"שלוש פעמים עברתי השתלת כליה": מושיקו שרון על החיים לפני ואחרי

אני בעצם עברתי בשלושה שלושה השטלות בשלושה וריאציות שקיימות היום לאנשים לקבל תרומת קליה ואז בעצם אני עובר את ההשתלת כליה השלישית ותודה לאל מתחזק בבית חולים יום הוא הושפז איזה שבועיים ככה וחוזר לחיים אחרים כאילו חדשים לחלוטין אין שלוש פעמים בשבוע יש מלא זמן פנוי וזה כל החיים פילו משתנים מקצר לך בדיוק מתנת חיים זה

זה קשה להסביר ואני אומר את זה כי אני עברתי את זה שלוש פעמים. השתלת קליה. השתלת קליה היא השתלת איברים הנעשית למי שסובל מאי ספיקת כליות קרונית. ההשתלה מקנה לו קלית הכינה. הטיפול קיים מאז שנות ה50 של המאה ה-20. מושיקושרון, שלום.

אלן. מושטל קליה בפעם השלישית

השלישית יש דבר כזה כן כנראה זה המתנה שקיבלתי ככה נולדתי זה לא משהו של אמצע חיים זה מה שקיבלתי ועם זה אני חי

מה זה ככה נולדתי

אה נולדתי בעצם הייתי הבן ה שישי משפחה שלנו לאמא שלי היו כבר אה ארבע בנים ובת וכשנולדתי אמרו לה בעצם יש לך ילדים בוגרים בבית בריאים כולם ברוך השם תוותרי על הילד הוא לא ישרוד כאילו השתן בעצם עלה לי בגוף והרס לי את שתי הקליות המקוריות שלי ונולדתי בעצם בלי כליות א זה מונח הרפואי כליות דיספלסטיות א ומה שקרה הייתה הרופעה אחת שהצילה אותי א זכרוני הברכה בבית חולים ברזילאי באשק אשקלון שהיא באמת נגז את כל השתן והצליחה איכשהו להשאיר אחוזים בודדים ששרדתי איתם עד איזה גיל שבע וזהו ככה בעצם התחיל הסיפור

זה מדהים כי נולדת שאתה אומר נולדת זה לפני 32 שנה העולם הזה שהפך לכל כך מוכר של תרומות כליה לא היה קיים אז ודאי לא בהיקפים כאלה אולי מקרים בודדים בודדים אה ואתה מכיר אותו טומ איתנו אתה גם פה בשביל לספר עליו אבל אני חוזר שנייה למשפט המזעזע תפוטרי עליו תתרגם לנו את זה הלכה למעשה מה אמרו ל

מה הכוונה תשאירי אותו פה מה

כן הילד כאילו לא ישרוד רפואיד זה משהו שלא כדאי כאילו זה יש לך ילדים בריאים בבית תעזבי ואמא שלי לא הסכימה ונלחמה ואמרה להם אם הוא יהיה בסדר אני רוצה אני אגדל אותו הכל כאילו לא ויטרה כך יצא הייתי בבית חולים מן הסתם הרבה יותר זמן מילד רגיל את הברית שלי עשו לי בבית חולים במחלקה לא שחררו אותי וזהו ואז אז יצאתי בעצם לחיים. זה גם כמובן אני מעריך זיעזעת המשפחה קצת לגדל עכשיו פתאום ילד מיוחד בתוך בית שכל הילדים כבר גדולים ביני לבין אחי השני שבע שנים וזה שינה להם בעצם את כל הטעם המשפחתי מה שנקרא

מצריך איזשהו שינוי היסטרילי בתוך הבית

בין היתר כן אני גם היה לי רפלוקס בעצם עד גיל שש לא אכלתי מהפה בכלל היה לי גסטרוסטום זה נקרא זה היה פקק בבטן ישירות לקיבה ואמא שלי בעצם הייתה מכינה אוכל בבלנדר עם מזרקים כאלה של ליטר וחצי ובעצם מזריקה לי את האוכל לתוך הבטן ישירות וככה בעצם אכלתי כמעט

במשך שש שנים לא נכנס כלום

כלום הייתי שותה במבוטי אמרה שזה היה הייתי אוהב כי זה היה לי נמס בפה אבל שום דבר פיזית רוב המאכלים היו דרך גסטרוסטורם אני אפילו זוכר שכבר בגיל שבע הוציאו לי אותו בערך כבר הייתי קצת יותר גדול גדול בועברתי בית חולים וכולי.

תראה, אתה משהו שחוץ מתרומות כליה אני מניח שאתה צריך לפגוש המון הורים שמגדלים ילד,

דים קמוני. כן.

כן. זה זה מאוד סיפור שהוא מלידה. יש את החוויה ש שאתה מבין שלפחות מבחינת התיק הרפואי אתה משהו שהוא שונה מכולם, אתה משהו ש שאתה כמו כולם. איך אה אני שואל כרגע לא על ההתמודדות הרפואית, על כל הנלווה,

על ההתמודדות החברתית. זה שונה כי כאילו אף פעם לא ראיתי ב במוגבלות הזאת שלי כנטל מגיל קטן תמיד הייתי מתפער בה כאילו היו אומרים אה אתה זה שאוכל מהבטן כאילו תמיד אומר להם כן הייתי אצל הרופא וזה תמיד הייתי מספר אפילו את הייתי ילד מאוד אינטלקטואלי בדיבור שלי כאילו הייתי מדבר גם מגיל קטן ובעצם לא הייתי מתבייש בזה כאילו פשוט הייתי מההפך מפער את זה וככה כנראה בדיעבד אני מעריך אמא שלי חנך אותי פשוט הייתי מספר כן אני עושה הייתי היום אצל הרופא והייתי ממש מדובב את זה ומספר את זה יכול להיות שזה תודעתית בנה לי ביטחון על זה ולא ראיתי בזה אף פעם חוסר אלא חוזק

תן רגע של שבירה בילדות

ווא יש המון אנחנו נקבל כן אתה מצד אחד אומר מצד אחד אומר לא לא ראיתי אפילו מוגבלות אז איך אני מתמודד עם המוגבלות

לא יש אין ספק יש המון א אם נגיד ניקח את זה נקרא לזה במרכאות התקופה הכי קשה. א התחלתי ללמוד לימודים ב-2016 א בסליחה ב-2013 לימודי הנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים שזה העסק שלי ושל אשתי היום וב-2015 קרסה לי ה ההשתלת כליה השנייה שלי. אם עכשיו נעשה סדר נגיד לטייים של ההשתלות אני בעצם עברתי בשלושה שלושה השתלות בשלושה וריאציות שקיימות היום לאנשים לקבל תרומת כליה. כאילו א מה הכוונה? החזקתי עד גיל שבע עם הקליות הנטיביות שלי המקוריות ואז בגיל שבע העבירו אותי לבית חולים שניידר שזה בית חולים הכי טוב בארץ לילדים ושם בעצם התחלתי להיות הילד של הבית חולים אפילו היה במשך 30 שנה תמונה ענקית שלי בכניסה לבית חולים

ואפילו באתי לדבר ב-30 שנה לבית חולים הרצאתי את הסיפור שלי מול נשיא המדינה והיה ממש כאילו עשו עליי סרט מאוד מיוחד ההשתלת קליה הראשונה קרתה בגיל שבע שזה נס בפני עצמו אה אמא שלי לי היא הייתה דתיה כאילו היא דתיה והכל הלכנו יחד לרב א הרב ניר בן ארצי בזמנו והוא אמר לה תקשיב הוא סיפחה לו את הסיפור שלי הוא אמר לה את רוצה להציל את הבן שלך צריכה לעשות דבר אחד היא אמרה לו מה אומרת אמר לה תשימי כיסוי ראש תראי ניסים ואז א היא שמה אבא שלי היה טיפה נגד זה א לא זה הם באמת תווכחו וזה ואני אמרה אני בשביל לא מוותרת על זה באמת היא שמה את הכיסוי ראש שבוע אחרי קיבלנו טלפון מבית חולים שניידר ב12 בלילה שיש תרומת

קליה תגיעו מהר שבוע אחרי וזה בעצם הייתה התרומת כליה הראשונה שלי הגיעה דרך עמותת אדי שזה העמותה שאנשים חותמים על כרטיס

בדיוק לתרומת איברים

א

אין מגבלת גיל כי הרי אין תורם כליה בגיל שבע

זהו אניזה הייתי כבר בן תשע בהשתלה הייתי איזה שנתיים בדאליזות אין גם תורם קיליה בגיל תשע,

נכון? אין. זה

אז זה קליה של אה

אז לא היה אלטרוואיזם, כאילו לא היו לא היה אלטרואיסטיות כל כך, לא היה מודעים לזה, לא היה מתנת חיים, כל הכבוד להם. א ה

בעצם ילד בגיל תשע הוא מקבל קליה של אדם בוגר,

כן? שנפטר ובאותו רגע מהר מהר, מביאים אותו לבית החולים ומשתילים את האיברים שלו. בש

אתה חי אתה ובעיקר אורך. בימים שיכול להיות שעוד שעתיים, עוד שעה אני בחדר ניתוח.

בדיוק. זה היה הסיטואציה. הייתי עושה דאליזה פרטוניאלית, שזה בעצם דיאליזה בבית. בעצם אמא שלי הייתה צריכה לקחת חדר לאחד האחים ובאמת כמו שאמרת לעשות אותו סטריאיליזציה לגמרי כאילו הוא היה בסטרילזציה מוחלטת וכל יום הייתי מתחבר מ800 בערב עד 8: בבוקר למכונה שבעצם מנקה מנקזת את כל הנוזלים מהגוף. וככה ילד מגיל שבע תע יושב במיטה בערב רואה טלוויזיה משחק עם אמא והיא יושבת לידי עם כפפות עושה את כל מה שצריך מטפלת בי א וככה ממתינים בעצם להשתלה וכשזה קרה

מקבל את הטלפון תגיעו מהר

בדיוק היא קיבלה את הטלפון בערב ופשוט עזבה הכל צרכה בבית יש וכולם לא הבינו מה קרה והיא שמה אותי באוטו וטסה לבית חולים יותר מהר מאמבולנסה אתה יודע אחרי זה הסיפור מתפתח וכבר הגיע גם גילינו מי זה שנהרג ואפילו אחרי ההשטרה נסענו לירושלים אל המשפחה שלו

מותר לפרסם

אה כן אמ נער שנמחץ בשער חשמלי בכניסה לאיזשהו קיבוץ בירושלים אה והוא בעצם הלכנו אחר כך ופגשנו גם את המשפחה ואת ההורים וזה מאוד מאוד מרגש אני אפילו צילמו את זה ויש לי את זה בערוץ יוטיוב שלי היה ממש ממש מרגש אבל לצערנו ברפואה בהשתלת כליה מן המת הגוף יותר דוחה מאשר מן החי כי אתה יודע עד שבן אדם נפטר והגופה מתקררת ו האיברים נפגעים עד שמביאים לה כדר ניתוח עד שזה מובילים את זה בצידנית בקור וזה וזה אז זה עובר האיבר עובר איזשהו שוק עד שהוא נכנס לגוף חדש וההתקלמות שלו הרבה יותר קשה למה כי הגוף שהוא שקיבל אותו הגוף שהוא הכנס אליו תוקף אותו א ואז בעצם זה החזיר זיק בערך שנה כמעט והתחילו לראות הדרדרות ואז

אמרו לי אמא שלי תקשיבי כאילו זה לא יעבוד כי עומדת להעלם את צריכה למצוא עוד הוא יחזור לדאליזות וצריך למצוא לו עוד הפעם

התדרדרות זה אומר לחזור למצב הקודם או הדרדרות זה אומר הדרדרות שאף אחד לא יודע איפה הוא התייצר

לא הדרדרות זה לחזור למצב הקודם שזה בעצם להיות תלוי במכונה התחיל באמת להידרדר להידרדר ואמא שלי את העצמות נפש לא נורמליות היא לא ויטרה ומצאנו עמותה בארצות הברית שנקראת הודן דונר sociy שהיא בעצם הלך היא כורגן דונרסטי זה היה תרומת איברים על פי ההלכה והם עשו בעצם מצעד מאוד גדול במנהטן והטיסו אותי ואת אמא שלי למהטן ועשינו ממש שמו אותי על פודיום בגובה איזה 7ב מטר ועשו תהלוכה ענקית בעיר וסיפרו את הסיפור שלי עכשיו באותה תקופה זה היה ב-2009 לא היה פייסבוק כל ה

התחיל להיות פייסבוק אבל עוד לא כמו היום לא היה כמו היום את הרשתות החברתיות היה מה שהיה באמת זה היה יוטיוב והיה מודעות מאוד מאוד קטנות ביוטיוב ומה שקרה התחילו פרסמו את זה בארצות הברית העמותה ובמקרה מן השם כמובן הכל מהקדוש ברוך הוא ראה את זה בחור בשם אריקסוים והוא גר בקנזה סיטי בארצות הברית. הוא בעצם נוצרי. משפחה שלו, ההורים שלו נוצרים חווה ענקית בקנזס. הוא החליט להתגייר. הוא והבת זוג שלו הם התגיירו. אה והוא החליט לעשות את המצווה. כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם הומלו. והוא סיפר והוא גם מספר בספר והוא סיפר בעיתונות אז שעשו עלינו המון כתבות. הוא אמר אני ראיתי מושיקו היה ילד בן תשע. הבת שלי בת

10. אם היא הייתה במצב הזה הייתי רוצה שמישהו יבוא ויציל אותה. ובאמת הוא הגיע מקנז רחוקה שלח מועמדות לעמותה עשה בדיקות דם שמה דאגו להכל וזה והקדוש ברוך הוא עשה שהריקמות התאימו ברמת ה99 פס9 הכל התאים

איזה סיפור תרומה אנטרוואיסטית של

תרומה אנטרוואיסטית גוי שהתגייר שלא מכיר אותי בכלל לא ראה קצת עליי ביוטיוב איזשהיא מודעה קטנה ותמונה שלי באתר שלהם ופשוט החליט לחצות חצי עולם ולהציל אותי זה כאילו היה

וואו וזה היה סיפור מטורף. זה פתח מהדורות חדשות, עשו עליי כתבות מהCN ובעיתונות והכל הכל הכל יש לי.

אתה זוכר את הפגישה הראשונה בעיניכם?

כן. אז הביאו את אריק לארץ ונפגשנו בבית חולים שניידר וזה היה אני בדיוק הייתי מחובר למכונת דאליזה אז הפו

הקמפיין במתם התרומה בפועל

בישראל

תתרחש בישראל.

כן. הביאו אותו במיוחד מחול ללאץ. הביאו אותו עם א לבית חולים שניידר ושם ביצו את ההשתלה ובעצם אה הכרתי אותו שמה אה הייתי בדיוק מחובר למכונה דאליזה אז לא עשיתי את הדיאליזה הפריטונאלית שזה בבית עשיתי דאליזה אמו שזה בבית חולים זה להגיע שלוש פעמים בשבוע לבית חולים לארבע שעות זה קשה נורא גם היינו גרים מאוד רחוק מפתח תקווה אבל א ככה היה והוא בעצם בא ופגש אותי ממש בחדר בחדר של דיזה הגדול עם כל הילדים מסביב עם כל התקשורת ועם כל הזה והוא אמר משפט שאני לדעתי זכרות לי בזיכרון גם הוא דיבר על זה המון אומר אני הגעתי ואני רואה את מושיקו הקטן ואני כמובן מתמקד בו ואני באתי לתרום לו ואני רואה את כל הילדים מסביב ואני אומר הלוואי והיו לי 40 כליות לתת ככה אתה ככה אתה ככה אתה הוא אמר זה היה חוויה כאילו

איזה דבר זה

הוא איש א ובכל אופן כך הכרנו ואחרי השה השתלה גם כמובן נשארנו בקשרים וטסתי אליו והוא חזר לארץ והוא חזר לבר מצווה שלי. כל הברמצווה שלי הייתה יחד איתו שהוא הגיע מחול ו א לאירוע עם אשתו והילדים ואנחנו בקשרים ממש ממש טובים עד היום כאילו לא ניתקנו קשר ואז בעצם כן תודה לילה השטלה שלו הייתה בגיל 11

ב-2004 אה 2004 והיא החזיקה לי תודה לאל עד 2015 10 וח 11 שנה א ובמהלך הזמן הזה זה פשוט אתה השתלת כלי עבורים זה כאילו אתה פשוט קבל את החיים שלך במתנה. אחר כך הגעתי כבר לכיתה א' ובגלל כל הבעיות הרפואית יצא שלא למדתי כמעט א' בג בכלל לא הגעתי לבית ספר הרבה אשפוזים הרבה זה כל העניין של תרומת קליה זה קרה בגיל תשע בערך כיתה גד ואז א זה השפיע במובן הזה אבל תמיד איכשהו חזרתי על הזה ואחרי השתנה של אריק אני זוכר תחושת עצמאות לא נורמלית הייתי עושה מה שבא לי כמה שבא לי כמובן ברמת ההיגיון וזה היה לי כיף כשגדלתי וזה ילד של מושב וזה לנסוע על טרקטורון וזה לעשות משהו. לא הייתי עושה דברים נגיד שאסור. אסור לי

לרכב על סוס אז לא רחבתי על סוסים כמו שם. גם היום כן אבל כן טיילתי עם חברים עם אופניים והתהפכתי ועם טרקטורונים התהפכתי ועשיתי דברים כאילו כמו ילד רגיל לחלוטין. אף פעם לא מנעתי מעצמי דברים כאילו אמרתי תמיד אני אעשה. כמובן לא דברים שהם לא רציונליים ויכולים חס ושלום לפגוע בי אבל א ניסיתי בעצם אה אתה יודע לשחות הלימון ולהיהנות מ בדיוק לחוות את החיים

לחות חיים רגע אז הדלפת לנו שב-2015 קורה משהו מבחינה רפואית

כן

מתרומה שהחזיקה מ-2004

זה התרומה של

א כן

אז מה שהיה בעצם ב-2 2012 סיימתי לימודים והגעתי תיכון והגעתי בעצם לצומת דרכים בחיים שלי ניסיתי להתגייס לצהל. לא היה אז מודעות כמו היום. היום לצורך העניין יש אפילו אנשים על הרצף שנכנסים לצבא ומגיעים למקומות מעולים ואני לא הצלחתי. כאילו לא רצו לקבל אותי תופס ויטור. אפילו אם תשבור רגל אין לך ביטוח ברמה הזאת. כאילו ואני החלטתי לוותר עם כל הרצון הטוב. חשבתי על שירותי ולא לא הסתדר. ובסוף יתרתי. והיה לי תקופה של איזה שנה שעזרתי להורים שלי בעסק כאילו שלהם הייתי עושה כמו קולב בואונינג כזה צמידו לי אוטו לך תעזור למפעילים לפועלים תיסע לפה טיסע לשם תביא לזה הייתי מאוד תקתקן אז זה משימתי אז מאוד אהבו את זה

א והיה לי את העצמאות שלי בערב חברים התחילו להתגייס אז אתה יודע המעגל החברתי לאט לאט מצטמצם זה התגייס כבר הוא בצבא זה זה אמרתי אני חייב למצוא משהו לעשות עם עצמי ואז לקחתי אחריות מלאה על החיים שלי כמו שקראתי לזה בספר אה אמרתי מה אני לומד? התחלתי לחקור, הלכתי לקורס מיכאל מטעם ביטוח לאומי שעושים את זה לנחים ואחר כך מצאתי איזשהו היה לי איזשהו זיקה לעניין של עיצוב ותכנון והייתי הרבה אנחנו גרים במושב אז הרבה הייתי שובר לאבא שלי את הבית משפט מסדר את החדר שלי כל האחים שלי לאט לאט התחתנו עזבו את הבית אז הייתי שובר את הקיר הזה ומגדיל את החדר שלי כל מיני כאלה אז אמרתי אולי זה הזה שלי א החלטתי שאני הולך

ללמוד אדסדר חלות ועיצוב פנים. עכשיו מאוד מאוד רציתי לעשות תואר והיה אותות של הקליה שהיא בעצם מדרדרת קצת של אריק. ובאותו הזמן מי שלבותטה אותי בבית חולים שניידר, עובדת סוציאלית שאני מאוד אוהב ואני מקשר איתה עד היום אה שבעלה אדריכל והבת שלה בדיוק הייתה בתואר אדריכלות. דיברנו על זה, סיפרתי לה ואמרתי, תשמע, הבת שלי היום עושה תואר ראשון בדריך לות זה נורא נורא קשה, זה סזיפי, זה חמש שנים, אתה בדיוק במצב עם הכליה מאוד רגיש, אני אומרת לך תתחיל לנדסאי, אחר כך תרצה להשלים לתואר, תמיד אפשר. אה, לקחתי את זה כעצה טובה, הלכתי לביטוח לאומי, עשיתי את התהליך, למדתי כאילו דרך הביטוח לאומי וברוך השם התחברתי לנושא

והתחלתי בעצם ללמוד ב-2013. זאת אומרת סיימתי יב ב-12 שנה של זה ו-13 כבר התחלתי להיכנס לשוב פעם לספסה לימודים גם סזי חמש פעמים בשבוע אבל זה שנתיים וחצי לעומת חמש הרבה יותר קליל

קח אותנו ל-2015 תחזיר אותנו ל

זהו ואז התחלתי באמת הלימודים לעולם לא השתמשתי בעניינים הרפואיים שלי וכבר זה התחיל מאוד מאוד להידרדר אה היה לי בעיה א בנושא ה של הניכוז מהגוף כאילו השתן שלי לא הצליח להתנקז מהגוף טוב. היה לי המון המון דלקות חוזרות בגוף במערכת השתן והרופאים לא ידעו ממה זה. עשו לי ניתוח מאוד מאוד קשה ב-2012 של הוצאה של כל הקליות מהגוף. זאת אומרת הוציאו לי בעצם את שתי הקליות המקוריות שלי והשאירו לי את המושטלות ולא רצו כדי לראות אולי הם גורמות לדלקות. ולצערי זה לא עזר. זה לא היה זה. ומה שגילו זה בעיה בשלפוחית השתן שהיא לא מצליחה בגלל שהיא הייתה מורחבת מלעידה כי היא צברה המון המון שתן ועלה לי לזה אז היא לא מצליחה

לרוקן את עצמה זה משהו גם נוירולוגי גם עם שריר של הגוף וזה ואז התחלתי לבצע צינטורים עצמיים שזה משהו נורא נורא קשה לילד קטן בן 15 הייתי התחלתי בערך בגיל 15 כבר כמעט 15 שנה ואז הקליה התחילה להידרדר כי שיש עצירת שתן השתן עולה והוא מגיע לכליה המושטלת והוא הורס אותה והייתי בן 15 קיבלתי את זה מאוד קשה היה לי מאוד קשה לעשות את זה ואתה מגיע לגיל 17 ו16 17 18 וזה חברים וזה מסיבות וזה בירות וזה אלכוהול והתחלתי גם לשתות אלכוהול שאסור למושתה לכייה בהחלט אבל זה היה מהתסכול ומהבסה וכבר די הקליה הולכת אז כאילו מה הייתי ילד טיפש

וגם הפחד לחזור אחורה זאת אומרת כל כך אה צלחתי עד עכשיו כל כך הרבה אתגרים

כן ניסיתי ליהנות מה ממה שנשאר בעצם ואז בעצם התחלתי עם עניין הצינטורים וזה לאט לאט ידרדר והקליה לאט לאט ידרדרה ואז התחלתי לעבוד עם ההורים על סיפרתי והגעתי ללימודים בלימודים עצמם ממש 2014 היה ממש הידרדרות חמורה כבר שהגוף לא יכל לנקס את עצמו בכלל ובעצם הייתי הולך הייתי כמעט ארבעה חודשים הולך ללימודים עם קטטר קבוע עם בלונית ועם שקית שתן בעצם בברך כאילו הייתי הולך לשירותים פשוט פותח פקק כל איזה כמה שעות זה מתנפח הולך פותח פקק ומוציא את השתן כמו אנשים שהם מאושפזים במחלקות בבית חולים והייתי הולך ככה ללימודים ואף אחד לא היה יודע מתחת למכנסיים א היה איזה ערב שכבר הבדיקות כמובן עוטו וכל הגוף עוט הייתי

מאוד מנופח אתה מגיע למצב שאתה מתנפח עליתי לישון את זה אחר צהריים וקמתי והתחלתי לצעוק לאמא שלי אני לא רואה כלום כאילו אני לא רואה שום דבר אומר לה אמא אני לא מצליח לראות מה זה מי לקח לי את את הזה מאחרי? אני לא מצליח לראות דברים וינתי מה קרה וזה ואז התעלפתי לא זוכר כלום ואז הובילו אותי באמבולנס לבית חולים בלינסון א במשך הייתי זה אני זוכר את התאריכים זה קרה ב-15 לראשון 2015 התעוררתי ב-18 לראשון 200 כאילו שלושה ימים הייתי בסוג של

תרדמת קומה

עכשיו מה קרה למה בעצם לא ראיתי הגיע הגעתי לבית חולים הכניסו אותי חדר טראומה והכל הגעתי למצב של לחץ דם של 220. זאת אומרת זה מצב קטסטרופלי. ואפילו שהייתי מורדם ומונשם בבית בטיפול נמרץ, בעצם אמרו לאמא שלי, תשמעי, הוא לא יחזור להיות אותו דבר. יכול להיות שהוא יקום ואיזה וריד יתפוצץ במוח, אולי קרה משהו, יהיה קצת עם בעיות מוטוריות, דיבור, משהו, כאילו תחשבי, תתכוננו לזה. אומרים לנו, למשפחה. והיא אומרת אוקיי וכל בסדר כאילו בוא נחכה ונראה עכשיו לצערי אחרי 11

תמת ניצחית אמא שלך

אמא שלי כן ואז א לצערי קמתי ישר מחובר למכונת דאליזה כאילו לא נתנו לי סיכוי אפילו אתה יודע להתאושש כבר הקליה לא תפקדה קמתי בטיפול נמרץ ישר מחובר למכונה וקמתי ואני אומר לה רופאים אוקיי מתי אני משתחרר יש לי הגשה לעשות בלימודים ומסתכלים עליי ומסתכלים מה שני אמרו לה הרופא אמר לה צ'יבי זה נס כאילו לא ראינו מישהו שמתעורר במצב כזה וזה כאילו והתפקוד והדיבור והכל וקמתי והלכתי בחדר והכל כאילו היה כרגיל

מה שנקרא איפה עצרנו

כן איפה עצרנו

נעצר לי איזה שלושה ימים שלא הייתי פה אבל א

ו ממש ראיתי את התאריכים ונזכרתי ואמרתי זה היה מטורף

אני מקשיב לסיפור ההיסטורי שלך ויש לי גם את התחנות של הקליות

שגנו אותך בהתחלה כמובטל קליה שלוש פעמים אז נתת לי את התרומה הראשונה בגיל ת המשכנו ל-1 ואתה כבר מהתחלה זורק לי זה עבד עד 2015 אז אני כשאני מקשיב לך אני אומר רגע ב-2015 הולך להיות משהו דרמטי אז ב-2015 היא קרסה ולצערי חזרתי למצב של הדיאליזות

בבית החולים

כן ואז כבר הייתי בחור בוגר 20 פלוס א והייתי צריך ללכת עצמאית הייתי הולך שלוש פעמים בשבוע למכון דליזה זה באשקלון עושה טיפולים חוזר ללימודים לומד רגיל כאילו עצמאים רכב הכל לא נתתי להורים שלי להרגיש לרגע ש אני שהם צריכים לטפל בי או לעשות בי כי אמרתי לעצמי די אמא שלי כל שנים מסבלה ממני בתי חולים וזה זהו אני כבר בוגע אני עצמאי אני לומד וזה היא לא צריכה לחוות איזשהו קושי אבל היא כמובן אמא זה אמא תמיד היא מאחוריך היא תומכת היא דוחפת יא מאוד ניסתה ה למצוא את התרומות והכל. אה ובעצם מה שקרה אמרתי זה נקודת שבירה. זה היה שלוש שנים מאוד קשות כי אבא שלי זכונות לברכה בדיוק גילו לו א מחלה כי הוא גילו לו סרטן

הרמונית והוא היה בעצם בבית ה אבא שלי הוא איש אדמה הוא גדל במושב והסבא שלי מהמקימים והוא היה הדמות הכי חזקה בבית הכי דומיננטית חוץ מאמא שלי שזה כוח היה אחר ואז לאט לאט ראינו אותו כזה נובל ואני מצד לידו כאילו גם חולה אבל מנסה לא להראות את החולי שלי בשביל אמא שתהיה חזקה והיא הייתה צריכה לקחת 100% ממנה לאבא. אמרתי אני אל תשכחי ממני, אני בסדר. אני קם בבוקר 7: בבוקר, עולה לאוטו, מניע, נוסע על המכון, מסיים, נוסע על הלימודים, הכל לבד. או שעושה בערב כי יהיה לימודים,

לא, אני לא פה. תתמקדי במה שאת צריכה להתמקד. וככה במשך שלוש שנים, שבשלוש שנים האלה בעצם עברתי תחנות לא נורמליות. ובעצם ב-2015 הוא התחיל לחלוט אולי טיפה לפני א ב-2000סוף 2015 תחילת 16 הכרתי את אשתי שזה סיפור מיוחד שעזרתי לחבר טוב טוב שלי להכיר חברה טובה שלה ובמקריות היא הייתה שם זה היה בערב של סליחות עשינו במשקלון והיה לי כמו שסיפרתי רכב צמוד המשפחה מאוד אהבה שיש לי את העצמאות שלי פשוט אמרתי להם מה הוא ניסע לסליחות בירושלים בכותל ככה היה ואז ככה הכרתי את אשתי והתחברנו ולאט לאט א זה התגלגל עכשיו אני אגיד משהו בכללי על זוגיות כי אתה בטח שואל אם אתה חיים זה מגיל אפס איך תמיד תפקדת גם לפני שהקרת עם

סיטואציות אחרות בחיים אני יצאתי לפני אשתי כאילו הייתה לי איזשהי זוגיות עם מישהי שההורים שלה התנגדו לזה הם היו קצת יותר מגזר טיפה יותר חרדי מהמשלה ההורים של אשתי ומאוד רצינו וזה היה כזה בסתר והם לא זה ואז ההורים שלה אמרו לה מה צריכה בחור כזה כאילו הוא חולה ויכול לקרות לו משהו וכאילו למה צריכה את זה וזה ואני אישית מאוד מאוד נפגעתי מזה זה כן פגע בי אבל איך אני אומר אני כזה אני לפעמים שאני נפגע אני כזה עושה ככה הכל טוב ממשיך קדימה אני בסוף אתם תראו ש אני אוכיח גם לכם כאילו אצלי זה באיפושה בסוויץ' מאחורה המשכנו ובאמת ממנה כבר א זה עזבתי ואז נכנסתי ללימודים של ההנדסאי בכל אופן אמרתי התחלתי ללימודי

הנדסאי שלי ובמקביל הכרתי גם את אשתי בתחילת 2016 במקביל אבא שלי חולה ובמקביל אני עושה את הדאליזות שלוש שנים מאוד מאוד קשות ו התחלתי בעצם א התחלנו אניבי לצאת והחלטתי להציע על הנישואים. הלכתי רכשתי

בדיעבד. אתה שואל אותה אם זה השיקול, המחשבה שאיך תצא מה מהאתגר הרפואי שאתה מתמודד איתו כרגע?

כן, תמיד אמרתי לה, אני בעזרת השם יגיע לי התורר, אני צריך אם היא הייתה יושבת פה, מה היא הייתה עונה לנו? אם

האמנתי ש שזה יגמר בתרומת קליה. האמנתי שכן לחלוטין היא תמיד הייתה גם אופטימית איתי והייתה אומרת לי אל תדאג בעזרת השם וזה יגיע כי היינו דוחפים היא גם הייתה מדברת עם עמותת מתנת חיים ואמא שלי והם תמיד ניסו כאילו לקדם את זה בשביל לעזור לי עכשיו א בעצם החלטתי היה רגע שבאמת אמרתי שאני צריך להציע ורחשתי טבעת והצגתי אותה לאבא שלי לאמא שלי ואבא שלי כבר הכיר אותה והם היו ביחד וצחקו ואתה יודע וזה היה כזה מאוד סוג של הוא קיבל כי קיבלתי ממנו את הברכה כמו שאומרים א עכשיו היה באמת תקופה ב אני לא אשכח את זה ב-2016 שכל התאריכים זה אצלי בספר ברמת התאריכים מאוד מאוד מדויק אנחנו טסנו לפראג אני ואשתי אז בשביל אני

טסתי איתה לשם להציע לה נישואים הצאתי לה את הנישואים בפראג זה היה באוקטובר 2016 כשחזרנו לארץ אבא שלי שלי כבר המצב שלו היה לא טוב. שחזרנו לארץ הוא ידע שהצאתי לה, ידע שאנחנו זה ממש ברמת התאריכים בסוף סוף אוקטובר הגענו והאבא שלי לצערי ב בתחילת נובמבר שבוע לפני היום הולדת שלי נפטר וזה היה בשבת שאני הלכתי בעצם והייתי בבית של ההורים של אשתי כאילו הכרתי לא הכרתי אותם כמובן לפני אבל כאילו הלכתי ממש לעשות אצלהם שבת וכבר אחרי הזה וגם היה צריך צך להיות הכירות של ההורים שבוע אחרי והוא פשוט א אתה יודע הלך לבש פתאומי יחסית למצבו

אה כן זה היה מאוד פתאום למשפחה וזה מאוד זה היה מאוד קשה כי מאוד רצינו להתחתן וחתונה גדולה וכולי וכולי ולא הסתדר א והלכנו לשאלת רב וגם ההורים שלה אמרו אין סיבה לדחות חבל חשבנו וחשבנו אה והתייעצנו גם עם המשפחה שלי כי זה אבלים ו א בסוף החלטנו בעצם להתחתן אצל אמא שלי ממש במשק של ההורים הם גרים במושב זה משק גדול אז עשינו משהו מאוד פסטורלי ב אני לא אשכח את זה זה בעיה ברביעי לשביעי זה יום שישי הגדול של פסח כאילו ממש בזה ושכבר עשינו שבת חתן לתוך היום שישי הגדול התחלנו לקיים חי נישואים רגילים היא למדה לפרויקט הגמר שלה היא גם למדה דריחלותנוף אני עבדתי במקביל לידי אליזה זאת אומרת שלוש פעמים שבוע הייתי

הולך עושה את הטיפול ועובד משרה מלאה כמו שצריך. א ככה היה בערך במשך א כמעט שנה וקצת ואז בעצם הכרנו את עמותת מתנת חיים ואני זכר צדיק לברכה הייתי בקשר מיוחד עם הרב אבר. כן שה

הייתי ממש מדבר איתו בוואטסאפ וכותב לו ותעזור לי בבקשה ואמא שלי ונסענו אלים למשרדים מירושלים וממש ממש אני והרב התחברנו והם ניסו באמת בכל דרך אפשרית ואז באמת הגיעה התרומת כליה השלישית אני התחתנתי באפריל 16 התרומה הכליה השלישית הגיעה במרץ 18 זאת אומרת היינו נשואים כמעט שנתיים ומשהו שאני בטיפול כולי דאליזה א נשוי עובד מסרה מלאה בשתי עבודות כאילו עבדתי גם במשרד אדריכלים וגם הייתי מרצה במכללה באותה מכללה שלימדתי הפכתי להיות כאילו מרצה לסטודנטים

שלמדת כן

כן דברים מקצועיים בעצם הגיע מתנת חיים ומה שקרה זה גם נס בפני עצמו אפילו התורם כליה השלישי שלי כתב פרק על זה אה הוא היה אמור לתרום כליה למישהי ו שמע היה רימון

אה הוא מירושלים ואנחנו בקשר מדהים ואז בעצם אחרי שזה קרה הוא היה אמור לתרום לאיזשהיא מישהי א שהוא הכיר דרך אשתו והוא מאוד רצה לבצע את המצווה ואשתו הייתה בהריון והוא אמר לרופאים תקשיבו קרה מקרה שזאת שהוא היה אמור לתרום לה א חלתה באיזה משהו וזה היף את השתלה ואז הוא אמר להם תקשיבו אשתי עומדת ללדת אני חייב לעזור לה אני או שאני תורם עכשיו או שאני לא תורם בכלל ותבין שיומיים שלושה לפני שהוא אמר את זה לבית חולים בלינסון איפה שהוא אמר לעשות את ההשתנה אמא שלי הלכה וכאילו שיגע אותם שם במשרדים של השלות אמר תקשיבי אז הייתה את המטיימת השתלות את חייבת לעזור למושיקו כבר במצב לא נורמלי כאילו זה לא אפשרי זה כבר

שלוש שנים וזה ואז הקדוש ברוך הוא סידר את זה כך שהוא בעצם יתרום לי אה ושוב וקוראים לי ואני עושה קצת טיפול בגוף של א אור הורדת נוגדנים ודברים כאלה שעוברים כל מיני זה ואני מקבל את הבשורה ואני אומר תודה לאל ואני מודיע בעבודה ואני מודיע בהכל ואני הולך פשוט להתאשפז יומיים שלושה עכשיו בדרך כלל זה מצחיק בדרך כלל לא נותנים לך לפגוש את התורם שלך לא לפני ולא אחרי אלא אם כן אתה רוצה והוא רוצה

זה גם קצת השתנה בשנים שחלפו אבל זה השתנה זה היה המדיניות

א ובמקרה רצה השם ושם אותנו באותו חדר שמו אותנו באותו חדר ולא ידעתי שזה ואז אנחנו יושבים בחדר ואיכשהו בדיעבד בערב תוך כדי שזה זה נופל הסימון וזה היה מרגש ובבוקר כבר שקמנו אנחנו תפילין ביחד וצחקנו וזה ופשוט לקונו מוכיח כל ה

כן הוא בא אלינו בבוקר ויש לנו תמונה מפורסמת איתו וזה היה מאוד מרגש ובעצם הובילו אותי למהשתלת קידיה השלישית שלי גם התורם שלי מדהים הוא אומר שההובר אז הבן שלו בסקירה ירה לפני שהוא עשה לי את ההשתלה היה במשקל של כליה כאילו הם מסתכלים הם ראו המון המון דברים יפים שהוא כתב בספר שזה הדים אותי הם לקחו כל דבר וקישרו את זה וזה מדהים ואז בעצם אני עובר את ההשתלת כליה השלישית ותודה לאל מתחזק בבית חולים הוא הושפז איזה שבועיים ככה וחוזר לחיים אחרים כאילו חדשים לחלוטין אין שלוש פעמים בשבוע יש מלא זמן פנוי וזה כל החיים פילו משתנים מקצר לך בדיוק מתנת חיים זה קשה להסביר ואני אומר את זה כי אני עברתי את זה שלוש

פעמים ש שהייתי בן תשע אולי לא הבנתי את המשמעות א בהשטלה הראשונה ובהשתלה השנייה הבנתי את זה כילד בכיתה א' בג מה זה איך זה פתאום שחרר אותי ממכשירים ונתן לי לרוץ עם חברים בבית ספר ולשחק ואז כחיי כבוגר מאוד נורמטיבי יחסית עבדתי בעבודה איך זה לחיות. איך זה לחיות? זה כבר שאלה. אתה אתה כל כך נותן לי כל כך הרבה תובנות. אני אתה חי בתודעה ואני גם רואה איך אתה מדבר על התורמים לחיות עם כך שיש אנשים שאתה מכיר אותם ואתה חב להם את החיים.

כן בדיוק.

שלושה אנשים, אחד לא בן החיים של

ושניים ש שאני בקשר איתם וזה זה מדהים. כאילו אני באמת חייב להם כמובן בראש ובראשונה לבורא עולם כי אני מאמין שהוא תמיד שם לי את האנשים הנכונים ברגעים הנכונים לדברים הנכונים לטוב ולרע ואז באמת גם התחלנו לחשוב על ילדים והבאנו את הבן הראשון שלי ארי שאני הייתי הסנדק עליו מאוד רציתי כאילו לא היה לי למי לתת יאללה אבא זכור לברכה וחשבתי לתת לךמי והוא גם מאוד הוא רב הוא אמר לי מצווה מאוד מאוד גדולה יש בה המון המון דברים זכויות

תשב אתה כן זכות שלך תשב אתה הסנדק ואחי כדאי ובאמת אני הייתי סנדק על הבן הראשון שלי א ושוב עברו דברים עברו תקופות הוא נולד ב-2019 ואז התחילה הקורונה ואני מושטל מערכת חיסונית

הרב עבר נפטר

ובדיוק הרב עבר נפטר שזה בעיניי היה זה הזוע נפשי לא נורמלי אני פשוט ישבתי וראיתי את הזום ובכיתי שעות מול המחשב שעות ו

למי שלא זוכר כשהרב עבר נפטר בסוף חודש ניסן עדיין היה את המגבלות הכי קשות של הקורונה

אדם עם כל כך הרבה מעריצים ואנשים שחווים לו את החיים ובסוף אפשר להשתתף בהלוויה פיזית 30 40 איש אני לא יודע כמה אולי אפילו פחות אולי קצת יותר

זה היה

והיה א משדר בשידור ישיר של אלפי אנשים ש

שצפו

שצפו בזה

זה היה גם בקהילה של המושטלים אני נמצא הייתי נמצא בהמון קבוצות וואטסאפ עדיין נמצא כולם אני נכנס ונכנסו וכולם ראו וזה זה לי אישית זה כמו לאבד אבא כאילו בעיניי הוא כמו עוד אבא בשבילי ו

את זה בקשר גם עם ראייתו שעומדת בראש

כמובן אני בעיניי לבנים שלי יש עוד סבתא אם לא הוא זכון ברכה אני לא חושב שהייתי פה היום כאילו תרומת כלייה זה הציל אותי ואז א אשתי גם נכנסה להריון שני והבאנו את הבן שלנו השני אני השם שלו קראנו לו ליאם. לים זה בעצם ראשי תיבות שלך השם אנחנו מודים ליאמ

יפה

ומאוד מאוד רציתי שארי כגיע מארצות הברית להיות להיות הסנדק הוא פשוט לא התאפשר לו מהזמנים והזה כי אתה יודע זה לידה וזה שבוע אה והסנדקות נתתי כמובן לשמיא לתורים כלי השני שלו

שמיה רימון

אמרתי אני חייב לו את החיים והוא הגיע גיע וזה היה מרגש ברמות באירוע ועד היום הוא מאז ההשתלה לא נולדו שלושה בנים ובכל אירוע אני מגיע ו עם משפחה שנייה הוא בא אליי שבת אני הולך אליו שבת זה קשר מדהים מדהים מדהים הילדים שלי והילדים שלו משחקים יחד וחברים יחד זה לראות את זה זה

תראה משיקו אני רוצה לשאול אותך מה להחל לך אבל אתה כל כך מתאר איך נראים החיים פתאום בלי ללכת ארבע שעות ביום למכון דיאלי אליזה אה בלי מה שאנחנו חווים כל יום מה שנולדנו ועל חייך על חיינו המסורים בידיך אז אני מאחל לנו א בראש הראשון עלי כי אני הראשון שצופה ב שיחה איתך ולכל מי שצופה בזה להבין איזה איזה דבר זה איזה דבר גדול זה החיים חיי השגרה החיים הטובים הבריאים

נותן פרופורציות

א כן ממש אה זה שיחה עם המון המון פרטים ורפואים החל ככה מסכם מילדות מאוד מאוד מאתגרת כבר משלב הלידה אבל אתה בסוף שיחה איתך קולט מה זה הדבר מה זה הדבר הזה שנקרא חיים מה אפשר לעשות איתו כמו שהיום אבא הולך עם הבן שלו לגן שעשועים אני אם אני הולך עם הבן שלי לגן ששועים בשבילי זה משהו שהוא כאילו אני אומר אתה מבין את המשמעות בשבילי זה לא משמעות של בן אדם הרגיל או שאמא שלי רואה אותי משחק עם הילדים שלי עכשיו כל מה שהיא עברה איתי זה מטורף. יש שמרה של רבי ירחם אמיר הוא מכונה רב ירוחם ליבוביץ' מהדור הקודם הוא אמר שאם אדם היה יודע מה עובר עליו שהוא נכנס לשירותים עד שהוא יוצא איזה נס זה אז הוא היה מתקשר כל

פעם הביתה להגיד אני בסדר הייתי בשירותים הכל עבר בשלום הזכרתי את זה תוך כדי השיחה מושיקו שרון חיים שלא דמיינתי הרבה מעבר למה שסופר כאן עוד מופיע בספר תודה רבה שהגעת אלינו

תודה תודה רבה מה?