מה לעשות כשהסביבה ברמה רוחנית שונה?

אבל יש מצבים שאדם רוצה באמת להתקדם בחיים מבחינה רוחנית, אבל יש לו בעיה של התמודדות חברתית. הסביבה שהוא גדל בה, החברים בעבודה, במשפחה, הם לא ברמה הרוחנית שהוא שואף להגיע. ואז הוא עלול למצוא את עצמו, נמצא במקום נמוך, נשאר שם או אפילו יורד יותר, אף על פי שהוא תמיד משתוקק למקום גבוה, כי יש עליו את הלחץ החברתי. הרמב"ם כבר אמר, "אל יבוש מפני בני אדם המלאיגים עליו בעבודת הבורא." תהיה ממוקד מטרה. אתה יודע שזה האמת, זה הנכון. אדם שגדל למשל בסביבה, נמצא בעבודה במקומות שונים ששם מדברים בניבול פה, שזה חמור מאוד. אדם לא יכול להגיד זה רק דיבור, זה לא עשיתי כלום. הגמרא אומרת, "בעוון ניבול פה, בחורי שונהם של

ישראל מתים. אם רואים צעירים, יהודים, חס ושלום נהרגים, צריך לבדוק את עצמנו האם הפה שלנו נקי. גלי כל העדים שיוצאים מהפה, יש לזה כוח, יש לזה עוצמה. אדם מנובל את הפיו, בדיחות לא נקיות, מילים לא נקיות, הוא מזהם את האוויר. מצד שני, לכיוון ההפוך, בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, העולם עומד. ילד שקורא תהילים, ילד שלומד חומש, לומד דברי תורה, גם אצל מבוגר הגמרא אומרת, אבל אצל ילד זה עוד יותר חזק. כי זה דיבור נקי, עוד אין לו עוונות, הוא עוד לא הגיע לבר מצווה, הוא לא חייב במצוות. אז הדיבור שלו, כך אומרת הגמרא, אינו דומה הבל פה שאין בו חטא להבל פה שיש בו חטא. אבל אתה רואה שהאנרגיות האלה שיוצאות מהפה

של האדם משפיעות והוא עכשיו נמצא בעבודה, בסביבה, בחברה, במשפחה שמנבלים את הפה. והוא מרגיש לא נעים לי להיות שונה מכולם. כולם מדברים ואני שותק. כולם מדברים ואני מראה חוסר נוחות. צריך לדעת, אומר הרמב"ם, אל יבוש מפני בני אדם המלא גמ, אתה יודע שאתה הולך בדרך נכונה? הם לועגים שילאגו, שיחיו את החיים שלהם, אתה תחי את החיים שלך. ואדרבה, אדם שמתקדם באישיות הרוחנית שלו צריך לרחם על אותם שהם לא שם. הוא לא צריך לראות אותם כאילו שהוא מעליו והוא המסכן שנמצא שם למטה. הפוך. אתה במקום גבוה. והם צריכים להרגיש לא נוח עם עצמם. זה שהם לא מרגישים בעיה שלהם.