הדרכה קצרה: יש לך את הכח לשנות את העולם - הרב זמיר כהן (עם כתוביות בעברית)HD

מסיים הלל ואומר: "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש". "מקום שאין אנשים", יש לזה שני ביאורים, שתי משמעויות, ששתי המשמעויות נכונות. המשמעות האחת, הפשוטה, עברת דירה לשכונה מסוימת, אתה רואה שאין שם בית כנסת, ואנשים, או שנוסעים למרחקים או שמתפללים בבתים, השתדל להיות איש - תפוס אתה יוזמה, תחתים אנשים, תיגש לעירייה, "אנחנו רוצים לבנות כאן בית כנסת". יש בית כנסת, עברת למקום שיש בית כנסת אבל רק מתפללים בשבת, לא בימי חול, תארגן קבוצות, בואו נתארגן 15 איש כדי שגם אם מישהו נעדר - יהיה לנו מניין, מקבלים על עצמנו כל יום לבוא להתפלל במניין. זכות הרבים תלויה בך. אתה רואה שזה מקום שאין אנשים, אין מי שעושה את

זה, אז אל תסמוך על אחרים שיעשו, תעשה את זה אתה. אדם שרואה שבשכונה יש הרבה ילדים בבתי ספר לא דתיים, לא יודעים א-ב, אפילו שמע ישראל לא יודעים, לא יודעים א-ב ביהדות, כלום. היום בתי ספר לא דתיים, לצערנו, בסיס שילד יהודי צריך לדעת, מחסרים מהם. אמר לי פעם בחור שהגיע לסמינר של "ערכים", הוא אומר: לדתיים יש בחירה כי מי שגדל בעולם הדתי אז לפחות הוא לומד מהי תורה, לומד מהן מצוות, רואה שיש עולם שהוא לא דתי ויש לו בחירה - יכול לבחור בין זה לבין זה. אבל הוא אומר: במקום שאני גדלתי אפילו לא לימדו אותי מה התורה אומרת. אני גדלתי בלי שייתנו לי לבחור אפילו, לא נתנו לי לבחור. לא לימדו אותי מה היהדות אומרת. הוא

דיבר ממש בכאב עצום. אז אדם שנמצא בשכונה מסוימת ורואה ילדים מסתובבים ברחובות חסרי ידע, יכול ליזום יוזמה, יאמר: במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. מפרסם להורים או אפילו פתקים בתיבות דואר, איפה שצריך, שבכל שבת בשעה 12 בצוהריים, למשל, בבית הכנסת יש קריאת תהילים עם סיפורי צדיקים, מחלקים ממתקים ופרסים. אם יש לו יכולת אז הוא קונה את הפרסים ואת הממתקים מעצמו. אין לו יכולת, רק יש לו יוזמה, יכול לפנות לגבאי של בית הכנסת לפנות לבעל סופר, לומר: אתה מוכן לתרום קצת ממתקים כל שבת, פרסים? אני רוצה לחלק לילדים. ובאים 10 ילדים, 12 ילדים, כמה שבאים. והוא קורא איתם קצת פרקי תהילים, אחר כך נותן להם איזה סיפור יפה

של חיזוק על כיבוד הורים, על התגברות על יצרים, על דחיית סיפוקים מגדולי ישראל, אמונה בקב"ה, נותן להם את היסודות שבבית הספר הם לא מקבלים, לפחות יקבלו בבית כנסת. זכות הרבים תלויה בו. לא יאמר לעצמו: אבל מי אני ומה אני? אני בסך הכול אדם פשוט, עובד במפעל. אבל זה מקום שאין אנשים. מקום שאין אנשים - השתדל להיות איש. כך גם אדם שברוך השם שומע הרצאות, שיעורי תורה, יש לו ידע בתורה, הזמינו אותו לאזכרה או חס ושלום יושבים שבעה והוא נכנס לשם, רואה את כולם יושבים, האבלים יושבים, האורחים יושבים, אין להם על מה לדבר. מדברים דברי הבל. והוא, יש לו מה לומר להם, שמע הרצאות על הישארות הנפש, על תכלית החיים, העולם הזה

דומה לפרוזדור, יש לו איזה סיפור יפה, אבל הוא אומר: מה, אני רב? אני לא רב, אני בקושי הולך עם כיפה. לפעמים גם זה לא. אבל יש לך ידע - תאמר להם: אתם רוצים לשמוע איזה רעיון יפה ששמעתי באיזו הרצאה? באיזה שיעור? כולם יגידו לו: ודאי, בכבוד. ואז הוא מתחיל לדבר. אבל אני לא רב, אבל פה זה מקום שאין אנשים. אם אתה לא תדבר דברי תורה, יתחילו לדבר פה דברי הבל, דברי שטויות. מקום שאין אנשים - השתדל להיות איש. זה יסוד גדול שאדם צריך לומר לעצמו. אם הוא רואה שיש מי שעושה את זה טוב, אתה לא צריך לדחוף את עצמך בכוח כדי להתבלט, להראות שאתה יודע ואתה חכם ואתה גדול. יש מי שעושה את זה טוב, לא צריך להידחף. אבל אם אתה רואה

שאין מי שעושה את זה או שלא עושים את זה טוב כמו שאתה יכול לעשות, ואתה יכול להיכנס לתמונה בלי לפגוע באחרים, בכול צריך להפעיל שיקול דעת, אז השתדל להיות איש.