הכאב של מה שלא קרה: התמודדות עם חלומות שהתפוגגו | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

הוא מתחיל מחדש רק בן אדם זה מרגיש שאין כבר דרך חזרה שלום וברכה וברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש תודה תודה שהצטרפתם אלינו. אנחנו כאן כמידי שבוע עוסקות בענייני הנפש, בנושאים שמטרידים ועוברים על כל אחד ואחת מאיתנו. יש כאבים שאנחנו יודעים להסביר, אבל יש כאב אחר, שקט יותר, חמקמק יותר, הכאב של מה שלא קרה. יש איזה מסלול שלא הלכנו בו, יש איזה חלום שבינו עליו, יש איזה בחירה שלא העז לקחת אותה ולבחור בה, או דווקא זאת שכן בחרנו והתחרטנו. אנחנו היום בתוכנית נצלול אל המקום הזה בנפש, המקום שבו החיים לא הסתדרו בדיוק כמו שרצינו וכמו שתכננו. אנחנו נדבר על תופעה מוכרת ידועה שיש הרבה שיח עליה שזה תופעה של

הדור החדש זה נקראפו זה fear of missing out הפחד מהחמצה הפחד שאני בוחרת במשהו אחד אבל אני בעצם איפספס משהו אחר בהכרח זה מה שיקרה ולכן זה מצריך מאיתנו גם איזשהו אומץ בבחירה אבל הרבה פעמים הפומו הזה הפחד הזה גורם לנו לתקיעות להתלבטות יתר ולהחמצה בגלל שבזמן שאנחנו מתלבטים כבר דברים קורים ורצים וממשיכים הלאה. אז אנחנו ננסה להבין איך חיים עם אכזבות, עם נושאים פתוחים שלא נסגרו. איך אנחנו מפסיקים לאחז האחזות הזאת בדברים שכבר לא יקרו ולתת להם לנסוע הלאה? והאם אנחנו יכולים למצוא משמעות גם כשהדרך כבר השתנתה לצאת מהקמיה הזאתי כל פעם לחזור לאיזה תקופה אידיאלית לאיזה בחירה שרצינו לבחור אז אנחנו היום במקום

הזה היו עמנו ואתם יכולים לשלוח את השאלות שלכם אם זה בנושא הזה ואם זה בכל קשת הנושאים שנוגעים לנפש למספר שמופיע לכם על המסך 052955165 57. לכאן אתם שולחים הודעת וואטסאפ ואנחנו בעזרת השם נקריא את השאלות שלכם כאן בשידור חי. אתם תקבלו תשובה מלא אחרת מאשר הרבנית פרי כהן שנמצאת כאן לצידי מטפלת רגשית שתענה לכם על כל השאלות כאן בשידור חי. שלום וברכה פרי מה נשמע?

ברוך השם מה שלומך? ברוך השם אחד בימים אלה

ברוך השם

של החופש הגדול סקייט סעשייה ס שיעורים ס

תודה להשם כן

חד משמעם

ברוך השם אז איך את עם הנושא הזה שהצגנו היום

אה טוב זה נושא של כולנו כולנו חווים את זה כל בכל שלב בחיים שלנו אנחנו נחווה שלבים של אכזבות שלבים של נצטרך לקבל החלטות ויהיה לנו מאוד מאוד קשה זה ככה מזה אנחנו אנחנו מורכבים וזה באמת נושא שמאוד מאוד מעניין כיוון שאפשר לדון בו ימים על ימים כי אפשר להגיד שהחיים שלנו מורכבים מקבלה של החלטות אם זה דברים שהם קטנים שהם יותר יומיומיים

ואם זה החלטות שבאמת צריך להתעכב לשקול לדון א ולא להחליט ככה מה שנקרא מהבטן אבל הנקודה כאן שאנחנו מדברות עליה היום זה זה מה מוביל אותנו בקבלה של ההחלטות. אם באמת יש איזשהיא תקיות א פחד מאכזבה או חוסר יכולת להתמודד עם אכזבה שבעצם מוביל את זה שהאבולוציה של קבלת ההחלטות שלנו היא לא הכי טובה. אז קודם כל כולנו בורחים מכאב. אנחנו אנחנו ממש מונעים מהפחד מכאב. אם חווינו דברים שתסכלו אותנו, אם חוונו דברים שהיה לנו קשה להתמודד איתם, אז אנחנו הבחירה שלנו תמיד תהיה א תוך כדי הסתכלות על מה היה, מה מה אני לא רוצה שיקרה יותר. כן? כן.

אז אנחנו יכולים לומר שתמיד הבחירות שלנו יהיו מונאות מפחד, לא בהכרח ולא אצל כל בני אדם. אבל כן כן כן א הדברים שאנחנו נעשה בחיים יהיו מונעים מזכרונות עבר וו מזה בעצם אנחנו מורכבים כי אם אנחנו מסתכלים על אנשים אנחנו אומרים הוא רואה מהמשקפיים שלו מאיזה משקפיים הוא רואה מה מה כביכול הגן הגנים שלו ממה מורכבים הגנים שלו

מהחוויות ש

מהחוויות שהוא עבר ואז כשהוא הוא ילך לבחירה או כשהוא יסתכל על משהו זה תמיד יהיה מהמקום הזה. אנחנו יכולים למצוא שני בני אדם עומדים מול סיטואציה אחת וכל אחד מסתכל על זה בעיניים אחרות וזאת אותה סיטואציה לחלוטין. מאיפה הוא הביא את זה? מאיפה הוא הביא את זה? אין הסיפור של המרגלים ככה קודם היה לי איזשהו שידור על זה אז אז המרגלים יש שמה 12 10ה סליחה א שהם מדברים בצורה מסוימת ועוד שניים שמדברים בצורה אחרת מה מוביל את אלה ומה מוביל את אלה כל אחד מסתכל מהמקום שלו ומהעיניים שלו עכשיו שאנחנו מדברים על אנשים שיש בהם אמונה הם יסתכלו על זה בעוד דרך מסוימת וכל אחד יתן לזה את הפרשנות שלו אבל אבל בני אדם מפחדים

לחוות דברים שהם לא טובים דברים שהם חוו והיו מפחידים ולכן הם כשהם יקבלו את ההחלטה היא היא תהיה ברובה אמעם שימת לב א לא לקחת סיכון שיגרום להם לחוות משהו

כן אבל אנחנו מדברים כאן על נקודה שבכל החלטה יש איזשהו סיכון מסוים אני ככה שמעתי אותך בטלפון קודם לפני השידור בוא ניקח את הנושא הזה. תגידי לי אם את זורמת. הנושא של שידוכים למשל זה בחירה שהרת גורל. איך שלא נסתכל על זה לא משהו שאני יכולה להגיד על בן אדם שהוא הוא יבחר מתוך בריחה מכאב. זה הכי בריחה מכאב כי הכל שמה הוא בעצם יוביל לחיים של שמחה. אה טוב כאב תמיד יש במובן כזה או אחר, אבל את מבינה את הכוונה שלי. מבי זה משהו ש שה הוא כל כך מקיף והוא כל כך גדול שזה זה פחד אפילו לקפוץ לר בגלל שבני אדם בני אדם מונעים מהרצון לעונג כן כולם כולם ולא משנה מאיפה הם הגיעו לאן כולם כולם כולם מונעים מהרצון לעונג מהרצון לתחושה של של טוב ושל אושר ו

ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב

כן בדיוק בדיוק בדיוק זה לא הסתם א זה לא הסתם היה ככה ויש אנשים שמתנגדים מאגב לשיר הזה למה כי מה אתה רוצה עוד טוב ועוד טוב ועוד טוב מתי אתה מפסיק מה אתה תמ כן אבל וזה זה מטופש כןזה הייתה הערת הגב זה מטופש כי באמת באמת כולנו רוצים עונגת מזרים חוצת דת זה דבר שאפשר להגיד על כלל בני אנוש אם אנחנו אפילו זזים ככה בכיסא בשביל שיהיה לנו קצת יותר נוח קצת יותר טוב גם אלה גם אלה שמבקרים את השיר עוד יותר טוב ועוד יותר טוב מאיפה זה בא מהפחד מהאכזבה מה אתה רוצה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד? אז יש פה פחד מאכזבה ולכן לא תעצור תישאר ככה אם תרצה יותר אז אתה עלולפה דרך אגב

אתה יכול א כן אבל א אז אז כמובן זה ואם אנחנו מדברים על כבר אמרת על השיחה שהקשבת אז באמת יש שמה עניין של כן כן לא משנה מותר לך מותר לך מתוקר מתוקר אני אוהבת להקשיב לאנשים ככה אני לומדת א כן א אז באמת יש שמה שוב גם א א אנחנו יכולים לבחון את זה מההסתכלות של כל צד מהמשקפיים שלו יש שם אתה הצעת שידוך של איזשהו שהוא בחור שרשם רזומה זה היה צריך יומיים כדי לקרוא את הרזומה. הילדה מסתכלת והיא נבעטת והאמא מסתכלת ואומרת וואי ואני ואני אני ככה מנסה עכשיו לשפוט בין שתיהם אז הילדה רואה איזה מישהו שמתאר איך הוא מדהים ואיך הוא מקסים איך הוא משחק עם ילדים בשעות אחר הצהריים היא כותב דבר כזה ברזומה כן א והיא

מסתכלת והיא אומרת יש פה פייק יש פה שקר היא מסתכלת על זה מהעיניים שלה והאמא מסתכלת ואומרת וואי איך הייתי רוצה שהילדה שלי תהיה א א תקבל איזה מישהו שהוא באמת כל כולו טוב ואושר ומשחק עם ילדים בגינה וד לכתוב את הרזומה לאמא כן נכון יפה זה נשמע ככה זאת אומרת כמה רזומה יכול להיות לך כשאתה בחור צעיר כאילו בואי

חוסר הסתכלות זה בסדר לא משנה לך

אבל באמת זה זווית כאילו זה דוגמה יפה הזווית של האמא רואה את זה בתור הצעה מעולה כי יש כאן כל כך הרבה פרטים וכל כך הרבה דברים שאנחנו שואפים ורוצים והמיועדת היא היא בעצם רואה את זה בזווית של

נכון כי האם רואה את זה מתוך מקום קצת מיושן של הדור של פעם שכח רוצה אה מישהו שהוא יהיה ויגיד על ויספר ובאמת יהיה לו נחת רוח לשבת ולרשום את כל זה היא רואה את זה מהעיניים שלה בילדה שקצת מכירה את הדור את הדור הזה ומסתכלת מהעיניים של הדור הזה אומרת בואנה מה הבחור לא מבין את המציאות צודק את האמת

מהילדה

כן

ברור

אז א

כן אבל כל אחד רואה מהמקום שלו ושתיהם

וגם עוד פעם יש לנו שיפוטיות כאילו כל הזמן הנה תראי אנחנו מציגים כאן איזשהיא דוגמה כמה קל לנו לשפוט כמה קל לנו להגיד כל אחד מהזווית שלו

נכון לגמרי אז כל אחד באמת מהזווית שלו ואנחנו שופטות את זה כל אחת מהזווית שלה מזל ששתנו באותה זווית כי אחרת אנחנו היינו רבות פה על זה כנגן אבל כן אבל אבל שתיהם מונעות גם האמא וגם הבת מונאות מהרצון לעונג הילדה רוצה לחיות עם מישהו שהוא לא מבלבל את המוח והאמא רוצה שלעילדה שלה יהיו חיים טובים אז שוב אנחנו רואים גולת הכותרת זה הרצון שלנו בעונג והרצון בחיים טובים ושקטים ורגועים

שאיפה לטוב אני אוהבת לקרוא לזה שאיפה טוב כי כי זה באמת אה אה מראה גם על ה על זה שבסיס בבסיס לכולנו יש את הטוב הזה בפנים אז זה כמו איזה תגידי שיש בגרעין כדור הארץ המגנט שהוא בעצם ממגנט את כוח המשיכה אז זה המגנט הזה שבעצם נותן לכולנו לנוע אבל למקום טוב ואלה שלא הם קצת התבלבלו בדרך כמו ההוא שמבקר את השיר לדוגמה אבל הנקודה כאן היא באמת עניין של זוויות מה שנקרא. אז לשתיהם אבל מה שמשותף זה הרצון של הטוב. לשתיהם גם משותף הפחד מהאכזבה.

נכון כולנו כולנו בירה אל עונג אל אושר. כולנו הולכים לשם. כן. גם אם אני אסתכל על האנשים הכי צולים שגרים בבני ברק, גם הם בדירה אל האושר. מה שגורם להם אושר.

כן. כולנו בדרך אל האושר. ונכתבו על זה כל כך הרבה שירים ונכתבו על זה כל כך הרבה ספרים וכל כך הרבה ניסיונות איך אנחנו נוכל להגיע אל האושר הנחסף וכשאנחנו בדירה אל האושר אנחנו מפחדים להרגיש את הכאב אז מבחינתנו האושר לא כולל כאב האושר כולל ישיבה מתחת לעץ עםצל ושתייה מתוך כוסית של קוקוס כן זה מבחינתנו הזה והכאב לא נמצא שם בתוך התיאור היפה שלנו לאושר. אז כשאנחנו רוצים את האושר אנחנו כל הזמן אמחמקים מהכאב

וזו טעות. זה עניין אחר שאנחנו נגיע אליו תכף. אבל בגדול זה בסדר לא לרצות לחוות כאב.

ברור אבל אין מה לעשות. זה החיים. יש הרבה פעמים אמרנו הדרך אל האושר הרבה פעמים היא עוברת דרך כאב.

הסיום של הכאב יביא לנו אושר. וכדי לדעת מה זה אור נצטרך לעבור קודם בחושך. כן, אבל הבן אדם עצמו לא מחפש לעצמו כאב. כן, כבר סיפרתי פעם על זה שהגעתי לחדר כושר ועליתי על ה על המכשיר כושר הזה שחשבתי שאני יוצאת מדעתי תכף. וברגע שאמרתי אוקיי, קניתי את העניין, אני כבר שם אז מאמנת את הכושר אמרה יופי, מצוין אז אני מגבירה לך את הקושי. את נורמלית מה את מגבירה לי קושי? מה יש לך? את רוצה שרירים או לא רוצה שרירים? אז הקדוש ברוך הוא יגביר לנו את הקושי. אבל אף אחד מאיתנו לא אלא אם כן אתפריק ואתה ממש אוהב לסבול כדי להגיע אל המטרה. רובנו לא כאלה.

לא אני חושבת שזה תלוי גם ב במשמעות של הסבל. זאת אומרת אם הסבל הזה אמרת חדר כושר מה מה גרם לך לא לרדת מהמכשיר ולברוח לכיוון השני? היה לך משמעות לכאב הזה לסבל הזה שאת יודעת שזה יביא אותך לתוצאה בסופו של דבר אושר?

נכון. אבל אבל לי לצורך העניין הייתה התערבות עם בעלי אז הייתי חייבת לעשות את זה כן כי פולניה שמתערבת עם בעלי היא חייבת כן אבל באמת קשה לנו קשה לנו ביום יום אמ א לעשות את הקפיצות האלה אנחנו צריכים להעזר בהמון כוח וצריכים להיות ממוקדי מטרה וצריכים לראות משהו למול העיניים כי אם את רואה לצורך העניין יש לך בר מצווה עוד חודשיים של הבן שלך כן ואת יודעת שיש לך בארון שמלה יפהיפיה שהיא קטנה עלייך בארבע מידות אז אז את מסתכלת עליו, את עושה משוואה, השמלה הזאת וחודשיים עד הבר מצווה, כמה קילו שוקולד את צריכה להוריד במשקל? יש לך למול העיניים איזה משהו, כן? אז המהדרות שמות את ה את השמלה התלויה על הלוסטרה בסלון וככה הם עוברות ורואות אותה מתנפנפת ולא יכולות שלאכול את השוקולד. לא יעשו את הדרך לשוקולד.

כן, בדיוק. אבל אם השמלה יושבת בתוך הארון, השוקולד יושב בתוך המקרר, אז זה לפתוח את הארון, לפתוח את המקרר יצא על כל

זה ארון וזה ארון. כן, בדיוק. אז על כל פעמיים שתפתחי את המקרר, תפתחי פעם אחת את הארון, זה עוד טוב, אבל את צריכה שיהיה לך למול העיניים איזשהי מטרה כדי שתראי אותה כל הזמן ותוכלי להתגבר. ואם אין לך את המטרה הזאת למול העיניים, קשה כי החיים שוחקים, כי את מגיעה ביתה עייפה, כדאי בא לך את קפה עם השוקולד, וזאת בעצם זאת מטפורה, אבל כך מתנהלים החיים שלנו. אז אז

אז אם ניקח את זה למשודכת היא בעצם ראתה ששמה הולך לעבור כאב כי היא ראתה שמה משהו פייק כן זה לא בשבילה בדיוק היא אומרת אני לא רוצה לחיות עם מישהו שאני אצטרך לכל הזמן לנסות לזהות איפה יש פה אמת איפה יש פה שקר יותר מזה היא אומרת אני רוצה לבוא ולשים על השולחן את מי שאני אני לא מוכנה ויש ב יש פה אם אנחנו מדברים על לברוח מכאב היא אומרת לעצמה למה אני צריכה שהיא ביום מן הימים פתאום הוא יבוא ויטיח לי את ככה או ככה או כך עדיף לי מהתחלה שהוא ידע הכל

עד כמה שאפשר כמובן.

כן. ואגב זה חיבור לאמת. יש פה יש פה חיבור לאמת כי כי בעצם האמת יוצרת אצלנו מציאות שאני לא משקרת ואף פעם זה לא יתפח לי על הפנים. כן. א עוד פעם עד כמה שאפשר כי בנקודת טוב אם אנחנו מדברים על שידוכים ואחר כך נכנסים לתוך חיי הנישואים ואנשים משתנים והנסיבות משתנות והחיים משתנים אז אז מה שהיה נכון אז לא בהכרח ממשיך להיות נכון בהמשך יש לנו רק א את מה את הנתונים שאנחנו רואים באותה נקודת זמן

ברור שאנחנו לומדים דברים אחרים על בין הזוג אף אחת לא רוצה שבעלה בגיל 40 יהיה עדיין בגיל 20 או כמו שהיא התחתנה איתו בגיל 20 היא ממש לא תרצה להישאר שם כל אחת רוצה להתקדם וגם רוצה שבעלה יתקדם והרבה מאוד מהפערים בזוגיות אנשים הם אומרים אבל הוא נשאר תינוק או היא נשארה תינוקת לגמרי היא מתנהגת כמו ילדה קטנה אני לא יכול לשת זה היה טוב בגיל 20 ואז היא אומרת אבל אני הייתי ככה אהבת את זה נורא נכון אהבתי את זה בגיל 20 זה לא מתאים לגיל 40 50 זה כבר לא עובד אז אנחנו רוצים להתקדם אה אבל כשאני מדברת על על הרעיון שהיא לא רוצה שזה יבוא לה הוא יתפח לה על הפנים למשל של לצורך העניין, בחורה שהתנסתה בכל מיני דברים

בעבר שלה, כן? היא לא הייתה בחורה חלקה והיא באה ואומרת, "אראשית, אני רוצה מישהו שגם הוא לא חלק, אני רוצה שהוא יבין את מה שעברתי. אני לא רוצה להסתיר, אני רוצה שהוא יהיה חלק מהתהליך. אני לא רוצה שבלילה אני אצטרך להתמודד עם א א זכרונות, תצפות, חרדות פתאום שיעלו לי ואני לא אוכל לשתף אותו במה יש שם. אני מעדיפה מראש. וזאת והרבה מהבנות שאני נתקלת בהם הם באות בראש מאוד מאוד ברור. משהו שאנחנו נסתכל עליו אנשי הדור הישן ונגיד שנייה אבל לאט לאט היא רואה היא רואה דוחל המטרה היא אומרת אני מחפש דור שלנו זה דור שכבר א אנחנו יכולים לעשות תהליך הם כבר בשורה

כבר ש בדיוק בדיוק והיא אומרת אני רוצה חיים טובים אני רוצה שאני אוכל לשתף אותו בכל מה שאני עוברת אז אם הוא לא ירצה אותי כי הוא יודע שאני א עשיתי כך או כך או כך או שיש לי אגיל פה או עגיל באף או אני מעדיפה שהוא לא יבוא אני רוצה שהוא יק אם בעתיד אני אתקדם, אני אשנה, אני אעשה דבר, בסדר שהוא יעשה את זה איתי ביחד, אבל אני לא מסתירה כלום. אני רוצה להביא את עצמי ככה כמו שאני ואני חושבת שיש בו משהו מאוד, יש פה משהו מאוד יפה. אני אספר לך יותר מזה שהיום בבוקר ישבתי עם א א עם אחת הבנות והיא ככה מדברת, לא אמרתי מדהימה. והיא ככה מדברת ואומרת ככה אנחנו מדברות ואני מספרת לה שאתמול קיבלתי איזשהיא הודעת וואטסאפ

ובהודעה נכתב א בחורה מספרת שהיא הגיעה לתאומות היא דרדרה ועברה וכולי וכולי וו מספרת שאמא שלה שלא היה נהוג אצלה שיהיה בבית פלאפון אומרת לה את חייבת לזרוק את הפלאפון שלך והילדה א אמרה לה בסדר וניגשה אל החדר ואמא שלה שואלת אותה ואחר כך זרקתי את הפלאפון. היא אומרת, "ידעתי שהיא תשאל אותי אם זרקתי. אז זרקתי את הטלפון על הרצפה והרמתי אותו." כשהיא תשאל אותי "זרקת? כן, זרקתי על הרצפה, אבל הרמתי אותו אחר כך." אתתה הרמתי, היא לא תדע. אז אני מספרת לזאת שהייתה אצלי אז היא אומרת לי, "וואי איזה טהור זה!" חשבתי על זה. כמה מאיתנו יודעים להסתכל על הסיטואציה הזאת ולהגיד זה טהור? זה אמת. כיוון שהיא לא רצתה לשקר.

אה, זה נשמע קצת כמו המון המון המון מידה של קו זכות. באמת

אבל אבל כ כי יש אנשים שסיסתכלו ויגידו זאת קומבינה א זה חצי אמת

אז אנשים יגידו שזאת קומבינה ואני ואני מסתכלת על זה ואני אומרת בואנה הילדה לא רוצה לשקר היא כאילו מקמבנת אבל הן מקמבנות בשביל בשביל לשרוד אבל עדיין המידה הזאתי היא לא רוצה לשקר היא לא רוצה לשקר

כן זה כאילו סוג של א אני מעגלת כאן את הפינה כדי ליישר סוג של אה אני אעשה הכל בשביל שזה יהיה אמת אפילו אם זה לא זה לא חלק זה לא בדיוק זה אז א יש כאן כוונה טובה שעומדת מאחורי זה נכון וכשאני מסתכלת למה אני מספרת כי כאילו אני מדברת על על הילדות האלה היום על הילדים על הילדות האלה היום שלא מוכנים לא לא מוכנים א לסובב את אני מביאה את עצמי ככה כמו שאני וככה אני רוצה שיקבלו אותי אני אני לא מסלפת מי שאני תועהו אותי אני מביאה את האמת שלי ויש פה משהו מאוד יפה

כן

כי אם אני מסתכלת על על האנשים הגדולים יותר הם יש כל כך הרבה ניסיון למצוא חן וניסיון להיות ו

שזה גם אגב משני הכיוונים אפשר להסתכל על זה בתור א אני שמה את הכל על השולחן בצורה הכי אמיתית כי אני לא רוצה לאכזב ואני לא רוצה להתאכזב וגם מהצד השני שאת מציינת כאן את הדור כביכול הקודם שמנסים להציג איזשהיא תמונה. גם שמה יש איזשהיא שורש של פחד מאכזבה

שבעצם אנחנו רוצים לייפות דברים כדי

כדי לא לשמוע את הביקורת או כדי לא לראות שאנחנו לא מוצאים חן בעיניהם מישהו

כדי ש זה גם בריכה מכאב בריכה אנחנו אנחנו אנחנו מונעים מזה

כן ככל שאנחנו מדברות על יותר סיטואציות ומעלות את זה יותר זה זה שורש מאוד מאוד חזק שהוא הוא בעצם כוח מניע שאפשר למצוא אותו בכל דבר.

נכון.

תמיד תמיד זה ככה, אבל

אבל זה כאילו קצת סותר את המקום הזה של ה של הבחירה, כי בריחה היא קצת א נותנת לנו טעם פסיבי לדבר. את מבינה מכוונת? זה כאילו

זה קצת אין ברירה, את אומרת.

כן. זה כאילו זה לא משהו שעכשיו שהוא אקטיבי של ככה אני רוצה שזה יהיה ולכן אני בוחרת בדרך הזאת, אלא זה בריחה. זה כאילו ממקום יותר הישרדותי ולא ממקום שהוא שיש בו בחירה. ואני מאוד שמחה שאת אומרת את זה. למה? כי באמת הרבה מאוד מהחיים שלנו מונעים מהבריחה, מהכאב ולא הבחירה לא הבחירה לעשות משהו שאני אוהב. למשל, הרבה אנחנו נעשה דברים בחיים שלנו מתוך אה מתוך באמת א רצון לא לחוות את הכאב. אז זה אומר שאנחנו באים מתוך מקום שלילי. ולא מתוך מקום של מתוך מקום בוחר של מה אני כן רוצה לעשות אבל מתי אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו הולכים על הכן רוצה לעשות כשאני יודע לזהות מאיפה אני אמונה כשאני יודע לזהות מאיפה אני

אמונה ואני לא אני לא מספר סיפורים אז בעצם אני מכיר במקום שלי אני מכיר בתופעה אני מכיר במה שאני עובר ומשם אני יכול להמשיך הלאה אבל כשאני לא מכיר בזה ואני אומר לא מה פתאום אני בן אדם שאוהב לעזור לאחרים כשבעצם אתה בן אדם מרצה

אז אבל אדם בתוך עצמו הוא גר אדם צריך א מה שנקרא ביני לבין עצמי אני לא יכולה לספר סיפורים

אז יש הרבה אנשים אז יש הרבה מאוד אנשים שמספרים סיפורים הם יודעים בפנים בפנים בפנים הם יודעים אבל הם מספרים לעצמם סיפור כי זה הרבה יותר נוח

את מתכוונת להגיד שבן אדם יכול להיות א מרצה אבל הוא יספר לעצמו סיפור שהוא עושה את זה ממה מטוב ליבו

כן מטוב לב ומהרצון לעזור ווכי קשה לי לראות אנשים סובלים וכולי וכולי וכולי אבל איך איך למשל אפשר למדוד את זה? נגיד יש אישה שמאוד עוזרת לאנשים אחרים בסדר והיא כל הזמן עונה להם לטלפון ואם היא מגיעה למצב שהיא עונה לטלפון שוב כי היא עושה את הכל לשם שמיים כן צה לעזור לאנשים וזה והטלפון מצת ואומרת אוף די כבר די

זה אותה תשובה מה אתה עושה כשזה רק אתה והוא מה שנקרא מה מה יוצא ממך בגלל זה אני תמיד אומרת זה זה האתה האמיתי יוצא בין א ארבע קירות הבית

ואת יודעת וזה יוצא כשאתה אתה לא נמצא שם בשביל בשביל להגן כי אותם אנשים שמספרים לעצמם סיפור כן נגיד ניקח את האישה המומצאת הזאתי שהיא מאוד רוצה לעזור לבני אדם כדי שהם לא יחווה כל כך רוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה לו טוב והיא מדברת על זה א עם עצמה וגם עם אחרים שזה זה המהות שלה וזה מה שהיא רוצה לעשות וכשפתאום היא יוצא לה יוצא לה בלי שהיא התכוונה כן פתאום לא הייתה שם הגנה היא לא הייתה א א איך נקרא לזה מוקפדת כן אז אז פתאום יוצא לה אוף כבר די די נמאס זה האמת שלה, נמאס לה. היא לא עושה את זה באמת מתוך בחירה, אלא היא עושה את זה מתוך מקום אחר. והשורש של המקום הזה זה פחד.

פחד מכאב.

כן. ולכן אתה מרצה.

וואו. אבל אני אגיד לך מה אני שומעת בתוך הדבר הזה. תגידי לי אם זה אם זה הגיוני. כאילו יש קטע שיש מה שאת בדרך כלל. איך שאת מתנהלת בדרך כלל. סתם אני מתרגמת את זה מה שנקרא לשטח ולפעמים בן אדם יכול להגיע לקצה נכון

אז מה אז הקצה זה מה שמעיד עליו

לא בהכרח

כאילו יש יש מצבים של קצוות מה שנקרא

נכון לפעמים אנחנו אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים כן לפעמים את את אוהבת לתת הרצאות נכון א את אוהבת לעזור לנשים לנהל איתם שיחות אני רואה אותך ככה עונה ל1 נשים ששולחות לך הודעות

בסדר יופי ואת אוהבת את זה. את באמת אוהבת את זה. את עושה את זה בנחת רוח שאין כדוגמתו. אבל נאמר שתעני ל20 נשים ביום ובלילה בשעה 12 עוד מישהי שלך לחודעה. אז אני אתקי מה לעשות במצוקה ואז עוד מישהי שלך ואז עוד מישהי שלך. זאת אומרת את אוהבת את מה שאת עושה אבל המינון היה נכון.

אגב הטלפון שלי על שקט בשעות האלה ואפילו קבוי. אז זה תרגישו.

אבל ההבדל כאן הוא במינון

בדיוק. אז אנחנו יכולים, אנחנו יכולים לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים, אבל כשאנחנו לא יודעים לשים לעצמנו את המינונים הנכונים, שוב, אין בחירה בעצמי, יש התגרות. בכל פעם שאני לא בוחרת בעצמי, אני נגררת למשהו מעבר וכשה בוחרת בעצמך יש הרי הרבה סיטואציות בחיים וביום יום שלנו שכביכול נקלנו אליהם. זאת אומרת, לא בחרתי את המצב, אני אשים סוגריים. אני צריכה לבחור את המצב רוח, את איך אני מתמודדת, אבל הרבה פעמים את המצב לא אנחנו בוחרים. את לא בוחרת עכשיו להיות בפקק

ואתה בן אדם הכי סבלני בעולם, את הכי נחת רוח. 80 שנה עבדת על מידת הסבלנות ואת רק בת 20 אבל אין אין על מידת הסבלנות שלך. אבל פקקים מוציאים אותך מדעתך. ועמדת בפקק עכשיו שעה וזהו. וזה זה הביא אותך מה שנקרא לקצה. ביא אותה. כן. אבל זה לא אומר זה לא אומר שאת חסר זה לא אומר זה לא אומר שאת חסרת סבלנות. לא. זה אומר שהמינון היה גבוה מדי.

כן. א ויכול להיות שהמינון של היום שהיה גבוה מדי הוא לא יהיה המינון של מחר. יכול להיות שתתחילי להתרגל ואז א ככה הקדוש ברוך הוא יבחן את הסבלנות שאנחנו כל פעם וסיפים לך עוד קצת עוד קצת עוד קצת עוד קצת. כן. אה

כמו בה היא עלתה לך את הרמה

כן כן בדיוק. אז הוא מעלה לנו את המינונים. אבל כשאנחנו ניקח את זה דווקא בקטע של עבודה או כשאנחנו עושים באמת את מה שאנחנו אוהבים ופתאום זה עלה לנוכ

ואנחנו יודעים שאנחנו אוהבים את זה כן אז אנחנו צריכים לדעת שיצאנו מאמינו אני חושבתי שדיברנו על על בחירה והיגררות א קחי לדוגמה סתם יום של חול ועשית עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו והלכת שמה לאיבוד לא יודעת הכנת הכנת לשבת כן יום חמישי ועשית מפה ועשית משם ועשית מזה וזה ואמא שלך פתאום ביקשה ממך ככה ואבא שלך ביקש ממך עוד משהו ובעלך פתאום זרק מפה והילד מפה וכאילו איבדת את זה ואת אומרת לעצמך ביום חמישי פתאום בשעה 4:00 מה היה אני כל כך אוהבת לבשל אני כל כך אני אוהבת גם לעזור לזולת אני באמת אוהבת גם את אבא ואת אמא ואת בעלי אני מוכנה לתת לו את הנשמה אז כאילו מה היה שם כי היו שם המון בלטעמים לא

הייתה את הבחירה שלך זאת אומרת לא הייתה לך את השליטה בסיטואציות אלא נגררת מפה נגררת משם ובעצם מה שאנחנו אנחנו צריכים לעשות במצב כזה לעצור, לנשום ולהגיד אני מתאפסת, בוא נתחיל מחדש, עכשיו אני בוחרת איך אני מנהלת את הדברים כי לפעמים שאנחנו ניגשים לסתם יום של חול יום טוב כזה, יודעת יום חמישי, יום של חופש, ניגשת לבשל מהבוקר, מי שעושה את זה או לא יודעת, כל אחת וזה שלה,

כן,

ואת בנית ליום הזה, כי זה היום החופשי שלך והוא אמור להיות יום רגוע ופתאום היה עוד בלטם ועוד בלטם אז אז פתאום יצאת מהאיזון זה לא תכננת על איך את הולכת לעשות את זה כי זה לא יום שגרתי זה לא היה אולטרנטיבי בשבילך בדיוק אז כאילו את אומרת אני אחזור למקום של הבחירה דווקא שאין לי בחירה אני אוספת את עצמי רגע ואני מתאפסת על הסיטואציות כי פתאום היו פה כל כך הרבה בלטמים שאני לא הייתי הבוחרת אלא אני אני נגררתי לעוד משהו ועוד משהו באמת מתוך אל 1000 רצונות טובים ואז ברגע שאני מתאפסת אני יכולה להתחיל מחדש ואני

אוקיי אז אנחנו עכשיו נצא להפסקה מוזיקלית ואתם תמשיכו לשלוח את לשאלות שלכם ומיד בתום השיר אנחנו נתייחס לשאלות שלכם. כי אתה אתה עםיתה גם אם אבור במת ואם כל כך קשה הדרך בני אוי בני אל תרקי איתך אני בני אהובי כי אתמוטתי גם ממבוע במים תתן ואם כל כך קשה דרך בני אוי בני אל תראו כי יתחועני בני מלי לי בכי אל תיפול אל תיפול מחרת שוב תזרח השמש אל תיבול שמע בני כי אני אוהב ומחבק אותך רק אל תבולכים שב גבולד גבד רק תיפול אל תיפול אל תיפול מחרת שוב תזרח השמש אל תיפול שמע בני כי אני אוהב ומחבק אותך רק תיפול חכין שבל גלון גול ורק אל תיפול כי מודת

גם אם במים תר ישמור שברי בני היר כי אתני האהובים

אל תיפול אל תיפול מחרת שוב תזרח השמש אל תיפול שמע בני כי אני אוהב ומחבק אותך נקל תפול חכים שב רק אל תיפול אל תיפול אל תיפול מחרת שוב תזרח השמש אל תפול

שמע בני כי אני אוהב ומחבק אותך רק בו איך קים שוים באו בני בני רק אוי אל תיפול מחשו תזרח השמש על דיבור שמע בני כי אני אוהב

אוהב הוא מחבק אותך אל תבוא תכף שב גלד גלד רק אל תיפול

רק אל תיפול

אל תפל תפ אל תפקיד שלוש מחייך ליוני כי צוע ולפני השם ישפו סיגחו צפיילו להיותני כידוי ולפני השם ישב סיגיח רק אתם איתי תפיגי לאגי אח כמה רגש ולפני אשר לימי הגיעתו ולפני השם אישית שיחו השם שמילוסי שבסי נתפלו ממני נו ביוסר לי איתי ביחד השם

אוי תתשמע תפילותינו אחנוז פונך ממני אם בהם יצר יצר לי מגיע הכפיים בוא ישירות והמנקנים גם בבית אנחנו שומעים אותכם בלב אה רוני זילברשטיין כמה רגש כפיים לרוני קדימה איי איי תפילו ליוני כי אויבשי שמלוס ה שם עוסי א לבזוב הונח ממני ביועים אוי ביועים זכה לי או כולה השם

הוא בטוח שמע הוא שם עושי לך צובה הוא ידבונ ממני והיו אוי ביוצה תודה רבה לכם תודה רבה לכל המאזינים תודה שחזרתם אלינו אחרי הפסקה המוזיקלית מרעננת. אנחנו כאן נהיה גם עם השאלות שלכם. אנחנו מדברים היום על הפחד מהכתבות, על הפחד מהחמצה כשאנחנו מקבלים החלטה ואנחנו בעצם יודעים שוויטרנו על משהו אחר. הקושי הזה, ההתלבטויות, הבריחה מכאב, שאנחנו פוגשים את זה בהחלטות של יום יום וגם בהחלטות גדולות כמו שידוכים, החלטות שישפיעו לנו וישנו לנו אפילו את החיים, זה נוגע בכולנו. אז כאן עם הרבנית פרי כהן אנחנו באמת התחלנו לדבר על העניין הזה שאכזבה היא בעצם פחד מכאב וזה משהו שמניע אותנו בקבלה של החז

אז לא הייתי מגדירה שאכזבה היא פחד מכאב אלא שאנחנו מפחדים מכאב האכזבה היא כשאנחנו רצינו משהו בחיים והוא לא קרה א שעפנו למשהו בנינו על משהו וזה לא קורה ואז אנחנו מתאכזבים או עשינו משהו חשבנו שהוא יהיה מדהים שהוא יענה לנו לציפיות שלנו והוא לא ואז אנחנו מתאכזבים. אז א קודם כל זה חשוב מאוד ה התיאור הזה, הפירוט הזה שבאמת ככה מדייק לנו את ה את הדברים. אנחנו ברשותך נתייחס א לשאלות של הצופים. א אבל אומרים לי כאן שאנחנו צריכים קודם לצאת שוב להפסקה. יש לנו איזשהיא תקלה שאנחנו תכף נתגבר עליה. תמשיכו לשלוח את השאלות שלכם כי אנחנו בעזרת השם מיד חוזרים ומתייחסים לכל השאלות. עד אז חיינו זרמו למי שרין בנהר

הטוב היו לנו ימים יפים רעננים כתלרטוב לא היה שום ענן שיסגיר את מה שאיתנו עומד לקרות בפה מלא אני מציר הייתבנו לחיות הייתבנו לחיות והזכו השמורות הנשמות הטהורות היה להם קרמה ללעוס מעל ביתנו הקטן וחמים עדי רצינו לשמוע לא רצינו לראות אמרנו סתם חלום רע ביום סגריר אחד הבנו אנחנו בצרת צרורה אנחנו בצרת צרורה והספינה איךשהוא שתה תילי פלאים שטה הסבינה רוטן מתמרמר הים מלאכי השיכורים כולם רב חובל חמק ונעלם חמק ונעלם אמרנו עומר למסור את נפשנו לקרוע את רוע הגזרה בכל כוחנו ועוצם ידינו כביכול בני בחירה איך עמדנו בפרץ איך נלחמנו במרץ חסמנו קשרים עשינו טלפונים הפעלנו קשרים מה הועילו הקשרים הרשות מביאה השתפות

עמוקה וגנה בצער אבל הם לא שום צד בעניין הגזב נכשהש שבליבו איתנו אבל יש לו אישה לפרנס הוא רק בורא קטן יום קשה מקודמו מכה רודפת מכה עוד זה הולך והנה זה בא סדק מכוער בבטן הרע נבקע בבתן הרקה נפגע והספינה איךשהו שטה לילי פלאים הכשת הספינה הים שוצף וקוצף מלאכי כתף אל כתף רב חובר בתליתו מתעטף בתו השינה רב חובל טעמו פתח את ביו ואמר כל מי שנבר בראשו יבחין. עוד מעט הכל נגמר. ארחיבו שפתיים, פרסו כפיים, יחדו ייחודים. אולי האריכאף עוררו רחמים השם השם אל רחונו ערך חסד לא חסד נושא אתה ונק חננו עננו חננו ענינו הגיעו מים נפש הגיעו מים עד נפש והספינה איךשהוא שטה אחי מושיעו עוד שתה הספינה גל אדירים מעלינו נוסק

אבר הזעם אש גופרית הוא יורק והים שפתותיו ילקקתותיו ילקק ‏Eh בזכות ההוברך נפשו ש מסב עמד מול באה עולם ובשמך הוזכר נוסך לך ובן יחיד עקד וברית לבניו זכ בכוח חסדיו בזכות גיבורך אשר פשט צ עולתם מרחם אז נוצר את ארץ ישראל בנמנות שמר משך מסור את אב והעביר לבניו יאל יא רחמן

יא רחמן יא רחמן שלח לנו יעל יא רחס למען נועם יאחמן שלח לנו גואל בזכות בחירך עוד תרם שנולד נלחם עם אח שעיר בנגד כל שרה טוב אורתך למד ולא עצם עיניו 12 שבטים כולם היו בניו יא אל יא רחמן עס למעד יא אל יאחמן שלח לנו גואל יא אל יאמן עש למח שלנו גל בזכות אבות ורעה נאמן ברחמים גדולים החישנה הזמן כדושך ישו עמך הנבחר תתגדל ותתקדש מלך רחמן יאל י רחמן עשנה יאל יא רחמן שלח לנו יא אל יא רחמן עשה למען יא אלחמן שלח לנו גל תודה שחזרתם אלינו. אנחנו כאן בשידור חיים, הרבנית פרי כהן. אנחנו מיד ניגשים לענות על השאלות שלכם. התוכנית שלנו היום עוסקת במקום הזה של ההתלבטות, של הבריחה מכאב, של הרצון להחליט את ההחלטות

הנכונות, אבל לפעמים אנחנו נשארים באיזשהיא צומת דרכים ממקום של חוסר בחירה. אז איך אנחנו מתמודדים עם אכזבות, עם בחירה נכונה, עם הרצון באמת להגיע למה שנכון וטוב עבורנו וכשזה לא קורה אז להתמודד נכון עם אכזבות. אז השאלות שלכם כבר הגיעו אלינו כאן א במספר שמופיע על המסך ואתם מוזמנים להמשיך ולשלוח ל-0529551657. אנחנו מקבלים את השאלות שלכם ועונים עליהם כאן עם הרבנית פרי כהן ואנחנו ניגש כבר לשאלה אדי בת 33 רווקה במשך שנים בניתי את עצמי סביב החלום להתחתן ולהיות אמא זה עד עכשיו לא קרה ואני מרגישה ריקנות גדולה אני חיה את החלום ואני לא יודעת איך לחיות בלי החלום הזה איך אני יכולה למלא את הלב כשעדיין מה

שרציתי לא קרה. אז קודם כל היא לא צריכה להפסיק לחיות את החלום. יכולה להמשיך לחיות את החלום כי עדיין היא חולמת ועדיין היא רוצה ובעזרת השם זה יקרה. אבל כבר דיברנו על זה גם בתוכניות קודמות למלא את עצמנו בלי קשר לחלום הזה. החלום זה משהו שאנחנו רוצים אבל לא להפוך את המצב שלנו לכפייתי. זה רק אם זה יקרה ורק אז אני אהיה מאושרת ורק ורק ורק זה יקרה.

יש לנו נטייה להיות סביב זה ולא לעזוב. בדיוק אבל וקשה לעזוב כשאת בת 33 ואת כבר חולמת מאז גיל 1920 להתחתן וכל כך כל כך כל כך רוצה להיות שם זה באמת מבאס זה באמת באמת עצוב אבל אז אפשר אפשר לקבל את זה שאני כרגע עצובה ואפשר לקבל את זה שאני אני א רוצה וזה לא קרה יש לי החדה

שזה נורמלי ולגיטימי לגמרי אבל ולהמשיך לחלום להמשיך לחלום למה היא מפסיקה לחלום למה היא רוצה להפסיק לחלום בדיוק מהמקום שדיברנו נו עליו מהבריחה, מהכאב, אני לא רוצה לחוות כאב וזה לא קורה, אז אני כבר אז אולי אפסיק לחלום על זה ואולי כבר לוותר על זה. מה פתאום? לא לוותר על הרצון להיות נשואה, לא לוותר על להמשיך לחלום, אבל במקביל למלא את עצמי בדברים נוספים. ולפעמים כשאנחנו משחררים ומפסיקים להיות אובססיביים לדבר מסוים, פתאום זה קורה. וואי, אבל את יודעת זה יש בזה נקודה שהיא מאוד מאוד קשה, כי את לא יכולה לשחרר משהו שהוא כל כך עיקרי ובסיסי בחיים. זה הרי פוגש אותה בכל האירועים המשפחתיים ובחגים ובשבתות, גם

ביום יום. זה דבר שכאילו לפעמים את חולמת על משהו, אז אומרים לך, אל תחשבי על זה ואז זה יבוא. זה בגלל שאת מאוד מאוד לחוצה על זה. אבל אי אפשר שלא. אי אפשר שלא. זאת אומרת זה דבר שהוא כל כך כל כך עיקרי בחיים.

ולאום זה אני מאוד מתחברת למה שאת אומרת. לא להפוך את זה עכשיו לפולחן של החיים שלי. כי בואי עוד רגע בעזרת השם שזה יקרה וזה יקרה. אל תעבדי תקווה. מה יקרה? את תתחתני וכל הקערה תתהפך על פיה. פתאום הדבר הזה שחלמת עליו כל כך הופך להיות גם המקור הזה לכל מיני איך נגיד את זה יפה פרי גם לתסכולים וגם לחלום ושברו חס וחלילה לא שזה מה שאנחנו מאחלים אבל זה זה טבע הדברים זה החיים בדיוק סביב זה רקדת ורצית וזה נה לך את כל החיים והנה אחרי שזה קרה מה הנה כבר התרגלת וכבר את יודעת גם להתלונן על בעלך תאמיני לי זה קורה לכולנו אז אז את מבינה כאילו זה רק איך דיברנו בתחילת התוכנית עניין של זוויות רק שינית את הזווית

ופתאום זה קרה אחרת אז בואי התשחררי הזה זה לא תוותרי על החלום אלא רק תראי את זה ממקום של להיות כל הזמן בסטרס הזה ואני זוכרת שהיה איזשהי תקופה שאני נורא רציתי לקנות בית מסוים והייתי ממש מאוכזבת ממש כמו שהיא להבדיל ככה רוצה ורוצה ורוצה ואני נורא נורא נורא רציתי את הבית הזה והייתי ממש מאוחזבת וזה גרם לי לתסכול ולאכזבה ולכאב. ביום אחד אני אומרת לבעלי שיש כמה נקודות בחיים שלעולם ועד ולנצח נצחים אני אזכור לו אותם וזה ובזכות זה מקבל גן עדן רק בזכות מה שהוא היה את יודעת המילים הקטנות האלה לפעמים שמעודדים אותך והוא אמר לי פרי הוא התקשר אליי והוא אומר לי בדיוק עכשיו אני לומד בגמרא ש אדם לא שלא התייאש

אולי עכשיו עדיין לא הגיעה הישועה אבל הוא לא יודע מה יקרה ברגע הבא לא לאבד תקווה אבל לדעת שישועת השם זה כערב העין ומה זה כערב עין כמו שאנחנו סוגרים את העין ופותחים והופ זה הקרב כן זה כרף עין וזה הגיע פתאום ולא התייאש אדם ככה הוא אמר לי אלא עכשיו זה עוד לא הגיע ויכול להיות שברגע הבא זה בא וזה כל כך כל כך ניחם אותי וכאילו פתאום היה לי כוח להמשיך לשת את זה ולשחרר להגיד לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אני מאמינה שהישועה הזאת תגיע אני מאמינה

בדיוק זה לשחרר מהמקום הזה של האמונה לא מהמקום הזה של היאוש בדיוק ההפך ואני תמיד אומרת לבנות לבנות שלי שלבנות שלי שלי יש אחת אבל כל הבנות שמגיעות אליי אז אני אומרת שאנחנו רוצים משהו, אנחנו תופסים אותו כל כך כל כך כל כך חזק, כל כך חזק ולא משחררים מהפחד. זה לא הגיע, זה לא הגיע, זה לא אנחנו ממש קומצים את האגורפים שלנו. ואז הקדוש ברוך הוא אומר, אני רוצה לתת לך ישועה, אבל פשוט אין לי לאן לדחוף אותה, אז תשחררי רגע, ואז אני אוכל לתת לך את הישועה שאת רוצה. אז לשחרר לקדוש ברוך הוא, נכון שהיא כל כך רוצה וזה באמת באמת מאכזב, אבל לשחרר והקדוש ברוך הוא בעזרת השם יתן לה.

בעזרת השם תוסרי לנו בשורות טובות. א יש לנו כאן שאלה מתלמידה תיכון. אני מרגישה שאין לי מקום בקבוצה החברתית שלי. אין לא עושות לי רע. פשוט מתעלמות כאילו אני אוויר. כל יום אני חוזרת ומרגישה דקירה בלב. מה אני יכולה לעשות? איזה תחושה כואבת של דחיה.

כן. כן. נערות בתיכון מספרות על זה הרבה פעמים. בתיכון יש את החבורה של השבות שהם כולן מרגישות שבות והן ביחד. יש את אלה שהן נשארות בצד וזה באמת תחושה ממש ממש לא נעימה. א אני חושבת שכדי להרגיש משהו אחר את זה צריך להתחיל צריך לעשות תהליך עצמי פנימי. קודם כל א לעבוד עם עצמי אותה נערה. א לעבוד עם עצמי על כמה אני שווה. כי בעצם א לצערנו ככה זה עובד בחברה. מי שמשדר החוצה שהוא שווה כולם רוצים להיות איתו. ומי שמשדר שהוא לא מיודע מה שווה אז אף אחד לא שם עליו יותר מדי ותחושה של לשדר החוצה שאתה שווה אתה לא יכול להגיד אני שווה אף אחד לא יסתכל עליך אתה מבלבל את המוח כאילו אוקיי את אומרת שאת שווה כמע אנשים

יודעים לזהות פייק זה צריך להתחיל מתחושה פנימית מידיעה פנימית שאני שווה אז תרגיל מאוד מאוד יפה שאני תמיד נותנת וקיבלתי את זה זה לא תרגיל שלי הרבה מ המעצימים היום מדברים על זה לעמוד מול הראי פעם אחת ביום ולומר לעצמי מילה טובה ולספר לעצמי כמה אני שווה במשהו מסוים ולהאמין בזה ממש לעבוד על זה ולאט לאט לאט לאט זה מתחיל לחלחל וההבנה נכנסת פנימה ואז אני יודעת כמה אני שווה באמת וכשאני אגיע לכיתה אז קודם כל יש לי את עצמי ואני אשדר את זה החוצה וזה מסקרן אנשים זה מסקרן בנות כשהייתי צעירה אמא שלי תמיד הייתה אומרת כשהייתי חוזרת הביתה הייתי אומרת מישהי פגע בי נורא אמא שלי הייתה אומרת אז תרימי את הראש ותחייכי אז היית אומרת לה מה זה עובד? אז היא אומרת לי זה מסקרן.

אז זה קטעים כאילו בדיוק הפוך

בעצם זה פעולה הפוכה שעובדת. אבל באמת השאלה אם עכשיו בתור נערה מתבגרת שכל כך זקוקה לאישור החברתי הזה והחברה תופסת כל כך הרבה מקום בגיל הזה אז כאילו מצפים בדיוק לנקודה ההפוכה שהחברה תאשר אותי ואז אני ארגיש שבה ומאושרת את אומרת כאן לעשות את המקום ההפוך אני אאשר את עצמי אני ארגיש שווה ומאושרת ואז האישור החברתי יגיע לא שאנחנו צריכים לחכות לו אבל זה כל כך א

כן ילדה בגיל ההתבגות מאוד מאוד זקוקה לאישורים החברתיים אבל מה קורה אז היום החברה תאשר אותה כי היא לבשה איזה בגד מאוד יפה אבל מחר היא תבוא עם הבגד שהוא פחות יפה אז החברה לא תאשר אותה אז היא שוב תתרסק או היום היא לא יודעת היא תרבי תשחק אותה בשיעור והיא זה משהו שגם קונה בנות היא תיתן תשובות מופלאות והיא פתאום תראה את עצמה ואז וואז מחר זה לא יקרה אז שוב היא תקרוס וחוץ מזה שמישהי חסרת ביטחון כי היא חסרת ביטחון מעצמה או כי החברה לא ישרה אותה ואז היא ירד לה ביטחון. היא לא יכולה פתאום להרביץ בכיתה א תשובות מדהימות או פתאום לקחת איזשהו תפקיד איזשהו חלק מאוד חשוב בכיתה כי כבר חסרת ביטחון ולכן העבודה היא מתחילה מבפנים. קודם היא מאשרת את עצמה לאט לאט לאט לאט לאט לאט ואז היא משדרת החוצה אנרגיות של

למשל עם תרגיל כזה פשוט כמו שאמרת של לעמוד מול המראה ולהחמין להמ

ואם תרשי לי

אני אפילו אומרת לכתוב את זה יודעת למה אחר כך יש לה תיעוד לכל הדברים האלה ולפעמים באיזה יום יותר מאונן בוא נקרא לזה ככה אפשר פשוט לפתוח את המחברת הזאת עם כל הטיעודים של כל המילים טובות שכל המשפטים המעצימים ופשוט לקבל בוסט של כוח ושל אנרגיה וגם זה זיכרון יפה לטעד אותו את העבודה העצמית שעשיתי את ההתקדמות וחוץ מזה מחמאות תמיד תמיד זה כיף אז א ככה זה נותן לזה איזשהו תוק זה גם כן ממש עובד יש בנות שהם נבוכות מלוא אחר כך את זה אז אנחנו יכולים לומר שהיא לא תצטרך לקרוא את זה כרגע היא כותבת ואם היא תרגיש שהיא נבוחה אחר כך היא לא חייבת להסתכל היא יכולה אפילו לזרוק את המחברת אבל את צרה כשזה נמצא אז זה יכול ממש ככה לעזור לה

בסיעתא דשמיא מהמם. אה טוב יש לנו עוד שאלה. א יש לי פחד להחליט מכל דבר. אפילו איזה חצאית לקנות לוקח לי שעות. תמיד יש בי איזה קול שאומר לי שאני אפספס משהו. אפרופו דיברנו על הפומו. איך משתחררים מהלחץזה? זה בדיוק שאלה שמתלבשת לנו על הפיר of miss in outו כשזה זה דבר שהוא הוא מוכרח. נכון בוחרים אנחנו מוותרים על משהו

אחר זה המשמעות של בחירה נכון אז רק בוא בוא נגיד הE of meing out זה הפחד מהחמצה מה אני מחמיץ כשאני בוחרת את הדבר הזה ולא בוחרת את הדבר ההוא וגם אם אני לא בחרתי משהו משהו כאילו אין לי אין לי למול העיניים איזה משהו מוגדר אבל בטוח שאני אחמיץ משהו אז כבר אמרו רבותינו טוב ציפור אחת ביד מא1000 מעופפות תמיד טוב שיהיה לך איזה משהו שהוא ביד וברגע שאת בוחרת זה זה תרגיל מצוין ניין להרגיל את עצמנו, להיות החלטים ולהיות מרוצים ממה שאנחנו עושים. כשבחרתי את החצלית האדומה ולא את הירוקה, כן? ואני אחשוב רגע, אבל הירוקה להחליט, אוקיי, אני בוחרת כרגע את האדומה, ממש לומר לעצמי, כרגע אני בוחרת את האדומה וזה מה שנכון לי.

וגם אם אני אגיע הביתה והירוקה תישאר בחנות, זה בסדר, כי בחרתי את האדומה, זה מחזק אותי. המקום של לומר לעצמי זה מה שבחרתי, זאת הייתה ההחלטה הנכונה שבשבילי כרגע והיא טובה לי וזה בסדר ואני מוכנה לקבל את ההחלטה שבחרתי אולי יש כאן פחד בעצם ש שזה איזשהיא נקודת על חזור כאילו אני אני אבחר את זה לא רק שאני אחמיץ משהו אחר אני אחמיץ את החצאית השנייה לצורך הדוגמה אני גם א זהו זה החלטה שאי אפשר לשנות אותה נכון

אז אולי אולי אולי היא גם יכולה להרגיע את עצמה ולהגיד מקסימום אני אחליף או שזה כבר הבדנו בדיוק הבדנו את ההחלטיות זה קורה הרבה הרבה פעמים בשידוכים א

מה מקסימום אני אחליף

לא המשודח חס ושלום המשודח

אוי ואבוי

המשודח בא ואומר רגע אם אני אחליט עכשיו זאת אומרת שכך נראית אשתי כל החלומות שלי כרגע מתנקזים לאישה ספציפית זו אלו נישואים יפה אז וזה וניקח את ההבדל בין לקרוא ספר ולראות סרט. כן. בספר אתה יכול לחלום 1000 חלומות על איך נראים גיבורי הסיפור. בסרט כבר כך נראים גיבור הסיפור בדיוק. וכש המשודך שיש לו מלא מלא חלומות, על איך זה יהיה ועל איך זה יראה ומה הכל מתנקז עכשיו לזה ואז אני שואלת את עצמי רגע אני בטוח שזה כל החלומות שלי זה בדיוק מה שרציתי. כך זה בדיוק נראה ויכול להיות ווהרבה פעמים אני מוצאת שפה יש את הבעיה הזאתי של הפחד להחליט כי החלומות יגמרו ומתחילה המציאות ואנחנו אוהבים להיות בחלומות כי זה

כשאנחנו חולמים יש לנו מרחב אדיר לשקוע לתוכו ולהיות להיות בו ולרחף בו המציאות היא מקרקעת ואנחנו אוהבים את הרכוף כי זה ים של אפשרויות ו ואתה צריך לקבל החלטה. אז החצאית זאת החלטה קטנה ולהשתדל זאת החלטה גדולה ולהביא ילד זאת החלטה גדולה וועוד כל מיני כאלה.

נכון?

אה ואתה תצטרך לרדת מהריכוף ותמיד לקחת את הדוגמה של טוב ציפור אחת ביד מהאלף שמעופפות. אתה לא יכול לעופף לעולם. אתה חייב להפ דורש מאיתנו. איך אנחנו בעצם יכולים להגיע למקום הזה בנפש שנותן לנו את הביטחון לוותר, לשחרר, להבין שאין מה לעשות. לא כל האופציות נשארות פתוחות. לא בחנות בגדים, לא בהחלטת עם מי להתחתן ולא בכלל. זאת אומרת עכשיו אני אשב במסעדה, זה זה גם נשמע כמו התחלה של בדיחה טובה, אבל זה אמיתי. את מכירה את האנשים האלה שאת בוחרת מנה ואז המלצר עובר עם איזה משהו אחר שאת לא בחרת וכזה וואי למה לא בחרתי את זה?

מה זה בדיחה? עכשיו ישבתי הייתה לי הפוגה בין הרצאות ישבתי לשתות קפה הזמנתי משהו לארוחת ערב ושעה אני אמרת לה לא את זה לא את זה לא את זה אז לא אז תביא לי את זה אני כן כן אני אומרת לעצמי רגע שנייה אבל

זה קורה לנו כל הזמן אנחנו כל הזמן אנחנו

אז מה מה הדבר בנפש שאנחנו צריכים לחזק אותו אם אנחנו עשינו השוואה לאימון ולשרירים ולכושר מה הדבר בנפש איזה תכונה בנפש או איזה עצה כדי לחזק את הנקודה הזאתי שתביא אותנו לקבלת החלטות בלי לפחד מלוותר על דברים אחרים.

יפה. אז בוא ננסה לדמיין את עצמנו. עומדים מול המלצרית היום שהייתה א בבית הקפה ואני

עם הרבה סבלנות כנראה היא הייתה סבלנות החמטי לא אחר כך אמרתי שתהי בריאה כמה סבלנות אה כן ואני מנסה לחשוב אני אקח את זה או אני אקח את זה. בעצם מה שפילו אותי בשלב מסוים זה הי נעמות מול המלצרית כן כי כן בסוף כבר לא נעים לי לשגע אותה ואז אני לוקחת את זה מה אני אומרת לעצמי עכשיו יכול להיות שהפסדתי אבל בואי נתרכז שנייה במה שיש לך עכשיו כאן בצלחת ברגע שקיבלתי את ההחלטה של אני מתרכזת כאן בצלחת פתאום היה לי נורא נורא טעים כי הבחירה שלי לא הייתה בצלחת הזאת דווקא הבחירה שלי הייתה בלהחליט שאני מתרכזת כאן בצלחת כן

אם נגיד היית היית רוצה איזשהי מנה שאת מתלבטת עליה ואז היית אומרת לך אה לא מצטערת זה נגמר לנו איזה

נכון זאת כלה אבל לא הייתה לי בחירה

לא הייתה לך בחירה אבל היא עזרה לך להחליט כי את לא היית במקום ששמח עם הבחירה הזאת זה כאילו

זה מה שבן אדם צריך להגיד לעצמו כשהוא מתחתן ישמעו כולם

אין עוד אופציות וזהו ואז אתה תהיה מאושר עם המנה

סליחה להשוואה לאוכל כן אבל זה מקום שהוא הוא קרוב אלי אבל כשאנחנו אומרים בזוגיות אין עוד אופציות אז שוב יש פה ברירת מחדל. לא אסור לנו להגיע מתוך ברירת מחדל. אני צריך להגיד אוקיי היו ים של הצאות אבל אני בחרתי.

זה כבר מקום יותר גבוה. זה כבר מקום יותר גבוה כי בתוך החיים שלנו אנחנו צריכים לדעת אם דיברנו על השתנות ועל ועל נתוני חיים שמשתנים בתכלס אנחנו בהרבה תחנות בוחרים בבחירות שלנו. שוב. באמת יש הרבה איך אמרה לי מישהי אני מרגישה שאחרי התהליך שעברתי אני מתחתנת שוב עם בעלי כאילו עשיתי פרק ב' אבל איתו יפה והיום כשהייתי בדרך לא יודעת משום מה רציתי לשמוע איזה איזשהו שיעור שהיה וקפץ לי משהו הייתי בכביש מהיר ולא היה לי זמן לשנות ראיתי איזשהיא תוכנית א של מורן קורס והיו שמה זוג הם באמת שדיברו ע על איך הם התחתנו והם היו נורא בוסרים ותה טה טה ואז באיזשהו שלב הם הלכו לאיזשהו טיפול הם מספרים וה האישה נכנסה אני

חושבת לפני הבעל או שהוא נכנס לפניה לא זוכרת והוא אומר קיבלתי קיבלתי את הכפע של החיים המטפלת היא פתאום שמה לי את הדברים למוליניהם והוא יצא והוא אמר לה תראי אני בחרתי בזוגיות הזאת עכשיו את תצטרכי להחליט אם את בוחרת גם ואם בחרנו אז אנחנו הולכים על זה עם כל הכוח ואמרתי לעצמי זאת כזאת אמירה מתוקה זאת אמירה של בחירה

שהם מדברים על תשעה באב ואומרים איך קוראים לתשעה באב? אין לו שם קרא עליי מועד איך אתה קורא לו? מה איך קוראים למועד הזה? לשבור בחוריי. אומרת הרבנית עם אמא מה שובר מה שובר בחורים מה שובר בחורות שאף אחד לא בחר בהם הם לא נבחרו. כי כלהיות נבחר יש פה אמירה. מישהו בחר בך במקום של הבחירה יש ערך מאוד מאוד גדול להיות בוחר ונבחר. יש פה ערך ענק. אז כש

אגב גם לבית המקדש קוראים בית הבחירה

כי הקדוש ברוך הוא בחר בנו זה באמת דבר שאיזשהו מוטיב שחוזר על עצמו ביהדות

נכון נכון כי הבחירה יש בה עוצמה אדירה להיות בוחר כשאת אומרת לבן אדם תהפוך להיות בוחר אוטומטית את רואה אותו מזדכף כן אז כשאנחנו ניגשים לזוגיות ואנחנו אומרים טוב אין שום דבר אחר לא את הזוגיות הזאת בחרתי

בחיר ליבי בחירה ליבי

נכון יש פה עניין זה יש פה יש פה רצון של יש פה עניין של בחירה. כי אם נעמוד תחת החופה ואנחנו עומדים שמה ככה בשיא הרוממות והתרגשות ו ובינו בת הזוג ישאלו אחד את השני, תגיד, למה אתה מתחתן איתי? והוא יקח כךח בגורנו אה

אין עוד אופציה.

לא אבל לא לזה אני התכוונתי. האמת היא גם בהשוואה של האמנות במסעדה אני התכוונתי שברגע שבחרנו והשתמשנו בכוח הבחירה וזה ממקום הכי בחירתי ורצוני לדעת שאין עוד אופציות גם עם המסעדה זה כאילו לתרגל את זה אפילו בדברים הקטנים של החיים איך אמרת אני עכשיו עם המנה הזאת ואני נהנית ואני כי אני נוכחת בתוך הדבר הזה

בדיוק בדיוק זה לנחוח בתוך הבחירה שלי שהייתה כאן ועכשיו היא הייתה הכי נכונה לי. מה יכול לעזור לנו? ראשית להכניס את האמונה. לא אני בחרתי. זה נראה לנו. הקדוש ברוך הוא הוביל אותנו לשם אם עם הוא נתן לנו את את הרגע המיוחד הזה כי יש סיבה ויש מסובב. והוא נתן לנו לקבל את ההחלטה כי זה היה נכון הוביל אותנו לשם. אז עכשיו שואלים אז רגע מה עם הבחירה האישית שלי? כאילו האם יש בחירה? אין בחירה. בסדר, בוא לא ניכנס לזה, אבל אנחנו לא נעסוק עכשיו במורה נבוכים, אבל ברור שזה שאלה שמי שיש לו אותה צריך להעמיק ולפתור אותה עם עצמו. פשוט לא כאן זה האמונה פשוטה, האמונה המשד כרגע להיות בסיטואציה הזאת ולקבל את ההחלטה הזאת,

כי זה הכי טוב בשבילי. אם אני התחתנתי או אם אני בחרתי את החצאית הזאת. זה מה שהיה נכון לי. זה מה שאם אנחנו נדע להסתכל, לפעמים את באה להרים טלפון כן לאן שהוא ולא עונים נמלך או השיחה ממתינה ואת ממשיכה או שאת יודעת יש את הצליל תפוס הזה ואת מתעקשת אם אנחנו נדע לחיות באמת באמת באמונה אז אני אז אז אנחנו נשים לב שזה היה לא נכון לנו עכשיו שיענו לנו או היה נכון לנו עכשיו לקנות את הדבר הזה את מנסה להשיג משהו בכל הכוח וזה לא קורה אם אנחנו חיים באמונה באמת באמת באמונה אז אנחנו חיים במין נתיב כזה זה ש אה אנחנו לומדים לראות איך הקדוש ברוך הוא לא נותן לנו את הדברים שלו יהיו נכונים לנו, לא נותן לנו לשמוע את הצלילים שלו יהיו טובים לנו א נותן לנו לבחור בדיוק את מה שנכון לנו

הכל הכל הוא הוא באמת תחת השגחה מדוייקת ומדוקדקת ואת הרבה פעמים אני אוהבת להמשיל את זה שכתוב כל מצוותיך אמונה כל המצוות הם בעצם באו להמחיש לנו איך אנחנו מגיע מגיעים למקום הזה של באמת להסתכל עלפ על כל פרט בהשגחה, על כל פרט שהוא מדויק לנו, על כל פרט בעיניים של אמונה. זאת אומרת, מה מה אכפת לקדוש ברוך הוא? היא מוצאתי עכשיו את הגרגרים של הלימון מהסלט, כאילו זה נשמע על פניו קטנוני, אבל שמה זה מתחיל. כשאני יודעת שהקדוש ברוך הוא איתי, גם בתוך הגרגרים של הלימון, של הסלט והוא שם איתי, אז אני אכניס אותו לכל פרטי החיים שלי. וכל פרטי החיים שלי זה אומר שאחר כך גם בדברים היותר גדולים אני אדע להסתכל עליהם

באמונה בעזרת השם אבל בלי הדברים הקטנים גם כשאנחנו מגיעים לדברים היותר גדולים זה חסר זה האימון שלנו הוא שם וההפך כן זאת אומרת כשאנחנו נעשה את כל המצוות שאנחנו נראה את הקדוש ברוך הוא בכל דבר ודבר אז בעצם זה כל מצוותיך האמונה ויש את המקום של ההפך אמרה לי בחורה של הספקתי לשבת איתה היום היא אומרת לי א אני לא מתפללת אז אמרתי אוקיי למה אמר אני לא יודעת לא יכולה אה ואז התחילה לשאול אני מאמינה שיש השם או אני לא מאמינה שיש השם אז אמרתי לה בואי ננסה לראות את מאמינה או לא אז היא אמרה אבל אם אני מאמינה למה אני למה אני לא שומרת שבת אז אמרתי אולי את מפחדת להאמין כי אם את מאמינה אז את חייבת לשמור שבת כי את

מאמינה שהוא קיים והוא אמר וזה בדיוק היה הרעיון אז מצד אחד כל מצוותך האמונה אז אני מוצא את הקדוש ברוך הוא בכל המצוות הקטנות שמחזקות אותנו למקום של אמונה ומצד שני אני מפחד לפעמים להאמין כי אז אני חייב לעשות את המצות שלו בדיוק

אה גם על זה נאמר שלא לא עבדו עבודה זרה מתי שבני ישראל חטו אלא בשביל להתיר את מה שהם רצו להתיר אז זה בעצם השורש שמתחבה אנחנו נספיק עוד שאלה

ביי

בבקשה אמ א הבת של אחותי, בת 11, סיפרה לי שאחת הבנות בכיתה מציעה להיות חברה, רק אם היא לא תהיה חברה עם הבת ההיא. זו תחושה של מניפולציה רגשית בגיל ממש ממש צעיר, בת 11. אה, איך מסבירים לילדה לזהות את זה ולהשים גבול?

טוב, אז יש כאן אמא שנורא מפחדת ממניפולציות, כי היא רואה את המניפולציה הרגשית. אני רואה שילדה בגיל בגיל 11, אם אני עכשיו מסבירה לה מה זה מניפולציה רגשית, היא מקבלת את את ההבנה שהעולם הוא עולם שיש בו הרבה אנשים שינסו לסובב אותה מפה ומשם והיא הופכת להיות חרדתית לנושא ולכן צריך להסביר לה את זה בצורה מאוד מאוד מאוד נכונה כי אני לא רוצה שהעילדה שלי תפתח עכשיו איזשהם מגננות ושלא ינצלו אותה בעוד של יכול להיות שכאן לאמא הספציפית הזאת לא אכפת כי היא מפחדת ממניפולציות

אז היא מעדיפה את החרדתיות אז אז אני לא יודעת מה היא מעדיפה, אבל אני אני רואה אני רואה את זה כאן. ולכן צריך א להסביר מאוד בעדינות. אני הייתי לוקחת את זה לכיוון לאו דווקא לזהות מניפולציות, אלא לחדד אצל הילדה את זה שאני לא חברה של אף אחת כשמבקשת ממני משהו מסוים. אני חברה של כולם ואצלנו בבית החברים של כולם. אצלנו בבית לא ממדרים אף אחד. אנחנו לא פוגעים במישהו אחר. בעצם מה שאני גורמת לילדה לשים לב שאני לא ניתנת לסיבוב מכאן ומכאן. אני חברה של כולם. ואפשר מאוד בעדינות לומר, תראי, יש בנות שינסו להגיד לך כאלה דברים, אבל את יודעת, את צריכה לבחור של מי את חברה. אז בעצם לא אמרתי לה, תקשיבי, יש אנשים רעים

בעולם שיעשו לך מניפולציות, אלא אני אומרת לה תקשיבי, שוב, לקחת את המקום של הבחירה, את בוחרת של מי את חברה ואף אחד לא יגיד לך מה לעשות. אגב, את מזהה בשאלה הזאת באמת מניפולציה או שבגיל 11 עוד לא מגיעים לרמות האלה?

לא, אין פה מניפולציה. יש פה ילדה, אני לא הייתי קוראת לזה מניפולציה, כמו שאני רואה ילדה חסרת ביטחון שאומרת לחברה שלה, "תהיי חברה שלי, אל תהיי חברה שלה."

כאילו, היא רוצה לשמור אותה לעצמה. באמת גיל 11 זה הם לא יודעים עדיין מה זה נכון. אה, הם כן,

יש לי תאומי בני 11. בואי תראי איזה דברים אני בשוק.

אני שמעתי עליהם עד היום רק דברים חיוביים.

כן, כפרה עלי. ועוד דבר שרציתי לשאול אותך בהקשר הזה א באמת חברות בלי תנאים זה באמת דבר נכון? זאת אומרת, הרי מה אמרת שאותה אמא צריכה לבוא ולהגיד לבת שלה ש אני חברה של כולם, אבל אין באמת כזה דבר חברה של כולם. גם לא באמת כולם נכונים לי.

בודאי שלא, אבל שימי לב רגע. יש פה אישה שבעצם מפחדת שהעילדה שלה תהיה נתונה למניפולציות של חברות כאלה או אחרות. כן.

בצדק.

יפה. ומה זה חברות בלי תנאים? אין דבר כזה חברות בלתנאים. כשהיא אומרת לאדה שלה, תראי, אנחנו לא פוגעים באף אחד. כן. אנחנו לא משאירים מישהו מבחוץ, היא בעצם מלמדת את הילדה שלה להיות בוחרת. כשילדה לומדת להיות בוחרת, היא גם לומדת לומר מה נכון לה ומה לא נכון לה. כי אם היא מסוגלת לעמוד מול מישהי שכביכול מנסה לעשות מניפולציה, אני לא חושבת ש מניפולציה, אלא מנסה למשוך אותה לעצמה בדיוק. אז ברגע שאנחנו הופכים להיות בוחרים, אנחנו נהיה בוחרים בכל דבר. אז אנחנו נוכל להגיד, תראי, זה לא נעים לי, זה כן נעים לי. כשהיה לי את הצהרון היו היינו עושים להם יוגה שיאצו דמיון מודרך בשיעצו היינו מביאים את הילדים למצב שהם עושים שיעצו אחד לשני נוגעים אחד בשני ושואלים זה נעים לך

אז כשהם היו שואלים זה נעים לך בעצם אנחנו מלמדים אות

זהג שלוש אנחנו מדברים

ארבע כן שלוש ארבע חמש עד גיל שמונה א וזה מאוד חשוב כי אתה בעצם לומד לשתף במה אתה מרגיש מה אתה חשוגל להגיד לא נעים לי בלי לפחד כשיש חברויות את שואלת אם אפשר לתת לתת בחברות הכל לאכאנחנו מלמדים את הילדים שלנו להיות מסוגלים לומר לא לא נחמד לי לא נכון לי עכשיו אני לא יכולה וזה בסדר גמור השאלה איך אתה מביא את זה כן ללמד אותם להגיד את זה בעדינות אבל לדבר את עצמם לא לא בצורה לא נעימה בצורה מאוד נעימה לבוא ולומר זה אני וזה לא נעים לי וכשאנחנו מלמדים את הילדים שלנו לשים את האמת שלהם על השולחן זה הופך להיות משהו מאוד מאוד יפה. נכון, הילדים גם יש להם יכולות, אני חושבת הרבה יותר ממה שלפעמים אנחנו נותנים

להם קרדיט. זאת אומרת, אנחנו חושבים א הם ילדים, הם לא יבינו, הם לא ידעו ואבל אם אנחנו מנסים לדבר אליהם במיוחד במיוחד אני לפחות רואה את זה בכל מה שנוגע לשפה של הרגש הם פשוט אלופים אין להם חיישנים.

אין להם פוליטיקלי קורקט. הם לא הם לא מסתובבים. זה זה זה

זה בלי שום מסכות זה פשוט אז eז והם מדברים את השפה של הרגש הם הם יכולים ללמד אותנו אם אנחנו רק נקשיב להם וברגע שאנחנו א באמת יורדים על הברכיים ומה שנקרא מדברים עליהם בגובה העיניים או אפילו יותר מקשיבים זה מדהים היכולות שלהם היכולות באמת להגיד מה נעים מה לא

נעים אם לא נעצור אותם אם לא נעצור אותם אז הם ימשיכו להביע את עצמם היום היום יש מודעות הרבה יותר גדולה לאמת הפשוטה שהילדים מוציאים. אמרתי אתמול באיזשהו סרטון על על בלעם שהולך עם האתון והוא האתון ככה נלחצת אל הקיר והוא מכה אותה ואני מנסה מפה והוא מכה אותה ואז היא מתיישבת תחת כאילו היא קורעת תחת זה וה והוא רוצה להרוג אותה ואז הקדוש ברוך הוא נותן לה את האפשרות לפתוח את הפה ואז היא אומרת לו תגיד אני פעם עשיתי לך דבר כזה כמה שנים אנחנו מכירים פעם עשיתי לך דבר כזה זה מה שנקרא ויפתח השם את פעטון כמה פעמים הילדים שלנו באים ואומרים אמא את אומרת לי לעשות משהו שאת בעצמך לא עושה ואז אנחנו אומרים או ויבתח

השם את פי האתון מה קרה התחלתי לדבר מה זה החוצפה הזאת בוא נקשיב רגע למה שהוא אמר אומרים שלבלעם נעשה נס שהקדוש ברוך הוא נתן לאתון לפתוח את הפה ולומר את מה שהיה לה ובלעם מקשיב הוא מפסיק להכות אותה והוא עונה בחדות לא סיפרתי לבעלי אומר לי מה הוא היא אמרה הוא אמר רק לא במילים אחרות הוא לא שיחק משחקים הוא לא ניסה לסדר את הדברים באמת הוא שמע אמת והוא ענה באמת. האם אנחנו מסוגלים למול הילדים שלנו להקשיב ולא להגיד איזו חוצפה הגיבה לאישה אחת בסרטון? היא אמרה לי כן אבל לילד לא מותר להגיד הכל לאמא. אנחנו יכולים לעדן אחר כך את הדברים שלו אבל אנחנו ברגע שאנחנו לא מוכנים לקבל את מה שהוא אמר אנחנו מפסידים את הפשטות ואת היכולת שלו להביע את עצמו. אז כמובן לא בחוצפה כמובן בצורה עדינה ויפה.

לפעמים הם אפילו לא מתכוונים להתחצף.

הם לא מתכוונים להתחצף. הם מתכוונים לשים את האמת. לפעמים זה גם דברים שהם הם שומעים שככה מדברים, הם שומעים את הסביבה, זה מילים שהם שמעו בקונוטציה כזו או אחרת, אז הם אומרים אותה, אבל זה לא שהכוונה שלהם לכתחילה היא עכשיו לעשות לך דווקא או להתחצף

בדיוק. בואו נשמע את האמת הפשוטה שיוצאת מהם כשאמא אומרת לילד, אתה לא יכול לעלות עם עוגיות לחדר והוא מסתכל עליו ואומר, אמא, אבל ראיתי אותך אתמול עולה עם עוגיות לחדר. אז האמא ישר תגיד חוצפן, למה אתה מדבר ככה לאמא? מה הילד? זאת האמת ואף לפעמים האמת לא נעימה לנו

זק כי זה זה המקור של הכל לדעתי לדעת שאם הם אמרו לך את זה הם שמו לך מרה מול העיניים הם הזכרו את מה שאת שכחת

כן

וזה זה כל כך יפה זה המקום הזה שרואים את עבודת המידות בא על ידי ביטוי בזרימה של החיים בדברים אפילו הכי קטנים לפעמים אני שומעת דברים מהילדים שאולי זה זה גבוה או אפילו לא הגיוני שילדים יגידו? אז אני אומרת לעצמי, הם הרי לא המציאו את זה, הם לקחו את זה מאיפה שהוא אז בוא בוא נבדוק את עצמנו לפני שנאיר להם. הלוואי שנזכה לזה באמת א לחנוך לנער לפי דרכו מה שנקרא. א אנחנו נעבור לעוד שאלה. ולך להגיד משהו על מה שאמרת חנוך הנר על פי דרכו. אז אחד מהרבנים של גור, אני כבר לא זוכרת מי היה הרבי הזה, הוא אמר, חנוך לנער על פי דרכו, על פי דרכו של המחנך. ככה יהיה הנער. אם המחנך הוא ישר, הילד יהיה ישר עם חזק ביותר. א

בוא נראה. אני מרגיש שכל חיי א אני חי לפי מה שצריך ולא לפי מה שאני רוצה. אני לא בטוח בכלל מה הרצון שלי לפעמים אני כבר בן 49 ולא יודע אם זה נורמלי או סימן למשהו עמוק יותר. אז סביבות הגיל הזה בעצם מתחיל א השלב הזה שאנחנו מתחילים להגיד אוקיי עברתי חצי חיים אני הולך לעוד חצי חיים האם אני רוצה לחיות את חצי החיים שלי הבאים כמו שחייתי עד עכשיו ומתחילות להתעורר שאלות יכול להיות שבגיל 25 30 הוא אפילו לא שם לב שהוא מרצה או

נשמע קצת כמו גיל ההתבגרות

כן זה לא גיל ההתבגרות אבל זה פתאום השלב הזה שאתה מתחיל לשאול כל מיני שמות כן כן כי עברת מחצית מהדרך ואתה שואל בעזרת השם עד 120 לא מחצית אבל

ברעיון

ואתה מתחיל לשאול שאלות ואתה שואל את עצמך איך אתה רוצה לחיות ואם זה מתאים לך והקדוש ברוך הוא נותן את זה לכולנו את המשבר הזה כדי שבאמת נתאפס ונפסיק להיגר עם החיים אלא נתחיל לבחור בחיים ויש דברים שאנחנו עושים אותם מתוקף היותנו אנשים שומרי תורה ומצוות בות כי צריך פה הוא אומר יש דברים שאני רוצה ויש דברים שאני צריך כי צריך ופה זה הזמן לשאול באמת למה אני עושה את זה מה כל מצווה באה ללמד אותי מה יש בה בלי לפחד כיוון שהפנת יש לו רק את התשובה אין לו את השאלה הוא נורא מפחד מהשאלה וצריך לשאול את השאלה כדי שלא תהיה לנו רק תשובה ביד וזה תהיה מצוות אנשים מלומדה אלא לשאול את השאלה ולמה אנחנו מפחדים כי אם אני

אשאל שאלה ואם זה לא טוב לי ואם זה לא נעים לי אז אולי אני לא אעשה לא לפחד בתורה גלום כל כך הרבה עושר עם עין שאנחנו כשנלמד את זה לעומק היופי של זה למה אנשים חוזרים בתשובה כי הם לומדים פתאום את היופי של היהדות והם רוצים להיות שם ובכלל בחיים אנחנו מפחדים לשאול שאלות באמת בסביבות הגיל הזה כי אז אם אם יהיו דברים שאני לא אוהב או לא ארצה

אם התשובה לא תמצא בעיניי אז לא לפחד לא לפחד אולי בגלל זה בגיל ההתבגרות יש להם איזשהיא תעוזה באמת לשאול שאלות לקרות בי הגיו אבל כמו שאת אומרת הקדוש ברוך הוא נתה את זה כדי שיהיה בחירה כדי שהם יסללו לעצמם דרך שהיא אמיתית שהיא בדיוק הקדוש ברוך הוא לא רוצה שאנחנו ניגרר אלא באמת שנהיה בוחרים כל הזמן אנחנו העם הנבחר אנחנו עם שבוחר אנחנו בחרנו בקדוש ברוך הוא

בגלל זה יהודי עונה לשאלה בשאלה

הוא לא מפחד חד ממנה. הוא ממש לא מפחד ממנה. הוא יודע שיש תשובות. זה באמת הגנום של היהודי. הוא יודע שיש תשובה והוא לא מפחד. עכשיו בגיל בגיל ההתבגרות אנחנו הילדים לא מפחדים לשאול שאלות כי אין להם מה להפסיד. אבל בגיל 40 50 אנחנו מפחדים לשאול כי יש לנו מה להפסיד. יש לנו בית, יש לנו משפחה, יש לנו. אז קודם כל צריך לדעת שבגיל 40 50 רובינו מיושבים. אנחנו לא נעשה דברים פזיזים. ואם אנחנו מרגישים שזה כבר קצת יותר מדי, אז ללכת לבקש עזרה, כי באמת אנחנו העם הנבחר, אנחנו העם הבוחר ואסור לנו להישאר מתוך מקום של אוקיי, אני עושה כי זה מה שמבקשים ממני, זה כבר זה זה בלתי אפשרי בגיל הזה. אנחנו כבר לא יכולים לסחוב את העגלה כשאנחנו רק נגררים, נגררים ולא בוחרים.

חד משמעית. אז באמת המקום הזה שלהרגיש שאני במקום בוחר זה הצלת נפשות לפי מה שאת אומרת כי זה שם אותנו במקום אחר לגמרי ולא לפחד לענות לחפש את התשובות לכל השאלות שיש לנו אה אז אפרופו שאלות בוא ניגע בעוד שאלה א שירה בת 38 נשואה ואמא לשלושה מתוקים בעלי הוא אדם מאוד טוב לב אבל כבר תקופה אין בינינו חיבור רגשי, לא ממש ריבים, לא ממש קרבה, קצת כמו שותפים לדירה. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את זה?

יפה. שוב פעם אנחנו מוצאים זוג שכבר מתחיל להתקדם בחיים שלו. אנחנו מתחתנים ואז יש שמה התרגשות ואהבה ומשהו כזה שרץ באוויר ואז מתחילים להגיע ילדים ונהית עייפות ועבודה ומשכנתא והבית והילדים הניקיונות ואנחנו איך

שחיקה שחיקה של החיים

כן ו לאט לאט שהילדים מתחילים לגדול ואת יוצאת ככה מתוך הבואה של הטיטולים והכביסה והזבת מרימה את הראש ואת אומרת היי ומה איתי וזוגיות זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב עבור כל אחד מבני הזוג ואז אנחנו רוצים רגע גם אני פה בסיפור וגם אני פה בסיפור זה לא רק קריירה וזאת זוגיות זוגיות מחזיקה את את ה את ה את בני האדם היא ממש מחזיקה זה ה זה הדבר הזה שמלא אותנו בשמחה באושר בדברים קטנטנים ב יש מחקרים שמוכיחים שאנשים עם זוגיות בריאה וזוגיות טובה חיים יותר

נכון נכון זה נותן ממש טעם איך אמר ר לי מישהי זה המישהו שמכבה את האור בלילה אחריי כן א זה זה מישהו שנמצא שם בשבילך וכשזה כשזה חסר אז ממש חבל וצריך ממש ממש להשקיע אז זה הזמן להתחיל להשקיע ולהתחיל מחדש כמו שהיינו צריכים

ותמיד יש תקווה כמו זאת שנתנו לה תקווה מהשאלה הראשונה אז אנחנו באמת בתוכנית הזאתי למדנו איך להתמודד עם אכזבות ואנחנו מאחלים לכם שהבחירות שלכם יהיו נכונות וטובות תודה רבה לכם שהייתם איתנו שוב בתוכנית משיבת נפש בעזרת השם לתוכנית הבאה בימי בין המיצרים מתחזקים בלימוד המוסר אהבת ישראל ומצוות שבין אדם לחברו ומקרבים את הגאולה ובניין בית המקדש השלישי עכשיו במיוחד לרגל ימים אלו מבצעים גדולים על מגוון ענק של ספרים מרתקים ומחזקים רוכשים את סדרת הספרים ארכיאולוגית תנח חיד של הרב זמיר כהן ומקבלים במתנה את ספר דניאל עם פירוש נזר החזיונות כולל משלוח חינם עד הבית כנסו לאתר התברו שופס או חייגו כעת 073221250 50