"לא ישנו ימים בגלל ההתרגשות": בתיה שמואלי על הרגע המכונן בחייה

ופתאום אנחנו עולים לארץ, משים מעלינו, זוחקים את כל המסורת הזו ואנחנו רוצים להיות רק ישראלים. אני בתיה שמואלי, נשואה להד שמואלי, מאנה הוד ולנו יש שלושה ילדים. עליתי מאתיופיה, הייתי עד גיל 11 על גדות אנילוס, מאותה קהילה ש00 שנה חיקתה לעלות לישראל. ובאמת, ברוך השם בגיל שאבא היה בן 80 מגיעים שליחים מישראל, דופקים בדלת באמצע הלילה ומודעים לנו שאנחנו עולים לישראל. חלום שאי אפשר לא יש לנו ללות ימים מרוב התרגשות ומגיעים ארצה. אחרי זמן קצר אומרים לנו ילדים מגיל 11 ומעלה עוברים לפנימיות ובדרך כלל יוצא אתיופיה הולכים לפנימיות דתיות כי אנחנו באים משפחות דתיות וקהילה מסורתית ואותנו שלחו למקום שהוא לא דתי

צוות מדהים מורות חיילות ממש ליוו אותנו אחרי שנה מודיעים לנו שזהו עכשיו אתם משתלבים בכיתה רגילה ושנכנסנו לכיתה רגילה זה ממש לאבד את הזהות זה כבר כל מה שאת זה לא רלוונטי צריכה להיות ישראלית ולאט לאט אנחנו משילים מעלינו את הבגדים, את המסורת ואז אנחנו מגיעים סוף כיתה ט ואומרים לנו א אתם רק כמה שנים בארץ אין סיכוי שתוכלו לעשות תעודת בגרות לכן נסליל את כולכם למקצוע קודם כל הזדעזעתי זאת אומרת שבן אדם יכול להכתיב לי איזה עתיד יהיה לי מה אני יכולה מה אני לא יכולה ואני מקבלת החלטה עם עוד צעירים שאנחנו עוזבים את הפנימיה ההורים כמובן עסוקים בכל הכשי הסתכלות. הם לא יודעים מה עובר עלינו. וככה אני ממשיכה

לוקחת החלטה שאני מעכשיו רק אהיה ישראלית ובלי שום סממן דתי רוחני זה לא העניין אותי. וככה מסיימים את התיכון אחרי זה להגיע לשירות צבאי. שירות צבעי משמעותי וכל הזמן חיה את החלום הזה. ואז אחרי השירות הצבאי בשטת 13 תומכת לחימה ועם השירות הצבאי פתאום מתעורר בתוכי רצון ודחף מאוד מאוד חזק לצאת מהארץ לטייל גם איבדתי את אבא שלי וזה היה מאוד מאוד קשה ככה נסעתי לארצות הברית ושם בארצות הברית בלי חברים ואני מגיעה בהשגחה עליונה לאזור שנקרא פיקו פרfcksקס בלוס אנג'לס שזה ממש אזור של יהודים וכל בוקר אני קמה 7: בבוקר, מחפשת עבודה, חורשת, אני מקבלת המון לא עד שהגעתי למסעדה, מסעדת חיפה, גלת כושר וברוברגע שמצאתי

עבודה והקדוש ברוך הוא פתאום פותח בפניי זה התפנית. אחד הדברים שמתעורר אצלי זה מים השבת. כאילו מגיע, עבדת כל השבוע, מגיע יום שישי, איפה הסעודה? אני בא מבית, מלא אנשים, הכנסת אורחים, מיד ר וככה לאט לאט הקדוש ברוך הוא פותח לי עוד קצת ועוד קצת והבית שלי הופך להיות מרכז כזה של הכנסת אורחים ימי שישי. ותמיד שאני מדברת על הנושא של חזרה בתשובה יש בזה צריך להיות מאוד זעיר כי תמיד אני מרגישה יש בזה גניבה כי אם אני אומרת חזרתי בתשובה זה כזה מהיום אחד ישבת בסלון ואמרת קיבלת החלטה זה ממש סיעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא ברחמיו פתאום פותח נותן לך את המתנה הזו מעורר את זה והקדוש ברוך הוא בחוכמתו כל פעם הוא נותן

במנות קטנות אז בהתחלה עשינו קידוש ושירי שבת בבית בכלל לא ידעתי שקיים כזה מעיין בתוכי של חיבור להשם וגם בכיתי המון המון המון על ה על הדור של המבוגרים ודי אתיופיה כמה הם חלמו על הארץ הזו הכל זה היה סביב ירושלם הכל זה ירושלים ושהסיפורים שאני גדלה על סבא שלי והכפרים היהודים הם היו חוזרים משווקים בלי לטבול במעיין הם לא היו נכנסים או בנהר לא היו נכנסים לכפרים כי שהיו מפחדים מטומ של הגויים ופתאום אנחנו עולים לארץ משים מעלינו זוחקים את כל המסורת הזו אנחנו רוצים להיות רק ישראלים והעניין הוא שאתה בתוך המרתון הזה כל הזמן היעד כל פעם מתחדש אומר מעולם לא פגשתי אדם אחד שדיבר איתי רוחנית לאורך כל התקופה חוץ

מההורים אבל ההורים היו נראים לי מיושנים מה רלוונטי עכשיו המסורת שאתם מחזיקים? והקדוש ברוך הוא בחמלה, באהבה הוא לא חית כל המסע הזה בהשגחה באמת צמודה ופתאום הוא פותח. ובאותו זמן הבחור שהכרתי בשעת 13 עושה את אותו מסע לאפריקה. האבא מעיראק, האמא מרומניה, גדל באהוד, אין שום סממנים של יהדות. השם יתברך שולח אותו לאפריקה, גר בין שבטים מוסלמים בQU ולמו. ואחד השאלות ששאלו אותו, מי אתה? מה הדת שלך? הוא אמר להם, אני ישראלי. הוא אומר, "כן, אבל מה הדת שלך?" והוא אמר שזה הפעם ראשונה שאמר יהודי. ושם הזדעזע והוא לא ידע מה? ואז ברוך השם קיבל על עצמו שם באפריקה שהוא חוזר בתשובה, שהוא שומר, אפילו לא קרא לזה שהוא

חוזר בתשובה, אני שומר שבת. אז שאני חזרתי מלוס אנג'לס והוא חזר מאפריקה ובעצם שנינו נפגשים וברור לנו שאנחנו הולכים להקים בית ודי כשר ואנחנו לא נחפש עכשיו קהילה דתית דווקא נביא את היהדות לתוך המקום הזה של שיש בו קצת אנטי ליהדות ברוך השם עשינו הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת של האבות שלנו גם חמילו בחיים אני רוצה להגיד לנערים ולנערות מהקהילה שלנו שכל עוד ההורים שלכם בחיים תאכזו בזה. אתם ממש נוגעים בקדושה ואתם כל כך לא צריכים להוכיח שאתם ראויים. האהבה הזאת, אהבת להשם, האמונה הזו היא נמצאת בתוככם. ‏M.