אונסק''ו וישראל - מי מנצח? הרב זמיר כהן (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה לכולם. בשנת 2016 קיבל ארגון אונסק"ו של האו"ם החלטה שאומרת שאין קשר היסטורי בין המקומות הקדושים בירושלים לבין עם ישראל. החלטה זו התקבלה פעמיים, קיבלה פרסום עולמי נרחב. אצלנו, עם ישראל, הודעה כזו מעוררת גיחוך, חיוך, אבל בעולם יש מאמינים שאם הארגון היוקרתי של האו"ם, כפי שיש שמסתכלים עליו בעולם, קיבל החלטה כזו אז כנראה שהם יודעים על מה הם מדברים. הבעיה בהחלטה כזו היא לא רק מההיבט של העיוות ההיסטורי, שכל בר דעת יכול לדעת, אלא יש כאן בעצם התרסה כנגד התנ"ך. כלומר, כשמקבלים החלטה כזו אומרים במילים אחרות שכל הסיפורים שיש בתנ"ך, כל האירועים ההיסטוריים מאז אברהם אבינו, דרך הירידה למצרים,

יציאת מצרים, בניית בית המקדש, בית ראשון, בית שני, מלכי ישראל, נביאי ישראל - הכול בעיניהם הופך להיות מופרך והזוי. יש פסוק שאומר "אמת מארץ תצמח," והפסוק הזה מקבל משמעות מעניינת דווקא לאור הממצאים הארכיאולוגיים של מאה השנים האחרונות, עשרות השנים האחרונות. כשחופרים במקומות שונים בירושלים, בעולם, מגלים נתונים כל כך מרשימים וחשוב מאוד לפרסם אותם. נראה כמה דוגמאות פשוטות שנמצאו בעשרות השנים האחרונות בירושלים, ואלה לבדם מעידים כלפי כל מחפש אמת לא רק את ההיסטוריה כפי שהיא ידועה מתוך הידיעות של העמים, מתוך הדברים הכתובים בתנ"ך, גם מההיבט הזה של האמת שיוצאת מבטן האדמה. סמוך לכותל המערבי, ליד כפר

סילוואן, הכפר הערבי סילוואן, מתקיימות חפירות במשך שנים רבות וגילו מתחת לאדמה את מה שרגילים היום לכנות בשם "עיר דוד." ככל הנראה מדובר בירושלים העתיקה של ימי בית המקדש, אבל נתנו לה את השם "עיר דוד," ושם מגלים פרטים מפליאים, פריטים מרשימים שנוגעים לתקופה של בית המקדש הראשון, בית המקדש השני. חפרו שם את תעלת הניקוז של ימי בית המקדש השני. כשחפרו והוציאו את השפכים, את כל מה שהיה שם, יש תעלת ניקוז מרכזית שהייתה עוברת בירושלים של בית המקדש השני ויש תעלות צדדיות שהובילו את מי הגשמים לאותה תעלה גדולה. היום אפשר להתהלך שם, ומאוד מומלץ לכל אדם שמגיע לירושלים, אפילו לנסוע במיוחד, לערוך סיור במקום המיוחד

הזה. ראשית, אתה רואה את בריכת השילוח הענקית, שהיו טובלים שמה עולים לרגל ועולים במדרגות לכיוון הר הבית, אתה יכול לדרוך על אותה רצפה שבה דרכו אבותינו לפני יותר מאלפיים שנה כשעלו לבית המקדש לאחר שטבלו. הרי להר הבית, אדם שהוא טמא אסור לו להיכנס להר הבית, היו טובלים ואחר כך. יש סוגים שונים של טומאות, אבל אחת הטומאות נטהרת על ידי טבילה במקווה. היו טובלים ורק אז עולים להר הבית. ואתה רואה היום את אותה בריכה ענקית. בעבר לא ידעו היכן בדיוק נמצאת בריכת השילוח. ידעו שיש מעיין השילוח, אבל הבריכה, כעת הבריכה הזו נחשפה. רואים שהיא ענקית, המון יכלו לטבול בו בזמן יחד. משם אתה ממשיך, נכנס לתעלת הניקוז של

ירושלים של ימי בית שני. כשהחופרים חפרו שם ראו שיש את המרצפות למעלה שאז אנשי ירושלים היו דורכים ברחוב על אותן מרצפות, כשמתחת המרצפות זוהי בעצם תעלת הניקוז. למרבה הפלא, במקומות אחדים ראו שהמרצפות האלה שבורות. מי טרח לרסק את האבנים האלה? שהן בעצם הכיסוי של תעלת הניקוז שלמטה. פותחים את ספרו של של ההיסטוריון היהודי מתקופת בית שני, יוסף בן מתתיהו, מי שהרומאים קראו לו בשם יוספוס פלביוס, ובספר הזה הוא מספר שכשירושלים נכבשה על ידי הרומאים, חלק מהיהודים נכנסו אל תוך תעלת הניקוז כדי להסתתר שם. צריך לזכור שהפריצה לירושלים הייתה ב-17 בתמוז, תקופה של קיץ, כך שאין גשמים, תעלת הניקוז פנויה. נכנסו לתוך תעלת

הניקוז עם סירי מאכל, עם נרות, נרות של הימים ההם. בעברית המקורית, כך רואים במשנה, שפירוש המילה "נר" שונה מהמשמעות של היום. היום מדברים על נר שעווה, נר פרפין, בשם נר. אבל אז, בעברית המקורית, נר זהו שמו של בית הקיבול שבו מניחים את השמן, בית קיבול מחרס. ונכנסו עם המשפחות כדי להסתתר במקומות האלה. כשהרומאים גילו, כך מספר יוסף בן מתתיהו, כשהרומאים גילו ששם למטה מסתתרים יהודים, שברו את המרצפות במקומות מסוימים, נכנסו פנימה והרגו את כל היהודים שהיו שם. והיום בחפירות אתה יכול למצוא עדויות לאותם יהודים שהיו באותה תקופה, אם זה סירי בישול, נרות מחרס שנמצאים מאותה תקופה, פעמון מזהב שנמצא שם, שיש חוקרים

שמייחסים את הפעמון הזה לגלימה של הכוהן הגדול. כוהן גדול היה הולך עם הלבוש המפואר שלו ברחובות ירושלים, היו פעמונים, והם טוענים שכנראה אחד הפעמונים האלה התנתק ונפל לתוך תעלת הניקוז. ואז לא פתחו וחיפשו, כנראה שהכינו פעמון אחר. אבל היום אתה מוצא את הפעמון הזה, פעמון זהב, כשהוא עדיין משמיע צלילים. בסמוך למקום הזה מצאו חורבות של ארמון מתקופת בית ראשון. הדברים שדיברנו עכשיו מתקופת בית שני. חורבות של ארמון מתקופת בית ראשון, שככל הנראה מלכי יהודה התגוררו באותו ארמון. ומוצאים שם חותמות, חותמות של אישים עם שמות לפעמים קצת מוזרים. בזמננו, נחשבים שמות מוזרים, אבל אתה פותח את התנ"ך, אתה רואה שהחותמות האלה

הן שמותיהם של שרים מאותה תקופה. לא רק של שרים, באזור החפירות שם נמצאה חותמת של חזקיהו המלך. חזקיהו מלך יהודה. אתה רואה את החותם שלו עם הפענוח הברור של שמו של המלך חזקיהו. כך גם גמריהו בן שפן. מי היום קורא לבנו בשם שפן? אבל אז היה אחד השרים בשם גמריהו בן שפן. נקריא כאן שמות של עוד מהחותמות שנמצאו שם: שריה בן נריה, הוא היה השר של צדקיהו המלך ואחיו של ברוך בן נריה, הסופר של ירמיהו הנביא. אתה רואה את החותמת שלו מאותה תקופה. ברכיהו בן נריהו הסופר, שזה בעצם ברוך בן נריה, שיש הרבה שמות בתנ"ך שפעמים כותבים אותם עם י' ו-ה' בסוף, לעיתים בלי. לשלמיהו שר המלך, חותמת כזו נמצאה. פדיהו בן המלך מזהים אותו

כנכדו של יהויכין מלך יהודה. ועוד, ולא רק בארץ, גם בחוץ לארץ, באזור בבל העתיקה, מלפני כמאה שנה החלו שם חפירות, מצאו את הארמון של סנחריב מלך אשור. בתחילה מרחוק היה נראה כגבעה של עפר, גבעה של חול, אבל שמעו עדויות מהכפריים שם שמדי פעם מוצאים שם ממצאים שונים. היה שווה לחוקרים לחשוף, לפנות את כל העפר. מצאו ארמון מרשים מאוד של סנחריב מלך אשור עם תבליטים, עם ממצאים מפליאים. יש העתק של התבליט של כיבוש לכיש שמצאו שם. ההעתק נמצא במוזיאון ישראל. אתה רואה שם ברישומים על התבליט את הכיבוש של לכיש. כשהוא הגיע לארץ ישראל, כבש את לכיש. אחר כך הוא הגיע לירושלים, שם מצור על ירושלים בזמן חזקיהו המלך. בתנ"ך מסופר

שחזקיהו שאל את ישעיהו הנביא: האם להיכנע? העם דרש מחזקיהו המלך: בוא ניכנע. סנחריב היה מלך מאוד אכזר. בתבליט של כיבוש לכיש רואים שם אנשים משופדים. יש את החומה, רואים את מגיני העיר, היו יהודים בתוך העיר. בצד של התבליט אתה רואה יהודים ויהודיות יוצאים לגלות, אתה יכול לראות איך הם היו מתלבשים באותה תקופה. רואים את החיילים עם המלבוש האופייני להם, ואת עם ישראל עם המלבוש האופייני להם באותה תקופה. אתה רואה את הנשים עם כיסויי הראש, את הגברים, את הילדים שיוצאים לגלות, ומחוץ לחומה אנשים משופדים. אתה רואה שהם היו תופסים את האויבים שלהם ומכניסים אותם בתוך חנית ומעמידים אותם שם כדי להטיל אימה על החיילים

שנמצאים בתוך העיר, על מגיני העיר. יש גם דברי התפארות שסנחריב מתפאר כמה הוא אכזר וכמה הוא מתעלל ומה הוא עשה לכל האויבים שלו. בירושלים היה פחד גדול. חז"ל מספרים שכשסנחריב הגיע לירושלים, הוא עלה על כמין מגדל עץ והציץ מרחוק מה גודלה של ירושלים. כשירד אמר לכל חייליו: לכו לישון הלילה, תקומו בבוקר, כל אחד מכם ייתן יריקה מעל החומה לכיוון ירושלים והטבענו את כולם. כל כך הרבה חיילים היו לו. כשקמו בבוקר, ישעיהו הנביא אמר לחזקיהו המלך: אתה לא נכנע בשום אופן. אף על פי שהיה פחד גדול, זה היה יום לפני פסח. פחדו שהחג הזה כולם יהיו שחוטים והרוגים. למוחרת בבוקר, ערב פסח, מסופר בתנ"ך שכשקמו, כל צבא אשור היה מת.

רק סנחריב המלך נשאר עם עוד כמה בודדים, חזרו בבושת פנים לאשור. בספרות של חז"ל מסבירים ממה כולם מתו. השמיע להם הקב"ה את שירת מלאכי השרת. בתנ"ך זה לא כתוב, רק כתוב שמתו כולם. כשקמו בבוקר, ראה שכולם פגרים מתים. אבל בספרות היהודית מציינים חז"ל: השמיע להם את שירת מלאכי השרת. ואז מה קורה? זה כמו שיש לך המון מסמרים קטנים מפוזרים. אתה מוריד מגנט אדיר ברגע שהוא מתקרב, כל המסמרים קופצים ונדבקים. כך הנפשות של כולם פרחו כששמעו את שירת מלאכי השרת. שם, בכתבים של סנחריב, מה שמצאו בארמון, הוא מספר שהוא הגיע לירושלים והוא שם מצור סביב ירושלים והוא כותב שם ש"את חזקיהו הכנסתי כמו ציפור בתוך כלוב." ובזה הוא עוצר.

בניגוד למקומות אחרים שהוא מספר "כבשתי, ניצחתי, הרגתי, לקחתי," על ירושלים הוא רק כותב ש"הכנסתי את חזקיהו המלך, "סגרתי עליו כמו ציפור בכלוב." הוא לא מספר שהוא כבש, הוא גם לא יספר שהחיילים שלו מתו. באותם הימים כל מלך היה כותב רק דברי התפארות על עצמו. ובמקומות שהוא נחל כישלונות הוא התעלם מזה. אז הוא רק מתפאר בזה שהוא סגר את חזקיהו. והחוקרים דווקא מזה מדייקים שהסיפור התנ"כי צודק, שהוא נחל כישלון ומפלה. אחר כך כשחזר לאשור כתוב בתנ"ך: "ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו." נסרוך זה היה שם העבודה הזרה שלו. בתלמוד כתוב שנסרוך היה נסר של תיבת נח שסנחריב מצא, ואת הנסר הזה הוא הפך לעבודה זרה. כי אם אנשים

ניצלו מהמבול בתיבת נח הזו, אז כנראה שיש בה איזה כוחות מיוחדים. והוא הפך אותה לעבודה זרה. אגב, נציין, סיפור המבול שמופיע בתנ"ך נמצא במאות תרבויות ברחבי העולם. בספר "ארכיאולוגיה תנ"כית חלק א"' הבאנו שם את הרשימה של התרבויות השונות בעולם שמציינות את הסיפור של המבול, וכל התרבויות האלה צודקות. המשותף לכולן שהן מספרות ש"שמיים הציפו את כל כדור הארץ, משפחה אחת ניצלה "ואנחנו מצאצאיה." וכולם צודקים, הרי כל האנושות טבעה במבול, נח יצא מהתיבה וכל העולם של היום הם כולם בני נח, כולם צאצאי נח. כדאי פעם באמת לפתוח את פרשת נח רק כדי לשים לב לשמות המדינות שאנחנו מכירים היום. היום אנחנו מכירים את מצרים. מה פשר

השם הזה? מצרים היה הנכד של נח. נולד ילד, קראו לו מצרים, גדל, הקים משפחה כמו שמקובל אצלם, כמו חמולה כזו הם היום. נדד, התנחל במקום מסוים, מזה התפתחה כל מצרים. סין - שמו של אחד הנכדים, ועוד הרבה שמות שמכירים היום וגם שמות אחרים שהשתנו במשך הדורות. אפשר לראות שם בתרגום אונקלוס את השם המקורי שמופיע בתורה ומהו השם שהשתנה במשך הדורות. מי זה גומר, מי זה מגוג, מי זה תובל - כל אלה אפשר ללמוד מתוך הפסוקים שמופיעים שם. מעניין שביוון העתיקה נשאר שמו של אותו אדם שניצל מהמבול עם כל המשפחה, אבל הם לא קוראים לו נח, הם קוראים לו - דאוקליון. ישנה חוקרת בשם הדסה מלמד ממכון ויצמן ברחובות והיא מציינת בספרה "סוד

המבול" שהיא הלכה לחקור מה פירוש המילה "דאוקליון." אולי יש איזה קשר לנוחות בעברית. התברר שאין שום קשר למילה נח. המילה "דאוקה" ביוונית עתיקה זה המספר 10. דאוקליון - האדם העשירי. מה הקשר בין נח לבין האדם העשירי? פותחים את התורה, עשרה דורות מאדם הראשון ועד נח. כלומר, ביוון העתיקה נשאר בזיכרון שהאדם שניצל הוא האדם העשירי. תשאל אותם עשירי למה? הם לא יודעים, כך קוראים לו, האדם העשירי. אתה פותח את התורה, אתה מבין למה הוא נקרא האדם העשירי - מאדם הראשון ועד נח. על כל פנים, ככל שהמחקרים היום בעולם הולכים ומתרחבים, חופרים, חושפים, בפרט במאה שנים האחרונות, דברים שהמדענים טענו כנגד התנ"ך וטענו שיש כאן

הפרזה וזה לא נכון. למשל, בתנ"ך כתוב שבזמן אברהם אבינו שלח את אליעזר עבד אברהם עם גמלים. חוקרי התנ"ך לפני 150 שנה, אלה שקראו לעצמם "ביקורת המקרא" ושמות כאלה, טענו שהסופר המקראי לא צדק כי באותה תקופה עדיין הגמל לא היה מבוית. הם מתייחסים לתנ"ך כאל ספר אנושי אז הם מרשים לעצמם לומר שזה טעה וההוא טעה. חפרו בפירמידות במצרים, מצאו מתקופת הפרעונים, תקופה שעוד קדמה לאברהם אבינו, יש שם ציורים של גמלים. אז היום הם אומרים: טוב, נכון, טעינו, היה גמל באותה תקופה. צריכים גם לקחת לעצמנו לא רק לא להתרשם מאונסק"ו של האו"ם כשבארגון אונסק"ו מכריזים: אין קשר היסטורי בין עם ישראל לבין המקומות הקדושים בירושלים לבין

ירושלים עצמה. גם חוקרים שלפעמים זורקים משפטים בלי שום כיסוי. אנחנו שיודעים שההיסטוריה התנ"כית אמיתית לחלוטין, היום יודעים אותה לא רק מהתנ"ך עצמו אלא גם בבחינת "אמת מארץ תצמח," הממצאים הארכיאולוגיים שיוצאים מבטן האדמה ומספרים את הסיפור ההיסטורי. כמה חשוב לפרסם את הדבר. עם ישראל לא צריך את הארכיאולוגיה, ידוע לנו שמשה אמת ותורתו אמת, אבל לפרסם את הדברים בכל העולם כדי שכל אדם ידע את האמת לאמיתה. תודה רבה לכולם ושנזכה כולנו יחד לראות בבניין בית המקדש ובא לציון גואל.