"חטפתי שני כדורים": נחמיה סגרון על הרגע המכונן בחייו

אני מצליח להבין בשעויר שנייה הזה שאנחנו נמצאים בסיטואציה של פיגוע, אני מספיק להסתובב הצידה על הבן דוד שלי ולדחוף אותו וכשאני דוחף אותו בעצם אני חוטף שני כדורים א חוטף שני כדורים כדור אחד ביד כדור אחד בחזה שמי נחמי סגרון אני בן 35 היום הסיפור שלי בעצם קרה לפני 20 שנה גרתי אז בבית חגאי נהר בן 15 למדתי בקירת ארבע הייתי מדריך בבני עקיבא באר שבע ירדנו לטרמפיאדה של בית חגאי היינו ארבעה חבר'ה יחד איתי היו עוד בן דוד שלי שבעצם חזר הביתה אבי חי לוי חבר מאוד קרוב שהיינו ביחד מדריכים בבני עקיבא בבאר שבע למדנו ביחד בקרת ארבע וגרנו ביחד בבית חגאי ובטרמפיאדה בעצם פגשנו נער רביעי בשם אבי מנצור שגר בישוב

הסמוך בישוב תניאל ובעצם ארבעתנו יום שישי בצהריים עומדים א בדרך דרומה הגיע רכב מבית חגי נוסע לכיוון הרד יש לו שני מקומות אנחנו אומרים לאבי תעלה מלא אתה בעצם ליישוב הסמוך להיותניין אנחנו נחכה לטרמפ הבא אחרי ממש 15 שניות מגיע עוד רכב אנחנו בטוחים שזה רכב שבא לעצור לנו לוחיץ זיו צהובה אבל בעצם הרכב מעט לכיווננו ומהחלון האחורי הימני יוצא בעצם מחבל יושב על החלון ותחיל לפתוח עלינו באש מתחיל לראות עלינו עם קלצ'טיקו חצנית גדולה ובעצם מעצר הראשון אביאי לוי א לצערנו הרב נהרג במקום אני מצליח להבין בשוריר שנייה הזה שאנחנו נמצאים בסיטואציה של פיגוע אני מספיק להסתובב הצידה על הבן דוד שלי ולדחוף אותו וכשאני

דוחף אותו בעצם אני חוטף שני כדורים א חוטף שני כדורים כדור אחד ביד כדור אחד בחזה המחבלים ממשיכים לנסוע בנסיעה איתית א רואים את אידיאד מנסור פותחים עליו באש רוצים אותו מאוד מאוד קשה ולצערנו הרב יומיים אחר כך אביד מת מבצע כלומר תוצאת הפיגוע בעצם שני נהרים ארוגים ארי חי לוי ואבוי מנסור שהם מקום דמם ואני מוגדר כפצוע קשה אני מפונה לבית החולים ומה שנקרא קשה שח יציב מייצבן את המצב שלי ביום שבת בבוקר נכנס לחדר ניתוח עושים ניתוח מאוד מורכב ביד של שבע שעות ובעצם יוצאים סכנת חיים אחרי אחרי הניתוח בעצם איזשהי השגחה יום שני אני יוצא מטיפול נמרץ התפקוד של הגוף שלי בעצם חזר להיות באופן מלא כמעט רק עם היד

בעצם היה לי פתיעה מאוד קשה ביד הכדור בחזה בחסדי שמיים לא עשה נזק משמעותי הוא נכנס בעצם מפה יצא מבית השכי ולכן הוא לא פצע איברים פנימיים משמעותיים שבוע וחצי הייתי בבית חולים אחרי שלושה חודשים אני מתחיל בעצם לראשונה אני רואה את היד שלי א שנראת באופן מאוד מאוד לא נעים ואני מתחיל בעצם תהליך של ריפ ריפוי בעיסוק שיקום בעצם פיזיותרפיה ובזמן הזה אני שוקע באיזשהו צר באיזשהו דיכאון באיזשהו קושי מאוד מאוד לתפקד ביומיום כי אני מבין שמה שנקרא קשה לי מאוד ע עם המצב הזה ואני יושב וחושב על תקופה מאוד קרוב לחודש שאני בעצם לא הולך לריפוי בעיסוק ואני יושב וחושב עם עצמי הרבה מאוד זמן ושמה בעצם הבנתי שהמלחמה היא

לא נגד מחבל כזה או אחר והיא לא מחבל נגדי בגלל שקוראים לי נחמיה ואני גם בבית חגאי המלחמה הרגע המכונן הזה של הבנה שאנחנו לא במלחמה של אדם נגד אדם זה לא המחבל נגד נחמיה זה לא נחמיה נגד המחבל זה מלחמת החושך של המחבלים כולם נגד האור של עם ישראל לאורך כל הדורות שבעצם מוסיף אור בעולם והם מנסים לכבות את האור הזה. וזאת ההבנה הזאתי שאנחנו בעצם כל אחד מאיתנו שבעצם נופל לתוך היאוש הזה, לתוך הדיכאון הזה בעקבות המחבלים, זוהי בעצם ההבנה והתובנה שהייתה הלכתי ואמרתי לעצמי אני חייב להתגבר על זה, אני חייב לקום המקום הזה, חייב לנצח את החושך הזה. ואת זה עושים על ידי תוספת של אור. וכשאני מבין את התובנה הזאתי, אני

אומר לעצמי, אני חוזר לשיקום, אני חוזר לתפקוד כמעט מלא. אני מתקדם בחיים, ברוך השם מתחתן, מקים משפחה, מתגייס לצבא, עושה שירות משמעותית בחל המודיעין, עושה מילואים עד היום, ברוך השם נשוי, שבעה ילדים, עובד בחינוך, מתעסק בדברים משמעותיים כמה שיותר, מתנדב במנדה, מתנדב וחידת חילוץ, מתנדב איפה שאני יכול. א כשהייתי בן תשע, אבא שלי חלה במחלת הסרטן א ואחרי שלוש וחצי שנים הוא נפטר. הייתי בן 12 ו10 חודשים. כלומר במצווה שלי הייתה בלי מוזיקה ובעצם הסתובבתי עם איזשהו חור שחור כזה א מגיל הנהרות המוקדמת בעצם החור הזה מה שנקרא קצת לך וגדל אחרי הפציעה א וחלק מהתובנה הזאתי של הלילחם בחושך זה לא דווקא נגד מחבל זה

גם נגד מה שנקרא היצר הרע שמושך אותך למטה א אז בעצם ההתגברות הייתה על שני הדברים והמקום הזה של להוסיף אור הוא בעצם לגרש את הנקודה החשוכה הזאתי שיש בלב אני חושב שיש אותה לכולם בלב זאת אומרת לכולם יש בלב יש איזשהו משקולת שמורידה אותם למטה וויש צורך מה שנקרא לפרוץ כנפיים אז ככל שנגביר אור ככה בעצם החושך יקטן הוא לא יעלם או יקטן ‏Ja.