איך יודעים ומודדים מתי בנאדם חזק באמת?

קחו לוח זכוכית ועקו בו מכה חדה. הוא התנפץ לרסיסים. עכשיו קחו חומר גמיש, פלדה, גומי ועקו בו את אותה מכה בדיוק. הוא יתכופף, יספוג ויחזור. הזכוכית הקשיכה נשברה. הגמיש שרד וזה חוק יסוד בהנדסה. חומר קשיח ונוקשה עומד איתן עד רגע מסוים. כשהמכה חזקה מדי אין לו לאן לזוז. אז הוא נשבר. אבל חומר גמיש יודע להתכופף, לספוג את האנרגיה, לפזר אותה ולזרום איתה. דווקא היכולת להיקנה למכה, להתגמש איתה היא שמצילה אותו. הנוגשות היא נקודת התורפה, הגמישות היא הכוח. תקשיבו לעומק. גורדי שחקים כמו טייפי 101 וגשרים ענקיים נבנים במכוון להיות גמישים. הם מתנודדים ברוח וברעידת אדמה, לפעמים מטרים שלמים. מהנדס תמים היה בונה

אותם נוקשים. כדי שיהיו חזקים. אבל דווקא הנוקשות הייתה מפרקת אותם. הגמישות, היכולת להתנוע ולספוג היא שמחזיקה אותם עומדים כשהכל רועד. כמה מאיתנו חושבים שלהיות חזק זה להיות נוקשה. לא לוותר אף פעם, לא להתכופף, לענות על כל התקפה בהתקפה, על כל אלבון בעלבון. אנחנו בטוחים שרכות היא חולשה. שלהתגמש זה להישוור ומתקשים עד שאנחנו מתנפצים. אבל חז"ל לימדו אותנו את חוק הגמישות של הנפש. במסכת שבת מסופר, שני אנשים התערבו על סכום התק. מי מהם יצליח להקניט את הלל הזקן? אחד מהם ניסא שוב ושוב, בא בערב שבת, קרא לו בגסות, שאל שאלות מעליבות והל בכל פעם ענה לו ברוגע ובאבה. בני, שאלה גדולה שאלת. תקשיבו לדיוק. ככל שהאיש

התאמץ יותר לשבור אותו, כך הלל התגמש יותר וספג. בסוף הודעה מקנית. בגללך הפסדתי סכום עתק וענה לו הלל ברוגע כדאי הוא הלל שתאבד על ידו את הכסף והל יקפיד על זה אמרו חז"ל לעולם יהה אדם הנובתן כהלל ואל יהה כפדן כשמאי הרכות של הלל ספגה כל מכה ולא נשברה הנוקשות של הקפדן היא ששוברת בדיוק כמו החומרים הגמיש שורד הקשיח מתנפץ הכוח שלנו אינו בנוקשות ובגמישות מי שיודע להתכופף בשערה, לספוג אלבון בלי להחזיר, לענות ברקות הוא לא החלש, הוא החזק באמת כמו הלל, בדיוק כמו הפלדה שנחפפת ולא נשברת. הרכות והסבלנות שלנו הן שמאפשרות לנו לשרוד את השערות הכי גדולות בלי להתנפץ. אז בפעם הבאה שנרצה להתקשח, להחזיר מכה במכה,

להישאר נוקשים, נעצור, נזכור את הזכוכית שנשברת, נזכור את הענווה של הלל. לא נתקשח עד שנישבר כי דווקא הרכות הגמישה היא שמחזיקה אותנו עומדים.