"אמרו שאין לו הרבה זמן לחיות": ליאת אמדו על הרגע המכונן בחייה

אני אחסה את השיער שלי. אני אלך עם חציות וגרביים ואני בוכה ובוכה ואני אומרת גרביים בחום הזה סיוט וכיסוי ראש ומטפחות. אמרתי לו אבל לא מעניין אותי מאף אחד. אני רוצה שהוא יחיה. אני אעשה את החלק שלי ואתה תרפא אותו.

שמי ליתא מאדו אמא וסבתא. נולדתי בבית שמאלני. אבא מערכניק, אמא מרץ. סבא וסבתא שלי עלו לארץ מפולין. הם ברחו מהשואה. כל המשפחה שלהם נשרפה, נספתה בשואה והם החליטו להשאיר את היהדות באירופה. אבא שלי הוא אדם מאוד מאוד חכם, הוא מדען. הוא כתב איזה ספר איך העולם נוצר, מהחומר האפל, מהמפץ הגדול. אהוא תמיד אמר לי, "אל תאמיני לשום דבר שאי אפשר להוכיח לך בשכל ובמיוחד אל תאמיני לפרימיטיבים הדתיים האלה שמאמינים שהנחש עמד על הרגליים ודיבר." בעלי דעז הוא בא מבית מסורתי ואני כל הזמן והוא היינו מתווכחים אז רציתי להוכיח אין בורא לעולם די נמאס לי שכל אחד אומר יש אין רציתי את ההוכחה הזאת לקחתי את אותו והלכנו ל

לערכים סמינר ערכים ישבתי שורה ראשונה ג'ינס קריאים וגופיה את יודעת הם רבנים שהם אקדמאים זה יותר התאים לי למקום שאני הייתי כבוגרת תורה שלו אוניברסיטת חיפה בארילן תעודות כמישהי שתה גדלה בבוהמה בברנג'ה ה הקריאית. ישבתי שורה ראשונה ואני שואלת שאלות ומבקשת הוכחות מדעיות מהשכל והלכנו שוב לסמינר ושוב ככה ארבע פעמים היינו בסמינר ובסופו של דבר א הוכיחו לי ועם זה לא יכולתי להתכחש אז אמרתי לו טוב מה נעשה צריך לשמור שבת זוכרת האבא היה אפילו שהוא לא מאמין והוא אמר לי אם אי פעם תחזיר בתשובה אני עושה עליך איקס ולא מכיר בך אל תהיי לא אשכח את המילים האלה שלו אבל הוא אמר לי, הוא גם חינך אותי שפי וליבי יהיו

שווים, נכון? אז אם יש בורא לעולם אז מה צריך לעשות? לשמור שבת. אז התחלנו לשמור שבת ושמרנו שבת. אני חושבת זה היה כמעט קרוב לשנה והוא תמיד סבל מכאיבי בטן, מכל מיני מחושים ואף פעם לא הלך לטיפול. אמרתי לו, אנחנו הולכים לבדוק את זה. זה לא ייתכן. ושומרים שבת. הגענו לרופא, בעלי דעז ואנוכי וההבחנה הייתה כזו. יש לו סרטן עמי הגס עם גורות לכבד ואין לו הרבה זמן לחיות בין חודש לחודשיים זו ההבחנה וגם אין מה לעשות אי אפשר לעשות השתלת כבד כי כל הכבד היה מלא מלא גרורות וגם אי אפשר לעשות ניתוח כי אי אפשר להוציא את זה זה אפשר להוציא את כל הכבד ואת לא מבינה מה קרה לי באותו רגע מסתכלת למעלה ואני אומרת לו בורא עולם

מה היה לי רע היו לי חיים טובים טובים 50 שנה חייתי בלדיך והיה לי טוב. זה מה שמגיע לי? זה תורה וזה שכרה. לזה התכוונת? איפה אתה? את זוכרת שאבא אמר לי פי וליבי היו שווים? רגע, אם זו האמת, תגיד, אולי אולי את אשר יואהב השם יוכיח? אולי אתה מנסה אותי? אתה יודע מה? ברגע הזה אני מקבלת ההחלטה. אני הולכת איתך עד הסוף. אני אחסה את השיער שלי. אני אלך עם חציות וגרביים ואני בוכה ובוכה ואני אומרת גרביים בחום הזה סיוט וכיסוי ראש ומטפחות אמרתי לו אבל לא מעניין אותי מאף אחד אני רוצה שהוא יחיה אני אעשה את החלק שלי ואתה תרפא אותו אני מבטיחה לך שאני אספר את הסיפור הזה לכולם אם אתה תרפא אותו אני אספר אני אה שליחה

שלך מה אכפת לך עשיתי את הדיל הזה וככה היה פתחתי את המחשב רשמתי הפרשות חלה לא ידעתי מה זה הזמנתי את החברות שלי יפה שפה יאפה בואי תארגיל את הבנות אני עושה הפרשה התחלה לרפואתו וככה היה ללא עלות התחלתי בקטנה הבאתי איזה רדיו קטן לאט לאט לית עמדו נהיה כזה שם שאנשים אוהבים כי זה נורא שמח ונורא כיפי ובחרתי בשמחה בתקופה הזאת בחרתי בשמחה התחלנו טיפולים כימיותרפכה שנה וחצי של טיפולים ואני אוחזת ב בתורה הזאת הפתחתי לו עשיתי דילט ואחרי שנה וחצי אנחנו נכנסים לרופע בית חולים רמב"ם אונקולוגית. זה היה רגע, רגע מכונן מבחינתי. זה היה רגע ששינה את חיי. פשוט אנחנו יושבים ומחכים והרעש הזה של העכבר שהיא בודקת את

הפה ציתי ואחרי כמה דקות שנראו לי כמו נצח, היא אומרת, "לא יכול להיות, אין גרורות. הגורות התכבוצו לגמרי. אין גידול. ולפי המרקרים הסמנים בדם אין עדות למחלה פעילה בגוף. יודעת מה קרה לי? אמרתי לו בורא עולם מה אתה באמת קיים? כנגד כל הסיכויים עשית את זה בלב לא האמנתי. באותה שנייה התחבר לי השכל שגדלתי עליו כל החיים עם הרגש שחוויתי את הנס הזה. הרי אם אני יכולה לבחור באיזה חיים להיות. ואת יודעת אני בוחרת. בחיים הדתיים דווקא למרות שכל הסבא שלי חילונית ולמה? את יודעת למה? חייתי בשני העולמות כי יש משהו בחיים האלה, בחיים של האמונה שנותן לך שלווה ורגע, משהו שאין, את לא יכולה למצוא אותו בשום מקום אחר. שום

מקום בעולם אין את הדבר הזה, שגם אם קורה לי משהו רע וגם אם אני מקבלת את זה כפה, זה לטובתי. מה למדתי? שאם בן אדם עושה משהו שמאוד מאוד קשה לו כגודל הקושי ככה גודל ההצלחה הישועה