הרב זמיר כהן - כללים נוספים לשמירת הבריאות

שלום וברכה וערב טוב. בשיעור הקודם ראינו את דברי הרמבם במה שנוגע לכללי הנהגת הבריאות כשהרמב"ם פותח ואומר שהשמירה על בריאות הגוף זה חלק מעבודת השם כי ככל שהאדם שומר על גוף בריא מעריך ימים יותר מרוכז יותר בעבודה הרוחנית שלו ולא טרוד רק ברופאים, רפואות ובעיות מהסוגים האלה. כשבוחנים את דבריו רואים שהרמב"ם מתמקד בכל תחומי החיים, במה שנוגע לשמירת הבריאות. תזונה נכונה גם באיכות, גם בכמות, מחלק בין קיץ לחורף, אפילו מבחינת התפריט. שבקיץ יאכל דברים שמצננים את הגוף, בחורף יאכל דברים שמחממים את הגוף. ראינו גם שבטבע הפירות והירקות שצומחים בכל עונה זה בדיוק מה שהגוף צריך. הקדוש ברוך הוא ברא שהטבע יוציא בכל

עונה את מה שגוף האדם צריך. אם בחורף עלול להיפגע מדלקות, הצטננויות וכדומה, צריך ויטמין C. אז י השפע של פירות הדר בחורף כל מה שצריך להבריא את הגוף בקי צריך יותר נוזלים יותר פירות שמצננים את הגוף אז זה מה שיש בקיץ פירות כמו הבטיחים וכדומה ומזה נלמד שגם דברים שהאדם לא בדיוק יודע למה זה חשוב לגוף אבל אם זה צומח בעונה הזו זה אומר שזה מה שהגוף צריך באותה באותה תקופה באותו הזמן ראינו גם שהרמבם עומד על כללי עלי הבריאות במה שנוגע לשינה. כמה שעות לישון, על איזו תנוחה לישון, על איזה צד ראינו שלא ישן לא על הגב ולא על הבטן, כותב הרמב"ם, אלא יתחיל את הלילה בשינה על צד שמאל. ובהמשך הלילה יכול לעבור גם לצד

ימין. ראינו שיש היום מחקרים שממש מוכחים את דברי הרמב"ם, שכשהאדם ישן על הצד, המוח מנקה את עצמו מכימיקלים, מחומרים מזיקים. גם לשרירים של הגוף התנוחה הזאת הרבה יותר בריאה כשאדם ישן על הצד מאשר על הגב או על הבטן. מבחינה הלכתית גם יש בזה עניין ראינו. ואפילו מבחינת העיכול, גם במה שנוגע לעיכול, עקיבה נמצאת בצד שמאל, הכבד מצד ימין. וכשהאדם מתחיל את הלילה בשנה על צד שמאל, העיכול נעשה הרבה יותר בריא, הרבה יותר טוב מכל הבחינות, מכל ההיבטים. והיום נתבונן בעוד כמה כללים שנותן לנו הרמבם במה שנוגע להנהגת הבריאות. לפני שנמשיך את דבריו בהלכות דעות שבספר המדע נקרא קטע מעניין שהרמב"ם מביא בספר הנהגת הבריאות שער

שני. הוא כותב כך: "ולא ישכח לעולם לחזק הכוח הטבעי במזון, וכן לחזק הכוח הנפשי בריח הטוב עם הבשמים החמים כמו המור והאינבר בחולאים הקרים וכמו הברדים והדס בחולאים החמים." מעניין מאוד שהרמב"ם אומר שהבשמים יש בהם השפעה של ריפוי על האדם וגם בזה הוא מחלק בין איזה איזה סוג של בוסם והאם זה בוסם שמחמם את הגוף או שמצנן את הגוף. היסוד של הדברים, כמו שראינו שהטבע בנוי על פי שתי מערכות הספירות בתורת הקבלה, יש את שני הניגודים הקיצוניים של ספירת גבורה, שזה כל מה ששייך לצבע האדום שבטבע, דינים, חוזק כמו יין, דם, בשר, כל זה שייך לספירת גבורה. ומתברר שגם בבשמים יש בשמים ששייכים יותר לצד הזה שהם בשמים שהם יותר

מחממים את הגוף ויש מה שנוגע לצד השני שזה בעצם ספירת חסד כמו חלב מים כל מה שלבן בטבע שום שזו אנטיביוטיקה טבעית בצל וכן על זה הדרך אלה דברים שייכים לספירת חסד הקו של הרמבם אמנם הוא לא מדבר כאן על יסודות תורת הקבלה אבל הקו של הרמבם לאורך כל הדרך להיות להיות מאוזן בדיוק כמו שבתורת הקבלה מלמדים שיש את ימין שזה קו ספירות החסד שמאל קו ספירות הגבורה ויש את האמצע החזה שמאזן בין שניהם שזוהיא בעצם מידת תפארת שאדם צריך לשאוף תמיד לאיזון לא להיות אחר הגבורה לא להיות אחר החסד תמיד להיות באמצע גם איסור בישול בשר וחלב נובע מאותו יסוד שיש כאן ניגודים מקצרים לעומת זאת יין ומים דווקא טוב לערבב אותם זה נותן סוג

של איזון אז נקודת המוצא בעצם היא להיות מאוזן. מאוזן בעבודת המידות, מאוזן בתזונה של הגוף, מאוזן בגוף בפני עצמו, בנפש בפני עצמה, ואיזון בין שניהם ביחד, בין הגוף לבין הנפש. זה בעצם סוד ההצלחה בחיים, כפי שהתורה מדריכה את האדם בכל התחומים. רק כאן הרמב"ם מחדש, לא שמעתי את זה היום בעולם הרפואה שמתייחסים לזה, אבל הרמב"ם כותב שגם בבשמים יש בוסם שאדם מריח אותו וזה גורם לו להתחמם ויש בוסם שהוא מצנן אותו. אז אם האדם חולה בחולי של קור שהגוף מצונן, מקורר, צריך דווקא בשמים שישייעו לו דווקא להגיע לחימום. ואם הפוך אז הפוך. בזמנם היו משתמשים המון בריכות. היום משתמשים בריכות יותר לפינוקים. בזמנם היו משתמשים בזה

לריפוי. למשל, בשיר השירים כתוב שמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני. שם שיר השירים מדבר על עם ישראל כשהוא בגלות והוא מייחל ומתגעגע ורוצה קשר עם הקדוש ברוך הוא. אבל במשל זו הרעיה שאומרת סמכוני באשישות. השישה זו עוגיה שעשויה מדבש מאוד מתוקה, מאוד משובחת. אז כשהיא מרגישה חולשה שהיא עומדת לקרוס מרוב שהיא חולת אהבה, היא אומרת, "סמכוני, תחזקו אותי באשישות, בעוגיות המתוקות האלה של הדבש, אני אקבל כוחות." מה זה רפדוני בתפוחים? מה יש לרפד בתפוחים? בזמנם כשאדם היה מתעלף או שהוא שוכב חולה במיטה ויש חשש של אילפון של עיבוד הכרה היו מקיפים את האדם הזה על המזרון מקיפים אותו מסביב בתפוחים זה נקרא

רפדוני בתפוחים מה עושים התפוחים האלה הפירות של היום איבדו הרבה מהכוח של זמנם היום לתפוח אין ריח אבל בזמנם לתפוחים היה ריחות היום יש פירות בודדים שעדיין יש להם ריכות כמו אתרוג, לימון, גויבות. יש דברים בודדים שעדיין יש להם ריחות. אבל אז התפוח היה מדיף ריח טוב כל כך חזק. עד שאדם מתעלף, היו מניחים לידו תפוחים, הוא היה מתעורר. הריח היה גורם לו להתעורר. אז זה רפדוני בתפוחים. רואים שהיו משתמשים בריחות לצורכי ריפוי, עוררות. וככה הרמב"ם כותב, רק הוא מפרט ואומר שהמור והענבר הם טובים לחולאים הקרים כי הם יותר מחמים והורדים וההדס הם טובים לחולאים החמים כי הם מקררים. ממשיך הרמב"ם וכן לחזק הכוח החיוני בכלי

הניגון. הוא אומר כשאדם חולה שישמע מוזיקה. החיזוק של החיות של האדם על ידי מוזיקה יכולה להשפיע על הריפוי של האדם. היום לא שמענו שאדם הולך לרופא ובמרשם כותב לו איזה שירים לשמוע. אבל הרמבם כותב, תדע, חלק מהריפוי זה לא רק תזונה וכדורים, תרופות, יש גם דברים מהטבע. דברים שכשהנפש, כשאדם מחזק את הנפש על ידי שירה טובה, גם הגוף יכול להתרפא יותר. ממשיך הרמב"ם. יכול להיות שיש כאן הפתעה שהרבה מתפלאים, אבל תשמעו את דברי הרמב"ם. ולספר לחולים סיפורים משמחים ירחיבו נפשו ולחדש חידושים יצחק עליהם הוא וכל חבורתו. בקיצור צריך לספר בדיחות לחולה. אומר הרמב"ם אתה מגיע לבקר חולה תספר לו בדיחות. תגרום לו שיצחק. הצחוק

הזה, השמחה שאתה גורם לו זה חלק מהריפוי שלו. יש היום מעט מאוד בעולם הרפואה שמתעסקים עם ההבת הנפשי. היום יותר מתייחסים לכל בצורה טכנית שנותנים תרופות העיקר להתמודד עם החלק הפיזי. אבל אומר הרמבם, אם מטפלים בחלק הנפשי, זה עצמו יכול לתרום לריפוי של האדם. אז נקרא שוב את לשונו. וכן לחזק הכוח החיוני, כלומר את החיות של האדם בכלי הניגון ולספר לחולים סיפורים משמחים ירחיבו נפשו. לבשר לו בשורות טובות. אם קרה משהו עצוב, לא צריך לספר לו. עכשיו הוא חולה, זה לא הזמן שישמע את הדברים העצובים, כי זה רק יעמיס עליו יותר, יכול להזיק לו יותר. הרב אלישיב, זכר צדיק לברכה, כשהיה בגיל קרוב למאה, הוא נפטר בגיל 103, כשהיה

בגיל קרוב ל-100, הוא היה כידוע צלול. אני הייתי אצלו כשהוא היה כבר בגיל 101 ועם שאלות והיה עונה הכל בבהירות וצלילות אבל כשהיה בגיל קרוב ל100 בתו שזו אשתו של הרב חיים קנייבסקי היא הייתה בתו של הרב אלישיב נפטרה שאלו את את החכמים האם לספר לו שבטו נפטרה צריך לשבת שבעה אמרו שלא יספרו לו עד סוף ימיו לא גילו לו שבטו נפטרה למה כי הוא אדם מבוגר מאוד חלש מאוד אוהב את ביתוישמ שהיא נפטרה הוא הצטער היא הייתה מבקרת אותו לפני כן הייתה בה גם היא הייתה כבר עוד מאוד מבוגרת הייתה פעם בחודש מבקרת אותו אז כשהיה שואל מה מה קורה היו אומרים שלא הסתדר לחודש אולי בחודש הבא מתחמקים מתשובות כי באמת בשורות עצובות יכולות

להזיק לאדם שהוא חלוש בגופו צריך את ההיגיון ואת השפיות לדעת מה לספר ומתי לספר לעומת זאת לספר לחולים סיפורים משמחים אומר הרמבם ירחיבו נפשו ולחדש חידושים יצחק עליהם הוא וכל חבורתו היום קוראים לזה בדיחות ספר לו דברים שיצחיקו אותו עצם זה שהוא צוחק זה דבר שמשמח אותו ויבחרו לשמשו ולעמוד לפניו מי שישמח בו כל זה מחייב בכל חולי אומר הרמבם כשאדם חולה ותמיד צריך שיהיה מישהו סמוך אליו במצב שהוא נמצא צריך מישהו שילווה אותו למשל יש תורנות בין האחים האחיות או שמביאים אדם שהוא מכיר בתשלום כדי שיטפל בו. כמה שיותר לבחור אנשים שהוא שמח לראות אותם. כי ככל שיהיו לידו אנשים שהוא שמח לראות אותם זה משפיע פיזית על

הגוף. מרפא אותו הרבה יותר מהר. גם כל אדם צריך לדאוג לעצמו בזמנים של חולי של חולשה שימנע את עצמו מלהחסף לדברים שהם מפחידים שהם מלחיצים לבשורות לא טובות. יאמר עכשיו הזמן שצריך להתרפא לא הזמן להחסף לדברים שיעמיסו עליו ויקשו עליו יש פסוק ששלמה המלך אומר שמועה טובה תדשן עצם כשאדם שומע שמועה טובה זה מדשן את העצם זה נשמע כמו משל אבל הגמרא במסכת גיטין דף נוו אומרת הגמרא תדע שהדברים כפשוטם שם הגמרא מספרת סיפור רבן יוחנן בן זכאי היה גדול הדור בזמן סוף ימי בית שני וראה שהרומאים צרים על ירושלים והיא עומדת ליפול בידם והמצב הרוחני של עם ישראל לא כמו בזמן חזקיהו המלך שהיה תורה כולם היו בקיעים בכל התורה כולה

וסנחריב מלך אשור שם מצור על ירושלים ישעיה הנביא וחזקיהו המלך אמרו לכולם אל תפחדו אנחנו נראה ניסים וככה היה ראו ניסים למה כי היה הייתה רוחניות עצומה כתוב שכל צבא אשור מתו בדרך פלא לילה אחד כולם מתו קם בבוקר סמחריב ראה שהוא ועוד כמה בודדים נשארו חזר בבושת פנים לאשור זה היה באמצע בית ראשון שהיו רבועים בתורה סוף ימי בית שני היה שינאת חינם ראה רבן יוחנן בן זכאי המצב הרוחני לא נותן סיכוי להצלה מפני הרומאים אמר צריך לצאת קניעה להגיע לשלום אולי נשיג משהו היו שם בריונים בירושלים חיים שלא נתנו לו לצאת. הם טענו איפה הגאווה היהודית, נלחם אז נמות אבל צריך להילחם, צריך יש פה גאווה יהודית והוא טען שזה לא

הזמן עכשיו לגאווה. אנשים מתים ברעב. היה ויכוח כזה בסוף הצליח לצאת על ידי התחקמות שעשו. עשה את עצמו מת. ולוויות כן היו נותנים שיצאו מחוץ לירושלים. אותם בריונים שהיו שם שומרים על השערים. כך הוא יצא. כשיצא מירושלים כמו לוויה שעשו לו. קם מהמיטה, ניגש למצבי הרומאי שהיה שם. כשנכנס אמר לו, "שלום עליך אדוני הקיסר." אמר לו, "אתה חייב פעמיים מוות. פעם אחת שאתה קורא לי כסר ואני לא כסר ועל פי חוק אני חייב להרוג אותך, כי אני בסך הכל מצבי. אני הגנרל. כיסר יש ברומא ומי שקורא לי כיסר ואני לא הורג אותו זה אומר שאני משתף פעולה של מרד בכיסר." זה מיטה אחת. מיטה שנייה, למה לא באת עד היום? היית צריך לבוא לעשות

שלום, אתה מנהיגול, אז תדע שאני הולך להרוג אותך. כמה כך אמר לו. אמר לו, אני אסביר לך זה שקראתי לך כיסר, אני יודע שאתה גנרל, אבל מכיוון שבית המקדש עומד ליפול בידיים שלך ואצלנו בתנ"ך כתוב שרק מלך יוכל להרוס את בית המקדש. איפה זה כתוב בתנ"ך? כתוב "הלבנון באדיר ייפול." לבנון זה השם של בית המקדש, ההר הטוב הזה והלבנון אדיר בלשון התנך זה מלך והיה אדירו ממנו זה נאמר על מלך אז מהפסוק הזה אני לומד שאתה מלך אגב מפה רואים את גדולי ישראל איזו התבטלות לתנך הוא יודע שהוא לא מלך אבל כתוב בתנך שהוא מלך הוא אומר לו שלום אדוני המלך מסכן את החיים שלו אבל הוא חי את התורה יותר מאשר את המציאות הוא יודע שהמציאות

האמיתית זה התורה מה שהוא רואה כך זה דמיון ומה שאמרת לי למה לא באתי עד היום? כי יש בריונים שלא נתנו לי לצאת. התפתח דיון ביניהם תוך כדי שמדברים מגיע שליח מאובק רוכב על סוס, קפץ מהסוס, משתחווה לפני אותו מצבי ואמר לו, "הקיסר ברומא מת וגדולי רומא בחרו בך שאתה תהיה הקיסר במקומו." אז תדע שאתה מהיום הקיסר. נדהן. הראשון שביסר לו שהוא מלך זה הרב היהודי. מיד כמובן תהפך לכיוון השני לגמרי נהיה מעריץ שלו. מספרת הגמרא שתוך כדי שהיה מדבר עם הרב נעל את נעליו. אין לו דרך ארץ. מדבר עם גדול הדור אבל הוא מרגיש את עצמו. אז הוא מדבר איתו וממשיך את העיסוקים שלו. כשנעל נעל אחת, לפני שהספיק לנעול את הנעל השנייה, נכנס

אותו שליח מרומא ואמר לו, "אתה הקיסר, המליחו אותך להיות קיסר." טוב, שמח שמחה גדולה. מנסה לנעול את הנעל השנייה, לא נכנסת לו לרגל. מנסה, מתאמץ, אי אפשר. אמר לרבן יוחנן בן זכאי, ראיתי שכבודו חכם גדול של היהודים. אתה יכול להסביר לי מה קרה? הנעלה עם אותה מידה. את זה נעלתי, את זה לא נעלתי. את זה אי אפשר להוציא ואת זה אי אפשר להכניס ישאר עם נעל אחת כל החיים שלו מה יעשה אמר לו גם זה כתוב בתנ"ך שמועה טובה תדשן עצם אתה שמעת שמועה טובה התרחבת לכן הרגל הזאת נתקעה לך בתוך הנעל והרגל השנייה אתה לא יכול לנעול את הנעל השנייה אמר לו טוב מה אני עושה עכשיו נישאר כאן עד סוף החיים אמר לו גם זה כתוב בתנך ורוח נכאה

תייבש גרם. גרם זה עצם קשה. אם היא תהיה לך רוח נכאה, תיכנס לעצבות, אתה עוד פעם תתכווץ. תצווה שיביאו אדם מהשונאים שלך שנמצא בכלא, שיעבירו אותו לפניך עלוך ושוב, שקצת תראה אותו, תתכווץ. ניסה לעשות את זה, הנעל השנייה נכנסה. כנראה הנעל הייתה מאוד מדוייקת. כל הפרש קטן לשם כבר מאוד התפעל ממנו. שם. משך הסיפור שאמר לו לפני שאני חוזר לרומא ושולח מישהו במקומי תאמר לי מה אתה מבקש אז ביקש כמה דברים תן לי יבנה וחכמיה ושירפאו את א רבי צדוק הגמרא אומרת למה לא אמר לו אל תהרוס את בית המקדש אמר לך תבקש מה שאתה רוצה תגיד לו אל תהרוס את בית המקדש אמר רבי עקיבא על זה נאמר משיב חכמים אחור ודעתם יסק לפעמים הקדוש ברוך

הוא סותם לאדם את השכל. אדם הכי חכם. אבל אם הקדוש ברוך הוא רוצה שיקרה משהו, באותה שנייה הוא נועל לו את הראייה. אמנם הוא עצמו, רבן יוחנן בן זכאי, אמר לעצמו, אם אני אבקש הוא יגיד שזה יותר מדי, אני לא אקבל כלום. הוא חשב על הרעיון הזה, אבל אמר, אני לא אבקש כי בסוף אני יצא בלי שום דבר. תפסת מרובה, לא תפסת. אין סיכוי שהוא יוותר על החרבת בית המקדש, לפחות נבקש דברים קטנים שאת זה אני כן אקבל. אבל בגמרא רואים שיש סיכוי גבוה שאם הוא היה מבקש כן היה מקבל. אבל הקדוש ברוך הוא סגר לו את השכל באותה שעה, את החוכמה, את התבונה. רבן יוחנן גדול הדור הקדוש ברוך הוא לא נתן לו באותה שעה שיגיע למסקנה הזאת. היתה אותו

לכיוונים אחרים. המשכתי את הסיפור הזה אף על פי שזה לא נוגע לדברי הרמב"ם חוץ מהקטע הראשון שהזכרנו. כי יש בזה גם מוסר השכל גדול לאדם. כמה אנשים הופכים להיות מתוסכלים עשרות שנים בגלל טעות כלכלית שהם עשו. אדם עבד, חסך 300,000 שק, חצי מיליון שקל, השקיע בעסק, הכל נמחק לו. כמה כאלה מרגישים לאחר מכן כמה אני טיפש, כמה אני לא שווה שום דבר? הדימוי העצמי שלו יורד לאפס. והוא אומר, הנה אתה רואה, טעיתי טעות כזו גדולה. אז הוא אומר שאני בלתי מוצלח והאמת צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא משיב חכמים אחור ודעתם יסקל יתכן שאתה חכם גדול אבל פה הקדוש ברוך הוא סגר לך את השכל למה כי הוא רצה שהכסף הזה ילך לכפרת עוונות לגלגולים

קודמים לך תדע איזה חשבונות שמיים יש לבורא עולם שהוא רצה שהכסף הזה ילך אבל אל תיכנס לעצבות בשביל זה אל תיכנס מתוך זה לדיכאון לדימוי עצמי נמוך תאמר מה שהיה היה יש איזה כפרת עוונות בעניין ניין הזה מכאן דף חדש שם הקדוש ברוך הוא סתם לי את השכל אבל זה לא אומר שאני קבוע לא מוצלח הדימוי העצמי של האדם הוא מאוד חשוב זה יש ללמוד שם מהגמרא הזו אבל מה שנוגע לענייננו רואים בגמרא שהפסוק ששלמה המלך מדבר עליו ששמועה טובה תדשן עצם ורוח נכאה תיבש גרם זה לא רק עניין של משל אלא ממש המצב רוח של האדם משפיע על הבריאות של הגוף לכן כל אדם צריך לדאוג לעצמו להיות תמיד בשמחה, לשמוע שיעורים שמחזקים באמונה וביטחון, לקרוא

ספרים שעוסקים באמונה וביטחון, לחנך את עצמו להיות תמיד בשמחה. גם אם יש לו קשיים והתמודדויות מסביב, צריך לדעת שהמוח ניתן לשליטה. כמו שהשרירים של האדם יכול לאמן אותם ואז הצורה שלהם משתנה. גם את המוח האדם יכול לשנות. רגיל לחשוב בצורה מסוימת, יכול לשנות את החשיבה לכיוון אחר. לחנך את המוח, לחשוב בצורה שונה. אם בעבר היה נתקל במצב מסוים, היה מגיב בזעם, בכעס, בעצבות, בתסכול, יכול להפוך את זה למצב שהוא יתעקל באותו מצב והוא מחייך ושמח ואומר הכל לטובה, הכל משמיים, אין מה לדאוג. מחזק את כולם. במקום שיבואו לעודד אותו, הוא מעודד את האחרים. וזה ביד האדם. גם כאן כדאי שנקרא עוד קטע מדברי הרמב"ם בפרקי משה מאמר

יז הוא כותב כך ההפסד יקרה במידות מהרגל הדברים הרעים כלומר זה שאדם יורד במידות שלו יש אנשים נולדים עם מידות טובות ובמהלך החיים משחיטים את עצמם מקלקלים מזיקים את עצמם איך זה קורה שהאדם יורד במידות שלו הרי הוא נולד עם מידות טובות יש אחד נולד עם מידות בעייתיות אבל יש אדם נולד עם מידות טובות או שהוא בזה טוב ובזה יש לו מה לתקן לכל אדם יש את הניסיון שלו אבל במידות הטובות הוא יכול לרדת בהם לא שאם הוא נולד מידה טובה הוא ישאר כל החיים במה זה תלוי אומר הרמבם ההפסד יקרה במידות כלומר הקלקול של המידות מהרגל הדברים הרעים אדם שמרגיל את עצמו בדברים רעים הוא יראה לאט לאט שהמידות שלו מתקלקלות כמו שבמידות טובות

למדנו בשיעורים הקודמים איך האדם יכול לבנות את עצמו במידות טובות גם אם הוא נולד, יש לו אופי מולד מסוים שהוא שלילי או נרקש והוא יכול אחר כך לשנות אותו. גם לצד השני אותו דבר. אז הוא אומר כך מהרגל הדברים הרעים במאכל ובמשתה. אדם שמרגיל את עצמו לתאוות של אכילה, של שתייה, שותה דברים שהם מסובבים לו את המוח, אוכל דברים שהם בעלי תאווה גדולה ובראיית מה שיראה הוא ובשמיעת מה שישמע. אומר הרמב"ם, עוד גורם מקלקל שאנשים לא שמים לב אליו. וכמה זה חשוב בדור שלנו. הוא אמר את זה על זמנם, שלא היה את כלי המדיה שיש היום. מה היה אומר בזמננו? בראיית מה שיראה הוא ובשמיעת מה שישמע. אדם יכול להיות עם מידות טובות, אבל אם

הוא רואה דברים של הנהגות, רואה אצל אחרים, הנהגות מקולקלות, הוא יכול לקלקל את עצמו. אדם שמטבעו הוא נאמן, הוא אדם ישר, אבל רואה כל הזמן סרטים שיש שם קלקולים וחוסר נאמנות של בעל האישה ואישה לבעלה, עם הזמן הוא יראה שגם הוא נופל באותו עניין. אף על פי שהוא תמיד צלד מזה וזה לא הוא. אבל אם הוא מכניס את עצמו לאווירה כזו של מילים לא נקיות, של דיבורים גרועים, של התנהלות שלילית, הוא עצמו הופך להיות אדם שלילי. גם אם בילדותו הוא היה נקי וטהור. יכול לקלל את עצמו. וכמה באמת שומעים לו פעם אנשים מבוגרים. הוא אומר, "כשהייתי ילד, איזה טהור הייתי, איזה נקי. ואני לא יודע, היום אני מרגיש כל כך קליפות מסביב. וממש

כאילו עטף את עצמו בקליפות, נהיה אטום. אין לו יותר רגישות רוחנית שהייתה לו כשהוא היה ילד. והוא לא יודע שמה שגרם לעצמו זה הנקודה הזו שמזכיר הרמב"ם שאדם יכול להזיק לעצמו בראיית מה שיראה הוא ושמיעת מה שישמע. אז מה הפתרון? יאמר לעצמו, אני שולט בעצמי, לא נותן לעצמי לראות סרטים מהסוג הזה, לשמוע חברים שמדברים בצורה שלילית. אם יש חברה כזו שמדברת דברים לא טובים, אני בורח מהם. נבחר חברים אחרים, נחליף חברים. כל אדם יכול לבחור לעצמו את החברה שהוא חי בחברתה. אם הוא רואה שהחברה הזו מורידה אותו מבחינה רוחנית, אומרת המשנה, הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע. אבל אתה אומר, לא, אני אהיה איתו, אני שומר על עצמי. אתה

עכשיו שומר על עצמך, אבל לאחר זמן אתה לא יכול לדעת לאיפה תגיע. כמה אנשים שנכנסו למקום עבודה שהחברים שם לא שומרים, העובדים לא שומרים על פה נקי, מנבלים את הפה, מקללים והוא לא כזה. בשבועות הראשונים הוא מזועזע, אבל הוא אומר, "טוב, אני בא לפרנסה, אני לא חבר שלהם." לאחר זמן הוא שומע את אותם מילים וזה כבר לא מציק לו, הוא התרגל. אחרי שנה פתאום הוא רואה שהוא מדבר כמותם. מה שפעם גרם לו לצמרמורת, לזעזוע, פתאום הוא הופך להיות כמותם. למה? כי הוא חי בחברה כזו. לכן אומר הרמב"ם, האדם צריך להיזהר לשמור על עצמו. לא לראות מה שלא צריך לראות, לא לשמוע מה שלא צריך לשמוע. אל תגיד אני מחוסם. אתה עלול להתקלקל. ואדרבה,

תמיד להתחבר לטובים. כמו שהפסוק הראשון שיש בתהילים אשרי האישר לא הלך בעצת רשעים ובדרך התאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגי יומם ולילה אדם כזה והיה כעץ שטול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו גם הילדים שלו יהיו טובים יראו דוגמה טובה איך אבא מתנהג איך אמא מדברת הילדים יעתיקו את זה לעצמם גם פה צריך לראות כמה לשמור על הילדים שלנו שלא לרשום אותם לבתי ספר ספר שהחברים מגיעים עם אייפונים ודיבורים לא נקיים ונחספים לסרטים לא נקיים. אחר כך מה יעשה הבן ולא יחיטה אפילו עם ההורים הכי טובים. אבל אם החברה היא חברה כזו שסוחפת לי חוזות לא בריאים אז הילד גם כן רוצה לצאת למועדונים, רוצה

לצאת לכל מיני שטויות שיש לו. וההורים אחר כך כהובים ועצובים. אבל אם מראש מחנכים את הילד במוסדות חינוך תורניים, את הבנות בית יעקב, מקומות שבאמת על פי התורה מחנכים את הילדים, אז הילד גדל בסביבה. שאם בכיתה אחד התלמידים אמר מילה לא נקיה, מיד הצוות מטפל בזה. לא נותן לסחף הזה להגיע למחוזות שאינם טובים. לכן אומר הרמב"ם שצריך להיזהר בראיית מה שיראה הוא ושמיעת מה שישמע. מסיים את דבריו ואומר ופעמים רבות יהיו המידות הרעות סיבה לחולאים הוא אומר תדע שזה גם עובד יש לזה השלכה נוספת כשיש לאדם מידות רעות אז לא רק שמבחינה רוחנית הוא ירד אלא המידות הרעות יכולות להביא את האדם להיות חולה חולה פיזית כי אם יש לו

קנאה ותאווה ושנאה הוא יכול לעשות שטויות כאלה הוא אחול בתוכו מהקנאה שבו המידות הרעות יכולות לגרום לאדם נזקים בריאותיים. אבל כשלוקח לעצמו את ההדרכה הנכונה, מפקח על עצמו, לא נותן לעצמו לזרום להיכן שיבוא, אלא יש לו ביקורת עצמית. מה אני רואה, מה אני שומע, עם מי אני מתחבר. אדם כזה זוכה להיכנס למסלול חיים שהוא גם נכון וגם עושה אותו מאושר בחיים. נעבור כעת לדברי הרמב"ם. נמשיך במקום שעצרנו שבוע שעבר בהלכות דעות שבספר המדע, הלכה יב. כאן הוא ממשיך בתזונה הנכונה לפני שהוא עובר לכלל של ה של פעילות גופנית ועוד כמה נקודות שנוגעות לבריאות הגוף. הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים וכל שכן בימות הגשמים וצריך האדם

לאכול בימות החמה שני שלישים מה שהוא אוכל במות הגשמים כלומר בחורף לאכול יותר מאשר בקיץ בקיץ שותים יותר מאשר אוכלים במקום אחר הוא כותב שאנשים מבוגרים צריכים לשתות יותר מצעירים צעירים צריכים יותר אנרגיה אז יותר אוכלים אנשים מבוגרים צריכים להקפיד יותר על שתייה מאשר על אכילה. וכאן הוא פותח ואומר, הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים. אדם שהוא קטן עדיין, צעיר, דבש ויין, כמו שאומרת הגמרא, שהיין מיעותו יפה ורבויו מזיק. עמדנו על כך בהרחבה בשיעור בשבוע שעבר. אבל כאן הוא אומר שהזקנים, היין גורם להם לחימום וזה טוב להם לעת זקנה. יין בדרך כלל הכוונה מהול במים, כמו שדיברנו בשבוע שעבר, וכל שכן בימות הגשמים שאז

צריך להתחמם יותר. אז הוא אומר שהדבש והיין יש להם תכונה שמחממת, אבל צעירים ישמרו על עצמם יותר מהעניין הזה של הדבש והיין. כלומר, ישתו, אבל תמיד לדעת את המינון האכון שלא להישחף. השבוע פרסמו בהידברות, באתר של הידברות פרסמו כתבה על הנתונים של מה שקורה היום אצל צעירים במה שנוגע לאלכוהול ורואים את התגובה של משרד החינוך אמרו אמרו ולא אמרו כלום. הבאתי את זה כאן שנראה קצת את ה לפחות ניקח מוסר השכלה לעצמנו נקרא כמה קטעים מתוך הכתבה תחקיר שערך ידיעות אחרונות מעלה ממצאים כואבים בנוגע לשתיית אלכוהול בקרב צעירים במסיבות למרות החוק האוסר מכירת אלכוהול הקטינים מתחת גיל 18 מצליחים הצעירים לרכוש את הבקבוקים

ולשתות באופן חסר אחריות ומסוכן הורים מסיירת הורים מתארים מראות כואבים בהם הם נתקלים צעירים שוכבים מעולפים דם נוזל מהאף, הם לא מגיבים, חלקם בוכים בכי היסטרי ומתחננים שלא נקרא להורים. יש פה עוד פירוט. דוקור טל סניר, מנהלת היחידה למתבגרים בבית החולים איכילוב, אומרת, "ילדים שהשתקרו במסיבות מגיעים אלינו כמו פגועי מוח. הם לא מגיעים לכאב. הם רוצים להשתקר אבל לא יודעים לשתות ושותים המון." היא מציינת שמדובר בכמות בלתי נדפסת של ילדים ששותים בדרכם למסיבות. אחד המופיעים במסיבות שנערכות במועדונים אמר כי לדעתו וכאן זה ציטות מתוך לשונו של אותו אדם שרגיל להופיע במועדונים משרד החינוך צריך להתעורר אם זה ימשך

כך בסופו של דבר אנחנו נהיה מדינה של פושעים ועבריינים ויהיה מפחיד להסתובב ברחובות הילדים משיגים אלכוהול במגוון דרכים ושותים המון פרופסור אמוס רולידר ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת טוען כי מדובר בחוסר עקיפה של המשטרה. עכשיו תראו מחפשים אשמים. מי השם? המשטרה. וכן בחלק מרכזי של ההורים. להורים יש חלק מרכזי בתופעה. כך טוען הפרופסור. אין יראת כבוד, אין נורמה. אני אומר לכל הורה בארץ הזאת, תהיה אתה סייר את הורים של הילד שלך, תצא תראה איפה הוא נמצא. אם אתה רואה שהמקום לא בשבילו, שלוף אותו הביתה. אל תפחד ממנו. מה קרה? אז את מי מאשים הפרופסור? את המשטרה ואת ההורים. מה התגובה של משרד

החינוך? תגובת משרד החינוך לתחקיר היא מערכת החינוך מפעילה תוכניות התערבות מגוונות בנושא שתיית אלכוהול והסכנות הכרוכות בצריכת אלכוהול. התוכניות מותאמות לגילאי התלמידים והן מופעלות גם במסגרות החינוך הבלתי פורמליות. עד כאן תגובת משרד החינוך. כשקוראים את הדברים האלה זה כמו אדם ש קורא איזה מחלה מסוכנת וכולם מדברים מסביב ולא נוגעים בנקודה הנכונה. מה הנקודה האמיתית? למה הצעירים האלה מרגישים צורך באלכוהול? אומרים להורים תשלפו אותם. נו אז הוא יברח מהדלת השנייה. אז היום לא. מחר הוא כן ילך. המשטרה תנסה לאקוף. כמה היא יכולה לעקוף. מה יצא מזה בסוף? משרד החינוך מסבירים לילדים שזה מסוכן ילד בגיל 15 16 תסביר

לו שזה מסוכן הוא רוצה אלכוהול יש בכלל עם מי לדבר השורש של הבעיה אדם שמרגיש לא טוב עם עצמו ריק לו עם עצמו הוא מחפש לברוח אלכוהול אישון כל הדברים האלה בעצם זה סוג של בריחה זה מכניס את הצעיר לכמין בואה כזאת הוא מרגיש שעכשיו הוא מרחף למעלה התנתק מהמציאות אין כאבים ואין צער. הפתרון הוא לא כל הדברים שנאמרו כאן. הפתרון לתת תוכן לילדים, למלא אותם בתוכן. אני מדי פעם מוסר שיעורים לתלמידים בגילאים האלה בעולם הישיבות, גילאים 15, 16, אתה רואה מה מעסיק אותם בכלל? מי בכלל מהם חושב אפילו לדון על אלכוהול? זה לא נושא לדיון בכלל. יש לי שני ילדים בגילאים האלה של גיל ההתבגרות. אתה רואה שזה לא נושא שאתה צריך בכלל

לדבר איתו. הוא לא מרגיש צורך בכלל. זה משעמם אותו כי כל היום שלו רבוי בתוכן. יש לו בבוקר את התפילה שהוא מגיע לתפילה. אחר כך יש לו את הארוחת בוקר שם בישיבה. מתחילים שיעור. יש שיעור מוסר, שיעור הלכה, גמרא. מה זה לימוד גמרא? לימוד גמרא זה בעצם מה שהם לומדים היום. סדר נזיקין. הם לומדים מה שסטודנטים לומדים באוניברסיטה. משפטים הם לומדים את זה עכשיו. הכל סדר נזיקין, דיני ממונות, אבל זה על פי חוכמת התורה, לא על פי חברי כנסת או החוק המנדטורי והטורקי והאוטומני והגרמני. פה מה לומדים הסטודנטים באוניברסיטה למשפטים? מה הם במקום שילמדו משפט עברי לומדים את החוקים של אומות העולם שזה אבסורד. פרופסור נחום מקובר,

שהוא חיבר ספרים על המשפט העברי, הוא כותב שלפעמים הוא נדרש לתת הסבר לשופטים, לפרופסורים מרחבי העולם שאומרים אנחנו לא מבינים אכם, אתם הנחלתם לאנושות את כל הערכים המשפטיים, אז אתם במדינה שלכם, כשיש לכם שאלה חוקתית, אתם בודקים מה אומר בית המשפט בגרמניה או מה הפסיקה באנגליה? למה לא לפי המשפט העברי? יש לכם את התלמוד, יש לכם את התנ"ך. אומר, אני מתקשה להסביר להם. הקימו מדינה עברית והחוקים על פי הגויים. זה אבסורד. נער בגיל הזה יושב לומד דיני ממונות, לומד פסיכולוגיה, כל השיחות מוסר שמלמדים אותם. איך להתגבר על כעסים, עבודת המידות, איזה הוא גיבור הכובש את יצרו, איזה הוא מכובד המכבד את הבריות. אל תחכה

שכולם יכבדו אותך. אתה תכבד אותם, תקבל כבוד. וכן כל המשפטים היפים והחכמים, כל שיחות המוסר שיש בישיבות ומזה עוברים למסכת אחרת, מסכת שבת, מסכת קידושין, כל סדר נשים כמה ידע אדם מקבל. התורה שלנו הפוך בה והפוך בה דכול בה. מסיימים ללמוד באחת, יש להם הפסקת אוכל וקצת מנוחה. בשלוש חוזרים ללמוד עוד הפעם סדר בקיאות. בבוקר למדו עיון יותר בעמקות, אחרי צהריים זה יותר היקף ידיעות. משעה 3: עד שעה 7: יש להם אחר כך תפילה, ארוחת ערב. ושוב משנה לומדים יש כאלה עד 9 וחצי יש כאלה 10 וח יש כאלה 11 לפעמים אני נכנס לחדר של הבן שלי אני אומר לו מספיק כבר 12 לך לישון והוא הוא רוצה להספיג עוד קצת בגמרא כשמשווים את זה לכאלה

שמסכנים עם רקנות ריק להם מה הוא רואה כל היום רואה סרטים שרק מכניסים אותו לפחדים ולחצים מה היום הסרטים מראים להם שלא לדבר על השחתת המידות וקלקולים אפילו המתחים החרדות שצעירים נחספים אליהם מכל הסרטים שיש היום מה זה תורם לו לחיים לא חוכמת חיים ולא בניית האישיות, רק לחשוב על יצר הרע ועל תאוות ובנים על בנות ובנות חשבות על בנים. כמה אנחנו כהורים צריכים לחשוב לעצמנו כשהילדים עדיין קטנים. אי אפשר בגיל 15 להגיד לילד, תפסיק לכת למועדון, לך לישיבה. אם זה לא בא ממנו, אם יש לך לדבר בכלל. אבל עוד כשהם קטנים, כתוב בפסוק חיצים ביד גיבור, כן? בני הנעורים, כמו חץ ביד של הגיבור. כל זמן שהוא היה ביד שלך אתה יכול

לכוון לכאן או לשם. אחרי שירית והחץ יצא מהיד, פתאום אתה מסתכל אומר טעות זה חבר שלי היית צריך לחשוב על זה לפני לא אחרי שירית החץ באוויר אתה לא יכול להחזיר אותו עכשיו בני הנעורים הם כמו החיצים ביד של הגיבור כשיצאו מהיד הם כבר לא בידיים של האדם אבל יש גיל שהם עדיין בידיים של ההורים כאן האחריות שלנו כהורים לכוון אותם למוסדות חינוך נכונים אחר כך כשיגדלו כל אחד יבחר לעצמו את הדרך שלו אמר לי פעם בחור באחד הסמינרים של הערכים אומר אני גדלתי כחילוני ואני אומר לך שלי לא נתנו בחירה לכם הדתיים יש בחירה לי לא הייתה בחירה כי אתם הדתיים גדלתם בתלמוד תורה למדתם תורה למדתם הלכות למדתם משנה יודעים מה מותר מה

אסור על פי היהדות גדלתם עכשיו יש לך בחירה אם אתה רוצה לקיים את מה שלמדת או שאתה רוצה לעשות דברים אחרים כמו שאתה רואה בעולם אבל הוא אומר אני בכלל לא ידעתי מה זה יהדות לא לימדו אותי בכלל לא ידעתי שאסור להתגלח בסכים. לא ידעתי שיש מושג שנקרא שמירת נגיעה. שבת חשבתי שאפילו דברים בסיסיים בהלכות שבת הוא לא ידע שאסור לכתוב, שאסור לכתוב, לא ידע את הדברים האלה. אז הוא אומר, "ליי בכלל לא הייתה בחירה. אתם יש לכם בחירה. אותנו גידלו כמו בבועה סגורה כזאת. הפתרון זה לא מה שהם כותבים כאן שהמשטרה תעקוף, שההורים ירוצו אחרי הילדים. הפתרון הוא לגרום לילד שהוא בכלל לא ירגיש צורך, שהוא רוצה להתנתק מהעולם. איזה

הומללות זו שילד מרגיש כל כך רע לו שהוא מרגיש צורך אני רוצה לשתות כדי להתנתק. איפה שמענו דבר כזה שילד בגיל 15 16 כבר רוצה להתנתק מהעולם לא טוב לו עם החיים שלו פה שלא לדבר עם הנזקים האחרים ש הבריאותיים שיש בכל העניין הזה כשיש תוכן יש מילוי יש שמחה ההבדל בין היצר לבין היוצר היצר אומר לאדם תעשן תשתה אלכוהול תיכנס לבואה תדמיין שטוב לך ואז מה קורה כשהבואה נגמרת בואה של אלה שהילדים עושים עם הבל בלוני סבון. ברגע שמתפוצץ, נוחט לקרקע המציאות, מרגיש כואב יותר מאשר לפני. זה היצר. היוצר אומר לאדם, אני אלמד אותך להנות מהמציאות עצמה. אתה לא צריך להיכנס לדמיונות כדי להנות. אתה תהנה מהמציאות עצמה. תלמד את

התורה שלי, תלך בדרך שלי, אתה תרגיש לך תוכן סיפוק, יש לך שש ימים תעבוד, ביום השביעי תשבוט. דווקא ההפסקה הזאת שאתה לא נוסע ולא מדליק ולא מדבר בטלפון אתה תרגיש אחרת. כך גם טהרת המשפחה, כל המצוות כולם שיש בתורה, הקדוש ברוך הוא אומר לאדם, תהנה מהמציאות. יש לך את מעגל השנה עם כל החגים היפים, כל זה גיוונים, שמחה, איזון. ואדם מגיע לאושר אמיתי בחיים. אבל גם אדם שאומר אני לא בדרגה הזו, אבל את הילדים ישלח למוסדות חינוך תורניים. יש היום ברוך השם הרבה מוסדות חינוך תורניים שאפילו בתים שההורים לא שומרים שבת אבל הילדים לומדים במוסדות חינוך תורניים ויש להם את הכלים גם הצוות מקבל שם הדרכה איך לנתב נכון את

הילדים באופן שלא יהיה התנגשות עם ההורים ועם המשפחה נחזור לדברי הרמבם הוא ממשיך בהנהגת הבריאות פרק ד' יג לעולם ישתדל אדם שיהיו מאב רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט וזה כלל גדול ברפואה כל זמן שהרי נמנע או יוצא בקושי חולאים רעים באים אומר הרמבם כל אדם צריך לדאוג לפנות את הפסולת מגופו הזכרנו כבר שבמקום אחר הרמב"ם כותב שכל הוצאת הפסולת מהגוף נועדה להכניס את האדם לענווה שלא ירגיש שהוא הפך להיות אלוהים בגלל הכסף בגלל השלטון בגלל שהוא הפך להיות איזה אדם בעל משרה שכולם שומעים לו כשהוא הולך להתפנות הוא רואה מה יוצא ממנו מביא שאתה לא אלוהים, אתה בשר ודם. זה נועד להכניס את האדם לענווה. אבל כאן מבחינת

הנהגת הבריאות, אומר הרמב"ם, צריך לדאוג שהפסולת לא תישאר בתוך הגוף. ברגע שאדם מרגיש צורך להתפנות, שיתפנה. אם מרגיש שיש לו עצירויות, ישתדל. יש תזונה שונה. זה אני מדבר טבעית, לא כדורים כימיים וכדומה, שאדם יכול בפרט כשהוא קם בבוקר יש דברים מסוימים שאם הוא אוכל אותם, שותה אותם, זה גורם יותר ל לגוף לתפקד בצורה יותר בריאה, לפנות את הפסולת. כי פעמים שאדם יכול להיות עצבני ולחו, צועק על כל העולם והוא לא יודע שזה רק בגלל שהוא שהוא סובל מכך שהגוף לא הוציא את הפסולת שבתוכו וזה מזיק לו נפשית, אפילו מלחיץ אותו והוא לא מקשר בין הדברים. ובפרט שכשהפסולת בגוף, גם הגוף לא מתפתח בצורה נכונה. ועוד כלל אחר אמרו

בבריאות הגוף. כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע. מה זה אינו שבע? זה מה שראינו לפני כן שהוא מסיים לאכול רבע לפני שהוא מלא לחלוטין ויחוט כמו רביע מסביעתו. שלא יעמיס על עצמו יותר מדי מזון. אז כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה, מתעמל זה מלשון עמל, לא חייב להיות מכון כושר, שהוא מעייף את הגוף, לא יושב כל הזמן, גם יש לו זמנים שהוא מזיז את הגוף, מפעיל אותו ויגע הרבה ואינו שבע, ומעב רפין, כלומר שהוא מתפנה, אין חולב בעלה וכוחו מתחזק ואפילו אוכל מאכלות הרעים. אומר הרמב"ם, תדע, אפילו אם התזונה שלך היא לא הכי טובה, אבל אם אתה מקפיד על הדברים האלה, אתה שומר על בריאות הגוף. תזונה לא בריאה בזמן הרמב"ם זה לא מה

שיש היום כל התעשייה שיש היום מדבר על הדברים שהוא הזכיר למעלה שהם מהטבע אבל לא כל כך בריאים על זה הוא אומר שגם אם אכלת דברים לא כל כך בריאים אבל תקפיד על הדברים האלה להתעמל לא לאכול יותר מדי מאב רפין אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק וכל מי שהוא יושב לוטח ואינו מתעמל מרגיש שיש לו כסף או שסוג העבודה שלו זה עבודה שלא מפעילה את הגוף או מי מי שמשה נקביו מתאפק הרבה או מי שמעב קשין יש לו עצירות אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה כל ימיו יהיו מכאוים בכוחות השש והאכילה גסה לגוף כל אדם אדם שאוכל כמויות גדולות של מזון כמו שם המוות והוא עיקר לכל החולאים תראו איך הרמבם מתייחס לאכילה מרובה רוב האנשים

בעולם מבינים שממה אפשר למות ממחסור במזון אומר הרמבם ריבוי מזון שאדם מכניס לגוף יותר מדי אוכל, ידע זה כמו שם המוות לגוף, מזיק לגוף ושיפעיל את הגוף. יש אנשים שגם כשיכולים להפעיל את הגוף מתעצלים. רואים את זה. אדם נוסע למשל לפגישה. יש לו פגישה בשעה 5: לקח זמן כי אולי חשש מפקקים, אבל לא היו פקקים. מגיע ברבע לחמש. הוא יודע עד הפגישה יש לו רבע שעה. רואים אותו מחפש חניה הכי קרובה למשרד. אם היה יכול להיכנס עם הרכב לתוך המשרד בקומה החמישית, היה נכנס. אבל יש לך הזדמנות. יש לך רבע שעה, תעשה הליכה, תכנה את זה קצת רחוק. אם אתה ממהר, ממהר. אבל אם אתה יכול לנצל את ההזדמנות הזו, אתה אדם עסוק, אין לך הרבה זמן

ללכת, אבל עכשיו אתה יכול ללכת רבע שעה. למה לא תנצל את ההזדמנות הזאת? תעשה הליכה. בפרט אם זה מקום שהאוויר טוב, הרמב"ם כותב במקום אחר שאוויר שהוא לא צלול הוא קורא לזה האוויר של העיר. האוויר של העיר אמנם העיר של זמנם לא היה מכוניות ופיח ותעשייה. אז הוא מדבר על העיר של זמנם שהיו בהמות ושמתאות שהבתים היו מאוד צפופים והרחובות היו מלוכלכים ומוזנחים. אז היה הייתה בעיה של זיהום אוויר מסוג אחד. היום זיהום אוויר מסוג אחר. אבל הרמב"ם כותב שהאוויר של העיר דומה למים אחורים. אדם שותה מים אחורים מלאים בבוץ, זה לא טוב. גם כשהוא נושם אוויר כזה, זה לא טוב. ואוויר נקי היערות והמדברות כותב הרמב"ם, זה כמו אדם

ששותה מים צלולים ונקיים. רק המים נכנסים לקבעה והאוויר נכנס לראות. כמה צריך להקפיד על אוויר נקי? אז כשיש הזדמנות לאדם אוויר נקי יעשה הליכה ינשום עמוק ישחרר את הגוף ירגיש את עצמו רענן ובריא תראו יש מקומות אדם מגיע למעלית צריך לעלות קומה אחת הוא יכול לחכות רבע שעה בתור בשביל להעלות קומה אחת למה כי אם יש מעלית כאילו יש עוון לעלות במדרגות יש לך הזדמנות תעלה במדרגות תפעיל את עצמך אם אתה לא יכול לא יכול מבחינה בריאותית אדם המבוגר. אבל אם בידו לעלות במדרגות, אדרבה, גם אם יש מעלית ויש לך זמן, תנצל את המדרגות. כושר לא חייב להיות מכון כושר. צריך בשעות היום לנצל כל מיני הזדמנויות שיש לאדם להפעיל את הגוף.

וזה מה שהוא אומר. כל מי שהוא יושב לוטח ואינו מתעמל או מי שמשה נקביו או מעב קשין אפילו אכל מאכלות טובות ושמר עצמו על פי הרפואה כל ימיו יהיו מכאובים וכוחות השש. ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו שם המוות והוא עיקר לכל החולאים ורוב החולאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים כלומר תזונה לא נכונה או מפני שהוא ממלא בתנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים כעת עובר הרמבם לכללי הרחיצה איך להתרחץ גם בזה יש כללים אני לא אקרא את כל לשונו נאמר בקצרה הרמבם אומר שכשאדם מתרחץ במים חמים שלא יסיים את הרחיצה במים חמים, אלא לפני שהוא יוצא יעבור לפושרים יותר ומהפושרים יעבור ליותר פושרים עד שיגיע למים צוננים.

צוננים לא חייב להיות קרים ממש, אבל לסיים את הרחיצהלא במים חמים. וההסבר היום בעולם הרפואה ידוע. מים חמים פותחים את הנקבוביות של האור, מים קרים סותמים את הנקבוביות של האור. ברפואה הסינית ידוע שכשהנקבוביות של האור פתוחות, אם נכנס רוח זה גורם לא רק להצתננות אלא סוגים שונים של מחלות בגוף האדם. אז כשאדם מסיים במים קרים הוא סוגר את הנקבוביות גם כך מרוויח שלא יהיה זיהומים הוא מחוסן יותר לקור החיצוני לכן אומר הרמבם אתה מתרחץ במים חמים לאט לאט לקראת סיום תלך בהדרגה פושרים פחות פושרים עד שתגיע לצוננים שוב לא חייב להיות צוננים שאדם מרגיש מהם שלא בנוח אבל לא לסיים במים חמים כשיצא אדם מן המרחץ ילבש בגדה

ויכסה ראשו בבית החיצון כדי שלא תשלוט בו רוח קרה ואפילו במות החמה צריך להיזהר רוב האנשים בקיץ לא מקפידים לצאת לאוויר הפתוח כי מרגישים מה יש בזה אוויר חם. אומר הרמבם גם במימות החמה הרוח שנכנסת דרך הנקבוביות של האור מזיקות ולא ישתה מים קרים בצתו מן המרחץ. הוא מדבר על מרחץ חם. היה לו חם בפנים לא ישתה מים קרים. הניגוד הזה הוא לא בריא. ואם צמק שיצא מן המרחץ ואינו יכול למנוע עצמו יערב המים ביין או בדבש וישתה. מה יש ביין ודבש? ראינו למעלה את דברי הרמב"ם. מה התכונה שלהם? לחמם או לקרר? לחמם. יין ודבש מחממים. אז כשאדם יוצא מהמרחץ, הגוף שלו חם. אם מיד שותה מים קרים, מזיק. אבל הוא אומר, אני מרגיש שאני צמם

מאוד. אומר הרמב"ם, אין לך ברירה. אתה חייב לשתות מים קרים. לפחות תכניס יין בפנים ודבש. אף על פי שזה קר. אבל לפחות האיכות היא איכות שמחממת את הגוף בחזרה. שוב, נקודת האיזון. וימסך בשמן במרחץ במימות הגשמים אחר שישתף הרי זה טוב בחורף הוא אומר לפני שיוצאים לקור אדם שסך את עצמו בשמן לפני שיוצא לקור סוגר את הנקבוביות כך שומר על עצמו היטב לקראת סיום ההנהגת הבריאות כותב הרמבם כך שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים וכל שתצא ביותר הגוף קלה וכוחו קלה וחייו עובדים והוא שאמר שלמה בחוכמתו, אל תיתן לנשים חילך, אל תיתן את הכוח שלך לנשים כי זה כוח הגוף וחייב ומאור העיניים. הרמב"ם טוען שזרעו של האיש הוא לא

כמו הפרשה של רוק או של דמעות של העין, אלא מזה יכול להיווצר אדם. זה מיצוי של הגוף. הוא בא לדבר עכשיו מההיבת הרפואי, לא מהעניין של זרע לבטלה, שהזוהר הקדוש אומר דברים כל כך חמורים על אדם שנכשל בעניין הזה. גם בגמרא כתוב, הגמרא אומרת שאדם שמוציא זרע לבטלה כאילו הביא מבול לעולם. פעם לא הבינו מה הקשר למבול. מבול אנושות שלמה ושחטה בנוזלים. ופה פעם חשבו שבסך הכל יש פה בן אדם אחד כל זרע. אבל היום יש מיקרוסקופ. מסתכלים במיקרוסקופ רואים מאות מיליונים של תאי זרע שהם פשטים. נמצא שאדם שמשחיט זה מבול. מאות מיליונים שכאלה שיכלו להיות בני אדם והשחיט אותם. כמה צריך להיזהר מהדבר גם מההיבת הרוחני בעיקר. אבל פה

הרמב"ם מדבר מההיבת הבריאות והוא ממשיך ואומר כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכוחות השש ועיניו כהות. למה? כי זה מיצוי של כל כוחות הגוף יכול להיווצר מזה אדם ורח רע נודף מפיו ומשכיו ושיער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות ושיער זקנו ושכיו ושיער רגליו רבה שיניו נופלות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו זאת אומרת את כל כוחו הוא מוציא החוצה אז זה מדלדל ומדלל את כל המצבור של החומרים הבריאים שיש לו בגוף לא כמו שיש היום רופאים טיפשים הולכים לבתי ספר אומרים לילדים זה בריא זה בסדר זה יש להם תאוות לרופאים האלה, רוצים להרוס גם את החיים של הילדים. צריך לדעת, אומר הרמב"ם, זה הפוך. גם ברפואה הסינית בדיוק אותו

דבר. גם שם מזהירים על העניין הזה. מסיים הרמב"ם, כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורנו, אני ערב לו שאינו בא לדכולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות. ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו. אלא אם כן היה גופו רע מתחילת בריאתו, כלומר נולד עם איזה מום. אז פה אומר הרמבם, הכללים שלי לא תופסים באדם שנולד עם מחלה. או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, כלומר בשנים הראשונות כשהיה צעיר הרס לעצמו את הבריאות, אז שלא יצפק שהוא זקן, מתחיל להתנהג על פי הרמב"ם, שפתאום הכל יסתדר. אם הוא הרס לעצמו, הרס. או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם, כלומר שמה שנקרא כוח עליון, דבר שהזיק לעולם. וכל

המנהגות הטובים האלו שאמרנו, אין ראוי לנהוג בהן אלא הבריא. אבל החולה או מי שאחד מאיבריו חולה או מי שנהג מנהג רע שנים רבות, יש לכל אחד מהם דרכים אחרים והנהגות כפי חוליו, כמו שהתבאר בספר הרפואות. ושינוי וסת תחילת חולי. וסת בלשון חז"ל זה הרגל. אז תחילת השינוי של ההרגל של האדם זה תחילת חולי במילים אחרות אדם שרגיל לתזונה מסוימת שלא יעבור בפתאומיות לסגנון אחר של תזונה אם הגוף רגיל לתפריט מסוים אז הגוף כבר יודע לפרק את את אבות המזון להשתמש בחומרים שנכנסים לגוף ולבנות את מה שהוא צריך אז אם האדם בפתאומיות עובר לתזונה שונה לחלוטין הגוף לא יודע להתמודד עם זה אז אם קיבל הנחיות נכונות יעשה את הדברים בהדרגה זה מה שהוא אומר כאן שינוי וסת תחילת חולי שינוי ההרגל זה תחילת חולי เฮ