התהוות היקום - הרב זמיר כהן | The Origin of the Universe - Rabbi Zamir Cohen

יש המון שאלות שעוסקות בפסוקים הראשונים בפרשת בראשית, ונפתח קודם כול במה שנוגע להתהוות היקום: הפסוק הזה, מההיבט המדעי, עומד על כמה נקודות יסוד: פירוש המילה "בראשית" - בתחילה. תחילה של מה? בתורת היחסות איינשטיין ועוד אחרים דיברו על כך שהזמן נוצר יחד עם החומר, כלומר כשאין חומר גם אין זמן. למשל, איך אנחנו יודעים שעברו כמה דקות? כי לפני כמה דקות היינו בחוץ, וכעת אנחנו כאן. כלומר, התזוזה שלנו ממקום למקום בעולם החומרי היא בעצם ביטוי של זמן. גם אדם שיושב ולא עושה שום דבר, יש תנודות בתוך הגוף, שינויים, זה ביטוי של זמן. אבל אם נמחק את כל החומר, נבטל את כל היקום, אין כוכבים, אין בני אדם, אין כלום, גם

אין זמן. אומרת התורה: "בראשית," כלומר כמו שיש ראש לגוף, הראש של הזמן נברא כאן. "בראשית", הרמב"ן כותב את הדברים על התורה, ש"עם התהוות היקום התחיל הזמן." פירוש המילה "ברא" - יצר יש מאין. מה זה "את השמיים ואת הארץ?" "שמיים", מלשון שמם, מקום שאין בו שום דבר, מקום ריק. כלומר, בתחילה הקב"ה ברא את החלל. "ואת הארץ" - זוהי הנקודה הראשונית של החומר שממנה נוצר הכול. מה פירוש המילה "את ואת?" יש כלל גדול בתורה: כל מקום שכתוב "את," בא לרבות עוד משהו. לומר שהחלל נברא מראש עם כל מה שהיה עתיד לצאת ממנו, "והארץ", החומר נברא עם כל מה שעתיד לצאת ממנו. כמו עובר קטן בזמן שהוא ממש ממש קטנטן, בקושי נראה, יש בו בעצם

הכול: הפוטנציאל של ידיים, רגליים, עיניים, הכול נמצא שם. ואתה רואה נקודה בסך הכול. כך גם כל מה שיצא מהעולם: עצים, פרחים, שמש, ירח, כוכבים, הכול כבר היה גלום בנקודת הבריאה הראשונית. במילים אחרות, בפסוק הראשון אנחנו רואים כבר את שלושת היסודות של זמן, מרחב וחומר, שכל אלה נבראו על ידי האלוקים. כעת נעבור להסתכלות המדעית. בשנת 1924, אסטרונום צעיר בשם אדווין האבל, הוא היה הראשון שבאמצעות טלסקופ משוכלל הצליח לגלות שמעבר לגלקסיה שלנו יש עוד המון גלקסיות כמו שלנו. בהמשך הוא גילה שהגלקסיות לא נמצאות במקום אחד, אלא מתפשטות ומתרחבות. כך רואים שכל היקום, הגלקסיות הולכות ומתרחקות, זה אומר שהכול התחיל מנקודה

אחת. בעקבות התגליות של האבל, בשנת 1946 פיזיקאי אמריקאי בשם פרופ' ג'ורג גאמוב הוא היה הראשון שהעלה את התיאוריה שעם השנים קיבלה את השם "המפץ הגדול." הוא טען שיש הוכחות מדעיות שהעולם נברא. לא כמו שהבינו לפני, שהעולם תמיד היה, אלא העולם הופיע. הטענה שלו הייתה שבתחילה הייתה נקודה, קרא לה נקודה סינגולארית, נקודה אחת מאוד קטנה, שכל מה שאחר כך רואים היה טמון בה, אבל היא בעצם נחשבת מבחינה מדעית כמו לא קיימת, כאין. בשלב מסוים היא עברה התפרצות אדירה של אנרגיה שיצאה, האנרגיה הזו נלכדה בתוך מלכודת כזו, כמו סוג של חושך שסגר אותה, פלזמה שסגרה אותה. ושם הוא ממשיך ומסביר על תהליכים ומורכבויות שונות עד שנוצרו

כל הגלקסיות וכל הכוכבים. מהפכה בעולם המדע. והיום באמת, התפיסה השולטת בעולם המדע זו התפיסה של היווצרות היקום באמצעות התהליך הזה שנקרא המפץ הגדול. "והארץ הייתה תוהו ובוהו," היה שם אי-סדר מוחלט. גם המדענים כך טוענים, שהיה אי-סדר. "וחושך על פני תהום". תמיד התקשו להבין על איזה חושך מדובר? על איזו תהום מדובר? לפי דברי המדענים, הגילוי שגילו עכשיו זה מובן מאוד, שהכול בתחילה היה לכוד בתוך החושך הזה. למרבה הפלא, כשפותחים את הזוהר הקדוש, רואים שהתיאור הזה נמצא שם. "כשרצה הקב"ה לברוא את העולמות," הכוונה כל הכוכבים, כל הגלקסיות. בתורת הסוד זה מרמז גם על יקומים רוחניים עליונים. "הוציא אור אחד סתום," כלומר

אור שהיה סתום התפרץ ויצא החוצה. "שמאותו האור יצאו והאירו "כל אותם האורות שהתגלו "ומההוא נהורא יצאו והתפשטו "ונעשו שאר האורות," זה העולם העליון, יקומים רוחניים. "עוד התפשט העולם העליון הזה "ועשה האומן נהורא דלא נהיר," הגדרה פיזיקלית מאוד מעניינת לחומר - אור שאינו מאיר. "ונעשה העולם התחתון," כלומר העולם הגשמי שלנו, כל הגלקסיות, כל הכוכבים. רבי שמעון בר יוחאי לפני 2,000 שנה מציין שהיקום התחיל מאור שהתפרץ ועבר שינויים שונים, אור שהיה סתום במשהו ויצא ועבר, עד ההתגשמות של החומר. וזה מה שהמדענים טוענים. רואים שפסוקי התורה הולכים שלובי זרוע עם התגליות של עכשיו. ובאמת, המדענים עצמם טוענים שרגע הבריאה

נותר בלי הסבר. יודעים מה קרה, אבל איך קרה, מה בדיוק קרה שם לא יודעים. לעם ישראל אין פלא: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ," ברא את החלל, ברא את אותה נקודה, מזה האור התפרץ. הכול מסתדר בצורה נפלאה, כמו שהדברים מופיעים אצלנו בפסוקים בתורה. ונסיים גם במוסר השכל לחיים שיש להפיק מהתהליך של הבריאה. כל אדם במהלך החיים עובר זמנים של קשיים, של תוהו ובוהו, של בלבולים, של לחצים, שהוא מרגיש לכאורה שהכול עומד לקרוס, או שהכול כבר קרס, הוא בפחד גדול. הוא בלחץ. זה יכול להיות כלכלית, זה יכול להיות בזוגיות, זה יכול להיות בעבודה הרוחנית שלו, שהוא רוצה להתקדם ניסה וניסה, פתאום נפל באיזה דבר והוא מרגיש: אולי

זה לא בשבילי? ואז הוא מגיע לייאוש. כשהקב"ה ברא את העולם, לימד אותנו יסוד גדול, הוא בא לומר לאדם: תדע לך, גם אני בראתי את העולם בתהליך של תוהו ובוהו ושלבים, אף על פי שיכולתי לעשות את זה מהר, אבל תדע שהעולם בנוי על שלבים, על תוהו ובוהו, על סבלנות, בסוף אתה תגיע לשבת. אחרי ששת הימים, הגיע יום שבת, אחרי ששת ימי הבריאה, ואז רואים את פאר היצירה. האדמו"ר מקוצק אומר: כמו שהאדם צריך להאמין באלוקים, צריך להאמין גם בעצמו. כמו שצריך להאמין באלוקים שברא את העולם, צריך להאמין בעצמו שיש לו מסוגלות לבנות וליצור ולרומם את החיים שלו לחיים טובים, מסודרים ונכונים.