"קוראים להן סוג ב'. מנצלים אותן": יעל הורביץ על השליחות של חייה

והבנות מסתובבות ברחוב ובאמת הומללות וקוראים להם סוג ב', קוראים להם נושרות.

את בת 60, 10ה ילדים 22 נכדים ונשמה אחת שעברה המון גלגולים היא גדלה עם שאלה שלא נתנה למנוח למה נבראתי מאנטי הכי חריף ליהדות היא הגיעה אל עולם של אמונה בחירה ותשובה היום היא בונה בתים לנשמות שנשברו לבנות שאיבדו דרך ומחזירה להם שם ערך ועתיד זה סיפור על אישה יאל הורוביץ שהפכה שליחות לחיים יאל יקרה מה שלומך

בסדר איזה יופי להיות פה שמחה ברוך השם ברוך השם יש לך הרבה טייטלים אבל הטייטל שאותי הכי תפס ובעיניי הכי חשוב והכי שווה שאת אמא לעשרה ילדים

וואו האמת שאת ממש צודקת את עלית על הנקודה בדרך כלל שאני צריכה להציג את עצמי לפני אנשים א או בכל מיני מפגשים אני אומרת יש לי תואר ראשון באמהות ותואר שני בסבתאות ואני מקווה שאני בדרך לתואר השלישי עוד מעט רק על זה זה להריץ עוד לפני כל מה שאנחנו יכולים לדבר על מה שאת עשית ומה שפיתחת ומה שהקמת באמת פשוט ההרצה

תודה

ברוך השם אז יודעת אנח אני מסתכלת עלייך עכשיו אבל באמת באמת את לא נולדת כמו שאת נראית כרגע

נכון

כמו שאני נראית היום מה שנקרא אז בואי תספר קצת על הילדות שלך נולד בקיבוץ מקום אחר לחלוטין

כן נכון אז ככה אז אני קודם כל באמת עברתי מסע מאוד מאוד גדול אני היום בת 60 עוד מעט בת 60 באמת עברתי איזשהו מסע גדול כי נולדתי בקיבוץ מסגבם בצפון בזמנו מסגבם זה הנקודה הכי צפונית בארץ אצבע הגליל שם א סבלו ממלחמות עם הלבנון ומלחמת צפון הגליל ומחבלים וכולי אבל אני לא גדלתי עם ההורים גדלתי בלינה משותפת עם עוד ילדים עוד 10עשה ילדים שהם היו כמו אחים שלי. מה זה אומר? לי נועה משותפת. זה אומר שבגיל א איך שאת אחרי שבוע מהלידה כבר שימו אותך בבית ילדים עם עוד ילדים. את לא גדלה עם בבית של ההורים. רק בשעה בערך 4 :30 אחר הצהריים בערך א אתה הולך לחדר קוראים לזה חדר הורים לא קוראים לזה בית.

ובשעה 7:30 הולכים לחדר אוכל יושבים עם כולם לאכול. שמונה חוזרים לבית ילדים לישון. אז מצד אחד זה היה מאוד חוויתי. א מצד שלי כן יש איזה נקודה שאתה כן יש איזה חסי לגדול בלי הורים.

כן

זה חסך שאתה מגלה אותו עם השנים. באותו זמן לא ידעתי שיש

אופציה אחרת. לא ידעתי בכלל שיש כזה דבר. אז אה מאוד אהבתי את החיים בקיבוץ.

עד איזה גיל גדלת בצורה כזאת? עד גיל 18 חייתי בקיבוץ וכמו שאמרתי החיים היו מאוד טובים למרות שנקודת החיפוש שאני אדבר עליה בהמשך כבר התחילה אז אולי בגלל הניתוק מההורים ומהמשפחה אולי אין לי מושג אבל זה משהו שתמיד ליוה אותי מה אני עושה פה בעולם מה התכלית

ולאן החיים מובילים אותי בס

אז בוא נגיע באמת לנקודה הזאת בגיל 22 התחלתי ככה לשאול הרבה שאלות קיומיות

נכון אז עד באמת עד גיל 22 המסלול שלי היה די מסלול רגיל של כל ישראלי א צבא טיול וכולי ובאיזשהו שלב הגעתי לנקודת הקצה של החיפוש שלי שאני בעצם א שואלת את עצמי א מה אני עושה פה מה מה התכלית לאן אני למה לנסוע לחוץ לארץ למה ללכת ללמוד תואר אה למה להוליד ילדים היום אני את יודעת שאני אמשרה אז זה לא היה לי בכלל למה להוליד ילדים חשבתי

אה אם הם צריכים בסופו של דבר כבר קצת אמירה קצת קשה אבל זה מה שעבר לי בראש שאם בסוף אנשים מתים אז למה להוליד אותם למה לבוא לפה לעולם והמון המון שאלות שעברו לי בראש

שבסופו של דבר הביאו אותך לאיפה שאת היום

כן הרגשתי שתמיד משהו א מסתירים ממני איזה משהו ומשהו חסר ובסופו של דבר איכשהו התגלגלתי לאילת עבדתי באיזה חברה חקלית שם פגשתי את בעלי שהוא היה חוזר בתשובה בהתחלת הדרך אה הוא העיר לי את הנקודה היהודית דרך רבי נחמן הוא לא ביקש ממני אף פעם א תשמרי שבת תעשי משהו שום דבר לא היה בקיה

מה משך אותך בזה

הרגשתי סוף סוף שמישהו באמת נותן לי טעם לחיים ובאמת אני מקבלת איזשהו טעם לחיים וסיבה למה אה למה אני נמצאת פה ומה הייעוד שלי ולאן אני התחלה היה לי איזה קצה הרגשתי שאני מקבלת תשובות לכל השאלות שהיו ודעה יותר בתיאוריה, אבל מבחינת החוכמה, מבחינת הידע, מבחינת שוואו הנה יש לי מישהו מספק תשובות לכל השאלות שיש לי, אבל זה לא הגיע לרמת הפרקטיקה, לרמת הביצוע, רמת המצוות,

לקח זמן כי זה היה מאוד חווי קודם כל מבחינה חוויית אני בן אדם גם מאוד רגשי, אז מבחינת הרגש כן הרגשתי פתאום משהו מאוד שהתעורר לי בלב, זה משהו שאי אפשר להסביר, זה איזה אור גדול שמציף אותך מבפנים. ובסופו של דבר א בסופו של דבר כשהתחתנו עברנו לגור בירושלים את צריכה להבין שעד אז ירושלים זה היה מחוץ לחוק אצלי כן

זה לא הייתי בירושלים אני באה משפחה מאוד קיצונית מהצד השני לגמרי את יודעת שמאלנים תל אביבים צפונבונים בסוף הגיעו לקיבוץ אבל זה ה התחלת הדרך

אז אה אז כאילו באותו רגע א שהיכרתי את בעלי אז זה והתחתנו ועברנו לירושלים. זה היה מעבר מאוד קיצוני. אבל יום אחד בירושלים הספיק לי להבין שזה המקום שאני רוצה לחיות בו. אני כנראה עד סוף החיים, לא יודעת, ירושלים. פשוט יום אחד שם, שבת אחת שעשיתי שם, הרגשתי שאני מוצפת באושר, בשמחה פנימית, משהו שלא היה, לא הרגשתי הרבה זמן.

והתיישבנו בירושלים. זה התחתנת דעת עדיין ככה הערכת את כל החוכמה שבזה בתורה ומצוות מתי בפועל לקיים תורה ומצוות בסדר תורה

א קצת זה זה היה בשלבים אני חושבת שעד ה זה היה די בשלבים אחרי החתונה אה אחרי החתונה לא הבנתי שלדוגמה שצריך לשים כיסוי ראש ממש כאילו הייתי סוג של בי הלך הייתי בריבוי אור כזה שאפילו לא הבנתי כלום גם לא א לא הייתי במדרשה אז אז קצת למדתי יותר מבעלי ואז הוא אמר לי תקשיבי אם אישה לא שמה הוא אמר לי את זה ככה בתור אמירה אם אישה לא שמה כיסוי ראש אז התלמוד תורה של בעלה משתכח אז אמרתי אוי ואבוי חס וחלילה שלא השתכח לימוד תורה שלו אני שמה

ואז מאז לא הורדתי כמובן כן כיבתי ברעיון מדהימה

אה אחרי זה אה שמירת שבת זה מאוד העיר לי אז רציתי היה לי הוא רציתי לכבד בהתחלה עשיתי את זה מלכבד אותו אבל בהמשך זה ממש היה א מתחבר לי מאוד ומאוד נהניתי וגם כל דבר ומפה כבר רציתי ללמוד אז כבר למדתי ושמעתי שיעורים והלכתי ולמדתי לבד ועם אנשים ו

ואז נכנסתם לאיזשהיא קהילה ספרי לי קצת על ה מה

כן אז תראי אני אגיד לך מה קודם כל צריך לדעת שמישהו שהוא חובר בתשובה הוא מאוד בודד בהתחלת הדרך ואנחנו מדברים גם על לפני 30 שנה 30 ומשהו שנה שעוד לא היה טלפונים תקשורת שאפשר ככה לתקשר. התקשורת הייתה גם קשה. גם להם היה קשה מאוד לקבל את החזרה בתשובה. אנחנו מאוד בודדים. התחברנו לקהילה של חוזרים בתשובה שאנשים כמונו שחזרו בתשובה והם ככה מפחות מיותר עם א קצת מנותקים מהמשפחה. וזה היה הדבר הכי נכון לנו באותו זמן לחיות עם עוד אנשים שהם כמונו. וזהו. אז במשך השנים א ככה היינו במשך א 20 20 ומשהו שנה הילדים

כן הילדים היו בתוך הקהילה של ה א סליחה הילדים היו במוסדות של הקהילה למדו שמה היה לנו חברה חברים א גרנו באותה שכונה כולם באותו מקום בסך הכל האווירה הייתה טובה אבל כן אם א נסתכל על עוד דברים שהיו מסביב אמ א מאוד מאוד רצו שהבעלי תשובה יכנסו לעולם של החרדים ולאט לאט התחילו לבקש המון המון הכללים נהיו מאוד מאוד נוקשים ומאוד קשים וגם בהמשך התגלו עוד דברים שלא ידענו עליהם א הקהילה א גרמה לאנשים א באיזשהו מקום לאבד את ה את העצמיות שלהם לאבד את עצמם א אסור להם היה ללכת א אסור להם היה לת לכת לשמוע שיעורים של שום רב, רק את הרב הרבנית של הקהילה. אה, אסור להם היה ללכת ללמוד מקצוע. בזמנו כלום, רק תהיו כמו

החרדים לפי התקנון המאוד נוקשה שהיה. ואתם צריכים לשמוע רק את השיעורים של הרב הארבנית. תסור לכם לשמוע שום דבר אחר.

שבגדול אנחנו לא נגיד את השם של הקהילה, אבל זה קהילה שהיא גם החרדים מסתכלים עליה כיסוג של קט.

כן. כן. זאת אומרת זה לא קהילה א חמה ואוהבת ומלטפת ומקבלת, אלא

זו קהילה שהיא קצת מורכבת הרבה יותר. אז אני אגיד לך מה, מבחינה היה איזשהיא הרגשה כן של דווקא חמימות ועוטפת, אבל כנגד זה א כי כן היה את הקהילה ואת האנשים שכן אוהבים ודואגים אחד שני אבל כנגד זה היה שליטה מאוד מאוד גדולה עליך ועל מה שקורה בועל כל דבר קטן היו מעיפים את הילדים המוסדות א על כל דבר אם הייתי כמו שאמרתי לכם הייתי הולכת לשמוע איזה שיעור של איזה רב או רבנית אחרת אז על דבר כזה כן אז היו יכולים להגיד לך שהילד שלך היא לא יהיה במוסד כי הוא שמע או אם א

נגיד ילד נסע מגיל מאיזשהו גיל אסור שיסו על אופניים או אם האישה לא קשרה בדיוק את המטפחת לפי הכללים המדויקים אז אם היא הלכה עם גרביים היה מותחת רק עם גרביים חומות אם היא הלכה עם גרביים שחורות זה גם היה אסור כל מיני כללים התחלת להבין שותחת תם כן אולי זה בא ממך אולי מבעלך אבל מתחתם פתאום לחשוב שרגע זה לא הקהילה שמתאימה לנו כאילו יש פה דברים שהם חריגים וזה לא באמת מה שהיהדות רוצה מאיתנו כי היהדות רוצה שאנחנו נחייה את התורה ומצוות שאנחנו נשמח שיהיה לנו עונג בקיום תורה ומצוות

אז הרבה זמן אה הרגשתי אבל לא נתתי מקום לדבר הזה שאני מרגישה כי ראיתי שהמון דברים לפעמים גם עוברים על ההלכה אז ברגע שלעבור על ההלכה יש הלכה

למשל א יש דברים שקצת קשה לי להגיד אותם אבל למשל עמידה בזמנים יש מאוד בהלכה יש המון המון זמנים זמן תפילה זמן זה לדוגמה נותן דבר שהוא מאוד כללי זמנים אחרי זה שמצדיקים א דברים שאסורים לפי ההלכה בוא נגיד בין איש לאישה כל מיני דברים אה אז ומצדיקים את זה אז זה לא דברים ש אין

שום אפשרות לתת הצדקה יש דברים שאין

זאת אומרת כאן נדלקה לך נורה אדומה ברגע שיש פה עניין שעוברים על ההלכה

ברגע שעוברים על ההלכה דברים מאוד מאוד שהם מאוד ברורים אי אפשר לעקם את זה

בכל מיני תירוצים ולתת כל מיני סיבות ויגידו לך ש שיש דברים תמיד כשאת רואה משהו שאת לא מבינה אז אומרים לך הבעיה אצלך כי את לא מבינה זה דברים שהם נסגבים מבינתך את לא הכל תביני אז כל הזמן נותנים לך להבין שאת לא מבינה ואת צריכה לקבל דברים שאת רואה שאת מבינה שהם לגמרי גם נגד ההלכה ונגד ה מוסריות ונגד כל מוסכמה אני לא יודעת יש דברים שהם מאוד

מה גרם לכם כאילו איך עושים את הצעד הראשון אני אגיד לכם דברים שאני פשוט מעדיפה לא להגיד כי זה מרוב שזה דברים מאוד מאוד קשים וזה היה לא קל כי באיזשהו מקום אה את רוצה יש אנשים שאת נקשרת עליהם ואת יודעת שיש כן שמה אנשים טובים אבל מצד שני שני את לא יכולה להסכים לדבר הזה שעוברים על ההלכה הפשוטה ושעושים דברים שממש נגד כל דעת כל הרבנים ו אז אה החלטנו שאנחנו באיזשהו שלב עוזבים את הקהילה

מה זה אומר לעזוב את הקהילה רק לעבור מקום מגורים או שזה אומר טלפונים זה אחד הדברים הכי הכי קשים זה זה היה זה הייתה תקופה א מאוד מאוד קשה זה אומר מה שלי יוולד מחדש זה אומר ממש כמו חזרה בתשובה להתחיל לחזור בתשובה כמו שהיה קשה לחזור בתשובה כי זה להתנתק מכל האנשים שהכרת ומכל ומהמשפחה ומה עבר עכשיו זה היה אה סוג של עוד פעם הולדה חדשה

א עוד פעם להתנתק מכל מה שהיית בו גם אנחנו תמיד חשבנו שאנחנו נהיה שמה עד גיל 120 בקהילה

וחשבנו שאנשים הרב שאנחנו אה האמנו נו בו ובדרך שלו ואנשים שהנהיגו אותנו בזמנו חשבנו שאנחנו נשאר איתם לנצח נצחים אז פתאום להבין ש שאנשים שהכי האמנת בהם הם עברו על כל הדברים הכי קשים שאפשר

קצת משבר פנימי מצד שני באיזשהו מקום אמרתי לעצמי

אני חזרתי בתשובה אה לא לא בגללו ולא בשבילו חזרתי ליהדות כי אני מאמינה ביהדות בערכים שלה אני מאמינה זה מדהים שזה לא עשה לכם משבר אמוני כי בדרך כלל שעושים דברים כאלה אז כבר באיזשהו מקום גם היחס עם הקדוש ברוך הוא מתערער

וכאן את אומרת שדעתם להפריד יש את האנשים שהם לא היו בסדר והם ממשיכים באיזשהיא תופעה מסוימת שהיא לא נכונה על פי היהדות

ואתם ידעתם להפריד ואתם אמרתם לא אנחנו רוצים את הקשר עם השם הקשר הנכון עם השם לברוא אותו כמו שצריך

כן נכון ממש זה היה ממש ככה א אנחנו ממש באיזשהו מקום מקום אולי בתת מודע שלי הכנתי את עצמי ליום כזה שיקרה. הכנתי את עצמי ליום כזה שיום אחד כל מה שהאמנת בו יכול להיות תמוטט. אה הרבה זמן הכנתי את עצמי שיום אחד כל מה שאת מאמינה בו יתמוטט לך מול העיניים ויתרסק לך מול הפנים ועם כל זה תחזיקי באמונה שלך כי אני עדיין

יודעת בוודאות שזה הדבר הנכון ואין משהו שיכול לערר אותי.

אז איך עושים את זה בפועל? במיוחד שיש ילדים ברקע ולא מעט ילדים,

צריך שיהיה קשר טוב עם הילדים והילדים יעריפו את אמא ואבא שלהם. ולכן הילדים שלנו שתמיד היה לנו קשר טוב איתם, הם מלקחת אולי כמה חודשים והם הסכימו ללכת איתנו. ואז הבנתי שאני צריכה לעבור שכונה אחרת ולהתחיל ממש להתחיל את החיים שלי מחדש. איכשהו זה יצא שהייתי באותו זמן בת 49 והתחלתי לחשוב בגלל שאני בן אדם כמו שאת רואה הרבה חושב והרבה חושב על התכלית אז א מחשבות על התכלית לא עוזבות אותי ואז בגיל 49 אמרתי או את הולכת להיות בת 50 עוד מעט

ולא נשאר לך עוד הרבה שנים בעזרת השם אז שיהיה עד 120 אבל בכל אופן מה את הולכת לעשות עכשיו עם החיים חיים שלך את גם עברת מקום א את כבר רוצה לעשות התחלה חדשה מה את רוצה לעשות משהו משמעותי מגיל 50 ופה התחלתי להבין שהדבר שאני רוצה לעסוק בו זה לעזור לצעירות שיוצאות מהמגזר החרדי בנות בגיל 18 דווקא כן אני מדגישה שרציתי לעבוד עם בנות מגיל 18 ומעלה כי זה גיל שבעצם מצפים מהבחורה בחברה החרדית להתחתן. זאת אומרת, בכל מקרה, במקום שאני הייתי בגיל 18 מצפים ממנה ככה עד גיל 18, תלמדי, גיל 18 המסלול מאוד ברור, את אמורה להתחתן. מקסימום גיל 20, אוקיי? אם היא המשיכה עוד שנתיים סמינר, גיל 20 צריכה להתחתן. עכשיו אם א

משהו השתבש בדרך מכל סיבה שהיא אז פתאום היא מגיעה למקום שהיא לגמרי עבודה היא לא מוצאת את עצמה ואת הדרך שלה ובאותה תקופה הייתי היה גם תקופה שהייתי גם אמ בית במדרשה של חוזרות בתשובה וראיתי שהמון בנות א שיוצאות מהמגזר החרדי מהבתים סליחה שיצאו מהבית או מבחירתן או שההורים הוציאו אותן בכל מקרה הם מגיעות למדרשה של בנות חוזרות בתשובה ומצפים משם שהם יתחזקו ויחזרו בתשובה ואני ממש ראיתי שזה ממש לא הדבר הנכון כי אם הם הגיעו לשם הם הגיעו כי משהו א בנפש שלהם אה נפגע משהו שמה קרה בדרך וצריך צריך לראות א מה מה קרה שמה ולטפל בנקודה עצמה כדי לנסות לעזור לה או לחזור למסלול או למצוא לצ שפה את המסלול שלה שהיא רוצה

בו. על כל פנים, א הרבה בנות באותה תקופה היה לי קשר עם המון בנות והם אמרו לי כל הזמן, תפתחי דירות משלך, את יודעת, יש לך את הגישה הנכונה,

הם ראו שאני באמת רוצה בטובתן, שאני אוהבת.

זאת אומרת זה הכל התחיל מזה שהיית עם בית, זה מדרשיה שם ראית את הקושי שלהם

ואמרת וואו, אני צריכה לפתוח משהו חדש

שבאמת ידבר אליהן, ללב שלהם. אז זה התחיל שם והיה לזה עוד הקדמה קצת לפני זה שבשכונה שגרתי בה בקהילה אז המון בנות היו בגיל אפילו קטן יותר 16 15 כמו שאמרתי זורקים אותם מהמוסדות והבנות מסתובבות ברחוב ובאמת הומללות וקוראים להם סוג ב' קוראים להם נושרות קוראים להם מקולקלות

ומה הם עושות

פשוט מסתובבות ברכות והם מחפשות מישהו שמתחילות לחפש א איך הם א עוזרות לעצמן ואז פוגשים אותם אנשים א אנשים ברחוב שרוצים לעזור להן וככה הם עוברות עוד ניצולים ועוד פגיעות ועוד דברים אחרים כי מה הם יעשו הם מסתובבות בשיעמום מה מה יכולה לעשות ילדה שסתובבת בשיעמום וההורים לפעמים הם גם חסרינים לפעמים הם בעצמם אנשים שמתמודדים א אולי מצבים כלכליים קשים אולי א יש בעיות בתוך המשפחה אלה הם יכולת לעזור לבת אז באותה תקופה שעוד לפני שהייתי במדרשה פתחתי ארגון לבנות לשעות אחר הצהריים, מקום שיהיה להם שיעבירו שם פעילויות, סדנות כדי שלא יסתובבו ברחוב. מפה לשם עזבתי את השכונה, הייתי עם בית א במדרשה ושם הכרתי את

הבעיה ששולחים את הבנות להתחזק במדרשה במקום לעזור להם לבעיות הסוציאליות הפנימיות. זה אומר, אם הבחורה למשל יש לה בעיה רגשית כלשהי, אז בוא נטפל בבעיה הרגשית שלה. אם היא עברה איזה פגיעה כלשהי בוא נטפל בבעיה יש בעיות של התנהלות כלכלית לפעמים הם חושבות שהם יודעות היא סך הכל ילדה בת 18 19 היא לא יודעת להתנהל היא מסתבכת היא הולכת לקנות פלאפון ומוכרים לה עוד א עוד אינסוף מכשירים אחרים וככה היא הופכת להיות במצב של הישרדות כי היא א מתחילה להסתבך מבחינה כלכלית יש אנשים שמנצלים אותה על הדרך אנשים שאומרים לה שבואי אני אעזור לך היא זקוקה לחום חום ואהבה. היא מקבלת את החום ואהבה ברחוב. לא משם אנחנו רוצים שיתקבל את החום ואהבה.

אז הבנתי שהדבר הכי נכון זה לפתוח דירות. דירות קטנות

שבכל דירה יהיו ארבע בנות עד חמש בנות והיא תהיה מלובה על א על ידי אין בית. שהאם בית המטרה שלה זה לתת לה חום ואהבה, ללוות אותה, לדבר איתה, לשמוע מה כואב לה, מה יש לה. קודם כל זה מדהים כי אני חייבת להגיד לך שיש רצון כזה להרבה אנשים לעשות את זה

אבל את מהרצון עד שבפועל רכשת דירות כן שכר דירות והכלסת אותם מה שנקרא כמה זמן היה בין הרצון לבין ה

אה אני מאוד אני בן אדם מאוד מעשי אז בין הרצון לזה זה כמעט נראה לי לקח חודשיים אולי

תקשיבי זה מטורף תוך חודשיים וזה להשיג מלא כסף

אז

כי זה להשיג גם אנשי טיפול

ולהשיג את את הדירות שבואי זה לזכור כמה וכמה דירות זה לא פשוט

אז אני אגיד לך ככה זה לא קודם כל זה היה אה זה היה תהליך זה לא הכל או לא כלום הרבה פעמים אנשים רוצים מכמה סיבות הם לא מצליחים כי הם מחפשים להתחיל מ-100%

אני הבנתי שאני לא יכולה להתחיל מ-100% כי התחלתי מאפס מאפס מבחינה כלכלית אבל אה הבנתי שאם אי אפשר להגיד הכל או לא כלום אז אני אתחיל היה לי איזה תוכנית תנית התחלתית ואיך אני אגדל. עכשיו לכל תוכנית כמובן יש יוצא מן הכלל ותמיד הדברים לא בדיוק אבל לומדים תוך כדי עשייה, מדייקים את הפעולות ולאט לאט אני יכולה להגיד לך שבהתחלה פתחתי דירה אחת ולאט לאט זה כל כך הצליח אז פנו אליי בנות ועוד אחת רצתה שאני א ועוד ועוד ועוד פתחתי עוד דירה ועוד דירה ודירה וזה כבר הפך להיות מחוץ ליכולת שלי אבל הייתי מסורה לבנות עכשיו זה הגיע לרמה כזאת שגם הייתי אם לא היה המקום הייתי מכניסה אותה לבית שלי כי גם לפני זה תמיד הבית שלי היה מלא אורחים ואנשים היו שנים אצלי חששת עם הילדים שלך

אז הילדים שלי כמו שאחדשי זה בהתחלה תמיד היו גרים אנשים ידעו שהייתי מכניסה בנות היה חדר לבנות לא הילדים שלי א כמו שאמרתי

הם ידעו לעשות את הגבולות הם הבינו מה הגבולות ו ווכן לא יודעת זה עבד לנו מאוד יפה אה א הם ידעו לעשות את הגבולות. מצד שני אנשים שבאו הרגישו מאוד בבית, מאוד הרגשה חופשית לפתוח את המקרר, להוציא, להסתובב. בכל מקרה, באותה תקופה פתחתי עוד דירה ועוד דירה וכמו שאמרתי, אם לא היה מקום, גם הייתי מכניסה אותם לבית שלי ולקחתי גם מקרים מאוד קשים. זהו כי זה לא פשוט לפעמים אתה מכניס בנות שכבר על סמים או י אלכוהל ונינים והם גונבים דברים בשביל להשיג את

נכון

לפעמים יש כל מיני סוגים של א התמודדויות שזה לא תמיד

אז אני אגיד לך כלי רק רגשי לפעמים זה כבר נכון כבר מגיע לו

אז בהתחלה מהרצון שלי לעזור לכולם נכנסתי גם בנות עם סמים ובנות במצבים כן קשים גם אליו דווקא לדירות אפילו אני יכולה להגיד לך אליי לבית הכנסתי הסיבה שהרשתי לעצמי הסיבה שהרשתי לעצמי את זה כי בעבר אני הכרתי את כל העולמות האלה. אני הכרתי מה זה אנשים עם סמים, אני חייתי איתם, אני ידעתי מה זה ולכן לא נרטאתי מזה. לא נרטאתי. אני יודעת בדיוק מה קורה, איך בן אדם מתנהג, לא ידעתי בדיוק איך להתנהג עם זה. כמובן שבמשך הזמן נפסקתי עם זה, אבל כן רציתי לעשות גבולות גם אני גם למדתי לעשות גבולות לעצמי לאט לאט כדי שאני אוכל לעזור יותר לבנות בדירות כי אם אני צריכה מכניסה אליי לבית אז אני פחות בנויה פחות פנויה למה

שקורה בדירות כי אני צריכה להתמודד עם מה שקורה בבית אבל כן היה תקופה שעשיתי את זה אני יכולה להגיד לך היה חלום כזה זאת אומרת זה משהו שרק בגיל 49

פתאום נרכ נרקם בדמיוניך או שזה משהו שכבר תבית אותו לפני ופתאום הוא קרם אור וגדים.

לא, בגיל 49 זה קרם אור וגידים בצורה כזאת שאני הולכת לעשות את זה כמשהו מאורגן, כמשהו מסודר. לפני זה הייתי פותחת המון ארגונים, המון דברים פתחתי. א יש לי משהו יזמי קצת בתוכי, אבל זה תמיד היה בשביל הקהילה. פתחתי לקהילה משרד נסיעות, כמו שאמרתי לך, פתחתי להם את הארגון לבנות לשות אחר הצהריים ועוד כל מיני דברים שעשיתי להם המון המון דברים. תמיד אז זה היה לאנשים אחרים. עכשיו בגיל 49 חשבתי לעצמי, בואי תקרי את כל הידע שאסף מכל החיים שלך והפעם תעשי את זה בצורה הכי מדויקת שאת מאמינה בה שככה הדברים צריכים לקרות וככה הדברים צריכים להתנהל. ואני שלמה עם זה ב-100%. זאת אומרת עברו 10 שנים ואני שלמה ב-100% עד אז

תמיד כל פרויקט זה היה שנה הייתי יולדת הייתי מפסיקה עם הפרויקט ועוברת לפרויקט הבא הפעם הרגשתי שאני עושה משהו שזה ה-100% שלי ועד היום אני מרגישה שאני ב-100% שלי

את יכולה לספר לי איזשהו סיפור הכי מורכב שהיה לך

אה שני סיפורים אני אבקש ממך אחד הכי מורכב ואחד איזשהו סיפור של הצלחה סיפור מרגש

כן אל תבחרי ממה להתחיל.

אה, קודם כל אני אתחיל מהצלחה. אני אגיד לך א נתחילה מהצליחה. קודם כל אני תמיד רואה בכל בת את הטוב שלה ואני משתדלת לתת לה גם הרגשה שאני רואה בהצלחה כי זה חשוב לי שהיא לא תחשוב שאני רואה אותה ככישלון. גם אם היו לי ציפיות אולי טיפה יותר והדברים לא תמיד הגיעו למקום שרציתי. עדיין בשבילי היא תמיד תהיה סיפור הצלחה כי זה חשוב בשבילה להרגיש ככה שהיא לא מאכזבת אותי ואת ה כמו שאולי ההורים שלה הרגישו. בכל מקרה מבחינתי א סיפור הצלחה זה כשבת הגיעה ממצב מינוס והיום היא עצמאית יכולה לקחת אחריות לחיים שלה ויכולה לנהל את עצמה והיא לא צריכה עזרה מאף אחד. א

חיתנת בנות? כן, חיתנתי המון בנות, המון בנות התחתנו בך

א אני לא יודעת אולי 30 אני קצת כמה עמרו דרכך ב-10 שנים האחרונות את זוכר

400 500 לא יודע האמת שאני לא זוכרת אבל אם אני בערך זה

תני לי משהו מדויק איזשהי סיפור הצלחה שאת ממש זוכרת שזה

כן אני אגיד לך יש מישהי שאני זוכרת שהיא א פגשתי אותה פעם אחת ו ואחרי זה לא ראיתי אותה יותר העירכתי אותה הפעם בשבת ביקשו אותי שאני אערך את השבת אחרי כמה זמן לא פגשתי אותה יותר ואז יום אחד היא באה והיא ביקשה ממני עזרה כשהיא ביקשה ממני היא אמרה לי אני צריכה עזרה אז אה הלכתי לראות איפה היא נמצאת ראיתי אותה במצב מאוד מאוד קשה אה ככה זרוקה באיזה דירה שהיא שכרה אותה לבד מסובכת כלכלית ובמצב רגשי ונפשי מאוד קשה אה היא באה ממשפחה מאוד טובה מאזור מהשערים. אמרתי לה, טוב, תקשיבי בואי. אני באמת א במשך כמעט כל יום הייתי באה אליה לשם עד שהאמון שלה אה רכשנו אמון. אז אמרתי לה, בואי תעברי אליי לדירות, אני אוכל

לעזור לך יותר. היא עברה לדירות שלי ולאט לאט אה עברנו תהליך. זה לא היה קל בכלל. היה מאוד קשה כי המצב שלה היה מאוד מורכב. פניתי לעזרה מהרווחה מכל מיני מקומות, לא כל כך רצו לעזור כי כבר די התייאשו מהמצב שלה.

ובאיזשהו שלב אה באיזשהו שלב קרה ההיפוך, נקודת ההיפוך. אז נקודת ההיפוך הייתה שהיא החליטה שהיא רוצה ללכת ללמוד והיא נכנסה ללימודים לימודים של אה עבודה סוציאלית ושמה הכירה גם את הבן זוג שלה

ושהוא גם היה בחור שבא מבית חרדי וככה יצא מהבית הכירים את עצמה

כן אני עוד לא סיפרתי את כל הסיפור כי אני מאוד משתדלת לשמור על הכבוד שלהם ולא להגיד את הדברים אסם כן שהיא תתבייש בזה, אבל זה היה ממש מקרה מאוד קשה

וה הכירה את הבן זוג שלה, הם עברו לגור אה ביחד ואז היא ביקשה ממני שהיא רוצה היא אמרה לי אני רוצה להתחתן אבל אין לי איך להתחתן אין לי מי יעזור לי אני גם לא רוצה להתחתן אבל כמו ילדה מהרחוב ומסכנה אני גם לא אני רוצה להרגיש כמו שתמיד חלמתי שהיא הייתה ילדה כמו שאמרתי לך שכל בת חול חולמת להיות נשואה בגיל 18.

אז אמרתי לה, "תקשיבי, בואי, אני אעזור לך, אנחנו נהיה כמו אמא ואבא שלך, א כמו המשפחה שלך ואנחנו נממן לך את החתונה.

מאיפה עסקת את כל הכספים האלה? כאילו הסיגה זה קשה על זה, אבל בסוף זה קרה וברוך השם היא התחתנה במש הכי מכובד שיש. היום היא נשואה, יש לה ילדה, היא עובדת, היא מחזיקה את עצמה בכוחות עצמה.

מדהים. אבל עברנו דרך דרך

דרך לא קלה עברנו היה שנה וחצי של התמודדויות של א דברים לא פשוטים בכלל אבל אם אתה כל הזמן נותנת נותנת לצעירה שמולך או אם זה הילד שלך שאתה מאמין בו ואת איתו ואני איתך בעליות בירידות ברגעים אני פה איתך בסוף היא תבחר בדרך הטובה והנכונה

כןכן מד מדהים.

אז זה היה כאילו ככה א

סיפור הצלחה.

סיפור הצלחה. למרות שבאמת יש עוד אני כן רוצה עוד עוד משהו אחד הצלחה

קדימה

א להורים שיש סיפורי הצלחה שהצלחה זה שהבת מביאה את עצמה כמו שאמרתי לך למקום שהיא לוקחת א אחריות עצמאות והיא עכשיו יודעת להסתדר לבד ובאמת היא מנהלת את החיים שלה בצורה הכי טובה שאפשר. יש סיפור הצלחה שזה יותר קשור. הרבה פעמים אנשים אומרים לי אבל הבנות גם חוזרות להיות בקשר עם ההורים. אנחנו מדברים על בנות שלפעמים התנתק הקשר עם ההורים.

אז יש סיפור הצלחה של בנות שהם חוזרות להיות בקשר עם ההורים. כי פתאום כשהבת

אה היה משפחה שההורים שלה א ראו גם אותי באיזשהיא תוכנית כלשהי ו ורטפו אחריי המון זמן. רצו שאני אכניס את הבת שלהם, אבל היא עוד לא הייתה בת 18 ואני רק מגיל 18 מכניסה. מאוד רצו, היה להם שם קושי מולה. מגיל 18 קצת היא נכנסה לדירות ובתקופה היא הייתה שנתיים בדירות ובתקופה שהייתה בדירות היא פתאום א א התחיל תוך כדי כמובן טיפולים ודברים שהיא שהיא עברה ואולי גם המשפחה. פתאום התאפשר הקשר. לפעמים המרחק. וואי,

יכול לגרום לתקשורת חיובית,

לאט לאט חזר הקשר ואחרי שנתיים היא כן חזרה להיות לגור קרוב להורים ולהיות בקשר מאוד קרוב עם המשפחה. ואני יודעת שהרבה הורים שמקשיבים עכשיו אז אולי זה יתן להם כוח א לילדים שלהם להאמין בהם ולהאמין בדרך ולהאמין שזה תהליך ובסוף יהיה סוף טוב והכי חשוב זה לשמור על תקשורת חיובית עם הילדים מאוד חשוב לשמור על תקשורת חיובית לשמור על להרגיש שאתה שההורה מאמין בילד

שההורה יש גם א התמודדויות. אני אגיד לך, ההתמודדות שלי לפעמים א זה כשנתתי את כל כולי לבחורה, עשיתי כל מה שאני יכולה אני והצוות והאנשים שאיתנו ובסוף אולי לא הגענו לתוצאה המיטבית שהיא עכשיו יכולה להיות עצמאית ולבד. בכל אופן הזמן

הזמן מוגבל וצריך אחרי שנתיים שלוש לסיים את השיעוט בדירות

אה זה לא נצח מה שנקרא זה הגבלת את זה לשנתיים שלוש ואז הם יוצאים לדרך עצמאיתכן כן אני אגיד לך מה אנשים הסיבה שאנחנו הגבלנו את התקופה לשנתיים שלוש כדי שיבינו שצריך לעשות פה תהליך כי אחרת אחד הדברים שראיתי במדרשות למשל שבנות מתמכרות אין לנו כוח לעשות שינויים, לעבור, להתקדם. אתה צריך לפעמים לתת את הדיפה הזאת, להגיד בואי, יש פה זמן מורבל, אנחנו ממש ניתן לך את כל העזרה. מלגות לימוד, אה א הכוונה, הכוונה לתעסוקה, כל מה שאת טיפולים רגשיים.

מה את אומרת? איזה מגדים זה? הייתי בטוחה שזה רק טיפולים רגשיים וזהו. אבל את אומרת בכלל את כל המעטפת עצמה.

כן. הכל.

מדהים.

הכל הכל הכל. ולעזור לה עד כמה שאפשר עוד פעם אם אנחנו לא נוכל לא נוכל אבל אנחנו מצידנו נעשה את המקסימום אבל את צריכה גם שיהיה צד שניכן

את צריכה גם את הרצון שלה את הפעילות שלה את הרצון שלה להתקדם לפעמים א את רוצה יותר עם מה שהבת רוצה ופה את רוצה בשבילה המון המון את מכוונת והיא א פחות יש לה אולי עוד את היכולת או את הרצון

שניה אז בואי תתני לי ככה ביקשת זה סיפור מורכ יש לך איזה משהו ספציפי בעניין הזה שמישהי שמה שעברו שנתיים שלוש ומה את עושה?

עברו א

היא מבחינתה לא השתנתה יותר מדי. זאת אומרת היא רוצה להמשיך להישאר.

מה?

אז אנחנו נצטרך למצוא למקום המשך להיות בו ולהמשיך את התהליך אבל במקום אחר. למשל יש כן קצת מקומות או של הרווח ה יש למשל בחורה שהגיעה בתקופת הקורונה אה היא הייתה אצלנו שלוש שנים מאוד הצליחה לעשותצות איזשהי התקדמות אבל עדיין זה לא הסתיים אחרי שלוש שנים אז בסוף למרות שהיא מאוד מאוד רצתה להישאר אי אפשר היה להישאר אה אחרי שלוש שנים אז אמרנו לה שהיא אז היא התחילה ללמוד א מכינה באוניברסיטה העברית והיא עברה לגור במה מעונות סטודנטים ויש בנות שעברו לפעמים ל מקום אחר אולי מטעם הרווחה או משהו פעילות המשך כלשהי א מוסד אחר שעוזר אבל כן זה מאוד מאוד חשוב להגביל את הזמן

כי זה מה שמבטיח שהיא באמת בסופו של דבר תבין

ש שבוא יש פה זמן זמן מוגבל, את צריכה לקחת את עצמך, לעשות תהליך. יש לנו סבלנות.

מקסים ממש.

כן, יש סבלנות. הסבלנות קיימת. יש לנו סבלנות. לא ביום אחד זה קורה, יש לנו סבלנות, אבל את צריכה להיות איתנו בתהליך.

ולכן אה אני רק רוצה להגיד שלפעמים בנות כועסות עליי כשהם צריכות לצאת אחרי שלוש שנים,

למרות שהם יודעות את זה מראש.

כן. ואז פתאום הם יכולות לנתק איתי קשר. אז זה קצת מקום שלי הוא קשה באופן אישי, אבל אני גם מקבלת את זה שזה גם חלק מהתהליך ולפעמים אחרי כמה זמן הם חוזרות ולהיות בקשר. מבחינתי זה כן קשה. כן, זה קצת קשה שאחרי שנתת את כל כולה

אז היא פתאום מחליטה לנתק קשר כי היא נפגעה מזה שהיא הייתה צריכה לצאת מהדירה או כי שמנו לה איזשהו גבול כלשהו. תמיד לשים גבול זה דבר שהוא בעייתי. כן, מורכב. אבל הוא הכריחי.

הוא הכריחי לגמרי. ו

אבל אני יכולה להגיד לך שבסך הכל אני רוצה להגיד שהבנות מדהימות. זה אני בטוחה. איך המשפחה שלך מקבלת את זה, את כל העבודה שלך, את ההתעסקות הזאת? כי באיזשהו מקום זה כמו לא ממש ככה אבל כאילו לקחת את אמא קצת כי הם באמת בנות שצריכות המון המון המון תשומת לב והכוונה וכוח ואת מנהלת של כל הדבר הזה

כן

זאת אומרת לפעמים בלילה מקפיצים אותך ויש כל מיני מקרים לא פשוטים זה לא אוקיי אני עובדת עכשיו עד חמש ואז אני הביתה מתנתקת מהעבודה ושלום על ישראל

זה גם מקרים קשים וזה גם אין לזה זמן ולפעמים גם אין לזה מקום כי לפעמים כן מגיעים אלייך הביתה אז מה עושים שם מה קורה שם?

אה, קודם כל הם גדלו עם זה מ שהם היו קטנים ובאמת כדי לדעת את התשובה המדוייקת צטרכי לשאול אותם, אבל אני יכולה להגיד לך מה אני מרגישה כלפי זה ומה אני חושבת שהם מרגישים.

אה, אני יכולה להגיד לך שכשהם היו קטנים, לפחות עד שהם גיל 18, נתתי את כל כולי לכל ילד וגם כשהיתי מכניסה עליי בנות, הם היו אומרים לי, "איך את יודעת לתת תשומת לב לכל ילד?" זאת אומרת, למרות שהכנסתי אנשים אליי הביתה, עדיין היה לי מאוד חשוב התשומת לב לכל ילד, אבל למרות כל זה, זה ברור שהיו רגעים שזה בעל חשבון הילדים שלי וכשהם גדלו, יכול להיות שהם ידעו יותר לבטא את זה חלקם אה להגיד שכן זה קצת לפעמים היה להם קשה שהיה להם פחות את אמא שלהם ואולי לפעמים גם נתתי תשומת לב ל לב ל מהבנות ואולי זה קצת הפריע להם שזה בעל חשבונם. היום הם כשהתחלתי את בעצם את הפעילות עם הבנות אז הם כבר היו גדולים כבר התחלתי כבר

שתיים מהבנות שלי התחתנו אז זה פחות היה על חשבונם אבל הם כן א הם כן למדו להבין שזה חלק מהחיים שלנו שזה חלק מהאויי והם למדו גם לקבל אותי אה שזאת האמא שלהם ואני מקבלת אותם כמו שהם ואתם תקבלו אותי זה האמא שלהם אני לא חושב אני לא חושבת שזה גרם מהמקום האמאי שלי כי מאוד אולי זה כן לקח את הזמן שאני יכולה להיות איתם אבל א לא

לא מבחינת איכות

לא מבחינת עצומת לב אני חושבת לא מבחינת אהבה לא מבחינת א

יפה

אני חושבת שתמיד הם ידעו שאני מסרועה להם מסרועה אליהם לא פחות מה שאני מסורה לבנות אבל יכול להיות שהיו רגעים שהם גם הרגישו אחרת כן יכול להיות

ולסיום אם את יכולה ככה להגיד מסר גם להורים שמתמודדים שלא פשוט להם ואולי יש להם פחות הבנה ממה שאת מבינה איך צריך לגשת לילדים האלה א וגם טיפים או תובנות שאת לומד במהלך הדרך לא נערים נערים נערות שמתמודדות אמ אני אגיד לך ככה להורים הייתי רוצה להגיד שקודם כל א תראו כל ילד כפרט דבר ראשון יש לכם כמה ילד ילדים, כל ילד הם לא סריה, הם כל אחד פרט. אז תראו את כל אחד כפרט. יש חנוך תנער על פי דרכו. אז תזכרו שכל אחד, למרות שהילדים נולדים לאותו אמא ואבא ואתם נותנים את אותו חינוך לכל הילדים, עדיין כל ילד יש לו הנפש שלו מורכבת בצורה שונה. עכשיו אם אתם רואים שילד כשהוא קטן הוא מגלה איזה אותות מצוקה אז אל תנסו

להשתיק אותו להגיד לו אתה מדמיין אתה ממציא תנסו באמת להבין מה עובר עליו אולי יש משהו שאתם לא יודעים שקורה באותו זמן שהילד עובר בחדרי חדרים ואתם לא יודעים אז אל תשתיקו אותם תקשיבו להם תהיו מוכנים לשמוע אותם ולקבל אותם דבר שני אה אנחנו חיים בקהילות סגורות אנחנו אנחנו חברה חרדית היא קהילה סגורה גם בפני עצמה באיזשהו מקום ויש את הקהילות הקטנות הרבה פעמים יש את הדבר הזה שאנחנו מפחדים מה תגיד השכנה מה יגידו ה מה יגידו עלינו א מה יחשבו עלינו

את חושבת שזה עדיין קיים באותה צהנה כמו פעם

כן בוודאי כן ממש הקלות הן מאוד סגורות החסידויות מאוד סגורות וכן לאמא ולאבא בפנים מאוד אכפת אה מה יגידו עליהם ומה יחשבו בפורה שאני שומעת את זה מהוריםכן

זה מפריע להם לשידוכים זה גם אולי יכול לעשות בעיה עם הילד הדבר הראשון א אם יש בעיה עם שזה מפריע לחינוך של הילדים אחרים זה דבר מובן אפשר להגיד לילד הילד מבין אני רוצה להגיד לך שמאוד אכפת להם האחים שלהם

אבל אם הילד מרגיש ולו קצת שמה שחשוב לך זה מה חושבים השכנים ומה יגידו עלייך ואיך בתלמוד תורה או הגננת או המורה אז פה נוצרת בעיה כי הילד מבין שהוא פחות חשוב ו אני מבינה את כל המורכבות שיש ועם כל זה אני חושבת שאנחנו צריכים להיות נאמנים לילדים שלנו ב-100% פחות לכל הסביבה לתת לילדים א באמת הרגשה שאתם מאמינים בהם שאתם בוטחים בהם שנותנים גם אם לפעמים זה נראה שלא ההורים עשו כל מה שהם יכולים למען הילדים ופתאום הילד בחר אחרת. תקבלו את הבחירה השונה שלו

ותאמינו בהנהגה של הקדוש ברוך הוא שהוא יודע למה הוא מסובב אותם בצורה כזאתי ולמה הדברים קורים בכל מיני צורות. א ולגבי הילדים מה היית אומרת להם לנערים

לצעיר לצעירים הצעירות כן תאמינו שלכל אחד מכם גם אם אמרו לכם שאתם לא יכולים לא מסוגלים אתם לא טובים כן טובים תדעו שאתם טובים שיש לכם לכל אחד כישרונות יכולות תתחברו למה שאתם למקומות שאתם טובים אבל כשאתם יוצאים החומצה תדעו שבעולם יש המון המון סכנות יצאתם מעולם של גבולות אתם רוצים לפר לפרוץ את כל הגבולות, אבל גם לעולם החיצוני יש גבולות. ואם אתם לא תדעו להכיר את הגבולות בעולם בחוץ, אתם תיפגעו. אז תשמרו על עצמכם לא להיפגע בחוץ ותדעו א למצוא את הגבולות ואל תפחדו לבוא ולהתייעץ, לבוא ולשאול. ואנחנו חייבים להתגייס לדבר הזה א, לפתוח עוד דירות או למצוא דרכים איך לעזור להם כי זה כפשוטו הצלת חיים. זה להציל

חיים. הרחוב הוא סכנה. אני לא יודעת עד כמה מבינים כמה מצב חמור כרגע. וואי שם יעזור. יאללה יקרה תודה רבה לך באמת. ישר כוח גדול. תצליחי בכל מה שאת עושה. זה עבודת קודש באמת להציל את הנערות האלה ובעזרת השם שהם יוכלו גם להקים בתים בישראל. וזה התורה והמצוות מתוך שמחה ובריאות איתנ. אמן. ‏Yeah.