"פחדתי שהקניבלים יהרגו אותי": וובעלם טזזו מקונן על מסע חייה המטלטל

זה ממש אנשים מוזרים כאלה אז איך את שם כן בעלי כי תיארו לנו שסיפרו לנו לפני כן וחרבות וסיב ככה ממש כאילו מהג'ונגל כזה ואז אמרתי לאחותי ולחברות והם ברחו והלכו הביתה בלי לקחת את הקרשים אני אמרתי הבטחתי לאמא איך אני יכולה לא לקחת את הקרשים שמתי את הקרשים אמא והתחלתי ללכת אובה למה היקרה ואהובה מה שלומך ברוך השם ברוך השם ברוך השם טוב שאת נמצאת איתנו והבנתי שאת עברת מסע מטורף בגיל תע שעלית לארץ אתיופיה אני הולכת לשמוע אותו ביחד עם הצופות שלנו אז זה גם לי הולך להיות חדש והבנתי שהמסע שלך באמת מרתק ואחר כך נדבר עלייך מה את עושה עכשיו וספרים המרתקים שכתבת שאחד יותר מעניין מהשני אני ככה קצת הצצתי אבל

אחרי זה אני אציץ יותר ותספרי לנו ככה על על התפקיד שלך כיום ואיך את עוזרת לעם ישראל היום אבל בוא נתחיל מהמסע גיל תשע אתיופיה כל השנים היה לכם קמיה מאוד מאוד ח חזקה ורצינית לעלות לארץ ישראל לירושלים עיר הקודש ומה קרה בגיל תע שפתאום זה ככה החלטתם לעשות את הצעד הנועז הזה שהוא לא היה פשוט לא היה פשוט נכון מאתגר א יהודי אתיופיה חלמו כל החיים להגיע לארץ ישראל קודם כל ארץ ישא ירושלים זה כל ארץ ישראל במושגים שלהם ומאז שאני מכירה את עצמי דיברו על ירושלים ירושלים של זהב ירושלים של זהב מקום של היהוד כולם צדיקים שמה אנחנו צריכים ממש להתעלות מבחינה רוחנית כדי להגיע ולהיות שמה עם כולם וככה אני גדלתי וככל

שהזמן חולף כמו בכל העולם גם באתיופיה הרגישו שהגיע הזמן שחיקו כל כך הרבה שנים אלפי שנים והגיע הזמן לעלות ומה שקרה זה שהמוסד הממש לאתיופי לא אשר ליהודים לצאת מאתיופיה אז היציאות היו בריכה בלילות וואו ואני זוכרת שאמא הירה אותנו ופעם ראשונה שאני מקבלת נעלי ספורט חדשות לבנות אני מתרגשת ילדה וא אני נועלת ככה מהר הא יוצאת החוצה רואה את המורה דרך מורה דרך זה בעצם אנשים שאחי כר אותם כדי שיובילו אותנו בדרכים זה מעניין זאת אמרת באותו יום לא ידעתם שאתם כולים לצאת מאתיופיה זה היה סוד זה היה סוד הדבר הזה ככה ר אותכם ועכשיו אנחנו עולים לירושלים חשבתי שזה חלום אבל חלום שמתגשם ככה יהיה לנו בגאולה ככ אומרים לה

נלך לישון ופתאום תעורר שמ גים ד דילך זה זה שהקדוש ברוך הוא רוצה זה זה כח רפא כן א זהו אז יצאנו למסע המסע מאוד מאוד מאתגר א שודדים מחלות יריות מוות רעה הכל מכל כמה זמן כל המסע ש 10ה חודשים כל המסע שלנו 10 חודשים יש כאלה שהיו כמה שנים בסודן מה שקרה שברחנו לכיוון סודן ומסוד חיכינו שיעזרו לנו לעלות לארץ ישראל ומשמה באמת כל אחד אנחנו חודשים אבל היו כאלה למשל בעלי שלוש שנים הם היו שם בסודן וזה מצב לא נעים כי זה מוסלמים זה ארץ מוסלמית וממש שמרו בצורה ממש חזקה על הבנות כי הם היו לוקחים את הבנות ועושים מה שהם רוצים א ואחד מהסיפורים החזקים קרה לי בסודן הייתי ילדה ת וחצי כבר א ויום אחד אח שלי שהיה מביא

כל אחד מאחים שלי היה לו תפקיד אז אח שלי היה צריך להביא קרשים לבישול והוא היה חולה ומה שקרה אמא אמרה לי ולאחותי הגדולה שנלך להביא קרשים ואז לקחנו עוד שתי חברות ונסענו כאילו לא נסענו הלכנו ברגל להרים אספנו שם קרשים ואחרי שאספנו קשרתי ככה טוב טוב במות ורציתי לשים על הגב ולבוא לכיוון הבית פתאום אני רואה קניבלים עכשיו א מאוד מפחיד א שמעתי כאילו סיפורים על קניבלים שצריך להיזהר אבל לא יודעת לי שזה זה ממש אנשים מוזרים כאלה אז איך את שם כנ בעלי כי תיארו לנו שסיפרו לנו לפני כן א וחרבות ושיער ככה ממש כאילו מהג'ונגל כזה ואז אמרתי לאחותי ולחברות והם ברחו והלכו הביתה בלי לקחת את הקרשים אני אמרתי הבטחתי

לאמא איך אני יכולה לא לקחת את הקרשים שמתי את הקרשים אמא והתחלתי ללכת ריצה קלה כזאתי כמה שיכולתי עם המסע וכל פעם הסתובבתי להסתכל שלא רודפים אחרי או לא מגיעים הם היו רחוקים יחסית אבל פחד זה מה שהפעיל אותי ובאחד הפעמים נפלתי לתוך בור נפלתי ראש למטה רגל למעלה הקרשים עליי או וקיבלתי מכה ממש הצבר שלי ככה היה מסובב והרגל קאבה לי מאוד כאילו היה לי שבר ברגל מהמכה וכל פעם המחשבה ש הפעילה אותי זה אמא קניבלים רודפים אחריי מגיעים תופסים הורגים אותי וזה אז ממש סיעתא דשמיה איך בורא עולם נמצא בכל מקום א לא יודעת מאיפה הכוחות ילדה בגיל פחות מ-10 מזיזה הכל גם את הקרשים מעליי ויוצאת יוצאת מסתכלת מסביב אין אף

אחד ואז א אני אמרתי אני עכשיו אני אוותר על הקרשים אין מצב ואז התחלתי לגרור את הקרשים ממשיכה ממשיכה הביתה פצועה לגמרי הראש ככה אני לא יכולה להסתכל ישר ומה שקרה איזה מסירות זה להמירה של אמא כאילו אמא ביקשה ממני אני אני עושה את זה לא משנה מה המצב שלי איך אני מרגישה לא מרגישה אני עושה את מה שהיא מבקשה אמא שלי זה מתחת לאלוהים דמות משמעותית של חיי וא אז תמיד רציתי לשב לגאבה נח נחת מד האמת נראה לי שזה משהו תרבותי ערכי שילדים יוצאי אתיופיה שהם מאוד מכבדים ובד הורים מאוד אנחנו צריכים ללמוד את זה באמת מכם מאוד מאוד את המקום הזה זה ברושם כולנו צריכים להתחזק בזה באמת ברוך השם כן וזהו בקיצור אחותי בינתיים

הגיעה לבית אמא קרסה אמרה לה לכי תביאי את אחותך אחותי לכיווני אני לכיוון הבית אנחנו נפגשים באמצע הדרך והיא לקחה את העצים אני הגעתי הביתה נפלתי למש קר אחר כך היה לי הזדמנות לבכות עכשיו עכשיו זה הזמן להתפרק עכשיו גם את חולה אח שלך הה חולה עכשיו רו אתכ מישהו אחר כן עכשיו זה הזמן להתפנק על אמא לבכות להגיד כוב לי נכון הנה יש לך סיבות כן א וגם הקרשים נמצאים יש לנו מה איך לבשל אז זה היה טוב א זהו משם כבר לא לא יכל ם פתרו אותך מהתפקיד הזה תמימים עד עד שעליתי גם שעליתי הייתי במצב ממש נוראי אה יום אחד אחי בא אומר לאמא שלי אמא אני הולך לעשות משהו היא אומרת לו מה והוא לוחש לה באוזן אני מסתכלת עליהם הם

אנשי סוד אחי ואמא זה עוד מאתיופיה אי אפשר לשמוע את השיחות שלהם קיצור ה אומרת לו תעשה כדי להציל א העומר היא לא תשרוד אלפים נפטרים 4 אל 5 אל יהודים כבר הלכו כל יום לוויות לוויות לויות בקושי בקיצור הוא לקח ברזל חימם והקצה שלו היה אדום הוא אמר תחזיקו לה ביד שלא תתפרע וברגל וממש איפה שהיה לי נפוח הוא התמיד את זה וממש פתח לי את את הצוואר היה מוגלה דם כאבי תופת נראה לי הצעקות ש שלי הראינו את מדבריות סודן ווא איזה ת זה הגיע להקדוש ברוך הוא נראה לי וזה זה באמת מה שעזר לי נראה לי להנצל גם בסופו של דבר ת כל המוגלה יצא החוצה כל המוגלה כל הלכלוך יצא זה היה טוח בלי הרדמה בלי הרדמה כלום היום אנחנו נכון

מתפנקות על לידה אפידורל ווזה אז בלי שום דבר והיא בת תשע מה ש מה שקרה אמא שלי יצאה לפניות בערב עם איזה חברה הטיסו אותה לארץ ישראל היא נעלמה לנו אמא שלך כן בנוסף לכאב שלי אמרתי אמא שלי א זהו נפרדה ממני והתחלתי לבכות כאילו עוד שהיינו בסודן שבועיים אחרי זה אחי בירר עם המוסד עם האנשים וזה גילה שהיא עלתה לארץ ישראל ואז ואז גם אנחנו עלינו דרך איטליה עשו לנו סיבוב בעליה וו רגע איפה אבא שלך בכל הסיפור הזה אבא שלי נפטר שהייתי בגיל 6 וחצי א ממחלה אז רוב חיי זה אמא אמא היא האבא והאמא ו כמה אחים אתם א היינו שמונה ולפני שנה אחי נרג בתאונת דרכים אך בכור אה לא הוא ה אמצע זה שהיה חולה שהלכתי להביא קרשים בגלל

שהוא היה חולה וואי וואי וואי א טוביה שהיה זכרונו לברכה אני ישר מהמטוס הגעתי לבית חולים ברזילאי ושמה עשו לי ניתוחים ניתוחים קשים ווא פעמיים פה בצבר ופעם ברגל וברוך השם ככה הצילו אותי ו זה המלאכים בירוק אני קופת להם ווא איזה מדהימה והחיוך שלך כובש תודה תודה מדברת על מקרים כאלה קשים ואת מחייכת כולך תודה נו זה התודה שלי להשם כל הזמן לחייך הכל ממנו כבר ב בכיתה ח התחלתי להרצות בבתי ספר רוצים לראות כן על המסע שלי עלותי על החוזקות על האמונה א על החלום ואני חושבת ש שכמו שבפעמים אחרות אמרתי א אחת הקהילות הקדושות והערכיות זה יהודי אתיופיה ויש מה ללמוד ולכן א אני בא עם האורות שלי עם המתנות שלי עם האוצר

שלי וגם מוכנה ללמוד זה לא שעכשיו אני אומרת שלי רק שלי וכאילו במקום של גבה ממש לא יש לי מה לתת ויש לי גם מה ללמוד ו וש העוצמה הזאתי זה העוצמה שאמא החדירה או חזקה או בנתה עם האישיות שלי שהקדוש ברוך הוא נתן אז עם הדבר הזה אני מתמודדת עם כל אתגר שקורה ויש הרבה אתגרים עד היום וואו לא פשוט בכלל יש לך איזשהו מסר אחד ככה מכל ההרצאה שאת תמיד העברת מכיתה ח מה שנקרא משהו שהכי חשוב לך להעביר אותו המסר הכי חזק שלי זה האמונה החזקה בבורא עולם שהוא זה שמנהל את העולם ולעשות את ההשתדלות ש לנו בעולם הזה כבני אדם ולתת את המתנות שהוא בירך אותנו להניק לעולם ו א ולא לוותר על שום חלום כי הכל אפשרי אני אתגרים מחשלים

אותי ומחזקים אותי וממנו אני יוצאת הרבה יותר עוצמתית זה מדים את יודעת כי בדרך כלל אנשים מפחדים מאתגרים אבל אצלנו באמת רואים שזה הפוך זה ממש מצמיח אותך כאילו מראש את אומר אני לא מפחדת מהאתגרים האלה אני ן זה יפה ברוך השם זה הרבה הרבה אמונה ו הרבה עבודה כן הרבה עבודה בכל אופן אחרי שהתחתנתי לא נקלטתי לא הביתי ילדים מהר וקית כמה וכמה שנים כמה שנים והלכתי עשיתי את כל ההשתדלות האנושית שלי אם זה טיפולים ואם זה לעשות כל מיני דברים שהתבקשתי וזה לא צלך אז באיזשהו שלב אמרתי בורא עולם אני רוצה להיות אמא אני עשיתי את החלק שלי משאירה לך עכשיו זה שלך והשארתי אני לא מפסיקה לעשות אני אעשה את ה למשל עשיתי דמיון

מודרך ממש עבדתי על התת מודה שלי זימנתי את הילדים שלי בת ראשונה איך היא נראת איך היא מדברת מה האופי שלה א הבן שלי איך הוא נראה מה האופי שלו למי הוא דומה איך הוא נראה זה קרה במציאות זה קרה במציאות די אמאלה איזה מדים וזהו כמו ש כמו שהזמנתי אותם הקדוש ברוך הוא אמר מגיע לך כנראה וככה היום בואו מד אמאל'ה זה ממש מרגש כן אז יש לי שני הצרות יפים מתוקים אחרי ארבע שנים שחיכית נכון בוא נדבר קצת על הספרים שלך את יסת חינוכית סיימתי ללמוד תרון שני תעודת הורה והתחלתי לעבוד עם ילדים ונוער בסיכון ווא א כמורה כיועצת כמנחה מחוזית חלה ביקור הסדיר ונהניתי להיות שם בשביל הילדים שהיום הם חיילים בעזה בצפון מדהימים

רגע אז בואי תספרי לנו יש לך איזשהו סיפור מתוך העבודה שלך כיועצת חינוכית דווק אולי עם איזשהו חייל שנמצא שם או משהו שקשור למלחמה ככה בתקופה הזאת א תשו ששיתפו אותך משהו ש א אין לי קשר ממש עכשיו אישי עם ה עם התלמידים והבוגרים א אבל לפני כמה שנים היה לי תלמיד שלא מגיע לא מגיע סדיר ככה לבית ספר וזה והייתי מגיע אליו א מתוק שאני מגיע לבית הוא אומר הוא בא להם חכי שנייה קם מהר מתארגן יושב על המיטה והיינו מדברים ממש כמה שיחות אחת לשבוע היה זוכה לביקור ממני וואו א ברבות הימים הוא התגייס לסייר את מתקל ני יודעת שהרבה מהמשפטים שככה שוחחנו הוא לקח לדרך והשתמש בהם כמו אבני דרך כאלה שמשתמשים בהם מתי שצריך כן

מה למשל תני לנו ככה כמה משפטים שכם אנחנו נחים אז למשל לקחת אחריות במצבים שכולם מאשימים את כולם כאילו זה עשה דווקא מתאים לנו גם לפוליטיקה פה בארץ א לא לא להתעסק באף אחד אלא מה אני יכול לעשות מה אני יכול לשנות מה אני יכול לשפר במצב הזה מה אני יכול לעשות למעני למען המשפחה למען עם ישראל אה אז לקחת אחריות אז פחות להתעסק באנשים שעסוקים בלשים אחרים אלא מה אני טוב יכול ליצור מה אני יכול לעשות אחרת כן י א זה למשל אחד ה אחד הדברים כן וא איך הגעת לכתוב בואי תספרי לנו כאילו איך הגעת לכתיבה אז קודם כל כבר מכיתה זח הייתי כותבת ושמה במגירה ו שאמא של נפטרה אמרתי אני רוצה להוציא לה ספר לעילוי נשמתה וואו ותמיד

דיברנו על זה שאני רוצה להוציא קצת על על הסיפור העליה שלנו סיפור מאתגר וזה היה סוג של ריפוי בשבילי אז היום אני עושה פעילויות שה סיפור פעילויות לילדים שזה תרפיה בכתיבה א הכתיבה זה משהו שככה מוצאים מהלב על דף וזה סוג של שחרור להוריד את את העומס שיש לנו ו ואנחנו גם מהכתיבה יכולים להיבנות כאילו לחשוב באופן יצירתי מה יכול לעזור לי איך אני יכול להתפתח איך אני יכול להגשים את החלום כבר בכתיבה ולכן זה זה הדבר הראשון אז שאמא נפטרה שנתיים שלוש אחרי זה כתבתי את המסע המסע הוא סיפור החיים שלי מהכפר שהייתי ממציאה משחקים ב ילדה קטנה והילדות שלי היייתה פשוטה ויפה אה ככל שהילדות הא יותר פשוטה היא יותר יפה כן

ואחר כך הגילה נהרות כאישה א כמש כהת עור עם כל ההתמודדויות כבחורה דתיה א א כבת כאילו בכל התפקידים שמילאתי מהאתגרים מול התמודד כולכם הייתם דתיים חרדים או שזה משהו שאת תתחזק יותר עם השנים באתיופיה אין מושג של חילוניות כן כל זה כולם דתיים זאת אומרת שומרים תורה ומצוות שבת חגים כשרות אפילו הנוצרים באתיופיה למדו מהיהדות המון סממנים ומיישמים כן מה יש לך איזשהו מסר ככה שהיה הכי חשוב לך להעביר בספר אר שיש שם הרבה מסרים אבל מסר אחד ש יש הרבה מסרים א אבל יש קו אחד א שזהו אמונה ואומץ ו א גם כילדה וגם כאישה גם כיהודיה כאילו בכל הפרמטרים להתחזק באמונה ולהיות דבקים לבורא עולם והדבר השני לדעת להעז להיות

אמיצים אה להיות להות מיגים מובילים יפה זה כאילו בגדול אז זה בעצם הספר הראשון שזה היה נשמת אמא שלך ואז איך מה גרם לך לכתוב עוד שלושה ספרים שהם בעצם ספרים לילדים קודם כל הצורך הצורך שקם בשטח למשל ילדה כה ילדה בהירה זה בנושא של קבלה עצמית וקבלת האחר א אז כמו שאמרתי לך בתחילת עליה הקליטה שלנו עד היום מדברים על צבע עור א קושי שחור כל מיני דברים כאלה שקשורים לצבע ום א כתבתי ספר אגב הוא מוקדש לבת שלי תהילה ולקחתי את כל השונויות בחברה כמו ילד שמן ילד נמוך ילד עם משקפיים א ו קודם כל יש תהליך של קבלה עצמית לאהוב את עצמי כמו שאני כמו שהשם ברא אותי והדבר השני זה לקבל את האחר שהוא שונה ממני א הספר השני

הוא ספר שהוא באמת רלוונטי גם לתקופה הזאתי מילות הקסם של רועי גם על שם הבן שלי א זה בנושא של התמדה כל ילד זה ככה הספר א זכה כן זכה לקבל מתנה עוד ילדים כדי שככה ד תהיה עוד ספרים בעולם לא אני אני אני אעשה לעולם כאילו אני אתן מתנות עולם כן א וזה בעצם על הנושא של התמודדות מול פחדים חרדות מחשבות שליליות זה גם טוב למבוגרים זה גם טוב לילדים א בעצם שיש לנו פחדים חרדות מה אנחנו יכולים לעשות א באחד התפקידים שלי כמנהלת מאון ראיתי איך שים התינוקות שהם באחריותי באים בבוקר הולכים אחר הצהריים מתנהגים ואמרתי וואו כאילו אני צריכה ספר של ערכים שהילדים ילמדו להגיד תודה להגיד בבקשה להגיד סליחה כאילו לא שום דבר לא

מובן מאליו זאת אומרת תביא לי וכאילו לכעוס ולדרוש יש לך איזה מסר שחשוב לך להעביר לכולם לכל מי ששומעת אותנו כרגע א אז כן אני חושבת המפתח א ביחסי אנוש זה לאהוב אחד את השני בלי לצפות ו אף אחד לא חייב לי כלום ואני לא חייבת לאף אחד מצד שני הקורונה הוכיחה לנו שאנחנו ישות עולמית אנושית אחת אם אנחנו מחזיקים פה אז אנחנו מזיקים לכלל א אז אהבה א לשלב ידיים לא רק במצבים של אסון ומצבי חירום אלא בשגרה את יודעת כמה פעמים שהגעתי להרצאות אמרו לי תגידי יש לך שושלת מלוכה מאחוריך כאילו את נראת ככה ש משהו משהו בך כאילו מקרין שאת באה משושלת מלוכה אמרתי להם לא יודעת יכול להיות אני כזאתי קטנה ופשוטה א אבל זה זה יהודי לא משנה איפה הוא נמצא הניצוץ הזה של היהלום וואו מנצנץ ולא לשכוח שאנחנו יהלום