"דסי אמרה 'בזכות הסרטן אני קרובה לאלוקים'": ברוריה רבינוביץ על הצוואה שהותירה בתה ע"ה

הקדיש הוא אותו קדיש בכולם. הכאב הוא אותו כאב. כל מי שמאבד מישהו יקר וזה כואב לו. הכאב לא עושה הפליות. בוריה רבינוביץ' מה שלומך? ברוך השם בסדר ברוך השם את גידלת חמישה ילדים וביניים דסיה היקרה שעם כל הקושי ש עברה בחיים שלה מאוד היה חשוב לה לשמח לשמח אנשים מסביבה ולדאוג שהחיים יהיו באמת בשמחה עם כל הקושי הרע והאדיר שהיא עברה נכון עברתי שנה וחצי מאוד קשים ועכשיו זה השלב האחרון שאני צריכה להרים את כל הכוח שלי ולקחת את עצמי ולעלות הלאה ולהתמודד. ויש שני מושגים חדשים שככה הגיעו לאוזני שאני אשמח ככה שתפתחי אותם ובכלל יש לך עוד כל כך הרבה מה לדבר וכל כך הרבה נוכל לקבל ממך היום בראיון הזה. א עיגולי

שמחה שזה שיר שהיא כתבה שזה בעצם הקלטה שהפכתם את זה לשיר ולהסתמח מושג חדש פועל חדש שהיא יצרה אותו שהוא בעצם מעביר תובנה מאוד מהותית וחשובה לחיים שלנו. הערך של השמחה היה מאוד חשוב לדסי א זה משהו שהיא ממש השקיעה בו וכמו שאנחנו יודעים בדקדוק העברי יש את הפועל לשמוח את הפועל לשמח אבל היא המצאה פועל חדש להסתמח הייתה פוגשת אותך הייתה שואלת אותך הסתמחת היום הסתמחת היום אנשים היו אומרים מה מה עשית היום כדי לשמח את עצמך ולשמח אחרים וככה היא הייתה מסבירה לאנשים מה זה אה שכמה זה חשוב שהשמחה זה לא משהו שקמים בבוקר ואופני שמחה אלא השמחה תלויה במעשים שאנחנו עושים בפעולות שאנחנו עושים ואנחנו אחראים על השמחה

של עצמנו ודסי כל הזמן ישמע את הדבר הזה ל להסתמח חיפשה כל הזמן מן דברים שהיא יכולה לעשות כדי להסתמח. עכשיו א היא ידעה גם שלא תמיד כל כך קל א להיות בשמחה. אז היא הכינה לעצמה היום קוראים לזה ארגז כלים. במיוחד לכם מה שהיא עברה היא החלתה במחלה ידועה שזה עברה תקופות מאוד מאוד לא פשוטות בהתמודדות. את זה הכינה בהתמודדות שלה ב אז קודם כל היא עשתה יומה היא עשתה לעצמה יומן והיא כתבה בו אני יהודיה שמחה אני מאמינה שהלבבות הולכים אחרי המעשים בגלל זה אני משתדלת לחייך הרבה זאת אומרת לא תמיד א מתאים לי לחייך אבל אני יודעת שאם אני אחייך גם הלב שלי יחייך והיא פשוט יצרה את לעצמה את השמחה ומאחר שהיא ידעה שלא תמיד

קל כל כך להיות בשמחה, אז היא הכינה לעצמה רשימה של 100 דברים שכיף לי לעשות. וכל פעם שהיא הרגישה שהיא נופלת ברוחה, הייתה שולפת משהו מתוך הרשימה בתקווה שכאשר היא תעשה את זה, מצב הרוח שלהפר. מדהים. אפשר לגמ אז סתם אני אגיד דוגמאות. לשחק ששבש ולנצח, לאכול ענבים קרים ומתוקים בים. כן, יש גם לבכות ולהרגיש קרובה לאלוקים או להצליח לשמח יהודי עצוב. וואו, יש גם דברים יומיומיים יותר, יש גם דברים רוחניים יותר, אבל תמיד תמיד אפשר למצוא משהו שכאשר עושים אותו מצב הרוח משתפר. וואי, איזה מדהים שהגיע לזה למסקנה הזאת לבד, את הרשימה וללכת בעיקובות. זה עכשיו הסיפור של עיגולי השמחה זה היא בכלל לא כתבה את זה והסיפור

שהיה כך היה שלושה שבועות לפני שהיא נפטרה היא הייתה מאושפזת בבית חולים רמבם והייתה בחדר בידוד כי המערכת החיסונית שלה הייתה מאוד חלשה ואסור היה להיות עם הרבה אנשים באו לבקר אותה משפחה מירושלים עם שלושה ילדים בן ושתי בנות תאומות שהיו אז בנות 10. הבנות האלה יודעות לשיר מאוד יפה והם שאו לה את השיר אלו הדברים שאותים משמחים מתוך צלילי המוזיקה. איך שהם שימו לשיר, דסי אומרת להם, "בנות אתם שרות כל כך יפה, אבל חבל שרק אני נהנית מזה. תלכו תשאירו לכל המחלקה. להם אין אורחות כל כך מוכשרות." אז הם אמרו לה דסי, אנחנו מתביישות. היא אמרה, "לא צריך להתבייש, עושים מצווה, לא צריך להתבייש. אבל דסי באנו רק אלייך.

היה ויכוח קצר, בסוף דסי ניצחה כרגיל והם הלכו ושרו לכל המחלקה. כשהם חזרו לחדר אז היא אומרת להם נו בנות עכשיו אתם מרגישות טוב נכון עשיתם מעשה טוב אז הם אמרו אנחנו לא מרגישות שום דבר עשינו את זה רק כי הכרחת אותנו ואז הם א א נסעו בחזרה ודסי לא יכלה להרגע איך זה יכול להיות שהייתי צריכה כל כך הרבה לשכנע אותם לעשות מצווה איך זה יכול להיות שהם עשו מצווה והם לא מרגישות נפלא אני אומרת לה דס הבנות הזאת אל הם ציורות הם רק בנות שמונה תגדל הם טוונה היא אומרת לי לא אמא שמונה זה כבר מאוחר את זה צריכים להחדיר בגיל צעיר אם הם הגיעו לגיל שמונה ועוד לא הפנימו את זה זה ממש מצער אז היא אומרת לי את חושבת שהם כבר

הגיעו הביתה זה כבר היה אחרי שעתיים אמרתי יש להניח שכן אז היא אומרת אני רוצה להתקשר להסביר להם כמה זה חשוב לשמח אנשים בכלל ואנשים חולים בפרט התקשרי היה לה כבר אז פלאפון דרכו היא ניעלה את כל העולם התקשרה אליהם ולמזלנו הם לא היו בבית למה אני אומרת למזלנו כי אם הם היו הייתה אומרת להם מה שאומרת הם היו נהנים אבל לא היה נשאר מה שמדברים לא זוכרים אבל הם לא היו בבית והיה לה נורא חשוב להעביר את המסר אז היא השאירה להם הקלטה בתקולי שאז בזמנו קראו לזה מזכירה אלקטרונית אז השאירה להם הודעה. שלוש דקות היא דיברה שם בהודעה הזאתי ושמה היא מדברת שלום למשפחה. תודה רבה שבאתם לבקר אותי. ורק רציתי להגיד לכם שתדעו

שלכל בן אדם יש בלב שלו עיגול כזה שקוראים לו עיגול לשמחה. לפעמים העיגול קטן אבל הוא יכול לגדול ולגדול ולגדול. וכשעיגול השמחה גדול הוא שולח עיגולים קטנים לכל מיני מקומות בגוף. מקומות שלפעמים קצת כואבים. ככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. ואיך עוזרים למישהו להגדיל לו את העיגול? אפשר להביא לו פרח, לשאיר לו שיר, לצייר לו ציור. היא נותנת מלא דוגמאות איך אפשר לשמח ואז היא מוסיפה והכי חשוב זה לעשות את זה בכיף בשמחה מכל הלב שלא ירגיש שעשו את זה כזה לצאת ידי חובה אלא שזה יהיה ממש מוכר שזה מכל הלב והיא ממשיכה לתת דוגמאות ואז היא אומרת א שתזכו תמיד להעביר עיגולי שמחה לאחרים ובזכות עיגולי

השמחה שתעבירו לאחרים גם עיגול השמחה שלכם יגדל ויהיה לכולם רק טוב בעולם. א מעיין ונועם הייתם מאוד מאוד חמודים בבית חולים, עשיתם שמח לילדים ואני מאוד מאוד מאוד שמחה שבאתם לבקר יחד עם אבא ואמא. המשפחה שחזרו ושמעו את ההודעה הזאתי, האמא אמרה, איזה הסבר יפה, מוחשי. אתה ממש מרגיש את השמחה שאתה מחזיק אותה ביד ומעביר וזה חוזר אליך ומגדיל אצל המקבל וחוזר אליך ומגדיל אצל הנותן ואז האמא אמרה אני רוצה לחשוב לעשות מזה איזה סיפור לילדים או שיר אז היא הוציאה את ההקלטה ושמרה את זה לעשות שיר או סיפור שלושה שבועות אחרי זה דסי נפטרה והם הגיעו אלינו לשבעה עם ההקלטה של וכשמענו את ההקלטה, אני הייתי נוכחת כשהיא

דיברה את זה, אבל א כששמענו את ההקלטה ממש הרגשנו שזה צבואת שמחה מוקלטת. ככה הרגשנו. זה פשוט מסר שהוא כזה ניצחי וו מתאים לכל אחד. גם מאוד מוחשי, כל כמ גם ילדים קטנים יכולים להבין אותו. נכון. נכון. ואז עשינו אותו על איזה דף יפה כזה וחילקנו אותו כבר ב-30 חילקנו אותו לכל האלה שבאו ואחר כך א התקשרו אליי ממשרד החינוך אנחנו רוצים לקנות את ה זכויות של המילים אמרתי הזכויות זה של עם ישראל לא מוכרת אותם תעשו אותם תפיצו אותם דסי השאירה משהו לעולם אני לא מוכרת את זה אני שמחה ש שרוצים להפיץ והכניסו את זה לתוכניות לימודים וואו יש תוכנית שנקראת חינוך מתוך אמונה הכניסו שם יש מפתח הלב יש כל מיני ותמיד בחודש אדר

אז פשוט יש מערכים מוכנים למורים איך ללמד את עיגולי השמחה ואפילו מהגן כבר עושים כל מיני עושים להם עיגולים שהם יצהרוחד לשני וכל מיני דבר דברים ואפשר לראות איך איך מסר שבן אדם נותן שזה משהו אמיתי ועמוק זה פשוט נשאר לנצח לנצח ממש נשאר לנצח מדהים ובכלל דסי פעם אחת עברתי איתה על יד איזה בניין שהיה כתוב שזה לזכרו של מישהו שנפטר ואז היא זורקת לי כזה לא צריך להמציח אנשים בבניינים ובשלטים אז אמרתי לה דסי אז איך מנציחים אנשים אז היא אומרת במעשים אם ממשיכים את המעשים שהבן אדם עשה בחייו והאמין הזם ההנצחה הכי טובה וואו וואו ואיזה תובנות שאת קשה להאמין שזה ילדה כזאתי שזה באמת היהדות הנצחה זה המשכה להמשיך את

ה את הדברים שהמת האמין זה ממשיך אותו עכשיו זה מדהים כי בעצם אתם אתם לקחתם את כל המעשים שלה והפכתם את זה או לעמותה שבעלך פתח עמותה ואת הי אתה גמח קלות שלך וכל הספרים שלכם זאת אומרת אתם עשיתם כל כך הרבה מעשים בעקבות מה שקרה את יוכולה לתאר לי ככה את כל ה א כן קודם כל א בגלל הוותק שלי בשחול כן 28 וחצי שנים אז יוצא שאני עשיתי מסע ש למדתי בו הרבה דברים. יש לי גם הרבה תובנות מדסי עצמה שאני הייתי אמא שלה אבל היא הייתה מדריכה שלי לחיים והיא השאירה צבעות חיות בלי לכתוב. אני אספר לך כמה. אז א מעבר לזה אז אני כל הזמן לומדת ואיך התורה מתייחסת לאבל, איך חז"ל, איך אה עוגים, איך אה פסיכולוגים. כל הזמן יש מה

ללמוד ומה להתפתח. אז גם כשאני מגיעה למשפחות שכולות תמיד הם אומרים לי אם אני יכולה לתת טיפים. עכשיו אני לא נותנת טיפים בתור טיפ. אני יכולה לספר על המסך חיים שלי, על תובנות שאני הגעתי אליהם אבל זה לא טיפים כי כל אחד יש לו את המסע שלו וכל אחד יש לו את האופי שלו. וגם היית דרך התמודדות שלו ודרך התמודדות שלו אני אוהבת ללמוד מכל אחד ולראות מה מה מתאים לי לקחת מה לא מתאים פחות מתאים לי אני לא לא לוקחת כן לי זה מאוד עזר להגיע ל להגיע למצב הזה שאני יכולה להסתכל על המוות בלי לפחד בלי בלי רק בעצבות ומלנקוליות אלא לראות איך אפילו צמחתי מתוך זה. אז על הדברים שאנחנו עושים, בעקבות הדבר שדסי אמרה שמנציחים

במעשים אז ישר אימצנו את זה כל אחד בעלי ואני כל אחד בדרכו מה הוא עושה שממשיך את דס. אז אני אומרת את זה בחיוך שיש בינינו איזון שבעלי מתעסק בכל הדברים של השחול והאבל ואני מתעסקת בשמחות ביחד יש איזון ו איזה שילוב מעניין כן שילוב מעניין והוא לקח על עצמו מאחר שעברנו את ה את השיבה ומצאנו את עצמנו שקמים מהשיבה בעלי המציא לזה את השם שמה היום השמיני שאז פתאום בשבעה כולם באים כולם מדברים פתאום היום השמיני אתה מוצא את עצמך לבד איזה קשה זה ועוד במיוחד שבשחול אזרחי שגם כן זה שם שבעלי נתן ל למה שהוא עושה כי יש גם שחול לאומי זהו ששם יש כבוד כביכול זאת אומרת יש שמה איזה משהו שהוא אה כולם מעריכים כולם כן, יש

גם יש גם את ה מישהו ברור שמישהו שמת על קידוש השם ושעשה והציל אז אה אז גם המשפחה יש לה יותר עם כל העצב והכאב יש לה איזה משמעות יותר נכון נכון לפחות עכשיו מישהו שסתם סתם אני אומרת אין סתם אבל תאונות בתאונה או במחלה וזה אז אין לו אפילו את ההרגשה הזאתי של שזה היה שווה למשהו וחוץ מזה אין אין שום מעטפת בשכול הלאומי יש מעטפת מהמדינה מה ממוסדות מעמותות שמקיפים ועוזרים לאנשים האלה אם זה בטיפולים של לנפש א אם זה בהמון המון דרכים הבן אדם המשפחה לא נשארת לבד יש כל אזרחים משפחה נשארת לבד אז זה לא כאילו השוואה או משהו זה פשוט והקדיש הוא אותו קדיש בכולם הכאב הוא אותו כאב כל מי שמאבד מישהו יקר ו זה כואב לו

הכאב לא עושה אפליות אז בעלי מצא לנכון לעשות את זה למען משפחות שחוו שחול ב בצורה של מחלה או כל מיני אסונות תביעה דריצה תאונות וכולי כן והוא מתעסק בזה כבר הרבה שנים אבל 10 שנים בצורה ממוסדת עם עמותה שקוראים לה יכיר לי יד ולב לשחול ולעמותה הזאת כל אחד יכול להגיע או שזה נגיד משנה מסוימת או עד 20 שנה או לא לא יש אנשים שעברו הרבה שנים ועד עד עכשיו לא היה להם שום דבר אז עכשיו הם אז עכשיו בעצם הזה סוג של קהילה כזאת תומכת ומרפה קהילה תומכת ובעלי הוא עוסק בכל מיני דברים גם הוא העביר כמה א כמה חוקים בכנסת וואו איזה חוק לדוגמה לדוגמה חוק שנגיד בן אדם שעסק במשהו ואחרי השחול קשה לו להמשיך באותו דבר אם

מבחינה פיזית אם אם נגיד מישהי גננת ודווקא קשה לה פתאום הילד שלה נפטר ועכשיו היא ממשיכה, קשה להמשיך להיות עם ילדים כשהילד שלה איננו והיא רוצה משהו אחר אז אז היא יכולה לקבל א שמחליפים מקצוע, מקבלים הכשרה למקצוע אחר, אוקיי? כן. ש שהיא תעשה את השינוי כי קשה להמשיך בדבר הזה. אה היה איזה קצב שהוא עמד הרבה על הרגליים בעבודה ואחרי ה השחול השבה מקצועית בעצם סוג של השבה יפה בדיוק אז השחול גרם לו ל לק לכוחות מוחלשים והוא אמר שהוא כבר לא יכול לעשות את העבודה הזאת זה עבודה פיזית כן אינטנסיבית אז הוא אז הוא הלך ולמד משהו אחר ש וואו יפה ממש טוב זהות למשל דסי הייתה בשירות לאומי והיא עשתה שנה של שירותי אפילו

שהיא הייתה חולה התעקשה על זה למה היא תקשה על זה בעצם היא התעקשה כי היא אמרה שברגע שאני אעשה שירות לאומי זה יעזור לי להבריא כי כי היא כל הזמן האמינה שהשמחה היא מתוך נתינה וואי איזה אז היא כל הזמן רצתה לתת לעשות דברים למען אחרים ושירות לאומי זה היה ברור שהיא צריכה לעשות ואפילו התווכחו איתה אמרו לה שלא לוקחים אנשים חולים אז היא אמרה רגע אתם לא רוצים לעזור לי אני מרגישה שזה מה שיעזור לי לעברה ואם דסי אי אפשר היה להגיד לה לא כי תמיד היו לה טיעונים מנצחים בעלי תמיד יודע איך לברר דברים וזה ואומר מה עם ה כאילו מגיע מענק למי שעושה שירות אז אמרו אבל היא מתה היא נפטרה אז הוא אומר בסדר אבל היא עשתה תה

משהו אז מגיע לה הוא נחם על זה ואיזה היו איזה 950 קרוב ל1לף משפחות שהיו במצב הזה שהילדים שלהם בתוך שירות נפטרו ובזכותו הם קיבלו את המענק של שהיה מגיע לו וואו וואו אז הוא נפטר בסדר אבל אנחנו רוצים את הכסף בשביל הנצחה שלה בשביל כל מיני דברים פעולות חיביות אז הוא נלחם לזכויות ולהכרה לאנשים שקרה להם שחול פרטי חזק כן יפה ו ואת לאן לקחת את זה מה זה הסמחות לקחתי את זה השמחות אז א אה גמח סמלות קלה זה התחיל לי ככה ש חברה של דסית א התחתנה כזה מיד אחרי ה סיום הלימודים והיא רצתה שדס תבוא איתה לחפש שמלת כלה היא הלכה איתה לסלון והיא ביקשה שם גם למדוד שמלה ואז שהיא מדדה את השמלה החברה שלה צילמה אותה והביאה

לנו את התמונה זאת התמונה של דסי בשמלת כלה וכשהיא נפטרה אז זה הדבר הראשון שאלה לי דסי לא זכתה להיות קלה אבל היא תשמח לזכות קלות אחרות ומיד התחלתי בהכנות של הזה השמלה הראשונה בגמח הייתה שמלה של ביתי הבכורה שתפרנו לשמלה ואז א פרסמתי שאני עושה את זה ושמי שיש לו שמלות לתרום נשמח ומי שצריכה שתבוא ולאט לאט לאט לאט לאט לאט היום יש לי קרוב ל-350 סמלות וגם המון שמלות שאני מדי פעם מדללת מוציאה דברים שאני רואה ש קצת פחות הולך וזה ואז אני מעבירה לאחרים ש ש שגם פותחים גמחים ו וואי זה מדהים וכל ה-350 זה תרומות בעצם של עם ישראל כן תרומות והמון קלות א וואו יש לך איזה סיפור מעניין או מרגש שהיה לך בגבח לאחרונה

יש לי סיפור מלפני 20 שנה קדימה ספר ש שהיה לי מישהי והמעניין היא שעכשיו לאחרונה היא באה עם הבת שלה. וואו, סגירת מעגל. סיפור סגירת מעגל. היא מדהים. אה, זה התחיל ככה שחמותה התקשרה ואמרה לי א הבן שלי התרס, אני רוצה לבוא עם הכלה. אז אמרתי תבואו. אז היא אומרת אבל יש בעיה. מה הבעיה? הבעיה שהיא לא רוצה שמלה. אז אמרתי מה היא רוצה? היא רוצה שמלה פשוטה. היא לא רוצה שמלת כלה. אז אמרתי אז תקנוס שמלה לא אנחנו רוצים שהיא תלבס שמלת כלה וקשה לשכנע אותה אז אמרתי אז מה מה את רוצה ממני שתשכנע אותה אמרתי יש לי גמח שמלות לא גמח שכנועים אז היא אומרת לי אמ אנחנו לא יודעים איך לשכנע אותה אמא שלה ואני אבל את תבי אמרתי

אני לא יודעת מה אני אגיד לה אבל היה לי קשה להגיד לו ואמרתי היא תביא אותה אני לא יודעת אבל מה אני אגיד? אבל תביא. טוב, היא מגיעה ואז אני אומרת לה מה אפשר להציע לך? איזה סגנון וזה? לא, אני לא רוצה. מה את לא רוצה? אני לא רוצה שמלה. אז אני אומרת לה למה? אה, את צנועה זה עושה לי כן. ואז יצא לי בלי תכנון יצא לי את לא צנועה, את גב בעלת גאווה. למה? אמרתי כי את כאילו אומרת שכל הסכלות של עובשות שמלת כלה הם הם גבטניות ורק עד שלא תלבישי שמלת כלה צנועה אז תדע לך שזאת גאווה מאוד גדולה לא אמרתי תראי יש שמלות יותר מפוארות יש שמלות יותר צנועות אבל לא לקחת שכלה לא תלבש שמלת כלה זה גאווה לא אני אקח משהו לקחה

שמלה פשוטה ביחסית קיבלתי מתנה מהאמה מאות ידענו שתדעי לשכנע עכשיו באמת באמת אני לא יודעת אבל זה המציאות היא כאילו מגלגלת את ה אבל תראי איזה מדהים זה עכשיו היא חזרה עם הבת של עכשיו היא באה עם הבת שלה היא אומרת לה את זוכרת אותי אני אומרת לה את מוכרת לי אני זאת שלא רציתי סמלה ועכשיו ה עכשיו תשכני את הבת שלי ללבוש זמלה אז עכשיו הבת שלה כבר באה מוכנה אז זהו אז אה הזגמח הזה וקצת שידוכים ו ואני מצטבית של שתי קשישות שאני מאוד אוהבת ללמוד איתם לעזור להם כזה לעלות מצב רוח קיצוב ממש לקחתם את המקום הזה של השמחה כפרויקט פרויקט משפחתי בעצם כן א יש איזה זיכרון מיוחד של ככה את זוכרת מדסים משהו שמלווה אותך אני

מתארת לעצמי שהרבה זכרונות אבל משהו שהוא מלווה אותך אה קודם כל שאני חושבת עליה ושאני אומרת את השם שלה אז אני תמיד עם חיוך כי דסי אי אפשר דסי עצובה דסי זה זה שמחה וואו אז זה מדבק אדברים שאני אומרת שמדסי למדתי לקחת את החיים יותר בקלילות ועם הומור ואמונה אמונה ענקית שכאשר כתב של עיתון ככה שאל אותה שאלה הוא אמר לה רק שנייה הנה הוא אמר לה את בחורה דתייה הסרטן לא יראר לך את האמונה ואז היא אמרה בזכות הסרטן אני יותר קרובה לאלוקים אני יותר אוהבת אותו עכשיו אני יותר מתקשרת איתו יותר פונה אליו אני לא חושבת שחליתי כי הוא כועס עליי להפך אני חושבת שחליתי כי אוהב אותי יותר. וואו. עובדה שמהמחלה למדתי להיות בן

אדם טוב יותר. אמנם בדרך הקשה, ככה זה. אם לא היה רע, לא היינו מעריכים את כל הטוב שבעולם. אז יש כאלה שצריכים לסבול כמוני. אלוקים נותן לי את הכוחות להתמודד ולהצליח. גם אנשים במחלקה שלפני המחלה לא היו אנשים מאמינים, גם הם מחפשים היום את האמונה. ועוד ועוד וביומן שלה בכתב ידה תראי מה היא כתבה ימן שהיא הייתה ילדה כאילו זה כרגע אני מרגישה שאלוקים מרים אותי ומחבק אותי חזק חזק אולי מדי חזק אבל מאהבה וואי וואו זה עוצמות כאילו את מכירה את זה ואני אומרת מה זה העוצמות האלה האמונה השמחה הנתינה ואני לוקחת ככה את המשפט שהיא אמרה שלא מנצליחים אנשים בבניינים או ברחובות או מה שזה לא יהיה לה במעשים וזה מדהים אחד

לאחד איך אתם לקחתם את כל ה את כל השמחה שלה וכמו שאת אומרת בלך לקח את זה למקום של שחול ואז למקום של שמחה ו ופשוט באמת הכנסתם את המקום של השמחה לתוך המקומות האלה של העשייה ולמען עם ישראל ולהרבות את הטוב ועלוואי ונזכה גם אנחנו להרבות את הטוב ואת החסד ושזה בעזרת השם יביא כבר את הגבלה האמיתית אמן אמן ואמן ‏Men