במטבח של עדן | סביצ'ה, עוף בטאג'ין ועוגת ביסקוויטים | אביגיל ותמרי מנשה פרק 49

ברוכות הבאות למטבח של אימא שלנו, שבו אנחנו נראיין את אימא שלנו בתוכנית שלה, ואנחנו נכין מאכלים ממש טעימים. פתיח ומתחילים. אפ, אפ, אפ, אפ, לא, לא, לא הבנתי מה זה, מה קורה פה, מה אתן עושות פה? אימא, משעמם, אנחנו רוצים להיות בתוכנית שלך. רוצות לבשל איתי? -כן. -כן. אז אתן מבשלות אבל. -כן. -ברור. קדימה, אז תגידי "פתיח ומתחילים". פתיח ומתחילים. אז היום תוכנית מיוחדת. הבנות שלי השתלטו לי על המטבח, השתלטו לי על התוכנית. באופן כללי, הן משתלטות לי על החיים, אז זה כבר הרגיש מאוד טבעי. תמרי, מה נשמע? -בסדר. אז מה אנחנו הולכות לבשל? סביצ'ה. סביצ'ה. למה דווקא סביצ'ה? כי זה המנה שכולם אוהבים. -נכון. אצלנו

כולנו אוהבים סביצ'ה בסעודה ראשונה. ומה אביגיל אחר כך הולכת להכין למנה שנייה? עוף בטאג'ין. -עוף בטאג'ין, טיל. ומה הקינוח שאני ואת נכין? עוגת ביסקוויטים. -עוגת ביסקוויטים, שגם זה המומחיות שלך, את עושה את זה כמעט כל שבת, נכון? נכון. אז טוב, אז אנחנו נתחיל? -יאללה. -יאללה. תראי, סביצ'ה, אני עושה אותו מאינטיאס, כי זה דג מהמם. עכשיו אני אחתוך אותו, כי צריך לדעת קצת לפרוס אותו דק-דק, אבל מה שאני ארצה שאת תעשי בינתיים זה... את רואה את האבוקדו? צריך לחתוך אותו לקוביות קצת יותר קטנות. תוכלי לחתוך את זה? אני אביא לך סכין. אני אביא לך. אוקיי. רק חשוב להגיד שסכין זה בליווי מבוגר. אז את תוציאי חתיכות

מהאבוקדו שהן גדולות ולא יפות, ותנסי לעשות אותן הכי יפה שאת יכולה. מה שיצא, אני מרוצה, ואז נפזר את זה. נכון, על הדג שלנו. למה צריכים לפזר אבוקדו על דג? -אני אגיד לך למה, כי האבוקדו נותן לאינטיאס איזשהו טעם כזה... עוד, זה נקרא "בודי" (גוף), עוד עומק בתוך הטעם שלו. אבוקדו ודג חי זה משהו שמשתלב מאוד טוב. נכון שכשאני עושה לכם סושי, אז גם כן אני שמה לכם תמיד אבוקדו בפנים. חשבתי שתבקשו סושי, בסוף הלכתן על האינטיאס. כנראה שזה באמת המנה האהובה פה בבית. מצוין, תמרי. את יכולה ישר לפזר את זה על ה... על האינטיאס שלנו. אוקיי, תניחי, כן. מעולה. יופי. נראה טוב. נכון אני חותכת לכם פירות לבית הספר? -כן. איזה

פירות אני חותכת לך? דובדבן, אוכמ... אוכמניות את לא חותכת, אבל... שמה אוכמניות, דובדבנים. נכון. עכשיו אני רוצה לשאול אותך, זה מסקרן אותי, וכל פעם אני אומרת שאני אשאל אותך ואז אני לא מספיקה או שאני שוכחת, כמו שקורה לי. מה החברות שלך אומרות כשהן רואות שאת פותחת קופסה עם דובדבנים ואוכמניות ופטל שחור? הן רוצות גם. -כן? אז את מבינה שזה אימא שמשקיעה? מבינה. -כן? אני אימא משקיעה? כן. -כן? אני אימא טובה? -כן. מה תגידי? מה תגידי, לא? תארי לך היית אומרת לא. לא דאגתי. יפה מאוד. אז עכשיו אנחנו נפזר את הצ'ילי, את רוצה לפזר מעל? בעצם האדום הוא בשביל לעשות, את רואה, עוד איזה צבע יפה. אני אוהבת אותו מאוד.

תעשי על הכול כזה. וגם אנחנו נשים כוסברה. תמיד זה מצחיק אותי שאני מצליחה לדחוף לכם כוסברה וכל מיני דברים שבשום דרך אחרת לא הייתי יכולה. עכשיו אני אגיד למי שעושה את זה בשבת. יש עניין הרי שאנחנו לא יכולות לשפוך לימון על דג בשבת, על דג חי, כי זה ממש מבשל. אז מה שאני עושה, נכון? אני תמיד מכינה את זה לפני שבת בתוך כלי כזה, אני שמה את הלימון, את שמן הזית, את המלח, ואז אני רק פורסת ומסדרת, אבל בגלל שאנחנו עושות את זה עכשיו טרי-טרי, אז הנה, אנחנו נעשה את זה וכבר נשים את הלימון. הנה, סחטנו פה לימון. את רוצה את לשים? אני אשים? אוקיי. את יכולה להביא לי שמן זית מהארון? -כן. שכחתי להוציא אותו. אוקיי. -למה

דווקא משתמשים בדג הזה? בדג אינטיאס? האמת שאפשר לעשות את זה עם המון דגים אחרים. אני אוהבת את הדג אינטיאס כי הוא דג מאוד איכותי. יש לו הרבה בשר, ולא טעם חזק של דג, לא יודעת. הוא יותר אלגנטי כזה. ומלח, שהאמת היא, הנכון לעשות, זה קודם כול לשים את המלח ואז בסוף סוף את שמן הזית. למה, את יודעת? למה? כי שמן הזית מדביק את כל הטעמים ביחד. אבל לא נורא, התבלבלנו, אנחנו זורמות. זאת המנה שהילדים שלי רבים מי יקבל יותר חתיכות דגים. מה את אומרת, ראית איזה קל זה? ואתם חושבים שאני טורחת ואני עושה, אני מגלה לך את הסודות של המטבח, זה לא טוב. תכף אנחנו נכין את הקינוח, אני אכין את העוף, ואז אני ואת נעשה את עוגת

הביסקוויטים, אוקיי? אוקיי. -יאללה. אנחנו עוברות למנה הבאה. אביגיל מנשה, בואי בבקשה. שלום, אביגיל מנשה. שלום. -מה נשמע? -בסדר גמור. אז אנחנו הולכות להכין את המנה, קודם כול שאת הכי אוהבת, אז למדת להכין אותה. לפני שבוע. -נכון. איך קוראים למנה הזאת? עוף בטאג'ין. אוקיי, אז יאללה, בואי נתחיל. תביאי כף. פה, פה. אוקיי, את יכולה גם משם, אין בעיה. ונתחיל. בבקשה, הנה העוף, ובבקשה, בהצלחה לך. אז קודם כול, אנחנו הכנו פסטו מבעוד מועד. מכיוון שלא את הכנת את הפסטו, בואי נהיה אמיתיות, אז אני אספר איך הכנו את הפסטו. אגב, אני חייבת להגיד שלילדים זה באמת מצוין, באמת זאת מנה שהיא למדה להכין אותה, וזהו, אני

מבחינתי יותר לא אכין את המנה הזאת בבית. היא תכין אותה. תערבבי, ואז נראה אם צריך עוד. את הפסטו אני מכינה מעלי בזיליקום. טחנתי שקדים בפנים, מלח, פלפל, שום. זהו, אפשר גם צנוברים, תלוי מה יש לכם בבית. את צריכה את זה? -איך תערבבי? לא יודעת. -עם הידיים? את רוצה עם הידיים? את יכולה. יופי. ואז הנה, יש לנו פה את הכלי שלנו, שהוא סוג של טאג'ין. יש לך מספיק פסטו? את צריכה עוד? -כן. מספיק? יאללה, בואי נשפוך. יופי. שימי בכיור. אוקיי, עכשיו בעצם אנחנו צריכות מה עוד? מה את הכי אוהבת שיש בתוך הטאג'ין? את העגבניות. -נכון. אז בבקשה, תשטפי ידיים ואת תחתכי את העגבניות, כי אני לידה, אז מותר. אביגיל, יש הרבה

תוכניות של במטבח עם אימא, בבית, שקורה בבית, זה מציק לכם? תגידי את האמת. לפעמים? -כן. מה מציק? שצריך לקום בבוקר ומייד להתלבש, ושכל שנייה כשאתה חוזר מבית הספר, אתה צריך להיות בשקט. זה טוב שתגידי, שאנשים לא יחשבו שזה איזה כיף חיים כל היום. שיש גם קשיים. את אוהבת רק את האדומות? אני שמה לך גם את השחורות. מה שיוצא... אני מרוצה? או, ג'ולי הגיעה. ג'ולי, את רוצה לבוא להצטלם? בואי. ג'ולי זאת החתולה. נראה לי מספיק, לא? -כן. את השום, אני אוהבת לזרוק אותו ככה, בגלל שהוא, לא צריך לעשות איתו כלום, פשוט חתיכות. כן. ראשי שום... יש פה בערך ראש של שום. נותן את הטעם, עכשיו תכלס, כל הטעמים נמצאים בתוך הפסטו.

סיימנו. זה כל העבודה... זהו? -של העוף בטאג'ין. כן. זאת כל העבודה, ראית? אני עושה דאווינים. "עשיתי בשבילך, טרחתי וזה", לקח בדיוק שתי דקות. לא, אבל צריך להגיד שבגלל שעשינו את הפסטו זה כבר עשה את רוב העבודה. נכניס לתנור? -יאללה. -יאללה. לכבוד שבת קודש. -לכבוד שבת קודש. לכבוד שבת קודש. מהמם. נסדר את זה. הנה. יופי, אז המנה שלנו מוכנה? -כן. יופי, אז אני אכין את עוגת הביסקוויטים? עם תמרי, לא איתי. -הקינוח. תמרי, זה לא את. למרות שפעם את היית מכינה את זה. לא פעם, אני תמיד מכינה. היא הכינה פעם אחת. נכון. אז חופש גדול, ילדים בבית, צריך להכניס אותם למטבח, אין ברירה. אנחנו הולכות להכין... עוגת ביסקוויטים.

-עוגת ביסקוויטים. בדיוק, העוגה האהובה פה על כל תושבי הבית, חוץ מאימא שלא נוגעת. בבקשה. אוקיי, אז אנחנו מתחילות. אולי נתחיל קודם לעשות את הקצפת? -יאללה. -קדימה. אז בואו נראה, מה אנחנו שמות? אנחנו שמות... שמנת הקצפה, שתי שמנת הקצפה. -שתיים. אוקיי. פודינג. אולי קודם נקציף ואז נוסיף את הפודינג? -יאללה. פודינג. לא, זה יעוף, חכי. חכי, אני ארים לך. עכשיו נוסיף את הפודינג. יופי. רוצה לשים גם את החלב? תמרי, תכף את תטבלי את הביסקוויטים. יופי. אוקיי, תקציפי. הנה, את רואה? בואי תראי. תסתכלי, את רואה? את רואה, תמרי? תסתכלי, איך יודעים? את רואה איך זה נראה? אוקיי. יאי, זה מוכן. עכשיו זה יותר יציב. תביאי לי

את זה. שימי שם. עכשיו, את זה אני אשים פה לידך, ועם זה סיימנו. אני אזיז לנו את זה, זה כבד. אוקיי, אז אביגיל... הנה, רגע, חכו. אני אביא לכאן... את הביסקוויט... תמרי, את מוכנה? איך זה יהיה לך נוח, אולי ככה? ככה. אביגיל, צריך לערבב את הגבינה בתוך זה, זה עושה את זה יותר גבינתי כזה. תמרי, את תתחילי לטבול ושימי, ואני אספר לכן, את יודעות מה? מה אני הכי אוהבת.... -פרשת שבוע. בדיוק, אביגיל. "פרשת השבוע". אוקיי, אז בפרשה שלנו, פרשת ראה, פרשה מאוד יפה, כתוב: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום את הברכה ואת הקללה". עכשיו, זה נשמע קצת מוזר, לא? מה זה "ראה, אני נותן"? זה לא ברור, מה זה? וגם, זה מתחיל ביחיד, "ראה"

זה ליחיד, ו"נותן לפניכם" זה ברבים. יש פה גם יחיד וגם רבים. אז מסביר הרב'ה מקוצק שהתורה ניתנה לכל ישראל, לרבים, אבל "ראה" היא ליחיד, למה? כי כל אחד רואה בתורה משהו אחר, כל אחד, יש לו את האור שלו, את הנקודה שלו, את הדרך שלו, את הכיוון שלו שהוא מחובר לתורה, וגם כותב החתם סופר משהו מאוד יפה, שהוא אומר שהברכה והקללה תלויה בהתנהגות של הכלל. שבעצם, אם נהיה מבורכים או נהיה מקוללים, זה באמת תלוי בהתנהגות של כלל עם ישראל. אז מי ששומע את זה יכול להגיד: "אה, אוקיי, סבבה, "אז מה אני צריך להתאמץ, מה אני צריך להשתדל? "שהם ישתדלו, שהם יעשו", וזו ראייה מאוד לא נכונה. אביגיל, אולי את זה, ותמרי תוכל גם כן למרוח

ואז תעשו את זה ביחד. פשוט תוציאי עוד מהקרם לכאן, כי עשינו הרבה קרם. אז בקיצור, אז זה מאוד חשוב לשים לב שאנחנו לא מפילות את האחריות. "אה, אם זה הכלל, אז זה לא חשוב אם אני אעשה עוד מצווה", "זה לא חשוב אם אני אעשה עוד משהו טוב", שטויות, אבל אנחנו צריכות להאמין שכשאנחנו עושות משהו טוב, מעשה של חסד, עוזרות לאימא, נחמדות לחברות, אז צריך לזכור שאנחנו מטות את העולם לכף זכות. ואם אנחנו לא עושות את זה, אז בעצם אנחנו מטות את העולם לכף חובה. אתן מבינות? -כן. אז אתן צריכות תמיד להשתדל, גם למצוא את החלק שלכן בתורה וגם לחשוב איך אתן מטות את העולם לכף זכות, שיהיה לנו הרבה ברכה בעם ישראל, ולא יהיה חס ושלום

קללות, כי כל דבר קטן שכל אחת עושה, יש לזה השפעה על כולנו. אז בעצם איפה למדת לבשל? לבשל? נועם הגיע, הבן הבכור, ובעצם הבנתי שאני צריכה לתת לו אוכל. באיזשהו שלב הוא הפסיק לינוק וקלטתי שוואלה, ילדים צריכים אוכל, ואז איתו, כאילו, כשהוא הגיע לחיי, התחלתי לבשל. עד אז לא בישלתי. אז התקשרתי לדודה ואלי ואמרתי לה "תני לי מתכונים", והתקשרתי לסבתא נעמי ואמרתי לה "תני לי מתכונים", ולקחתי מתכונים. בהתחלה לקחתי באמת מתכונים מהמשפחה הקרובה, אבל לאט לאט כבר מתפתחים ולוקחים מתכונים מכולם. ומה המתכון שאת הכי אוהבת להכין? להכין? אני אגיד לך מה עושה אותי הכי שמחה? שאני מכינה סיר של ברוקולי, סיר של שעועית ירוקה

טרייה, סיר של אספרגוסים, וכשאני מכינה את ה... נגיד, סעודת שבת, ויש מלא מלא מלא סלטים ויש את הקערות הגדולות של כל הירוקים האלה, אתם כולכם לוקחים מהירוקים קודם, זה עושה לי נחת הכי הרבה, יותר מכל מתכון מסובך שאני אעשה ויותר מכל דבר... זה הכי משמח אותי, שבדבר הזה הצלחתי איתכם. אתם אוכלים שטויות ואתם אוכלים ממתקים, זה נכון, אבל לפחות אתם מאזנים את זה עם קצת אוכל בריא. אז את אוהבת לבשל? וואו, מאוד. אני מאוד נהנית מהמטבח, מאוד נהנית לבשל. ספרו אתן, כמה סלטים אני עושה? עשרים ומשהו. -עשרים ומשהו. כי אני אוהבת, נכון? אני לא חייבת. לא חייבים לעשות כל כך הרבה, אבל אני נהנית לעשות. יש לכן סלט שכאילו, חוץ

ממה שעשינו מקודם, מהסשימי, יש סלט שאתן יותר אוהבות? את התחלת לאהוב סלט חדש לאחרונה. סלט ביצים. -נכון, סלט ביצים, עם מיונז ביתי כמובן. -אני אוהבת סלק. סלק? סלק מעולה, כי אני עושה אותו בתנור. יש כאלה שעושות אותו בסיר עם מים, הרבה פחות טעים, אבל בתנור הוא ממש טעים. תשימי פה את הביסקוויטים, איפה שהיא כבר שמה. אז מה אתן אומרות, זה כיף שההורים מפורסמים או לא? זו בדיוק השאלה שאבא שאל אותי. כן? -לפעמים כן כיף, ולפעמים לא כיף. למה זה כיף, שמה? שאתה מקבל דברים בחינם, שיש לך יותר תשומת הלב. מלכת הברטרים, היי. שאתה מקבל מה, תשומת לב? אבל יש מקומות שזה גם מפריע. נכון. -איפה? שאתם כל יום עובדים. שאנחנו

עובדים כל הזמן? זה מאוד מפריע. -מאוד מפריע. כן, זה באמת בעיה חמורה. אין לילה שאתם לא נמצאים באיזושהי עבודה, בחולון, בהרצליה, בכפר סבא ולא יודעת מה. נכון, ואז עד שאין הופעה, אני הולכת ללמד תורה או הרצאות. אבל מה הסברתי לכם על העבודה שלנו, שמה היא? מקרבת, מקרבת אנשים. -יפה, אז אם אנחנו עושים קירוב, אז אתם גם חלק מזה, כי אם אנחנו הולכים, אתם שותפים שלנו. מה זה קשור אלינו? זה קשור אליכם, כי עצם זה שאני יכולה ללכת, ואתם מסתדרים ואתם בסדר ואתם זורמים עם זה, אז אני יכולה ללכת ולקרב, אני ואבא. למרות שאני לא כל כך זורמת בזה שאת כל יום הולכת להופעה. נכון. אני יכולה לנחם אתכם שיש חיים לאנשים הרבה יותר

קשים מזה. כן, אני יודעת. וגם, זה... במקום שאני אלך לעבודה בבוקר, ואתם תחזרו מבית הספר ואני לא אהיה, כשאתן חוזרות מבית הספר, אני רוב הפעמים נמצאת בבית ואנחנו אוכלות צוהריים ביחד. בערב אנחנו, נכון, אני שוב יוצאת, אבל רוב הילדים, הם חוזרים מבית הספר ואימא שלהם לא בבית. צריך לראות מה הרווחתם מזה. כשתהיו גדולות תרצו לעסוק בקירוב? מאיפה לי? מה איתך, תמרי, מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה? האמת שאני לא יודעת. -לא? תמיד היית אומרת וטרינרית. תשימי את הביסקוויטים. -כן. את אוהבת חיות, אה? קשה, קשה עם חיות בבית. לאבא קשה, לא לך. -לאבא קשה, נכון. הוא לא אוהב חיות. בואי, אביגיל, גם את לא עפה על כל החיות. את

אוהבת את ג'ולי החתולה, אבל בזה זה נגמר. -נכון. תכלס, כמה חתולים יש לנו? יש לנו המון. אם אנחנו סופרים את כל החתולים שבחוץ. אה, עשר... -עם כל הגורים החדשים. חמש עשרה, לא יודעת מה. אני לא סופרת. נכון. אני אוהבת להאכיל את החתולים בחוץ. אני לא. בשביל זה את לא עושה את זה, אני ותמרי עושות את זה. אני מאכילה את ג'ולי, זה מספיק לי. -נכון. אני אחתוך רגע את האוראו, שאתן תוכלו לקשט. אפשר פשוט לשבור אותו. ככה, לשבור. -ככה? את שוברת? חתכתי לעצמי את היד. אוקיי. וואי וואי וואי וואי. איזה כיף שהשבת אתן לא צריכות כבר להכין, כי הכנו את הקינוח. לעזור לך? יאי. נכון כשאנחנו מבשלות ביחד אנחנו אוהבות לשים מוזיקה?

-נכון. לא תמיד זה אפשרי. בנות, זה נראה מעלף. -נכון? ממש. -כי אני עשיתי את זה. סתם. נעשה את הצלחות ונסדר את כל המנות שלנו. -כן. -יאללה. אוקיי, אז זו העוגה החלבית שלנו. בגלל שאנחנו, אצלנו בבית בסעודה ראשונה אוהבים לאכול... -חלבי. חלבי, רק דגים. זה, ככה זה אצלנו, ואז סעודה שנייה אנחנו עושים בשרית ואז אנחנו מפרקים אותה בסעודה שלישית כשהשבתות הן ארוכות. אז בואו נביא את האינטיאס שלנו. הנה, הדג. יאמי. זה טעים. תראו את הצבעים. אביגיל, אני מוציאה את הטאג'ין שלך. יאללה. -אוקיי. תיזהרו, בננות. אווו... -וואו. בשביל להשתמש בזה בשבת, אפשר להעביר את זה לפיירקס יותר רחבה, בשביל שנראה את כמות הרוטב, ויכול

להיות שצריך להוציא קצת, יכול להיות שיש פה יותר מדי. כל אחד לפי מנהגו, בביתו שלו. אז, בנות, אני רוצה להגיד לכן תודה רבה שהשתלטתן לי על המטבח. -בכיף. ואמרתן לי מה אתן אוהבות שאני מכינה ויצא פה אוכל טעים, ואת העוף אנחנו נשמור, כי אנחנו לא רוצות להתבשר, אז אנחנו נשמור אותו לסעודה באמת בשבת ואת כל השאר אני אומרת, בואו נתחיל לאכול. עכשיו? -רגע, לא, ניפרד מהצופות. תגידי להן תודה רבה ו... תודה רבה שצפיתן בנו. "וניפגש בתוכנית הבאה", תמרי, תגידי. ניפגש בתוכנית הבאה. אז תודה רבה שצפיתן בעוד תוכנית "במטבח של עדן" שהבנות שלי השתלטו לי עליה והכינו. תקשיבו, אני חייבת להגיד לכם משהו באופן אישי. חופש גדול, כל

הילדים בבית. נכון, הם רעבים כל הזמן, הם מבלגנים כל הזמן, הם לא עושים כלום, הם קמים מאוחר, הם הולכים לישון מאוחר, נכון, הכול נכון, אבל זה הזמן שלהם. הם השקיעו, הם למדו קשה שנה שלמה, הם התאמצו בשבילנו, כי אותם זה פחות מעניין התעודה, בואו נגיד את האמת, אז כל המאמצים היו בשבילנו. זה הזמן להחזיר להם בחזרה, קצת לפנק אותם מתי שאפשר, קצת לברוח איתם לים, קצת לעשות איתם דברים כיפיים. לקחתי אתכם לים. בשביל שבאמת תהיה להם מנוחה ויחזרו בכוחות מחודשים בשנה הבאה. והבשורות הטובות שיש לי, נכון, זה קשה, ונכון, הם כל הזמן רעבים, מה זה הקטע הזה עם האוכל שהם כל הזמן רעבים? אבל הבשורה הטובה היא ש... זה נגמר

מתישהו. שיהיה לכם שבת שלום, תודה רבה לבנות הצדיקות שלי. אתן מהממות שהייתן איתי. יאללה, שבת שלום, בואו נלך לשמור על הכול, כי אם לא, הם כולם יאכלו פה את הכול. אני הייתי באמת.