הרב זמיר כהן - הסוד שמאחורי האושר

כי אושר לא ממכונית יפה, האוצר לא מדירה יפה. רוב בני האדם בעולם לא מסתפקים בלחיות אלא רוצים לחיות טוב. לשם כך הם מוכנים לטרוח ולהשקיע זמן וכסף רב. אך משום מה האדם עדיין לא חשגוע. מדוע? האם ניתן להגיע למילוי? מה הוא ההסבר הקבלי לשורש התשוקה האנושית? להנות ולהתענג. מהו סוד האושר? על כל זאת ועוד בהרצאתו המהירה של הרב זמיר כהן, הסוד שמאחורי האושר. אחת החידות הגדולות שיש בחיי האדם זהו החיפוש של האושר, של השמחה, של הסיפוק. כל אדם רוצה להרגיש רבוי, מאושר, להרגיש אתוב לו בחיים. כלומר, רוב בני האדם בעולם, כמעט כולם, כל על כל פנים, כל מי ששפוי נקרא לזה, מרגיש דחף לא רק לחיות בעולם, אלא גם להרגיש טוב,

להיות מאושר, להנות ממה שיש בעולם. אם נבחן ונבדוק רוב הזמן שאנשים עובדים ותורחים ויגעים כדי להשיג כסף, כדי לחיות בעולם, נגלה שאת רוב הזמן משקיעים לא רק בלחיות, אלא בלחיות טוב. כי אם לחיות מספיק מזרון אפילו ברחוב שיהיה איפה לישון, משהו לאכול כדי לא למות, אפשר לחיות. אבל זה לא מספיק לאנשים. רוצים להנות, רוצים להרגיש טוב, רוצים להרגיש סיפוק, אושר, אבל הפלא הגדול הוא כל מי שלאט לאט בחיים מקבל ניסיון החיים. כשצעירים עדיין יש חלומות מסוג מסוים, אבל כשיותר מתבגרים ומסתכלים על החיים, מגלים לפתע שאנחנו חיים בצורת חיים מאוד מוזרה. כשאדם בדרך כלל מרגיש חוסר סיפוק, מרגיש שהוא לא מאושר, הוא מציב לעצמו יעד.

ואז הוא אומר, אם אני משיג את זה, אני אהיה מאושר. ככה הוא בטוח. וכדי להגיע לשלב הזה הוא מתאמץ, תורח, עמל ויגע, כובש את הפסגה, משיג את מה שהוא רצה. ואז מה קורה לו?

הוא מאבד את הטעם. לא, זה לא זה. עכשיו הוא רוצה משהו אחר. מציב לעצמו יעד חדש, מתאמץ, תורח, משיג, תוך זמן קצר. שוב רקנות. זה לא זה. וכך כל החיים הוא חי באיזה סוג של רדיפה. בגיל 16 למשל הוא יכול לחלום על רישיון נהיגה והוא בטוח שאם יהיה לו רישיון הוא יהיה הכי מאושר. עד כדי כך שהוא לא מבין איך אפשר להיות עצוב אם יש לך רישיון. נער שחולם על רישיון והוא לא יכול להשיג כי הגיל לא מאפשר הוא בטוח שאם יהיה לי את זהו אני המאושר עלי אדמות. כשיש לו את הרישיון הוא מרגיש טוב אבל תוך זמן קצר יום יומיים שלושה מרגיש זה לא זה. למה? מה אני אעשה עם רישיון אם אין לי רכב? אז הוא טורח ועמל עד שמשיג איזה רכב מלפני 20

שנה עיקר משהו שנוסע. מרגיש איתו טוב, מסתובב, נוסע, אבל אחרי שמתרגל תוך זמן קצר אומר לעצמו, "זו גרוטאה. אם יהיה לי דגם חדש של השנה הזאת או השנה הבאה, נהיה מאושר. הוא יכול לעבוד שנים כדי לחסוך כסף, לרכוש את רכב חלומותיו. נניח שבגיל 23 הוא כבר משיג את הרכב הזה, מסתובב, צופר בשכונה שכולם מכולם יצאו לראות מה יש לו, אבל אחרי שמתרגל, שוב הקסם פג, כבר לא מעניין. שואלים אותו, מה יעשה לך טוב? אם אני אתחתן, אני כבר בגיל שאני צריך להתחתן. אם אני אהיה נשוי, נראה לי שאני אהיה מאושר. מחפש אישה, התחתן, פוגשים אותו בשבע ברכות שלו, כמה ימים אחרי החתונה. אתה עכשיו באמת מאושר? אומר, תשמע, האמת באמת יותר טוב לי

מלפני, אבל אני חושב שאני לא מרגיש מאושר כי עדיין אין לי ילדים ואני לא יודע יהיו ילדים, לא יהיו ילדים. אני קצת מורד מזה, לכן אני לא מאושר. או מישהו אחר יגיד, אני גר בשכירות. אם יהיה לי דירה משלי, נראה לי שאז אני אהיה מאושר. פוגשים אותו לאחר שיש לו כבר ילד. נולד לו תינוק, מתרגל קצת, אתה עכשיו מאושר? אני לא ישן כל הלילה, הוא בוכה. נראה לי שכשהוא יגדל אז אני אוכל לומר לך שטוב לי, אני אהיה מאושר, יש לי כבר ילד, יש לי ילדה, לאט לאט. או ההוא שרצה דירה, קנה דירה, אתה עכשיו מאושר? לא כל כך, כי אני חייב הרבה כסף לבנק. זה לא בדיוק שלי. יש משכנתא שלקחתי. כשסיימת משכנתא עוד 30 שנה, נראה לי שאני אהיה

מאושר. וכך כל החיים מציב יעד, כובש פסגה, לא אז יהיה לי את ההוא. אתה פוגש אותו בגיל 70, אתה נשוי, יש לך דירה בלי חובות, סיימת את המשכנתא, ריהות יפה, דירה יפה, רכב משלך, משפחה, אתה כעת מאושר? אני לא יכול לגור בקומה שלישית. אני חושב שאם יהיה לי קומת קרקע עם גינה וחצר או מישהו אחר, אם יהיה לי בריכה, כל אחד עם החלומות שלו, אז אני אהיה מאושר. חז"ל סיכמו את צורת חיים המוזרה הזו במילים. אין אדם מת וחצית אהבתו בידו. יש לו מנה. מנה זה 100, רוצה 200. יש לו 200, רוצה 400. כלומר אדם לא מגיע ליום המוות ואפילו חצי ממה שהוא רצה הוא לא משיג. אין אדם מת וחצי תאוותו, דבר שהוא מתאווה ורוצה להתמלא, אפילו את זה

הוא לא משיג. למה? כי כשיש לו 100 הוא רוצה 200. כשיש לו 200 רוצה 400. השגת 200 הרי שאפת לזה. תהיה מאושר. לא, עכשיו אני רוצה 400. וכשנעמיק בדברי חז"ל, נראה איך כדרכם קיפלו הרבה חוכמה במשפטים קצרים. בדרך כלל, ממה אדם מרגיש לא טוב? ממה אדם מרגיש רע? ממה שיש לו או ממה שחסר לו? ממה שחסר לו. צריך לבדוק למי חסר יותר כדי להבין מי מרגיש יותר גרוע. זה שיש לו 100 רוצה 200, חסר לו 100. יש לו 200. כמה הוא רוצה? 400. כמה חסר לו? 200. למי חסר יותר? ההוא שיש לו יותר חסר לו יותר מזה שיש לו פחות והוא מרגיש יותר גרוע. זה מוזר. היינו מצפים יש לך יותר, תהיה יותר מאושר. ורואים את זה. יש לו עסק אחד פתח חנות שמאוד

הצליחה בעיר. הכנסה יפה, מבוסס כלכלית, מסודר טוב, כי הוא חשב על איזה הברקה שאף אחד לא חשב עליה. אחרי שהוא מתרגל הוא אומר רגע אם העסק הזה הצליח צריך לפתוח עוד סניף עוד חנות כשיש לו שתי חנויות הוא עכשיו רוצה לבלוע את כל המדינה רוצה לפתוח רשת בכל הארץ בכל העולם לא ישן בלילות לא רגוע איך אמרו חז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה את זה כולם יודעים ובכל זאת רוצים להרבות נכסים הוא אומר את זה מרבה נכסים הרבה דאגה בכל זאת הוא ממשיך נתבונן מהיכן זה נובע בנשמה נראה דברי רי חכמי הקבלה. למה הנשמה לא רגועה? הרי האני האמיתי של האדם זו הנשמה. הגוף הוא רק מעטפת. אם השתתפנו בלוויה וראינו שקברו בן אדם, לא קברנו אותו, את

האבא או את הסבא שנפטר. קברנו את הגוף, את הלבוש, הבגד הזה שליוה אותו כל החיים. כי האני האמיתי זו הנשמה שלא מתה. כמו שתינוק נולד, מוריד את השליה. אדם עוזב את העולם, מוריד את הגוף. האני שלו, זה שחושב, מרגיש, חש, ממשיך להתקיים הלאה. לא שייך בו לא מוות ולא חידלון. כשהאדם מבין שהעני האמיתי שלו זו הנשמה, צריך להבין מדוע הנשמה לא רגועה. אושר זה עניין רוחני. זה שייך לנשמה. זה לא כמו עושר בעין שזה עניין חומרי של מזומנים. אושר זו הרגשה טובה. עונג, הנאה, כל זה שייך לחלק הרוחני שבאדם. בכלל מהיכן נובע הצורך הזה של האדם שהוא רוצה להנות? הנשמה היא רוחנית וחיה בעולם. מה חסר לה? למה היא צריכה להרגיש צמה כל

הזמן? הרמח"ל, רבנו משה חיים לוצטו, שהיה כידוע מגדולי בעלי הסוד, חיבר ספר מסילת ישרים, ספר מעט הכמות ורב האיכות. ספר דק, אבל מדריך את האדם בכל תחומי החיים. באתר הידברות יש סדרה של הרצאות על המסילת ישרים, על ההדרכה הנפלאה שהוא נותן לאדם. בתחילת הספר הוא כותב שהיסוד והשורש של הכל, של אדם שחי בעולם, שיתבונן, אני אצטט את לשונו באופן יותר מדויק, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבתו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. הוא אומר דבר ראשון שהתברר והתאמת קודם כל לברר. ואחרי שהגעת למסקנה צריך לאמט אותה האם המסקנה הזו נכונה או שטעיתי במסקנה לכן הוא אומר שהתברר והתאמת אחרי שבררנו

צריך לאמת אולי טעיתי שהתברר והתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו מה אני עושה כאן בכלל ולמה צריך שישים מבתו לאיפה אני שואף להגיע ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו במילים אחרות בשביל מה אלוקים ברא את האדם מה התכלית של החיים מה התכלית של הבריאה תשובתו מאוד מפתיעה אם נעצור אדם אפילו דתי ברחוב, נגיד לו, תגיד, בשמא אלוקים ברא את העולם, אז הוא יענה בכל אחד לפי ההבנה שלו, עבודה רוחנית וכן על זה הדרך. הרמח"ל עונה תשובה מאוד מעניינת. אני אקטע את התשובה באמצע, אמצע משפט, כדי שנבין את העוצמה ואחר כך נראה את ההמשך. הוא כותב כך והנה מה שהורונו חכמנו זכרונם לברכה הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג חתכתי את המשפט

באמצע האדם לא נברא אלא להתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והאידון הגדול מכל האידונים שיכולים להימצא אומר הרמחל אתה יודע למה אלוקים ברא אותך כדי שתהנה הוא טוב וכשהיה לבד לא היה לו למי להטיב. כולנו מכירים את הפיוט אדון עולם אשר מלאך. בטרם כל יציר נברא. אבל לפני שכל היצורים נבראו והוא היה לבד, הוא טוב. טוב השם לכל. אבל למי? אין עדיין למי להטיב. ברא בני אדם עכשיו יש לו למי להטיב. כלומר תכלית הבורא בבריאה. כל המטרה הייתה לענג את האדם. רק להתענג על השם, לההנות מזיו שכינתו. שזהו התענוג האמיתי. בהמשך הוא אומר שכל התענוגים שאנשים מדמיינים זה דמיון. בכלל ידוע היום בפיזיקה שכל החומר הוא

דמיון. אנחנו רואים חומר כדבר מאוד ממשי אבל הקליטה של הראייה שלנו, יכול להיות הראייה, היא מאוד מוגבלת. אנחנו רואים איזה מרחב מאוד צר במציאות האמיתית של הבריאה. כידוע האלקטרונים הם כמו ענן שמסתובבים במהירות יוצרים השליה של מעטפת לכל אטום שזה פעם חשבו שהאטום הוא החלקיק הכי קטן של החומר היום יודעים שהאטום עצמו מורכב מאלקטרונים כמו מאוורר כשהוא מסתובב במהירות רואים צלחת לא רואים את הכנפיים גם הענן אלקטרוני נע במהירות יוצר השליה של מעטפת וכשאתה לוקח אין ספור של אטומים ומצמיד אותם יחד אז אפשר אפשר לקבל מציאות של חומר. אתה מרגיש את זה כדבר חומרי. אבל בפועל הכל כאן זז מלא תנועה. מדענים טוענים שהחומר

האמיתי שקיים בעולם הוא שואף לאפס. כמעט אין חומר. הכל רק תנועה של אלקטרונים שיוצרים סוג השליה כזו. היום מבינים שהחומר כולו הוא לא כפי שהוא נראה לעין שלנו. כשם שהחומר הוא סוג של דמיון, גם ההנאות בעולם הזה, אומרים המקובלים, זה סוג של דמיון. האדם נהנה, מרגיש שהוא נהנה, אבל זה לא עונג אמיתי. העונג האמיתי. האדם לא נברא אלא להתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והאידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. הוא ממשיך ואומר, "וזולת כל מה שיחשבו בני אדם לטוב, אינו אלא הבל ושו נטעה." כך הוא מסביר על פי תורת הסוד. זה גם מסביר לנו דרך אגב את המשפט שמופיע בפרקי אבות. חז"ל אומרים יפה שעה אחת של

קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. מה זה קורת רוח? יש בירושלים בגבעת שאול מאפיית אנג'ל. מי שעובר ליד המאפייה בדרך כלל מתחיל ללכת יותר לאט. הריח שם מאוד נעים. זה נקרא קורת רוח. עוד לא אכלת, לא נהנית, רק הרגשת קצת ריח. זה נקרא קורת רוח. יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. מה זה כל חיי העולם הזה? תיקח את ההנאות של כל האנושות מאז אדם הראשון ועד שיבוא המשיח. מלכים זוכים בפרסים, הנאות, תאוות, כל ההנאות. תרכז את הכל בגלולה אחת. יש דמיון שיכול להכיל את זה? אין דמיון שיכול להכיל כמות כזו, עוצמה כזו של הנאה. אומרים חז"ל, יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. למה? כי

פה זה סוג של דמיון שאדם חושב שהוא נהנה אבל זה לא משתווה להנאה של חיי העולם הבא. הרמב"ם כותב רבי משה בן מימון שזו הסיבה שאין תיאור ביהדות מה זה גן עדן. מי שיבדוק מה אמרו חז"ל. צדיקים יושבים עטרותיהם בראשיהם שזה מסמל סוג של שחרור של מלכות כזו ונהנים מזיב השכינה. אבל תגיד מה זה נהנים? ממה הם נהנים? למה זה דומה? לאיזה סוג של הנאה. אין תיאור בחז"ל. למה? אומר הרמב"ם כי התורה שלנו היא תורת אמת ולא מנסה לרמות או לעבוד על אף אחד כדי שהוא יקיים את התורה היא תורת אמת וכשם שאי אפשר להסביר לעיוור מלידה מה הוא צבע עיוור שראה והתעבר אתה יכול להסביר לו אדום כחול הוא מבין על מה אתה מדבר אבל עיוור מלידה אתה

אומר לו יש פה פרח יפה אדום כחול צהוב הוא שואל אותך מה ההבדל בין אדום לכחול מה תאמר לו אתה יכול להסביר סביר יש מילים אין מילים תגיד לו אדום זה כמו הוטיח הוא ישאל אותך מה אתה מתכוון זה מלא מיץ זה עסיסי אין לך מילים מה תסביר לו מה זה אדום עיוור מלידה אי אפשר להסביר לו מה זה צבע אומר הרמבם אותו הדבר אי אפשר להסביר לאדם בהיותו בעולם הזה מה זה עונג של גן עדן העליון של העונג האמיתי כי אין למה להשוות כל מה שיגידו זהזה זה עדיין לא נכון זה לא מתחיל בכלל והתורה היא תורת אמת אז לא אמרה שזה כמו זה כשזה דבר שהוא לא אמיתי אלא רק לימדו אותנו לנו חז"ל שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

ראשית. על פי זה נבין על פי היסוד שכותב הרמח"ל שהאדם נברא להתענג על השם נבין מדוע בני אדם רוצים להנות? למה הנשמה צמעה ורוצה להנות? כי אלוקים ברא את האדם כדי להענג אותו, כדי שהוא יהיה מאושר. לכן האדם שואף לאושר. כי אלוקים ברא את הנשמה בשביל זה. ברא את האדם כדי שיתענג. זה כמו שאם רואים למשל עת. נניח יבוא אינדיאני שאף פעם לא ראה מימיו ע. הוא לא יודע מה זה. רואה כזה מקל. הוא לא יודע מה עושים. אולי זה נועד שדפים לא יעופו. יש בזה הרבה שימושים. אבל אחר שהוא רואה שמישהו לוקח את העת וכותב בו ורואה איזה אותיות יוצאות אז הוא מבין שהיצרן של העת למה הוא יצר אותו? לא כדי להחזיק דפים אלא כדי שיכתבו בו. זה

היעוד. כך כשאתה רואה שהנשמה רוצה כל כך להנות כי אלוקים ברא אותה בשביל זה. לכן האדם רוצה להנות. אלוקים ברא אותי כדי להתענג. אז למה הוא שם את הנשמה בתוך גוף בעולם שיש בו יצרים, ניסיונות? אתה רוצה שהנשמה תתענג? קח אותה, שים אותה בגן עדן או איזה שם שיהיה לזה ותן לההנות. מסבירים חכמי הסוד. אדם עשיר שבא לפניו עני מרוד שאין לו מה לאכול והוא מחליט לעזור לו. יש לו שתי אפשרויות. או לקבל אותו לעבודה אצלו במפעל ולתת לו משכורת 8,000 כל חודש או לתת לו צדקה בכל חודש. יש לו קרן צדקה שהוא הקים, יכול לתת לו. אין לנו שום בעיה. יש לו מיליארדי דולרים. אין לו בעיה 8,000 שק לתת לי צדקה. איזו הטווה יותר מושלמת? אם

אתה רוצה שהבן אדם הזה באמת יהיה לו טוב בחיים, עדיף לתת לו צדקה כל חודש או להעסיק אותו? עדיף להעסיק אותו. למה? ההיגיון היה אולי אומר למה? תן לו בלי שיעבוד בשבילך. אבל זה לא נכון. כי אם אתה רוצה שהוא יקבל בהרגשה טובה עם גב זקוף ותחושה נעימה, תן לו שיעבוד. לכן הקדוש ברוך הוא ברא את הנשמה שזה האני האמיתי, שם אותה בתוך גוף בעולם שיש בו יצרים וניסיונות. וכשאדם מתגבר ומתמודד עם היצרים האלה, הוא בונה את האישיות הרוחנית. כלומר, הגוף הוא המכשיר כושר של הנשמה. כמו שמכשיר כושר מנוגד לשרירים, אבל כשאדם מתגבר הוא נבנה, אומר, תראה איך הייתי נראה לפני שנה, איך אני נראה היום? למה? כי כל יום, נכון, זה לא קל.

התמודדתי, התעייפתי, טרחתי, עליתי על המכשיר כשאני רענן וירדתי מתנשף ועייף ומזיע, אבל זה זה בנה אותי. כך הגוף הוא נגד הנשמה. הנשמה היא רוחנית, היא שואפת למקומות גבוהים, הגוף הוא חומרי. אבל כשאדם מתגבר על היצרים של הגוף, הוא בונה את האישיות הרוחנית שלו. אז מה יאמר האדם? רק רגע, עדיין לא מובן. אם זו המטרה של אלוקים שהאדם יהנה תמורת עבודה, לכן הוא שם את הנשמה בתוך גוף שיהיה יצרים, תקבל עבודה את השכר לפי העבודה, מה המטרה שהוא לא יתבייש? אתה כל יכול תסדר שהוא לא יתבייש. שים את הנשמה בגן עדן ותיצור אותה בצורה כזו שהיא תתענג בלי להתבייש. אתה כל יכול, למה לא תעשה את זה? אבל התשובה פשוטה. זה כמו שיבוא

אדם וישאל האם הקדוש ברוך הוא יכול לסדר שאכזריות תהיה דבר טוב. התשובה היא הוא יכול לסדר. אז למה הוא לא עשה את זה? כי זה נוגד את האמת האלוקית. יש לקדוש ברוך הוא סולם ערכים. יש לו את האמת שלו. והאמת שלו אומרת שאכזריות זה דבר רע. על פי זה הוא מנהיג את העולם. כך האמת האלוקית אומרת שאדם שלא עובד ומקבל צריך להתבייש. לכן הוא סידר בצורה כזו שאדם יעבוד הרי הוא כל יכול. אז הוא סידר עבודה לכל האנושות. על ידי יצרים, ניסיונות האדם מתגבר, בונה, מקבל את שכרו בהתאם למעשיו. זה מסביר לנו בעצם את התוכנית האלוקית בכללותה. למה בעצם הנשמה נמצאת בתוך גוף בעולם עם יצרים וניסיונות. אבל מה שנוגע כעת לענייננו שהשאיפה

לסיפוק, לאושר, להנאה נובעת ממקום טוב. זה שאדם רוצה להנות זה נובע ממקום טוב. אלוקים ברא אותו כדי שיהיה. וכל זמן שהוא לא מגיע לסיפוק שלו, לא טוב לו. נתקדם כעת צעד נוסף לשאלה הבאה שעצבנו בתחילה. בסדר? עכשיו מובן למה אדם שואף להנות, להתענג ומחפש סיפוק. למה הוא לא יכול למלא את עצמו? למה הוא לא נרגע? מציב יעד, כובש את הפסגה, אומר זה לא זה, אני רוצה משהו אחר. תשובה על כך עונה שלמה המלך, שהיה כידוע חכם באדם, הוא מסביר שהטעות שלנו שאנחנו מקשרים בין שני דברים שהם לא קשורים. יש פסוק בספר כהלת, אומר שלמה המלך, וגם הנפש לא תימלא. זה קטע מתוך פסוק וחז"ל התמקדו במילים האלה והסבירו בהרחבה מה פירוש וגם הנפש

לא תימלא הוא אומר תדע לך שהנשמה היא רוחנית וכשהיא נמצאת בעולם הזה אתה לא יכול למלא אותה בחומר אי אפשר לקחת חומריות ולהפוך את זה כמזון לנשמה אומרים חז"ל משל למה הדבר דומה לעירוני עירוני אדם מהעיר הוא לא בא ממשפחת מלוכה שנשא בת מלכת התמזל מזה לא התחתן עם בת מלכים אפילו אם יתן לה כל מה שבעולם כלומר מה שבעולם שלו מה שהוא יכול לתת אינם כלום לה למה שהיא בת מלך מה הוא כבר יכול לתת לה איזה בגדים הוא יקנה לה היא רגילה לבגדים שכל בגד 100 150 אלף שק הוא אומר לה יש לי בגד יפה קניתי לך ב-700 ש₪ בגד היא מחייכת זה לא מתחיל בכלל מביא לה ארוחת בוקר אומר תראה איזה סלט הכנתי לך מסתכלת מחייכת מה זה אוכל זה היא

הייתה רגילה שם בארמון איזה מבחר איזה שפע אינם כלום לה לפי שהיא בת מלך ממשיכים חז"ל כך היא הנשמה אפילו יתן לה האדם את כל הנאות העולם אינם כלום לה למה לפי שהיא מן העליונים הנשמה היא רוחנית אי אפשר לתת לה סיפוק על ידי רישיון על ידי רכב על ידי דירה זה לא מספק אותה זה כלום בשבילה זאת אומרת כך אומר שלמה שלמה המלך לכל אחד מאיתנו. אתה צריך רישיון נהיגה. אין בעיה תוציא רישיון. צריך רכב שיהיה לך רכב דירה, תתחתן, ילדים, הכל. אבל אל תחשוב שזה יהפוך אותך למאושר. אתה חי בעולם, אתה צריך לחיות, אז תדאג שיהיה לך הכל. אבל אתה רוצה להיות מאושר, אושר זה שייך לנשמה. תן לנשמה את המזון הרוחני שלה ואז תראה שהיא באה

על ידי סיפוק. שאם לא כן, מה קורה? כשנער בן 16 מרגיש חוסר סיפוק. לא טוב לו, הוא לא נהנה מהחיים, הוא מיד מתחיל לחשוב מה יעשה לי טוב, מה באמת אמור לעשות לו טוב, מזון רוחני, אבל הוא לא יודע את זה. אז מה הוא בודק? מה חסר לי? ואז הוא אומר, "חסר לי רישיון נהיגה." ברגע שהוא מגיע למסקנה הזו, הוא מקשר בין שני דברים שהם לא קשורים. אני מרגיש לא טוב, אני צריך רישיון, כנראה זה בגלל זה וזה יהפוך אותי למאושר. ואז כל פעם שלא טוב לו הוא אומר טוב בגלל שעדיין אין לי רישיון כשהוא משיג את הרישיון בימים הראשונים הוא מרגיש טוב מה שנקרא הצליח קצת לבלבל את השטש את הנשמה אבל ברגע שהנשמה קולטת שזה לא מה שחיפשתי היא שוב

צמאה אבל הפעיים היא צמעה יותר מאשר לפני כן למה יותר מאשר לפני להבדיל זה כמו אלה שלוקחים סמים מתחילים בדבר קטן אחרי שמתרגלים הגוף כבר כבר לא מגיב לזה הזה כי המוח משדר שזה כבר לא מעניין אז הוא צריך שב מנה יותר גדולה ואחר כך כשהמוח קולט שגם כאן זה בעצם זו הנשמה ש אותו עיקרון היא מרגישה עבדו עליי חשבתי שאני נהנית אבל זה היה דמיון אז היא חוסמת את עצמה מהיום זה לא יספק אותי כדי לבלבל אותה צריך עכשיו מינון יותר גבוה וכך עוד ועוד כל החיים האדם חי ברדיפה אבל ברגע שהוא נותן לנשמה את המזון האמיתי שלה תכף נראה מה זה מזון לנשמה שנה אז לפתע היא מרגישה מילוי, היא מרגישה שמחה אבל בלי זה אפשר לבלבל אותה קצת

אבל כשהיא קולטת שזה לא זה היא עכשיו דורשת יותר מאשר לפני משל למה הדבר דומה נתאר לעצמנו אם שיצאה עם התינוק בין עם יש לה תינוק בן חודשיים והיא יצאה עם התינוק הזה לקניות בסופר תינוק בין חודשיים בעגלה והיא מסתובבת בת ומורידה מהמדפים. לפתע הוא מתעורר מהשינה ופותח בצרחות. הוא רעב, רוצה לאכול. היא לא נלחצת, תמיד יש לה בקבוק עם אבקת חלב בתיק בעגלה. פותחת את העתיק, חשכו עיניה. הבקבוק ריק. הפעם היא שכחה להכין. הדרך הבא הייתה 10 דקות. מה אני עושה עכשיו? התינוק צורח בקולי קולות. מה היא תעשה? היא עוזבת את הכל, תופסת את העגלה, רצה לכיוון הבית, אבל התינוק בוכה והרגש של אמא זה רגש. היא אומרת לעצמה, טוב,

לפחות נשתיק אותו עם הבקבוק הריק. אין לה שם מוצץ, לפחות בקבוק ריק. היא לוקחת את הבקבוק ומכניסה לו לפה. מה קורה באותה שעה? בשניות הראשונות הוא נרגע ומוצץ בשקיקה, בהתפעלות. הנה הביאו לי משהו. אבל ברגע שהוא מגלה שעבדו עליו הוא בוכה יותר מאשר לפני כן הוא צורח עוד יותר מה הבאת לי בקבוק ריק ככה נשמה אפשר לבלבל אותה לתת לה הנה קיבלת תשטשנו אותה בלבלנו אותה ברגע שהיא קולטת עבדו עליי היא בוכה יותר מאשר לפני היא לא מאמינה לך עכשיו זה לא מספיק תביא לי משהו יותר גדול זה עומק ההסבר למה כשיש לו מנה הוא רוצה 200 כי הוא חושב ה-200 ימלאו אבל כשיש לו 200 הוא כבר לא מספיק לו עוד 100. הוא רוצה עכשיו עוד 200 כי

הוא כבר קלט שמאה אי אפשר להיות מאושרים. הוא אומר אז אולי יהיה לי 200 אני אהיה מאושר. וכך כל החיים הוא חי ברדיפה ולא מגיע למילוי האמיתי שלו. עד כאן הצגנו את הבעיה. עכשיו נעבור לפתרון. אז מהו בעצם המזון האמיתי של הנשמה? חכמי הקבלה אומרים שיש שלושה דברים שמהווים מזון לנשמה ונסביר אותם. כיצד ניתן באמת להגיע למילוי ולאושר לסיפוק אמיתי. שלושת הדברים שחכמי הסוד אומרים שהם נוגעים לנשמת האדם ומהבים מזון אמיתי. האחד, עבודת המידות, תיקון המידות ועיצוב האישיות. נסביר למה זה תורם לנשמה. נתאר לעצמנו אדם שמכיר את עצמו לפי טבעו. הוא טיפוס שמקנה מאוד באחרים. הרי כל אדם שבא לעולם יש לו תכונות חיוביות, יש לו

תכונות שליליות ותמיד יש איזה תכונה מרכזית שזה עיקר הפרויקט שלו. האריזל אמר כבר איך האדם ידע מה בעיקר הוא בא לתקן בגלגול הזה? תבדוק מה הכי קשה לך ולאיזו מצווה אתה הכי נמשך. כלומר, איזו עבירה הכי קשה להתמודד איתה שהכי מפתה, הכי מפילה ואיזו מצווה הכי מושכת. כל אדם עצם זה שהוא חי בעולם, אם הוא גוי שיש לו נפש, אז הוא חייב בשבע מצוות והשכר בהתאם. אם הוא יהודי שיש לו נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, כמו שהמקובלים מסבירים, יש לו תרייג מצוות כנגד הכלי הזה שהוא קיבל והשכר שלו בהתאן. גוי שרוצה גם את הכלי הגדול הזה ואת השכר הגדול, רשאי גם הוא יכול להתגייר ולקבל. רק יש מועדון שיש כללי קבלה, תנאי קבלה איך

מתקבלים. אבל אם הוא עומד בתנאים, מקבלים אותו. אדרבה יכול להוסיף לעצמו. אגב, זו הסיבה שגיור חייב להיות כהלכה. גיור שהוא לא כהלכה, הוא לא תופס. כי הגיור הוא שינוי במבנה הרוחני. ואם הוא לא כהלכה, אם גוי מתגייר ולא מקבל עליו את המצוות, כמו שהרפורמים עושים למשל, גיור כזה לא תופס. זה שהוא הצהיר, חתם, טבל, זה שום דבר. צריך שיקבל עליו את המצוות. יש תנאי קבלה, מועדון יוקרתי, יש תנאים. איך מתקבלים? על כל פנים, עצם זה שהאדם חי בעולם, אם הוא גוי יש לו את השבע מצוות, יהודי את התרייג מצוות, עושה מה שצריך. אבל מבין כולם, איך הוא ידע מה בעיקר באתי לתקן בעולם בגלגול הזה? אומר הארי ז"ל, תבדוק לאיזו מצווה אתה

הכי נמשך ואיזו עבירה הכי קשה לך. המצווה שהוא נמשך אליה זה אומר שהנשמה צמעה לאותו דבר כי זה בדיוק מה שחסר לה. רואים את זה לפעמים רואים אנשים מקימים איזה פרויקט של חסד או פרויקט של איזה עשייה תחום שלא מעניין אף אחד והאדם הזה ממש הולך ומתמסר זה אומר שהנשמה צמעה היא מרגישה את זה בעיקר באתי לתקן זה מה שחסר לי זה כמו שילד שרואים אותו מגרד סיד ואוכל יש רופאים שטוענים שזה חוסר סידן אז הוא מרגיש תשוקה כזאת נראה מוזר מגרד סיד אבל תבדוק אולי חסר לו סידן שהוא מרגיש צורך בדבר ככה נשמה צמעה למשהו אז ידע שאת זה בעיקר הוא בא לתקן שוב צריך לעבוד על הכל עצם זה שהוא חי בעולם אבל בזה להתמקד יותר מצד שני עבירה

שהוא הכי נמשך אליה יודע שזה לא בסדר זה נגד התורה אבל זה הפיתוי הכי גדול שיש לי זה אומר שאת זה בעיקר באת לתקן מה ההסבר כי היצר יצר הרע. יש מלאך שהאזוהר אומר שהוא יצר הרע והוא שטן. הוא מלאך המוות. מלאך אחד שקיבל שלושה תיקים בממשלה. כמו שיש גבריאל מיכאל מלאכים שיש להם תפקידים. יש מלאך שיש לו שלושה תפקידים. בתחילה מנסה להכשיל את האדם. משתמש בגוף כדי להכניס לו מחשבות לא טובות. אולי תעשה כך, אולי כך. זה יצר הרע. אם הוא מפיל אותו בעבירה, עולה ומקטרג, מסתין עליו. ריבונו של עולם, תראה את החצוף הזה. במקום שישמע לך, הוא שמע לי. תן לי רשות ללכת ולהזיק לו. והוא גם מלאך המוות. מה זה מלאך המוות? לא רק זה

שלוקח נשמות. אם רואים בעולם הזה עצבות, מי אחראי על התיק של העצבות? הוא אם רואים מחלות, רואים צער, נזק, כל הצרות שבעולם הוא אחראי על התיק הזה. לכן כתוב כשיבוא משיח, שזה זמן קבלת השכר, מתבטל המלאך הזה מן העולם שמו סמא אל ל. המקובלים בקצרה קוראים לו הסמ. הוא מתבטל מהעולם כשהקדוש ברוך הוא מוחק אותו. אין יותר מוות ואין מחלות, אין יצרים. העולם מגיע לשלמותו. מגיע זמן קבלת השכר. הרחבנו בעניין הזה בהרצאה שנקראת אחרית הימים באתר הידברות. על כל פנים, המלאך הזה יודע בדיוק איזו עבירה כל אחד מאיתנו בא לתקן בגלגול הזה. ולכן את מרכז הכובד הוא שם שם, מנסה להפיל אותנו באותה עבירה. כי אם הוא יודע שאת זה באת

לתקן, דווקא שם הוא ינסא הכי קשה להכשיל אותך. הייתי פעם בסמינר לסטודנטים, ניגש אליי סטודנט, אומר לי, אני אגיד לך דבר שלא תאמין. באמת היה נראה מוזר מה שהוא אומר. אני מניח תפילין כל יום, מתפלל, שומר שבת כהלכה, מברך הכל. הדבר היחיד שקשה לו לאכול אוכל כשר. פתאום מרגיש איזה יצר, איזה בערה כזאת והוא הולך אוכל דברים לא כשרים. מה? אני לא יודע, זה טירוף, אני לא יודע מה קורה איתי. זה לא הגיוני. לכולם זה הכי קל. מה הבעיה? חסר אוכל כשר שהוא טעים, אבל אצלו סוג של שיגעון, פתאום הוא הולך. אמרתי לו, כנראה שאת בעיקר באת לתקן, כי כשאתה נמשך לדבר בצורה לא הגיונית, זה אומר שפה פה הניסיון שלך והיצר מנסה להפיל אותך

בעיקר בעניין הזה. אז אדרבה, אתה תילחם בעיקר בעניין הזה. כלומר, הדבר שאדם הכי נמשך לטוב או חלילה לרע על פי ההדרכה שבתורה, ידע שזה עיקר הפרויקט. אבל עצם זה שחי בעולם יש לו את כל הניסיונות. כעת נתאר לעצמנו אדם שמכיר את עצמו כאדם ש הקנאה בוערת בו, מאוד מקנה באנשים. הוא לא יכול לסבול לראות טוב אצל אחרים. זה אומר שזה הפרויקט שהוא בא בעיקר לתקן והוא מתחיל לעבוד על זה או אדם כעסן והוא מתחיל לעבוד על זה הוא מרגיש זה הפרויקט שלי. קורא ספרי מוסר, לומד הדרכה איך להיות שמח בשמחתו של חברו, מה זה ואהבת לרעך כמוך? תרצה שיהיה לו טוב כמו שאתה רוצה שלך יהיה טוב. מתחיל לחנך את עצמו, להשתנות לאט לאט, נופל, קם. אי

אפשר להיות מלאך ביום. חלק מהבנייה זה הנפילות עד שמתי. והנה לאחר שנה או שנתיים של עבודה רוחנית הוא הופך להיות אדם רגוע. הוא רואה שטוב לאחרים והוא שמח בשמחתם. לפעמים זה לוקח 10 שנים, אבל הוא רואה שכשטוב לאחרים הוא שמח בשמחתם. הוא לא מרגיש צביטה למה יש לו, למה אין לי. טוב לו, שטוב לכולם. עבד על זה. האדם הזה ירגיש סיפוק ואושר ושמחה הרבה יותר מאדם שאכל אוכל טעים. והעונג הזה ילווה אותו ברצף. הוא תמיד ירצה להתקדם עוד. אבל לא כמו בעולם הזה. בעולם הזה כשאדם משיג את מה שהוא רצה, הוא מרגיש ריקנות, שזה כבר לא שווה כלום. כמו ילד שציפה לאיזה משחק מסוים והיום כשהוא בגיל 15 הוא מסתכל על המכונית עם השלט

שכשהוא היה בן שלוש הוא כל כך אהב הוא בז לעצמו מה זה זה שטויות מה זה הוא עכשיו יש לו חלומות אחרים בעולם הזה כשהאדם מאבד את הטעם במשהו זה כבר לא מעניין אותו לעומת זאת ברוחניות הוא שמח ומאושר ממה שהוא השיג הוא אמנם רוצה להתקדם הלאה אבל הוא כבר מרגיש טוב הוא מרגיש אושר למה כי זה כבר נוגע לחלק הרוחני שבו. זה נוגע לאישיות. הוא בנה את הנשמה. על ידי ההתמודדות הזאת הוא בנה את עצמו. אם הוא יודע שבעבר יכלו לעבור כמה שבועות בלי שהוא ילמד תורה והנה הוא רואה כבר חצי שנה, ערב ערב אני הולך לשיעור תורה, הוא מרגיש אחרת. הוא מרגיש סיפוק. למה? כי הוא עשה דבר שנוגע לנשמה, לאישיות. זה נקרא מזון רוחני. באמת רואים

אצל גדולי ישראל שהם לא רק למדו תורה אלא עבדו על המידות, התאמצו להשתנות, להיות רגישים לזולת, אכפתיים. יש מגדולי ישראל שאנשים באים לספר להם על צרות, הם פורצים בבוחי, ממש בכאב, מרגישים את הכאב של השני, כי זה אדם שבנה את האישיות שלו. ואם יש לו ספק שאולי חלילה מישהו נפגע מהמילה שאמרתי, הוא לא רגוע. הוא מנסה להתר אותו, להתנצל כדי שלדעת שכולם בסדר, שכולם מאושרים, מרגישים את האחרים, עובדים על מידות כמו כעס, קנאה, תאווה, שנאה וכן על זה הדרך כדי להיות מושלמים ומתוכנים. זה דבר ששייך לחלק הרוחני שבאדם ונותן לו להיות מאושר. הדבר השני שחכמי הקבלה מציינים שהוא שייך לאושר הפנימי, לבנייה הפנימית של הרוחניות

של האדם כמזון לנשמה, זה הלימוד תורה. ונסביר למה. בספרו דרך השם כותב הרמח"ל, כל דבר שיש בעולם על פי תורת הקבלה יש לו את השורש הרוחני שמוריד אותו לעולם. פה אנחנו רואים את התוצאה. אין לנו עיניים רוחניות לקלוט את המערכות הרוחניות. למשל, כשיורד גשם בעולם, זה אומר שספירת חסד פועלת. עכשיו יש 10 ספירות עליונות שזה כמו המנועים של כל הבריאה כולה. מה שרואים כאן, האדם במעשים שלו מפעיל את המערכות העליונות. זה מה שכתוב, אם בחוקותיי תלכו, מנתתי גשמכם, מנתתי שלום, בריאות, ביטחון. כלומר, כשראש ממשלת ישראל דן עם נשיא ארצות הברית או בארצות ערב יש דיונים וכל כלי התקשורת דנים, מה יחליטו לטובת ישראל, נגד ישראל, על

פי היהדות? מי קובע מה יהיה בראש של כל המלכים והשליטים האלה? אנחנו במעשים שלנו. אנחנו פועלים כאן, מפעילים מערכות עליונות והקדוש ברוך הוא מסדר את הדיסקים במוח של כולם בהתאם למעשים של בני אדם. כותב הרמח"ל בספר דרך השם. קודם הזכרתי את הבסילת ישרים. יש לו ספר דרך השם ושם הוא כותב כך: "אחת ההשפעות הגדולות שיורדות ממנו יתברך לצורך בריותיו, ישנה אחת שהיא נעלת מכל ההשפעות האחרות. יש השפעות רוחניות כמו שאמרנו שמביא שלום, בריאות, ביטחון, פרנסה, גשמים, אבל הוא אומר יש שפע אחד, צינור שפע אחד שהוא גדול יותר מכולם וכאן הוא אומר משפט שאם לא הוא היה אומר, מי היה מסוגל להגיד משפט כזה? הוא אומר שהשפע הזה שיורד

לעולם הוא מעין אמיתת מציאותו יתברך, מעין האמת האלוקית. מילים מאוד גבוהות, שפע שיורד לעולם וזה מעין המציאות האלוקית, הרוחניות הכי גבוהה של בורא עולם. והוא אומר שאת השפע הזה הקדוש ברוך הוא התמין והטביע במילים של התורה. נתן ספר לאנושות ובספר הזה הוא נתן את תוך המילים את השפע הגדול הזה. כך שכאשר האדם הוגה בדברי תורה, לוקח תנך, לומד, לוקח הלכות, לומד, לוקח גמרא, לומד, לומד את רצון השם, לומד את התורה של הקדוש ברוך הוא. הנשמה מתחברת לאותו צינור שפע רוחני ומזרים לתוך עצמו. זה נקרא מזון לנשמה. זו הסיבה, אומר הרמח"ל, שרואים אנשים שלומדים מדעים וחוכמות, פיזיקה וכדומה, אתה רואה שהאדם נהיה יותר מלומד.

נניח הוא לא ידע כלום בפיזיקה, למד 20 שנה, נהיה חתן פרסנובל. יפה מאוד, גדול הפיזיקאים בעולם. האם כעת האדם הזה הפך להיות בן אדם יותר טוב מאשר לפני שהוא למד? בגלל הלימודים זה שינה אותו? הוא לא הפך להיות בן אדם יותר טוב. הוא יכבד כעת את אשתו יותר. לא קשור. לעומת זאת, אתה רואה אדם הולך לשיעור תורה כל ערב או כל בוקר במשך שבועיים, לומד שעה, כל יום בסך הכל. אחרי שבועיים אתה רואה בן אדם מתחיל להשתנות. הגישה שלו לחיים אחרת, ההתייחסות שלו לזולת, השמחת חיים, פתאום מקבל ברק בעיניים ואתה לא מבין מאיפה זה בא לו. התורה לא רק מחכימה את האדם. מי שלומד תורה כתוב על התורה הפוך בה והפוך בה דכול בה. כל החוכמות

מפסיכולוגיה ועד בוטניקה ואנטומיה כל החוכמות עריכת דין משפטים מי שלומד גמרא כל מסכת זה נושא אחר את כל החוכמות הוא הוא רואה בתוך התורה אבל הוא לא רק נהיה יותר חכם אתה רואה שהבן אדם נהיה יותר שמח הוא נהיה יותר מאושר מה הסוד של התורה שמשנה את האדם תוך זמן קצר הולך לשיעורי תורה כל יום מתחיל להשתנות מכבד את אשתו אחרת משקיע בילדים בצורה שונה מה הסוד של התורה אומר הרמח"ל, במילים של התורה ישנה הערה רוחנית. אין את זה בחוכמות האחרות. לומד תורה, מתחבר לצינור השפע, מזרים לתוך הנשמה ואז גם יש לו סיפוק, יש לו אושר, הוא נהיה יותר רגוע, הוא חי ברמות אחרות. בפרט מי שלומד גמרא, בגמרא יש דבר מאוד מיוחד שזה גם

מחדד את המוח, מחדד את השכל. היום בעולם רבים מנסים לפצח את הסוד של המוח היהודי. היהודים בעולם הם מעט מסביבות% בסך הכל, אפילו לא אחוז אחד, גם לא חצי אחוז. ומקבלי פרס נובל לפחות 22% שהם יהודים ודאי. יש עוד כאלה שדנים עליהם אבל 22% מקבלי פרס נובל הם יהודים. היחס הוא לא הגיוני. לפי המספר הזה של 22% כמה יהודים היו צריכים להיות בעולם? מתוך שבעה מיליארד היו צריכים להיות גם כן 22% יהודים. מיליארד ו-400 מיליון. זה היה מספר של היהודים שהיה צריך להיות בעולם כדי להגיע למקבלי פרס נובל במספרים כאלה. ובעולם יש בקושי 15 מיליון יהודים. איפה 15 מיליון ואיפה מיליארד ו-400 מיליון? זה היחס שהיה צריך להיות. אחד

ההסברים המקובלים בעולם. מה גרם למוח היהודי להיות כל כך חד וחריף? הלימוד של הגמרא, הלימוד של התלמוד. התלמוד, מי שלומד אותו רואה איך הוא בנוי. יש קושיות, תירוצים, מהלכים, פלפולים. המוח נהיה חריף. כמו שאפשר לאמן את השרירים של הגוף, אפשר לאמן את השרירים של המוח. ובאמת רואים תלמידי חכמים לעת זקנתם איזו צלילות, איזו בהירות. הרב אלישיב שנפטר לאחרונה כשהיה בגיל 101 הוא נפטר בגיל 102 כשהיה בגיל 101 אני זכיתי לשאול אותו שאלות זה לא יאומן אתה רואה צלול ובהיר יותר מבחור בן 20 שאלות צבוכות אתה אומר אותם בקצרה הוא קלט את כל התמונה ונותן לך תשובה שאתה לא חלמת שאפשר להגיע לתשובה כזו יפה איך הכל צלול והכל

מסודר אבל זה אדם שלא מספרים שהוא אפילו לא טס פעם אחת לחול מה שהוא הוא מכיר זה הדרך לבית המדרש משם הביתה את הגמרא את הספר גידל 12 ילדים בדירת חדר וחצי מאוד קטנה ב-100 שערים מי שרואה את הדירה שלו לא מבין איך אפשר לגדל פה ילדים בכלל וכך עמל ועמל בתורה והוא הופך להיות האדם הכי מאושר בעולם לא חסר לו הוא לא מרגיש שאני צריך לטוס לחול כדי להרגיש סיפ אני מלא סיפוק גם ככה לא חסר לי כלום מרגיש אושר שלווה זה גם נותן בריאות לאדם אריכות ימים נמצא שהלימוד תורה זה עוד סוג של מזון לנשמה. אמרנו דבר אחד זה עיצוב האישיות. שאדם מתגבר על מידות רעות שיש לו, בונה את עצמו ולא צריך להיבאל שיש לו מידה רעה. כל אדם נולד

עם תכונות אחרות. זה יש לו מעלה כזו, יש לו חיסרון אחר. גם אין מה לקנה אחד בשני. כל אחד יש לו את המעלות ואת החסרונות שלו. דרך אגב, אני רוצה לציין, לפעמים מתייחסים לילדים שיש להם בעיות קשב וריכוז או דיסלקטים וכדומה, מתייחסים אליהם כאל סוג ב' וזו טעות גדולה. זה גם קצת עצוב שהיום מדביקים תביעות. בדורות הקודמים ידעו שיש ילד שמצליח יותר בלימודים, יש ילד מצליח פחות, אבל לא היה תביעות. היום מדביקים לילד ועוד אומרים לו, יש לך בעיות קשב וריכוז. לדעתי הילד לעולם לא צריך לדעת מזה. גם אם מבחינת ההגדרה יש איזשהיא בעיה, רק ההורים צריכים לדעת. והמורים, הילד עצמו צריך להרגיש רגיל כמו כולם. הוא חי עם כולם. למה

הוא צריך לקבל איזו תבית כלשהי? אבל גם מבחינת ההתייחסות של ההורים והמורים, אסור להסתכל עליו כילד סוג ב'. כל ילד אנחנו בעצם למה מסתכלים עליו כסוג ב'? כי בבית הספר יש יעדים מסוימים. היעד הוא לימוד מסוים. אז הילד ללימוד הזה הוא לא מתאים כי יש לו קשב וריכוז קשה לו אבל יש לו מעלות אחרות שאין לילדים אחרים ועל זה לא חושבים מסתכלים עליו כסוג ב' כל מי שיבדוק בסטטיסטיקות ילדים עם בעיות קשב וריכוז שנתנו להם את הכבוד המגיע להם התייחסו אליהם בחביבות בנעימות לא נתנו להם להרגיש שהם לא בסדר כשגדלו הם הצליחו בתחומים שאחרים לעולם לא יכלו להגיע אליהם כל אחד בתחום שלו המון עדויות יש הרבה הרבה אנשים מפורסמים בעולם

מספרים על עצמם כמה הם היו חלשים בלימודים ולאיכן הם הגיעו בסופו של דבר צריך לתת בו את האמון לתת להם את הביטחון זה נכון גם ביחס לעצמנו כמו שהזכרתי קודם גם בתכונות במידות אסור לאדם לומר אני נולדתי ע עם בעיה שאני טיפוס עם קנאה או כעס או כל אחד יש לו את ההתמודדות שלו צריך לעבוד על זה כנגד זה יש מעלות אחרות שאין לאחרים עד שמגיעים לשלמות הרוחנית יש פרויקט חיים שצ שצריך לעבוד על זה עד שמגיעים להיכן שצריך להגיע. הדבר השלישי שגם הוא מהווה מזון לנשמה, מסבירים חכמי הקבלה, כך כתוב בספר הזוהר הקדוש, מדוע יש לנו בגוף 248 איברים ו-365 גידים. אומר הזוהר בפרשת וישלח, משום שבתורה יש 248 מצוות עשה. 365 מצוות לא

תעשה וגוף האדם בנוי על פי המבנה של התורה. זה נקרא הסתכל באורייתא וברא עלמה. יש לנו עיניים כי יש מצוות בתורה שקשורות לעיניים. יש לנו אף כי יש מצוות שקשורות לאף. כל איבר יש את המצוות שקשורות לאותו עניין. וככל שמרגישים תאווה יותר גדולה באיבר מסוים זה אומר ששם הקדושה והרוחניות ברמה יותר גבוהה. העיניים למשל הם חלונות של המוח. אדם שמסתכל מראה שלא צנוע, המקובלים קוראים לזה מעמיד צלם בהיכל. כאילו הכניס פסל לקודש הקודשים. עד כדי כך הברית, כל העניינים שאדם מרגיש תאווה גדולה, צריך לדעת ששם הקדושה נמצאת ברמות הרבה הרבה יותר גבוהות וזה הניסיון שצריך לעמוד. בספר שערי קדושה של מהרחו מוסיף עוד דבר מעניין.

הוא דן מהיא צורת הנשמה. הרבה שואלים מה זה נשמה? כמו ענן, עגול, מרובע. איזו צורה יש לנשמה? בדיוק כצורת הגוף. כלומר יש לגוף 248 איברים. גם לנשמה יש 248 איברים. הנשמה יש לה 365 גידים. בתורה כתוב שאיך הקדוש ברוך הוא יצר את האדם? עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים. ויהי האדם לנפש חיה. בתחילה יצר בובת אדמה. אז איך איך נוצר שם לב? עיניים, ידיים, רגליים. כשהנשמה נכנסה לתוך העפר מן האדמה, היא שינתה את ההרכב של העפר, יצרה עצמות, בשר, גידים, בהתאם למבנה של הנשמה שבפנים. כלומר, כך. למה יש לנו לב בגוף? כי יש לב לנשמה. והלב שבגוף הוא המעטפת שהלב של הנשמה מתמזג. אותו הדבר העין. מת יש לו עיניים. למה הוא לא

רואה? אם העיניים החומריות הן שרואות, יש למת עיניים. למה הוא לא רואה? התשובה כי לא החומר רואה. הנשמה שהייתה בפנים היא שראתה דרך העיניים האלה. אבל כשיצאה הנשמה מהגוף נשאר הקופסה. אין את מי שהיה בפנים. לכן הגוף לא יכול לראות יותר. נמצא שכל מצווה או עבירה שהאדם עושה או שהוא נותן אור בנשמה שמכוון כנגד אותו איבר שעושים בו מצווה או עבירה. רגליים לאיפה הם הולכות. מקום מצווה, מקום עבירה. אדם שהולך לבית הכנסת יש לו שכר פשיעות ואם אין בית כנסת ליד הבית צריך ללכת כמה קילומטר בא לעולם האמת שכרו הרבה יותר גדול מזה שיצא מהבית ומיד יש לו בית כנסת ממול אני שומע לפעמים יהודים בחוץ לארץ מספרים הוא צריך ללכת 40

דקות יש כאלה שעה וחצי ברגל כדי להגיע לבית כנסת בשבת והם עושים את זה זה לא יאומן איזו מסירות והשכר פשיעות שלהם אי אפשר לתאר אותו כמה מקבל היום יש גם שכר גלגלים כנראה ביום חול כשנוסעים, אבל אחרי הכל יש לאדם שכר. כמה שהוא טורח יותר, השכר שלו יותר גדול. כל האיברים, כל הגידים. ככה אדם נותן אור בנשמה. זה נקרא שהוא נותן מזון לנשמה. אלה שלושת הדברים שבעצם מהווים את המסלול שמוביל את האדם להיות מאושר ושמח בעולם הזה. אפשר לראות פעמים שאדם עושה מצווה, חסד למישהו והוא מרגיש מאושר יותר מאשר אם הוא אכל דבר הכי טעים. דווקא בגלל המסירות, בגלל ההקרבה וההשקעה, זה עושה לו טוב. זה מזון לנשמה. הוא לא אכלום אבל

הנשמה קיבלה את שלה. נסיים בכמה מילים במה שנוגע לגוף. דיברנו על מזון לנשמה, אבל אי אפשר להתעלם גם מהגוף. שלמה המלך שהזכרתי אותו קודם שהסביר שהנפש לא תימלא מהעניינים של העולם ורק שהאדם נותן לעצמו מזון רוחני מרגיש סיפוק אותו שלמה המלך אומר דבש מצאת אכול דייקה פן תשבענו והקתו הוא אומר שגם הגוף הרי גם לגוף יש צרכים אבל אם אתה רוצה שהגוף יהנה ברצף כל החיים ולא לפרוץ את הגבולות עכשיו עד ששורפים את המנוע ואי אפשר להנות יותר דייקה יש הוראות יצרן הקדוש ברוך הוא אמר לך תהנה מהכל אבל שים גבולות מי שישים לב התורה יש כאלה חושבים מה זה תורה אסור אסור אסור זה לא נכון התורה אומרת מותר אבל במסגרת הזו עד כדי כך

כתוב בגמרא אין דבר של איסור שאי אפשר להשיג אותו בהיתר והגמרא מביאה רשימה אפילו דברים מוזרים דם איפה יש דם בהיתר אסור לאכול דם

כבד

כבד אומר אומרת הגמרא, כבד כולו דם. כשצולים אותו אתה אוכל, אתה יכול להרגיש טעם של דם. חזיר יש דג ששמו שיבוט, יש לו איברים בגוף שהם עם טעם של חזיר וזה דג כשר. בשר בחלב, יש את העתינים של הבהמה, יש הלכות איך להכשיר אותם, אבל כשאוכלים אותם אחרי ההכשר, יש להם טעם של בשר וחלב. אישה, יש זמנים של היתר, יש זמנים של איסור. כל סוגי ההנאות שיש בעולם, הקדוש ברוך הוא אומר מותר, אבל במסגרת שאני אומר לך. וכשחיים לפי הוראות יצרן מרוויחים את העולם הזה, לא רק את העולם הבא. אדם שפורץ את הגבולות הוא אמנם עכשיו מרגיש שהוא נהנה יותר אבל הוא שורף את המנוע. אחר כך כשהוא רוצה להנות ברצף כבר אין לו. היצר הרע אומר לאדם

תהנה עכשיו אל תחשוב מה יהיה אחר כך. גם לא מגלה לו מה יהיה. התורה אומרת שים גבולות אני אדריך אותך על פי הוראות יצחן. איך לההנות ברצף כל החיים תהיה מאושר בזוגיות, בבריאות, בכל התחומים כולם שנועדו לטובתו של האדם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. נסיים בברכה לכל הציבור שהקדוש ברוך הוא ימלא משאלות לב כולם לטובה ולברכה מתוך נחת, שמחה, אושר ואושר. אמן ואמן. יושר לא ב ממכונית יפה אושר לא במדירה יפה האוצר בא מתוך אח האוצר זור נצמך כי אושר לא במכונית יפה האשר לא במדירה יפה האושר מתוך החושר גורמך