מסרים לחיים מפרקי אבות: פרק 16 - הרב זמיר כהן HD

שלום וברכה, ערב טוב לכולם. אחרי שהתנא אמר "והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך", סיים "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים". כלומר, כל אדם משתדל תמיד לעשות טוב, לעשות חסדים כמיטב יכולתו, ללמוד תורה כמיטב יכולתו, לקיים מצוות. אבל דרכו של היצר הרע להתגנב ללב ולגרום לאדם שהטוב שהוא עושה, שיעשה אותו שלא לשם שמיים. כלומר, כשהיצר רואה שהאדם הזה כבר נותן צדקה, כבר עושה חסדים, כבר עושה דברים טובים, לכל הפחות מנסה לשכנע אותו, להכניס לו ללב כוונות זרות, מטרות אחרות. כשהוא עוזר למישהו, היצר מכניס לו ללב את המחשבה: עכשיו יכבדו אותך כולם. יגידו שאתה עשית ואתה עזרת. הנה, תראה איך מסתכלים עליך. תורם משהו כדי שיבנו

בית כנסת, יבנו בית חולים, יבנו ישיבה, היצר מכניס לו ללב: השם יהיה רשום בשלט וכך אתה תתפרסם בכל המקומות, יראו מה אתה עושה. הולך ללמוד תורה, היצר יכול להכניס לו ללב מחשבות שדרך התורה אתה תרוויח כל מיני עניינים של העולם הזה, אם זה כבוד, אם זה גדולה, אם זה כסף, אם זה אישה טובה, בעל טוב. אומנם בגמרא כתוב: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה". כלומר, חכמים אומרים שמצד שני, גם אל תהיה קיצוני לצד השני. גם אל תאמר לעצמך: אם אני נקי מכל נגיעה, אני עושה את זה. אם יש לי איזושהי נגיעה אישית שאני רוצה להרוויח דבר מהצד, אני לא עושה את זה. אומרים חז"ל: אז הפסדת את הכול.

בגלל שאתה חושש מנגיעות אישיות לא תעשה מעשים טובים? תעשה בכל מקרה מעשים טובים. אתה אומר: אבל אני עושה את זה כי יש לי מטרה צדדית, לא לשם שמיים. עדיף. "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה", תעזור כדי שיכבדו אותך, תלמד תורה כדי שתקבל אישה טובה. היא הולכת למדרשה כי היא רוצה בחור טוב, זה בסדר גמור. אף על פי שהולכים לעשות מעשה רוחני כשהמטרה היא מטרה צדדית, גם זה בסדר. אבל השאיפה צריכה להיות להגיע למצב שיהיו כל מעשיך לשם שמיים, שבאמת המטרה היא להגיע למדרגה כזו שהאדם אומר לעצמו: הכול שטויות, הכול הבל, לא מעניין אותי מה אומרים אנשים. הכבוד הזה הוא זמני, לא יצא ממנו שום דבר לחיים. מה שיותר חשוב

לי לעשות את האמת כי זו האמת, לעשות נחת רוח לקב"ה, לעשות מה שהתורה אומרת. כך האדם צריך לחנך את עצמו, להרגיל את עצמו שמעשיו יהיו לשם שמיים. בכלל, אדם שכל המעשים שלו הם סביב הציר של "מה אני מרוויח, "כמה כבוד אני מקבל, כמה כסף יהיה לי מזה", אדם שכל המטרות שלו בחיים זה רק עולם הזה, סופו שהוא הופך להיות אדם מריר, מתוסכל ועצוב, כי העולם הזה מאוד מאכזב. אדם שבונה רק על העולם הזה, מה יש לי בחיים? עולם הזה: כסף, הנאות, מכוניות פאר, דירות פאר, טיולים בעולם, הנאות ותאוות. אם כל המעשים שלו מכוונים לשם, האדם הזה יגלה שהוא הופך להיות מריר ועצוב, כי העולם מאכזב. וכגודל הציפיות, בדיוק באותה רמה גם גודל

האכזבות. אדם שיש לו ציפיות יותר מדי מהעולם הזה, גם האכזבות שלו הן בעוצמות אדירות. אבל אדם שאומר לעצמו: העולם הזה ארעי, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. מה אכפת לי אם משבחים אותי אנשים? מה אכפת לי שאומרים עליי כך וכך? מה שחשוב לי זה מה בורא עולם אומר עליי, לא מה אנשים אומרים עליי. אדם כזה מרוויח גם לצד השני. לפעמים משפילים אותו, מבזים אותו על מעשה טוב שהוא עשה. קורה, חבר'ה צעירים יושבים, פתאום קם ראש החבורה, מתנפל על אחד מהיושבים, מבזה אותו, משפיל אותו, וחבר אחר קם ומגן עליו. נותן לו חיות. זה כמעט גמר לו את החיים, והוא בא ושומר על כבודו, מרומם

אותו: למה אתה מדבר עליו כך? הוא בחור טוב. האדם הזה רואה שהוא מגן עליו אז הוא יוצא גם עליו, מתחיל לבזות אותו ולהשפיל אותו. אדם חכם אומר לעצמו: שיגיד מה שהוא רוצה, אני יודע שעשיתי מעשה נכון. אני הלכתי כאן להציל את העשוק מיד עושקו, הלכתי לעזור לאדם שמבזים אותו ומשפילים אותו, והוא אדם עדין שלא יודע להגן על עצמו אז אני יצאתי להגן עליו. בשביל זה ספגתי ביזיונות? אני מוכן לספוג את הביזיונות. מה אכפת לי מה שהוא אומר, האדם הזה? לי חשוב מה בורא עולם חושב עליי. יש מכתב של הרמב"ם. היה אחד מחכמי ישראל באותו דור ששלח לו מכתב עם הרבה קושיות על פסקי ההלכה שלו ובמכתב הזה הוא גם כותב לו איזה סוג של התנצלות,

ש"אם נפגעת ממני אז אני מבקש סליחה שהראיתי לך שאתה טועה בכל כך הרבה מקומות". הרמב"ם ענה לו תשובות על כל הקושיות שלו: מה שהקשית פה, התשובה כך, זה ההסבר פה, ההסבר שם. אחר כך הוא כותב לו: "ומה שכתבת שאתה מתנצל שאתה פגעת בי "כי הוכחת לי שאני טועה", אומר לו הרמב"ם: תדע לך, הקב"ה יכול להעיד עליי שיותר אני שמח באדם שמעמיד אותי על טעותי מאשר מאדם שמביא לי הוכחה שצדקתי. הוא אומר לו: אם למשל בהלכות שבת פסקתי הלכה מתוך הגמרות, הרי רב לא יכול להמציא הלכות מעצמו, צריך לראות מה כתוב ועל פי זה לדון, לראות אם המקרה הזה דומה למקרה הזה. מי שיראה תשובה הכי ארוכה, בספר שאלות ותשובות "יביע אומר" של מרן הרב עובדיה

יוסף כל התשובות שם ארוכות. התשובה הכי ארוכה: האם מותר לפתוח את הברז של המים החמים של הדוד שמש בשבת? שאלה גדולה, בשבת אסור לבשל. כשאדם פותח בבית במטבח את הברז של הדוד שמש, מים חמים יוצאים, מדיח את הכלים. רוחץ את הידיים ואת הפנים, אבל בינתיים מה קורה בדוד למעלה? מים קרים חודרים לקולטים והם עצמם הופכים להיות מים רותחים. האם זה נקרא שאני מבשל בשבת, כשאני פותח את הברז במטבח אני מבשל שם על הגג כשמים קרים חודרים ומתבשלים? אז קודם כול, הוא מתאר איך הדוד שמש עובד. הוא ישב עם אנשי מקצוע שיסבירו לו איך בדיוק זה עובד. הוא כתב את כל התיאור, תיאור מקצועי איך פועל הדוד שמש. אחר כך מביא את הגמרות, את

הראשונים, את הפוסקים, דן בהלכה, ואחרי המון עמודים של מקורות ראשונים ואחרונים פוסק להלכה שמותר. אין בזה משום איסור בישול בשבת. בגמרא כתוב שמותר לבשל בשמש בשבת. רק השאלה היא, האם זה נקרא בישול בשמש או שזה נקרא בישול במים שהתחממו על ידי השמש? יש בזה הרבה דיונים בכל ה... הרי בבוילר ודאי אסור. אדם שיש לו בוילר, למשל בחורף הדליקו את הדוד של המים החמים והמים רתחו בתוך הדוד הזה וביום שישי לא התרחצו כל כך הרבה אנשים עד שהדוד התרוקן. עדיין יש בדוד מים רותחים שהורתחו על ידי גוף חימום, לא על ידי השמש. בשבת יהיה אסור לפתוח את ה... -זה לכל הדעות. יהיה אסור בשבת לפתוח את הברז של המים החמים בבית כי המים

הקרים חודרים לתוך הדוד ומתבשלים בתוך המים הרותחים. ניקח דוגמה פשוטה. אדם שלפני שבת לקח מחם, מילא אותו במים, אפילו מחם שהוא לא חשמלי. יש מחמים כאלה, שמים אותם על הפלטה. לקח מחם כזה, הרתיח על הגז, אחר כך לקחו את המחם הניחו אותו על הפלטה. אין שום בעיה להשתמש במים האלה בשבת. אבל בשבת המים פחתו, השתמשו, והוא רוצה עכשיו להוסיף כוס של מים קרים לתוך הדוד, לתוך המחם הזה שנמצא על הפלטה. מותר להוסיף כוס של מים? זה בישול גמור. זה כמו שאדם ידליק גפרור בשבת, כמו שבישל. זה בישול גמור. אפילו אם הוא יוריד את המחם מהפלטה, אבל המים האלה הם עדיין רותחים. אסור לשפוך לתוכם כוס מים קרים כי המים הקרים מתבשלים שם.

כשמדובר בדוד חשמלי בשבת, כשפותחים את הברז במטבח, מים קרים נכנסים לתוך הדוד. זה בדיוק אותו דבר, מתבשלים. זה ודאי אסור. כל הדיון הוא רק בדוד שמש, שזה לא קשור עכשיו לחשמל. קיץ, המים התחממו רק על ידי דוד שמש, פסק להלכה שמותר. זה אחרי הדיון. יש מקומות ש... זה תמיד החכמים צריכים מתוך הפוסקים, מתוך ההלכה לדעת איך ללבן את גדרי ההלכה, לברר וכך בעצם לפסוק את ההלכה למעשה. אדם שכל אורחות חייו מושתתות תמיד על שאיפה לשם שמיים, אז הוא נהיה כמו הרמב"ם. אותו חכם כותב לרמב"ם שהוא מתנצל. אומר לו הרמב"ם: אתה לא צריך להתנצל. אם היית מוכיח לי שטעיתי הייתי שמח יותר מאשר אדם שמביא לי הוכחה שצדקתי. כי אם פסקתי הלכה,

זאת אומרת שאני מבין שזו האמת. בא מישהו, אומר לי: אתה צודק, הנה, יש לך ראיה מהגמרא הזו, מהמשנה הזו. טוב, זה משמח שיש לך הוכחה בשבילי, אבל אם לא היית מביא הוכחה, גם חשבתי שכך. מה שאין כן אם טעיתי והוכחת לי שטעיתי, אני יותר שמח שהעמדת אותי על הטעות. בלעדיך הייתי נשאר בטעות הזו כל החיים שלי. זה אדם שמחפש אמת. אדם שמחפש אמת צריך להרגיל את עצמו בצורה כזו. יש מקום אחר שהרמב"ם מעיד על עצמו שאין הבדל אצלו מבחינת התחושות בלב אם אנשים מבזים אותו ומשפילים אותו או משבחים ומפארים אותו, הלב נשאר אותו דבר. הוא לא מתגאה כשמשבחים אותו והוא לא נעלב כשמבזים אותו. הרמב"ם בזמנו היה אדם, כשהוא היה חי, הוא היה אדם

שמצד אחד ספג ביזיונות בקיצוניות מאנשים שיצאו נגדו, קינאו בו, היו כאלה קינאו בו כי הוא הפך להיות המנהיג של הדור. היו כאלה שכאב להם: למה הוא המנהיג ולא אני? קינאו בו. היו מקומות ששרפו את הספרים שלו. היו מבזים אותו, משפילים אותו, מדברים עליו בצורה קשה. ומצד שני, אלה שאהבו אותו העריצו אותו ברמות לא נתפסות. אחד האנשים הכי נערצים בהיסטוריה. אחד מתלמידיו שהגיע למדינה אחרת, הוא כותב לו: כבוד הרב, מבזים אותך פה אנשים, אני רוצה לצאת, תן לי רשות, אני הולך להילחם בהם על כך שהם מבזים אותך. איך מדברים ככה על אדם גדול כמוך? אתה כל כך צדיק, כל כך ירא שמיים. אני תלמיד של הרב, אני יודע מי הוא. פה הם לא יודעים

והם משפילים את הרמב"ם. כתב לו הרמב"ם: אל תיכנס למחלוקות. שיבזו, שישפילו, שידברו. וכדי להרגיע את התלמיד, הוא כותב לו: תדע לך שכל הביזיונות שמבזים אותי זה רק כשאני חי. כשאני אעזוב את העולם, אתה תראה שכולם יקבלו את הספרים שלי. רק עכשיו יש קנאה כי אני חי. אנשים מרגישים שתפסתי להם את המקום שלהם אז יוצאים לבזות אותי כי יש קנאה. כשאני אעזוב את העולם אין במי לקנא, תראה שאז... ככה הוא מנסה להרגיע אותו. באמת כך היה, כשהרמב"ם נפטר כל העולם היהודי העריץ אותו וקיבל אותו. מי היום מוציא מילה אחת נגד הרמב"ם? התימנים בתימן מרוב שהעריצו את הרמב"ם... הוא לא היה בתימן, הוא הרי נולד בספרד ובגלל הגזרות שם הוא ברח

למצרים והיה הרופא האישי של צלאח א-דין, הסולטאן המצרי. אבל התימנים נעזרו בו רבות, כל שאלה שהייתה להם היו מפנים אליו. והרמב"ם היה עונה. יש איגרת תימן, איגרת מאוד יסודית ביהדות שהוא כתב לתימנים כדי לחזק אותם, לענות להם על השאלות. כל שאלה, כל מבוכה היו שואלים. עד היום בהרבה מקומות התימנים הולכים לפי פסקי הרמב"ם. הוא הרב שלהם עד היום. בחייו כשהוא היה חי, בקדיש שהיו אומרים בתימן, "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" וכולי, אחר כך אומרים: "בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל "בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן". בתימן הם היו אומרים כך: "בחייכון וביומיכון", כלומר בחייכם ובימיכם, "ובחיי מרנא ורבנא רבי משה בר מימון ובחיי

דכל בית ישראל "בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן". היו מוסיפים "ובחיי מורנו ורבנו רבי משה בן מימון ובחיי..." הכניסו אותו לתוך הקדיש שלהם מרוב הערצה לברך אותו שהשם יאריך את ימיו על כל מה שהוא עשה עבורם. אז מצד אחד קיבל כבוד מדהים, מצד שני ביזו אותו והשפילו אותו. והרמב"ם מעיד על עצמו באחת האיגרות שלו שכשמבזים אותי או מכבדים אותי הלב שלי לא עולה כאן ולא יורד כאן. לא מתרגש לא מזה ולא מזה. למה? איך מגיעים למדרגה כזו שהוא לא מתגאה מהשבחים ולא נעלב כשמבזים אותו? זה אדם שהגיע לתובנה שהעולם הזה פרוזדור. ומה צריך להנחות אותי בחיים שלי? לשם שמיים, מה רצון השם ממני. אם אני לא בסדר כלפי בורא עולם אז אני אעשה

הכול כדי להשתנות. ואם מישהו אומר לי "טעית", אני אגיד לו: תודה רבה שאמרת לי, לא שמתי לב לזה, העמדת אותי על טעותי. ואם אני בסדר ואנשים מבזים אותי על לא עוול בכפי, מי הם בכלל? הם אנשים, היום כאן, מחר בעולם האמת. מה זה משנה מה אומרים עליי אנשים? אני קצת מרחיב בנקודה הזו כי היום יש המון אנשים שנכנסים לחרדות, ללחצים, "אמרו לי", "העליבו אותי", "כתבו עליי ב..." יש היום גם את כל המכשירים האלה של הפייסבוק ו... לפעמים בבתי ספר, חברים תופסים ילד, ילדה, קוטלים אותו לחלוטין דרך כל כלי המדיה האלה. כמה בגיל 12, 14 התאבדו ברחבי העולם. גם פה בארץ היה מקרה כזה. ילד, נער בסך הכול, וההורים לא הבינו מה קרה לו שהוא

התאבד, מה חסר לו? אחר כך ראו שעשו עליו חרם כיתתי וכולם ביזו אותו וביישו אותו דרך כל כלי המדיה האלה. וההורים, אם היו יודעים מראש שהילד יגיע לזה, היו שולחים אותו לתלמוד תורה במאה שערים אפילו שיצא נטורי קרתא, העיקר שלא יושפל בגיל הזה. אבל לא צריך נטורי קרתא, יש היום בתי ספר תורניים בכל הארץ שהילד מקבל חינוך מאוזן, חינוך בריא, מקבל הדרכה לחיים, מתקדם, מצליח בכל התחומים. עולם הזה ועולם הבא, מה שנקרא. אבל בכל מקרה, גם ההורים בבית כמה צריכים לחזק את הילדים בביטחון עצמי, באמונה בבורא עולם, שלא יתרגש יותר מדי מה אומרים עליו, מה לא אומרים עליו. תמיד צריך להגיד לו: המבחן שלנו אם השם שמח במה שאנחנו

עושים, לא אכפת לנו מה אומרים אנשים. וכך אתה יודע, העלבת חבר - זה לא יפה, תעשה תשובה, תתנצל. אתה הגנת על חבר, ובא ההוא וביזה אותך למה הגנת על הדל ועל העשוק, אל תתרגש ממנו. אתה עשית צעד נכון, יש לך גיבוי מלא. זה בעצם מה שאומר כאן התנא במשנה: "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים". תמיד תאמר לעצמך: מה שמנחה אותי בחיים זה מה רצון השם ממני. אדם כזה הופך להיות שמח, אין לו יותר מדי ציפיות מהעולם, אז גם אין לו אכזבות. השיקול דעת שלו הרבה יותר אמיתי. רק חשוב לציין, כדי לדעת מה רצון השם צריך ללמוד. שאם לא כן, יש אנשים שהשתבשו ואומרים שזה רצון השם. יש אנשים שנהיו קיצוניים לכאן או לשם, מתנהלים בהתנהגות שהיא נגד

התורה ובטוחים שזה רצון השם. לכן צריך ללמוד תורה, לדעת באמת מה רצון השם ואז מעשיך לשם שמיים, אתה יודע שאתה הולך בכיוון טוב. נעבור למשנה הבאה, משנה י"ג, עוסקת בעניינים מאוד יסודיים בחייו של כל אדם. אומר רבי שמעון, זה רבי שמעון בר יוחאי המפורסם, "הווי זהיר בקריאת שמע ובתפילה". יש מצווה מהתורה: "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך" וכולי, "בשכבך ובקומך", יש מצוות עשה מהתורה לקרוא קריאת שמע בלילה ולקרוא קריאת שמע בבוקר. בלילה אחרי צאת הכוכבים מגיע הזמן שאדם צריך לקרוא קריאת שמע, מצוות עשה מהתורה. ובבוקר אחרי שהוא קם, גם כן עד שעה מסוימת, תלוי קיץ, חורף, אפשר לראות בלוחות שנה. יש היום

אפליקציות כאלה, אפשר לראות מתי סוף זמן קריאת שמע שעד אז כל גבר צריך להקפיד. אישה, התורה לא חייבה אותה במצוות עשה שתלויה בזמן. למה? כי האישה טרודה עם הילדים. אם באמצע הכנת הילדים לשלוח אותם לבית הספר אישה הייתה שמה לב שזמן קריאת שמע עובר, הרי היא פטורה, פטורה מתפילין, פטורה מקריאת שמע. אלה מצוות שתלויות בזמן. מצווה שהיא לא תלויה בזמן, כמו ברכת המזון, אכלה לחם צריכה לברך ברכת המזון. כל דבר שאוכלים צריך לברך כי זה בין בלילה בין ביום. אבל מצוות שתלויות בזמן והן מצוות עשה, לא מצוות לא תעשה. למשל, לא לעשות מלאכה בשבת, גם אישה חייבת אפילו שזה תלוי בזמן כי זה לא תעשה. אבל מצוות עשה, כמו תפילין, קריאת

שמע, התורה פטרה. יש בזה הסבר על פי הקבלה, אבל על פי הפשט כדי שהיא לא תהיה טרודה. היא עכשיו צריכה לשלוח ילדים לבית הספר, יש הסעה שצריכה להגיע כל רגע, היא מורחת את הפרוסות לילדים בגן, בכיתה א', פתאום מסתכלת בשעון: זמן קריאת שמע עובר. עוזבת את כולם, רצה להניח תפילין, לקרוא קריאת שמע. איך אפשר לתפקד בבית בצורה כזו? אז התורה פטרה אותה שיהיה לה קל לתפקד בבית. גבר חייב כל בוקר עד זמן מסוים לקרוא קריאת שמע. יש את העניין הסגולי של קריאת שמע על המיטה, שזה גם גברים, גם נשים. גם אישה טוב שתקרא קריאת שמע. מה ההבדל בין קריאת שמע לתפילה? קריאת שמע זה כשאדם מקבל עליו עול מלכות שמיים. כשמכריזים "שמע ישראל ה'

אלוקינו ה' אחד", אנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים ומכריזים שהשם אחד, מאמינים בזה. בפסוק "שמע ישראל" יש הרבה מצוות שאדם מקיים אותן, כמה מצוות ביחד. תפילה זה עניין אחר. לקבל מלכות שמיים כל אדם מבין, אתה חי בעולם, יש מלכו של עולם, צריך שתקבל עליך את מלכותו כל יום. אבל מה העניין הזה של התפילה? פה כדאי קצת להרחיב מה המהות של התפילה ולמה היא כל כך חשובה, עד שרבי שמעון בר יוחאי אומר: "הווי זהיר בקריאת שמע ובתפילה וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע "אלא רחמים ותחנונים לפני המקום". כלומר, כשאתה מתפלל אל תאמר את המילים של התפילה כמו דבר שאתה מחויב לעשות באופן קבוע, אז זה הופך להיות שגרתי, אין לב. אדם

שמתפלל מתוך שגרה, הלב כבר לא נמצא במילים. הוא אומר: נכון, אתה כל יום אומר את הנוסח של התפילה, אבל כל יום תתבונן מחדש כאילו עכשיו אתה קורא את זה פעם ראשונה. מה העניין הזה של התפילה? בכלל, למה צריך תפילה? הרי הקב"ה יודע מה אנחנו צריכים. למה הוא קבע בחוק הטבע שיש דברים שהאדם לא יקבל אותם אלא אם כן הוא יתפלל? יש חוק טבע כזה שהקב"ה סידר, זה כמו שיש איזה צינור למעלה, יש שפע גדול של חבילות, מתנות נמצאות ליד, אבל כדי להוריד את זה לתוך הצינור שירד לאדם צריך שיתפלל. יותר מזה, חז"ל אומרים שהאימהות היו עקרות. זה כתוב בתורה שהיו עקרות, אבל חז"ל מסבירים למה, למה הן היו עקרות. שרה, עד שנולד לה יצחק. רבקה,

כתוב שהתפללה הרבה, יצחק התפלל, עד שהיא נפקדה בתאומים האלה יעקב ועשיו. רחל, כמה חיכתה לילדים. לאה, אומנם נולדו לה ילדים יותר מהר מהאחרות, אבל לא מייד. גם הייתה צריכה לחכות קצת. מה המטרה בזה? אומרים חז"ל: מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, רצה לגרום להם שיתפללו. זה פלא, לצער אותם כל כך רק כדי שיתפללו? למה התפילה כל כך חשובה לעולם? כתוב כך: כשהאדם מתפלל הוא יוצר חיבור בינו לבין האלוקים. אדם שיש לו חבר, איך אתה מראה לו שאתה חבר שלו? נותן לו חיבוק, לחיצת יד. יש ביטויים שונים של ביטוי של חברות, של חיבור בין שני בני אדם. מנשק אותו, זו צורה של הבעת רגשות שיוצרות סוג של חיבור בין האדם הזה לבין האדם

השני. איך האדם מתחבר לבורא עולם? אתה יכול לתת לו חיבוק? אתה יכול לתת לו נשיקה? אתה יכול ללחוץ יד? הרי אינו גוף ולא דמות הגוף, איך האדם מתחבר לבורא עולם? רק על ידי תפילה. כל המטרה של התפילה שהקב"ה סידר בעולם, זה כדי שהאדם שנברא על ידו יוכל להתחבר אליו. כי התקשורת בדיבור בין האדם לבין אלוקים היא יוצרת חיבור. לכן המילה "תפילה", מה פירוש המילה "תפילה"? המילה "תפילה", כשהופכים את סדר האותיות, אותן אותיות של המילה "פתילה". מה זו פתילה? מה התפקיד של הפתילה בנר? הפתילה מחברת בין החומר שלמטה לבין האש שלמעלה בלי פתילה אין את החיבור. יש לך חומר, שים פה עכשיו גפרור, החומר לא... נר שעווה הוא לא נדלק.

הפתילה יוצרת את החיבור הזה. הקב"ה בחינת האש, רוחני, אנחנו בחינת החומר בעולם הגשמי. מה מחבר אותנו? על ידי תפילה. יותר מזה, כל מה שאלוקים נתן אפשרות לבני אדם לדבר, מה שאין לשום בעל חיים אחר, זה רק כדי שהאדם יוכל לתקשר עם אלוקים. כי הדיבור הוא תכונה שלא שייכת בכלל לעולם הטבע. ראייה שייכת לעולם הטבע, שמיעה עולם הטבע, תנועה ממקום למקום. גם בעלי חיים, כל התכונות שיש לאדם יש גם לבעלי חיים. האדם בעצם הוא יצור כמו כל היצורים לכאורה. מה הופך את האדם להיות נזר הבריאה, להיות נעלה מכל היצורים? אז כולם יודעים, יש ארבע דרגות בעולם הטבע: יש דומם שהוא לא זז מהמקום, גם לא מתפתח. אבן נשארת כמו שנבראה ככה היא

נשארת, לא מתפתחת. צומח הוא לא זז מהמקום. לא ראינו עץ שנמאס לו לעמוד כאן, רץ לחצר של השכנים, אבל הוא מתפתח. הוא נשאר כאן, אבל הוא יכול להתקדם, הוא יכול להתפתח. אז זו כבר מדרגה יותר גבוהה. מעל הצומח יש חי, כל הבעלי חיים שהם גם יכולים לזוז ממקום למקום. ומעל כולם, איך נקרא האדם שהוא נזר הבריאה בדירוג של הארבעה האלה? איך הוא נקרא? מדבר. למה דווקא מדבר? כי זה מה שמייחד אותו מכל בעלי החיים. אם לא היה לנו את הדיבור, היינו שייכים למחלקת החי. היה רק דומם, צומח, חי. הדיבור הופך אותנו נעלה מכל היצורים האחרים, כי הדיבור הוא תכונה אלוקית. אם נצא עכשיו לרחוב, נערוך סקר, נשאל אנשים: תגיד, מה הפלא הכי גדול

בגוף האדם? אז מדריך בחדר כושר יכול לומר: תשמע, השרירים, אם אתה לומד איך השרירים בנויים, אתה חוזר בתשובה, אתה רואה את אלוקים. השרירים, כל התחבושות האלה. כל שריר נראה כמו תחבושת. ובגוף האדם, איך הוא נמצא שריר על גבי שריר ואיך הוא מחבר בידיים, ברגליים, אתה יכול להרים, אתה יכול לזוז. כל תנועה, אפילו תנועה של הרגל ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, יש שרירים קטנים, גדולים, מערכת אדירה. אז אדם שלמד את השרירים יכול לומר: זה פלא עצום. רופא עיניים יאמר לך: הפלא הכי גדול זה העין. אתה יודע מה זו עין? מערכת מצלמות, 150 מיליון חיישני צבע יש כאן ויש שחור לבן, ואיך המערכת בנויה עם מגבים עולים, יורדים, מנקים כל

הזמן את העדשות של המצלמה שתוכל לראות נקי. אדם שהוא עוסק בחיסונים, מערכת החיסון, יגיד לך: פלא עצום, מערכת החיסון זה דבר מדהים. זה יגיד כלי הדם, זה יגיד לב. כל אדם מתפעל ממה שהוא לומד. אבל מה האמת? מה הפלא הכי גדול בגוף האדם? הפלא הכי גדול זה כוח הדיבור, הדבר שהכי לא חושבים עליו. כי הוא נראה לנו הכי טבעי שאתה מדבר, מה הבעיה לדבר? אבל מי שישים לב, אתה יודע מה זה דיבור? אתה מוציא אוויר מהריאות, מנענע את השיניים, את השפתיים, את הלשון בשיטות משונות כאלה, ופתאום אתה מוציא מילים, מביע רעיונות, אתה אומר מחשבות, אתה מביע רגשות. איפה יש דבר כזה בעולם בעלי החיים? פעם אריה חזר הביתה ואשתו אומרת לו "מסכנה

הזברה שאכלת היום. "ראיתי את הגורים שלה, נשארו בלי אימא"? אין תקשורת כזאת בעולם בעלי החיים. האדם נזר הבריאה, יש לו יכולת להביע מחשבות, רגשות. לכן האדם נקרא בשם מדבר כי הדיבור הוא תכונה אלוקית: "וידבר ה' אל משה לאמור". למה אלוקים נתן לנו את התכונה הזאת שהיא שייכת לו? כדי שנוכל לתקשר איתו. גם בינינו, גם ללמוד תורה, אבל בעיקר כדי שנוכל לדבר איתו כי זה החיבור בין האדם לבין הבורא. זה גם עונה על שאלה: למה הקב"ה סידר בטבע שיש דברים שהאדם יכול לקבל אותם, שפע של פרנסה, בריאות, פתרון של צרות, אבל בכרטיס של האדם הזה כתוב: רק אם הוא יתפלל הוא יקבל. לא יתפלל, לא יקבל. אבל למה? תן לי גם בלי שאני אתפלל.

התשובה היא כי הקב"ה רוצה את הקשר של הנברא איתו ביחד. לכן גם מתפללים בכל יום. המקובלים מסבירים: בספר "נפש החיים" כותב רבי חיים מוולוז'ין שהקב"ה הטביע בבריאה שהחיבור, אני מדבר בשפה של היום - החיבור של התקע לשקע כדי שהאור האלוקי יזרום לעולם ויקיים את כל הבריאה הוא על ידי לימוד תורה ותפילה. כשאדם לומד תורה, אדם מתפלל הוא מחבר את כל הבריאה לאור האלוקי, מוריד שפע גדול לכל העולם, ואז פותר בעיות של מלחמות, של צרות, של רעידות אדמה, של כל מיני בעיות שיכולות לבוא לעולם. על ידי לימוד תורה ותפילה הוא יכול לפתור את הבעיה הזו. לכן גם מתפללים כל יום. לכאורה, מה הבעיה? פעם בחודש להתפלל, תגיד כל מה שאתה צריך,

עוד חודש תבוא עוד פעם לבית כנסת, תתפלל. למה כל יום צריך להתפלל, ושלוש פעמים ביום? יש לזה הסבר על פי הפשט, יש לזה הסבר על פי הקבלה. על פי הפשט ההסבר פשוט. נתאר לעצמנו, מלך נורווגיה למשל, שולח את בנו לאוניברסיטה בצרפת. אצלו במדינה אין אוניברסיטה כזו חשובה אז הוא שולח אותו ללמוד בצרפת. רוצה שיבוא עם תואר. אומר בן המלך לאביו: אבא, אבל שם יהיו לי הרבה הוצאות. איך אני מסתדר שם? הוא אומר לו: מה הבעיה? תגיע, בערב תתקשר, תגיד לי כמה הוצאות היו לך היום על אוכל, על מגורים, על כלכלה, מה שצריך, אחרי עשר דקות יהיה לך בחשבון. הבן שמח, הלך לשם. בערב הוא מתקשר: אבא, היום היו לי הוצאות, זה יום ראשון, הרבה

הוצאות, היו לי 5,000 דולר הוצאות. הוא אומר לו: אין בעיה, עוד עשר דקות אתה רואה את זה בחשבון. מחר בערב מתקשר, אומר לו: אבא, אתמול סיימתי את השכירות לשלושה חודשים. היום הוצאתי על כך וכך, על ספרי לימוד, צריך 700 דולר. אין בעיה, בחשבון. למחרת הוא מתקשר: אבא, היום אני צריך 500. מסדר. אחרי חודש שכל ערב הוא מתקשר לאביו, הוא מרים טלפון, הוא אומר לו: אבא, יש לי כבר סיכום חודשי, אני כבר יודע כמה אני צריך לחודש. לא צריך שתפקיד לי כל יום. אני עכשיו אומר לך תפקיד לי 4,000 דולר לכל החודש הקרוב, אני מסתדר. אומר לו אביו: בשום אופן לא. כל ערב תתקשר, תגיד לי כמה אתה צריך. הוא אומר לו: אבל אבא, אני יודע כמה אני

צריך. למה צריך כל ערב? תפקיד לי עכשיו וזהו. מה עונה אבא שאוהב את הבן? בגלל שאני אוהב אותך, אני רוצה לשמוע את קולך כל יום. אם תקבל פעם בחודש, אתה גם תתקשר אליי פעם בחודש. אני אוהב אותך, רוצה לשמוע אותך יום-יום. כך הקב"ה אומר לעם ישראל: אני יודע מה אתם צריכים ואני יכול לתת לכם, אבל אני רוצה את הקשר איתכם. אז כשהאדם מתפלל הוא מתחבר לבורא עולם, ואז השפע יורד. אז יש חבילות, מתנות. יש אנשים שיש להם צרות, הולכים לרופאים, הולכים ליועצים, הולכים לכל מיני פתרונות ולא מתפללים. וייתכן מאוד שכל הצרות האלה רק בגלל שהוא לא מתפלל. ברגע שיתפלל, הכול מסתדר. זה לא שתמיד זה רק בשביל תפילה, יש לפעמים סיבות אחרות.

אבל יש מצבים שזה רק התפילה, שהקב"ה רוצה איתו קשר. לכן האימהות היו עקרות כי הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. הוא יודע שתפילה שלהן שתבוא מהלב, היא תוריד שפע גדול, לא רק להן, לכל העולם. הן היו בדרגה עצומה, האימהות היו בגדר שורשים. אנחנו כמו עלים כל אחד מאיתנו. אבל האבות והאימהות היו השורשים של עם ישראל. כל תפילה שלהם תשפיע לכל הדורות. זה גם דבר שחשוב לדעת, לפעמים אנשים מתפללים ושואלים: התפללנו כל כך הרבה ולא ראינו תוצאה. אז מה יצא מהתפילות האלה? קורה, אדם חולה, המשפחה מתפללים, השכנים, החברים, המכרים, תפילות, עושים כנס בבית כנסת, הפרשות חלה, מקבלים קבלות של התחזקות, ואחרי כמה זמן הבן אדם נפטר. אז

ההרגשה של כולם: כנראה שסתם התפללנו, לא יצא מזה שום דבר. שמעתי את השאלה הזו כמה פעמים מאנשים. מקרה אחד הכי קיצוני היה: הגעתי לסמינר בשכונת בית וגן בירושלים, ביום חול זה היה, וסיימתי את ההרצאה, אז אחד היושבים שם אמר שהשאלה הזו מטרידה אותו. האימא חלתה ומייד קיבלו על עצמם קבלות של התחזקות ותפילות ועשו כל כך הרבה דברים בשביל האימא, ובסוף האימא נפטרה. אז הוא אומר בפירוש: זה הכניס להם סוג של רפיון, כל כך התפללנו, כל כך נתנו צדקות, עשינו דברים טובים, ובסוף האימא נפטרה מאותה מחלה. שאלתי אותו: כשהאימא חלתה, לפי חוות הדעת הרפואית של הרופאים, כמה זמן היה לה לחיות? אז הוא אמר: הם טענו שזה חודש עד חודשיים

היא כבר לא תהיה פה כי הגידול, מצאו אותו בשעה מאוחרת ו... וכמה זמן היא באמת הייתה בעולם? הוא אומר: שנתיים. אמרתי לו: אתה לא מקבל עכשיו תשובה לשאלה שלך? אתה אומר שעל פי טבע, חודש חודשים היא הייתה צריכה למות. אתם לקחתם קבלות, התחזקות, שנתיים היא נשארה איתכם בעולם. אז הגזרה הייתה גזרה גדולה שלא יכולתם למחוק אותה לחלוטין, אבל האימא הייתה איתכם קרוב לשנתיים בניגוד לחוות דעת. למה להגיד שהתפילות הלכו לחינם? למה להגיד שלא יצא מזה כלום? מלבד זאת, התפילה, גם אם היא לא מבטלת את הגזרה, היא יכולה להחליש את הכאבים. במקום צער וייסורים עצומים יכול להיות פחות, שזה גם יכול להקל. אבל יש לנו כלל גדול: אין תפילה

שהולכת ריקם. גם תלוי כמה מתפללים, תלוי כמה קבלות מקבלים. הרב שטיינמן, זכר צדיק לברכה, רב בית הכנסת סיפר שהוא היה אצל הרב שטיינמן ודיבר איתו וקיבל ממנו ברכה. אני כל כך התפעלתי ממה שהוא אמר, אז לא סיפרתי לו מה שהיה כי הרב היה חי, עכשיו הוא נפטר אז אפשר לספר. הרי הוא כמה פעמים היה בבית חולים ויצא, נפטר בגיל 100 ומשהו. ואז הוא היה בערך בגיל 102, 103, ואושפז בבית החולים. כל הישיבות התפללו. יש לי בן שלומד בישיבה של הרב שטיינמן עצמו בבני ברק, ישיבת "אורחות תורה", והוא סיפר לי שברגע שהוא אושפז, מייד בישיבה התחילו לקרוא תהילים ותפילות. הודיעו לכל הישיבות, כל הישיבות בארץ, בעולם, תפילות. בעיתונים היה

את השם שלו שכולם יתפללו, יקבלו קבלות לרפואתו. באותו היום פגשתי עיתונאי מהתקשורת החרדית והוא אומר לי: אני אומר לך דבר שלא אומרים אותו בחוץ, אבל תדע, הרופאים עשו היום טיפול והתברר שהנזק הוא בלתי הפיך. זה עניין של שעות לקראת הלוויה. כך אמר: עניין של שעות לקראת הלוויה. ואיפה שהוא עובד בכלי התקשורת כבר הכינו את ההספדים לקראת הלוויה, הכינו את הסיקור של הלוויה, לוויית המונים, מאות אלפים, גדול הדור. אז רק הוא אומר: עכשיו הרב חי אז לא אומרים את זה בחוץ. אבל הוא אומר לי: לך אני אומר את זה. טוב, עכשיו שומעים דבר כזה שהוא יודע את זה מבפנים, מהבית חולים, עניין של שעות, אפסה כל תקווה, עשו טיפול שכבר... אני

הבנתי שעשו איזו החדרה של איזה צינור או משהו, שזה בלתי הפיך, אין מה לעשות ובקיצור, לא פוגשים יותר את הרב שטיינמן. זו הייתה ההרגשה. אחרי כמה ימים התברר שהרב חזר לביתו. כשאמרו שהוא חזר לביתו אני נזכרתי מה שהוא אמר שזה בלתי הפיך, אמרתי: כנראה חזר, חזר סיעודי שאי אפשר לדבר איתו, אי אפשר לשאול אותו, לך תדע. גם זה נס שהוא חזר כי דברו על לוויה תוך כמה שעות. פה רב בית הכנסת סיפר לי שבועיים אחרי שהוא היה אצל הרב שטיינמן, קיבל ממנו ברכה, אז שמחתי שמחה גדולה. לא אמרתי לו כלום, אבל אמרתי: טוב, ברוך השם, זה אומר שהרב מתפקד, מדברים איתו. מתי נרגעתי לחלוטין? כששבוע אחר כך התברר שהרב שטיינמן עלה לתורה ובירך

ברכת הגומל. אמרתי: אם הוא בירך ברכת הגומל אז כנראה שבאמת מצבו טוב, שאם לא כן, לא היה מברך ברכה לבטלה. אם המצב... הרב ייקח סיכון לברך ברכה לבטלה? תראו מה זה כוח של תפילות. אדם בגיל 102, מדברים "בלתי הפיך", מדברים על לוויה, וזה מידע שבא מבפנים, לא דיבורים חיצוניים. אבל כשעם ישראל מתאחד בתפילות, מקבלים קבלות, שפע של זכויות, יכולים לבטל גם גזרות כאלה. סיפור דומה היה עם הרב שך לפני שהוא נפטר. דברים מפליאים עד כמה... הרב אלישיב גם, עכשיו אני נזכר, היה גם מקרה שאחד הרבנים מהציבור הדתי לאומי כשהרב אלישיב אושפז בשערי צדק בירושלים וכל הישיבות התפללו, אז אותו רב הוציא מאמר בעיתון שיפסיקו להתפלל כי אין

על מה לדבר. ממש הוא אפילו לא התבייש לכתוב את זה. הוא אומר: האדם עשה את שלו, הגיע לגיל 105. הוא נפטר בגיל 106 בסוף. הוא אומר: הגיע לגיל 105 אז הוא... בסדר, מה יש להתפלל? סיים, זהו, עכשיו צריך לעזוב את העולם. אני אומר את זה קצת במילים חריפות את מה שהוא כתב, אבל זה היה הרעיון שלו באותו מכתב. שבוע אחרי, אני רואה תמונה, את הרב אלישיב יושב על הכיסא, מתפלל מנחה, אחרי שכבר דיברו שבשביל מה מתפללים, והמשיך לענות לשאלות ולייעץ. זה, צריך לדעת, כוח של תפילה הוא כוח עצום. אם רואים אדם שהתפללו עליו ונפטר או שהתפילה לא הועילה, אז או שהגזרה הייתה צריכה יותר תפילות, אבל גם התפילות שהתפללו ודאי פעלו. גם יש כלל

שהמקובלים אומרים: אין תפילה שחוזרת ריקם. ואם היא לא פעלה כאן, היא תפעל במשהו אחר. ניקח דוגמה מהדור שלנו. שלושת הנערים שנחטפו ונהרגו ברכב, אף אחד לא ידע שהם נהרגו וקרוב לשבוע התפללו עליהם בכל המקומות שהשם יציל אותם. ואחרי שבוע התברר שהם כבר קבורים שבוע, שירו בהם ברכב כבר והם קבורים שבוע. כל התפילות האלה של עם ישראל הלכו ריקם? הרי התפללו על דבר שאין מה להתפלל התפללו אחרי שכבר הם נפטרו מהעולם, נרצחו ומתפללים עליהם שיחזרו בריאים. אין ספק שכל התפילות האלה לא הלכו ריקם. אנחנו לא בשמיים לדעת חשבונות של בורא עולם, אבל ייתכן מאוד, וכך הדעת נותנת על פי דברי חז"ל, שהניסים הגדולים, הרי בעקבות החטיפה שלהם

היה אחר כך את "צוק איתן". היו איזה כמה שבועות של מלחמות. הניסים הגדולים שהיו שטילים עפו לכל הכיוונים ונפלו במרכזי אוכלוסייה ואתה שומע שבדיוק ילדי הגן חזרו לבית ואז הטיל נפל בגן. חמש דקות לפני היו עשרים ומשהו הרוגים של ילדים. וכל כך הרבה סיפורים, אפשר לחבר ספר רק מצוק איתן על כל הטילים האלה בלי קשר לכיפת ברזל שיירטה, מה שכן נפל ומה שכן קרה. מי יודע אם זה לא כל התפילות האלה שהתפללו עליהם שזה פעל כאן, כי אין תפילה שהולכת ריקם. אדם מתפלל, זה עובד. אישה מדליקה נרות שבת, מבקשת מהקב"ה: תשמור לי על הילדים, על הנכדים שיהיו בריאים ושתיתן להם חיים טובים ופרנסה. היא מתפללת אז זהו, מרגישה "התפללתי".

בשמיים שומרים את התפילה הזו. אם לא היה לתפילה איפה לפעול כי לא היה בה צורך בינתיים, הקב"ה שומר, זה יהלום שנמצא בכספת. ייתכן שעוד 70 שנה כשהיא כבר אפילו לא בעולם, הנכד שלה בא לעבור את הכביש, רכב בא לפגוע בו, חובות, זכויות, התפילה שלה יכולה לצאת מהכספת ולפעול שהנכד שלה יינצל והרכב לא יפגע בו. אז כולם אומרים "איזה מזל, כמעט הרכב פגע בו". זו התפילה של הסבתא יכול להיות. אין תפילה שהולכת ריקם. רק הבעיה שלנו שאנחנו לא יודעים להעריך את המכשיר הגדול הזה שאלוקים נתן לנו שקוראים לו פה. לא יודעים להעריך אותו אז לא משתמשים בו. זה כמו אדם שקיבל כלי נשק עוצמתי ומשאיר אותו בארון. תשתמש בו. אתה יכול להשתמש,

אתה יכול לחולל ישועות. תדבר. אישה, תפילות של אישה, אם זה עם דמעה, שערי דמעה לא ננעלו, עוד יותר. על עם ישראל, על חיילי ישראל, על כל דבר שרק רוצים, רוחניות, גשמיות, להתפלל יום-יום. לכן יש לנו שלוש תפילות ביום שאסור לוותר עליהן. כל אדם צריך לומר לעצמו: אין מצב שעובר עליי יום בלי שלוש התפילות האלה. מי שלא רגיל להתפלל יעשה אפילו תפילה קצרה, ייקח אפילו... בבוקר יניח תפילין, יגיד קריאת שמע ועמידה. קריאת שמע זה קבלת מלכות שמיים, עמידה זה כל הברכות שתיקנו חכמים על פי סודות עליונים. לפחות זה. מנחה, הוא עכשיו לא רגיל להתפלל מנחה. תגיד לו "לך לבית כנסת", הוא לא ילך. בעבודה תעמוד בצד חמש דקות, תתחיל אפילו

בלי "אשרי יושבי ביתך". תתחיל ישר "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" עד "עושה שלום". חמש דקות, כמה לוקח עמידה? יש אנשים אפילו לא לוקח להם חמש דקות להגיד את העמידה. וכך ערבית: קריאת שמע, עמידה. ואחר כך כל פעם יוסיף עוד קצת, עוד קצת, עד שיגיע לשלוש תפילות במניין בבית כנסת. מי שמתרגל לשלוש תפילות במניין בבית כנסת, הוא רואה שזה כל כך מרגיע אותו, כל כך עושה לו טוב התפילות האלה. לפני כן הוא אומר: "מה, עכשיו ללכת, לחזור". אחרי שמתרגל שזה חלק מהסדר יום שלו, כמו שכל אדם כל ערב הולך לישון. יש מצב שיגיד "נמאס לי לישון, חודש אחד לא ישן. "לא נכנס למיטה חודש אחד". אתה יודע זה סדר היום, מגיע הזמן, מכבים את

האורות, מנסים לאבד את ההכרה עד שזה קורה. ואדם נרדם עד שקם בבוקר. יודע שזה סדר היום. אז אם יודע שסדר היום זה בית כנסת, תפילות, הוא נכנס למסלול הזה, מסלול בריא. יש גם את המחקר שעשו באוניברסיטה העברית, הבאנו את זה בספר "המהפך" את המחקר הזה, שמצאו שאדם שמתפלל כל בוקר במניין מאריך ימים מתוך בריאות יותר מאנשים אחרים ומקבל כמה שנים טובות בסוף ימיו. הוא מקריב כל יום בשביל בורא עולם את הזמן של בית הכנסת, של התפילה. את זה הם כותבים על מי שמתפלל בבית כנסת. הם בדקו אלפי גברים בארץ שמתפללים ושלא מתפללים. הם עשו את המחקר כדי לבדוק מה גורם לתוחלת חיים ארוכה יותר אצל גברים. בכל העולם נשים מאריכות ימים יותר

מגברים. תוחלת החיים של נשים יותר מהגברים, זה בכל העולם. אז רצו לבדוק מה גורם לתוחלת חיים ארוכה אצל גברים. התברר: תזונה נכונה, פעילות גופנית, תפילה כל בוקר במניין. הם עצמם הופתעו כשראו את הסדר, אבל אי אפשר להתעלם. הכניסו את זה גם כן להמלצות. הם מנסים למצוא הסברים מדעיים למה זה כך, אבל מה זה משנה ההסבר המדעי? זו המציאות. גם כתוב בגמרא במסכת ברכות שאדם שמשכים ומעריב בתי כנסיות מאריך ימים. נמצא שהתפילה יש לה כוח אדיר. רק לפני שנתקדם הלאה נוסיף עוד שאלה כדי לסגור את העניין הזה. שאלה מאוד מצויה שאני שומע אותה הרבה מצעירים שמתחזקים, צעירים, צעירות: האם צריך להתפלל דווקא בנוסח שבסידור תפילת שמונה

עשרה, או שמספיק שאני מדבר עם אלוקים בשפה שלי? אני אומר לו מה אני צריך, מה כואב לי, מה הבעיות שיש לי, מה ההתמודדויות ואני מבקש ממנו בעברית שלי. למה אני צריך את התפילת שמונה עשרה של העמידה: "ה' שפתי תפתח" וכל הסדר הזה של התפילה? התשובה היא: רבי חיים מוולוז'ין כותב בספר "נפש החיים" שכל מי שמבין עניין, נקרא לזה, כלומר מי שבקי בסודות הקבלה ורואה את הנוסח של תפילת שמונה עשרה, רואה שלא ייתכן שיהיה אדם בעולם שיכוון לניסוח כזה אם לא ששרתה עליו רוח הקודש. כל תפילת שמונה עשרה, יש שם שמות קודש בראשי תיבות, סופי תיבות, צירופי אותיות. נתנו לנו מפתחות לפתוח כל שערי שמיים. בסידורים של עדות המזרח גם הדפיסו

בשם השם, אפשר לראות כל ברכה בעמידה, הניקוד של שם השם הוא שונה: זה בסגול, זה בפתח, זה... כי כל זה שייך לפי מבנה של ספירות עליונות. כל ברכה שייכת להיכל מסוים. ויש שם סודות שחבל להפסיד אותם. יחד עם זאת, טוב שהאדם גם יתפלל בשפה שלו. כשאדם מתפלל במילים שלו אף על פי שהוא לא יודע את כל הסודות הרוחניים הגבוהים, אבל זה כמו ילד בן שנתיים, מקשקש מילים, קשה להבין אותו, אבל האבא מחבק אותו, מנשק אותו, אפילו שהוא אומר מילים משובשות. האימא אוהבת אותו כי הוא ילד שמדבר עכשיו, מה שהוא מרגיש הוא אומר. אז כשאנחנו מתפללים לפני בורא עולם אפילו במילים הפשוטות, הקב"ה אוהב את התפילה הזו במילים פשוטות שאדם מדבר מה שהוא

צריך. אבל יש שפה אלוקית איך לדבר עם בורא עולם. אז זה הסדר של תפילת שמונה עשרה. ולכן על תפילת העמידה לא מוותרים. גבר שלוש פעמים ביום, אישה פעם אחת ביום. אם היא רוצה שלוש, תבוא עליה הברכה, אבל היא לא חייבת שלוש פעמים ביום. אישה, מספיק פעם אחת ביום מתפללת תפילת שמונה עשרה. היא יכולה להחליט אם היא רוצה בוקר, צוהריים, ערב. וגבר שלוש פעמים ביום, ולהוסיף מה שרוצים. איפה מוסיפים? ב"שמע קולנו" אפשר להוסיף הכול או לפני "עושה שלום". ב"שמע קולנו", לפני שאומרים את המילים "ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו", שם האדם יכול לעצור, לבקש כל מה שהוא רוצה: יש לי בעיה כזו, תעזור לי בזה, בריאות, פרנסה, חתונות של הילדים,

של עצמי, ילודה. אחר כך ממשיכים את התפילה בסדר התפילה. נתקדם במשנה. כלומר, כשהאדם פונה לקב"ה בשפה הנכונה שהוא חנון ורחום, אז תדבר בתחנונים ורחמים, לעורר את הרחמים, כדי שגם מה שלא מגיע לך, תקבל. אבל לא שתאמר את התפילה כאדם שרוצה להתפטר. טוב, חייבים להתפלל, יאללה, בוא ניקח את הסידור, קורא במהירות, העיקר לגמור את המילים, לעשות "עושה שלום", לסיים. זה נקרא תפילתך קבע. למה אתה מתפלל? כי יש חובה להתפלל. חבל, אתה כבר מתפלל, תעשה אותה תחנונים ורחמים. גם המנגינה, גם הטון, צורת הדיבור. מסיים רבי שמעון ואומר: "ואל תהי רשע בפני עצמך". זה עוד דבר חשוב מאוד שכל אדם צריך לדעת, שלא יהיה רשע בעיני עצמו. כלומר,

שהדימוי העצמי של האדם לא יהיה שלילי. יש אנשים שדווקא בגלל שהם אנשי אמת, הוא אדם אמיתי עם עצמו, הוא מקטין את הערך של עצמו בעיניו. אני לא שווה, אני בעל עוונות, תראה כמה דברים נכשלתי, בטח הקב"ה לא אוהב אותי. את הרב ההוא בטח שהוא אוהב, את הצדיק הזה בטח שהוא אוהב, את החבר שלי, זה שעוזר... אבל אני לא שווה כלום. רשע גדול. אומר לו רבי שמעון: חס ושלום. "אל תהי רשע בפני עצמך". הקב"ה הוא היחיד שיכול לשפוט, לדעת מה כנגד מה ואיפה כל אדם עומד מבחינה רוחנית, מה הניסיונות שיש לו בחיים. יש כאן חידוש גדול, כי להגיד לאדם "אל תשפוט את החבר שלך ותגיד שהוא רשע" זה מובן, כי אתה אומר: מאיפה אני מכיר אותו? אולי הוא

נראה לי רשע, באמת הוא צדיק? זה הגיוני שאני לא יכול לשפוט אחרים. אבל את עצמי, אם האדם מרגיש על עצמו שהוא רשע, למה שלא יגיד שהוא רשע? הוא אומר: כן, אני יודע, אני לא בסדר. אומר לו רבי שמעון: "אל תהי רשע בפני עצמך", תסתכל גם בנקודות האור שיש בך. תראה את המעלות הטובות שיש בך ותעצים אותן יותר. כי אם האדם מקטין את עצמו, מרגיש שהוא רשע, הוא מאבד מוטיבציה להשתנות והוא גם חי בצורה לא נכונה. הגמרא אומרת על הפסוק שהקב"ה משבח את עם ישראל, כתוב בשיר השירים: "כפלח הרימון רקתך". אומרת הגמרא שאמר הקב"ה לישראל שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון. אפילו הריקים שבעם ישראל, אלה שנחשבים גנבים ופושעים ועולם תחתון

ולא משנה מה, גם הם מלאים מצוות כרימון, יש להם את המעלות שלהם. בדברים מסוימים אתה יכול לראות את נקודת האור שיש בו. לכן הוא אומר: "אל תהי רשע בעיני עצמך", תדע להעריך את עצמך, לראות את הטוב שבך. אדם שרואה את הטוב שבו הוא יכול גם לתקן את הרע שבו. אבל אם בעיני עצמו הוא שחור לגמרי, שלילי, הוא לא ינסה לתקן כלום. איך הוא מרגיש? כאשר אבדתי אבדתי. אתה רואה? אני לא שווה כלום. ואני אומר, זה דווקא אצל אנשים, מתוך ניסיון שמדברים עם אנשים, אנשים שהם אמיתיים ובעלי ענווה, מאוד ענווים כאלה, "אני פשוט", עלול להגיע למצב שהוא מקטין את עצמו בעיניו, וזה לא נכון. איך אמר שמואל הנביא לשאול המלך שהקטין את עצמו? "הלוא

אם קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה". אתה צריך לדעת, גם אם בעיני עצמך אתה לא מעריך את עצמך, אבל תדע שאתה במקום חשוב. הגמרא אומרת: כל אדם צריך לומר, לא רק צריך, שם לשון הגמרא: "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". זה פלא מה שהגמרא אומרת, מה זה "בשבילי נברא העולם"? התורה מחנכת את האדם לענווה, הוא צריך להגיד "כל העולם הזה נברא רק בשבילי"? זה נשמע גאווה. אבל הפירוש הוא כך, כל אדם חייב לומר: הקב"ה ברא אותי בצלם שלו, יש לי את הערך ואת החשיבות ברמה כזו שגם אם לא היו בני אדם בעולם חוץ ממני, היה שווה לקב"ה לברוא את העולם רק בשבילי. למה? כי הוא נתן לי כוחות, הוא נתן לי יכולות, אני יכול לפעול גם בממד

הרוחני, גם בעולם הגשמי. הקב"ה נתן לי את הכוחות. חייב אדם לומר "בשבילי נברא העולם", וזה לא סותר את הענווה. ענווה זה לא להתנשא מעל האחרים. לכבד כל אדם, לדבר עם כל אדם בגובה העיניים, אבל יחד עם זאת גם להכיר בערך עצמו. אבל ישאל אותו אדם, הוא אומר: מה אתה רוצה, שאני אעבוד על עצמי? אני יודע שאני לא בסדר, נכשלתי בעוונות כאלה, נכשלתי בעוונות כאלה. אני יודע שאני רשע, ואיך אתה רוצה ש...? מה זה "אל תהי רשע בעיני עצמך"? אני באמת רשע לפי כל מה שעשיתי. התשובה היא: הקב"ה נתן לך אפשרות להתנקות מכל הכתמים האלה. אם עבירה הייתה בגדר כתם שאי אפשר לנקות אותו, אז באמת אדם שהצטברו לו הרבה כתמים צריכים להוציא לו

תעודה של רשע וזהו, וגמרנו. אבל כל זמן שהאדם בעולם הוא יכול להתנקות מהכתמים האלה. אז הכתמים האלה הם כמו כתם על הבגד שאפשר לכבס. לכן בשיר השירים כתוב שעם ישראל אומר לאומות העולם: "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש", זה עניין חיצוני. מה שאתם רואים עליי... מדברים על הצד הרוחני, כן? לא על העניין הגשמי. מהצד הרוחני רואים איזה כמו כתמים כאלה בנשמה, אל תראו את הכתמים, זה לא חלק ממני, זה משהו חיצוני. ברגע שאני עושה תשובה, אני מתנקה מהכול, "כאהלי קדר כיריעות שלמה". "אהלי קדר" זה האוהלים של הבדואים במדבר, מלא אבק, מלא לכלוך. אבל זה יכול להיות בשנייה כמו יריעות שלמה. בארמון המלך היו יריעות לבנות,

בוהקות. איך? על ידי כביסה, מכבסים את זה. אם האדם עזב את העולם עם כתמים, בעולם האמת, שם נותנים לו חותמת של רשע כי הוא עזב את העולם בלי תשובה. עכשיו צריך שם לעבור את כל הבלגן כדי להתנקות. אבל כל זמן שהאדם בעולם הזה, אל תהיה רשע בפני עצמך. עשית טעויות - תעשה תשובה. אותו אלוקים שאמר לך שאסור לעשות את זה, הוא גם אמר לך איך אתה מתנקה מהכתם. אז מראש צריך להיזהר לא להיכשל, אבל אם נכשלת, תעשה תשובה. מה זה "שקוד"? מה זה "שקדן" בעברית? מה פירוש המילה "שקדן"? מה המיוחד בעץ השקד? הוא הראשון שמוציא פרחים ועלים לפני כל העצים האחרים בסוף החורף. זה נראה כאילו כל החורף הוא מחכה לשנייה שרק יוכל לפרוץ, מכין הכול

בפנים. רק יכול, מייד פורץ החוצה, אתה רואה עלים, רואה פרחים. זה עץ השקד. אדם שהוא שקדן, פירושו של דבר שהוא מתמיד על אותו עניין, מחכה לרגע שהוא יוכל לפעול, מחכה לשנייה שהוא יוכל לעשות. אומר רבי אלעזר: "הווי שקוד ללמוד תורה". תחפש כל רגע פנוי ללמוד תורה, בין אם זה איש, בין אישה, יכולים לנצל את הזמן. יש זמן שאדם צריך לעבוד, מה הוא יכול לעשות? אישה עכשיו צריכה לבשל, יש לה עבודה בחוץ, בבית. גבר יוצא, יש לו את העניינים, צריך לטפל בילדים, לישון, לאכול. בסדר, חיים בעולם, אין מה לעשות. אבל שקוד ללמוד תורה, פירושו: דרוך כל הזמן מתי יש לי הזדמנות שאני יכול ללמוד. אני עכשיו בנסיעה, למה לבזבז את הזמן? בוא

נשמע איזו הרצאה, נשמע שיעור בהלכה. מחכה בתור באיזה מקום, למה לשבת ולהסתכל על הקירות ולהסתכל על אנשים? ניקח איתי ספר עם סימניה, כל רגע פנוי שיש אני קורא כמה הלכות. יש ספרים טובים: "ילקוט יוסף", יש ספרי הלכה שונים. הלכות קצרות. שם סימניה שלא יצטרך אפילו לבזבז זמן עד שהוא יפתח, כי יכול להיות עד שהוא יפתח יגיע התור שלו. הוא אומר: אז אני בינתיים... יש ספרים שאפשר לשים בכיס. כל אדם צריך... זה נקרא "שקוד ללמוד תורה", כל רגע פנוי מנצל אותו ללימוד תורה. האדם הזה יגלה תוך זמן קצר כמה שפע של זמן יש לו. אנשים חושבים שאין להם זמן, ולא שמים לב שהבין לבין זה המון זמן ואם מנצלים את זה מגיעים לשפע של ידיעות

בתורה. אדם כזה גם מרוויח לא רק כלפי בורא עולם שהוא לומד תורה כל הזמן, מרוויח גם בחיי היום-יום. נתקל פתאום באיזה מצב כלשהו והוא נזכר שבשיעור לפני שבועיים, שיעור שבכלל לא חשבתי לשמוע, רק היו לי כמה דקות, הכנסתי את הדיסק כדי לשמוע, בדיוק נתנו לי עצה איך מתמודדים עם מצב כזה. אתה לא יכול לדעת באיזה רגע, באיזו נקודת מבחן השתי דקות האלה ששמעת יעזרו לך. לפעמים זה יכול להציל גירושין, כי בשנייה הנכונה קיבלת את העצה, השתמשת במה ששמעת אז. נסיים בברכה לכל הציבור שנמצא איתנו כאן, לכל הצופים בכל מקום שהם, שהקב"ה יברך את כולם, שהדברי תורה יהיו להצלחה בפרנסה טובה, בריאות איתנה, נחת מהילדים, זיווגים הגונים, ושהשם ישמור את חיילי ישראל בכל מקום שהם, שנזכה לגאולה שלמה, אמן ואמן.