מה למדת על החברה הישראלית בתקופת מגפת הקורונה? | ד''ר דרור דיקר ומאור כהן בריאיון מעורר השראה

אנחנו דווקא עכשיו פונים לקטע ההשראתי ברוח הימים הללו. נכון, זו שנה וחצי קשה מאוד, אבל שנה וחצי עם הרבה מאוד אמונה ותקווה והשייה גדולה והשראה גדולה. ואיתנו שני אורחים מדהימים, מחויכים, כפי שאתם רואים, א מאור כהן או בשמו איש עלגו. מי שלא מכיר אותך סימן שהוא אדם שפחות קשה לו בחיים. תכף נספר על מאור. ופרופסור דרור דיקר. אני מעיית נכון? מעולה. כל אחד מהאישים הללו שנמצא איתנו כאן באולפן הוא איש של אשרה. נתחיל דווקא איתך מאור. א איש צבא לשעבר. אדם רגיל, ישראלי, נחמד, אבל מאיר נפשות ולבבות של אנשים, בעיקר של ילדים במשפחותיהם שצריכים ככה קצת שעה רוח, קצת להתרומם טפח מעל הקרקע. אתה איש שמגיע לכל הילדים

הללו לפני יוכי טיפול או ניתוח ילדים שמגיעים למיון ואומרים כואב לי קצת הראש ואומרים להם תכירו את המחלקה אתם פה הולכים להיות כמה חודשים ואתה משובב את נפשם אז מה מה אתה אתה רופא של נפש לא לא אני מאור כהן איש עלגו של עמותת עזר מציון מזה כ-15 שנים אני מחלק ומשחק עם ילדים חולי סרטן בעיקר בלגו ובשנה וחצי האחרונות לנוכח המצב התאמתי את הפעילות גם לחיילים פצועים שנמצאים בשיקום ושקים בלגו שעות על גבי שעות לפעמים יותר מהילדים א זה יושב גם על עולמות של ריפוי בעיסוק וגם על עולמות של PTSD וגם על עולמות של לעשות משהו לבד אני עם עצמי זאת לשאל את פרופסור דר אבל זאת אומר שלגו הוא כלי רפואה. לגו הוא כלי א שעוזר

להרגיע ל להרגיע את הנפש להרגיע את הגוף למצוא את הזמן שלך לבד עם עצמך. מיד נדבר על כל הפעילות וועל כל העניינים אבל אותי בתור ילד שאהב מאוד לגו ובתור כבר סבא שמשחק עם הנגד עם הנכד שלו באהבה כתירוץ הבאתי את הנכד לשחק בלגו איך אתה מגיע לכך שאתה פתאום א ה הס א א הכוסם הגדול שמחלק לכולם לגו ומשובב את נפשם אז א בתור ילד אהבתי מאוד לגו אמא שלי קנתה לי לגו שעלה פי שתיים מהמשכורת שלה לימים אבי חלה במחלת ת לב הייתי מוצא את עצמי אצל סבתא אצל דודה אצל השכנים והלגו היה הולך איתי ממקום למקום א בגיל 30 קניתי כמויות של אגו לעצמי וחבר טוב הרב את הנקשטן מרטורנו אמר לי מאור תעשה עם הלגו משהו למען ילדים הקדוש

ברוך הוא יעשה למען הילדים שלך לא הצלחו להביא ילדים הגעתי למותת עזר מציון רציתי רק לתרום לגו הם אמרו לי זה לא עובד ככה אחת תעשה חוג לגו וככה זה התגלג ה כל התחיל מחוג לגו כל התחיל מחוג לגו לפעמים הדברים הקטנים של החיים ששם מורכבים בעצם הדברים הכי גדולים יכולים לתת לנו השראה ענקית א פרופסור דוא דיקר אני חושב שמי שמכיר אותך היטב מכיר אותך עוד מתקופה שנשמעת לנו היום לפני מאות שנים תקופת הקורונה אבלני אני דווקא בחרנו בך כי אני חושב שאתה מייצג את כל אותם אנשים. דיברנו על זה קצת לפני האולפן, לפני השידור שלנו שאנשים אוהבים מאוד להסתכל על האדר והאוד של להיות בתפקיד של רופא, אולי גם לפעמים על המשכורת,

אבל בעצם אלה אנשים שמי שמכיר את המערכת מבפנים יודע שאם לא נשבעתם לעצמכם כשהייתם צעירים שאתם הולכים לעזור לאנשים לא הייתם מחזיקים מעמד במקצוע הזה. חד משמעית. אני חושב שכל מי שעוסק היום ברפואה א כל הצוות זה לא דווקא הרופאים זה אנשים שמקריבים כי ברוב המחקות אנחנו מטפלים היום בסבל בכאב ואנחנו משתדלים להביא חלק קטן של מזור לחולי לכאב ליאוש א ולכן אנשים שבאמת נמצאים בתוך אותו עולם גדול של רפואה צריכים להיות בנויים אחרת. צריכים להיות בנויים עם תחושה של נתינה, עם עמידות, משום שצריך לעמוד בפני קושי, כאב וסבל. ואם א לב גדול. אתה יודע, אנחנו קראנו בשבועות האחרונים על בניית המשכן וכשאלוהים בוחר את בצלל,

אומר למשה, אתה צריך לבחור אנשים עם חוכמת הלב. וזה מפתיע. החוכמה היא לא בלב, היא בשכל. א ולכן הקטע הזה של חוכמת הלב, של האינטליגנציה הרגשית, אני קורא לזה, מפנח את זה היום, כאינטליגנציה רגשית, הוא הבסיס לבנות משכן, הוא הבסיס לבנות רפואה. ולכן אנשים שבעולם הזה של רפואה הם צריכים להיות חכמי לב. זהו כי אנשים נותנים לחשוב, הבחור למד שבע שנים, מסת עשתה עוד וכך וכך שנים, הידע שלו הרפואי הוא אדיר, שבעצם לפעמים מה שמרפא את הקליינט, את הפצינט, זה אתה מגיע לבקר מישהו על יד המיתתו ונותן איזה חיוך של תקווה או חיוך או לשים יד. אתה יודע, אני אומר היום אנחנו מאוד בתוך הI, אני אומר את זה למתמחים, אנחנו נוגעים

כל הזמן במסכים. הפסקנו לקחולים והמגע שלנו עם החולים הוא כל כך חשוב. היד הזאת שמלטפת, היד שתומכת הוא כל כך חשוב. א ולכן הנושא הזה של ה כמו שאתה אומר הקשר הנפשי עוד דבר שאני אומר זה ש לא כל רופא הוא מרפא. להיות מרפא זה דרגה אחת מעל. וכדי להיות מרפא לא צריך רק את היכולת השכלית, את הידע, אלא לפעמים גם הורק את היעד הזאת שמלטפת, תומכת, צועדת ואת החיוך כמו שאמרת ואולי לזה מתחבר הוא מפליל לעשות נכון תגידו שניכם בעצם אנשים ש כנראה באיזשהו שלב בחיים שלכם ועל כך גם לדעתי הדלקתם עשועה החלטתם שאתם מקדישים את כלכם לעזור לזולת נכון זה בסוף זה מקצוע ונכון שבסוף יש כבר עניין של של הכבוד והעיקר וכולי אבל בסוף

בחיים ה היומיומיים זה לקום כל בוקר ולקחת את מה שצריך ולצאת מהבית בשליחות אני אעלה חיוך במיוחד על פניהם של אנשים שקשה להם שרע להם אצלך זה במקרה הזה יותר ילדים אבל גם בני משפחותיהם אתה אתה חדור בתחוש את אתה מרגיש שאתה כזה דבר לא ואני לא רוצה להרגיש כי אני רוצה לעשות אני מפחד שהרגשות יבלבלו אותי אני רוצה לעשות אגב זה מעניין זאת אומרת שכמו כמו להבדיל או לא להבדיל כמו שפרופסורים ודוקטורים צריכים לטוס ולהציל איזה עודם של הלב ש חיים ומבות בשניות גם הסיפור הנפשי הרגשי הזה זה עניין של שניות לפעמים יש לי שיחות טלפונים רופאים שאומרים לי אני צריך אותך עכשיו רגע עכשיו אם אתה תבוא ותצליח לשכנע אותו לקבל את

התרופה אני לא אצטרך להרדים אותו אני לא אצטרך להשתמש בפרוצדורות שאני לא רוצה להשתמש בהם. חייב להגיד על עולם הרופאים שהיום המודעות שלהם לחיבור גוף נפש היא מדהימה. היא מדהימה. זה זה חדש פרופסור? אני חושב שזה חדש כי גם הנפש פעם הם אולי היו נעלבים מזה כאילו מה מה לך ו התפיסה של רפואה הייתה גם מהצד הרפואי שלנו כרופאים וגם של החולים הייתה שונה לחלוטין. היה העניין ההיררכי וכולי. ואז כשנהל מחלקה אמר משהו אז עושים גם הרופאים וגם החולים היום זה כבר לא ככה אין גבולות אין אין אין את ההיררכיה הזאתי בכל ההיבטים וגם האנשים מתנהגים לגמרי אחרת ולכן החיבור הזה של הגוף נפש הוא מאוד חשוב ואני רוצה רגע להתייחס

למשהו שמאור אמר והוא מאוד מאוד חשוב אתה אומר כשאנחנו קמים בבוקר אז זה נכון אני קם בבוקר ואני אומר שכל בוקר שאנחנו קמים עם חיוך על הפנים ואנחנו שמחים ללכת לעבודה הוא יום מבורך עכשיו ללכת לעבודה ולהרגיש אתה באמת עושה משהו משמעותי של הצלת חיים שלו דווקא תמיד זה הצלת חיים אלא העלת חיוך אוקיי אה הוא יום מאוד משמעותי אבל אתה צריך שתהיה לך סביבה תומכת ובבת הזה שאשתהו מכינה מכינה לו את את הסטק ואת ה אומרת או מחייכת המשפחות שעוטפות אותנו הם גם בתוך הסיפור הזה זאת אומרת כשאתה רופא אתה איש צוות רפואי ואתה חי בעולם הזה ואתה בא הבית אתה לפעמים עם כל כך הרבה א עומס רגשי המעגל הקרוב התומך הוא לא פחות אתה

חייב שיהיה מעגל תומך אני אתן לך דוגמה מה אגב כשהדלקת את המסואה כיוונת גם עליהם והקדשת את זה להם חד משמעית בכל ההיבטים אני בשלישי למרץ התקשר אליי מנהל בשלישי למרץ 21 התקשר לנהל בית חולים זה היה יום הבחירות הייתי בדרך לטיון עם אשתי ושאל אותי תשמע יש איזה וירוס קטן שבא מסין אנחנו צריכים לבודד איזה מחלקה הוא באמת וירוס קטן כן כן אבל רעש גדול כן הוא אמר אתה מוכן לקחת את זה על עצמך אז אני מסתכל על אשתי ואני שואל אותה את מוכנה לאפשר לי את זה כי אנחנו ראינו סרטונים שאנשים שחולים בזה נופלים ומתים ברחוב כן שכחנו בזה קצת אז אשתי אמרה אני יכולה להגיד לך לא זאת אומרת זה דוגמה לזה שהמשפחה חייבת לעטוף אותך

אתה חייב את העזרה של המשפחה העוטפת הילדים שמבינים הילדים שלנו כצוות גודלים כשאנחנו מגיעים הביתה ב12 בלילה כשאנחנו קמים כשאנחנו שבתות לא שמה אתה צריך משפחה שתיתן לך להיות שליח שמה אגב יכול להיות שגם אני בתור אם הייתי בן שלך או אבא שלך או אח שלך הייתי אומר רגע מעבר לשליחות שעוד לא ידענו מה זה הקורונה וכולי אתם הייתם המחלקה הראשונה שפתחה את הסיפור הזה בארץ רגע מי אחראי שאתה תחזור לשלם הביתה נכון היו באמת רופאים ש הילדים שלהם א נודו כן אף אחד לא רוצה במקה אף אחד לא רצה להיות איתם כי האמא יכולה להביא ואנחנו רוצים הייתה לי בעיה בהתחלה במחלקה א רופאים כולם התנדבו רופאים ורופות כולם התנבו אנשי צוות

לא רק רופאים אנשי צוות התנדבו אבל היו בעיות בהתחלה בסביבה תומכת ולכן אני מדגיש את הקטע הזה שלא תמיד חושבים על זה שמשפחה של צוות רפואי היא חלק מהסיפור כל נותני הנתינה זאת אומרת שאתם מדברים על אנשים עם השראה תמיד תחפשו מי זאת אשתו או בעלה מי הילדים דים מי ההורים כי אי אפשר להיות אנשי השראה בודדים זה חייב להיות עם כל המעגל התומך אגב תגידו אתם שניכם אני רואים כיפות על הראש קל לראות את זה אצלך במיוחד עם הכיפה התחלת אבל כמה האמונה שלך המסורתית החינוך שקיבלת מהבית תרם לזה שאתה איש נתינה תמידי זה רק זה רק זה אתה גדל אצל אבא ואמא ההורים שלי עלו ממרוקו ותמיד היו בקהילה ומתנדבים ועושים ו ובוודאי תשמע

אני זוכר את עצמי בתור ילד עומד כל שבת בצהריים וצועק את 12 הפסוקים ובסוף מקבלים פל אבל מי שמתמיד מקבל ספר ספר של סיפורי צדיקים של ספריית מחניים ושם קראתי על שני אור זלמן שהיה לוקח את החלות ואת החלה והלחם והולך לבית והיו שואלים אותו אותו שני אור מה אתה עושה למה אתה לוקח הוא אומר אני עושה נפשות הסיפורים האלה של הבעל שם טוב חלחלו נכנסים ויושבים באיזשהו מקום ובסופו של דבר תראה תסתכל היום על משה מסורות תראה איזה נתינה איזה חברה אני יכול להגיד כאן שאני הולך ואני מרגיש שאני לא לבד אני חלק מעם שעוסק בלת מה לעשות שזה לא מנין אורחינים כל כך כי זה כנראה לא מוכ אני לא מדבר על אעורכי עיתו כן לא לא אני אומר

אני אומר זה לא מוחצן מספיק מוצים ימים כאלה חלק מעמותת עזר מציון שהמותה של נתינה אתה לא פועל בחלל ריק אתה נמצא כחלק וזה מדהים אני חושב שהעניין של להיות רול מודל אז אני אספר את הסיפור האישי שלי רגע אני גדלתי להורים שניהם שעבדו בתוך בית חולים השרון היא ילד בית חולים ואם היא עבדה שם ואתה שם היום ואני שם היום מתוך בחי חירה אני בתור ילד עברתי שתי מלחמות בתוך בית החולים אני ישנתי חודש שלם במלחמת ששת הימים במלחמת א יום כיפור ישנתי בתוך בית חולים כי ההורים שלנו היו בתוך בית החולים וגדלתי לתוך הדבר הזה של נתינה אני כשאני התמנאתי להיות מנהל מחלקה אז יום שישי הוא יום מאוד בעייתי בבית חולים יום שישי בערב

אני באתי ועשיתי כל יום שישי בערב ביקור נדיר נדיר אבל עושים את לא הבאתי את הילדים שלי, התפללתי בתוך הבית הכנסת שבית החולים והילדים שלי בינתיים שאני עשיתי את הביקור הרפואי בערב הם קידשו לכל המחלקות האחרות וזה עניין של חינוך נתינה הם עשו את זה דרך אגב מעצמם לא לא שאני ביקשתי מהם ואחד מהם נהיה רופא זאת אומרת יש פה עניין של איזשהו עניין של רול מודל של חינוך של השראה וגם שוב זה נורא טול באדם עצמו, לאן הוא לוקח את זה ולמה הוא מתחבר. אז אני חושב בהחלט שבהיבט הזה ההורים, החינוך, המסורת היא היא מאוד חשובה. אגב, אני רוצה לדבר איתכם על משהו שהוא קצת רגיש, אולי לא מדברים עליו. שאלתי פעם חבר כשהיינו בבית

חולים, תגיד, למה הדוקטור הזה לא מחייך לכולם כמו הדוקטור השני? אז הוא אומר לי, תשמע, עוברים אצלו כל כך הרבה כל יקח כל סיפור ללב, הוא בעצמו יכול להתמוט. ואני שואל אתכם, מה קורה דווקא עם המטופלים שאנחנו לא מצליחים לרפא? או ילדים שהיית איתם בקשר ואתה בסוף צריך ללוות אותם לבית עולמם? איך שורדים את הדבר הזה? והאם שמה לא נסגר לך ואתה אומר תשמע אין יותר כוחות נפש אני אשאל אותך דווקא עוד יותר איתך פרופסור שבטח היו לך כאלה חוויות חד משמעית ואני זה אחד הדברים שאני כל הזמן שואל את עצמי האם אני לא נהפך להרי לב עכשיו זאת בעיה מאוד גדולה משום שכשאתה מטפל בכל כך הרבה סבל ומחלקה פנימית היא לא מחלקה שבה נולדים

ילדים שבה יש הרבה שמחה אמ ואתה צריך להתמודד עם זה. זאת אומרת, אתה צריך לפתח איזשהיא עמידות בהיבט הזה ומצד שני אתה לא יכול לפתח ארלות לב. והמתח הזה הוא מתח שצריך להיות כל הזמן בתוך השיקולים שלך ולראות האם אתה לא הרי לב. עכשיו אתה יודע אני הרבה פעמים נתקל באנשים שרוצים להכיר תודה. אני אומר להם המילה תודה היא הדבר הכי מרומם ומספק שאדם יכול לתת לרופא. יתרה מכך, כשבאות משפחות שלא עלינו נפטר אנשים, נפטר מישהו מקרוביהם במשפחה ובאות ואומרות תודה, מבחינתי זה כל כך מרגש וחשוב משום שזה מעצים את היכולת שלנו לתת. הקשר הזה בין החולה משפחה רופא הוא קשר מאוד מאוד חשוב והמילה תודה גם כשלפעמים לא הגעת לתוצאה

היא מאוד חשובה אבל זה גם מטיל עלינו א חובה להיות באמת רגישים להיות באמת אנושיים ושירותים אגב אתה דיברנו עכשיו על עניין של של עובדן ושל תודה א אחד הסיפורים ה אני אני קורא לזה סיפור ארוי עליך זה שבזמנה הקורונה אתה טיפלת תוך כדי שאתה מאבד את אעמי את עמך יושב שיבה עליה וממשיך בטיפולים אז זה היה ממש אם היא הייתה היא מדלקת ראות שכנראה בדיעבד הייתה עם קורונה היא הייתה בתוך המחלקה שהיא הייתה מאושפזת השתחררה ביום שפתחתנו את מחלקת הקורונה ואז אני הייתי באופן רצוף בקורונה ולא יצאתי הביתה והיא נפטרה ואז בשבוע הראשון של הקורונה עם פתיחת המחלקה כשאני צריך לסחוף את כולם להיכנס למחלקות כאלה אגב היה פחד בצוות

היה היה פחד אף אחד לא דיבר על זה אף פעם היו צבטים שפחדו אמרו דוקטור פרופסור אנחנו לא לא עזוב אותנו היה פחד כולם נכנסו אף אחד לא לא היה מישהו ש אף אחד כולם אבל אתה צריך שזה גם מדהים אתה צריך שיהיה רול מודל ואז שאלתי שאלת רב אמרתי תראה אני לא יכול שאלתי את הרב שר לו אני לא יכול לצאת כרגע מחקה צריך לעשות שם צריך לשבת שבעה. מה אני עושה? והוא אמר לי אין בכלל שאלה. אתה לא יושב שבעה, אתה נשאר במחלקה ולא ישבתי שבעה. מה זה עשה לך בפנים? אז לא שמתי לב לזה. אני חושב שזה שלא ישבתי שבעה יש חסר. כי העיבוד של ה של העובדן הוא העיבוד עם עין. כן. של העובדן הוא מאוד מאוד חשוב וזה חסר ואני מתמודד עם זה. א אבל

מצד שני אתה יודע היה משהו שבאמת איזן את זה. אנחנו שכחנו עם זה אבל גם הקבורה הייתה צריכה להיות מקסימום 10 אנשים ובאותו זמן מקורונה נפטר גם אבא של אשתי חמי וזה היה מסע מאוד מאוד כבד מקורונה בתוך בית חולים היה מסע מאוד כבד יחד עם כל מה שהיה מסביב אבל עברנו את זה ושוב העניין של השליחות והעניין של זה שהיצנו נפשות ממש יצאנו נפשות ופיתחנו שיטות טיפול ודרך אגב עד היום היום שכפים אצלי מחר מחקה אנשים שם קורונה באמת כן אבל אבל כאילו זה שפת זה נהפך למחלה שיש לה טיפול מחלה שאפשר לטפל אפשר להציל אנשים אפשר להוציא אנשים בחיים וזה נהפך לעוד מחלה כמו שפעת אז אז אני חושב ש שבהיבט הזה הנושא של של הטיפול של

מסירות הנפש של ה א צוטים בגלל זה הדקנו אם עם רוח המפקד כמובן שהייתה בטח עם כזה עובדן כפול איך זה אצלך בוודאי נתקלת בכאלה מקרים אתמול מול נפרדתי עם ילד וואו ילד בן 13 וחצי גאי מכיר אותו היינו אותו בזםזם שליוויתי אותו שלוש שנים שלוש שנים וחצי מה מה אתה עושה עם זה לבחד בבוקר לפני יומיים אמא שלו הזמינה אותי להיפרד ממנו כנס לחדר שלו ב-12 בלילה לעמוד מול המיטה שלו אני בוכה יש לי תרפיה אני אוהב לכתוב אני כותב מפרסם ב שירה לא מילים כותב מילים כתבתי עליו בפייסבוק בטוויטר ואני בוכה אני בוכה את הילד מכיר אותו כמה שנים שלוש שנים וחצי מהרגע שהוא הובחן בבוקר שהוא הובחן קיבלתי טלפון והגעתי אליהם בערב עם

ערכת לגו ענקית של גיבוריאל והתחיל שם סיפור אהבה שבעצם מתגלה בסוף שהם עצמם הם גיבורי על לא קטניםכ גיבור על ממש זה מרפא את ידך או שזה מחזק אותך בנות זה מחזק אותי כי אני מרים טלפון לחברות שהם אחיות במחלקות לידה ואני שואל כמה ילדים נולדו היום וואו ומי כמוני שחווה עובדן של תאומים התאומים הראשונים שלנו נולדו בלידה שקטה בסוף חודש חמישי מי כמוני יודע איזה פלא זה ילד אז אני לא מסתכל על העובדן אני כואב את העובדן כי חייב לכאוב אותו אי אפשר לעבור ליד איזה ילד וממשיך הלאה אתה בדרך רגע מרגיש שהנעמת לו את שנותיו האחרונות זאת אומרת לפחות שימחת אותו גם בשעות המאוד קשות אני יודע שזה עשה לו טוב אני יודע שהוא

מאוד אהב את הלגו ואני לוקח את זה וזוכר אתמול אחרי שהתבשרתי שהוא נפטר לא תכננתי ומיד נסעתי לבית חולים וחילקתי לגו לילדים כי זה זה הריפוי כי צריך להמשיך כן כי צריך להמשיך אגב היה איזה סיפור השרעתי אתה איש השראה, אתם שניכם, אבל היה סיפור שאתה אמרת באתי באתי לתת השראה וקיבלתי השראה דווקא מילד וילדה קטנה. כל הזמן. כל הזמן. אה, הגעתי יום אחד לילד, קוראים לו עידן והבאתי לו לגו והוא אמר לי, "אני כבר לא יכול לבנות." אני לא יכול. אני לא יכול לבנות. וואי. תיקח את הלגו הזה. אני יודע שהוא נדיר. אני יודע שעבדת קשה כדי להשיג לי אותו. וצמח אם זה ילד אחר. וואי יש ילד שאני יודע שרוצה את הלגו הזה דוקור זאב

שנקמן שהוא אבא שאיבד שני ילדים שנפטרו מחלת הסרטן הגעתי אליהם הפעם הביתה לפני כניסת שבת להביא לגו זה אחרי שילד אחד נפטר והילד השני היה במצב קשה ואומר הבן שלו והוא מדברים האם מותר לבנות לגו בשבת ואני נכנס לאוטו ואני אומר בחיית תנק זה הנקודה ילד אחד נפטר הילד השני אחרי כמים שאלתי אותו אומר לי מאור אתה יודע כמה מקרה קשה מה יכול להחזיק אותי אם לא אמונה בקדוש ברוך הוא והקפדה על ההלכה משם יצאתי ואמרתי תראה כמה כוח יש לאמונה ולקיום המצוות תגידו אנחנו נו מדהים מדהים מדהים אגב רציתי לשאול אותך שאלות על אמונה אבל אתה אתה יודע אתה כבר הדוקטור הזה הרים לנו מיד אנחנו לא בשנה רגילה זה כבר יום עצמאות שני

שאנחנו בתוכחי מערכה שבינתיים לא מסתיימת הלוואי שבקרוב אמן זה שינה בכם משהו זה זה הזיזם למקום אחר באמונה שלכם בגישה שלכם בעשייה שלכם פרופסור אין ספק תראה אני חושב ש אם אנחנו מסתכלים כל הזמן משכים את זה על זמן הקורונה כי היינו שם משהו בקורונה פרם את הערבות האדית שלנו לטובה או לרעה לרעה ו כל אחד לעצמו כן כל אחד לעצמו וו ה חוסר ההקפדה אולי אה אתה רואה את זה דרך אגב היום בחיסוני החצבת שאנשים לא מחסים ומדביקים אנשים אחרים זאת בעיה יש ברפואה יש ערבות הדדית אתה חייב לשמור על הערבות הדדית ובכלל בחיים של אומה אני חושב שמאז הערבות העדדית שלנו דווקא שכן הוכחה בשנה וחצי האחרונות זה נתן לי איזשהו תקווה שמה

שאולי התקלקל ש היה איזה תיקון על הסיפור ההוא היה איזשהו תיקון כי העם הזה הוא מדהים מה שאנחנו ראינו פה בשנה וחצי האחרונות זה באמת איזשהו אור של תקווה שאפשר לנו לנצח אותנו. יש לנו עם כל כך חזק עם ערבות הדדית בתוך האזרחים שאנחנו חייבים לשמור על זה. אנחנו חייבים לשמור על זה כי אם לא נשמור על זה אז אנחנו באמת לא נוכל לסוד וחבל שהוא יזכיר לנו כל פעם כן להיזכר בדברים האלה כי הרי ביום יום זה פחות עולה וצץ אייחול שלך לשנת תשפ ליום העצמו תשפ לתושבי ישראל קודם כל שיחזרו כל החתופים אממן מי שבחיים ומי שצריך לחזור לקבר ישראל זה המשאלה שלי הראשונה כל בוקר והבקשה לפני השינה שיחזרו כולם. אגב, היית עם הלגו גם

אצל משפחות כאלה? כן, גם גם פגשתי את החתופים שחזרו. אני ב היית סליחת היום במנהרות. נו, ואני בקשר וממשיך ללוות וזה כבוד גדול עבורי ואני רוצה לחלק לגו לכולם באמת שכולם יחזרו. אמן. והדבר השני זה אני חושב שלהלות בילנות גבוהים בתפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק שנראה כל אחד מעלת חברנו ויש בנו כאלה מעלות טובות בכולם בכולם בכולם בכולם יש מעלות טובות ואם נראה את המעלות הטובות שנייה לפני שאנחנו מחפשים את המעלות הלא טובות דר יכול שלך פרופסור לסיום ה אני רוצה להצטרף לכל מילה של מאור א' הוא איש מדהים אה אני רוצה לומר רק לגבי הלגו שהלגו יש לו עוד תפקיד אחד חשוב שהוא מחבר בין אה דורות זאת אומרת סבא ונכד אני

בונה עם הנכדים שלי גם כן אתה בונה המון המון המון כל כל היינו יודעים היינו מכינים בעוד מועד ערקה א כן כן בסדר יש ערקות שזה זה סופר חשוב כי המעבר הבן דורי הזה בין סבא לנכד פעם היינו יושבים אנציקלופדיות וזה היום אנציקלופדיות זה כברת אבל לגו לא אגב גם אני חושב שהלגו בתקופה הזאת הוא דבר היחיד שהוא לא וירטואלי. נכוןסוף אתה מתעסק לא ולא אתה בא ובונה פיזי חד משמעית ולכן זה חשוב אבל אני רוצה להצטרף לכל מילה שמאור אמר הנושא הזה של השבת החטופים והאחדות שלנו כעם היא באמת נצליח לעשות את זה בשנת העצמאות הבאה שלנו זה המשאלה שלי וואו פרופסור דוא דיקר מאור כהני של לגו תודה רבה לכם לנו באולפן ואני מקווה שלצורים שלנו בכל העולם נתתם השראה גדולה ‏Ah.