תשעה באב | מסע לירושלים של פעם: ירושלים בבניינה

מצליחה לשמוע את מה שאני מנסה לשמוע?

לא. מה את שומעת?

אני ממש מסתכלת על המדרגות להר הבית ושומעת את כל השמחה והצעדים של המשפחות והילדים והצאון וממש את שלושת הרגלים שכל פעם היו עולים ככה כל כך הרבה אנשים להר הבית. שת היה כל כך טוב.

את מסוגלת לדמיין שהמדרגות האלה הובילו לבית המקדש?

וואו, אני מנסה. תחשבי שזו תקופה שלא היה חולי, לא היה שפעני וגשמי ביחד. וואו. עכשיו אנחנו שמות דממה, אבל היו תקופות שהיה פה שמחה

בריקודים ועם ישראל היה עולה לרגל והיו פה אלפי אנשים באחדות גמורה שכולם עולים לבית המקדש. יודעים שיש אלוקים. זה מרגיש אותי

מאוד. אני ממש מצליחה עכשיו קצת לדמיין את זה. אני רוצה שזה יהפוך מדמיון למציאות עם להיות כנם.

אמן.

ירושלים בסוף ימי הבית השני. בית המקדש מאיר באבניו הלבנות והרחובות מלאים חיים, תפילה ועלייה לרגל. מבחוץ הכל נראה יציב וחזק. כאילו שום כוח בעולם לא יוכל לערער את המקום שעליו נאמר ועשו לי מקדש בשכנתי בתוכם. אבל בתוך העיר כבר אין שלווה. עוד לפני שהרומאים פרצו את החומות, הלבבות כבר התרחקו זה מזה. מחלוקות קראו את העם מבפנים. ובעיר שנודעה להיות סמל לאחדות. האחדות נסדקה. המצור מתהדק. צבעות רומא סוגרים על ירושלים. המזון עוזל. הפחד ממלא את הרחובות וכל תפילה עולה בתקווה שאולי עוד תבוא הישוע ואז מגיע היום הנורא רעש הקרב נשמע מכל עבר אשן עולה מעל העיר ולאבות מתחילות להתפשט עכשיו הביטו אל הרחוב אבני הריצוף

עדיין שלמות ומעליהם מתנשא קיר עצום מאבני ענק כבדות וחזקות כאילו נועדו לעמוד שם לנצח פתאום נשמע כל עמום. רעד עובר בקיר. אבק נושר מבינה החריצים. אחת האבנים האדירות מתחילה להשתחרר ממקומה. לרגע נדמה שהזמן נעצר. ואז האבן מתנתקת וצונחת מטה. היא מתרסקת בעוצמה אדירה אל הרחוב ומיד אחריה נופלות אבנים נוספות. הרחוב המפואר הופך לשדה של שברים. רומא החריבה את האבנים, אבל הפירוד החריב את היסודות. והאבנים הללו מונחות כאן עד היום. אתות נילמת לרגע שבו ירושלים רעדה. הן מזכירות לנו שהחורבן אינו רק זיכרון מן העבר, אלא קריאה לתיקון ברוה, אהבת ישראל, כבוד הדדי, ויטור, תפילה, תורה וחסד. את יודעת אמרת שפע רוחני וגשמי

ואני מנסה ככה לחשוב מה חסר היום כי גם אז היה שפע עצום אבל היום יש גם שפע מטורף ואני אומרת נראה לי שאני מצליחה להבין מה חסר חסר לנו האחדות אהבת חינם ברגע שזה יתוקן אז אנחנו נזכה בעזרת השם כן ההכרה שכולנו נכיר באחדות גמורה

שאנחנו לראות את עם ישראל כאחד ד פשוט

שאנחנו כולנו מאותו אנחנו אותו דבר בעצם כולנו חלק אלוק ממל כולנו

אחים

אחים נשמות שהן חלק של הקדוש ברוך הוא ואין אני אתה יש אותנו אין ההוא עשה לי רע או ההוא פגע בי או ההוא דיבר אליי הכל בסוף זה השם יתברך ואנחנו באמת נזכה לראות שהכל זה השם יתברך וכל מה שעברנו זה היה השם יתברך והכל חלק מהתוכנית הזאת כדי שנגיע לבחירה מתוך רצון לאהוב אחד את השני. אבל באמת.

ובדיוק בגלל זה אמרו חז"ל שהבית השני נחרב מסינת חינם והבית השלישי בעזרת השם יבנה על ידי אהבת חינם.

אני חושבת שאני אחת הקבלות שאני אקח לעצמי בעזרת השם זה להיות קצת יותר סובלנית לאחר. וגם אם אני חושבת שמישהו פגע בי או שיש איזשהיא סיטואציה שהיא אולי לא ראתי לעצור רגע ולהאמין בכל מאודי שזה השם יתברך ושאין רע יורד מהשמיים הכל זה תכלית האחד ואולי ככה בעצם נוכל לפתח את אהבת חינם הזאתי

וגם לפתח עיניים שירות כאב ולראות כאב של אחרים ולא להגיד טוב כואב לו זה לא קשור אליי כאילו כשם מישהו מעם ישראל נמצא בחושך, אנחנו צריכים כולנו למצוא דרך להעיר לו.

וואו, לא חשבתי על זה ככה. אני חושבת שזה משהו שאנחנו לא נוטים לעשות כי באמת כל אחד בלי לשים לב נמצא בתוך הצרות שלו וביום יום שלו ובעסקים שלו ובמירוץ שלו

עד שלפעמים אנחנו שוכחים שגם לאחר עובר עליו דברים ואולי באמת נגיע אפילו באיזשהו יום להכרה שכולנו נראה רק טוב ואז לא נצטרך להיות במרוץ

עין טובה

עין טובה וסבלנות ואהבת האחר והקשבה אולי אם גם נזכה להקשיב קצת יותר לשני ולמה נאמר בין המילים לא תמיד אנשים מספרים לנו מה הם עוברים לפעמים אבל במבט

אפשר להבין

אולי החלה גם

לגמרי אנשים שרק מחפשים שישימו עליהם לב ועוברים הרבה דברים ואנחנו צריכים להיות שם

נכון וזה מתחיל את יודעת זה מתחיל כל אחד בעצמו ולפעמים אנחנו כשאנחנו מדמינים אחדות אז אנחנו רואים על זה משהו מאוד מאוד גדול וזה נכון כי זה התוצר הסופי אבל ההתחלה מתחילה באמת בנו אחדות גם ביני לבין עצמי לקבל את עצמי לאהוב את עצמי כי כשאני אוהב את עצמי גם אני אוכל לאהוב את האחר שהוא כי אם אני מרשה לעצמי להיות טובה כלפי עצמי אז אני על אחת כמה וכמה אזכה להיות טובה כלפי מישהו אחר ויהיה לי הרבה יותר חמלה וסבלנות כלפיו