עונג שבת - עונה 3: פרשת מצורע ושבת הגדול (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם. תודה ללהקת הבית שלנו: דוד ביתן, אלעד וחובב הילל על הדרבוקה. בהחלט מגיע להם מחיאות כפיים. אני פתחתי את התוכנית בשיר "מי ימלל גבורותיך." זה שיר שאנחנו נזכרים בו, מתוודעים אליו פעם אחת בשנה, בפסח. שיר מיוחד מאוד, והלוואי ונשיר אותו יותר, בכלל, בכל ימות השנה. אנחנו מזכירים את יציאת מצרים יום-יום, וזה שיר מיוחד מאוד, אבל בהחלט כשמגיע פסח אז נזכרים בשיר המדהים הזה. מילותיו של יצחק סונה. שיר מדהים בהחלט. תודה לכם שאתם איתנו. אנחנו עוד נחזור ללהקה המדהימה הזאת בהמשך התוכנית. אנחנו בפרשת מצורע, שבוע ימים לפני חג החירות הבא עלינו לטובה, בעזרת השם. אפשר כבר להרגיש באוויר את הניקיון, את הריחות,

את ההתחדשות, את הארונות המסודרים להפליא, ואצל חלקנו גם מטעמים שמתחילים ככה להעלות את הריחות המדהימים שלהם והכול לכבודו של חג הפסח. ועליו אנחנו נדבר היום, בעזרת השם. אז בואו נאמר שלום לרב מרדכי ארם צובא, למר יאיר חדד, מנכ"ל מאפיית מצות "ברכת הפסח," לזמר אור בן עטר, כרגיל, לרב אייל ישראל שטרנליב, ולסטנדאפיסט שלנו יעקב חמו. שלום לכולכם ותודה שאתם איתנו. אז אליך, הרב ארם צובא. שבת הגדול, זאת השבת שאנחנו נמצאים בה, למה היא נקראת שבת הגדול? קודם כול, אני חייב לומר שמאוד מאוד נהניתי מהשיר שלך. תודה רבה. -ממש ריגש אותי והכניס אותי ככה למצב הזה של באמת יציאת מצרים. אבל לפני יציאת מצרים, כמו ששאלת, שבת

הגדול. מהי שבת הגדול? אז יש לזה כמה טעמים. ידוע שבעשירי לחודש, בעשור לחודש, הקב"ה ציווה את עם ישראל במצווה הראשונה לפני יציאת מצרים. מה הייתה המצווה הראשונה לעשות? "קחו לכם שה לבית אבות שה לבית." כל אחד צריך לקחת שה, לקשור אותו למיטה. ואיזה יום זה היה בעשירי לחודש? אם עם ישראל יצאו ממצרים ביום חמישי בבוקר, ב-י"ד זה ליל הסדר שאנחנו עושים, ב-י"ד הם נצטוו לקחת קורבן פסח. לקחת את השה, לשחוט אותו, את הדם לשים על המזוזה, וכל זה בשביל מה? וכל זה נאמר בעשירי לחודש. זאת אומרת, אם יצאו... אם אנחנו עושים את זה ב-י"ד, נלך ארבעה ימים אחורה, הגענו לשבת. ביום שבת נצטווינו לקחת את השה... עכשיו, רק להבין מה

זה שה בכלל, זה כאילו האלוהים של מצרים. מה זה כאילו? זה האלוהים של מצרים. סתם ככה לתת דוגמה, אולי היום באיזה מקום בארץ ייקחו איזה כוהן דת של האויבים שלנו או איזה שר או מלך של איזו מדינה אויבת שלנו, נצטרך לקחת אותו, לשים את התמונה שלו במרפסת ולשרוף אותה. מי יעשה כזה דבר? לעשות כזה דבר זה הרי הזוי, זה לא נורמאלי. אלא הרעיון הוא קודם כול, וזה העניין של שבת הגדול, הרעיון הוא קודם כול להוציא את הפחד מעם ישראל, להוציא את הפחד מהם. אנחנו תמיד היינו בפחד מפני האויבים שלנו, מפני הנוגשים שלנו, מכאלה שהתעללו בנו. קודם כול, להוציא את הפחד, לקחת את הדבר, את הסמל שלהם, את הדגל שלהם, את המותג שלהם, לקחת

אותו, לקשור אותו למיטה, ואז באו המצרים, שאלו אותנו: היי, מה זה? מה אתם עושים? אנחנו הולכים לשחוט אותו. את מה? את האלוהים שלנו!? -כן. ואז באמת היו הנוגשים, אותם מצרים כל כך, כל כך בלחץ ובאימה ובפחד כי הם יודעים שאכן היהודים הולכים לעשות את זה. הרי תשע פעמים קודם הותרעה התרעה לכל מכה והיא התקיימה, ואז הגיעו המצרים והתחילו ללכת לאותם... לשרים, לממשלה, לפרעה, למלך, אמרו: חבר'ה, הם הולכים לשחוט את האלוהים שלנו ואנחנו הולכים למות. הבכורות הולכים למות. והתחילו להכות אלה באלה, המצרים להכות במצרים, שנאמר: "מכה מצרים בבכוריהם". ונעשו ניסים גדולים לעם ישראל בשבת הזאת. וזו השבת הגדול, השבת הגדול שבאמת כל

הפחד הזה נבקע מאיתנו וכל הניסים נעשו לנו בשבת הזאת לפני שיצאנו, לפני ששחטנו את קורבן פסח. בקצרה, יש עוד איזה טעם אחד למה זה נקרא שבת הגדול. יש פסוק מפורש בתורה שאומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת "ארבעים ותשע יום, שבע שבתות תהיינה." טוב, ממחרת השבת, מתי צריך לספור? ממחרת השבת. יום שבת. והנה, שגם אני וגם אתם לא סופרים ממחרת השבת, סופרים ממחרת יום טוב של פסח. וכך לקחו הצדוקים, כן? אמרו: "מחרת השבת," צריך לספור ממחרת השבת. באו חכמים ואמרו: לא, זו שבת הגדול, אתה יודע למה? כי אם שבת הגדול, אז יש גם שבת... מה הוא אומר? -קטן. קטן. שבת הקטן, זה יום טוב. אז זה יום טוב, למחרת השבת של יום טוב צריך לספור 49

יום. שבת הגדול באמת זו שבת מאוד מאוד גדולה לעם ישראל. ברוך השם שיצאנו ממצרים, שברנו את הפחד, כי פחד זה דבר, כשיש לבן אדם פחד אז הוא לא ביישוב הדעת, הוא מפחד, הוא לא חושב, הוא באימה. לצאת מהפחד זה דבר... לצאת לחירות, לגאולה, זה קודם כול לצאת מהפחד. -יפה מאוד. יפה מאוד, הסברים יפים מאוד. לצידך, הרב, יושב מר יאיר חדד, איש החסד, הוא גם כן מנכ"ל מאפיית המצות "ברכת הפסח." אני אספר לצופים שלנו ולכם, שאנחנו חברים טובים, יאיר ואני, כבר למעלה מ-20 שנה. -נכון. יאיר, אנחנו מתחילים את ההכנות לפסח, נשים חרוצות מתחילות עוד מט"ו בשבט, אם לא לפני כן. אנחנו יודעים, פורים הגיע עם משלוחי המנות, כבר מתחילים לחשוב

על החמץ, מה עושים עם החמץ, תאכל את החמץ, פסח אוטוטו. במאפיית מצות מתי מתחילים להכין את הפסח? הו, במאפיית מצות אנחנו מתחילים עוד לפני כן, בהזמנת החיטים, הקציר. -כמה זמן לפני? אנחנו מתחילים בערך בחודשים אוגוסט, בזמן הקציר. אוגוסט, קציר, והחיטים נשמרות משעת הקציר עד שמגיעות אלינו לטחינה. זאת אומרת, כמעט שנה לפני פסח, כמעט. -כן, נכון. אם אנחנו מדברים על אפריל, מאי, פסח, אז אתה אומר, כבר באוגוסט, זה כמעט שנה... באוגוסט הקציר, והרבנים והמשגיחים בודקים את השטחים, את השדות שלא ירד גשם, אם ירד גשם, כן קוצרים, לא קוצרים, שיגיעו החיטים ממש למחסנים, מה שנקרא, לא נגעו בהם המים. ברגע שמגיע אלינו הקמח,

אנחנו מתחילים בערך בדצמבר כבר את הייצור של המצות. עד פסח אנחנו צריכים להגיע ברוך השם לכל העולם. אנחנו מספקים מצות שמורות עבודת יד לכל העולם. אנחנו מספקים לחב"דניקים בכל המקומות: בפיליפינים, בהודו, בסין, ביפן, בכל מקום בעולם שיש בית חב"ד, מגיעות אליו המצות שלנו. אנחנו מספקים את המצות גם בגלל שאנשים אוהבים את המצות שלנו, לא בגלל שזה זול, אלא קל מאוד לאכול אותם. ואנחנו שומרים על המצות האלה עד ערב ליל הסדר, שאנשים יקבלו אותן פריכות, תענוג לאכול אותן, ויכולים לאכול את הכזיתות בקלות. סוד ביני לבינך, איך עושים מצה פריכה? יש בזה הרבה דברים אבל הסוד שלנו באמת, קודם כול, אנחנו נמצאים בשדרות. בשדרות, זה

מקום של מה שנקרא מצות הגבורה. בין קסאם לקסאם החבר'ה שם עובדים, ברגע שיש אזעקה, נכנסים למקלטים. ברוך השם, שיהיה לנו שקט וימשיך להיות שקט שנוכל לייצר מצות לכולם. יש לנו בעיבוד של הקמח, התערובת של החיטים, זה סוד שלנו, התערובת של החיטים, שמערבבים את החיטים מהצפון ומהדרום ומכל מיני מקומות, והעיבוד של הבצק ושהייה של התנור. המצה שלנו, מרגע שהיא מקבלת את המים, החיבור בין המים לקמח, זה דקה ו-20 שניות, זה בתוך התנור. זו מהירות שיא! יש כאלה רבנים שקוראים לזה המצה המהירה. ומהרגע שנכנס לתנור עד שיוצא זה עוד דקה. כלומר, שתי דקות ו-20, יש לך מצה שמורה, אפויה. וחשוב מאוד, פתח התנור. פתח התנור חייב, מבחינת

ההלכה, שיהיה חם מאוד. ואצלנו, אני יכול להרשות לעצמי, בלי להתגאות, שפתח התנור מעל 500 מעלות, ואת זה אוהבים רבנים - כשהמצה נכנסת לתנור, היא מקבלת את הפלאש, אין לה זמן אפילו להתחיל להחמיץ. יוצאת פריכה וטעימה ומגיעה לכל הלקוחות בארץ. יפה מאוד. אני רגע אגיד לצופים שלנו שמי שבאמת ירצה לראות את הפלא הגדול הזה של זריזות הידיים שדיברת עליו, יש את הסרטון שלכם, נכון? נכון. -פה באתר של הידברות. אני ראיתי חלק קטן מהסרטון - מדהים.! עבודת הצוות והמהירות, מדהים לגמרי. איתנו אור בן עטר. -שלום. משתתף ב"כוכב הבא." -מתמודד אומרים, אבל בסדר. שאתה בעצמך כוכב בפני עצמך, אני שמעתי אותך... אני קודם כול מכיר אותך

שנים. -נכון. נכון. אבל אני שמעתי אותך פה עושה באלאנס לפני התוכנית, ורציתי לעזוב הכול ורק להקשיב לך. -תודה, תודה, תודה. תספר לנו קצת. אתה ברוך השם מצליח מאוד. -כן, ברוך השם. בעקבות התוכנית, וגם בלעדיה. גם בלעדיה. -גם בלעדיה. אני הייתי בתוכנית לפני... אני, הסיפור שלי מגניב, אבל אני הייתי בתוכנית לפני שש שנים שקוראים לה "דה וויס," ובה הייתי שוקל עוד 105 קילו. מה!? -וואו! כן. אני ירדתי 105 קילו במשקל אחרי שנתיים, וארבע שנים במוזיקה הופעתי בכל מקום אפשרי. בגלל זה הרזית. -מאז התוכנית ההיא. כן. לא, עשיתי קיצור קיבה. לא, אי אפשר לרדת 105 קילו בדיאטה. מאה וחמש קילו לא יורדים בדיאטה. אבל אני קודם כול

שמח על השינוי, וגם שינוי זה לא רק בוויזואלי, שינוי, אתה צריך לשנות את עצמך כל יום, כל בוקר. - לגמרי. בגלל זה אומרים לחזור בתשובה. -נכון. אפשר לשמוע אותך שר? כי אני מספר על הפלאות ששמעתי ועל הבאלאנס, אבל אני רוצה שהצופים ייהנו ממך גם כן. מה תשיר לנו? האמת שאני אשיר לכם שיר שגדלתי עליו, זה שיר של איציק קלה, "אני העבד." וואו. ושמע, אני באמת, ככה אני מרגיש. -עוזי חיטמן כתב את השיר הזה. אני העבד, עם כל התהילה והרעש והברדק מסביב, בסופו של דבר אנחנו עבדים של הקב"ה. -אמת. אנחנו באנו בשביל לתקן. אמת. אנחנו נתבשם מהיופי של השירה שלך, ואתה עוד תספר לנו. אנחנו נדבר קצת על הבית שבאת ממנו ועל ההווי בבית

ועל השבת, עונג שבת. -הו... אבל בוא בינתיים נשמע "אני העבד." מקסים. מקסים. אנחנו עוד נשמע ממך בהמשך, בעזרת השם. אני רוצה להכיר לך את הרב אייל ישראל שטרנליב. היהודי המקסים הזה כל שבוע מספר לנו סיפור, איך אומרים? שלא שמענו. מה הכנת לנו, הרב אייל? היום, את האמת, אני רוצה... יש לי הפתעה קטנה, לספר את הסיפור עם הגיטרה. אה, אז בהחלט מחיאות כפיים לרב אייל שלנו. זה סיפור מאוד אהוב עליי, ואמרתי, אני חייב לשלב איתו איזה משהו ככה... אני חייב לספר לך, אני ראיתי את התסריט לפני, ואני יודע מה אתה הולך לשיר לנו ולספר. אני לא אגלה לצופים, אבל אני באופן אישי מאוד מאוד מחובר לסיפור הזה, מאוד. אז הנה, זה קורה.

הסיפור הזה מספר ממש על שבת הגדול. שבת הגדול לפני בערך 150 שנה. באירופה, העיירה קולבסוב, היה יהודי שהוא היה משכיר... הוא היה שוכר את המסבאה שלו מהפריץ, והוא היה חייב הרבה כסף לפריץ ואין, אין, לא יכול, לא מצליח להחזיר. הוא לא מצליח להחזיר. עד שהפריץ כבר נמאס לו והוא מחליט לשלוח שליחים לשבור את כל החנות. הוא אומר: נמאס לי כבר מהיהודי הזה, אני רוצה להרוג אותו. שולח שליחים והם הורסים את כל החנות. היהודי מגיע בבוקר, לא מאמין! עד שאני חייב כסף, אפילו אני עכשיו צריך גם לתקן את כל החנות. מה אני עושה? בא הביתה שבור ורצוץ, אומרת לו אשתו: תשמע, יש לנו צדיק, האוהב ישראל מאפטא. מגיע שבת הגדול, ובשבת הגדול

מה יש? יש את הדרשה של הרב של שבת הגדול. תלך לדרשה ושם תתחזק. טוב, הוא מגיע לדרשה, מלא מפה לפה. הרב מתחיל את הדרשה שלו, פתאום הוא עוצר והוא אומר: תשמעו, רבותיי, פעמיים בתפילה כתוב "גאולת ישראל," פעם אחת בתוך התפילה, "גואל לישראל," פעם אחת לפני שמונה עשרה: "ברוך אתה השם, גאל ישראל." למה פעמיים? אז הוא אומר: "גאל ישראל" זה בעבר, השם גאל אותנו ממצרים, אבל "גואל ישראל," זה השם גואל אותנו עכשיו, ברגע הזה. ומי שגואל את ישראל עכשיו, הוא יגאל את היהודי שחייב כסף לפריץ וברגע הזה ישלח לו גאולה וישועה שלמה. שומע את זה מוישל'ה שלנו, אומר: רגע, זה אני. אני חייב כסף לפריץ! ואז הוא חוזר הביתה והוא כולו שמח,

הוא מתחיל לשיר: מי שגואל ישראל עכשיו הוא גואל מי שגואל ישראל עכשיו הוא גואל מי שגואל ישראל עכשיו הוא גואל הוא יגאל אותנו. וככה הוא רץ הביתה ושר ולוקח את הילדים על הכתפיים ואת אשתו ומתחיל לרקוד. והוא שמח, בטוח תהיה גאולה. בינתיים הפריץ אומר: טוב, אני אראה מה קורה עם היהודי הזה. שולח אליו שליחים, אומרים: הוא משוגע לגמרי, הוא רוקד משמחה! הוא אומר: טוב, כסף ממנו אני לא אוכל לקבל ככה. קורא לו מיד, מוישל'ה מגיע. הוא אומר לו: תשמע, מוישל'ה, אני אביא לך אשראי, לך תקנה קצת יין באשראי, תמכור וככה לאט לאט תוכל להחזיר לי את החוב וגם לפרנס את המשפחה. וככה היה, היה ממש מעל הטבע, הוא התחיל למכור וקנה ומכר,

קנה ומכר, ותוך כמה ימים הוא החזיר גם את החוב ועוד נשאר לו כסף. ואת הכסף הזה הוא לקח ובא לאוהב ישראל מאפטא ואומר לו: הכסף הזה הוא שייך למי שגואל ישראל עכשיו. ואז הוא שר להשם את ההודיה להשם: ולהגיד בבוקר, בבוקר חסדך ואמונתך בלילות להגיד בבוקר, בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. וככה אנחנו מסיימים בעצם, שבת הגדול זו שבת של גאולה, הישועה שלנו מגיעה רק ברגע שאנחנו מחליטים: השם יתברך, אתה גואל אותנו עכשיו ואנחנו מאמינים בך - ואז הישועה באה ברגע אחד, כמו הסיפור הזה שלנו. -מדהים. מדהים. אני רוצה לפנות, ברשותכם, למי שבזכותו נגמר מלאי הספרים בהידברות, "וצחקת בחגיך." -ישתבח שמו, כן, בזכות ה... יעקב חמו היקר, מה

שלומך? -ישתבח שמו לעד. מה זה כיף לי להיות פה, במיוחד עם הזמר הנפלא הזה והנהדר הזה, והוא גם מגלה לנו כישרונות שלא ידענו עם הגיטרה. -עם הגיטרה. ויאיר פעם דיבר איתי בטלפון והוא לא זוכר, אבל ברוך השם, כל אחד... והרב ארם צובא שפה איתנו, וכמובן, אם לא הזמר מספר אחת בארץ לדעתי היום. היום. -היום ו... -בארץ. לא יודע, אולי מישהו עוד יקום, אני לא יודע. לא, סתם, אבל יש שאלה, באמת, שואלים, אתה יודע, למה אפיקומן לא מחפש את עצמו בפסח? כי הוא מצה... אבל באמת, אני... אתה דיברת על מצות ודברים כאלה, שאלו אותי פעם אחת: למה במצות יש חורים? אז אמרתי לו: כי אנחנו בני חורין. לא, אבל אני רק רוצה להגיד לכם סתם,

שעכשיו, אתה יודע, ניקיונות וזה, ואיך אומרים? אני... בדיוק אשתי סיימה לנקות לפסח, ובטעות נכנסתי עם פיתה הביתה, וזהו, דוקטור, זה מה שאני זוכר. אבל באמת, שואלים אותי באמת, כאילו, למה עושים באמת ניקיונות בפסח עם עיתונים? כי עם עיתונים מוציאים את כל הלכלוך החוצה. הבנת? זה הזה. אבל ישתבח שמו לעד, אני רוצה לספר איזה סיפור, ברשותכם, איזה משהו שככה, ששמעתי, זה גם קשור בכלל לכל האווירה הזאת פה, עם הסיפור של הרב ישראל שטרנליב, היה פעם אחת איזה יהודי ברוסיה. אתם יודעים, ברוסיה פעם הייתה תקופה כזאת שאיך אומרים? אסורה הייתה דת, מי שהיה רק אומר "דת," היו ישר זה... היה מה שנקרא יהודי שממש רצה לחגוג את פסח

ולא הייתה לו האפשרות, לא היו מצות, לא היה... אי אפשר להשיג כלום. ופתאום, פעם אחת איזה שני אנשים, איך אומרים... עם כיסוי פנים. איך זה נקרא? -רעולים. רעולי פנים, כן. תפסו אותו ופשוט לקחו אותו והכניסו אותו לתוך מקום, והוא התחיל להרגיש שהוא יורד לתוך מדרגות למטה. ופתאום הוא פותח את העיניים והוא רואה שולחן שיושבים שם ב- ח,' שולחן ענק ענק ענק שבסוף יושב אדם, רב עם זקן כזה לבן גדול, כולו הדרת פנים, ומורידים לו את הכיסוי של הראש. והוא מסתכל והוא לא מבין איפה הוא. הוא חושב שהוא בחלום, כי תחשבו עכשיו, אמרו לו: אתה יודע שעכשיו זה פסח? הוא היה בשוק, הוא לא הבין מה קורה איתו. ואז אמרו לו: אתה יהודי? אומר

להם: כן, אני יהודי. אז אומרים לו: שב בבקשה. נכנס, ישב והתחילו את ההגדה של פסח. וברוך השם אכלו גם בשר ובסוף הסעודה אמרו לו, לאותו יהודי הזה, אמרו לו... הגישו גם כוס חלב ונתנו לכל אחד לשתות. והרב אומר: בכבוד, לשתות כוס חלב. כולם שותים, והוא לא מבין... הוא לא שותה. אומר לו הרב: בכבוד, תשתה כוס חלב. אומר לו: מה זה? זה יהודים פה? אבל עכשיו אכלנו בשר... איזה חלב? והוא ככה לא הבין את זה, אז הוא לא שתה. אמר לו הרב: בכבוד, תשתה. אמר לו: מה לשתות? מה לשתות? הוא לא ידע כאילו, עכשיו אכלנו בשר. מה, אתה לא יודע שאסור לשתות חלב ובשר, שש שעות? אמרו לו: הרב אומר לך לשתות חלב, תשתה חלב. אומר: מה פתאום. אנחנו

יהודים או לא יהודים? אני לא מבין את הדבר הזה. אתה שותה או לא? לא, לא שותה! אנחנו נהרוג אותך. -תהרגו אותי! הוא נכנס לאורות, אתה יודע, הוא לא היה עכשיו איזה... אבל היה לו משהו. והוא ככה תפסו אותו ושמו עליו סכין, ככה פה, איך אומרים? מונח על צווארו. -"אל יימנע מן הרחמים." אמר: אם אתה לא שותה, עכשיו יש לך הזדמנות אחרונה, אם אתה לא שותה עכשיו את החלב, אנחנו הורגים אותך. -תהרגו אותי! באותו רגע הורידו את הסכין, כולם מחאו לו כפיים, הוא לא הבין מה קרה. אמרו לו: אנחנו חשבנו שאתה בעצם לא יהודי, חשבנו שאתה לא יהודי. ובעצם אחת הסיבות שרצינו לבדוק אותך אם אתה באמת יהודי זה אם אתה תשתה מהחלב. למרות שכולם שתו

פה, זה חלב שקדים, אבל בגלל שלא שתית את החלב. אם היית שותה את החלב, היינו הורגים אותך כי היינו יודעים שאתה בוודאי לא יהודי. להראות לכם שיהודי, כשהוא שומר על העקרונות, על מה שהקב"ה ציוה עד הסוף זה דווקא מה שיציל אותו ומה שנראה לעומת זאת הפוך זה בדיוק הטעות של הרבה אנשים. -מדהים. אתה הצלחת לעבוד עליי. אני רגיל בדרך כלל שיש איזה קנצ' ככה, אבל סיפור מדהים ויפה. מיד יצטרף אלינו הרב מרדכי לוי. אבל אני שוב רוצה לבקש מאור להנעים בקולו. מה תשיר לנו? האמת שאני אשיר את "נחמוני." "נחמוני תפילותיי ודמעותיי." אם אפשר בקשה אחת. אני יודע שזה ככה פתאום בא, אבל אני רוצה שתשיר איתי את השיר הזה. בשמחה. -אני חולה

על הביצוע שלך פשוט. ואני חולה עליך. אני רוצה להגיד עוד משהו, כל החיים שלי אני רק לומד מזמרים ואני מקשיב להם בבית, אני לא יודע הכול. אתה הזמר היחידי שהוא חוזר לי תמיד ב"ריפיט" ואני לא מצליח לעשות מה שהוא עשה. אבל אל תדאג, נגיע לזה. בעזרת השם. "נחמוני", מחיאות כפיים! מגיע לו מחיאות כפיים. אור בן עטר. -תודה. הצטרף אלינו הרב מרדכי לוי היקר והאהוב. ברוכים הבאים. -ברוכים הנמצאים לכולם. אנחנו עוד נשמע אותך, הרב מרדכי היקר, בהמשך התוכנית. אבל אני רוצה להפנות את השאלה לרב ארם צובא. אתה בעצם שותף בפרויקט שנקרא שבתות בקהילה, ואתם מטעם הידברות פוקדים את קהילות ישראל בכל רחבי הארץ ובעולם. מה ההתרשמות שלך

משבתות כאלה? טוב, אני חייב לציין ראשית, שקודם כול כשאני מגיע לשבתות כאלה בקהילה אני בעצמי מתחזק. לראות את הצימאון, לראות את החשק, לראות את ההקשבה בכל מקום ומקום שאנחנו מגיעים אליו זה דבר שלא ייאמן. אנחנו גם עושים כנסים וגם עושים חוגי בית, אבל כשאתה מגיע לשבת קהילה, קודם כול אתה מאחד את הקהילה גם כן. מגיעים אנשים גם כן שלא מגיעים בדרך כלל לבתי הכנסיות במשך השבוע ובמשך כל השבת זה הרצאות, זה הווי ושמחה ועונג שבת, באמת ליכוד של הקהילה והתחזקות בצורה בלתי רגילה. סתם לדוגמה, דבר קטן שהיה לא מזמן באחת הקהילות פה, דווקא לא רחוק מפה, הגיע אליי אדם בבוקר, יהודי בבוקר בתפילה, חיכה ככה בתפילה בדלת, אדם

שלא נראה ששומר תורה ומצוות, והוא אמר לי: תשמע, אני כל הלילה לא ישנתי, בכיתי כל הלילה בדמעות, מה שעשית לי, הדלקת לי את הנשמה היהודית שבלב. וזה אחד מני רבים של סיפורים של אנשים שבאמת בקהילה אנחנו עושים ורצים ועושים את זה באמת בצורה כל כך כל כך יפה. אגב, יש עכשיו איזה מיזם חדש שהידברות נכנסת אליו גם כן. ודאי שהרב לוי ידבר עליו, אבל מיזם חדש של השתתפות גם כן עם הקהילה עצמה באיזה נושא של ריהוט, נושא של השתתפות בכל מיני הוצאות של בית הכנסת, מיזם אדיר, מאוד אדיר, שכל מקום שאנחנו הולכים אליו, משתתפים במין הגרלה כזאת שהקהילה יכולה לזכות בדבר. אין ספק, זה דבר מאוד מאוד מבורך. אנחנו מגיעים לכל מקום, זה

גם בצורה מאוד מאוד קלה לקהילה. לא צריכים לקחת מקום ולא צריכים בית כנסת מוכן, הקהילה נמצאת שמה, האנשים נמצאים שמה, הרב נמצא שמה, האנשים של המקום. פשוט מגיעים לשם ובמשך כל השבת פשוט סמינר, אפשר להגיד, סמינר בשבת. מדהים. אני כבר סיפרתי באחת התוכניות שאני השתתפתי, דווקא בירושלים, הייתי נוכח בבית הכנסת, כמדומני בארמון הנציב, שאתם הייתם שמה. -כן. הייתה שבת לעילא ולעילא. ממש ככה, כמו שהרב מספר, איחוד של הקהילה וזה הווי אחר לגמרי. -כן. זו יכולה להיות אותה קהילה כל השבוע, כמו שהרב אמר, אבל בהחלט זה נכון, אורחים בחוץ ועוד אורחים מהידברות שמגיעים ומאירים את בית הכנסת, ב-ע' וב-א.' וכמובן גם ללא תשלום, זה

חשוב לומר. זה ללא תשלום. גבאי בתי הכנסת ששומעים אותנו או הצופים היקרים, אפילו אחד מהמתפללים יכול בתיאום עם הגבאי, אנחנו מגיעים. כבוד הרב ארם צובא שליט"א ועוד רבנים טובים, ברוך השם, אחד אחד. וכפי שהוא אמר באמת, אנחנו ממש שמחים להגיע לכל מקום ומקום ולתת מה שאנחנו יכולים. פשוט סמינר בשבת אחת. יפה מאוד, יפה מאוד. מה תספר לנו, הרב? טוב, אנחנו נמצאים בשבת הגדול אז האמת היא שבהידברות, אפשר לומר, כל שבת היא שבת הגדול. נכון מאוד. -אנחנו, ברוך השם, כל שבת, בזכות התוכנית שלך, רבי יובל היקר והצוות הנפלא, מענגים את השבת. אני מקבל המון פידבקים על התוכנית היקרה הזאת. באמת שאנשים מאוד נהנים מהפאנל המרשים

והמתחלף וממש מגוון. אנחנו נמצאים ממש אוטוטו. -הרבה בזכותך, הרב. -בזכות כולנו. בורא עולם, ברוך השם, זיכה את כולנו לזכות את עם ישראל. אני חייב לספר שאני כל כך שמח בך, הרב. אני רואה את הצורה שאתה לוקח את התוכנית בקשב רב, בכזו אדיקות, ואיך אתה מכין את הדברים ואתה כל הזמן דרוך. אני רואה אותו מאחורי הקלעים מוכן ונכון, שש אלי קרב כל הזמן. יישר כוח הרב, חילך לאורייתא. אמן, וכן למר, לכל הצוות היקר, לכל עם ישראל. אנחנו נמצאים בשבת הגדול. שבת הגדול, הרב קודם הסביר את העניין של הנס הגדול שקרה לעם ישראל שלקחו את העבודה הזרה של המצרים ולא עשו להם שום דבר. זה היה פחד אימים. היינו סך הכול, עדיין היינו עבדים.

כן, עדיין לא שוחררנו ממצרים. אבל אני רוצה לתת איזה פן נוסף לגבי שבת הגדול. למעשה, כתוב שעם ישראל נצטווה בשתי מצוות, שזו הייתה הזכות שלהם לצאת ממצרים. כמו שכתוב בהגדה של פסח, שנקרא בעזרת השם: "ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי." בזכות שני סוגי דם, מסירות נפש, ניצלנו. מה זה היה? דם אחד זה דם קורבן הפסח. נצטווינו לשחוט את הקורבן ואת הדם למרוח על המשקוף, על המזוזה. ודם שני זה היה דם של ברית מילה. למעשה, זה מאוד מסוכן. קודם כול, לשחוט את הקורבן, שזו העבודה זרה, זה ודאי מסוכן. עלולים להרוג אותנו. מה אנחנו עושים!? דבר שני, אנחנו רוצים לצאת ממצרים. הרי לא הסכימו שנצא ממצרים. איך אמרו? כמו שיש

סטיקר היום בצבא: "ממצרים יוצאים רק על אלונקה." אין שחרורים, מה זאת אומרת? מי יוצא ממצרים? ארץ מלאה בכישופים. ממצרים אף אחד לא יצא. מצרים, גם האותיות מסמלות. ה-מ' הראשונה היא פתוחה, אתה נכנס. ה-מ' האחרונה היא סגורה, אין יציאה. אי אפשר לצאת, אי אפשר לצאת. אז זה היה ממש מסוכן. ועושים ברית מילה, ידוע, עוד אנשים מבוגרים עושים ברית מילה, הם חולים, חלשים. איך הם יוכלו בכלל לצאת והמצרים יתנפלו עליהם? זו הייתה מסירות נפש אדירה. אז שואלים: מאיפה היה באמת את הכוח, את העוצמה, את הביטחון העצמי, את האמונה החזקה לקחת עבודה זרה ולשחוט אותה? לעשות ברית מילה? ואלו שתי מצוות שבאמת עוצמתיות. אלא אומרים, זה בזכות

איש אחד שקראו לו גדול. מי זה האיש הגדול? כתוב: האדם הגדול בענקים. כתוב: מי זה היה האדם הגדול בענקים? מי זה היה? אברהם אבינו. אברהם אבינו נקרא האדם הגדול בענקים. אנחנו אומרים שבת הגדול, כך אומר בספר "ראשי בשמים," על שם אברהם אבינו, שהוא היה הגדול, הוא נתן לנו את הכוח ואת העוצמה לעשות את שני הדברים הללו. אברהם אבינו הוא היה הראשון ששבר את העבודה הזרה. כולנו יודעים את הסיפור שהוא היה אצל תרח, אבא שלו, שבר את הפסלים. אברהם אבינו היה הראשון שמל את עצמו ברית מילה. אלו שתי המצוות שהאיש הגדול שנקרא גדול הוא זה שעשה והוא זה שאנחנו צאצאיו, נתן לנו את הכוח. לפי זה נבין עוד דבר מיוחד שיש בפסח, שכמעט אין

אותו בשום חג אחר. ידוע שיש מצווה חשובה בפסח לתת קמחא דפסחא. אין שום חג שיש מצווה מיוחדת. תמיד צריך לתת צדקה, לעזור לאנשים, אבל בפסח כתוב: זו מצווה חשובה. אם לא קיימת את זה, לא שווה כל הפסח שלך. מה העניין לתת מעות חיטין, קמחא דפסחא דווקא בפסח? אלא אומר: אנחנו דבקים בזכותו של אברהם אבינו. זה כל חג הפסח, זה מהותו. הרי בורא עולם הבטיח לאברהם אבינו ש"וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול." ולכן זכינו גם לצאת ממצרים, וכמו שהסברנו על שתי המצוות הללו, אז הוא אומר: אברהם אבינו הוא היה הראשון שהכניס אורחים. אנחנו אומרים: אנחנו בניו של אברהם אבינו. גם אנחנו, לכן גם בפסח "כל דכפין

ייתי ויכול." תמיד חג הפסח לא עושים לבד, מזמינים אנשים. ויש מצווה לתת לאנשים. אברהם אבינו היה מכניס אורחים, היה לו אוהל הכנסת אורחים. ואגב, גם אנחנו פה בהידברות זוכים, ברוך השם, נמצאים עכשיו ממש באמצע עיצומו של המבצע הזה - קמחא דפסחא. לצערי הרב, זה קצת מרגש אותי, כי אני מכיר את זה מקרוב, ישנן היום בעם ישראל המון משפחות, המון משפחות שאנשים כלפי חוץ לא יודעים שהמקרר שלהן בבית ריק. כלפי חוץ הוא הולך, הוא מחייך, הוא משדר שהכול בסדר, וזה טוב מאוד, כך אדם צריך להתנהג, תמיד לחייך. אבל בתוך תוכו הוא שבור ורצוץ. ואלה אנשים שבדרך כלל הם עובדים. זה לא שהם לא עובדים, הם עובדים ויש להם משפחה וילדים, אבל

היום כולם יודעים, יוקר המחיה מאוד מאוד קשה. היום סל של חג הפסח עולה המון, אם זה מצות ויין ובשר ודגים, שלא לדבר על בגדים וכו.' זה הון תועפות. מדובר באלפי אלפי אלפי שקלים. ואנשים קורסים תחת הנטל. אנחנו מקבלים כל שנה מבול, מבול, בלי להגזים, אלפים של אנשים שמבקשים שנסייע להם. יש פה ועדה מיוחדת שמדקדקת על כל מקרה. ואנחנו, בעזרת השם, מקווים שנוכל לפחות ל-1,700 איש בממוצע לתת להם קמחא דפסחא. -וואו. אני יודע שהצדיק, ראש הארגון, הרב זמיר כהן שליט"א, הוא בעצמו מפקח על העניין הזה ואחראי על הדבר הזה. וזו גם הזדמנות לצופים היקרים, שעכשיו צופים בנו ורואים אותנו, כל מי שירצה לזכות במצווה החשובה הזאת וליטול

חלק, כתוב בפסוק, בורא עולם מבטיח: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. יהודי שמשמח משפחה אחרת שאין, לא תהיה להם שמחה בבית, כי אין לו פשוט את הסכום המינימאלי לערוך את החג כראוי - בורא עולם מבטיח: אני אשמח אותך. לכן כל הצופים היקרים שרוצים לקחת חלק במצווה, יכולים להתקשר. יש לנו מוקד מיוחד לעניין הזה. טלפון קליט מאוד. זה 0732221212 זאת אומרת, אתה עושה את המצווה אחת-שתיים, אחת-שתיים. אני רוצה לסיים בחוויה שסיפר לי הרב זמיר כהן בעצמו לפני כשנה, בפסח הקודם. הוא הלך, היה באיזה מקום, ניגש אליו איזה יהודי וראה אותו, התחיל לבכות ולבכות ולנשק לו את היד ולבכות ולבכות. אמר: מה אתה בוכה? מה קורה? הוא אמר:

תדע לך, כבוד הרב, אין לך מושג. עמדתי לפני חג הפסח ולא ידעתי מה אני עושה. לא היה לנו כסף, לא למצות, לא ליין, לא לכלום. לא ידענו מה לעשות. התביישנו, לא ידענו מה יהיה. הוא אומר: כמו מלאך משמיים הגיע שליח שלכם עם מכתב שלך אישי ומישהו המליץ עלינו, אפילו אנחנו לא ביקשנו. מישהו שמכיר אותנו המליץ עלינו, ובזכותך עשינו את חג הפסח. -וואו. ישתבח שמו. -וואו. הנה, באמת הזדמנות לצופים לתרום לקמחא דפסחא. אנחנו מכירים את המצב, באמת יש משפחות שבאמת, השם יעזור וישמור. אור, אני רוצה לחזור אליך. אנחנו בתוכנית "עונג שבת." אנחנו דיברנו קצת לפני התוכנית. מה החוויות שלך משבת? האמת שאני... שרת לנו קצת לפני, כיוונו

באלאנס ושרת את "שיר השירים," נכון? -נכון, נכון. אני גדלתי, ככה ידעתי לשיר, ככה ידעתי שאני יודע לשיר בכלל. -מבית הכנסת. אבא שלי לקח אותי לרב של בית הכנסת. איפה? באיזו עיר? -בגילה, בירושלים. -בירושלים. ונכנסתי לבית הכנסת, תמיד הייתי, גדלתי במזמורים של בית הכנסת, אבל אף פעם לא באמת פתחתי את הקול ו... התביישת. -התביישתי, גם אתה יודע, ילד צעיר, ואז בגיל 13. איזה נוסח, סליחה? -מה? -איזה נוסח? -מרוקאי. ואז בגיל 13... -וואו וואו אם אתה לא שר טוב... וואו וואו אם אתה לא שר טוב... אז אבא לקח אותי לרב של בית הכנסת, והרב של בית הכנסת שמע אותי שר את הפרשה. פעם היו מקליטים עם הטייפ. שמע את מה שעשיתי ושמע את

מה שעשיתי, תעשה כמוני. ואז חזרתי אחרי כמה ימים, עשיתי כמוהו. והוא נבהל ממני. הוא אמר לי: רגע, רגע, תתקשר לאבא שלך שיבוא לפה עכשיו. ואז כשבאתי, אז הוא אמר לו: אני אלמד אותו גם פיוט לשבת, יעני. והאמת, שהוא לימד אותי שיר השירים. -בוא נשמע. ככה, סתם. -ספונטני. שבתות בקהילה, לא? יאללה, קדימה, תצטרף אלינו. -מדהים, מדהים. -אפשר לצרף אותו. זהו, ממש. אנחנו עוד נשמע אותך, אור, אבל אני רוצה קודם כול לקבל את המתנה שיאיר הכין לי. אתה הכנת לי מתנה שם, משהו? -במקרה. אה, במקרה. -הכינותי פה. -הכינותי מראש. -מראש מצות שמורות שלנו, של "ברכת הפסח." המצות מגיעות ככה למשווקים. זה באמת רציתי לשאול אותך, אתה אומר

שאתם בעצם מייצרים את המצות מדצמבר. -מדצמבר. איך הן באמת נשארות טריות ושמורות? לא מתייבשות להן? אנחנו עוטפים אותן בנייר פרגמנט ומכניסים אותן לאריזה. יש לי חשק ליטול ידיים. -אוקיי. מכניסים אותן לאריזה אטומה. בתחילת דבריי אמרתי קמח שמור משעת הקציר, ולמה אנחנו אוכלים מצה שמורה עבודת יד? יש לנו בתפילות "זכר ליציאת מצרים." תמיד אנחנו מזכירים "זכר ליציאת מצרים," ואנחנו רוצים לאכול את המצה שמורה עבודת יד דווקא. למה? כשאנשים עושים את עבודת היד ולא מכונה, הם זוכרים "זכר ליציאת מצרים." הם כל הזמן עובדים ומתכוונים וכל ח"י רגעים אומרים את המשפט "לשם מצות מצווה." כל שולחן אנחנו עושים. המצות מגיעות ללקוחות

בצורה הזאת, עטופות. קל מאוד לאכול אותן, והכי חשוב שאפשר לאכול, כמו שאמרתי בתחילת דבריי, כזית. ואת זה הכנסנו כבר לפני כ-20 שנה לשוק. פעם היו מוכרים את המצות האלו ממש יקרות מאוד. אנחנו הורדנו את המחיר שיהיה קל ונוח וזול ללקוח, שיוכל לקנות את המצות האלה. חשוב לציין שכל לקוח היום יכול לקנות את המצות השמורות, וברוך השם, יש אנשים שמודעים. יש להם מודעות לנושא של מצה שמורה, ומתפתח בכל הארץ ובכל העולם, כל יהודי מצווה עליו לאכול בערב ליל הסדר מצה שמורה. ואנחנו מספקים, ברוך השם, לכולם. טעמו וראו, מה שנקרא. -טעמו וראו. יש מצות מכונה, מצות עבודת יד, מצות שמורות. מה ההבדל בעצם ביניהן? כמו שאמרתי... -הסכום.

מצות מכונה... הסכום, קודם כול. אנחנו הורדנו את המחיר ממש ל-50 אחוז מערך השוק. -וואו. פעם היו מצות שמורות עבודת יד 180 ו-200 שקל. היום ב-70, 80 שקל אתה קונה קילו מצות. בשביל לעשות מצה אחת זה עובר בערך איזה 30 ידיים. וואו. -שלושים אנשים מתעסקים עם מצה: מהלש, למים, לקמח, למרדד, למועך, למרדד, עד שנכנס לתנור ויוצא - 30, מעל 30 חבר'ה שמחזיקים את המצה. בין מצת מכונה למצת יד - מצת מכונה: מכניסים את הקמח, יוצאת בצד השני מצה. אצלנו מכניסים קמח, עובדים, מעבדים אותו ביד, לשים אותו ביד, מעבדים אותו, עד שמגיע לכל בחור שפותח את המצה עוד יותר ועוד יותר עד שנכנס לתנור. בגלל זה המחיר שלה היה פעם יקר, והפעם

אנחנו גם הורדנו בשביל באמת להיטיב עם האנשים. חשוב לי מאוד לציין שהמצות האלו מגיעות באמת לכולם. וגם הרבה, כמו שהזכיר הרב, קמחא דפסחא, הרבה עמותות, הרבה אנשים, כמו שאני יודע, שיובל מכיר את העמותה שלנו ומחלקים את המצות. -אמת, נכון. אנחנו זוכרים את יובל כבר לפני 22 שנה, ועזר לנו בעמותת "אמרי בנימין," הופיע לפני ילדים יתומים בפורים, הגיע אלינו וגם עכשיו, בפעם האחרונה, הופיע אצלנו בסעודת יתרו. יובל, אוהבים אותו כולם. תודה רבה. -באמת אוהבים אותו כולם. דרך אגב, יאיר היקר הוא גם אחד האנשים שגם מסייע לנו בקמחא דפסחא של הידברות, ועל כך גם יישר כוח גדול. יאיר מסייע לכולם. הכול בצניעות הוא עושה, בענווה.

-בענוותנות ובנעימות. שהשם ייתן לו, בעזרת השם, הרבה הרבה שפע, ברכה והצלחה בכל מה שהוא עושה. -אמן, אמן, אמן, אמן. -תודה רבה. יענקל. -כן, אין לי הרבה זמן. -משהו. -אני יודע. קודם כול, יש הרבה הרבה שמות של מאפיות. קודם כול, אני רוצה להגיד לכם שהיום אני מנקה, אבל תדעו שברוסיה הייתי רופא. זה קודם כול שתדעו. אבל קודם כול, אני רוצה להגיד לכולם חג שמח ולאשכנזים צום קל, ידוע שאין להם מה לאכול, מסכנים. אבל באמת, אני רוצה להגיד עוד משהו אחד. יש כל מיני שמות של מאפיות. הייתי פעם אחת, עבדתי פעם אחת במאפיית "הנביאים." יש מאפייה כזאת, מאפיית "הנביאים." מכיר את המאפייה הזאת? -שמעתי עליה. אתה יודע, תמיד היו

מתחכמים, תמיד היו אומרים כזה: איזה בורקס, אתה יודע, אומר לי: איזה בורקס אני אבחר? כאילו, בקטע של נביא כזה. אמרתי לו: בורקס תרד. הוא אמר לי: איך אתה יודע? אמרתי לו: תרד ממני. יש, אתה יודע, יש גם מאפיית "נאמן." מכיר את מאפיית "נאמן?" לא הבנתי מה קשורה נאמנות לבורקס כאילו. אבל אז הבנתי, אז הקלוריות נאמנות לך כל החיים, כי זה לא יוצא מהגוף, הבורקס. אבל באמת, אני רק, אתה יודע, פעם אחת אני ואשתי, במלחמות שאני אנקה את הבית וזה, אז אשתי אומרת לי: נו, תעזור לי לנקות וזה. אז אמרתי לה: יאללה, מה? כל פעם כשמגיע פסח אני קורבן פסח? היא אומרת לי: ומה אני? קורבן תמיד? אז זה סתם, אבל פעם אחת עשינו מלחמה כזאת

קטנה. אמרתי לה: בואי נעשה משחק. בואי נעשה ככה, בואי נעשה חילוק אותיות. את תקבלי את האותיות מ-א' עד כ,' אני אקבל את האותיות מ-ל' עד ת.' בסדר? אלו האותיות שמותר לי להשתמש ואלו האותיות שמותר לך להשתמש. היא אומרת: אין בעיה. אמרתי: אז אני אתחיל? -כן. תגהצי, תשטפי, תורידי את הזבל, תבשלי. מתחיל ב-ת.' היא אומרת לי: רגע, ה-א' שלי? -כן. אתה תבשל, אתה תשטוף, אתה תוריד את הזבל, אתה תגהץ. אבל רק משהו אחד קטן אחרון לסיומת ככה, שאני רוצה להגיד לכם, אתם יודעים מה נשתנה? הכול. אני סמוך ובטוח, יעקב, שאתה עוזר בבית. -אני יודע, סתם. כמו גבר, כמו גבר. -אני רוצה להגיד רק דבר אחד אחרון. שבאמת, מחילה, שזה הכול בשביל

ההומור, אבל באמת הדברים הכי רציניים לעשות בפסח זה באמת לנקות. גדולי עולם היו עוזבים הכול ומנקים את הבית כי יש בזה מצווה גדולה ועצומה. אז זה סתם בשביל ההומור. -אני סומך עליך במאה אחוז. אני רוצה, ברשותכם, לסיים ברעיון שקושר בצורה נפלאה את ענייני פרשת מצורע עם חג הפסח. חז"ל מלמדים אותנו שיתרון האדם על הבהמה הוא בדעת ובדיבור, שנאמר: "ויהי האדם לנפש חיה, רוח ממללה," ללמדנו שהאדם ניכר בדיבור, שמעיד על פנימיותו. כשהדיבור שלנו אינו נקי, סימן שאנחנו נושאים בתוכנו קלקול. בדיוק כמו המצורע, שמרמז על המילים "מוציא שם רע." ואיך זה קשור לפסח? אז הנה, אז בואו תראו איך זה הכי קשור בעולם. אותיות "פסח" הן

פה-סח. המהות של החג היא "והגדת לבנך- " להגיד, לספר, להעביר את המסר הלאה. שוב מוטיב הדיבור נכנס לנו לתמונה שוב ושוב. הפה שלנו, ששח בדברי תורה וחוכמה, בליל הסדר הקדוש, ובניגוד גמור לפרעה. אותיות "פה-רע", פרעה. אז מי שאמר שהחיים והמוות ביד הלשון ידע מה הוא אומר. שנזכה להשתמש בכוח הדיבור לחיוב. אני מודה לכם, לרב ארם צובא, ליאיר היקר, כרגיל, לרב אייל ישראל שטרנליב, לרב מרדכי לוי, אור, שנמשיך להתבשם מקולך הנעים. -אמן. יעקב חמו. ותודה רבה לרב אסוס, שאומנם לא נמצא איתנו, כבודו איתנו. וברוך השם, בעקבות התוכנית הוא עמוס בשיעורי תורה ברחבי הארץ. אז אנחנו גם לו נאמר תודה. נאמר תודה גם ל"ספיישל פרי" בבני

ברק על הפירות המעוצבים והמושלמים שהיו על השולחן הזה. לפיצוחים מרשת "הטיב," ואחרונים חביבים, אתם הצופים בבית ותודה רבה לכם על התגובות. אנחנו מקבלים את התגובות שלכם. אנחנו עוברים תגובה-תגובה. תודה רבה, זה מחמם לנו את הלב, נותן לנו כוח להמשך העשייה, להמשך הדרך, נותן לנו כוח לשיר לכם ולשמח אתכם. אז חג חירות שמח, פסח כשר ושמח. אנחנו בעזרת השם נתראה בפרשת אחרי מות. שיר סיום עם מחיאות כפיים לתזמורת הנהדרת שלנו.