זמן. לאחר כמה זמן הוא אומר לו, עכשיו תפסיק לקחת את המשכח כאבים. כשאתה מרגיש כאב, תריח את האקליפטוס, תאכל את אותו ממתק, תשמע את אותו שיר. מתברר דבר מדהים. הגוף מגיב כאילו שהוא לקח את המשכך כאבים ואין לזה שום תופעות לוואי. מה התברר במחקר שלו? כשהמחשבה שמוח האדם מתרגל לקשר בין המשכך כאבים לבין אותו ריח או אותו שיר או אותו טעם של ממתק כשהאדם מריח את אותו ריח או את השיר או את הממתק המוח כך ה הוא קורא לזה הוא אומר שהמוח עצמו ניגש לבית המרכחת של הגוף ולוקח משם תרופה של משקך כאבים כי הוא התרגל להבין שכשיש ריח

כזה הכאבים צריכים להיפסק. זה דבר מדהים שמלמד מה כוח המחשבה ועד כמה גוף האדם מכיל את כל התרופות של הגוף. צריך רק לדעת איך להוציא את זה מבית המרכחת של הגוף. הקדוש ברוך הוא סידר בגוף את הכל. בהמשך בעזרת השם שנראה את ההנחיות של הרמב"ם מבחינה מעשית בפרק הבא הרמב"ם מלמד אותנו מה לאכול ומה לא לאכול כמה לישון איך להתייחס למצבים שונים התעמלות ועוד כללים בבריאות הגוף דברים שבעזרת השם נרחיב בהם בשיעור הבא שזה בדיוק הפרק הפרק הבא אבל כאן בפרק הזה לימד אותנו הרמבם להשתמש בכוח המחשבה בצורה נכונה לדעת להגיע לאיזון נכון בכל התחומים ונסיים את לשונו ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו כלומר

שהלחץ של כל הגוף של כל המוח ירגע בשינה וינוח גופו שגם הגוף יקבל את המרגוע שלו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את השם והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא אדם אדם מגיע לעולם הבא, מקבל שכר על השינה שלו, אבל רק ישנתי, לא עשיתי שום מצווה. אם המטרה בשינה הייתה שיהיה לי כוח לעבודת השם, מקבל שכר על השינה. ועל עניין זה ציבו חכמים ואמרו, וכל מעשיך יהיו לשם שמיים, והוא שאמר שלמה בחוכמתו, בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. בכל דרכיך דעהו. תזכור את הקדוש ברוך הוא, תהיה מחובר אליו. תמיד תבדוק מה רצונו ממך ואז תראה שהוא יישר אורחותיך. כל פעם שאתה בא להישחף הוא יחזיר אותך למסלול לאיזון הנכון. אדם כזה

יגלה תוך זמן קצר. שאם פעם הוא היה רגיל לריב עם כל הסביבה הוא הופך להיות אדם רגוע. כי בכל פעם שהוא בא להתפרץ שואל את עצמו מה רצון השם ממני? איך הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אגיב? אם הוא רוצה שאני אצעק אני אצעק. אם הוא רוצה שאני אחייך אני אחייך. יש לו פיתוי, יש לו יצרים, ניסיונות בכל דבר, מול אשתו, מול אנשים זרים, מול הבעל, מול ילדים. תמיד הבדיקה מה רצון השם ממני? ואז הוא מגיע באמת גם לתיקון הנפש, לתיקון האישיות וגם לחיים שלבים, מאושרים ורגועים. ויהי רצון שהדברי תורה וההתחזקות של כולנו יהיו לבריאות והצלחת כל הציבור שנמצא איתנו כאן וכל הצופים בכל מקום שהם שהשם מלא משלות לב כולם לטובה ולברכה פרנסה טובה בריאות אתנה אמן ואמן ‏Men