"במשך 17 שעות היינו בתוך הממ"ד": סיגל קראוניק על הבחירה בחיים

אני במשך שעות החזקתי את הידית של של הממד וקראתי לו וביקשתי שתהיה השעה הזאת שעת רחמים ואת רצון מפניך ואז ב-138 אחרי שאני שעות במנטרה הזאתי הילדה שלי אומרת לי אמא שאלתי אותך אם את רוצה שנחליף ואת אפילו לא ענית אז אני זוכרת את זה חרותי כי ב-138 אני ד התחיל לזרו כי ההודעות וואטסאפ חזרו וזאת ההודעה שכתבתי לילדים שלי כתבתי להם בשקט בלב חזק תהה השעה זאת שעת רחמים ואת רצו מלפניך כולם להגיד ואמרו לי אמא אנחנו נגיד התושבת קיבוץ ברי בשמחה תורה בעלה רק נרצח בידי המחבלים ההורים היא וארבעת ילדיה ניצלו בנס אחרי 17 שעות שהיו קלוים בממד מאז סיגל קראוניק יוצאת לארצות בבסיסים באולפנות ועוד רק כדי לחזק ולהעלות

את המורל בעם בואו נכיר אותה סיגל יקרה ואהובה וי כמה טוב לראות אותך ו גם אותכם תודה איך הייתה הדרך בד לכאן כן כן סיגל יקרה מה שלומך ברוך השם מה שלומכם ברוך השם טוב אז הכינו לנו ככה מקום לישיבה ו איך שראיתי אותך בחוץ ככה מהחיבוק שלך הרגשתי את החום ואהבה של עם ישראל ככה דרך ה החיבוק את דרך המגע אפשר להרגיש הרבה ואני שואל את עצמי באמת את עברת אירוע טרגי לחלוטין אנחנו נדבר עליו אנחנו התכנסנו בשביל זה כן בשביל באמת את הסיפור מה שאת עברת ואני שואל את עצמי מאיפה הכוחות אחר כך להתגבר ולהמשיך הלאה ולתת כוחות לאנשים אחרים כי את סיפרתי גם ככה מאחור לפני שהתחלנו את הראיון ספרת לי מה את עושה עכשיו שאת

הולכת לדבר בפני הקצינים האלה והולכת לדבר שם וביישוב הזה כל כך הרבה לחזק וא אמרת אחרי מה שעבר מאיפה הכוחות עוד לחזק אחרים אני חושבת ש אני עובדת בזה כי אני חושבת ש כל משהו שהוא קורה לך הוא בא ללמד אותך מרבית האנשים שמדברים איתנו מראיינים אותנו אז מרבית האנשים תקויים בשביעי באוקטובר נכון אני שביעי באוקטובר זה אירוע שקרה לי ומשמה אני ממשיכה יש לי ארבעה ילדים א יש משפט בצבא שאומר רוח המפקד אני אומרת שיש את רוח האמא חשוב לי אחרי האסון הגדול הזה שקרה לנו שהילדים שלי ימשיכו הלאה כי זה לא רק שיש לי רבדים של ובדן יש לי ובדן אישי שבא לי נהרג החברים הכי קרובים שלי נהרגו אין לי קהילה ואין לי גם בית אני

חיה בבית שנתנו לי אותו לתקופה הקהילה שלי מפוזרת ברחבי הארץ דרך אגב גם מתנו אנחנו לא קבורים בבארי או באיזשהו מקום לקחו חלקות בכל מיני מקומות במדינה וקבר שמה את מתנו כגבור זמנית ממש כמו במלחמת יום כיפור יחד עם זאת אה תודה לאל אני וארבעת הילדים שלי ניצלנו אנחנו הניצולים ואנחנו צריכ להמשיך הלאה אם אני אחזיק בשביעי לאוקטובר לאן ואם נשארתי אז אני רוצה שכל אחד מהילדים שלי יקים בית ואני רוצה שכל אחד מהילדים שלי יבנה לו חיים והסיפור הזה הוא מלווה אותנו לצד המשך החיים שלנו וכשאתה בוחר להאמין בזה ואתה בוחר ב אני גם שאלתי את עצמי איך דילגו עליי חדרו אלינו פעמיים הביתה למה דילגו עליי כי שני השכנים מלי

נרצחו והשכן ממולי נרצח ואני אומרת עליי דילגו למה דילגו עליי כאילו אז אמרתי אולי יש לי שליחות ופתאום הח כנראה ואיך בעלי תמיד היה אומר היופי באתגר הוא לא האתגר אלא איזה כוחות פנימיים אתה מגלה שיש בך שאתה צולח את האתגר אז הקדוש ברוך הוא העמיד אותי באתגר גדול לגלות את הכוחות הפנימיים שיש בי וואי איזה משפט חזק לצערי הגדול והרב א התקשורת העם אנחנו אחרי מה שעברנו אנחנו גם ממשיכים קצת להלקות את עצמנו ואני חושבת שכל מי שבחר להיות ולשרת ולהגן עלינו כדי שאנחנו נחזור לחיות באוף בביתך הוא צריך את הרוח הוא צריך את הרוח ולחבק אותו ולהודות כי כל מי שהיום עדיין נלחם באז אנחנו כבר תשעה חודשים אחרי האירוע ויש

חברה שנלחמים הם יודעים שהם כל יום שנמצאים בתוך עזה הם בסכנת חיים והם עדיין בוחרים לעשות את זה בוא נחזור שנייה לשביל סרי מה קרה שם מה היה לך אנחנו התעוררנו בש חצ להתראות צבע אדום בעלי הוא רושט של הקיבוץ רושט זה ראש ביטחון שוטף צבאי הוא אחרי על כל הביטחון של הישוב א ואנחנו מתעוררים להתראות צבע אדום יש לי ארבעה ילדים שלושת הילדים הגדולים שלי גרים במגורים של הצעירים הם לא גרים איתנו בקיבוץ שיתופי אתה מגיע לגיל 18 אתה מקבל חדרון שאתה גר בשכונה של הצעירים מי שבעצם גר איתנו זאת רק הילדה הקטנה נועה א ואז התחילו התראות צבע אדום רק התעוררנו להתראות צבע אדום אריק אמר לי תגידי לנוע שתרד ואז התחילה

ארטילריה מאוד מאוד כבדה תוך כדי שאריק ם אומר לי תגידי תגידי לנוע שטרת כי יש ארטילריה עכשיו זה שבת זה שמחה תורה היינו אמורים לקום ככה על איזה שבת נינוחה ותוך כדי שאריק מתארגן כי תמיד אחרי התרעות צבע אדום הוא סורק את הישוב פתאום עולים הו לא בקשר כל מיני רוצים וגם הצבא וכל אחד מדוח יש רי בישוב יש רי בישוב יש רי בישוב זה היה נשמע לו מאוד מוזר ואז הוא מתלבש הוא לוקח את האם 16 ואת האקדח ואז הוא מקבל טלפון מראש צוות סחי זה צוות חירום ישובי היא מתקשרת אליו שאחד מחברי הקיבוץ שחזר באותו שבת מהליכה או מריצה א אומר לה תגידי לי יכול להיות שהוא עומד מהחלון אומר לה יכול להיות שאני רואה פה שני מחבלי עם סרטים

של חמס יכול להות שיש פה שני חמס ניקים עםם 16 אל אופנוענים עם ממש בזלזול ה אומרת לו לא מה אתה עושה ממני צחוק עד כמה הקהילה שאני חיה בה היו כל כך בטוחים בהם שהם לא יעשו שום דבר מזל מזל מזל ושוב פעם אני אומרת מזל שהרים הטלפון לאריק היא אמרה לו תגיד לי גל מדווח שהוא רואה פה שני חברה עעם אופנוענים חמסנים נשמע לי לא הגיוני אריק אמר לה הגיוני הגיוני הגיוני אריק בעצם זיעה ש הארטילריה זאת הייתה פעולת השכר על מנת שכולנו ניכנס למרכבים מוגנים והם יחדרו ישר לתוך היישובים הם גם דרך אגב חדרו לעוגה כי בעצם שיש לנו התרעות צבע אדום גם האוגדה הולכת ומסתתרת בתוך מיגוניות ואז להם יותר קל להיכנס א אריק אמר לה

עכשיו תקפיצי כיתת כוננות תכניסי את כל הישוב למרחבים מוגנים א ואז הקפיצו את כיתת הכוננות עכשיו לחלק מכיתת הכוננות יש את הנשקים לחלק לא אריק יצא מהבית לכיוון הנשקיה הוא נתקל בחוליה הוא הצליח לנטרל אותה ואז כשהוא הגיע לכיון הנשקיה הם חיכו לו הם ידעו את הכל גם בכפר עזה וגם בנחל עוז הם חיכו לכל הרב שסים כיתת הכוננות ממש על הנשקיה ואריק בעצם הוא הארוג הראשון ללחימה אריק כבר בשבע ושי דקות לא היה בין החיים הם בעצם הרגו אותו הם חיכו לו שמה והוא כשהוא הגיע עם הרכב הם פשוט באמונה צרו וירו בו הוא נמצא ירוי בתוך הרכב ולצערי הגדול והרב המפתחות של הנשקה היו אצלו באיזשהו מקום מסתור חלק מכיתת הכוננות שלנו

בעצם נעלה לחימה ללא נשקים א שעות רבות וואו מתי את נודה לך שמה שקרה לבעלך רק אחרי שחילצו אותי בלילה חילצו אותי ב-12 ו30 בלילה רבע לאחת זה בעצם גם הפעם הראשונה שידעתי ששלושת הילדים הגדולים שלי בין החיים כי היינו המון המון שעות מנותקות קשר הם א פגעו לנו גם במערכת האינטרנט גם במערכת החשמל א וכש צו אותנו אחד אחד מהבנים שלנו שהוא גם לוחם הוא הראשון שראה את אריק ובעצם הוא לקח את הנשק שלו והמשיך לנהל לחימה כשחילקו אותי עם הילדה הקטנה שלי הוא ראה אותי ואמר לי סיגה שלושת הילדים הגדולים שלח שם הלכתי והתאחדות איתם ואז הבן שלי אסף אותי בחיבוק כזה טוב הוא אמר לי אמא אני עכשיו יכול להגיד לך שאבא נהרג ככה

קיבלתי את הודה שזה עד אחרי כל מה שעברת ב באותו יום כן נחזור אלייך אם בעלך אנחנו וד נשלים את החלק הזה אבל מה קורה איתך בזמן הזה בעלך יצא החוצה את עם הבת עם נועה הבת שלך בת 14 בסך הכל קטנו בת 14 בעצם אריק לפני שהוא יצא הוא אמר לנו תגישו את כל התריסים תנעלו את הכל בעצם הספקתי לרוץ ולנעול את כל הבית ולהגיב את כל התריסים אה ונכנסו למעמד בעצם נשארנו במעמד עוד בקצת שעות שהייתי מחוברת א קודם כל אני בחרתי להתנתק מכל רשתות הוואטסאפ שקיבוץ בארי השתולל יש מחבל פה מחבל שמה עכשיו מדברים בלשון יחיד מחבל עכשיו אני כשראיתי את זה הרגשתי כאילו איזה צינור שאוהב לי את כל האנרגיה ואמרתי לנוע את כרגע מחוברת רק על

הוואטסאפ של המשפחה אז אני לא יודעת למה אבל היייתה לי אינטואיציה אני לא דיברתי קשרנו רק בפנטומימה אה והייתי מחוברת אלי הילדים הבת שלי השלישית שזה החודש הראשון שהיא בעצם רק עברה לחיות במגורים של הצעירים היא אמרה לי אמא אני אני כל כך מפחדת אולי אני אבוא אליך אמרתי לה ממש לא אומרת לי אז מה אני עושה אמרת תשתיקי את הניד וכנסי מתחת למיטה ובוא נקשיב לנשימות אחת של השנייה הבת השנייה שלי קצינה היא לוחמת במשמר הגבול היא שמעה את הערבים את המחבלים כבר באזור שלה היא כותבת לי אמא אני שומעת קולת בערבית הם עוד דקה נכנסים הם דפקו לי בדלת מה אני עושה אמרתי לה עם מה את נמצאת איתך היא אומרת לי אני עם m16 עם כדור

בקנה אמרתי לה מצויין את יורה על מנת להרוג עכשיו על מנת לתת הוראות כל כך מדוייקות אתה חייב לנטרל את הפחד כי לא ידעתי מה קורה בקיבוץ אני ידעתי להגיד לילדים ש אוראות מאוד מאוד מדוייקות על מנת שיישארו בחיים עכשיו אם אני הייתי קוראת את וואטסאפים ואומרים מחבל פה הייתי אומרת וואו הוא מכבל פהי רובות עסו הייתי מכניסה אותם לפניקה ואז אתה עושה את הטעות אני הייתי ממוקדת מטרה כמו לוחם לחימה בתוך הבית אני אוחזת את הידית של הממד ולילדים הגדולים נתתי את הורות ואז באיזשהו שלב נותק הקשר כבר לא היה לי וואטסאפ לא היה לי חשמל לא היה לי שום דבר רק ידית של מעמד אני עם הילדה הקטנה והכלבה שלי בתוך המעמד במשך 17 שעות

היינו בתוך המעמד וואו איזה מיקוד ופוקוס מדהים ועד מתי עד מתי היה לך קשר עם הילדים כבר אוקי לא זוכרת השעות כי אנחנו לא היינו את יודעת לא עם לא לא יודעת אבל נותקתי קשר מה שאני כן זוכרת שב 1638 חודש הקשר כי אני במשך שעות אני דתלשית א איך אני אומרת אריק הוא קיבוצניק חילוני אני דתלשית כל אחד הביא את הקן שלו מהבית ובנינו כן מאוד מאוד יפה ביחד ולפני זה אנחנו תמיד בחגי תשרי אנחנו הולכים לכותל עושים סליחות זה משהו שאנחנו מאוד אוהבים אני מאוד מאוד אוהב את זה מחבר אותי לבית אבא אני במשך שעות החזקתי את הידית של של הממד וקראתי לו וביקשתי שתהייה השעה הזאת שעת רחמים ואת רצון מפניך ואז ב-138 אחרי שאני שעות

במנטרה הזאתי הילדה שלי אומרת לי אמא שאלתי אותך אם את רוצה שנחליף ואת אפילו לא ענית אז א אני זוכרת את זה חרותי כי ב-138 אני ד התחיל לזרו כי ההודעות וואטסאפ חזרו וזאת ההודעה שכתבתי לילדים שלי שלי כתבתי להם בשקט בלב חזק את השעה הזאת שעת רחמים ואת רצו מלפניך כולם להגיד ואמרו לי אמא אנחנו נגיד אז זה מ שמרב אותי עכשיו וואו פשוט למדת שעות זהמ ל הדי של הממד כן אני לא עוזבת אותה ולו לשנייה באיזשהו שלב אפילו התישבתי ים נכנסו יצאו פעמים מה איך ידעת שמחלים נכנסו מה קרה שמה הם ירו הם שברו את הכל את ש מהעת שהם נכנסו לתוך הבית שמעת ערבית מה מה יה שם שמעתי הם דיברו הם נכנסו כאילו כמו הילדים שנכנסים הביתה

כוכים בטוחים ירו שברו כיסחו מדברים בערבית ב הם אפילו לא פחדו כאילו אנחנו בעלי הבית אבל היה לי לשבריר שנייה שפתאום חדר אליי הפחד הרי המוח לא יודע להבחין בין מציאות לדמיון ופתאום חדר אליי הפחד ודמיינתי שהם נכנסים לממד עושים לי את מה שהם עושים עושים לבת שלי את מה שהם עושים ואז פשוט התעלפתי על הגב של הילדה שלי ה אספה אותי הניחה אותי והיא חזרה להחזיק את הידית של המעמד עכשיו אני הייתי בטוחה שזה לקח לי כמה שניות היא אמרה לי אמא לקח לך כמה דקות ואז התעוררתי ואמרתי סיגל יכול להיות שיש לך כמה שניות עוד להיות עם הילדה שלך יכול להיות שזה הדקות או השניות האחרונות שלך בין החיים קומי ותחזיק את הידית של

המעמד כי זה הדבר האחרון שיש לך לעשות כדי להציל את עצמך אנחנו פשוט עלינו על זה שהתיישבנו על הרצפה והחזק את היידית של הממד ככה כדי ש לא יהיה להם מספיק כוח להרים את הידית הם הגיעו ניסו ודילג למה אין לי מושג אני שואלת את עצמי באמת יש את הרגעים כמו שאמרת אבל איך מהרגעים האלה את עוד פעם מרימה את עצמך כי זה כל פעם מחדש להרים את עצמנו וזה אחרי שתי עבדות מאוד מאוד מאוד גדולות שאת עברת מה נותן לך את הכוח להרים את עצמך מחדש אני חושבת שבחירה ומשמעות יש לי למה אני קמה א אני המון שנים מחוברת לוט ור פרנקל אדם מחפש משמעות כן אדם שהיה בשואה לא היה לו צבה הגנה לישראל הוא היה בכלל לא במדינת ישראל אבל הוא קם כל

בוקר ללמה ואני אומרת אם יש לך למה אתה יודע איך אתה עושה את זה אנחנו צריכים את המשמעות מה זה לקום כל בוקר אתה קמה כל בוקר מחדש לילדים תכי קר זה בחירה אני לא שוכחת לרגע שיש לנו בחירה כל רגע כל דקה מחדש ומה הורה שלך המקום הזה של לחזק את הזהות יהודית שבדיוק דיברת על זה מקודם מה מה זה אומר הקם להורגך אשקם להורגו למה אנחנו כלכך מפחדים לעשות את זה כי אנ למה יש את את את האמירה הזאת גם של התקשורת וגם בכלל לא אנחנו נהיה מתונים אנחנו נהיה זה אנחנו תשה חודשים כבר אחרי ואנחנו כאילו לא קולטים כי אני אגיד לך מה אנחנו איבדנו את הערכים שלנו פעם ידענו להגיד שיש טוב ורע היום אסור להגיד את זה יש חזק וחלש אנחנו

העם החזק הם העם החלש וכעם יהודי שתמיד עוזר לחלש מה אנחנו נפגע בחלש זה איזשהו שיח שהתחיל להשתרש לתוך ה פעם המוטו של הצבא היה הכרעה והכנעה ידענו שמי שבא להרוג אותנו אנחנו מכריעים אותו ואחר כך מכניעים אותו היום כבר לא כבר שנים הצבא אומר כמה נפגעים יהיו צד השני חלחלו לנו את זה שכל הזמן נראה את הצד השני רק הצד השני למד אותנו טוב הבין שאנחנו כעם יהודי יש לנו ערכים אנחנו לא נפגע לא בנשים לא בילדים לא בבתי חולים לא בבתי ספר יש לנו איזה טבלת ערכים מאוד מאוד ברורה הם אמרו אוקיי בוא ניקח את הערכים שלהם באז יש 36 בתי חולים רק אף אחד לא מטופל שמה זה הפך להיות לאזורים של המחבלים כלל גן ילדים מתחתיו מסתתר

מנערה שמחבל עד שאנחנו סוף סוף הבנו ואמרנו לא יקרה דרך אגב היתכן שאנחנו עומדים על הגדר כל סוף שבוע הם יורים עלינו וזורקים לינו ואת לא יוכל לראות באף אחד אבל כן זה בסדר שחייל יחטוף לבנה על המוח הוא יקרה לו איזה ההורים שלו יסעדו אותו עד היום האחרון אבל את לא תפגעי בילד בן שמונה למה אותו ילד שזרק לבנה הוא גודל להיות מחבל היום בקינות מגיל שנתיים יש להם m1 קטן הם מלבישים אותם בתחפושת של יהודים ואייך יורים בהם אבל התייפייפות נפש ובעיניי זה לא להיות יפה נפש בעיניי זה להיות יהיר כשאתה בוחר לחיות איפה שאתה חי אתה לא מכיר אותם אתה לא חי איתם אני חיה איתם אני מכירה אותם החברה שבחרו לגוש לחיות בגוש ו

באיוש הם חיים איתם אבל לחיות ב מרכז מדינת ישראל שאתה לא אף פעם לא הייתה בשמיכות למרחב מוגן ולתת לי הוראות מוסר מה לא לעשות כי הם מסכנים איך אתם יודעים זה יהירות אתה אומר אוקיי נדמה לי שהם חלשים אז אני רגע אקח את החברה שהם בעצם אנחנו בעצם הכתר של מדינת ישראל אנחנו מקטרים את כולם אנחנו משלמים בחיים שלנו נכ נכון כדי להגן על כל מי שיושב באמצע מדינת ישראל וכל מי שיושב באמצע מחלק לי הוראות ואני אומרת בימים הקשים האלה אני רוצה לעשות החלפות צודקת אני רוצה שהם יעברו להיות הכתר של מדינת ישראל הם יקטר אותנו הם יחיו בבנימין הם יחיו בגוש הם יחיו בעוף ואנחנו נבוא למרכז הארץ ואני רוצה לראות כמה זמן הם

יחזיקו כי אני חיה איתם ואני יודעת בדיוק מי הם אם אני נתתי להם אפשרות הם א מדברת על המחבלים כן אם נתתי להם אפשרות לחיות ולבוא ולהתפרנס בכבוד בבית שלי בקיבוץ שלי פתחנו את השערים שלנו את הבגדים של הילדים שלי תרמתי להם והם בחרו לשחוט אותי אני רוצה ברשותך שוב לחזור אלייך אחרי בעצם שהייתם 17 שעות בתוך ממד החיילים נכנסו לבית איך הבנת שזה חיילים איך ידעת שאפשר עכשיו לצאת איך אפשר גם אחרי שהחזקת את הידית 17 שעות מתי הצלחת להרפות ברגע הזה א קודם כל קיבלתי כש עוד הייתי מחוברת קשר מישהו התקשר אליי ואמר לי שתקשיבי את תקבלי קוד אני צריכה לקבל קוד כי גםם יגידו צבא זה כנראה המחבלים וב-12 ו30 רבע לח בלילה

התחיל קרב יריות מטורף הוא אח וחצי אני לא בדיוק זוכרת קרב יריות מטורף בתוך הבית כי ברגע שחודש הקשר וביקשתי מהילדים שלי להתפלל ושמעתי את הצירים של הדת הבנתי שיש לי מחבלים בתוך הבית אני ביקשתי מהילדה שלי להודיע למישהו שלא חלילה יגיעו לחלץ אותי ופשוט יראו בהם בחיילים אז נועה בעצם נעמדה צי והתקשרה לאחיינית שלנו להגיד לה שיש אצלנו מחבלים בתוך הבית היא אמרה לה איזה מזל ש התקשרת כי היינו בטוחים שאו חטפו אותכם או רצחו אותכם עוד אינפורמציה שלא הייתי זקוקה לה בשעות הקשות האלה ואז היה קרב יריות ואז הם הגיעו למ ואז שמעתי אחרי שקרב היריות הסתיים שמעתי חפפה כבור לחדר ימין תואר עבור לחדר שמאל תואר זיהיתי כבר

את השפה הצבאית ואז הם הגיעו לממד ואמרו לי יש פה מישהו זה 890 ואז קיבלתי את שזה בעצם סיירת צנחנים 890 ובעצם הם באו לחלץ אותי א וככה חולצתי את יכולה להתר לנו את הרגעים האלה כן אז בעצם אם מ שלפו עליי נשקים והיו עם פנסי ראש חמישה לוחמים מתוקים ואמרו לי גברת הכל בסדר באנו לחלץ אותך זה הצבא הם הוציאו אותנו לסלון ואמרו לי את שתית משהו ופתאום נזכרתי שלא שתינו ולא אכלנו היינו כל כך מכוני מטרה אמרתי להם לא ואז הסתכלתי עליהם ואמרתי להם אתם שתיתם ואכלתם היו מאובקים אחרי שעות קשות של קרב הוא אמר לי האמת לו ואז פשוט אנחנו בשבת זה היה מוצאי שבת כבר מאוחר כמעט ראשון הוצאתי את כל השתייה שהייתה לי במקרה ואמרתי

להם את אשתו אמרו לי רגע אולי יש לך סוללות כי באמת אנחנו לא כל כך היינו ארוחים הצבא א ואני שמחה הם יצרו איתי קשר כי הוא אומר לי אני חילצתי כל כך הרבה אבל אף אחד לא הציל לי את כל השתייה של שבת ואמר לנו רגע תשתו ום היו אחרי לחימה מאוד מאוד גדולה הם בעצם קיטרו אותנו ועברנו מבית לבית של ניצולים ואני עצובה להגיד את זה מדינת ישראל 223 שאנחנו מדברים על ניצולים ואחר כך הם הביאו אותנו ממש עד הכניסה של הקיבוץ שמה הם עשו אותנו וריכזו אותנו ממש כמו מחנה ריכוז את כל הניצולים ומשמה פינו אותנו א אנית האמת המשפחה שלי אספה אותי כי הילדים שלי התקשרו לבני דודים שלי ובעצם הגיעו לחלץ אותנו א והיינו הגענו למרכז

הארץ שמה בעצם אנחנו נמצאים עד היום לא התפננו עם הקהילה שלנו ל לים המלח וואו איזה רגעים מטורפים עברת איך היה מפגש לראות את הילדים שלך כל כך הרבה שעות שלושת הילדים אה הבן שלי בצהריים בש בערב א שני הילדים הגדולים שלי כתבו בקבוצה של המשפחה א שבגלל שהם עם נשקים שהם רוצים לצאת ולהגן על אבא שלהם כי הוא לא ענה להם הם לא ידעו שהוא נהרג ואז ה שמחתי א המשפחה כתבה לה דים שלי לא לצאת כי הקיבוץ מוצף במחבלים ואז הבן שלי הוא לא היה שקט כי הוא הוא מגיל מאוד מאוד צעיר צמוד לאבא שלו כי הוא שחקן כדורסל ובעלי גם היה שחקן כדורסל ומאמן ואז הוא כתב לחברה שלו שנלחמים הוא כתב להם רק תתנו לי אות עם אבא שלי אם אתם רואים

את אבא שלי ואחד מהחברים שלו שהוא לוחם סרט של דג כתב לו אני ראיתי את אבא שלך ואז הוא אמר לו תכתוב לי במילה אחת וא כתב לו מת ואז הבן שלי ככה קיבל את הידיעה ותוך כדי שהוא מקבל את הידיעה אחת מהבנות מבארי שאמא שלה כבר נרצחה ואח שלה שניהם רצחו בתוך הממד ואבא שלה מאבד דם הרימה לו טלפון וביקשה שהוא יעזור לה הוא אומר לי אמא כאילו הרגשתי את אבא שהוא אומר לי אל תתעסק במוות שלי תעזור לחברה אחרים ובעצם החן הפך להיות א הרשת של הקיבוץ הוא בעצם כיוון כוחות הוא ענה לבני נוער שהתקשרו אליו כי אריק לא ענה ובעצם הוא עשה עבודת קודש באותה שבת במשך שעות אז א כן אז מאוד התרגשתי לראות אותם והם אספו אותי וזה לא ברור

מאליו אני אחרי השביע באוקטובר יודעת שיש רק דבר אחד ברור מאליו זה שיום אחד אני אמות כל השאר לא ומאותו רגע אני בוחרת להסתכל על כל דבר בחיים שלי כמתנה כהפתעה אין דבר כזה ברור מאליו יותר וואי כל משפט שלך מצמרר אותי יותר ויותר וואו וואו האמונה בשעות הקשות גם אם קיבלת מכה קשה ז זה כוחה של אמונה באחת מההרצאות שלי פגשתי אמא לצערי הגדול והרב שהי שקלה את הבן שלה מה השב באוקטובר אישה דתיה היא אומרת לי אני שמונה חודשים לא יצאתי מהחדר והיא באה לארצה והיא אומרת לי וואו עכשיו נתת לי כוחות זוהי האמונה לקום ולהמשיך ולהוביל את הרוח של הבן של הבעל ולהמשיך זוהי בעין האמונה