מה עוברת אישה שיולדת פג? אפרת ברזל בשיח פתוח על עולמן של מתמודדות הפגים

מה עוברים רגשית הורים לפגים בתקופות האשפוז הארוכות בהן הם מסתכלים על הגוזל או הגוזלת שלהם נלחמים כאן כדי לחיות היום נפגוש את פריידי קליין שתספר לנו כאמא ואני בוחה ואני אומרת להם אבל למה הוא בשקית ולא נתנו לי לראות אותה אפילו לא שנייה פשוט העיפו אותו לפגיה וזהו אחריה נפגוש את דורית לרנר אחות אחראית פגיה במעייני הישועה היייתה איזשהי גישה או מחשבה שפג לא מרגישים כמעט לא היו משתמשים במשחי כאבים אמא שנים הבינו שזה ממש לא נכון בואו נדבר פתוח שלום פרדי קליין שלום אמא של שני כן אמא של שוקי שנולד בשבוע 30 ואמא של אל חנן שנולד בשבוע 26 רואל חנן נמצא פה איתנו אנחנו פשוט רגע הרדמ אותו לישון ילד יפה

ומקסים כמה כילו הוא נולד הוא נולד קילו וכמה גרמים לידה רגילה לא הוא נולד בניתוח עירום אחרי אשפוז בבית חולים היה לי ירידת מים בשבוע 25 והוא פשוט הוציא יד וניתוח עירום הרופא החזיקה אותו מהר מהר מהר מהר תוך שנייה והוא יצא קרי אותי שניונת לרגעים שבהם את הכי אוהבת אותו ורוצה אותו ונושאת אותו כל כך מעט זמן יחסית לכמה שאנחנו רגילות להריון ואת מבינה שהולך לצאת מכאן יצור ש שכבר את האמת שהייתי מוכנה בגלל ששוקי נולד והיינו פגיע חודש וחצי וראיתי שם תינוקות בשבוע 26 וגם בשבועות יותר מוקדמים ו וידעתי שזה הולך להיות לא פשוט ידעתי שזה הולך להיות לא קל זה אסור להגיד את המילה המוות אבל זה פשוט מרחף שם כזה

כאילו פגיע הוא מקום של תינוקות שרק נולדו אבל המ מרחף כל הזמן באוויר סכנת ה סכנת חיים זה כן זה ממש סכנת חיים כשאת מסתכלת פעם ראשונה על אל חנן כשאת באה ורואה אותו הרי חלק מהקושי זה המראה כן שהוא לא הבונבון השמנמן ש הנה יש לי כאן תמונה שלו א זה התמונה הראשונה שראיתי עוד לפני שבכלל היה מותר לי לרדת מהמיטה אחת האחיות א מכירו אותי אז היא באה וצילמה לי והרתה לי ואת האמת ש אמרתי שהוא חמוד כי ידעתי שבסוף הוא יהיה מתוק ובעלי לא הסכים לצלם אותו אני מאוד ביקשתי והוא לא העיז הוא פחד שתהיה לנו תמונה במצלמה אם יקרה משהו לי היה ברור שהוא ישרוד זה בכלל לא היה שאלה כאילו לא חשבתי שיכול להיות משהו אחר א אמא שלי

הגיעה לעזור לי לרדת מהמיטה לראות אותו ואנחנו יורדות לפגיעה ואני רואה אותו ואסור בכלל אין אין איפה לגעת בו בכלל כי בכל מקום יש מדבקה או חוט או צינור או איזה משהו ובכלל בשלושה ימים הראשונים אסור להזיז אותם כי מפחדים על הדימום במוח שלא שלא יהיה מדי רציני ואמא שלי רואה אותו והוא הוא היה נראה מאוד לא טוב לא לא כאילו אחד כן עדת סוכר המפורסמת כן וא האמת שביום חמישי הכנסתי עשינו הזמנה של כפויים והכנסתי את העופות ואני עושה כזה וואי קילו וחצי טוב זה יותר משוקי קילו 200 וואי זה יותר מאל חנן כאילו כל חבילה שהכנסתי ל מקפי היייתה בעצם יותר מ יותר ממה שהם שקלו כשהם נולדו זה משהו הזוי כאילו את אומרת אני

שואלת עלינו כאמהות וכחוש של היייתה שם אזה איזשהי אכזבה מהגוף איזשהיא אכזבה מזה שלא הצלחתי לשת את ההריון עוד יש יש רגשות אשמה מטורפים יש זה דיברתי עם חברה והיא אמרה לי אני פשוט הרגשתי ש פתאום קלטתי אחרי הילדה שבעצם אני לא מרגישה תנועות ו איפה התינוק כאילו מה קורה פה והרגשות השמ האלה שכאילו יואו ואם לא בדיוק הייתי עושה כך וכך ואם הייתי יותר שומרת ושוכבת במיטה יותר ושותה את המים עם הסטיביה כדי שיהיה ריבוע של מים ו כל ואז אמרתי לה תקשיבי לי השם קבע ששוק יוולד בי בסיון ושל חנן יוולד בט ז חשבן זה התאריך שהם היו אמורים להיוולד ואז הם נולדו פשוט וזה לא קשור למה ש היית עושה או למה שלא היית עושה פשוט

התינוק הזה זה התאריך שהוא היה אמור להיוולד לעולם זהו אז אני עוברת שנייה מהגוף שלך והנפש שלך וההתמודדות רגע שאלת קצה לא תמיד הבעל שלנו מגיב באותה צורה למה שקורה לנו כנשים גם כי הם לא גדלו אצלם בגוף גם כי המראה הוא משהו שהוא אולי אחר להם איך איך הבעל של שלך הגיף לברי הפצפון הזה אה אז אצל הפג הראשון שלי הוא לאיז לגעת בו כמה שבועות אה יום אחד נסעתי היה בת מצוו שחיינית שלי וכולם שיגו לי את השכל שאני חייבת לנסוע ואמרתי לו כשאני בבת מצווה אתה הולך לפגיע והוא הלך לפגיה ואחת האחיות שם ישבה לו על המוח והוא עשה כן גרו פעם ראשונה בחיים שלו וגם פעם אחרונה לל חנן הוא לא עשה כן גרו אף פעם היה לו מאוד קשה

הוא זה הגודל הוא ברמה שקשה לטאר זה זה ככה כאילו מביאים לך תינוק זה הגודל ואת פשוט יושבת איתו מתפנקת איתו לגבר זה קשה אני הרגשתי כאילו זה המשיך של ההריון פתאום אני מרגישה תנועות עוד פעם הוא זז זה לא להכניס את היד לאינקובטור ולנסות לגעת אה איפה שאפשר אני הולכת איתך אני עושה לעצמי מן סדר כזה בראש אישה הריון בואי נדבר שנייה על על הלידה עצמה כי היא תמיד בהולה והיא תמיד עם המון המון רופאים מסביב עם המון חוסר וודאות של מה יהיה את חוזרת עם המחשבות לתהליך איבוד לידה לפעמים אל חנן הוא בן 10 תש וחצי חודשים כן חוזרת אחורה לרגעים האלה בין אם זה רגעי ה אני אגיד לך שיש א קבוצה יש קבוצה של אמאות לפגים של

לפום ויש להם פורום במייל וגם בטלפון ואחד הדברים שהכי טובים שם זה שיש לך מקום לספר את הסיפור שלך ועוד פעם לספר את הסיפור שלך ועוד פעם לספר את הסיפור שלך זה פשוט א יש תרפיה בכתיבה אז זה גם תרפיה בסיפור ופשוט את גם שומעת את כל הסיפורים של כולם וגם מספרת את הסיפור שלך וכל הזמן חוזרת וגם זה פשוט עושה לך א טוב בנפש זה זה ה זה מה שמרפא את יודעת בספר שלי עכשיו אני מתפללת אז אני סרחת עם חברה שלי ואני אומרת לה כמה פעמים אנחנו יכולות לספר את סיפור הלידה הזאת והזאת והזאת אנחנו לא מספרות רק את האחרונה אנחנו מספרות גם את אלה וזה מעניין לראות מתי סיפור פג זאת אומרת מתי מתי הוא נגמר הוא נגמר ואני צוחקת כנשים

הוא לא נגמר אף פעם והוא עושה בנו משהו כל הזמן אבל מתי שהוא הוא דוך אבל אם אני עוברת עכשיו לדבר על אנחנו הלידה על התינוק עצמו רחמים עלי אז דבר ראשון הרגע של הלידה אצל שוקי אני הייתי רה זה היה בלידה רגילה הוא פשוט נולד פתאום וכל הצוות וכולם ומכניסים אותו לתוך שקית ואני אבל אבל אני שמעתי אותו בוחר למה אתם מכניסים אותו לשקית מה זה שקית יש כל פג שנולד מתחת לקילו וחצי או זה תלוי בבתי חולים מכניסים אותם לתוך שקית ששומרת להם על החום גוף עכשיו זה נראה לך כמו השם ישמור ואני בוחה לי ואני אומרת להם אבל למה הוא בשקית ולא נתנו לי לראות אותה אפילו לא שנייה פשוט העיפו אותו לפגיה וזהו וואו ואצל אלחנן אני

הייתי מורדמת זה היה בניתוח חירום ואני שמחה שהייתי מורדמת כי הוא עבר אחיה לא פשוטה ואחרי זה הוא היה מונשם שמחה שלא ראיתי את זה ושלא שמעתי את זה ברוך השם מה עם ה יודעים היום הרבה יותר אני יודעת על הכאב ו הסבל ה גם הרגשי וגם הפיזיולוגי שהפגם יש בפגיות יש א תוכנית רוב הפגיות בארץ יש תוכנית שנקראת דקפ זה תוכנית שהיא כמה שיותר לדמות את הפגיעה ואת כל האזור שם לרחם זה יש חושך בפגיעה ושקט וכמה שפחות באמת מנסים להכאיב להם לאלחנן השאירו את ה יש קטטרים טבורים שמכניסים כמו אירוי מרכזי שמכניסים לטבור כדי כי לדמות הכי שאפשר את ה שבעצם מקבלים את המזון מהטבור ו לא החליפו לו לא שמו לו אירוי אחר כדי לא להרכיב

לו תשעה ימים עד שראו שהוא מתייצב והוא כבר לא צריך את העירוי והוא התחיל לקבל כלכלה מלאה דרך הזונדה דבר ראשון לי זה היה מאוד קשה כי לא יכלו להוציא אותו בזמן הזה זה החזקתי אותו לראשונה רק בגיל שבוע וחצי אבל א זה באמת מאוד מאוד עוזר להם כמה שפחות כאב כמה שפחות סוקרות זה דבר שהכי הולך בפגיות מקבלים כל תינוק יש לו שקית של סוקרות לידו וכל דבר הכי קטן מכניסים להם לפה תגידי אני שואלת כאמא לשני פגים פרדי מה מה מה הקטע הכי קשה בדבר הזה כי קודם הזכרת שמחה משפחתית תבואי תלכי את יכולה לבוא לאן שאת רוצה אבל רק את יודעת זר לא יבין זאת את ההתמודדות את הקון את השאלה את השמחה מה הדבר הכי קשה בתהליך הזה הכי קשה

זה ללכת הביתה והתינוק נשאר את משתחררת הביתה זה הדבר הכי שמח בעולם כל היולדות עם סלקלים את יודעת כאילו כל היום הולכים הביתה עם חיוך עם בלונים ואיזה כיף ואת הולכת הביתה וזה הדבר הכי עצוב בעולם אני הייתי בטוחה עכשיו אצל אלחנן שאני כבר אהיה חזקה שאני לא אבק פעם ושאני אני אני אלך ואני יודעת שבסדר אני רק הולכת לשים את הדברים ואני חוזרת רק משחררים אותי מהבית חולים ואני מיד חוזרת עליו אבל זה היה הדבר הכי קשה גם אצל שוקי וגם אצל א חנן שפשוט את הולכת הביתה ואין לך תינוק ואז אומרים לך וואי איזה כיף לך את יכולה לישון בלילה אין לך תינוק סליחה יש לי תינוק בפגיעה וזה אומר שאני לא אשנה אותו בלילה כי אני

צריכה לשאוב כל שלוש שעות זה אומר שאני לא אשנה אותו בלילה כי כל רגע אני דואגת מה איתו ואיך הוא ומי האחות שאיתו ואיך הוא מסתדר ואם הוא בוכה עכשיו ואם ואיך הסיטואציה שלו ואם הוא לא עושה עכשיו איזה אירוע רציני ש ואני לא עזבתי את הפגיעה אני כל יום כמעט הלכתי יצאתי מהפגיה בש בלילה וחזרתי אליה 78 בבוקר כי פשוט לא היה מצב שאני לא ידע מה עם הילד שלי שלא נדבר על עוד ילדים שיש בבית על תפקוד של בית שצריך להיות ממשיך אז הילדים התחלקו א אצלי באמת אני יכולה להגיד שכל הכבוד לבעלי הוא פשוט שחרר בעלי היה עם ילד אחד אנחנו גרים באופקים הגדול שלי בן שבע הוא היה איתו א בפגיה הראשונה הוא היה ילד קטן הוא עדיין היה

בגן והוא פשוט היה איתו חודש וחצי עד שחזרנו הביתה א בפגיעה השנייה זה היה קרוב לשלושה חודשים והוא תפקד את הבית יותר ואני גרתי אצל חמותי כל התקופה הזאתי פה בבני ברק הוא הגיע שלוש פעמים בשבוע כולל שבת וככה זה התנהל כי כי אני הרגשתי שאני לא מסוגלת אם אני אחזור לאופקים הנסיעה היא כל כך ארוכה ואין מצב שאני עוצבת אותו לכל כך הרבה שעות זה פשוט לא הגיוני תני לי את המערכת קשרים בין ההורים בפגיה ים חדשים בפגיה לבין הצוות אז אני זוכרת שאצל שוקי כשהגענו פעם ראשונה אז היייתה אחות מהממת היא פשוט הסבירה לנו אחד לאחד הנה תראו החוט הזה זה ככה והחוט הזה זה ככה וזה זה ואם זה מצפצף ככה זה בסדר אני זוכרת ש ביממה

הראשונה שוקי נולד ביום שישי זה היה ליל שבת א בעלי עשה שלם זוכר זה גם היה מנותק מהמציאות הוא עשה שלם זוכר אצל ההורים שלו ואני יושבת והוא מצפצף מצפצף מצפצף מצפצף די כבר כמה אפשר לשמוע צפצופים התחלתי לבכות ואז ה זאתי שישבה לידי באינקובטור לידנו זה היה פג של שבוע 24 הוא כבר היה בן חודש וחצי והיא אומרת לי את יכולה להירגע זה צפצופים טובים זה זה צפצופים שאומרים שהסיטואציה שלו גבוהה אפילו שעם חמצן צריך להוריד לו את האחוזי חמצן זה טוב ההורים נהים ומכים כאלה נכון כמה רפואה למד בשלושה חודשים האלה למדתי הרבה אני יכולה להגיד לך שהמנהל של הפגיה אמר לי תקשיבי את לומדת החיות את נכנסת אלינו בלי שום זה פשוט

זהו התקבלת רק תלמדי החיות זהו את יודעת אני חושבת על המערכת יחסים גם הרגשית אבל גם הענייני הפחד הבריאותיים של ילד ש זה הרגע הכי משמח לא כשמביאים אותו הביתה וואו זה אי אין דברים כאלה כ הפגיעה וגם עוד פעם הייתי בטוחה שהפעם אני לא אצטרך את הקטע של הבלונים וזה לא זה פשוט אין דברים כאלה אפילו שזה מלחיץ מלחיץ הלילה הראשון אין שינה לבד שאת לבד פתאום איתו ואתה את את המבוגר האחרי פה עכשיו אין אין לישון לא ישנים כל הלילה כל הזמן מקשיבים לראות שהוא באמת נושם שהכל בסדר אה קשוח מה אני אגיד אבל מחכים לזה כמו לא יודעת מה הגם ז תנו לי בלונים גם גם עכשיו ברור ברור יצאנו עם בלונים גם אצל גם אחרי חודש וחצי וגם

אחרי חודשיים וחצי יצאנו עם בלונים אין לא היה מצב אחר עם בלונים ועם ה עם הבגדים הכי מטפטפים שאפשר למצוא של פגים של הכי הכי פיצי סמל ני בורן ואין מה לעשות פשוט זה לא משנה אני עדיין יולדת סליחה הוא פיצי תגידי רגע המערכת חס זאת שהתחלתי לשול עליה קודם כשהוא כבר הוא פה עכשיו איתנו אל חנן ממשיכים לדאוג לילדים כאלה אחרת ברור כל חום הכי קטן זה את את נלחצת שעוד רגע זה אשפוז הוא משתעל טוב דבר ראשון כאילו אינהלציות זה בקבוע אצלנו אי איין בריירה הם מתאשפזים הרבה יותר מהיר א אני יכולה להגיד לך דווקא א עכשיו אנחנו פשוט התחלנו לגמור כל חודש את הספר תהילים א ממתי שהוא השתחרר מה פגע ואנחנו רואים ישועות באמת זה

מטורף אצל שוקי היינו אושפזים הרבה הרבה יותר ולחנה נולד הרבה יותר קטן וואו ספריל רגע על הניצחון הזה שהוא א סתם אני יודעת מאחרות אבל שלבו לפגיעה בחזרה להגיד תודה וואו זה אחד הדברים המדהימים ב באמת התאגד חמש אמהות שבדיוק ילדנו באותו זמן לפני שנתיים ועשינו להם הגענו לפגיה עם בלון שתיים ענק הליום כזה את יודעת ועוגה ענקית של יום הולדת וכל הפגים שם הלכו וזה היה פשוט מרגש מרגש מרגש הרופאים פשוט הזילו דמעות הוא אמאל'ה כאילו הוא שבוע 27 הוא שבוע 28 הוא שבוע 29 הוא שבוע 30 ושבע 24 כאילו וממש והם זוכרים כל אחד וכל כל החמישה האלה ילדים רגילים לכל דבר ועניין כן כמובן יש קשיים את יודעת מוטורים הבן שלי רק

התחיל ללכת ואנחנו עוד כאילו זה אולי אצטרך סדים אבל בעיקרון קוגניטיבית ברור שהם בסדר גמור וכולם כאלה חמודים ומתוקים ויש ילדים שאת בכלל לא רואה להם שהם פגעים כאילו אני לא יכולה להיפרד ממך בלי לשאול את ה את הדבר הזה של פלא הבריאה זאת אומרת אני אני יודעת על על פגים משפחתיים זה שההסתכלות אחרי שאת נרגעת מההלם של הצנרת והקטן זה ממש כמו א צילום טבע ממש ממש הדבר הכי מדהים שהשם ברא יצירה אנושית זה לראות על פגים את התהליך שקורה והוא סמוי מאיתנו בדרך כלל נכון ממש ממש את רואה איך הילד פשוט גדל מיום ליום ואת אומרת אני לפעמים רואה אישה בעירון ברחוב אני אומרת לה אני בא לי לשאול אותה איזה שבוע את סתם שת

בעניין מה אנחנו עברנו בשבוע הזה אני רק רוצה להגיד עוד משהו האמות של האמות של פגים וואי איזה חשוב האחים הדודים האמהות הסבתות הסבתות והסבים זה זה התמודדות לא קלה איך אמא שלי אמרה אני לא יודעת מה זה להתמודד להיות אמא של פג אני לא יודעת מה זה להתמודד להיות אמא של אמא של פג וזה כל כך קשה כי אנחנו רואים את ההתקדמויות שלהם אבל לא תמיד אנחנו יש לנו את הפניות ואת הכוח לספר על כל דבר הכי קטן והם בעצם דואגים לנו שם בבית ולא תמיד אפשר להיכנס לפגע לראות וצריך לזכור שהם גם הורים והם לא פחות דואגים את יודעת מה בכל הרעיון הזה הכי מרגש אותך מה זה אמא שלך נכון נכון כן תסבירי אמא שלי א היייתה איתי מהתחלה כשאני

לא קלטתי מה המצב אני הייתי עם מורפיום בכלל בכלל בכלל לא הייתי בעניינים והיא יצאה מהפגיעה ו התקשרה לכל האחים שלי וא היא אמרה להם תקשיבו פרדי היא לא בעניינים התינוק שלה בסכנת חיים אמיתית עכשיו אתם מתפללים והיה חתונה יום אחר כך ואחיות שלי אמרו את לא מבינה איך אמא בכתה וחובה את לא מבינה זה זה משהו אין מה לעשות כאילו הם מרגישים אותנו זה מעניין אותי לשאול כי כי אני יודעת גם אני הייתי סבתא של פג שבזכותו אני אומרת כל יום נשמת כל חי עד רגע זה והנה את גם הבאת את זה כי כי אנ הדאגה שלנו היא גם לנכד אבל היא גם לכם כי אחרי הכל אתם אתם התינוקות שלנו זה לא יעזור בני כמה תהיו אנחנו רוצים שאתם תהיו שמחות

ואנחנו דואגים לא רק לבריאות של הפג ולמצב הנפשי שלו והגופני שלו אלא גם לשלכם לסבתות יש עוד יותר דאגה ואין לנו נגישות לא נותנים לנו להיכנס לפגיעה בדרך כלל א מישהו מיוחד בדיוק וגם ההבנה של מה זה להיות אמא היינו שם קודם מה שמביא אותי אני חייבת לשאול אותך את בת כמה 27 אז זה נחשב צעירה אני מאוד צעירה כן אני ילדונת האם אמאות לפגים מבוגרות יותר יש לכם קשר מול אמאות לפגים צעירות עושה משהו קילומטרז ברור ברור תקשיבי בפגיעה איתנו עכשיו בפגיעה של אל חנן היייתה אחת בת כמעט 50 שהיא ילדה בשבוע 34 את הפגית הראשונה שלה והייתה אחת שביום שהיא ילדה בשבוע 24 היא נהייתה בת 20 תשמעי יש פה גם הבדל בפגים וגם הבדל

באמהות נכון ועדיין ישבנו כולנו בחדר אמהות ודיברנו זה לא מנה את יושבת ושואבת עם כולם וזה זה היה פשוט הזוי אצל שוקי עכשיו זה קצת השתנה שמה אבל בפגיע של שוקי ישבנו עם האות של פגים והגנו מצחוק ברמות כאילו שאגות באמת שאגות ו מצב כפית ממש ונכנסה אחתה חת של המחלקת ילדת הסתכלה כזה לראות אם מישהו פה צריך איזה אשפוז או משהו כאילו מה קורה בכיתה של האמות של פגים זה היה ו האבת החמיש איך הגיבה אחרת בבגרות או בחוסר לחץ לא אני אני יכולה להגיד לך שאני מרגישה יותר עם ניסיון מאשר עם אמאות הרבה יותר מבוגרות ממני עכשיו שכנה שלי ילדה יש לה הוא הילד ה-13 שלה וכל הזמן אני מתקשרת להתייעץ איתי מה עושים עם הסיטואציה מה

עושים עם הזה מה וואו אני נשים כאילו אני כשאת יולדת פג זה כאילו הילד הראשון שלך וזה לא יעזור לא משנה איזה מספר הוא ולא משנה בת כמה את החדשות היא הפגות כן את פתאום הכל מתער לך האמהות שלך היא בעצם לא היא לא רלוונטית בזה בקטע שהוא פג פשוט לא רלוונטי אני חייבת לשאול אותך כי החיים מורכבים גם משמחות והצלחות אבל גם מעצב ועובד מה קורה בין ההורים בתוך הפגיעה כש כשהורים נפרדים מילדים זה כל כך קשה שאני כשאנחנו היינו בפגיה היו באותו לילה שתי פטירות א אחת של פגיית שהיא בעצם הייתה תאומה ועוד אחד ילד שהוא בעצם נולד בזמן ו לא היו לו ריעות בכלל זה היה פשוט מפחיד ברמות אני זוכרת שאחר כך היינו כל כך נסערות

ושאלנו אחות אבל זה והם לא הסכימו לענות לנו כלום כי אסור וזה היה כל כך מפחיד ומלחיץ זה כזה כמו ענן כזה שתלוי שם למעלה ואסור לדבר עליו אבל זה נמצא ויום אחד מאוד מאוד התחברנו היינו ארבע אמהות שילדנו בהפרש של שבוע כאילו אני בשבוע 26 עוד אחת אחריי שלושה ימים בשבוע 26 עוד אחת שבוע 27 עוד אחת שבוע 24 והזאתי שילדה בשבוע 26 הבן שלה היה לו נק ווא היה במצב ממש קשה תסבירי מה זה נק נק זה שהמים להיות עם נמק ו זה הסיבוך שפוגעים איתי ממנו הכי הרבה ו הוא היה עם נק ו כבר הוציאו אותנו מהפגיה את כלו וואי קשה לי לספר את זה אה מגיעה אליי אמא של השבוע 24 והיא אומרת לי זה וזה הוציאו את כולם מהפגיה אני אני לא מסוגלת

להיות פה יצאנו דבר ראשון ירדתי למטה קניתי השוקולד יצאנו החוצה ואמרתי לה סרי זה לא הזמן עכשיו א בעזרת השם הוא יהיה בסדר זה הה בדיוק ההורים שלו נסו לרבי דוד אבוחצירה והוא הבטיח להם שהוא יהיה בסדר זה היה באותו זמן הסיטואציה של רדה ל אנחנו ראינו תשע אחר כך גם היה פחות אבל כאילו תשע מתוך 100 ו והוא הוא שרד את זה היום הוא ילד ברי ושלם ברוך השם וואו כי את יודעת צירה בפגיה אני שנייה שוב הסבתא הצער והכאב שהורים יתמודדו ודאי אבל כהורים של לראות את הילדה יולדת את הבן שנולד לו וצריך להתמודד גם עם ה אין אין אין יותר קשה מזה לעזור לילדים להשתקם מזה אחר כך אני אני ראיתי אני זה היה מאוד מאוחר בלילה ו ישבתי

אני אני פשוט ראיתי את התינוק הזה וראיתי את אמא שלו יושבת ובוכה שם וואי זה היה פשוט נוראי אני זוכרת שהתקשרתי לאמא שלי ואמרתי אמא תקשיבי יש כאן טלוק שהולך למות זה היה זה היה קשוח ממש אמא שלי מאוד עזרה לי בכל התקופה הזאת אמא שלי היייתה הגם שלי לגמרי אין כמו אמא בעולם נכון תודה פרדי תודה שבאת אנו את דבר המתוק הזה תאנה חנתה פגע תודה רבה תודה תודה להתראות השיקה לאל חנן ולשי בעזרת השם שלום לדורית לרנר אחות אחראית בפגיעה של בית החולים עני ישוע ערב טוב לא פשוט העסק הזה של הריון שנפסק תמיד כשלא רצינו ו התמודדות עם הדבר השמח ביותר של התחלת חיים שכל הזמן גם מאיים שם סוף בהחלט אז באמת ללדת פג א זה סוג של

שברו של חלום לכל אישה בעצם יש את החלום הזה של הלידה והתינוק הבריא והצורך ויונק ופתאום נולד משהו אחר משהו שונה היא לא ממש יכולה לגעת בהתחלה היא לא ממש יכולה לגשת אמ לפעמים גם היא לא היא לא יכולה להיות כי היא במצב שהוא יותר מורכב בימים הראשונים א בהחלט סיטואציה קשה וההתמודדות היא לא פשוטה לא פשוטה בכלל כי נדבר תכף אני מניחה על על הטיפול בפג עצמו נדבר על ה משפחה מעבר אבל בואי ניתן כבוד קודם כל ליולדת עצמה אבא אמא היא מרגישה במקרים מסויימים לא משהו על זה שהגוף לא החזיק את זה על זה שאולי פחד של מין עננה שמאיימת איפה ה צוקר פושקה עם ה לחיי עם ה בדיוק באמת הרבה יולדות מספרות גם גם בזמן עובה ולפעמים

ה מספרות אחר כך שאנחנו כבר קצת יותר מכירים שה מרגיש משהו בהתחלה שהם עשו משהו לא בסדר הרבה פעמים נשאלות השאלות ה ממש שואלת זה משהו שזה יכול להיות קשור לזה שנסעתי לחופשה למשל אז אני לא קשור זה יכול להיות לא קשור זה יכול להיות קשור למשהו כ שאכלתי כמובן שיש המלצות מה לאכול ומה לא לאכול בהריון אבל לרוב זה משהו ש את הסושי עם הסלמון החי זה אסור או מותר באיזשהו שלב עקרונית אסור אסור לאכול דגים שהם שהם לא מבושלים בחשש לאיזשהו זיהום שיכול לגרום למחלה קשה בתינוק ולכן אין ההמלצה היא לא לכל אורך הרון לא לאכל לכל לכל אורך ההריון יש היום גם סושיות מיוחדות ש שמפרידות שלא זאת אומרת שמכינות לגמרי על מצב זה

נדיר וצריך לבדוק שזה כאילו יש היום מיוחד להריוניות אבל זה לגמרי אבל באמת מה ש את אומרת זה זה באמת מאוד נכון האמהות באמת ההתמודדות היא היא לא פשוטה היא לא פשוטה הם הרבה פעמים מרגישות שהם עשו משהו לא בסדר א אנחנו כצוות מלווים את ה את האישה ובעצם את המשפחה א ממש מהרגע הראשון ולפעמים אשפוזים בפגיה הם אשפוזים מאוד ממושכים שיכולים להגיע גם עד כמה חודשים לפעמים חצי שנה מקרים מקרי קיצון זה גם אפילו 10ה חודשים שנה גם כאלה היו לנו א אתם ממש נקשרים להרבה חלקים הוריים של האנשים האלה לאו דווקא רק לטיפול בתינוק נכון אז זה כמה דברים אני ככה יש לי איזשהיא אג'נדה לגבי ההתייחסות א מבחינתי כשמתקבל פג אז בעצם לא

רק הוא המטופל שלנו הפג הוא כמובן המטופל אנחנו צריכים לדאוג אבל גם אמא ואבא ולפעמים גם אחים הם חלק בעצם מהתהליך הזה ומה מהדבר הזה והתפקיד שלנו הוא באמת לעשות את החיבור אה בין ה בין ההורה לבין הפג ובאמת בשלבים הראשונים בפגים צעירים אין הרבה דברים ש שההורים יכולים לעשות כמו הדבר הכי טריביאלי של להאכיל את התינוק התינוק הפג בהתחלה לא אוכל אפילו דרך הפה הוא אוכל דרך זונדה אבל אנחנו מאוד מקפידים ומעודדים אמהות כן לשאוב חלב עבור התינוק גם כי זה עוזר בקשר ביניהם וגם כי זה ממש תרופה עבור הפג בחלב אם בניגוד ל תחליפי חלב יש נוגדנים הפאג צריך את הנוגדנים האלה כי פאג נולד בעצם כמעט בלי מערכת חיסון והוא

מאוד מאוד רגיש אפילו הרבה יותר מהתינוק הרגיל שגם הוא רגיש ויותר טוב בשבילו חלבים אבל על אחת כמה וכמה הפג ולכן ממש מהרגע הראשון א אנחנו ניגשים לאמא לפעמים אפילו כשיות בחדר לידה ושואלים אותה אם היא היייתה רוצה לשאוב ואפילו פגים מאוד מאוד צעירים שאנחנו בהתחלה לא נותנים להם אוכל דרך הפה אנחנו נותנים מה שנקרא הזנה בוקלית זאת אומרת אנחנו לוקחים את ה טיפ על אוכל הזה ואנחנו בעצם שמים את זה בריריות של התינוק של רק חלב אם והוא בעצם סופג את החלב אם ו וזה עוזר זה גם משהו זה זה עושה לי לחשוב הרבה על על על אמהות במה שהם עוברות גם בעיבוד הלידה ומה קרה שם חוזרות עם עצמם וכו אבל אבל זה שאמרת שמטפטפים חלב על

שפתיים אני מניחה שאם השנים יש הרבה יותר התחשבות או ניסיון להבין מה עובר הפג עצמו זאת אומרת ה הוא יודע להבין שזה טעים או הוא יודע להבין שידיים של אנשי טיפול שהם עם איזשהו חומר א ת אלכוהול כדי זה פחות טעים יודעים הרבה יותר מה כואב לו מה הוא מרגיש איך שאלה מצויינת שאלת א בעבר היייתה איזשהיא גישה או מחשבה שפג לא מרגישים שהם לא שלא כואב להם ככה חשבו אני מדברת איתך 20 שנה אחורה שהם לא מרגישים כאב כמעט לא היו משתמשים במשחי כאבים כי חשבו ש שהם לא חשים את הכאב שבעצם אין עיבוד של הכאב במוח אם השנים הבינו שזה ממש לא נכון א לפגים כואב הם מרגישים הם שומעים הם יודעים הם מבינים פחות או יותר מה קורה סבם

והצרכים שלהם הם מיוחדים בגלל שהמערכות של הפאג הם לא בשלות הוא מאוד מאוד רגיש לגירויים סביבתיים ולכן אנחנו מנסים בפגיעה כמה שיותר להפחית את הגירויים הסביבתיים מה זה אומר כמו רעש למשל למשל רעש אז בפגיעה יש מה שנקרא מד רעש משתדלים לדבר בשקט משתדלים לא לא לצעוק לא להרים את הכל עד כמה שניתן הפגיה מוחשכת תמיד שואלים מה זה הדיכאון הזה בפגיע זה לא הדיכאון הרעיון הוא הרעיון הוא בעצם ליצור איזשהיא סביבה מאוד רגועה א וולא לא לא לגרות בעצם את המערכות של הפאג בשביל לתת למוח להתפתח כמו שצריך בקצב שלו אנחנו מאוד מעודדים את ההורים לדבר לפג הפאג מכיר את הקול של ההורים שלו מהרחם הוא שומע הוא שומע ברחם הוא שומע

את אמא הוא שומע את אבא הוא מכיר את הקולות האלה ותחשבי שאת במקום לא מוכר את לא יודעת מה קורה איתך ואת שומעת קול של מישהו שאת מכירה איזה כיף הדואט הזה בין אמא וילד שהוא שונ אח דומה או וזה מקסים איך שאתם מנסים לעשות את זה הכי קרוב לאמא בואי נשמע את פייגי זה זה מדהים לראות את שיודעת את השלבים השונים של ההורות הזאתי אני אני רוצה להראות לך משהו שהיא אמרה אסור להגיד את המילה מוות אבל זה פשוט מרחף שם כזה כאילו פגיע מקום של תינוקות שרק נולדו אבל המוות מרחב כל הזמן בבות סכנת סכנת חיים זה כן זה ממש סכנת חיים אמת זהו זה קשה נורא זה נורא קשה כי כי כל כל פרידה היא קשה ורק שכל הפגים בעזרת השם יחיו איך אתם

כצוות מתמודדים עם עם הפחדים או עם אחד הפגים חס ושלום והאמא חברה של האמא או או זה זה לגמרי אז תראי בואי ננתק את פייגי מהעניין כי ברוך השם הילד שלה ברי משלם ן והוא יפה יפה א אבל באמת יש מקרים שאנחנו צריכים לעשות את התהליך הזה של פרידה זה תהליך מורכב א ולא פשוט שלכם כצוות מול ההורים של ההורים מול התינוק יש מה ש עכשיוו אנחנו הולכים לפתוח קורס של טיפול תומך אני למשל אחות טיפול תומך א זה בעצם במצב של בדיוק מה שאת מתארת שאנחנו כבר יכולים להעריך אנחנו לא יודעים כמובן ואנחנו נעשה עד הרגע האחרון כל מה שאנחנו יכולים אנחנו לא מוותרים אבל לפעמים צריך לעשות את הפרידה הזאת אנחנו מציאים להורים להחזיק את

התינוק בפעם האחרונה אם הם מעוניינים לא כולם מעוניינים מחקרים היום הראו ש שבשלב ה זה כשה כשההורה בעצם מחזיק את ה את התינוק זה סוגר איזשהו מעגל ההתמודדות הנפשית אחר כך היא יותר קלה א ובאמת זה לא פשוט העניין הזה של ההתמודדות היום יומית או כמו שאמרת גם אם זה לא הילד שלך אבל זה הילד של החברה שאיתי כל יום פה מהבוקר עד הערב אנחנו יושבות ביחד ב חדר אמהות ומדברות וזה באמת האמות של הפגיה הם סוג של קבוצת תמיכה אחת לשנייה א וזה לא פשוט וכשיש לנו מקרה כזה זה מערבל את הסביבה זה עושה משהו ולפעמים אנחנו צריכים להתייחס גם לאמהות האחרות שזה לא התינוק שלהם ו אבל הם חוות גם איזשהו אבל גם גם הם איבדו משהו בעצם אז

באמת אנחנו מנסים להקל על ה המצבים האלה עד כמה שניתן ולהכיל אותם האחריות שלנו עוברות הכשרה בנושא הזה זה חלק מה ממה שצריך בשביל לעבוד בפגיה זה לא מספיק שצריך להיות סופר מקצועית וסופר אחראית ולדעת מה קורה מסביב זה פן אחד של העבודה אבל הפן השני שהוא לא פחות חשוב זה ההחלה הזאתי של ההורים של המשפחה פה פה אני חייבת לשאול א כסבתא הרי הרבה פעמים לדור הזה שלנו יש גם התמודדות עם נכד במקרה הזה שהוא פיצקלה כזה שיש עליו מלא דאגות אבל גם דאגות לילדים שלנו ומצד שני אנחנו לא ההורים ולא יכולים להיכנס חופשי לפגיעה אז אז איך איך רוקדים את כל הריקוד הזה יחד אז אני אפתיע אותך א כאשר ההורים מעוניינים ש סבא וסבתא או

מישהו בעל משמעות אחר כמו אחות של האמא שהיא מאוד קרובה אליה או חברה טובה שהיא מאוד קשורה אליה הרי האשפוזים בפגיה ים ארוכים האמא לא יכולה להיות שם 247 ואז אנחנו בעצם מחתימים את ההורים על איזשהו מסמך שהם מאשרים אנחנו לוקחים תעודת זהות שהם מאשרים שהאישה הזאת הסבתא הסבא או הדודה או זה ייכנסו לפגיע גם כשהם לא נמצאים ואנחנו מאפשרים את את זה שוב אני אני חוזרת לזה שאנחנו מתייחסים לטיפול במשפחה אנחנו מטפלים במשפחה משפחה זה גם אחים קטנים ואחים גדולים שאיפה התינוק שעם הילדה נכון פתאום נעלם א נכון נעלם יש לנו ספר כזה שאנחנו נותנים לאמהות יש לי אח פג שמסביר לילדים מה זה בעצם מהזה מה המשמעות של של אח פק

ולמה אמא פתאום לא בבית את שותפה אני מניחה אינסוף פעמים לרגע הראשון הזה שבו אמא או אבא יחד או לחוד רואים פעם ראשונה בעין שאינה מנהלת פגיעה במעייני הישועה בעין שילדה אולי ילדים כבר במשקלים תקינים קודם או אפילו אם זה ילד ראשון הרגע הראשון הזה שהורים רואים זה שלכם תשאי לי את זה רגע אוקיי אז קודם כל אנחנו זה לא אירוע ספונטני אה ב יש לנו פג מורכב א אנחנו מלווים אחת האחיות בדרך כלל גם רופא מתלווה אנחנו מלווים את ההורים בשביל למנוע את הבהלה הזאת כי המראה הראשוני אתה רואה דבר כזה קטן מחובר למיליון ואחד צינורות שאין לך מושג מה הם אומרים ו העניין הוא שכשאתה לא יודע אתה יותר מפחד בדיוק ולכן מה שאנחנו

הדבר הראשון שאנחנו עושים כשההורים נכנסים לפגיע אנחנו מסבירים להם מה זה כל דבר אנחנו אומרים שלום מזל טוב אנחנו תמיד אומרים מזל טוב גם כשהמצב מאוד קשה כי בכל זאת נולד פה תינוק ואומרים מזל טוב כבר נהיה לך טוב קודם כל מזל טוב המצב קשה יכול להיות המצב מאוד אנחנו לא אנחנו לא מטשטשים את המצב אבל אנחנו כן נגיד מזל טוב אנ ואז אתם מובילים אותם אל אל האינקובטור לפני זה אנחנו מסבירים אנחנו מסבירים א נולד פג בואי אני עכשיו ממציאה אירוע נולד פג בשבוע מאוד צעיר מה חי צעיר ויש לנו שבוע 23 וואו ו שאצלנו כן אתת שהייתה לנו מרואיינת בפתוח שנולדו לתאומות בשבוע 23 ום ברוך השם פשוט לא יתואר זה באמת לא לא יתואר ואני

יכולה להגיד לך שאם השנים אני כבר הרבה שנים מתרת לך א במקצה הזה כשהתחלתי לעבוד בפגה הייתי מאוד סקפטית לגבי הפגים הצעירים אמרתי כי אני מכירה כי מה הסיכוי כי אני מכירה מהספרים כן מה הסיכוי ומה זה וככל שעוברות השנים וחוזרים ילדים ולפעמים אני רואה את הדבר הזה שהיה באינקובטור כזה רץ לי פה במסדרונות אני אומרת אני אף פעם לא אני לא יודעת מה יהיה אני עושה הכי טוב שאני יכולה זה חיזוק באמונה שתדעי אני מאוד בגישה הזאת שלעשות מה שאני יכולה מהמקום שלי ולקוות להכי טוב שאפשר זה זה זאת הגישה גם בפגיעה שלנו ככה אנחנו מתייחסים לדברים אנחנו עושים מה שאפשר כל מה שפי טוב כנראה אז משבוע 23 מגיע פג אז ככה עקרונית יש

עניין שנקרא גבול החיות גבול החיות הוא שבוע 24 הסברה כאילו המדעית אומרת שמתחת לשבוע 24 תינוק בעצם א כמעט לא יכול לשרוד בעצם כן זה נורא תלוי איך הוא נולד את לא כולם אותו דבר נכון ו את יודעת גילינו שיש לוחמים אמיתיים הם באמת ל נכון שבנות יותר חזקות בתהליך הזה שזה לא חד מש זה הסטטיסטיקה אני לא יודעת להגיד לך ראיתי גם בנים ששורד יפה מאוד אני לא אזת אומרת ואז הם מתקרבים ורואים מראה לא פשוט לצפיה נכון ואז דמעות ברגעים האלה ל בעלה ל לפעמים לפעמים לרוב לא לרוב יש הלם א יש עמימות כזאת ואז אני מתחילה להסביר אני מתחילה להסביר הנה זה הצינור דרך זה הוא מקבל את החמצן עכשיו בוא תסתכל על המוניטור אתה רואה זאת

ה זאת הסטורציה זה רויון חמצן בדם אני רואה אני משתדלת גם להדגיש את הדברים החיוביים אני יכולה להגיד הנה עכשיו הריון חמצן הוא טוב זה אומר שאנחנו מצליחים להנשים אותו טוב א אני מסבירה מה זה הצינור הזה מה זה הצינור הזה מה זה המדבקה הזאת מה זה כל דבר זה לרוב אין קליטה של שום דבר וזה בסדר זה השלב זה השלב וזה בסדר ולכן אחרי שאני מסיימת כל זה אני אומרת זה ממש בסדר אם תשאל אותי עוד פעם את כל השאלות ואני אענה והכל בסדר ובאמת באים ושואלים אחר כך את כל ה את כל השאלות עוד פעם אנחנו מסבירים ולאט לאט יש איזשהו שלב של התאקלמות והבנה של של איפה אנחנו נמצאים ו ומה הולך להיות וגם יש יש הורים שונים זאת אומרת יש גם

אמרת נשים וגברים גם בין אישה לאישה ההתמודדות יכולה להיות שונה תגידי דורית הטיפול בפג עצמו לקלח אותו אני יודעת לשקול אותו כדאי לעשות המון המון המון זוזות כאלה שלו או או לא אז תראי בפגים מאוד אנחנו משתדלים בכלל בימים הראשונים אנחנו לא מזיזים אותם יש מה שנקרא פרוטוקול שומרי הראש אנחנו שומרים על המוח שלהם כל הכלי דם במוח מאוד מאוד רגישים ואנחנו מפחדים מדימומים מוחיים בימים הראשונים לכן בשלושה ימים הראשונים 72 שעות הראשונות הפג לא יזוז עד כדי כך שאנחנו יורדים לחדר לידה עם אינקובטור מיוחד שיש בו הכל ממה מהרחם בעצם הפאג עובר לאינקובטור באינקובטור אנחנו כבר נבצע את כל הטיפול זה אינקובטור שנפתח אם

צריך שם אנחנו נחמם אותו ונבצע את כל הטיפולים ושם הוא ישאר 72 שעות כדי לא להזיז אותו א בשביל לא לסכן אותו בשביל לשמור את המוח שלו ככה קוראים לזה שומרי הראש ככה אנחנו קוראים לדבר הזה כמובן שאי אפשר לא לגעת בכלל אבל כמה שפחות להתעסק כמה שפחות לדעת אחנו מרכזים פעולות זאת אומרת לא יכול לבוא מתי שהוא רוצה לבדוק אין דבר כזה אנחנו אומרים עכשיו בשעה הזאת אנחנו עושים א ש של אבח ועוזבים אותו ומניחים לו שקילה בימים הראשונים אנחנו לא שוקלים כי גם אין לזה אין לזה הרבה משמעות וגם אנחנו לא רוצים להזיז את הפג בהמשך אפשר לשקול את הפג יש היום משקלים בתוך האינקובטור זאת אומרת אני מרימה את הפג אני מאפסת את הזה

אני מניחה אותו וזה שוקל ואני יודעת כמה ה שוקל יש לנו הום את הטכנולוגיה הזאת רחצה אנחנו לא עושים בפגים צעירים ז הם לא עבדו בדיוק ברפת את אומרת נכ א' הם לא עבדו ברכב ב' כאילו זה לא נעים להם בשלב הזה בחיים שלהם כמה שפחות גירויים חשוב לנו מאוד לשמור אותם טופים א אנחנו נותנים להורים להתקרב בהתחלה ולגעת א בהתחלה פגים צעירים מאוד אוהבים מגע עמוק דווקא זאת אומרת אנחנו התנועות צריכות להיות מאוד עדינות זאת אומרת לא תנועות חדות לא להזיז גם כשאנחנו מזיזים אנחנו קוראים לזה עבודה בארבע ידיים זאת אומרת אין אחות אחת שעובדת ם שתי אחיות ניגשות אם אנחנו רוצים לסובב אנחנו נעשה את זה לאט לאט תוך כדי עיטוף של הפג

כדי שהוא לא ירגיש את ה את מכירה את זה את ה כדי שלא יהיה את זה למנוע את את ה בעלה הזא בדיוק אנחנו ל שומרים הכל בתנועות עדינות הכל זה כמו לעבוד קצת עם בובת חרפ ככה הכל לאט לאט הכל בעדינות וגם את ההורים אנחנו מדריכים אנחנו מסבירים להם שכן שמותר לגעת וזה בסדר ואנחנו מעודדים הגה רק בצורה שתהייה טובה ונעימה לפג שלהם בשלבים טיפה יותר מאוחרים במידה והתינוק יציב מתייצב פילו שהוא מונשם עדיין אבל יחסית הוא מתייצב והוא לא באיזשהי סכנת חיים מידית כרגע א אנחנו עושים מה שנקרא קנגרו קנגרו זה בעצם סקין טו סקין זה שאנחנו בעצם מוצאים גם אבא גם אבא יכול לעשות גם סבתא אם ההורים מאשרים גגם סבתא יכולה לעשות כן דעת

מה למדתי מהתעניות שלי בדבר הזה משהו שאני לוקחת אל תוך ה חיים שלנו שאני לא זוכרת איפה ראיתי את זה ש כשפג עטוף באיזשהו כמו קן כזה קטן ואז אם הוא בועט עם הרגל ה הוא יודע ש שיש לו סוף נכון נכון זה תסבירי את זה א נכון באמת כל הפגים נמצאים בתוך מה שאנחנו קוראים לו כן אמרת את המילה המדוייקת ככה קוראים לזה באמת זה כמו א רצועה כזאתי שרכה כן ואנחנו מסדרים את זה בצורת עיגול בעצם הרי תארי לך ברחם איך התינוק שוכ המון התנגדות מהדפנות גם של אמה פה פתאום בעולם אין ל אז אנחנו מחכים את זה אנחנו שמים את העיגול הזה הפג שוכב בתוך העיגול הזה ובעצם הוא מרגיש את הגבולות של הגוף שלו בעצם הידיים נשארות שמורות פגים

אוהבים את התנועה הזאתי הידיים מקובצות הרגליים מקובצות נוחה וברית נכון תנוחה וברית וככה גם אנחנו מדריכים כשאני אומרת מגע עמוק אז אנחנו מניחים בעדינות את הידיים ואז הוא מרגיש שטוף אנחנו גם הרבה פעמים עוטפים אותם אנחנו לוקחים ממש חיתול ועושים להם ושים להם איזשהו עיטוף כדי שירגישו מוגנים והתחלנו לדבר קודם על קנגרו אז אני רק אסביר אז קנ גרו זה בעצם שאנחנו לוקחים את ה את הפג הצעיר ואנחנו מניחים אותו ישירות על האור של האמא או של האבא כמובן שהכל סגור וזה וסגור מסביב זה משהו מאוד אינטימי ו ורגיש האמהות א זה נותן להם המון סיפוק וגם יה אמיתי פתאום כן וגם לפגים עצמם את רואה ממש במוניטור פתאום שהדופק

מתחיל ככה להתייצב לרדת פתאום כשהוא נמצא כמה דקות על אמא הוא שומע את הקל שלו הוא מרגיש את החום גוף שלה הוא מריח את הריח שלה א אוצי זה לימד הקטע הזה שאתה מבין שיש לגבול שלך גוף א גבול א כמה מצד אחד ההתנגדות היא כל כך טובה בשביל הבנת כמה יש לי כוח כי רק שמשהו מתנגד לי אני בעצם מבין שאני לא בועת בחלל שהכל מותר בו נכון נכון הוא מביא זה עוזר בתחושת התמצאות זה עוזר בעצם גם לחבר המוח עושה את הקישור של הגבולות של הגוף הוא לאט לאט לומד אה נכון תינוק בהתחלה הוא הוא לא שולט לאט לאט הוא מבין הוא מסתכל יש לו יד קשר הנה התחלה וה הסובין אז זה בדיוק עוזר לזה כאילו אנחנו תוחמים אותו כדי שהוא יוכל לאט לאט להבין

את הגבולות של הגוף שלו בדיוק אני לא יכולה לסיים בלי שנדבר אני חשבת על ההורים אני חושבת על הילד אני חושבת עלכם כצוות על עלע על הפעם הזאת בעזרת השם ועוד פעם ועוד פעם שבאים וסוגרים מעגל בפגיע יוצאים חוזרים עוד שנה ועוד שנה הזמן הוא כמו גלגל עם עם הילדים שהולכים וגדלים ומבינים מה עשה הטיפול המסור הזה והסייעת דשמיה הגדולה הזאת שתזכו לגדל הרבה הרבה ילדים בריאים שלמים מאושרים להעביר את ההורים תהליכים של התבגרות בפני עצמם כנראה כשמדובר בכל גידול של ילד אבל בטח בגידול של פג דורית לינה תודה רבה רבה תודה רבה כמה רחמים כמה מחר כמה השילוב הזה בין אמונה וטכנולוגיה מובילים ילדים אל תוך העולם וך שאנחנו גדלים כולנו נכנסים יחד נקובה ש ים