"מבטיחים לי ולא מקיימים. הפעם אני מבטיחה לעצמי" | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

זה מרגיש כמו הפעם המיליון. חוזר אליך עם פנים בקרקע. שוב אומרת אותן המילים, מתנצלת אותם השבילים. איך נפלתי פעם אחר פעם, איך החזבתי אותך בגדול. הבטחות ומילים שאמרתי היו כרשומות עלכול ושמתי את כל העולם. תירוצים, הסברים יש כמו ים. האמנתי לעצמי וכיויתי בליבי שתסלח. כי אני רק בן אדם. אני טועה פה ושם. שלום שלום ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש כן כן אנחנו כבר כמה זמן לא אמרנו את המשפט הזה אנחנו אחרי תקופה ארוכה של חגים שלא ידענו איזה יום היום רק ידענו ערב חג או ערב שבת ממש משמחה לשמחה ועם בשורות טובות לכל עם ישראל ואנחנו מה לעשות מחפשים את הנחיתה הרכה לשגרה. ועם כל זה שאנחנו חוזרים לשגרה, אנחנו

מבטיחים לעצמנו כל מיני הבטחות אחרי החגים שכולם מכירים, אז הנה זה הגיע, זה עכשיו. והנפש שלנו שתמיד מחפשת יציבות ותמיד רוצה לקיים את ההבטחות שאנחנו מבטיחים לעצמנו, איפהשהו מתעוררת בהתנגדות. צריך לומר את הדברים בצורה פשוטה. אנחנו היום נחפש ביחד את המקום הזה שבו אנחנו כן מצליחים לעשות שינוי, שבו אנחנו כן עומדים בהבטחות שהפתחנו לעצמנו וגם מתמודדים עם אכזבות מהבטחות שהבטיחו לנו ולא קוימו. אז על הגשר הזה שבין העצמי לבין האחרים אנחנו נתפוס מה שנקרא את כל הקצוות ונענה על כל השאלות במיוחד על השאלות שמגיעות מכם. צופים יקרים, אתם רואים את המספר שמופיע על המסך. זה מספר בשביל השאלות שלכם, אתם שולחים אלינו

בהודעת וואטסאפ. השאלות מגיעות לכאן לאולפן ותענה לכם לא אחרת מאשר הרבנית פרי כהן שנמצאת כאן לצידי. שלום וברכה.

מתרגשת מאוד להיות כאן שוב. כן.

אחרי הרבה זמן.

כן ממש.

אז איך את עם השגרה? זה שאלה שאני חייבת לשאול.

איך אני עם השגרה? לעתים אני ממש אוהבת אותה והרבה מאוד פעמים אני ממש מחכה לדבר הבא. ואני שואלת את עצמי רגע אז מה לא בסדר איתך? את אוהבת שגרה או את אוהבת אה במיוחד אה אפילו שדיברנו על זה קצת קודם נגלה לו אני לא יודעת להתלבש נכון אני תמיד בוחרת לברוח אלה שחור שחור שחור כי זה תמיד א מאוד מגדיר אותי כן וזה אזור הנוחות שלי ווזה בעצם לא רק כי זה מונע ממני את הצורך להחליט אז מה ללבוש היום כשהילדה שלי אומרת לי אמא את יודעת אני ככה טועה מה אני הולך ללבוש לאירוע אמרתי לה תראי איזה יופי לי אין את ההתלבטויות האלה אני לובשת את השחור או השחור או השחור אה אז אז זה הרבה יותר נוח לי כי אני צריכה שיהיה לי משהו

מוגדר, אני לא צריכה לא ואז כשפתאום אני אומרת לעצמי רגע, את אוהבת שגרה אוהבת ריגוש את מוגדרת או לא? ולא אכפת לי להגיד, "אוקיי לא, אני לא מוגדרת, אני אוהבת גם ככה וגם ככה."

כן, אבל גם זה בתוך איזשהיא הגדרה שהיא מאוד ברורה, מה אני כן שמה, מה אני לא שמה. זאת אומרת, יש איזשהו מרחב שעדיין את מצמצמת אותו לבחירה מוגדרת, אבל עדיין יש דברים שאת לא תשימי. יש דברים א שגם מבחינה הלכתית, גם מבחינה של מתוקפת תפקידך, היא נקרא לזה ככה. זאת אומרת יש כאן איזשהו מרחב תמרון, אבל הוא מוגדר, הוא מצומצם. אז כאן השאלה היא רק מה את מגדירה בתור אזור הנוחות שלך? את מאפשרת לעצמך פחות וטוב לך עם זה.

אה כי כן כי זה יותר מגדיר. אבל עוד הפעם אני מוגדרת אני אני מוגדרת בתוך הגדרה אבל כשאנחנו מדברים על שגרה או א אני קוראת לזה אטרקציה כי החגים אוהבים בשבילי איזה משהו מאוד אטרקטיבי כ התכוננות וכולי. אז מצד אחד כשמתחילה שגרה יש לי מין ריגוש כזה של אוקיי זה שוב פעם לקום בבוקר להעיר את הילדים להכין להם את הסנדוויצ'ים לשלוח אותם ורוטינה של יום יום ואחר הצהריים להכין להם את המרק או להכין להם את הפתיטים עם המשהו לארוחת ערב יש בזה משהו שמרגש אותי ועם כל זה כשאני ערב חג או ערב אירוע או אז גם זה מרגש וזה משמח כיוון שהקדוש ברוך הוא נתן לנוז הוא יודע בדיוק ממה אנחנו מורכבים והוא יודע שאנחנו נצטרך את הדברים

שירימו אותנו מתוך השגרה הזאתי. כיוון שאם השגרה לא תהיה שגרתית אז גם היא תרגש אותנו. וכשבאים לנו האירועים האלה או הדברים האלה שמרימים אותנו אז זה טוב. זה זה מריעים, זה כיף. ואז זה כיף וזה כיף כי הקדוש ברוך הוא בעצם רוצה שאנחנו נחיה בטוב. אין ספק שהוא הוא נתן לנו את זה ברוב רחמה וחסדה וזה מה שנקרא ללכת משמחה לשמחה ויש אנשים שגם המינונים האלה הם יותר מדי בשבילם שהם רוצים כבר את הימים הרגילים את השעות הרגילות את מה קורה א אורחים שמפתיעים או דברים כאלה זה זה מטלטל אותם מדי אז באיזשהו מקום בתוך החגים בתוך השגרה יש לנו גם את אהבת החידוש דוש שנראה לי שזה גם משהו שפוגש אותנו כי לכל שבוע, לכל ימות החול יש את השבת

שזה גם עוד פעם להתחדש, עוד פעם להגיע למצב ש שאנחנו שוב מתלפשים יפה, אוכלים, אס מי להזכיר כרגע ווגם עכשיו יש אנשים שלוקחים את ה את הימים האלה. זה היום השלישי הראשון לשגרה. רגע, בוא ניקח את זה לאט. ויש כאלה שאומרים על מה הם מדברות כאילו היה חגים זה כבר פסה אנחנו כבר עמוק עמוק בתוך השגרה מה גורם לבן אדם להיות בצד הזה או בצד הזה זה אינדיבידואלי בדיוק ואז אנחנו באמת יכולים לראות אלה שאומרים אנחנו ביום השלישי לשגרה בעצם הם אוקיי עוד יום של שגרה אמ ויש את אלה שאומרים וואו אנחנו וואי סוף סוף בתוך שגרה אז יש את אלה שהספרו את הימים ויגידו אוקיי בסדר עוד יום עוד יום וגם יהיה להם קשה לחזור לשגרה וואי איך

לא בא לנו לחזור לעבודה איך לא בא לנו לחזור לשגרה איזה כיף שיש לנו את ה את המשהו האחר הזה ויש את אלה ש לא בוא נחזור לשגרה בוא וואי לשקט הזה שהנה הילדים חזרו למסגרת ואין לי אותם על הראש ואין לי כל יום לחשוב מה אני עושה איתם ו

ממה זה נובע זה אופי או שזה משהו ב

כן זה נפש פועלת זה נפש שונה זה אלה צריכים את זה ככה ואלה צריכים את זה ככה במיוחד תסתכלי על הקטע של שבת. יש את אלה שיגידו וואי שבת מנוחה, בסדר, יאללה. ויש את אלה שיגידו וואי, איזה כיף שבת, אז אפשר להתלבש יפה, אפשר להכין איזה אוכל שונה, אפשר לחדש, אפשר את אלה שילל שבת אצלהם זה שוב המרק, המרק עוף המכובש עם ה עם הגפיל טפיש, עם ה עם ה האוכל הרגיל, הידוע. א והם לא ישנו לעולם. שוב זה אין לו שזה מחמל אצלו.

זה ממש מעניין. לדעתי מה הנפש שלנו רוצה להגיד לנו דרך הדבר הזה. כי הרי הכל זה איך אנח איזה משמעות אנחנו מעניקים לדבר, איזה משמעות אני א אני מערבבת ביחד עם התבשיל שאני עושה שמסמל בשבילי את השבת שגורם לי להתחדש שוב בתוך הדבר הזה או שגורם לי להיכנס לתלם הזה של השגרה שני נקמתי בבוקר התלבשתי עוד יום עוד יום עוד יום עוד יום זאת אומרת זה מעניין אותי לחקור מה המקור לזה בנפש או שאת אומרת זה פשוט אינדיבידואלי זה כל אחד איך שהוא גדל איך שהוא התרגל איך שהוא גם כשאנחנו מדברים על אינדיבידואלי עדיין זה כוחות נפש שפועלים אבל תראי זה מעניין בפרשה קודמת פרשת בראשית אז הקדוש ברוך הוא לקח את ה את העולם שבעצם היה

מים והוא חילק שמיים וים שזה מים ומים מים עליונים מים תחתונים אבל המים האלה קוראים שמיים ולמים האלה קוראים ימים ים וחשבתי לעצמי איזה מדהים זה לקחת את אותו דבר לחלק אותו שם קוראים לזה שמיים וכאן קוראים לזה ים ו לאותו מושג שתי הגדרות שונות או חלוקה אחרת לגמרי או כשהוא לקח את ה את החושך ואת האור א בעצם האור נברא מתוך החושך החושך היה קיים והאור נברא מתוכו ושוב א הוא מחלק את היום ואת הלילה את את האור ואת החושך זה עולם שבו עכשיו מתחילה חלוקה לשמות שונים א אבל במיוחד הים שזה שמיים ומים שזה אותו דבר בשתי שמות שונים זה הדרך שבה אנחנו נראה את הדברים ונקרא להם את השמות שאנחנו בוחרים אליהם וזה יכול להיות

אותו מושג וזה יקרא לזה שגרה מבורכת וזה יקרא לזה שגרה משעממת כל אחד ואיך שהוא פועל והשם שהוא נותן לזה וזה תמיד מאוד מעניין עכשיו מאיפה זה מאיפה זה נובע או זה זה זה מעניין

בעצם לראות כל אחד מאיפה הוא מביא את זה מה הוא רוצה מה הוא מחפש אבל זה באמת באמת זה קשור לנפש פועלת ואופי שזה בעצם מבחינתי נוח איך אנחנו מתנהלים מה עושה לנו ומה אנחנו מחפשים בחיים ובאמת איפה גדלנו ואנחנו תוצר של מלא דברים שיצרו את מי שאנחנו

זאת אומרת גם חוויות הילדות שלנו משפיעות אלא אם כן אנחנו בחרנו אחרת מחוויות הילדות שלנו ואז אנחנו סוג של פותחים דף חדש

שזה בעצם

קצת כמו עכשיו אני חושבת שאין אחד שלא מחליט מחר בבוקר, היום הראשון, שאחרי החגים, שלוש נקודות, כל אחד עם ההבטחות שלו לעצמו. ויש כאלה שההבטחות האלה יתפסו, מה שנקרא, והחזיקו מעמד ויראו שינוי מיום ליום, משעה לשעה, מזמן לזמן. ויש כאלה שאחרי כמה זמן אין השינוי הזה מתפוגג וחוזרים חזרה לשגרה שהייתה לפני החגים לפני שהפתחנו לעצמנו. מה גורם לשינוי להיות בר ביצוע ולהחזיק מעמד לעומת שינוי שמתפוגג ולפעמים גם לא מבינים היי מה קרה כאן הבטחתי דמיינתי תכננתי עשיתי את כל ההשתדלות ומשהו פה התמוסס החלטתי שמשהו יקרה ופתאום עובר הזמן ואני מגלה שהוא לא קרה ובת אנחנו מקבלות כל מיני שאלות ו א אחת אנשים שצופות בנו והיא

הרבה פעמים שואלת שאלות והיא אפילו מבקשת שנדון בהם היא עלתה משהו שהוא באמת מאוד חשוב ולפה אנחנו רואים את זה על הבטחה שלו קימה היא מספרת ש היא נשואה לבעל שהוא מאוד מאוד ביקורתי ומתי היא מרגישה את זה במיוחד אז היא למדה כבר בתוך הבית איכשהו לשת את זה והילדים איכשהו למדו לשת את זה ו אבל כשמגיע חג הסוכות וכולם יוצאים החוץ לרחוב אפילו היא אמרה בכפרות יצאו לעשות מנהג כפרות והם עומדים שמה ככה עם התרנגולת ובעלה מתחיל להתלונן מפה, להתלונן משם והיא מסתכלת ימין ושמאל והוא רואה כל כך הרבה אנשים ומה כולם רואים עכשיו איך הוא מתלונן ואז היא שלחה לי אמרה לי לפני חג סוכות הנה עוד מעט אנחנו נצא לסוכה ועכשיו זה

כבר לא אני ובני ביתי זה כל השכנים ישמעו עכשיו איזו הבטחה יש פה שלא קומה בעצם אני מסתכלת על זה האישה הזאתי התחתנה כשהם התחתנו הם הבטיחו אחד לשני שהם יהיו הכי בסדר

אחד הבטיח לשני בזמן הפגישות שהולך להיות להם באמת הם הולכים ללקק דבש אחד עם השני וכל אחד ניסה לעשות את ה את את השו שלו ואת ההבטחה שלו ואת ה אמ להביא את עצמו הכי טוב שיש ואז מתחתנים וזה תמיד נורא מצחיק אותי שבנות אומרות אני צריכה לצאת איתו כמה שיותר כי אני צריכה לדעת מי הוא באמת אחותי את לא תדעי מי הוא באמת את שלא תתחתני ותתחילו לחיות ביחד ולאחד חשבונות בנק ואמא שלו ואמא שלך יכנסו ביחד לתוך הבית שלכם והוא יביא את אמא שלו ואת תביא את אמא שלו לא תישארי חייבת ואז את תכירי באמת את מה שיש שם אותם ובעצם היא אומרת א או שאני מנסה להסביר את המצב אה הוא הבטיח לה שהוא יהיה הכי טוב שיש ואז פתאום היא מגלה

שזה לא פשוט כי הוא מבקר בלי הפסקה ועכשיו היא צריכה לחלוק את זה עם השכנים והיא נורא נורא נורא מתביישת אבל הייתה שם הבטחה הייתה הבטחה שיהיה לנו את הבית הטוב ביותר הייתה שם הבטחה ש א לא יחסר לנו כלום שאני אתנהג אלייך הכי יפה כדאי לך כביכול במילים אחרות להתחתן איתי ואני אעשה אותך אישה מאושרת ופתאום היא לא מאושרת ואז היא מבטיחה לעצמה. היא אומרת, תראי, אני הולכת לעשות לזה סוף, חייב להיות דרך לפתור את זה. אבל איפה אנחנו נופלות? אז היא הבטיחה לעצמה בחג סוכות הקודם שיותר השכנים לא ישמעו לא כי הוא לא יגיד, אלא כי זה פשוט לא יקרה. היא לא תיתן לזה יותר את האפשרות ויהיה בסדר. ויצאנו בחקסוכות ונכנסנו לשגרה

וזה בסדר, זה כבר פחות מפריע. אבל בסוכות היא הבטיחה לעצמה תחת עצי הסכך שהיא לא תיתן יותר. היא תעשה טיפול מערכתי לתוך הבית שלה. וכשיורידו את הסכך וכבר השכנים לא שומעים וזה היא ובתוך הביתה אז היא יכולה עוד איכשהו להתמודד עם זה ויהיה בסדר ואז מגיע חג סוכות הבא ושוב ואז היא אומרת לעצמה אבל איך בשנה שעברה הבטחתי שזה לא יקרה יותר איך נפלתי? איך הסכמתי שוב לקבל את זה? איך הסכמתי שוב להידרך על ידיו וכל הבית שלי עכשיו סופג את מה שהוא סופג. איך לא עשיתי שום דבר עד עכשיו? אז אנחנו צריכים להבין שבזמן שאנחנו חווים משהו שהוא לא נעים לנו אז אנחנו רוצים לעשות שינוי. אנחנו אפילו מבטיחים. וכשאנחנו נכנסים לשגרה

זה פתאום הופך להיות בסדר, יותר נסבל, ואז אנחנו מפסיקים. כדי לעמוד בהבטחה הספציפית הזאתי, אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד חזקים.

כן?

אני לא מוכנה לוותר על זה. זאת אומרת אני לא מוכנה לוותר על עצמי יותר, על מה שלא נוח לי, על מה שלא בסדר. רק מה? שאנחנו קצת דורסים את עצמנו בתהום הנשיה וזה הופך ונהיה. כדי לשמר את זה אני צריכה ברגע שגרם לי לעשות לתת הבטחה לעצמי באותו הרגע אני חייבת לעמוד שם עם היד על הדופק ולומר אני מקבלת ואפילו לבקש סיעתא דשמיא כי ברגע שאני אעמוד שם ואני אבקש לעצמי את את המנוחה הזאתי אני אבקש לעצמי את השינוי הזה ואני מוכנה לעמוד שם ולהבטיח אני לא אותר על זה יותר אני רוצה שינוי לעמוד ולומר אני רוצה שינוי. יש מושג בגמרא אני אני מוכן לשינוי. אני לא אתן את המילה את ההגדרה כמו שהיא כתובה שם בגמרא כי זה בארמית אבל

אני מוכן אני זמין לשינוי כאן ועכשיו. וכשאנחנו משחררים החוצה לחלל האוויר אני זמין לשינוי. אז זאת ההגדרה שלנו עכשיו. זאת הגדרה שבאמת מוכנה להשתנות. היא יוצרת החוצה. אני מוצ אני מוציאה החוצה את המילים האלה ואני יוצרת כרגע את ולעמוד על זה עם עצמי אני באמת רוצה שיהיה שם שינוי ואנחנו גם יודעים שיש משמעות מאוד גדולה לדיבור להחלטה לל ללבוא ולהגדיר ולהגיד את זה ואנחנו נרצה באמת להעמיק בזה עוד וולשמוע איזה עוד דרכים כי אני רוצה קצת לאתגר את העניין הזה של להביא את השינוי לידי ביטוי אנחנו ברשותך נצא עכשיו להפסקה מוזיקלית. אנחנו ניתן לכם את ההזדמנות גם לשלוח את השאלות שלכם למספר שמופיע על המסך שיגיע כאן

לטלפון שבאולפן. אנחנו מחכים לכם פרי כאן תענה על השאלות ואנחנו כבר חוזרים. ‏J סיבה כדי לשמוח, לא צריך סיבה כדי לרקוד הוא נתן לי את כל הכוח לגרום לכם לרקוד. אז תפתחו את הלב תתנתקו מהכל תאמינו בא אחד כי הוא הכל יכול לקצב אותכם לאיל תרימו את האדם כי הקוקה מתחיל הרימו את הידיים מעל הראש קצם ברגליים א שתיים שלוש הרימו את הידיים י מעל הראש הקץ ברגליים 1 שתיים שלוש לילה זה הזמן הלילה זה הזמן ידיים אם זה עושה בזל הלילה זה עזרה הלילה זה

להרים את הידיים לשמיים יוא יו

ידיים ואויר עלמלה סו קדימה על הלה קצבכם הם לא קו קצת רגש וקצת כל הפנים תאמינו כי זה גם מה שצריך קשה איך זה אוכל מקלי אני מות הקצבעים א שתרימו את הידיים

הקצבלי 1 שזה

לילה זה הזמן לילה זה הזמן

רי את הידיים לשמיים כי הלילה זה הזמן הלילה זה הזמן להריב הידיים לשמיים קלק קלק קלק הלילה זה הזמן עדיין לא שומעים כולם אח שלים אותה ידיים שכסף הרגליים חזים של הלילה זה הזמן הלילה זה הזמן להרים את הידיים שג הלילה זה הזמן הלילה זה הזמן ידיים שחלילה זמן הלילה להרים את הידיים לשמיים הלילה זה הזמן הלילה יידיים שמיים וביל נשמה יאללה

אחלה לילה ינו

אחלה לילה ינו

חזרנו אליכם אז היום אנחנו בתוכנית שמרכת את החזרה לשגרה ומדברת על הקושי להחזיק שינוי באמת להתמיד בו ולהפוך אותו למהלך החדש של החיים שלנו כי כולנו ברמה כזו או אחרת הבתחנו לעצמנו הבטחות שאחרי החגים אז כאן עם הרבנית פרי כהן בדיוק דנו בנושא הזה שבאמת להבטיח לעצמנו הבטחה ברגע שהוא מה שתיארת רגע מכונן רגע שאי אפשר להגיד שאותה אחת לא התכוונה ולא רצתה ולא זאת אומרת כל התנאים בשביל שהשינוי הזה באמת באמת יקרה ובסוף זה מתמוסס. אז התחלת להגיד שזה בגלל איזשהו ויטור שאנחנו עושים לעצמנו. זה לא רק בגלל איזה ויטור כי משהו עם הזמן הולך ופוחט. באותו רגע שאני חווה משהו שהוא קשה בשבילי אז אני מחליט שאני עושה

שינוי. אבל אם שהוא הולך ופוחט זה יכול להיות אותו רגש חם, אותה החלטה שהייתה כל כך חזקה באותו רגע היא דוה. אז אם אנחנו נסתמך על מה שדיברתי קודם, על אותה אישה שבעצם באותו רגע שהיא נמצאת בסוכה והיא חובה את ה את האירוע החריג שבאלה, שוב מאיר להילדים, שוב מאיר לה והשכנים שומעים, היא מקבלת החלטה שאני לא מוכנה יותר, אבל מה שמעניין תוך כדי שאני מדברת, אני חושבת על זה, היא קיבלה החלטה כשהסביבה הייתה בנמצא. זאת אומרת השכנים שמעו וזה נורא קשה לה, היא לא רוצה שזה יקרה. ואז שהם חוזרים הביתה זה כבר פחות.

התנאים כאן השתנו וזה בדיוק ואז זה פוחץ. ניקח אישה שמבטיחה לעצמה לעשות דיאטה. א קראתי קטע של פריים קישון ושמה הוא מספר על איך הוא ואשתו החליטו שהם מתחילים לעשות דיאטה כמו כל עם ישראל שזו הייתה אופנה שהגיעה גם לארץ ישראל והם ניגשים לאיזשהו מקום ששמה זה אגודת שומרי המשקל הם החליטו שהם גם כן צריכים הם מרגישים שהם ככה קצת הגלגלים הוא אומר לאשתו תגידי א אני שמן אשתו אומר לו אני שמנה ואז הוא אומר לה אישה את לא שמנה ואז ואז א היא אומרת לו אבל אתה שמן אתה שמן אז אומר לז גם את שמנה ואנחנו צריכים שתינו ביחד לעשות את הזה והם ניגשים לאגודת שומרי המשקל ושמה מספרים להם שהם לא במשקל התקין א הם לא יכולים

להיכנס הם עדיין לא במשקל חריג והם הולכים הביתה והם תורכפים את כל מה שיש בבית להציע והנה הנה אחרי שלושה שבועות הם מגיעים למשקל החורג ששם הם צריכים לעשות דיאצה הם רוצים כמו כולם כיוון שכולם נמצאים באופנה הזאתי וכולם עושים את השינוי הזה והם זה ומקבלים תפריט א זה הם צריכים לאכול קרוב במקרים שכבר זה חריג מאוד מבחינתם הם לא מסוגלים יותר אז אפשר גם קצת קרובית והם עושים את זה ולזבועתם הם מגנים אחרי שבוע ימים שהם מקיימים אתם מצוות כהלחתם הם אוכלים גבינה רזה ואיך הוא אומר ולחמנו לחם ירוק ומלפפון הם נגלים שהם עלו 200 גרם והם נורא נורא נורא רוצים וממשיכים וכולי וכולי ומבטיחים לעצמם שהם הולכים לשינוי ושום

דבר לא קורה ואז הוא אומר אני יודע למה לא קורה כי אנחנו הבטחנו אבל אני לא עומד בהבטחה אני בלילה הוא אומר תוקף כמויות אדירות של כך או כך או כך והוא אומר ולילה אחד שמדתי לתגן לי הגסים פתאום שמעתי רשרוש וקלטתי את האישה בדלת מפשפשת בסל הכביסה ומוציאה משמה כמויות של שוקולד שהיא התמינה שמה לאכול היא לא עמדה בהבטחה ששתיהם הולכים לרזות וככה זה הלך ונעלם וככה זה קצת קורה לנו אז אנחנו עומדים ומחליטים שאנחנו הולכים לעשות וזה פוחט ואז אנחנו מתגנובים בלילה ומפרים את ההחלטה הזאתי כי עדיין אנחנו לא מסוגלים להפר אותה בגלוי אז בלילה בשקט בשקט שלא רואים אז לא נורא אז אנחנו כבר נבליג ונעלים ואז לאט לאט כשאנחנו

רואים שכבר איבדנו את זה אז אנחנו מתחילים להגיד לעצמנו לא יאללה לא משנה אז הייתה החלטה אבל לא נורא וחוץ מזה אנחנו לא מתאימים לעניין הזה של הדיאטה כשאנחנו מקבלים החלטה אנחנו צריכים לעמוד שם להבטיח אותה לעצמנו כשאנחנו תלוי סביבה כי זאת אופנה של כולם כי השכנים שמעו כי אז זה לא הבטחה בשביל בשבילנו. זאת הבטחה לאלה שנמצאים יחד איתנו. אבל כשאני מבטיחה הבטחה לעצמי,

כן?

זאת אומרת שזה מאוד נכון לי עכשיו, זאת אומרת שכך אני רוצה, זאת אומרת שאני מוכנה להתחיב לעצמי. וזה צריך להיות מספיק חזק כדי לעמוד לא רק במבחן של אופנה חולפת או זה צריך להיות מספיק חזק ברמה ש שאפילו מה שדיברנו קודם מתקשר לזה. אהבת החידוש שאני אני כל הזמן צריכה למצוא דרך להתחדש בתוך הדבר הזה וזה זה משהו שהוא גם מוכר לנו מעבודת השם שאנחנו כל הזמן צריכים למצוא את עצמנו שהתפילה שלנו לא תהיה בשגרה שהיא לא תהיה משהו רוטיני כזה של הקראת טקסטים אלא באמת להתכוון למילים באמת להתפלל עם הרגש באמת זה לא משנה במקרה הזה ההחלטה כאן היא היא נתה דוגמה של החלטה שהיא מה שנקרא חומרית אבל זה נכון גם לעולם הרוח בכל החלטה. כל החלטה שאני אעשה ברגע שאני קיבלתי אותה אני אהיה חייבת להכניס חידוש כי היא לא תהיה שם.

אחרת זה מתמוסס. זה לדעתי זה הפיצוח כאן. תקחי את כל רעיון הזוגיות. כן. בעל ואישה מתחייבים אחד לשני. הנה הם באים, הנה הם מתחתנים עם הכוונות הכי טובות. כל אחד בכוונה שלו. אלה רוצים לבנות בית. אלה רוצים לחיות חיים משותפים. אלה עם אהבה ענקית. אלה כל אחד ומהסיבות שלו להתחתן כן ולא ניכנס למה היא סיבה נכונה או לא נכונה אבל אלא הייתה שם הבטחה עצם הרגע הזה שבעל מתחייב לאשתו ואישה מוכנה לקבל את הטבעת מבעלה זה רגע של התחייבות ואז התורה באה ואומרת לנו תקשיבו זה לא יכול להחזיק לעולם ועד סתם ככה לא יכול כי הטבע של האדם שהוא לא ימשוך לאורך זמן הוא ה ה איך אומר הרב אהרון לוי הגוף שלנו הוא מכונה שנועדה להרוס

את את עצמה. היא צריכה כל הזמן להתחדש. תעמדי במקלחת עם המים החמים עלייך. יום חורף גשום גשם זלאפות בחוץ. את עם מים חמים עלייך. והברז באמבטיה מכוון למקום מסוים שזה אומר שיש עלייך כרגע מים חמים. ואת עומדת ככה ארבע דקות, חמש דקות, את מתרגלת למים ואז את מתחילה להוסיף עוד קצת וגם לזה את מתרגלת ואז את מוסיפה עוד קצת.

הדוגמה הכי חזקה ילדים, את רוצה להכניס אותם למקלחת? זה תהליך הם נכנסים למקלחת, הם לא רוצים אחר כך לצאת ממנהד כבר כן יש זה כבר עוד משהו זה אצל ילד זה פועל מתוך מקום אחר הוא לא רוצה לשנות מצב ואז הוא כבר נמצא במצב הוא שוב לא משנה מצב

גם אנחנו סק של ילדים בדברים האלה לרצות את ה את הנעים והנוח

כן אבל כשאת עומדת במקלחת ואז את מתרגלת למים או תהיי בחושך בתחילה זה חושך אימים ואז לאט לאט העיניים מתחילות להתרגל ואז זה כבר לא כזה חשוך ואז זה לא כבר כיוון שהגוף שלנו לנו תאכלי גלידה. את את אוהבת נורא גלידה. את אוהבת נורא טעם מסוים הוא מהמם. תאכלי אותו כל היום. די, את לא יכולה לשת. כי הגוף שלנו הוא באמת מתרגל. מתרגל שוב מתרגל שוב מתרגל שוב מתרגל. ולכן אם למשל א בן אדם שהוא אמ מתעסק כל היום בקונגו, כן? הוא חופר והקונגו רותטת לו ביד וזה חזק חזק חזק חזק חזק והיד שלו מתרגלת לאיזשהו מגע מאוד מאוד מאוד חזק. עכשיו הוא ילך בערב לנגן על ויולן על א על כינור

כן

הוא יכול

זה 180 מעלות בגמרי הגוף התרגל כבר לדבר לויברציות הרציניות יותר אז זה עוד נקודה חשובה שאת מביאה כאן שזה לא רק העניין של אהבת החידוש אלא שגם השינוי צריך איזשהיא הדרגתיות אז אז אהבת הגוף שלנו מתרגל ולכן אתה חייב כל הזמן לחדש אמר אמר א אה א אנחנו מדברים על הקטע של בין בעל לאישה, כן? שלא יהיה רגיל בה וקץ בה. למה? אבל הוא אוהב אותה. כשהוא ראה אותה פעם ראשונה, אומר עצמו, אמא, איזה מדהימה. היא כזאת מהממת, אני לעולם לא אתרגל היופי הזה. בסדר, זה החזיק. חצי שנה, שנה. הוא מסתכל עליה עוד פעם ככה שהיא ישנה ואומר לעצמו, וואי, איזה כיף, היא נרדמת וואומר לעצמו, "טוב שנרדמה, והוא הולך לקרוא איתון בשקט בסלון כי

כי אנחנו מתרגלים. וגם היא אותו דבר. היא יכולה להסתכל עליו ולהגיד, אמא איך זכיתי בעיניים שלו. אוקיי, ואחרי שנה העיניים שלו כבר מעצבנות אותה, כי הוא לא יודעת מה הוא הסתכל עליה בחצי עין ועם ביקורת. אז מה קרה? מה קרה להבטחות האלה? אנחנו התרגלנו ובא הקדוש ברוך הוא ואומר, "אני ידעתי שתתרגלו." ולכן בגלל שידעתי שתתרגלו ואני יודע איך בנוי הטבע האנושי, אז עשיתי לכם שבועיים שבועיים. אז עשיתי לכם הסוף שבוע

מנגנון של התחדשות

לגמרי לגמרי לגמרי כל הזמן תתחדשו כיוון שאם לא תתחדשו כל הזמן אתם די אתם תשכעו לתרום הנש ויהיה משעמם כל כך ואז שום דבר לא לא יחיה אותכם אז אני כל הזמן מביא לכם חידוש קחי את התפילה אנחנו כל יום מתפללים את אותה תפילה ואנחנו מדפדפים את הדף ואז את אומרת לה את אומר אמרתי או לא אמרתי אני אני נמצאת ב ואהבתו בוהיה עם שמוע. איפה אני? כי התרגלנו. קנית איזה משהו חדש לבית. איך אמרה לי חברה השבוע? היא אומרת לי, "תקשיבי, השכנה שיפצה את הבית כל כך יפה." אמרתי לי, "וואי באמת איזה יופי." היא אומרת לי, אבל מה זה משנה? אחרי שלושה חודשים מתרגלים. והיא צודקת. היא צודקת. אני זוכרת שעשיתי, משיפצתי איזה משהו בבית ואז

הייתי צריכה להביא רובה לקרמיקה וקניתי וזה לא היה לגמרי מתאים. הסתכלתי וזה צרם לי בעין. ואז אמרתי לעצמי לא נורא, את כבר יודעת שאת מתרגלת אחרי שבוע וזה עובר והיום כשאני מסתכלת על זה אני אפילו לא רואה את זה אני ככה בוחנת את עצמי ואני אומרת את שמה לב לרובה לא רואה את זה בכלל כיוון שאנחנו מתרגלים

יש לנו איזה מנגנון של הסתגלות שהוא גם לטובתנו

כאילו את לא היית רוצה עד עכשיו להמשיך ולהיות מתוסכלת מהרובה שלו את אמא בדיוק

זה גם עוזר לנו אבל זה גם זה גם גורם מאתגר אותנו וגורם לנו להצטרך למצוא מנגנו בינונים שיעזרו לנו אם זה להחזיק בשינוי, אם זה להחזיק בזוגיות, אם זה להתחדש בעבודה הרוחנית שלנו בתפילה, אם זה להמשיך את החיים ולא להיות במצב של מצד אחד רדיפה של שינוי אחרי שינוי. אם את הזכרת את העניין השיפוץ והחומריות, זה אף פעם לא יכול להחזיק מעמד. זאת אומרת, לאדם יש אהבת חידוש, אני יכולה ללכת ולהתחדש במשהו שהוא חומרי והדופמין יחזיק לאיזה זמן? כמה זמן הוא יחזיק

עד הדבר הבא. חייב להיות משהו יותר עמוק מזה

שיחזיק אותנו בשינוי, שיחזיק אותנו בכל עבודה, בין אם היא רוחנית ובין אם היא גשמית.

נכון?

נתת דוגמה של דיאטה. זה נראה לי אחד הדברים הכי הכי נפוצים שגם הקדשנו לזה תוכנית, אבל תמיד שווה לדבר על זה כי זה אחד הדברים שאנחנו הכי נשברים בהם, שאנחנו הכי עושים לעצמנו הנחות, שטוב היה לי יום קשה, אני חייבת משהו מתוק בסוף היום, אפילו שאמרתי שאני בשבע, זהו, מסיימת. אז אז בעצם העיגול פינות הזה הוא הרבה מעבר לעיגול פינות. הוא כל כך משמעותי כי כמו שכל צעד אחד קטן יביא אותנו בסופו של דבר לתוצאה של שינוי ש שאם אנחנו נסתכל על שינוי שהתחלנו אותו בצעד של יום אחד אחרי שנה זה יהיה שינוי של 365 ימים אותו דבר זה עובד גם לכיוון ההפוך אם הגלנו פינה קטנה בפעם אחת אחרי 365 ימים הפינה הזאת תהיה כבר סיבוב פרסה

לגמרי לגמרי

אז באמת מה אנחנו יכולים איזה כוח בנפש שלנו אנחנו צריכים לאמן או לאמץ לעצמנו אם הוא לא קיים בכלל מה מה אנחנו נוכל לאמץ לעצמנו כדי כדי להחזיק את זה פשוט לקחת להסתכל על איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם את יודעת ש א ביהדות זאת הדת היחידה שלא מתנגדת לנפש הפועלת זאת אומרת אצל הנוצרים אם אתה רוצה להיות נוצרי טוב נקרא לזה צדיק כן שזה זה ההפך הגמור, אבל אתה רוצה להיות מאמין, נוצרי, מאמין והדוק וטוב, מה אתה צריך לעשות? להתנזר מנשים. למה? כיוון שאם אתה רוצה להיות צדיק וקדוש אז אתה לא יכול להיות עם נשים. זה ההפך שלך אצל האיסלאם, כן? מה לעשות? היות ואתה בן אדם חומרי, אתה יכול להיות עם גברים יכולים להיות עם

נשים וההפך. כן? אבל אתה יודע שזה מלוכלך מה לעשות בגלל שאתה גוף ואתה זה אז אין ברירה ובאה הדות ואומרת אנחנו לא מתנגדים למי שאתה אנחנו יודעים איך הקדוש ברוך הוא ברא אותנו מה הטבע האנושי שלנו ותיקח את זה ותקדש את את תיקח את הגוף החומרי ותקדש אותו להפך אם תעשה את זה בדרך הזאתי אנחנו לא נתכחש לאיך הקדוש ברוך הוא ברא אותך בשר ודם יש לך נפש באמית ונפש רוחנית אבל אנחנו אנחנו ניקח את הנפש באמת ולא נתעלם ממנה. אנחנו נחיה יחד איתה, רק נקדש אותה. זאת הדת היחידה שבה ואומרת, אני מתחשב בנתונים הקיימים ואני מעלה אותם. אתה צריך לאכול, מעולה. תברך. אתה אתה א צריך לנסוע לנופש. מצוין. תמצא לך אתרים שהם מוטאמים.

אתה בני זוג צריכים לחיות ביחד. מצוין. תקדש את עצמך בתוך הזוגיות הזאתי. אני שמעתי פעם א מפי הרב זמיר כהן שליטה שהוא אמר שאפילו פיזית העולם מאיך שהעולם ממוקם זה מראה לנו על ה על הקיצוניות ועל דרך האמצע במזרח הם לקחו את הרוחניות עד הקצה ויש שמה את הפקירים האודיים שמענים את נפשם ומסגפים את הגוף ושוברים את הגוף פשוט כביכול לא מתייחסים אליו ככלי שרט אלא כמשהו שהם צריכים להתנגד לו בקיצוניות הכי חמורה. מהצד השני, עולם המערב שהוא בדיוק ההפך, שהוא מקדש את החומריות, אם אפשר להגיד את זה ככה, את ההנאה, את הנהנתנות, את ה את הכמה שיותר להשיג בהנאות העולם הזה. ובאמצע נמצאת ארץ ישראל, ארץ הקודש, ששמה מעלים את

הכל לקדושה, לוקחים את את החומריות, לוקחים את הרוחניות ולהבדיל אלף אלפי הבדלות מכל הדתות האחרות. פשוט משתמשים בזה ככלי שרת לקדוש ברוך הוא. ואז אפילו השינה הופכת להיות משהו שהוא חלק מעבודת השם. כי אתה הולך לישון כדי לקום רענן עם כוחות מחודשים לעבודת השם. זה זה כל כך יפה הסמליות הזאתי שאפילו באיפה שארץ ישראל ממוכמת ארץ אשר עני השם אלוקיך בא זה מסמל את עבודת השם שלנו מדהים מדהים זה בדיוק זה בדיוק זה לא להתעלה ממי שאנחנו כן זה לקחת את מי שאתה ופשוט תעלה את זה אנחנו לא מתעלמים מזה שאתה א צריך דברים מסוימים שהגוף שלך מבקש דברים מסוימים להפך יופי אבל תיקח את זה ותעלה את זה ואם אנחנו אנחנו לוקחים את

זה ומבינים איך פועלת הנפש, איך הקדוש ברוך הוא ברא אותנו. אז אנחנו לא יכולים להתנגד לאיך אנחנו, אלא להשתמש בכלים שהקדוש ברוך הוא נתן כדי להמשיך את הפעילות שלנו בתור אנשים מחוברים לגוף ונפש. אז אם אנחנו מסתכלים על זה שהקדוש ברוך הוא טבע גם בקטע של הזוגיות, כן? גם בקטע של לימוד התורה, גם בקטע של נסתכל על אהרון הכהן שבעצם היה כל בוקר מדליק את המנורה ומה אומרים שהוא לעולם לא לא קבל על זה שזה אותו תפקיד אותו זה והוא עשה כל יום הוא הכניס שמחה מחודשת זאת אומרת אנחנו מסתכלים על זה שכדי להמשיך לחיות את היום יום את הרטינה שלנו חייב להיות חידוש ולכן לדעת שבכל מהלך שאנחנו עושים בחיים להכניס בו חידוש אחרת

הוא לא ישרוד אם זה בזוגיות אם זה בדיאטה אם זה בדרך השם כן להכניס את זה משהו לא סתם יש את הרעיון של חמש דקות הלכה ביום למה נו באמת רוצים להנות אותנו או חמש דקות לימוד יומי באמונה כיוון שאם לא תתאמן זה לא יקרה שחקן נמצא על המגרש כן והוא לא תאמן יאמן את השרירים שלו כל יום לא תאמן שוב בלהכניס כדור לרשת לא א נותנים להם לצפות ב ב באימוני כדורגל נותנים להם לצפות בגולים מיוחדים למה? כן זה מכניס אותך לדרייב. אתה שוב מקבל את הפשן הזה של ה אהבה למשהו. אתה שוב נזכר למה אתה פה.

לקבל השראה לקבל

כן כן והשראות האלה הם כן הם נותנים לנו את החידוש הזה שאנחנו זקוקים לו כל הזמן. כיוון שאם לא אנחנו בני אדם וכמו שאמרנו שזאת מכונה שנועדה להרוס את עצמה אז נתרגל וזה יעבור. אז מה עשינו בזה? לא יהיה לנו שום טעם לחיות. אני רוצה שניגע בשאלות מהצופים שמגיעות אלינו. אז תודה על תוכנית מיוחדת כל כך. לקראת התוכנית מחר. זה שאלה שכבר הכינותי מראש מאתמול. אשמח לעזרתן. בעלי מאוד מחושה ואכפת לי בכספים ובהתנהלות בכללי וזה גורם לי לפעמים לתחושת מחנק. אני מוצאת את עצמי מדי פעם מעגלת פינות בקטנה בעניינים כספיים ושנינו עובדים מלאה. וגם בזמנים שאני אמורה לחזור מסידורים, אם יש חריגה, שינוי בתוכניות, אני לחוצה לעתכן

אותו על כך. אחרי כאלו דברים הוא עושה איתי ברוגז וקורא לזה הפרת חוזה אמון. מה הדרך הנכונה לנהוג בלי לחוש תחושת מחנק? וואו, זה שאלה מאוד מאוד מאוד טובה ואני חושבת שהמון אנשים תזדהינה איתה. בעצם מה שאנחנו שמים לב פה זה שהבעל שלה יותר כפדן לכל מיני דברים בחיים. זה לא דווקא לכסף. יש פה את הקטע של הכסף ויש פה את הקטע של הזמנים שהיא נהדרת מהבית ווהיא מרגישה כל הזמן צורך א להסביר את עצמה. ואני חושבת שמה שגדה שהיא תתחיל לעשות זה קודם כל להגדיר את עצמה לעצמה. כן? היא כרגע מוגדרת על פי הרצונות של בעלה. אם בעלה שמח איתה, אם בעלה רגוע א כשילום מבזבזת כסף, אם היא הגיעה בזמן ובעלה לא מתפוצץ מזה אז הכל טוב. ואם לא

של מרצה אולי אפשר להגיד?

כן, יש בזה איזה משהו של ריצוי. עכשיו אנחנו תמיד א אנחנו נוהגים להגיד שהמרצה הוא מאוד מסכן כיוון שהוא צריך כל הזמן לרצות. המרצה בעצם הוא מסכן נכון אבל הוא מסכן לא בגלל אף אחד אחר. הוא מסכן בגללו.

הוא בחר בזה.

הוא את יודעת מה הוא בחר בזה. אבל אם אנחנו מסתכלים ברובד הפנימי הוא בחר בזה. זה משמש אותו.

כן. כי אני זוכרת שאנחנו דיברנו על זה שגם לדברים השליליים יש איזשהו רווח משני אם אני לא טה שתחים אנחנו מרוחים זה

הרי בן אדם לא יעשה משהו נגד עצמו אנחנו עד כדי

נכון הוא מרוויח כל עוד הוא מרוויח מזה הוא שם אבל נאמר שלצורך העניין הוא התחיל בריצוי כי לא הייתה לו ברירה היא הייתה ילדה שבעצם זכתה לקבל תשומת לב א מהבית רק והיא גדלה להיות ילדה מרצה ולאט לאט ה היא הרוויחה מזה והיא נשארה שם

אוקי כן.

אה, ואז בזוגיות היא הופכת להיות גם כן מרצה. אז אנחנו מסתכלים על הבעל ואנחנו אומרים, למה אתה מנצל את זה? ואני רוצה שנסתכל על זה בעוד דרך. אותה מרצה מרוויחה הדרך. זה משהו עכשיו היא עדיין לא נפקחו להעיניים לראות משהו אחר. וזאת הדרך שלה א לקבל את היחס ואת עצומת לב. היא מעבירה את זה הלאה. עכשיו אם היא תלמד להגדיר את עצמה, זאת אומרת האושר שלה לא תלוי באם בעלה מבסוט שהיא הגיעה הביתה בזמן או לא וזה האושר שלה לא תלוי באם היא בזבזה עוד כמה שקלים ובעלה לא היה שמח בזה או ההפך אם אנחנו מפחדים שאם אוקיי אם עכשיו היא תגדיר את עצמה והיה מותר לה זאת אומרת היא הולכת לבזבז עכשיו ים של כסף והיא הולכת להגיע הביתה

בשעות לא שעות לא זה בכלל לא נכון בכלל לא נכון חיה ארצברג נותנה תיאור מאוד מאוד יפה היא אמרה אנחנו מפחדים להקל על עצמ עצמנו למה? כי אם ברגע שאני אקל על עצמי ואני אגיד לעצמי שאני בסדר ויש לי מקום ומותר לי אז עכשיו אני הולכת להתפרע היא אומרת לא נכון היא אומרת לו יצו

זה להקל על עצמי או להסתכל על עצמי בשמלה קצת

בדם כבן אדם זה נקרא להקל על עצמי כי אנשים המרצים בעצם מאוד צקפנים כלפי עצמם אני צריכה לעמוד בשעות אני לא בסדר אני זה אני צריכה שיהיה לי את הזמן כן בדיוק כי אצל חלק חלק אנשים כן לא לא לתפוס אותי במילים אבל אצל חלק מהאנשים בעצם יש איזשהו פחד פנימי שאם לא יתפסו אותי אני לא יודעה לתפוס את עצמי ולכן אני צריכה שיש שמה מישהו שיתפוס אותי אבל א אז אומרת לך הרסברג לא יצר שאנחנו על הו אנחנו בדרך ללא יודעת לאן שהוא בשטחים ואז פתאום אני אומרת לעצמי וואי אמא'לה אני נכנסתי לג'נין אולי נכנסתי לג'נין ולא שמתי לב לא ראיתי את השלטים הייתי מעוררת ואני אני אני שמוא אז אני מתחילה להיות בהיסטריה עם עצמי אני אני

בדרך אני אני עדיין בעוקב ג'נין או שאני אני כבר בתוך ג'נין והלחץ והפחד ואז פתאום אני רואה חייל בדרך וחליל מסתכל עליי ואומר לי מה קרה ואז אני אומרת לו נכנסתי לג'ינין או לא לא גברת זה בסדר את את העוקף הכל בסדר את לא שם היא שואלת רגע אז אז עכשיו בגלל שאני יודעת שאני בסדר ואני לא בתוך ג'נין אז אני אעמוד בצד לאכול גלידה כי אני יודעת שלא נכנסתי לא אני עדיין בדרך אני לא רוצה אני אני זוכה יש לי יד לשם אני הולכת אני לא אעצור בצד עכשיו להגיד ווא איזה יופי שאני לא בג'יני רגע שנייה בוא נקרא ספר לא אני בדרך אני ממשיכה בדרך שלי לעתים אנחנו מפחדים שאם נקל על עצמנו אז אנחנו עכשיו נעצור ולא את תמשיכי בדרך זה

שאת מקלה על עצמך ונותת לעצמך איזשהו מקום של החלה זה לא יגרום לך לעצור עכשיו בצד ולהתפרח לא זה אומר שאת בסדר ואת תמשיכי בדרך הפעם מתוך מקום של רוגע

ולא ממקום של חנק כמו שהיא מתארת

בדיוק בדיוק ולכן אף אחד לא יכול לתת לך מקום לפני שאת נתת לעצמך מקום אף אחד לא יכול לתת לך את המרחב שלך לפני שאת נתת לעצמך את המרחב שנייה תעצרי ותשאלי את עצמך מגיע לי והתשובה חייבת להיות כן מותר לי גם לבזבז כמה שקלים מדי פעם מותר לי גם לפעמים לא להגיע בזמן כי גם אני בן אדם גם בעלה לא מגיע בזמן כי מישהו קבע לו מגיע בזמן כי יש לו את זכות הבחירה אף אחד לא יאיר לו מתי הוא מגיע הביתה או מתי לא כשעומדים לנו עם מיד על הדופק תמיד משהו מתבלבל לנו כשאנחנו בלחץ תמיד משהו התבלבל משהו הרב שלמה רופמן נתן הוא אמר משהו מאוד יפה הוא אמר ילד מטבעו יודע לעשות את העבודה ילד מטבעו גם כשהוא יהיה קטן יכול לקחת

לשולחן צלחת ולהגיש אותה. אני לא ניסיתי את זה. זה אומר שאני מקלקלת. תכף נבין מה. אבל הוא אומר, הילד יכול לקחת את הצלחת ולהגיש אותה לשולחן בלי לשפוך. איפה איפה מתחילה הבעיה שלו? הוא טוען. הוא בדרך עם הצלחת לשולחן אנחנו אומרים לו תיזהר, תיזהר, תיזהר, תיזהר. ואז הוא נתון בתוך לחץ. בדיוק הוא נתון בתוך לחץ. נזר, נזר. הוא בהיסטריה כמו בדרך לג'נין. הוא בהיסטריה. ואז משהו יקרה ויתפקש.

או בכלל. יש את הדוגמה שבכלל מתסרטים את זה. אתה תיפול, אתה תיפול. והוא נופל והוא נופל ואז אותו בעל שלא באשמתו כן יש מישהו שמאפשרת לו את זה אומר את בשבח תהיי בבית והיא 7 ח 720 יופי 720 אני בדיוק בזמן הנה אני אצא בזמן אני אהיה בזמן רגע שנייה שנייה שנייה ומשהו יתפקש ומשהו יאבד והוא תמיד גם יגיד לה תמיד אצלך משהו מתפקש תמיד אצלך זה לא הולך ואז היא ניגשת ל יצאו ביחד לא יודעת מה לקנן והוא יושב בצד כמנהג הגברים הטובים אומרת בצד הוא אומר לה אני מחכה לך פה רק שתדעך תפילת תרבית בשעה 8:00 ובשעה לש אנחנו צריכים לצד מהקנו אי בשעה 7:25 היא מכירה את עצמה, כבר אמרו לה שתמיד מתפקש, והיא גם מודה בזה שתמיד זה

מתפקש. 7:25 היא עומדת בתור. מה היא עמדה בתור? לאיזה קופה של רשת אדירה ויש סייל גדול וכולם על הסייל הזה. והוא אמר לה בשעה 7 לש יוצאים מהקנן ב7:47 הוא שלח להודעה. מה יהיה? והוא צודק אבל היא רק לא יודעת שזה ביצה ותרנגולת. ברגע שלה אין את המקום שלה, היא עדיין לא החליטה שיש לה מקום. ולא מתוך מקום של תוקפנות, כשאין לנו מקום להתים אנחנו נגיע למצב של רויה ואז אנחנו נתפוצץ ואז אנחנו מה נראה לך? מה אין לא מגיע לי שיהיה לי את החיים שלי? מה לא מגיע לי שלא יאירו לי? אל תגיע לשם. הגדרת את זה גם הכי יפה וגם הכי פשוט מקודם. להרגיש שאת ראויה, להרגיש שמותר לי. אתה מבוגר אחראי על עצמך קודם כל

בדיוק. את לא צריכה שיהיה מבוגר אחראי עלייך, את יכולה, את יודעת לעשות את זה. תתחילי להאמין בעצמך. תתחילי להבין שיש לך מקום מעצם זה שהגעת לכאן. אנחנו לעתים מתוכנתות על ידי ברירת מחדל. יש לנו הגדרה של ברירת מחדל.

זה נראה לי גם יותר מקום אם דיברנו על אזור הנחות של יותר קל לי שיעשו בשבילי, יותר קל לי ללבוש שחור. זה סוג של פסיביות כזאת שיותר נוח לי לא לבחור במקום הזה כי לבחור אנחנו צריכים לעשות משהו אקטיבי, משהו מעשי אז מישהו עושה את זה בשבילי אז לפעמים זה נוח וזה טוב וזה כיף כי בטח הוא מנהל את כל החשבונות ואת כל העניינים ולפעמים זה הולך נגדך כי את אין לך מרחב לקנות משהו

בכלל בכלל עכשיו מאיפה זה יכול לבוא זה יכול לבוא אישה מרצה כן היא לא רצתה לא היה לה נוח אחלה שהוא יעשה בשבילה. אבל מאיפה זה הגיע? יכול להיות שבתור ילדה הייתה מופרט. סתם אני לוקחת כן הייתה מופרט. ואז היא התחתנה עם מישהו ש ש ידע להגדיר אותה. ואז פתאום היא ראתה שהיא יותר מוגדרת, היא יותר עושה את הדברים בצורה מסודרת כי יש מישהו שאומר לה איך לעשות את זה. אבל בשלב מסוים היא כבר גדלה. היא כבר לא צריכה שיהיה שם ביביסיטר בשבילה אבל הם נשארו שם. כשהיא תבוא לבעות בבייבי סיטר הזה, בייבי סיטר יבוא ויגיד, "מה את רוצה?"

ככה זה היה מהתחלה?

כן. אני מכירה זוג, כן? שהגיעו אליי. ה בזמן השידור, בזמן השידוכים, בשלב מסוים, הבחור הרגיש שכבר זה לא מתאים לו. הוא רצה לפרק והוא הודיע לבחורה שמשהו שמה כבר לא מתאים. והיא פרצה בבכי נורא ואמרה לו, "כל ימיי חיכיתי שיהיה מישהו שיכיל אותי ואתה עשית את זה ופתאום התחילה לספר לו. וכשהייתי ילדה, מה שאבא שלי עשה לי והוא עשה לי ואמר לי והלך לי וזה והוא לא הכיל אותי ותמיד לא היה לי זה ופתאום אתה באת ופתאום הוא הרגיש העביר על הסוס הלבן בואנה יש פה מישהי שנזקת לו יש מישהי שנזקקת לשירותיו הוא כבר לא הבחור שלו כל כך שומעים אותו הוא הבחור שיש שמה מישהי שצריכה אותו והוא חזר בעצמו והוא לקח אותה תחת חסותו סיפור

שהיה ועוברים הימים ופתאום הבחורה אומרת, אבא שלי קנה לי מתנה והבחור התחיל להשתולל בבית ולא מבינה מה הוא רוצה. אבא שחקנה לך מתנה. בעצם מה הוא אמר? תגידי, אני רציתי לעזוב אותך. את אמרת שאת לא סובלת את אבא שלך ואת עשית אותי הביר שלך, נכון? פתאום אבא שלך גם מה התבלבל פה בסיפור? ונהיו ריבים והם לא הצליחו להבין מה קרה עד שישבנו ללבן את זה והבנו שפשוט הוא התחתן איתם מתוך מקום של משמעות. לי יהיה משמעות בחיים שלה. היא תהיה אבסולוטית רק אליי. והיא באמת תכננה, אבל לאט לאט שהתרחקה מהבית ומהמצב שבינה לבין האבא, נוצר שמה איזשהיא הסתכלות יותר אובייקטיבית, יותר רגועה, הייתה יכולה לקבל ממנו גם כן. והבחור התבלבל איתי או איתו?

משהו בהגדרה שמה השתנה. יש עדכון גרסה.

בדיוק. וזה הרעיון הכי יפה שיש בשגרה ומעבר לשגרה. כיוון שיש לנו לעיתים מצבים של ברירת מחדל, הגדרת ברירת מחדל. ככה תוכנתנו, ככה משהו קרה, ככה זה הכניס אותנו כ ואז יש עדכון גרסה. ואת העדכון גרסה אנחנו נכנסים להיסטריה. לא יכולים. מתים מפחד. אבל הגיע הזמן להדכן גרסה. ואת יודעת מה? הקדוש ברוך הוא לא מוותר לאף אחד מאיתנו עלדכון הגרסה שלו. הוא לא מוותר. בדיוק כמו שבפלאפון יש לך עדכון גרסה. ואת אומרת ריבונו של עולם רצה את העדכון גרסה הזאתי? ממתי אני רוצה שהוואטואסאפ לא יהיה לאורך? הסטטוסים לא יהיו לאורך אלא יהיו לרוחב? אני לא סובלת את זה.

מי ש מישהו שאל אותי מישהו ביקש להתקן את הגרסה? מישהו פתאום ביקש להעדקן. את נכנסת לבנק ואת חייבת לדעת עכשיו מה מצבך בבנק והוא בחירה תמיד. אבל לפני שאת רואה מה המצב פתאום את רואה עדכון גרסה. כן או לא? ואת אומרת לו, "לא לא, כי את לא רוצה, אבל הוא מחייב אותך." והקדוש ברוך הוא לא מוותר לך עלכון הגרסה. הוא החליט שאת תעדקני גרסה כל כמה חודשים כי הגיע הזמן לעלות כיתה. ואז אומרת, "לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה." כן. הקדוש ברוך הוא אומר, "אני יודע שאת לא רוצה, אבל אין ברירה. את חייבת להעדקן גרסה, כי ברירת המחדל לא אצל הבת שלי. אצל הבת שלי תהיה לא תהינה הגדרות של ברירת מחדל. יהיה תהיה הגדרות של בחירת יצרן. והוא היצרן והוא משדרג אותך כל הזמן את חייבת את זה

העניין הוא כאן רק להבין שזה לטובתנו ולקבל את זה לעשות קבל לא דכה קבלכ בדיוק

לאהוב את לאהוב את השינויים

השינויים הם לטובתנו א בוא נראה אם אנחנו מספיקים עוד שאלה אמ בוא נראה יש לנו כאן א א תלמידה תיכון שהיא היא מרגישה שהתיכון הורס אותי. אני פשוט נכנסת לסוג של דיכאון ולא בא לי ללכת וזה גורם לי לבכות רק מהמחשבה הזאת כי אני לא מרגישה שאני עושה משהו בתיכון ולא ממשת את עצמי. יש לך אולי עצה? תודה רבה רחמיי. הרבה מאוד מאיתנו הם ניצולות סמינרים ותיכונים למיניהם ולא סתם וסליחה ואני יודעת שיקפצו עליי המון אנשים שאני אגיד את זה כי באמת באמת באמת יש מגמה לשינוי מאוד גדול ואני יודעת את זה וכל אנשי החינוך שצופים בנו עכשיו אני יודעת שיש מגמה לשינוי והיא פועלת ובאמת הרבה מאוד אנשים והנה לפני שנכנסתי לפה קיבלתי

א שאלה מאיזה מישהי ואמרתי לה כאילו על איזשהי סדנה שיכולה מאוד לעזור לאמהות ואז היא אמרה, אני לא אמא, אני פשוט מורה, עדיין אין לי ילדים ואני כל כך רוצה לעני כל כך אוהבת אותם, אני רוצה לעשות, אז באמת אני יודעת, אני יודעת שיש שינוי, אבל עם כל זה, אחד מהוגעי הדעות של ימים עבר הוא אמר שהוא לא נתן לבית הספר למנוע ממנו את ההשכלה של החיים, לא נתן לבית הספר להרוס לו את היכולת להתקדם בחי. ויש בנות שמרגשות שזה לא בשבילם. יש היום המון המון אפשרויות. לא חייב להישאר באיפה שעושה לך לא טוב. אם את קמה כל בוקר והולכת מתוך מקום של בכי זה לא בשבילך. אני זוכרת ששאלתי פעם את הרב שלנו לגבי איזה ילד א שסיפר שממש ממש

לא טוב לו. לא טוב לו בישיבה. הוא לא רוצה להיות שם. והרב אמר בשום פנים ואופן לא להישאר. איך הוא אמר? כי הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתסבול כל בוקר. וזה היה כל כך יפה. אנחנו לא צריכים לסבול. קצת התבלבלנו כשאמרו לנו שאיפה שקשה לנו זאת העבודה שאנחנו צריכים לעשות ואז בכל דבר שקשה לנו אנחנו רואים אותו כמושג אה קשה לי אז הנה אני על ה בדרך להצלחה לא זה דווקא מעניין מה שאת אומרת כי מצד אחד יש את המקום הזה שאם קשה לך אז אתה צריך אולי לעבוד קשה יותר ולהסתגל מצד שני א אנחנו כן א דיברנו על זה מחפשים דווקא את המקום שכן נרגיש בונו נוח שכן רגיש בו שייכות פה היא מתארת רמה של א

היא בוחה כל בוקר אז כן אז למה גם כשנלך לחדר כושר ונסה לעשות שרירים כן אז אנחנו לא בבת אחת נרים משקולות של א לא יודעת תבי ל המושגים שלי של כמה כמה קילוגרמים כן אבל אם נראה משהו שהוא כבד לנו מדי אנחנו נעשה קרעים בשריר אז קרעים קטנים קטנים בשריר זה טוב אבל קרע גדול בשריר לא נוכל אחר כך תקופה לעשות ספורט אז מה עשינו בזה זה לא נכון איפה שקשה לנו אנחנו צריכים לנסות לראות להיות אם אנחנו מחזיקים טוב, אם אנחנו נכנסים לדיכאון זה לא המקום שלנו אולי אנחנו צריכים לשנות וזה התפקיד שלנו לא סתם כתוב שהגלות האחרונה היא גלות של תהום כן כי לתהום אין גבול אנחנו לא יכולים לדעת מה יש שם וזאת גלות הגלות הזאתי גלות שלא יודע אנחנו לא יודעים מה נכון מה לא נכון לגמרי כן

וזאת גלות אבל אנחנו צריכים למצוא את הדרך שלנו בחושך אבל כמו שלמדנו פרשת בראשית ורוח אלוקים מרחפת על פני תהום תהום שזו גלות כל כך כל כך קשה הרי השלש שואל למה הקדוש ברוך הוא פרשת בראשית מספר לנו כמה יהיה לא פשוט ריבונו עולם עכשיו אתה בורא עולם מה אתה מתחיל לספר לי מה יהיה שם טו ובוא מספרים לנו שטוב זה גלות אחת בבוא זה מה אתה מספר לי את זה עכשיו למה עכשיו אתה בורא את העולם אתה מספר לך אתה הולך להחריב אותו אלא אומר השלדע לך שעל ידי זה שיהיה החורבן יבוא תיקון גדול יותר אתה תצמד לקדוש ברוך הוא חזק יותר וזה יהיה התיקון שלך מסתכלת על עומר שם טוב שורד השבי ואני נדהמת לראות איך בתוך החושך הוא מצא את

הקדוש ברוך הוא בדרך הכי מדהימה אבל אנחנו לא צריכים לחפש לעצמנו חושך אנחנו לא צריכים לחפש שיחטפו אותנו אבל לנסות למצוא והתהום הזאת שאנחנו מדברים עליה זה למצוא את הדרך שלנו ולהתים לא נדע אולי להגיד כן זה התיקון שלנו אולי להגיד לא זה התיקון שלנו

לפעמים הגבולות הם באמת דקים וולא תמיד יודעים לא תמיד יודעים לא תמיד בן אדם יכול א להחליט על עצמו במ

נכון נכון ולכן יש לנו רבנים אבל פה כש

כמו הדעת תורה המאוד מרעננת שסיפרת עליה כן הקדוש ברוך הוא בדיוק הקדוש ברוך הוא לא רוצה שנסבול דיברתי עם איזה אישה והיא אומרת לי אבל אבל זה חומריות תגידי כשאנחנו באנו לעולם הקדוש ברוך הוא פרע את העולם כדי להטיב איתנו ומה הוא רוצה שנתענג על השם להתענג על השם זה לא רק לשבת וללמוד תורה כל היום ולהתפלל בצורה סגפנית אלא והיה עם שמוע מה הוא מבטיח לנו גשם בעיתו יורה ומלקוש ואסף את דגניך ותרוש שלך ויצהריך ונתתי עסב וסדחה לי והמתך ואכלת ושבעת לא רק התפללת ולמדת

נכון

יש פה גם גשמיות לחלוטין

בדיוק על זה דיברנו על לקדש את החומר על לקחת את זה למקום שהוא הוא לא קיצוני לכאן הוא לא קיצוני לכאן אלא יש פה איזשהיא הרמוניה איזשהיא סינרגיה ביחד

בדיוק בדיוק בדיוק ולכן אנחנו צריכים לדעת הקדוש ברוך הוא רוצה שנתענג להיותנים לא לחפש רק תענוגות להתענג על השם זה להתענג עם השם, לקחת את התענוג ולראות שהוא מסתנחרן לנו בחיי תורה, בחיי היהדות עם הקדוש ברוך הוא. ואם הזכרת את עומר שם טוב, אז באמת אדברים ש שלקחנו ממנו שם זה שירדו כל המחיצות, כל המסכים ובלי בלי הלכה, בלי להיות יודע ספר או הלכה, פשוט לגלות את השם כי זה החיבור של הנשמה. והנשמה יודעת היא יודעת את כל התשובות רק יש לנו הרבה פעמים רעשי רקע אז בלי להרגיש אנחנו מגיעים לעוד תוכנית שמסתיימת ככה בהבזק ואנחנו רוצים להודות לכם שהייתם איתנו תודה על השאלות ששלחתם תודה לרבנית פרי כהן על התשובות

המאלפות אני מקווה שגם אתם כמונו החכמתם והיו עמנו בעזרת השם בתוכנית הבאה תודה רבה לכם תקופה ארוכה אני צופה בשיעורים ומתחזק אך מרגיש שהגיע העת לעבור למהלך יותר מעשי אני מתגורר ‏Yeah.