"דיברתי בשפה שאני לא מכירה": ליאת לסטר משתפת בחוויות מהעולם העליון

היא לקחה אותי לבדיקת משקל ובדיקה התפתחותית והיא שמה אותי ככה בתור תינוקת על המשקל וופרחה נשמתי

בניתוח לא התעוררתי אני הרגשתי שאני יוצאת מהגוף שלי וזה אני לא חושבת שיש אושר שמקביל לזה זאת אומרת לראות את הגוף שלך מבחינתי זאת אומרת בחוויה שלי זה הייתה תחושה של אושר, הכלה, כמו שהרגשתי איך שאני מרגישה שאני רואה את עצמי מבפנים. וזה היה רגע קסום ומזל שהניתוח היה בבית חולים פורע ולא ברמבם כי היה לי עוד ניתוח ברמבם שזה שבע קומות מהחדר ניתוח אז אתה עולה שלוש קומות ואתה עובר את ה את התקרות וזה זה זה הרגשה שאתה אתה לרגע לא מבין וכל פעם הסתכלתי על הגוף שלי כדי להבין שאני לא חולמת שזה לא זה לא איזה חלום אני ב אני קורה פה משהו והגעתי למעלה ואז ראיתי אדם שאתה אתה את אתה חווה את כל הפרטים ואתה כאילו

הראייה היא משתנה אתה כאילו הגעת למקור של הראייה ואני רואה רק את העיניים הירוקות הפתוחות שלו ומין תחושה של הכרות שאנחנו מכירים מזמן והוא מציק את עצמו ולא שמעתי את השם הזה בחיים ושלוש פעמים אני אומרת לו הוא אמר לי שקוראים לו המגיד ממזריץ' ואז הסתכלתי אליו ואמרתי לו תקשיב אני לא חוזרת ואז הוא אמר לי רגע בואי נדבר קצת למה את ממהרת אמרתי לו לא אני לא ממהרת לשום מקום אני לשם לא חוזרת זה היה טעות ועכשיו הטעות תוקנה והנה אני פה בבית שם זה לא אי אפשר לחיות להיות שם והוא מסתכל עליי והוא אומר לי אני מבין ואני מרגישה שהוא מבין את כל הכאבים שלי והוא הרגיע אותי והוא אמר לי ש יש לי המון דברים לעשות ושעוד לא

הגיע הזמן שלי ושאני חייבת להיות חזקה ואני אני זוכרת שהתפרצתי ממש בבכי אני לא לא מכירה את עצמי מתעקשת ונלחמת כשאומרים לי לא, אבל אני פשוט התעקשתי כמו ילד שרוקע ברגליים. לא, לא, אני לא חוזרת. שם את היד שלו על הכתף שלי בצורה כזאת והוא הוא אמר לי, "את לא לבד, תמיד תסתכלי ותראי שאת לא לבד בכל רגע." וופתאום הרגשתי למרות שאני לא הייתי מחוברת לתהילים ולא כלום רק אחר כך כשמון בשנה הראשונה אחרי הניתוח התחלתי לחפש כל פעם היו לי הבזקים של דברים שיצאו אז חיפשתי את הפסוק שבתהילים כי הוא אמר לי פרק שלם ואני זכרתי רק משפט אחד אז רציתי להבין את כל הפרק אולי יש בו גם 10 ואז הוא אמר לי גם אם הלך בגי צל מוות לא

יררה כי אתה עמדי, אני איתך תמיד. ואז הוא שאל אותי, טוב, איך א מה אני יכול לעזור לך כדי להקל עלייך את החזרה? ואז שאלתי אותו מה זה אומר, כאילו איך חוזרים? ואז הוא אומר, יש שני דרכים, יש את הדרך הארוכה ואת הדרך הקצרה. ואז אמרתי לו, אני רוצה את הדרך הארוכה, אני אוהבת לההנות מהדרך. ואז הוא אמר לי, "אוקיי, אז זה משהו אחד קטן שאני עושה בשבילך." ואז אמרתי לו, "אוקיי, תזיז לי את הזרת ברגל." וממש הרגשתי איך הוא מזיז לגוף שלי את הזרת ברגל. ובשניות הרגשתי רק את הזרת, כאילו חזרתי לגוף, אבל רק בזרט ואז הכוח כאילו התחלתי להעלות את האנרגיה מהזרת דרך הרגליים, דרך הבטן, עד שהגעתי ליד והזזתי את האצבעות. ואמא

שלי שלא זזה מלידי שתהיה בריאה היא היא ישר קלתה את היד ואז קראו לכל הרופאים היא מתעוררת היא מתעוררת והייתי עם מכונת הנשמה והייתי עם כל ה לא הצלחתי לנשום זאת אומרת ממש באותה שנייה ש שחזרתי כבר יכולתי לנשום כבר הרגשתי את כל הגוף את כל הכאב את הכל אני יודעת אחר כך מהמשפחה את ה את הטירוף א מהניתוח לקחו אותי ישר לטיפול נמרץ והם חוו את זה אחרת אני הייתי חברות באו לבקר אותי והביאו דברים ואחר כך כשהתעוררתי אז זה היה הדברים הראשונים שהתחלתי לשאול כאילו רגע אביגיל הייתה פה מה היא הביאה היא הביאה ספר זה נראה ספר ואז הסביבה מסביבי התחילה מאוד להיבאל זאת אומרת איך אני הייתי בטיפול נמרץ ואני יודעת שבאה

החברה לבקר והלכה עוד לפני לפני שהתעוררתי ומה היא הביאה והתגובה שלי אמא שלי הייתה א העיקר הכל בסדר הכל בסדר ולא לדבר על זה וזה עשה לי מין מעצור כזה כאילו לא לדבר על זה ו בשנה אחרי ה אחרי שזה קרה כל פעם היו לי חלומות של דברים שחוזרים כל מיני א מסרים א של הרגשה כזאת ש שלא היו לי לפני לא הרגשתי אהובה לפני אפילו לא הרגשתי ש א שאוהבים אותי אנשים שאהבו אותי זאת אומרת אמא שלי אבא שלי במערכות לא הרגשתי אהובה וכשחזרתי התחושה המרכזית הייתה שאני אהובה שאני בסדר שזה משהו שלא הרגשתי אף פעם וולאט לאט כאילו בחלומות פתאום א היו הבזקים של דברים שקרו ו ואם אם אם לפני כן חשבתי שהחיים הם זמניים ואני בטיול שנתי אז

אחרי זה הרגשתי שהם זמניים אבל יש לי פה משימה ואני לא בטיול שנתי אני צריכה לעשות פה משהו והמשימה שלי היא לגלות את המז אני מילית לסר נשואה לליאור אה יש לנו שלושה ילדים בן גדול בן 22 ותאומים בני 8 וח בת 53 א מורה לתנך בתיכון אה בעבר הייתי מורה לפיזיקה אה זהו גרה באקו א אני בעתשובה כבר א 15 שנה ברוך השם כל יום מחדש. בגיל א 26 הייתי סטודנטית א לתואר ראשון נוסף. היה לי תואר ראשון במתמטיקה והחלטתי שאני רוצה ללמוד פסיכולוגיה, קרימינולוגיה. יותר הנפש א מושכת אותי. תמיד משכה אותי הנפש. אז למדתי פיזיקה כי ככה מבינים את העולם. א ואחרי זה החלטתי שאני רוצה ללמוד פסיכולוגיה אבל המסע שלי רק התחיל שם כי

הפסיכולוגיה המערבית לא נתנה לי תשובות ניסיתי כל דבר ניסיתי את פרויד ולהתמודד עם היצרים אבל כל פעם היה משהו חסר בדרך משהו לא הסתדר לי וידעתי שבפנים אני יודעת משהו אחר זאת אומרת זה כאילו כמו דורותי בארץ וץ שמחפצ מחפשת את האבנים ה הצה כדי להגיע הביתה. אז ידעתי שהדרך הזאת קיימת אבל אני לא רואה אותה. אז אמרתי אוקיי אני אמשיך לחפש. ו למדתי פסיכולוגיה וקרימנולוגיה ועבדתי עם נוער ווגיליתי שאני יודעת לדבר שפה שהיא לא מילולית, שהיא מעבר למילים, היא שפה של הלב. הרבה פעמים שנערים התפרצו והיו באלימות משהו ב במילה שאמרתי במבט ידעתי ש שזה יגע בהם זאת אומרת הרגשתי ופתאום אתה מרגיש איזשהו כוח שיש לך שאתה לא

יודע להשתלט עליו זה כמו א כשהייתי ילדה אז הסופרמן גילה את הכוחות שלו אבל יש את השלב שהוא צריך להתאמן עליו אז הרגשתי שיש בי כוח שהוא גדול וגם אבא שלי כל הזמן החדיר בנו שיהיהודים זה אנחנו לא סתם אנשים, יש כוח לתפילה שלנו ויש כוח למילה שלנו. גדלתי בבית מעורב, אבא בא על תשובה מאוד א מחובר ומאוד חי את זה בחיות וואמא ש לא. ואז בגיל 26 ככה בכל החיים למדתי קרמינולוגיה ופסיכולוגיה. כל התקופה בעצם אחרי שהתעוררתי מהחוויה הזאת אה הייתה לי גם התמודדות רפואית אחרי הניתוח ושינויים ואני אני בעצם הגעתי למצב של חיפוש וידעתי ש שאני אמצא את התשובות בתורה ותוך כדי החיפושים התחילו להיות לי כל מיני חלומות ואז יום

אחד אני חולמת על ממש חלום שהוא שהוא מרגיש אמיתי, יותר מדי אמיתי. אני בגן, אני בת חמש ואני רוצה א ל אני לוקחת חתיכה מהכריך שלי ואני הולכת להכיל את הנמלים בחצר ואחד הילדים רצה שאני אשחק איתו והוא מושך אותי ואני מתנגדת והוא לוקח מוות ברזל וחוט בי בפנים. יש לי צלקת ו ואני נופלת ואני נכנסת פנימה ובחלום אני בפנים בתוך הגוף שלי ואני רואה כדור לבן ואני שומעת צעקה זה לא פייר יש פה יותר מדי רוע וואני שומעת קול שמרגיע ואני מרגישה איך הכדור הלבן הזה מבפנים יוצא ויוצר כמו כמו סדין, כמו צעיף, כמו מעטה מגן. ואז אני מתעוררת ואני א על הגננת. זאת אומרת אני רואה המבט הראשון שאני פותחת את העיניים, אני רואה את

הגננת והיא מחייכת והיא אומרת לי אמא בדרך. ואמא שלי באמת הגיעה ואני כל הפרטים איזה שמלה היא לבשה, מה היה בדיוק אפילו את הריח שלה הרכתי ומה היא מה היא עשתה. היא לקחה אותי איתה לקופת חולים והדביקו לי והכל ואני א מתעוררת מהחלום ואני הולכת לאמא שלי ואני מנסה לחשוב איך אני מדברת איתה. כאילו רציתי לבדוק את האמת של הפרטים כי אנחנו יודעים שחלומות הם חלומות והחיים הם חיים ואני בן אדם ראלי ומתמעתי זה לא הסתדר לי ואז אני יושבת איתה ואני שואלת אותה והיא אומרת לי כן היא מספרת לי שהיא באה לגן ושנפתח לי הראש ושאיבדתי את ההכרה ואז היא מספרת לי שזה לא פעם ראשונה ש שנעלמתי לה מהידיים והיא מספרת לי שבגיל 11 חודש

היא לקחה אותי לבדיקת משקל ובדיקה התפתחותית והיא שמה אותי ככה בתור תינוקת על המשקל וופרחה נשמתי וכל הקופת חולים וכל הטיפת חלה וכולם רצו וחזרתי ואז אני יושבת כזה עם אמא שלי

ומאוד רציתי לשאול אותה למה למה כל כך הרבה פעמים אני הולכת וחוזרת כי זה לא דבר רגיל אבל אמא שלי גם ככה הייתה מאוד מבואלת מהסיטואציה והיום גם אני בעצמי אמא אז אני יודעת איזה דאגה זאת תינוקת שאת רק אז לא רציתי להעמיס ונשארתי עם השאלות והמשכתי לשאול שאלות והמשכתי לקרוא והמשכתי המון דברים ובמקביל קראו לי א ניסים בגיל 45 פתאום אחרי כל כך הרבה הפלות, 24 בסך הכל. א אני בהריון עם תאומים ואני יודעת מההתחלה שזה בן ובת ו ואני יודעת מהרגע הראשון שזה גם תאומים ו ואף אחד לא מאמין לי אבל אני יודעת באחד הלילות אני ישנה ואני א א תוך כדי החלום אני מגיעה למסדר ובמסדרון מחכה לי המגיד ממזרית שעם עיניים ירוקות ואני

עם פיג'מה ואני מודה להשם שאני עם פיג'מה צנועה ו ואני מסתכלת עליו ולא מבינה מה אני עושה פה והוא אומר לי אנחנו אני אני צריך אותך את צריכה להעיד במשפט והוא מספר לי שאני נכנסת עכשיו למשפט כעדה מרכזית ושאני צריכה להעיד בפני שלוש נשים על שלוש נשים בזכות לזכותן ואני שואלת על מה ואז הוא אומר לי הם א עשו הפלה באיזשהו שלב בחיים שלהם מצורך א ווהתפקיד שלך הוא להסביר למה זה היה כזה חשוב את צריכה ללמד זכות עליהן ואז אני אומרת לו אבל הפלה אני אני נגד אני כל החיים שלי סבלתי אני נלחמתי בשביל להביא ילדים איך זה יכול להיות שאני זאת שצריכה להגן עליהם שהם עושות הפלה אחרי שאני נלחמת כל כך הרבה בשביל להבין נשמה

לעולם. ואז הוא אמר לי כי את מכירה אותם הכי טוב. ואז אנחנו נכנסים ממש להיכל ואני רואה את הכל. אני רואה את ה את אני רואה זהב, אני לא רואה דמויות אבל אני שומעת קל מאוד חד וברור שמחייב אותי להגיד את האמת. ואני אומרת ברור. ואני ככה עומדת במקום שלי והמגיד ממזריץ' לידי ואני רואה אנשים ואני מסתכלת על המגיד ואני אומרת לו אני לא מכירה אותם הוא אומר לי את כן ואני אומרת אוקיי אני סומכת עליו זה לא מפגש ראשון שלי וממש א ואז אני א א שומעת שאומרים לי להגיד לדבר בזכות האישה הזו והזו אני לא זוכרת את השמות אני יודעת איך הם נראות אבל אני לא מכירה אותם ואני פותחת את הפה ואני מדברת בשפה שאני לא מכירה. אני שומעת את

מה אני אומרת ואני לא מבינה מה אני אומרת ואני מסתכלת על המגיד ממזרית והפה שלי עדיין מוציא דברים ואני אניני אני אני אומרת לו אני אני לא מבינה מה אני אומרת ואז הוא מחייך והוא אומר לי תמשיכי זה בסדר ואז אני שומעת קולות של שמחה והכלה אחרי שאני מסיימת לדבר והאישה הולכת ואז מגיעה עוד אישה וש שוב זה קורה ועוד פעם הפה שלי נפתח ואני מוציאה מלא מלא מילים ויש שמחה ואור והאישה הולכת ואז א מגיעה אישה השלישית ושוב אותו דבר ואז הוא מלווה אותי למסדר איפה שנפגשנו והוא אומר לי תודה רבה אה ואני אומרת לו אני ממש לא מבינה מה עשיתי אני מקווה שעזרתי והוא אמר לי עזרת מאוד בת יקרה ושוב התחושה הזאת של האהבה 20 שנה אחרי

זה היה בגיל 45 ובגיל 26 נפגשנו פעם ראשונה ואז הבנתי בכשילדתי בלידה אני יושבת בחדר ויושבת לידי אישה שמספרת לי שהיא עברה הפלה

והיא מסתכלת עליי והיא אומרת לי, "את בטח תשפטי אותי נורא כי את אישה דתיה, אבל את צריכה לדעת את כל הסיפור." ואני מסתכלת עליה ואני לא מבינה ואני אומרת לה הכל טוב. שם הוא ידע, הוא יודע את האמת. גם אם אנחנו פה לא מבינים את הסיבות ולמה בן אדם עשה דבר שהוא בהכרח רע, הוא לא הוא לא הוא לא מה שנראה לנו פה רע הוא לא בהכרח רע ומה שנראה לנו טוב הוא לא בהכרח טוב אבל יש א טוב מוחלט ויש אמת מוחלטת וזה זה המסר อ