"שתיים וחצי בלילה. דפיקות בדלת": שיר אלמליח על הבעל הגיבור שנפל בלבנון

כל החיים עם גילד הרגשתי ש שהם זמנים. תמיד פחדתי עליו. כאילו ידעתי שהוא באמת גדול וכשהכרתי אותו הרגשתי שיש בו משהו מאלה. שירל מליח, בת 30, אמא לחמישה ילדים מירושלים. בעלה, גלעד השם מקום דמו, נפל בלבנון בקרב גבורה יחד עם עוד חמישה לוחמים שהתירו אחריהם 30 יתומים ושש אלמנות. שיר קרה מה שלומך. א בסדר ברגע זה זה הולך לפיגים ברגע זה כן ברגע זה בסדר וואו באמת מורכב לא פשוט בכלל כן אנחנו בימים א מאוד מהתקרים ברשותך נחזור אחורה לפני שאנחנו נדבר על גילד השם מקום דמו ומה הוא נתן לנו לעם שלנו אני בטוכה לספר לי כנחה איך הכרתם וואי ממש מחזירה אותך חורה סיפור ממש מתוק. אה, לפני 10 שנים עשיתי שירות לאומי עם

כשישים בירושלים והייתי אצל סבתא שלו. הייתי באה אלי הביתה, גם הייתי בבתי אבות וגם הייתי באה אה כזה לנשים מבוגרות שהם לבד. רוב הנשים היו נשים כאלה שבאמת א רק אני הייתי פותחת את הדלת, נכנסת פעם פעמיים בשבוע ויוצאת. אה, במקרה שלה זה לא היה נכון. א ה שמה משפחה מאוד מיוחדת והייתה שם הרבה תנועה אבל כן היה הצורך גם שאני אגיע פעמיים בשבוע סבתא סמונה קראו לה והייתה ממש כמו סבתא גם בשבילי היינו עושות המון המון דברים ביחד הייתה אישה מאוד מאוד מיוחדת א ובאותה תקופה גילד היה א בצבא הוא בדיוק שבר את הרגל והיה לו איזה שלושה שבועות להיות בבית אה והוא ככה התלבט מה לעשות בימים האלה גילד היה בן אדם שמנצל את הזמן

שלו ממש דקה אחרי דקה אה וגם הייתה לו מאוד א מחויבות ואחריות הוא הרגיש כאילו שהוא עדיין חלק מה מהצבא והוא בעצם בבית לא רוצה כאילו לגזול את הזמן הצבא שהוא אמור לתת אז הוא אמר בינתיים אני אעשה דברים טובים אחרים אז הוא החליט במקום לשבת ללמוד תורה בבית אני אלך ללמוד תורה של סבתא וואי ששמח גם את סבתא על הדרך כן על הדרך ככה א הם היו מאוד מאוד מאוד קשורים. הוא וסבתא סמונה היו ממש היה להם קשר מאוד מאוד מיוחד. איזה מדהים. הוא רצה לשמח את סבתא והקדוש ברוך הוא שמח אותו שהכיר לו אותך. ממש ממש ככה. אז א אני ממש זוכרת היום הזה שאני נכנסת אליה על הבית אחר הצהריים והוא יושב שמה על הספה ולא הכרנו. שמעתי על כל

המשפחה ממנה. הכרתי. שמעתי על חמי וחמותי עוד לפני שהם נהיו חמי וחמותי המקסימים. אה וכל הגיסות שלי וכל המשפחה. הכרתי את כולם כבר א מהסיפורים שלה. סתם התחלנו לדבר בקטנה, מה את עושה, מה אתה עושה? אמ לאט לאט זה התגלגל. הוא בא להתנדב איפה שבבית אבות שהתנדבתי. השאר היסטוריה, מה שנקרא. ברוך השם התחתנתם. נדו לכם חמישה ילדים. שהגדולה בת כמה היא? כן, הגדולה עוד מעט בתמרי. אחרי הדוד בן 7 וחצי. אחרי זה יש את דניאל, הוא בן עוד מעט שש. ואישי בן שלוש ויונתן בן שמונה חודשים שהוא נולד ממש א זמן סמוך לפני הוא הספיק להכיר אותה אה ארבעה חודשים שלושה וחצי חודשים ככה של בוסטים של אבא כזה הוא היה בתקופה הזאת המון

המון המון בבית אחרי הלידה אני מתפללת שמה שהוא ספג ממנו ישאר בו אה כן מעד שמחזיק את המרוב הרבה ככה מגיעה המלחמה לפני שנה וחצי מה קורה שם שאת מבינה שבעלך גילה לעיקר צריך א להגיס זהו אז האמת שלאורך כל השנים גילד היה עושה הרבה מילואים אוקיי הוא היה איזה לוחם מיוחד פשוט הוא לא היה מוותר הוא כל השנים א כל פעם שהייתה קריאת מילואים הוא היה מגיע אפילו ליום אחד שבוע שלושה אה אז מילואים זה היה דבר שהכרתי לא בסדרי גודל האלה אז באמת היינו אצל ההורים שלי בשמחת תורה של שנה שעברה וככה שמענו שיש התרחשויות ומשום מה לפני שנכנסה שבת גילד אמר אני משאיר את הטלפון פתוח אמרתי לו בשביל מה כאילו לא יודעת הייתה לו איזה

תחושה שיקראו לו א באורח פלא הטלפון כנראה לא נשאר דלוק אז הטלפון לא היה דלוק במהלך השבת אבל במוצאי שבת הוא פתח את הטלפון הוא היה בטוח שקראו לו והוא כבר ראה שבמהלך השבת רוב החבר'ה שלו כבר הוא קפצו וישר על בגדי שבת ואחים שלי כזה קפיצו אותו לאיזה נקודה שממנה הוא חבר לשאר החבר'ה והם עלו צפונה בעצם לשנה שנה של מילואים מעל 250 יום וואו אשלושה ארבעה סבבים עד ש שאת ממש עם ילדים קטנטנים בבית עם ילדים קטנים בבית א ממש בתחילת המלחמה גם גיליתי שאני ברוך השם בהריון עם יונתן אז היה ככה שנה קדושה בהתמודדויות א אבל בלב אחד ממש היינו עם זה בלב אחד את יכולה לספר לי למפגש האחרון ביניכם עד שבעזרת השם משיח יבוא

ותזכי לראות אותה שוב היו הרבה סבבים של מילואים עם הפסקות קצרות אה היה את הסבב שלנו באמת של הלידה שגילת גם לא ותר על המילואים כאילו אמר לי בסדר מקסימום לידה תקראי לי כאילו לדה לוקחת זמן שלוש שעות אני אצליח אז אמרתי יאללה הקדוש ברוך הוא אתה אתה תסדר את זה שהכל יסתדר כמו שצריך ובאמת זה קרה כשהוא היה בבית איזה שבת כזה יום ראשון הוא עוד נשאר וברוך השם אז זה קטע את ה את הסבב האחרון עד באמת הסבב האחרון אחרון א שקראו להם ככה זה היה רגע האמת כל השנה הם היו בהגנה א בצפון הגנה על הישובים מטולה קריית שמונה מעיין ברוך קיבוץ פתח כל האזור שמה ראש הנקרא אה עד שבעצם הגיע הרגע שדיברו על כניסה קרקעית ללבנון ו

יום בעיר אחד הוא מתקשר אליי א אומר לי תקשיבי אני לא יודע איך להגיד לך את זה אבל א אני נוסע לצפון ואז הבנתי שהגיע הרגע וכל החיים הוא תמיד היה מדבר על זה שכשיש לבנון אני שם כאילו אה הוא היה כל כך מסור לזה ובאמת היינו בזה אחד מאוד ובאמת הוא ככה מהר מהר התארגן ונסע את הרגשת משהו את חששת משהו אני האמת כל החיים עם גילד הרגשתי ש שהם זמנים תמיד פחדתי עליו כאילו ידעתי שהוא באמת גדול וכשהכרתי אותו הרגשתי שיש בו משהו מאלה כאילו קנה לי איזה ספר א א ספר על מידות לאורו של אחד מגיבורי ישראל רואי קליין ואני זוכרת שקראתי את הספר הזה והרגשתי התהפכה לי הבטן כי הרגשתי שזה ספר שכתוב על גילד כאילו היו בו מידות

כאלה מיוחדות ו ועצומות בעומק שלהם בעדינות בעין טובה ב במחויבות הזאת לעם ישראל התורה שראיתי את הדמיון ביניהם וזה זה הפך לי את הבטן קצת וכל החיים הרגשתי את ה את הדבר הזה שאני מתפללת עליו לשמירה יתרה כזאת. א ובאמת היו להם שתי כניסות ללבנון. הייתה כניסה אחת שברוך השם זכינו שהוא חזר ממנה. הוא חזר לסוכות והיה לנו חג סוכות קסום ממש ימים קסומים בבית שסוכות זה היה החג שלו ושלנו כמשפחה וכל כך שמח שהוא זכה א לבנות את הסוכה כמו שהוא אוהב בנו לנו את השלד אבל את כל הדקויות דקדוקים שלו הוא כל כך שמח שהוא עשה אותם וביחד עם הילדים א והיו ימים ממש כאילו היינו בשיא ממש ימים של שיא שהרגש שנו וגם דיברנו על זה

באמת איזה שלמות כזאת שאתה גם מצד אחד מרגיש שאתה שייך לדברים מאוד מאוד גדולים ולמשימה מאוד מאוד גדולה א ושהבית הזה הוא לא פרטי והוא לא רק שלנו והוא חלק מדברים גדולים וגם ברמה האישית ברמה הזוגית ברמה המשפחתית ממש איזה סי כזה של אהבה של כיף של שמחה בבית בעצם הוא היה צריך לחזור לכניסה השנייה ללבנון בשבת של סוכות אז נסענו להורים שלו המדהימים והיינו שם ובשבת בבוקר בא חבר לאסוף אותו א קיבל את כל ההתרים כמובן לכולם זה היה פרידה קשה כולם הרגישו בבטן ההורים האחיות כולם הרגישו בבטן שמשהו פה קורה וכנראה שגם גילד הרגיש כי תמיד היה לו קשה להיפרד מאיתנו והרבה פעמים היינו בוכים ביחד כשהוא הולך וזה אבל זה היה

איזה רגע שהוא כזה אמר לי אני התחלתי עם הדמעות והוא אמר לי תקשיבי אם אני נשאר פה עוד רגע אני מתפרק אני הולך כאילו אני חייב ללכת חייב לעשות את ה חיתוך הזה א באמת לבינו אותו ככה כולם לאוטו בשבת זה היה הרגשה מוזרה אבל כאילו באמת הרגשה של משהו מאוד מאוד גדול לא יודעת להסביר את זה חמותי הביאה לו אוכל עוגות דברים לקחת איתו שבת חג כאילו סוכות עוד לא נגמר וכן והוא נסע אחר כך עוד דיברנו במוצאי שבת ביום ראשון לפני הכניסה וז הייתה פרידה מאוד מאוד מעורבבת אני הרגשתי בלב שלי ש שאני שכאילו המלחמה שלי עכשיו זה המלחמה בדמיונות ובמחשבות וכל השבוע פשוט עבדתי על עצמי דמיון מודרך ממש כל פעם שהרגשתי את החנק הזה את

הפחד הזה עולה אז ממש עצמתי עיניים אמרתי לקדוש ברוך דמיינתי מלאכים סביבו, דמיינתי אור סביבו, דמיינתי אותו כזה מוקף ב באור בשמירה. ובאמת אני מאמינה שזה עבד עד שלב מסוים שכנראה הקדוש ברוך הוא החליט שזה לא מה שהוא צריך עכשיו הוא אפילו הצליח לשלוח לנו שלחו צילמו אותם כזה קצת מבפנים שלח לנו איזה סרטון א מאוד מאוד נבוך כי הוא לא היה בן אדם של א שצלמו אותו אומר לנו משהו אישי והייתה לנו זוגיות מאוד מאוד אישית מאוד מאוד צנועה מאוד א פרטית שלנו וגם עם הילדים כאילו היה בן אדם ש בן אדם שלא מחצין החוצה את הדברים האישיים והפרטיים של הבית. אז גם שם כאילו סרטון מתוק ונבוך כזה של א אני מקווה שמצאתם איפה להיות

בשמחת תורה. אמ ובאמת הם היו אמורים לצאת הביתה כאילו באותה שבת. אז א ממש יצא כאילו שבת שבת שאחרי שמחת תורה, שבת בראשית, ככה שנה בדיוק מאז א מאז שמחת תורה היא. ומתי את בעצם הודיעו לך את הבשורה? וואו. אז האמת שבאותה שבת א ההורים שלי היו אצלנו ובמהלך השבת התחלתי כבר להרגיש את המחנק הזה זה כבר היה שהם כמעט שבוע בפנים וכל פעם את מקבלת מלא הודעות יום שישי כבר היה לך קשר אליו ש לא זה כבר מהרגע שהם נכנסים אין הודעות אין א זה שסיחה שני ראשון מתי השיחה האחרונה אה הייתה בראשון בראשון ראשון לפני הכניסה הוא אמר לי ככה היה לנו מאוד מאוד קשה לנתק את השיחה אה א בעיקר דיברנו הוא דיבר בעיקר אני קשבתי דברי חיזוק

ו מה למשל איזה דברי חיזוק אומרים דברי חיזוק של אנחנו עושים את הדבר הנכון איזה זכות יש לנו א להיות שייכים לדבר הגדול הזה להגן על עם ישראל להגן על ארץ ישראל להילחם בגוף שלנו על הארץ והוא הלך ממש בשמחה אדירה על הזכות הזאת כאב לו על מי שלא לוקח חלק בזכות הזאת הוא הלך בלב שמח ובלב שלם ואני ככה התפללתי שהקדוש ברוך הוא יתן לי מילים בשיחה הזאת. אמרתי לו, אנחנו איתך, אנחנו מאחוריך, אנחנו מתפללים עליכם ואנחנו גאים בך. אנחנו אחד כאילו שהוא לא ירגיש שהוא שזה שהוא לא נמצא אנחנו סובלים, אנחנו ביחד, כל אחד את החלק שלו במערכה. א וזה היה בכלל האווירה שהשתדלנו מאוד להיות בה כל השנה. אז ככה היה לנו מאוד קשה

לנתק את השיחה עד שהוא אמר יאללה זהו אני עובר למוד אחר אני לשירות המדינה א לשירות העם א מילים אחרונות וזהו כאילו אנחנו מנתקים כבר לחתוך את השיחה א וממש בלב שמח אחרי זה שלח לי עוד כמה הודעות הקלטות אחרונות כזה ו ממש עם הרבה עוצמות עם הרבה ברור שהם עם גאגו גוע וו תפילה בעיקר עם תפילה אבל אה באמת עם חיבור לזכות הגדולה הזאת של מה שאנחנו זוכים לעשות אה וזה הולך איתי זה הולך איתי מה קורה אז באותה שבת אז באותה שבת א כן כבר התחלתי להרגיש כן כמעט שבוע אחרי מחנק כזה קצת כזה כל מיני דברים נשברו בבית היה צריך לתקן היה צריך לקנות אז כל פעם אמרתי להורים שלי במהלך השבת הזאת יאללה יבוא בעל הבית ותקן כאילו

יבוא זה ויסדר דר וממש כזה בצהריים התחלתי כבר להרגיש את המחנה כזה של כאילו יאללה די שיצא שני אקח את האוויר א אחרי שבוע של תפילות ודמיונות ולנסות לשלוט במחשבות א ובעצם א יוצאת השבת א ובדרך כלל היו שולחים לנו מהגדוד עדכונים החבר'ה בסדר החבר'ה אלופים החבר'ה עשו ככה עשו ככה עמדו במשימות שלהם ואני רואה שלא מגיעות הודעות א וזה היה מוזר כי בדרך כלל על המוצא שבת אפילו קצת לפני היו שולחים אז בעצם הגיעה ההודעה על אליאב אליאב הביטבול הוא היה סמפי א מודעים שהוא נהרג אני מכירה את השם שלו מגילד אני יודעת שהוא הסמפ של הפלוגה מתחילה להתהפך לי הבטן הם אומרים שיש עוד פיצועים שהמשפחות ודקנו וברגע שיהיה להם עוד

פרטים הם יודיעו ואני ככה זה היה קצת אחרי שההורים שלי הלכו וכל הבית הפוך ותכנתי להתחיל לשטוף את זה ופשוט א ישבתי על הספה וחיכיתי שיודיעו עוד הודעות ואני אומרת לעצמי טוב אם היה קורה לו משהו היו אומרים לי אם הוא היה נפצע היו באים אליי אם הוא היה נהרג היו באים אליי אם הודיעו על אליאב אולי זה רק אליאב ועדיין אני מתחילה להתהפך לי הבטן אני מדברת קצת עם חמותים עם איזה א עוד עם אישה של אחד הלוחמים שברוך השם הוא בסדר. אה ואנחנו כאילו מחכים לעדכונים להבין מה קרה שם כי אני מבינה שקרה משהו סמוך לגילד. א ואז א אחרי כמה זמן אני יוצאת הודעה על אמית אמית חיות שהוא היה בעצם מ פלוגה אחרת והוא הצטרף בסיום הקרב

אה והוא נהרג ואותו לא הכרתי. אמרתי טוב אני לא יודעת מה היה שם אה אני רק מתפללת שהכל יהיה בסדר ומתחילה לחשוב על אשתו של אליאב מה לעשות איך להז כאילו באמת נכנסתי למה עוד אחר ואני רואה שאני לא מצליחה לעשות כלום איזה חברה באה אליי אנחנו אוכלות פיצה קצת ואני מספרת לה ואני משתפת אותה ואני לא לוקחת בחשבון ש היה שמה קרב מטורף ושיש חילוץ ויש זיהוי ויש כל מיני דברים שלוקחים עם זמן. אז אני אומרת לעצמי, היו מודיעים לי אם היה משהו, אבל משהו בבטן מתהפך לי כל הזמן. זאת הייתה, זה היה מוצא שבת שהזיזו את השעון. אז א ככה אני נמרחת עם עצמי עד שאני הולכת לישון. בסוף אני אומרת יאללה, אני הולכת לישון. והיה לי איזה

דף כזה עם מלא מלא פרקי תהילים לשמירה וזה. הייתי אומרת את זה ואני מנסה להגיד את זה ואני לא מצליחה. משהו נתקע לי. הגוף שלי כאילו מרגישה קוצים כזה. אני לא מצליחה נרדמת כמה. ואני אומרת לעצמי יאללה סיימי את התהילים האלה מה מה אני נתקעת כאילו אני איכשהו מנסה מצליחה ככה לסיים נרדמת ואז אני מתעוררת א בערך בשבע ל3 בלילה אני שומעת את הדלת א שומעת תפיקות בדלת ואני מתעוררת ואני לא מאמינה שאני שומעת באמת דפיקות בדלת אמ ואני כאילו אני זוכרת את הרגע הזה שאני מתעוררת ושומעת את זה ואני אומרת לעצמי כאילו רגע לאחוז בחיים לפני שאני פותחת את הדלת כי אני לא יודעת מה הולך להיות עם החיים שלי עכשיו א אני שואלת מי זה

אני מסתכלת בעיני הם אומרים לי זה מהצבא אני רואה שלושה אנשים א שבדיאבד הם היו מלאכים מלאכים בירוק אנשים מיוחדים שנקשרנו אליהם מאוד מאוד גם אני וגם הילדים דים ואני שואלת אותם מי זה הם אומרים לי מהצבא ואני אומרת אוי לא אוי לא אוי לא ככה כמה פעמים הם הזכירו לי את זה אחר כך שאמרתי את זה אני הולכת רגע להתאפס על עצמי לשים מטפחד עניינים ואני פותחת את הדלת והם אומרים לי עד שיר אז אני אומרת להם רק תגידו לי שהוא בסדר וממש אומרים את זה על מבטען הדלת כאילו שלא יהיה אני לא זוכרת את כל המילים יכול להיות שהם אמרו עוד מיל מילים אני שמעתי גילד נהרג ואז הם נכנסים לבית א יש שם גם אישה מחבקת אותי א והם בעצם

מספרים לי את המעט שבמעט שהם יודעים אמ וזה ממש שוק שוק אה כשאתה בכלל לא יודע איך להגיב הדמעות בקושי יוצאות מרוב א יוצאות לא יוצאות אתה לא ממש כמו שוק א בעצם זה היה באמצע הלילה ולאט לאט הילדים מתחילים להתעורר ואני אומרת להם מה אני אומרת לילדים כאילו אני אמורה להגיד לילדים מי אמור להגיד לילדים אז הם אמרו לי שיש פסיכולוגית ילדים שאני יכולה לדבר איתה אבל לא הספקתי אפילו לדבר איתה כי הילדים פשוט קמו וראו אותם ואני יוצרת ומתפללת לקדוש ברוך הוא ש שישים לי את המילים הנכונות א לבשר להילדים כאלה כזאת בשורה שמסתם גם הם הם לימים יזכרו בה כמו שאני נזכרת ואני מתפללת להיות מדוייקת כמה שאפשר. א אז הבת שלי

הגדולה מתעוררת א ומסתכלת ואני אומרת לה שהאנשים האלה באו לספר לנו אה שאבא א שאבא נהרג, שאבא לא יחזור. א והיא כמובן ככה בוכה והיא ישר רוצה לגונן עליי נכנסת למצב כזה של דואינג ילדה בת 8 וח אמא אני אעזור לך בהכל אמא אני אהיה בשבילך כל מה שאת צריכה כזאת מתוקה אמרתי לה אתמרי אנחנו נעזור אחת לשנייה א את תהיה הילדה ואני אהיה האמא ונהיה ביחד. אה ואמרתי לה, אני ממש רק מבקשת ממך שכשהילדים מתעוררים אני אספר להם. אל תגידי להם שום דבר. גם לפני זה א בעצם כשהם הודיעו הייתי לבד ואני מרגישה גם שזה היה חסד של הקדוש ברוך הוא שהייתי רק לבד. שלא הייתי צריכה להיות בשביל אף אחד ולהיות להכיל תגובות של אנשים רק להיות

רגע. א ובעצם א ורק וגם התקשרתי לאח שלי שיבוא להיות איתי לפני שאני מתקשרת להורים שלי. הוא גר לידי. א ובאמת הם התעוררו לאט לאט הילדים וממש התפללתי שכאילו הם כל אחד בגיל אחר וכל אחד בשלב אחר וכל אחד יבין את זה אחרת. וממש א סיפרתי להם אחד אחד ויש לי גם את התינוק שלי שמתעורר לאכול ומוריד אותי לקרקע כאילו מצד אחד כזה כאלה רגעים ומצד שני גם החיים מרימים אותי להעניק והוא גם היה כל כך קטנטן בן כמעט ארבעה חודשים אה ובעצם א לאט לאט א ככה מתחיל מתחיל עם אנשים להגיע ואני מתקשרת להורים של גילד כי אמרו לי ש א אנחנו מאוד מאוד קשורים אני והמשפחה של גילד ממש ממש מחוברים משפחה כזאת מיוחדת אחד אחד באמת אה תמיד

הרגשתי כמו עוד בת בבית שלהם ו ואני ישר שואלת מה איתם כי אני יודעת שגם הבטן שלהם מתהפכת ושגם הם מרגישים והם באמת הרגישו גם את אותם תחושות כמו שלי את המחנק הזה ושעוד רגע באים חיים א וביקשתי מהם לדעת שהם יודעים ואז התקשרתי כן ואני חייבת לומר שבאמת החיילים שהגיעו אלינו הם היו גם הם במילואים זה מילויים שלהם כל אחד הם בתפקיד אחר בחיים ביומיום ואיך שהם היו בשבילנו כמה שהם היו גם רגישים וגם נותנים את המקום רגע להיות לבד וגם ממש ראיתי אותם מסתובבים ובוכים והם אמרו לי בחיים שלנו לא קרה לנו כזה דבר שאנחנו מרגישים כל כך קשורים והולכים הצידה לבכות כאילו משהו בתמימות הזאת שהייתה שם של הילדים ומשהו ב ברגע

הזה נגע גם בהם והם היו מיוחדים היינו איתם א הילדים כתבו להם אחרי שבוע בעצם היינו צריכים להיפרד מהם ולתת להקצינת נפגעים שתלווה אותנו כל החיים שהיא גם מדהימה בפני עצמה א לתת לה את המקום והם עוברים הלאה אה לצערנו למשפחות הבאות שאני מקווה שלא יהיו א ובאמת ברגע שה נפרדנו מהם אז הילדים א כתבו להם מכתבים ציורים וכתבו להם תודה שהייתם רגישים אפילו שבאתם לבשר לנו כזאת בשורה קשה וואו כאילו כזאת עין טובה של הילדים אה שאפילו בתוך הרגע הזה בסוף הם לא אשמים בזה מה שקרה. הם רק באו לבשר אבל גם לבשר אפשר להיות ככה ואפשר להיות ככה והם היו בדיוק האנשים הנכונים שהיינו צריכים שם. איך מתרוממים מתוך מקום כזה? איך

מצד אחד חשים את הכאב את הגעגוע ואת ה החור השחור האדיר הזה? הכאב האינסופי ומצד שני כמו שאת אומרת ממשיכים עם החיים יש לך תינוק שנהג ש אני גם לומדת איך עושים את זה אני לא ממש יודעת אני כשאני מרגישה שאני לא יודעת אז אני מבקשת מהקדוש ברוך הוא שיראה לי איך באותו יום של ההלוויה א הילדים התחילו לשאול אותי מלא מלא שאלות מה נעשה עם כל הגמרות של אבא כל הבגדים של אבא כל מיני דברים של כאילו מה מה אנחנו עושים בעצם כאילו לא רק עם הדברים הפיזיים, מה נעשה עכשיו? כאילו מה איך נחיה בלי אבא? ואמרתי להם א שוב אני מרגישה כאילו השם דיבר מתוכי אני לא יודעת איפה הייתי ברגעים האלה אבל אמרתי להם שאנחנו הקדוש ברוך הוא

יתן לנו את הכוחות כל יום ביומו ויכול להיות שלפעמים יהיה לנו יותר לפעמים יהיה לנו פחות אנחנו נלמד אבל אבל כאילו אנחנו עם הקדוש ברוך הוא במסע וזה מסע זה מסע מאוד מאוד כואב ברמה הפרטית הוא מאוד מאוד כואב, ברמה הכללית הוא מאוד כואב. אנחנו מנסים לחיות את הגם וגם הזה, להיות גם באמת כמו שאמרת, זה בור וזה בור שככל שהזמן עובר, אתה מבין שזה בור שהוא לנצח ישאר בור. כאילו אין משהו ש יש נחמות קטנות, יש דברים שנותנים כוח, יש דברים שממלאים רגע את הלב, אבל הבור הוא תמיד יהיה בור ואף אחד לא יכול למלא את הבור הזה. לא משנה מי, כאילו המקום של גילת בעולם חסר. וזה באמת מקום מאוד מאוד כואב ושורף א באמת ברמה הפרטית

של מה שאיבדנו, של מה שאיבדתי, של מה שאיבדנו כמשפחה וגם את כל הנשמות הגדולות האלה שאיבדנו כעם. העם שלנו צריך למלא למלא הרבה טוב כי יש הרבה חוסר, הרבה מקום ש שאת מרגישה לרגע שאת בסדר ופתאום עוד פעם את מקבלת את הכפה הזאת של מה גילד נהרג כאילו איך זה יכול להיות ואני מרגישה שבאמת זה לא דבר ש אפשר להבין אותו זה דבר ש כאילו הזמן עובר וככל שהזמן עובר זה הרבה יותר כואב זה הרבה יותר זה לא הזמן מרפא הזמן לא מרפא אבל הזמן בסוף החיים לא שואלים אותנו אם להתקדם או לא החיים השמש לא שואלת אותנו אם לזרוח ואם צריך ללכת לבית ספר או לא ופשוט החיים סביב סביב הדבר הזה מתמלאים בדברים אחרים אבל הבור הוא תמיד נשאר בור

וזה תובנה שאני ככה הולכת איתה בימים האחרונים שאני רואה שזה רק הולך ונהיה ברמה הפרטית באמת הרבה יותר א קשה לעיכול. אז זה באמת להבין שזה פשוט פשוט זה לא אבל זה תמיד איתנו ומסביב לזה אנחנו צריכים לנסות לייצר משהו איכשהו. מה נתן לך את הכוח ברגעים האלה? ברגעים של הגעגוע האינסופי של הכאב הגדול הזה שאת מרגישה אותו? ברגעים של הנפילות האלה זה ליפול. צריך ליפול אותם. אי אפשר להחזיק כל הזמן. צריך לעבור דרך הכאב הזה, דרך ההתפרקות, דרך ה הלב השורף הזה. אחרי זה א לאחז בדברים קטנים. יש א המון המון דברים גם שגילד השאיר לנו כמו צבעת חיים כזאת. גם בלי זה הייתי יודעת מה הוא היה רוצה ומה הוא היה מתפלל בשבילנו.

אבל גם יש המון המון כתבים שלו והקלטות ושיעורים שהוא היה עושה לחברים שלו א בכל מיני נושאים. פרשת שבוע, דברים מתוך החיים א שגם לדברים האלה לפעמים אני חוזרת כדי טיפה להרים את המבט. אמ באמת בסוף זה כל הזמן גלים שלהתחבר לדבר הגדול שאתה שייך אליו ואחרי זה לצלול למקום הפרטי המאוד מאוד חסר ושוב להעלות לדבר הגדול ש שאתה מחובר אליו ושהקדוש ברוך הוא בחר שנהיה וגם אנחנו בחרנו לא בחרתי להיפרד מגילד אבל א אבל בחרנו ביחד להיות חלק ממה שהקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה זה ברמה הפרטית זה באמת שבר ש שאם אתה לא מחובר למשהו מעליך אני לא יודעת איך אפשר לקום ממנו ועדיין קשה מאוד מאוד לקום ממנו אז אני מנסה לקבל כוח באמת

מהשייכות לדבר הגדול הזה שמעלינו והסיפור של עם ישראל שאנחנו זוכים להיות שייכים אליו ואני מסתכלת על אסתר המלכה ואני אומרת מה גרם לך לעזוב את מרדכי לעזוב עזוב את החיים הפרטיים שלך. א פרשנים אומרים גם שהם היו נשואים, אסתר ומרדכי ובעצם כשהיא עזבה אותו והלכה לאחשוורוש, היא ידע שהיא לא יכולה לחזור למרדכי. ואני אומרת, מה גרם לך? כאילו לעזוב כל חלק פרטי בחיים, באישיות שלך ו ולהבין שהגיע הרגע שלך. כאילו ואומר לה מי יודע אם לעת הזאת הגעת למלכות אולי זה הרגע שבו את צריכה לשים את הכל בצד ואת לא יכולה להימלט ואת צריכה באמת להתחבר לדבר הגדול הזה ורווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו

הבטחות גדולות נצח ישראל יש לנו הרבה דברים שאנחנו מחכים להם זה ישועה תגיעה השאלה אם את מה הסיפור שלך האם את רוצה להיות חלק מזה האם את רוצה להיות שייכת לדבר הגדול הזה שנקרא הסיפור של עם ישראל, הישועה, הגאולה של עם ישראל אמ אז שאני מסתכלת עליה היא קצת אה מרימה לי את המבט ואני מרגישה שאני לובשת מלכות, לא כי אני זה משהו, כי באמת אני שייכת לתפקיד א לתפקיד גדול ומחפשת לראות את ה את המקומות שבהם הקדוש ברוך הוא רוצה ממני דברים גדולים מכולנו. חושבת שהשנה הזאת מלמדת את זה את כולנו. כל אחד מהמקום שלו לא צריך להיות אלמנה בשביל להיות שייכת לדברים גדולים. לא חושבת שיש מישהו היום במיוחד בימים שלנו שרוצה

להביט מן הצד ולא להיות חלק מזה. אני תמיד אומרת שכשבן אדם גדול הולך מהעולם, לא רק בן אדם גדול, כל בן אדם א אז כל הטוב שלו חסר ויש צורך למלא את הטוב הזה. ומה שבאמת נותן לי כוח לדעת שהרבה אנשים א לומדים מגילד וממשיכים ועושים הרבה דברים טובים בעקבות זה שגילד חי פה ממש הרוח שלו חיה פה אז ברור שהיינו רוצים שגילד גם יחייה פה פיזית אבל אם כבר הוא לא פיזית פה וזה לא מה שבחרנו אבל זה מה שנגזר עלינו אז זה שהרוח שלו פה מהדהדת ואנשים אומרים לי וואי שמעתי שגילד אמר ככה ובחרתי בזכות זה לעשות ככה וככה זה דברים שמאוד מאוד ממלאים אותנו כמשפחה גם בכוח שגילל חי הרוח שלו חיה פה ו ממש ומרגישים אותו מטיילת בין

הלבבות כאילו ומשפיעה ועוזרת לאנשים ככה לבחור בטוב ובדרך של אמת אז זה נותן כוח אה גילד כתב המון דברים גם לעצמו גם הרבה סיכומים של לימוד הוא זכה בגיל 30 ביום הולדת 30 לסיים שס משניות וואו אמ הוא לא רוצה יום הולדת הוא רצה סיום שס משניות אה הוא עשה המון המון דברים הוא התנדב עם ניצולי שואה הוא היה לו רדר כזה שכל בן אדם פשוט ראה איך לעזור לו ולחפש את החסד לחפש את ה מה לעשות טוב א את הרגישות את העדינות הכל בענווה בלי לספר המון המון דברים אנחנו שומעים רק עכשיו כמו למשל א שהוא היה מאבותח בבית ספר ואחד הילדים סיפר לנו שכשהוא היה בכיתה א' אז הוא מאוד מאוד התבייש להיכנס בשער לא היה לו חברים וגילד ככה ראה

אותו בוכה מחוץ לשער ולא מעיז להיכנס הוא לא היה מאבטח רגיל הוא היה רוב הזמן לומד תורה בבוכה גם קצת לומד את הלימודים שהוא היה צריך לאוניברסיטה אה הוא למד הנדסת בניין זה לא הסיק אותו כמו התורה שהסיקה אותו והחסד ובעצם הוא היה ככה כלפי חוץ העיניים שלו כל הזמן סרקו מי צריך אותי אמ וקיבלנו את הסיפור הזה של ילד מכיתה שבא להיכנס ביום היום הראשון לכיתה א' ו ולא העיז להיכנס וגילד ככה פנה אליו הוא אמר לו מה קרה מה למה אתה לא נכנס חמוד יום הראשון לכיתה א' אז הוא אמר אני לא מכיר אף אחד אני מתבייש אין לי חברים אז הוא אמר לו אני אהיה חבר שלך וככה אמר לו איך קוראים לך אני גילד מה איתך וזה והילד נכנס והשאר

היסטוריה כאילו והוא אמר לנו גילד אולי שכח אבל אני לעולם לא אשכח את המאבותח הזה שראה אותי שראה והיה חבר שלי איזה ביטחון זה נותן לילד שהיה מאבות החבר שלו, גם ילדים שהוציאו אותם מהכיתה או משהו, כאילו הלכו לגילד, משמה הם קיבלו כוח א להמשך היום. אז באמת קיבלנו המון המון סיפורים וכתבים שמצאנו באמת ככה אחרי השיבה האחים שלי היו אצלי והתחלנו לחפש ככה בספרים שגילד למד ופתחנו את ספר אורות של הרב קוק שמדבר הרבה על הדור הזה על דור הגאולה ועל ה המאבקים ו והבכבושים שאנחנו עוברים כדור וגם על העוצמות שיש בנו של הימים האלה וגילד היה עסוק בזה מאוד א והוא למד את הספר הזה זה הרבה ונפל עלינו כמו מהשמיים מכתב שהוא

כתב לעצמו וטמן אותו בספר הוא כתב את את המכתב הזה בעצם א אחרי שהוא חזר מההלוויה של תומר גרינברג שם מקום דמו שהוא היה מגד של א מגד בגולני וגלד היה הולך הרבה להלוויות שבועות גם של חיילים שהוא לא הכיר וכשהוא חזר מההלוויה שלו אני זוכרת שהוא חזר מצד אחד כל כך כל כך שבור אה וכואב ומצד שני מלא בעוצמות על העם הזה ועל ה ועל הדבר הגדול הזה שנקרא עם ישראל. א והוא כתב מכתב שבעצם הוא כתב אותו לעצמו. הוא ולנו זה הפך להיות מאין צבעת חיים כזאת. וואו. א אני אקריא את המכתב. תחושות קשות. הקדוש ברוך הוא לוקח מאיתנו הכל. כל מה שהתרגלנו אליו. לוקח לנו את הביטחון, את הצבא, את השקט והשלווה. לוקח לנו את השגרה, את

המשפחה, את הילדים, את העיסוקים. הכל בידיים שלו עכשיו הוא יחליט מה להחזיר, למי להחזיר ולאיזה זמן להחזיר. ואנו נקראים לדגל, נקראים למלחמת הרוח הפנימית, להבין את גודל השעה ולא ליפול לקטנות או לקטנות. זו הרת עולם. הקדוש ברוך הוא משנה איתים ומחליף את הזמנים. לקח מאיתנו את הכל כנראה בגלל שכל אלו גרמו לנו לשכוח מה אנחנו עושים בעולמו, לשמה אנחנו חיים. אנחנו יום יום רואים מול איננו עכשיו את האנשים שבמותם מות קדושים מלמדים אותנו שיש חיים שהם יותר יקרים מהחיים עצמם והם חיי ישראל חיי נצח ישראל ואמרתי חי אנוכי לעולם ברוך חי העולמים השבר נורא נשים אלמנות ילדים יתומים והורים אבלים מי ינחמנו אמנם איזו נחמה

נבקש אם נסתכל אך לאחור לחיים הפרטיים שלפני השבר איך שנהרסו והתפוררו איך שבתים נחרבו ונשים נשארו לבדם לא נצליח להרים את ראשנו. אמנם אם נסתכל על רוחם של הנופלים ונראה מה עמד נגד עיניהם בשעה שמסרו את נפשם נדע ונבין שעל אף השבר הפרטי ההיום והנורא הקדוש ברוך הוא ממיט ומחיה ומן המוות הוא בונה חיים חיים עליוניים חיי הנצח של עם ישראל חיי הגאולה ההולכת ונבנת לנגד עינינו בימים אלו השם מראה לנו שכל מה שאולי בטעות חשבנו שאנחנו חיים בשבילו אינו מוכרח והוא לא בהכרח שייך לנו וכל מגמתנו ויעדנו צריכים להיות רק יעדים אלוקיים לצורך מטרה גדולה של גאולת ישראל. לא ליפול כלל למטרות מצומצמות בעולם הזה של קיום והנאה

חולפת. מתוך כך נשוב אל החיים ונעסוק בהם מתוך גודל ההבנה שכל פיסה מהם קטנה ככל שתהיה. היא מקבלת את ערקה מצד מה שהיא פיסת החיים של האדם מישראל בארץ בארץ החיים בתקופת אור הישועה. כל משפחה בישראל מקבלת את ערקה הנצחי. מצד שייכותה למשפחה הגדולה של אבינו הגדול שעודנו חי ועל כן עם ישראל חי חזק ונתחזק בעד עמנו ועד הרי אלוהינו והשם הטוב בעיניו יעשה במרה בימינו אמן אמן זה הוא כותב לעצמו על רוחם של הנופלים שלימים הוא כותב את זה על רוחו שלו א שזאת רוח שהייתה בו בחייו כאילו זה מכתב שהוא כותב לעצמו לא כתב את זה לאף אחד זה מה שחיזק אותו וזה מה שמחזק אותנו. איך הילדים מתמודדים עם כל העובדן הזה? וואו, הילדים א

קודם כל הם ילדים גיבורים, הילדים שלי מיוחדים א נותנים לי המון המון כוח עם השמחת חיים שלהם והאנרגיות ו בסוף הם ילדים, הם לא יושבים כל היום ובוכים. זה צף להם בכל מיני רגעים אחרים. החוסר הוא מאוד מורגש ואנחנו כל הזמן מדברים על גילד ו וחווים את זה אבל יש להם כוחות הם באמת גיבורים הם לא מסכנים שמעתי פעם מהרבנית דין הרפ שלמדתי אצלה פעם ואנחנו בקשר היא אמרה שהכאב בעולם הזה הוא כמו מלח ותבשיל כאילו אם יש כל כך הרבה כאב כנראה שהתבשיל מאוד מאוד גדול התבשיל צריך להיות מאוד מאוד גדול כדי שזה יהיה טעים ומאוזן ככה היא אמרה לי, כנראה שהקדוש ברוך הוא מבשל לנו תבשיל מאוד מאוד גדול ומשובח. א הלוואי שנזכה לראות

את ה לטעום מהטעם המתוק של ה של הישועה הגדולה שאנחנו מצפים לה. אמן. בעזרת השם תכף להיות ממש. אמן. אני חייבת איזה חיבוק לסיור. ‏am