הרב זמיר כהן - למה לאנשים טובים קורים לפעמים דברים רעים?

כתוב בפסוק פסוק על הקדוש ברוך הוא אל אמונה ואין עבל צדיק וישר הוא כלומר כשרואים דברים שנראים תמוהים איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בצורה כזו אומר הפסוק תדע לך שהקדוש ברוך הוא אל אמונה ואין עבל צדיק וישר אבל טבעו של אדם שמתעוררות בליבו שאלות שאלות שלמה הוא יודע שהקדוש ברוך הוא יודע מה שהוא עושה אבל לפחות האדם מנסה להבין בפרט כשרואים בעולם עולם התרחשויות שנראות מאוד תמוות בעיני בני אדם כמו למשל רואים צדיק שנקטף בגיל צעיר מהעולם רואים אדם בעל חסד עצום שנותן תורם כולנו מודעים לאסון הגדול הזה שלפני מספר ימים ודי שתרם לכל כך הרבה ארגונים ועזר לכל כך הרבה אנשים בכנה מידה עולמי הנגיד משה סבא

ממקסיקו ושומעים פתאום על אסון כזה זה שהוא ועוד כמה מבני משפחתו שנהרגו במסוק ואנשים של חסד, אנשים של נתינה ואנשים ממילא מתעוררים לשאול איך יכול להיות דווקא אדם שעושה כל כך הרבה דברים טובים, אדם שעושה כל כך הרבה חסדים בגיל צעיר, בנו, כלתו ועוד, זה דברים מבהילים שכל אדם שואל את עצמו איך יכול להיות. אף על פי שוודאי כל אדם מצדיק את הדין. ודאי שאם לא שחז"ל היו מלמדים אותנו על פי התורה מה ההסבר לדברים כאלה ודאי שבן אדם מעצמו לא לא יכול להגיע להבנה את דרכי הקדוש ברוך הוא ואנחנו ננסה על פי ההדרכה שהתורה נתנה לנו להבין מה מסתתר מאחורי הדברים האלה עד כמה שיד שכלו של האדם יכולה להשיג יש כמה נקודות שצריך

להתבונן בהם דבר ראשון, בשעות כאלה ההסתכלות על החיים צריכה להיות הסתכלות הרבה יותר גבוהה. אדם שמבין שמי שבא לעולם הוא קיים ומי שעוזב את העולם הוא לא קיים. אצל אדם כזה השאלה היא באמת גדולה. איך ייתכן שצדיק הפך להיות ללא קיים בגיל צעיר? אבל כאשר מבינים כמו שכתוב בפסוק שכשאדם נפטר מן העולם מה בעצם קורה שם? העפר ישוב אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה. זאת אומרת שהמוות הוא לא חידלון. זה לא שאדם חדל מלהתקיים בשעה שהוא מת, אלא מה? הוא עובר לעולם אחר. יש תקופה מסוימת שהנשמה נמצאת בתוך הגוף כמו שכתוב בתורה ויצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה זאת אומרת

כל אחד מאיתנו מורכב משני חלקים חלק חיצוני שזה הגוף שעשוי עפר מן האדמה והחלק הפנימי שזו הנשמה בספר שער הגלגולים מיד בעמוד הראשון כותב נהרחו רבי חיים ויטל בשם הארי הקדוש רבו הוא כותב כותב כך דע שהאדם עצמו הוא הרוחניות שבתוך הגוף והגוף הוא לבוש האדם ואיננו האדם עצמו זאת אומרת הוא אומר צריך לדעת שהעני האמיתי של כל אחד מאיתנו זה לא הגוף שאנחנו רואים אלא הגוף הוא הלבוש והעני האמיתי של האדם זה האדם הרוחני שנמצא בתוך הגוף מה זה לבוש כשרואים בגד הולך אין בן אדם שיגיד הבגד הולך לבד בגד לא יכול ללכת לבד הוא דומם יש מישהו בפנים הבגדים הולכים איתו, הוא מזיז את היד, גם השרבול זז ביחד, הוא לא אומר זה אני,

אתה יודע, זה לא אני, זה לא אני, זה הבגדים שלי, אבל האני האמיתי, כל אדם מרגיש שזה מי שבפנים. אותו הדבר אומר הארי במבט אמיתי, האני האמיתי זה לא הגוף, אלא הגוף הוא רק הלבוש של האדם שמלווה אותו. כי לתקופה מסוימת הקדוש ברוך הוא שם את הנשמה בתוך הגוף כדי שאדם מתמודד עם יצרים וניסיונות. הגוף שהוא חומרי יש לו צרכים. הוא רוצה לאכול, רוצה לשתות, רוצה כל מיני תאוות שיש בעולם. והנשמה היא רוחנית והגוף הוא כמו המכשיר כושר שבונה את הנשמה. מכשיר כושר הוא בדרך כלל נגד השרירים. רואים שאנשים משלמים כסף על מכשיר כושר או על מכון כושר. ומה מה זה המכשיר הזה? המכשיר הוא נגדו. הוא מעייף אותו, הוא מזיע, הוא מתנשף

וממשיך להתאמן. אם נשאל את הבן אדם הזה איך אתה הולך להשקיע כסף במכשיר שהוא נגד נגד השרירים שלך הוא מעייף אותך תשתה קפה תלך לנוח מה עונה האדם הפוך המכשיר הזה דווקא בגלל שהוא נגדי הוא בונה אותי הוא עושה אותי יותר בריא יותר רענן אז אני רוצה את המכשיר הזה אף על פי שהוא נגדי כי אני מתגבר עליו הוא בונה אותי אותו דבר הגוף עם כל היצרים של הגוף זה המכשיר כושר של הנשמה הגוף מושך לתאוות ליצרים כשאדם מתגבר הוא בונה את הנשמה. אז יש לו תקופת העבודה בעולם הזה. אחר כך מגיע זמן קבלת השכר, שהאדם בא לעולם הבא, נשמה פושטת את הלבוש שקוראים לו גוף ומגיעה לעולם הרוחני. כמו שאם נתאר לעצמנו שני תאומים שמתווכחים בינם

לבין עצמם, ברחם של האמא, האחד אומר לאכיו, יום יבוא ונצא מכאן החוצה. אחיו אומר לו, חס ושלום, אין איפה לצאת. העולם הוא כזה חשוך, מלא מים, שאנחנו שני בני אדם שסוחים בתוכו, הוא חושב שהרחם של האמא זה כל העולם. הוא לא יודע שבחוץ יש עולם גדול. ואחיו מנסה להסביר לו, זה לא כך. בחוץ, מחוץ לקיר הזה, יש עולם ענק עם אורות, עם נהרות, עם ימים, אוקייינוסים, יערות. יש הרבה דברים יפים בחוץ. אחיו אומר לו, אין. כל העולם קטן, מלא מים ויש פה שני בני אדם. הוא מנסה להסביר לו, בחוץ יש עוד מיליארדים כאלה. אומר לו, "אתה מדבר שטויות? איזה מיליארדים? יש רק שניים. הנה, תראה, אני מראה לך את המציאות." הוא אומר לו, "כשנצא

לשם, נתחיל ללכת ברגליים, ננשום מהאף, נאכל מהפה, נראה בעיניים והטבור שאנחנו היום דרכו אוכלים ושותים, הרי העובר אוכל ושותה מהטבור, הטבור הזה יסגר לגמרי." הוא אומר לו, "לא יכול להיות. אם הטבור יסגר, נמות. אתה חי בדמיונות. אתה מדבר איתי שבחוץ יש עולם, הולכים ברגליים. אין דבר כזה. בני אדם סוחים בתוך מים, אוכלים מהטבור, נושמים מהטבור, זו המציאות. וככה הם מתווכחים. כמה זמן הם מתווכחים? תשעה חודשים. זה אומר יש חיים אחרי ההריון. זה אומר אין דבר כזה. אם יוצאים מכאן, נופלים לתהום, מתרסקים, נגמרים, כי בחוץ אין כלום. מגיעה שעת הלידה. מי נולד ראשון? נקרא לו האח האופטימי. זה שמאמין שיש חיים אחרי. הוא נולד

ראשון. איך יגיב האח שנשאר שם ברחם? לפי ההבנה שלו, מי שיוצא החוצה נופל לטהום ונגמר והוא רואה שאחיו יצא והוא נשאר לבד. הוא יתחיל להתאבל. אחי היקר, נפלת לתהום, מה קורה לך שם? אבל באמת מה קורה בחדר הלידה שם בחוץ? שם גם כן בוכים? בחדר הלידה יש שמחה, נולד תינוק, מזל טוב, כולם שמחים, באים לראות את התינוק שנולד, לקבל את פניו. עוד כמה דקות יעברו, השני יוולד, גם הוא יגלה את האמת שיש עולם. לא כמו שהוא חשב לפני, בדיוק כמו שאמרו לו. אותו הדבר אומר הרב תיקוצ'ינסקי בספר גשר החיים כשאדם נמצא בעולם הזה הוא מרגיש שזה העולם ואם מישהו נפטר אז הוא מרגיש שאותו אדם לא קיים יותר אבל האמת מה זה מוות לידה מחדש פעם אחת

התינוק נולד מרחם אמו ובא לעולם אז הוא מוריד את השליה לשליה קוראים שליה בעברית כי משילים אותה מפילים אותה לא צריכים אותה יותר גוזרים את חבל הטבור כי שליה שייכת לצורת חיים של עובר ברכם בתוך המים הוא צריך לאכול עם השליה דרך החבל הטבור בא לעולם הוא לא צריך את זה אז הוא משיל גם כשאדם עוזב את העולם הזה ועובר לעולם הרוחני שם אין לו מה לעשות עם הגוף אז הוא פושט מעליו את הגוף הגוף בעברית נקרא גוף מלשון מגוף מגוף זה כמו מכסה סוגר כמו שמגיפים את הטריסים ככה הגוף מגיף וסוגר על העני האמיתי אבל העני האמיתי של האדם זה האדם הרוחני שלא שייך בו לא מוות ולא חידלון כלומר כשרואים שקורה משהו לגוף כמו לפעמים חיילים

במלחמות יש סיפורים קשים או אנשים שמתרסקים אילן רמון בחללית לכאורה נראה שאיפה הבן אדם לאמיתו של דבר הגוף הוא הלבוש כשקוברים את הגוף לא קוברים את הבן אדם כשקוברים את הגוף קוברים את הלבוש שלו זה הלבוש שליווה אותו כל החיים אז ודאי מכבדים יש כבוד הנפטר אבל יודעים שהאני האמיתי של האדם נולד ד לעולם הרוחני ועובר למקום שבו האדם מקבל את שכרו על כל המצוות והמעשים טובים שעשה בעולם הזה. רק כשאנחנו בעולם הזה אנחנו חיים את המציאות שכאן וכשרואים אסון גדול אז מבחינתנו זה אסון ולכן באמת יש הלכות אבלות פעם באחת ההרצאות מישהי שאלה אם כשאדם נפטר מהעולם הוא נולד לעולם אחר למה עושים קריאה למה יושבים שבעה אז אז הוא

עדיין חי אז אפשר להמשיך רגיל הסברתי לה שהלכות אבלות זה על הצער שלנו זאת אומרת לנו כואב שהוא לא איתנו כאן. על זה אנחנו בוכים. לכן באמת כתוב אצל אברהם אבינו ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. כשה אמנו נפטרה. כל מי שיפתח ספר תורה יראה שהמילה ולבכותה האות כ קטנה. כל אות שהיא קטנה או גדולה בתורה יש בזה סודות. כל מילה כל אות יש סודות. וגם יש בזה פרדס שעת רמז דרש וסוד. כל רובד יש לו 70 פנים. מה שנוגע לענייננו, האות כ הקטנה באה ללמד שאברהם בכה מעט, הוא לא בכה הרבה על שרה אמנו. יש בזה עוד סודות. יש באתר הידברות הרצאה שנקראת הצופן התנכי. שם הבאתי את ההסברים הנוספים מהצד יותר של ה של מדרשי חז"ל והרמז. אבל

מה שנוגע לענייננו על פי הפשט, אברהם בכה מעט. הוא לא בכה הרבה. אבל שרה אמנו נפטרה. איך הוא לא בכרה ב? וזאת שרה אמנו. התשובה הוא ידע ששרה עדיין חיה. הייתי בלוויה, קברתי אותה, לא קברתי את הגוף שלה, את הלבוש שלה, אבל היא נולדה לעולם הרוחני, נמצאת בגן עדן העליון. אז אז למה בכל זאת הוא בכה? כואב לו. הוא רוצה שהיא תהיה פה. הוא לא רוצה שהיא תהיה שם. ככה גם יש אבלות שאנחנו מתאבלים על הנפטר מתוך הכאב שלנו, על אותו אדם אהוב שהיה איתנו וכעת לא נמצא איתנו. זה כמו שנתאר לעצמנו אמא שמלווה את בנה לשדה התעופה. הוא נוסע למדינה רחוקה ל-10 שנים. כשהם נפרדים האמא בוכה. שואלים אותה, "גברת, למה את בוכה? הבן שלך לא

מת. הוא רק הולך לאוסטרליה עכשיו. מה היא עונה? אני בוכה כי אני רוצה שהוא יהיה איתי. אוסטרליה זה מקום רחוק. אני רוצה לראות אותו. רוצה. זה בעצם הלכות. עושים קריאה, בוכים. למה? כי כואב לנו על הפרידה. אבל הוא עצמו, האדם עצמו שנפטר, ודאי שהוא הוא לא לא חדל מלהתקיים, אלא עבר לעולם הרוחני. אמנם עדיין, אף על פי שכל אדם מבין את העניין הזה, עדיין ישנה שאלה פנימית שמציקה בתוך הלב, אבל תראה כמה אנשים מעריכים ימים. יש אנשים מגיעים לגיל 70, לגיל 80, לגיל 90, יש יותר מ-100. אז דווקא אנשים שעושים מעשים כל כך טובים, כל כך נפלאים, הם אלה שצריכים לעזוב את העולם בגיל צעיר. את השאלה הזו שאלו פעם את הגאון הצדיק,

ראש שיבעת פורת יוסף, הרב יהודה צדקא, זכר צדיק לברכה. וזה היה סיפור מאוד קשה. הוא הגיע לנחם משפחה שישבה שבעה על ילד בן שבע או תשע, ילד קטן שנפטר בגיל או שבע או תשע, אני כבר לא זוכר. זה היה בשכונת רמות בירושלים. כשהרב נכנס לנחם את המשפחה, כל בני המשפחה שישבו שבעה קמו וביניהם היו כמה שהתחילו לצעוק עליו. למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה? כי הם הרגישו עם הכאב שלהם שעכשיו רב גדול הוא כאילו הנציג של בורא עולם הגיע לפה אז צעקו עליו למה הקדוש ברוך הוא לקח את הילד הזה לא הקים משפחה לא לא השאיר כלום בעולם וכי אלוקים לא יכול להשאיר אותו יותר הרי הוא כל יכול לפחות היה נותן לו עוד וככה הרב הוריד את הראש הבין

אותם את הכאב שלהם נתן להם שיוציאו כל מה שבליבם אחר כך אמר להם בואו אני רוצה לדבר בואו נשב ביחד יש אמר להם הרב אתם גרים פה בשכונת רמות בירושלים. הקצה השני של ירושלים זה שכונת גילו. תארו לכם שאדם עולה לאוטובוס בתחנה הראשונה בשכונת רמות בשביל לנסוע לגילו. הוא יודע יש לו עכשיו 40 דקות נסיעה באוטובוס. הוא לבד הוא והנהג. אחרי חמש דקות שנוסעים הנהג עצר בתחנה השנייה. עלה עוד מישהו ישב גם כן באוטובוס. המשיכו לנסוע. אחרי 20 דקות נוספות שהאוטובוס ריק, פתאום האחרון שעלה ירד וזה שעלה ראשון נשאר לבד עוד הפעם הוא והנהג. והנה הוא פותח את החלום ואומר לאדם הזה שירד, למה ירדת כאן? עד גילו יש לנו עוד זמן תעלה

בחזרה. הוא מסתכל עליו, אומר, אני לא מבין מה אתה רוצה. אני עליתי לאוטובוס בשביל לרדת כאן. יש לי פה מה לעשות. אני עליתי בשביל לרדת פה. הוא אומר לו, "כן, אבל אתה שילמת כרטיס, אותו מחיר כמוני. אתה יכול להמשיך לנסוע עד גילו, תעלה בחזרה." אומר לו, "בסדר, אני יכול, אבל מה אני צריך? אין לי מה לעשות בגילו. אני צריך לרדת כאן." בשביל זה עליתי לאוטובוס לרדת כאן. הוא אומר לו, "אבל השארת אותי לבד. לא נוח לי להישאר לבד. תעלה בחזרה." אומר לו, "טוב, אני מאוד מצטער שהשארתי אותך לבד, אבל אני צריך לרדת כאן. אין לי מה לעשות הלאה." אמר להם הרב צדקא, אותו הדבר בדיוק. כל אדם שבא לעולם זה כמו שהוא עלה לאוטובוס. יש לו

זמן שקבעו לו מראש מתי הוא צריך לרדת מהאוטובוס. ובשעה שמגיע הזמן שהוא סיים את תיקונו בעולם הוא יורד מהאווטובוס כי אין לו מה לעשות שם יותר. נכון שמי שנשאר באוטובוס בוכה למה ירדת כאן? השארת אותי לבד. טוב מותר לנו לבכות כי כואב לנו. אבל צריך לדעת הוא לטובתו היה צריך לרדת כאן כי אין לו מה לעשות יותר בעולם. השלים את תיקונו. הגיע לשלמותו, עשה דברים כל כך גדולים מבחינת הוא עצמו סיים את תיקונו אז הוא היה צריך לרדת כאן. כך אמר להם גם אותו ילד שנפטר אמר תדעו נכון אתם בוכים אנחנו בוכים כואב לנו אבל צריך לדעת שהוא נמצא במקום טוב מכיוון שהוא סיים את תיקונו בעולם ואין שום סיבה לבוא בטענות כלפי הקדוש ברוך

הוא. למה? כי בחשבון שמי שמסתכל מלמעלה וודאי שזה לטובתו של כל אדם אל אמונה ואין עבל ואל צדיק וישר רק אחרי 120 כשמגיעים לשם מבינים את כל התמונה בשלמותה מה בדיוק היה כל אדם ובכל זאת עדיין ישנה שאלה עדיין יש שאלה שמציקה האם בכוח הזכויות שהאדם עשה כל כך הרבה מצוות עשה לא מגיע לו שיעריכו את ימיו הרי כתוב צדקה תציל ממוות יש דברים שהם כל כך מועילים ודווקא אדם שעושה מעשים כל כך טובים נפטר בגיל צעיר ויש מי שבודק בעולם יש לא מעט מקרים כאלה שאלה דומה לזו שאלה אותי לפני מספר חודשים איזה גברת אחת צלצלה אמרה שהיא כעת בחדר ניתוח עומדת להיכנס לניתוח ויש לה שאלה שמאוד מציקה לה מאוד כואב לה אז היא רוצה תשובה

לפני לפני שהיא נכנסת לניתוח. אישה קצת מבוגרת. אמרה שאתמול פנו אליה לתרום סכום גדול איזה ארגון חסד שנותן אוכל למשפחות נזקקות עם ארגון מאוד חשוב, מפורסם. והיא אישה שהיא תמיד תורמת איזה סכום קטן אבל הפעם בגלל שזה נגע לליבה היא החליטה לתת סכום ענק. מה שהיא לא רגילה בכלל לתת נתנה סכום עצום לצדקה. ואף על פי שהיה לה ספק אני כן אתן, לא אתן. ככה היא דנה עם עצמה, התווכחה, בסוף אמרה דבר כזה גדול. מצווה גדולה נתנה סכום ענק. בלילה הלכה לישון שמחה שברוך השם עמדה בניסיון ונתנה סכום כזה גדול. מה אדם לוקח איתו לעולם הבא? את המצוות, מעשים טובים. ואישה בריאה והכל בסדר. למחורת אותו היום היא נפלה, שברה עצם בצורה

מסובכת ועכשיו מכניסים אותה לחדר ניתוח שהיא לא יודעת עכשיו איך היא תצא מכל הסיפור הזה. אז היא אומרת, איך יכול להיות שאתמול נתתי סכום כזה גדול לצדקה? וזה מה שמגיע לי היום? התחלתי לחשוב, ככה היא הוסיפה את המילים, אומרת, התחלתי לחשוב, אולי בגלל הצדקה שלי זה קרה לי היום, כי עשרות שנים לא קרה לי דבר כזה, פתאום אתמול נתתי צדקה, היום זה קרה לי. טוב, אפ הבנתי אותו אדם מתוך כאב לפעמים מגיע לכל מיני מחשבות כאלה גם כן, כל ברדעת מבין שלא יכול להיות בשביל צדקה, זה מה שיקרה, אבל טוב, מתוך כאב ככה היא דיברה. אמרתי לה, תראי גברת, אני לא בשמיים כדי לענות לך בדיוק במקרה שלך מה קרה, אבל אני יכול לתת לך כיוון של

מחשבה על פי מה שחז"ל לימדו אותנו. יש סיפור שמופיע בדברי חז"ל. מסופר על אחד מגדולי התקופה של סוף התנאים, רבי יהושע בן לוי. הגמרא אומרת על רבי יהושע בן לוי דברים גדולים, דברים עצומים. איזה איזה גדול הוא היה מבחינה רוחנית והוא היה זוכה לגילוי אליהו היה יכול לראות אליהו הנביא לדבר איתו על אליהו הנביא כתוב אשרי מי שראה פניו בחלום הוא יראה אותו בעקיץ מדבר איתו יום אחד פנה רבי יהושע לאליהו ואמר לו משמיים שולחים את כבודו לכל מיני שליחויות הקדוש ברוך הוא שולח את אליהו נביא לפעמים בא בתחפוסת של ערבי לפעמים בא בתחפוסת יש לו כל מיני שהוא בשליחויות שלו נראה בכל מיני צורות של הופעה אני רוצה לבוא איתך, תיקח

אותי איתך קצת, אני רוצה ללמוד את דרכי ההנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולם. יש דברים נסתרים. אני רוצה לבוא לראות אתה עושה דברים נסתרים. אני רוצה להיות איתך. אמר לו אליהו הנביא, אין טעם שתבוא איתי כי להסביר לך מה אני עושה אני לא יכול. ואני עושה דברים משונים. אתה לפעמים תראה דברים פלא, אתה לא תבין למה אני עושה את זה. יראה לך יראה לך ההפך מהאמת. ואם אתה תרצה דווקא שאני אסביר לך, כשאני אסביר לך אתה תהיה חייב להיפרד ממני. אז בשביל מה? אמר לו, טוב, אני אבוא, אני אשתדל לא לשאול שאלות. אם אני אראה דבר שאני לא איוכול לסבול ואני אשאל, תסביר לי. לפחות אני אדע תשובה ואני אלך. אמר לו, טוב, תבוא. התלווה אליו. שם

זה סיפור ארוך. באמת ראה דברים מוזרים, משונים אבל שתק. אמר הקדוש ברוך הוא יודע מה שהוא עושה. עד שראה דבר אחד שהוא לא יכל להתאפק. אמר לו, תסביר לי אפילו שניפרד. זה היה בשעת לילה מאוחרת. שניהם מחופסים לעניים מרודים, בגדים קרועים ואליהו הנביא לוקח אותו לביתו של עני שכמעט לא ראה כדוגמתו של העני הזה. גר באיזה צריף עלוב שעומד ליפול. בחצר. הייתה פרה כחושה, אוכלת קצת עסב. כל הפרנסה של העני מהחלב של הפרה הזו. הוא זוג צעיר, יש לו כמה ילדים, ברוך השם. ולפרנס משפחה מחלב של פרה אחת איך אפשר אבל ככה כל יום חולה מה שמצליח מצליח וקושי מתקיים והימים עוברים כשהתקרבו לצריף הזה רבי יהושע שמח בליבו אמר כנראה עכשיו

משמיים שלחו את אליהו הנביא להעמיד בניסיון את העני הזה של מצוה צדקה מאוחר בלילה זה לא פשוט להעיר אנשים באמצע הלילה ש אם הוא יעמוד בניסיון ויכניס אותנו הכנסת אורחים מן הסתם ככה הוא חושב לעצמו כי הוא תמיד מנסה להבין מה קורה. מן הסתם מחר העני הזה ימצא איזה אוצר, יהיה עשיר גדול, כנראה שזה מה שעתיד להיות. דפקו בדלת, האני ואשתו פתחו את הדלת, ראו זוג עניים, במקום לכעוס עליהם אמצע הלילה, הערתם את כל הילדים, קיבלו אותם בסבר פנים יפות. אמרו, אנחנו מבינים שאין לכם מאיפה לישון, תיכנסו בבקשה. אכלתם ארוחת ערב, לא. אמצע הלילה הכינו להם לאכול בקושי יש להם מה לאכול נתנו להם סידרו להם את המיתות של עצמם שישנו

בהם הם ה בעל הבית ואשתו ישנו על איזה סדין ששמו על הרצפה הכנסת אורחים נפלאה מאוד ורבי יהושע מרגע לרגע שמח יותר ויותר שעכשיו על ידי הצדקה שהם עושים מן הסתם הם יהיו עשירים גדולים לאחר מכן אחרי שכל הבית נהיה שקט את כולם נרדמו. אליהו הנביא האיר את רבי יהושע, אמר לו, זהו, סיימנו את השליחות, אפשר ללכת. רבי יהושע קם שמח, ברוך השם. האני הזה לא ידע שזה אליהו הנביאים. היה יודע איך היה מקבל אותו. חשב שזה סתם אני יצאו משם. אבל למרבה הפלא הוא רואה שאליהו הנביא לפני שיוצא מהחצר ניגש לפרה, הרג אותה ואז בא לצאת. זה כבר זייזע את רבי יהושע. פנה לאליהו הנביא ואמר לו, "אני לא מבין. אני הייתי בטוח שמעמידים אותו

בניסיון של צדקה להכניס אותנו הכנסת אורחים בשביל שמחר הוא יהיה עשיר גדול. לא בשביל שתהרוס לו את הפרנסה. כל הפרנסה מהפרה, גם את זה אתה הורג." אמר לו, "אם אני אסביר לך, אתה תהיה חייב להיפרד." אמר לו, "בסדר, אני מוכן, אבל תסביר." אמר לו, "תדע לך, גילה לו סוד גדול מדרכי הנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולם. כל אדם לפני שבא לעולם קובעים לו מראש כמה זמן הוא יחייה בעולם בלי קשר אם הוא יהיה צדיק או יהיה רשע. יש אדם קובעים לו מראש לפי התיקון שלו, לפי שורש נשמתו, גלגולים קודמים, יש הרבה חשבונות קובעים לו, יש אחד קובעים לו 100 שנה, ההוא קובעים לו 70 שנה, זה קובעים לו 30 שנה, זה קובעים לו חמש שנים. יש אפילו עובר

קובעים שיבוא לעולם לשלושה חודשים. עצם זה שבא לעולם נולד סיים את תיקונו יכול להגיע לגן עדן העליון זה בדרך כלל צדיקים שנפטרים מהעולם שנשאר להם רק דבר קטן לתקן מחזירים אותם לעולם בגלגול לזמן קצר לפעמים זה חמש שנים לפעמים שנתיים לפעמים אפילו חודשיים של הריון עצם זה שבא ונפטר זה סיים את תיקונו אפילו שהוא עדיין ילד האני הזה ככה מסביר אליהו הנביא לרבי יהושע, העני הזה לא יודע מה שקורה לפני מה שקרה, לפני שאשתו באה לעולם. לכל אדם קובעים כמה זמן הוא יהיה בעולם הזה. יש מצוות מסוימות שעל ידם האדם יכול להעריך ימים ויש עבירות שאדם יכול, חס ושלום לקצר ימים. כמו שמסופר בגמרא על בנימין הצדיק שהיה בעל חסד עצום

וכשלא היה כסף בקופת הצדקה הוציא מכיסו ונתן וכשנפטר נפטר התכוננו ללוויה שוב חזר לחיים ואמר להם שראה שהוא הגיע לבית דין של מעלה ואמרו שבגלל שעשה את אותו מעשה הוסיפו לו עוד 14 שנה על חייו יש כמה מעשיות כאלה שחז"ל מספרים שידע מראש כמה זמן הוסיפו לו גם הסיפור שהיה לאחרונה, היהודי היקר הזה שכל בני המקום כל כך נקשרו אליו, שהיה מרביץ תורה ביישוב שלו, מעיר חי, מי שזוכר, שלפני כמה שבועות נרצח בפיגוע, נסע ברכב וירא בו מחבל ממערב ונהרג וכל המדינה רעשה מזה וזה כואב. יהודי שככה נהרג באכזריות והיה מרביץ תורה ביישוב שלו וכל הילדים אהבו אותו. אדם נפלא מאוד. בני משפחתו סיפרו בשבעה מעשה שכל הסביבה שלו ידעה אבל

בארץ לא הכירו אותו אז לא ידעו את הסיפור הזה אבל זה סיפור נאמן שבעל שהמשפחה מספרת. הם מספרים ש-12 שנה לפני כן למה קראו לו מאיר חי מה התוספת הזאת של חי הוא היה בסכנת חיים לפני 12 שנה הוא נפגע בתאונת דרכים הגיע למצב של מוות קליני בלי דופק בלי נשימה בלי גלי מוח כלום נחשב מת חזר לחיים ממש נס רפואי מה שנקרא חזר לחיים כשחזר סיפר שהוא הגיע לבית דין של מעלה ובכה והתחנן שיום לפני כן אשתו ילדה ואיך התינוק הזה יגדל בלי אבא והוא ביקש והתחנן תוסיפו לי שנים שאני אוכל לפחות לראות שהילד הזה קצת מתבסס מגיע לגיל שאפשר ואחר כך אבל תנו לי את השנים האלה ואמרו לו שיש שבסדר מקבלים את הבקשה שלו מוסיפים לו 12 שנה והוא

ככה סיפר לכולם ש ש שהוסיפו לו 12 שנה והלך לרבנים לשאול אם 12 זה אומר שעוד 12 שנה אני אני מת בוודאות אז אמרו לו שלא יש דברים שעוד אתה יכול כמו שכאן על ידי תפילה שלך אז דחית את זה אז אפשר וככה הוא נרגע שבאמת בעזרת השם שיחייה יותר בדיוק 12 שנה כשמלאו 12 שנה זה היום שירה בו הערבי לפני חודש והוא נהרג המשפחה ממש נסערה כי עברו הרבה שנים אז כבר חשבו שזהו ה-12 שנה הזה כבר לא התייחסו למספר לתאריך הזה אבל כשזה קרה פתאום זה התפרסם בעיתונים בכתבות הדבר הזה גם למשפחתו אפשר לדבר איתם ככה הם מעידים. זאת אומרת, גם בזמנם יש עדויות כאלה שאומרים לאדם כמה זמן נשאר לו לעולם והוא חוזר לעולם. א וגם בזמננו עדיין יש

את הדברים הנפלאים האלה שכמה אדם יכול להתחזק מהם, לראות שהכל בהשגחה ויש בורא לעולם ויש חיים אחרי. על הכל את העתיד יתן דין וחשבון. זה דברים שעושים חשבון נפש גדול למי שמתבונן בהם. מביאים את האדם לחשבון נפש. על כל פנים נחזור לעניין של אליהו הנביא. הוא אומר לו, יש מצוות שבכוחן להעריך ימים, כמו למשל לימוד תורה. תורה יש בה כוח להעריך ימים. צדקה, צדקת הציל ממוות, יש בה כוח להעריך ימים. העני הזה לא ידע שלפני שאשתו באה לעולם, לפי כל החשבון של התיקון שלה, היא הייתה צריכה להיפטר בגיל צעיר. מתי זה הגיל הצעיר? בדיוק בלילה הזה שהלכנו לבקר אותם. זה היום האחרון של הוא צריך לקום בבוקר לראות את אשתו בלי רוח

חיים. אבל בגלל שהוא ואשתו אנשים כל כך בעלי חסד וקושי יש להם ותמיד הם עוזרים לא רק שבנו הם תמיד אנשים שעוזרים נשלחתי מהקדוש ברוך הוא להעמיד אותם בניסיון קשה דווקא בלילה הזה להפריע להם באמצע הלילה לראות איך התנהגו אם הם יעמדו בניסיון יוסיפו לה עוד מספר מסוים של שנים שם לא כתוב כמה אבל יוסיפו לה עוד מספר של שנים נכון שבבוקר כשהעני הזה יקום ויראה את הפרה שלו מתה, הוא לא יבין. דווקא הלילה שקיימתי מצוות צדקה וזה לא היה קל, איזו הכנסת אורחים עשיתי? זה מה שמגיע לי שהפרנסה שלי תהרס. אבל אם הוא היה יודע שקבעו בשמיים שאם הוא יעמוד בניסיון של הצדקה, במקום אשתו הפרה תלך. וזה מה שעשיתי. קיבלו אותנו יפה. אז

הפרה נהיתה כפרה על אשתו. אז הוא יקום והוא לא יבין למה למה הפרה הזו הפרנסה שלו נגמרה. אבל פרנסה אז במקום מחלב הוא יהיה משהו אחר. יהיה סנדר יהיה הוא יעבוד משהו אחר הוא יסתדר. אבל לפחות הגזירה התבטלה לעוד כך וכך שנים על אשתו. אחרי 120 כשיבוא לעולם הבא ויראה את כל התמונה אז הוא יתחיל לשבח ולהודות לקדוש ברוך הוא שלקח את הפרה במקום אשתו. כך אמרתי גם לאותה גברת שאומרת אתמול נתתי צדקה והיום שברתי את העצם איך זה יכול להיות אמרתי לו אני לא בשמיים לדעת במקרה שלך מה קרה אבל רואים פה יסוד גדול בדברי חז"ל פעמים שיש גזרה על האדם מכל מיני סיבות יכול להיות שהוא 100% הוא צדיק גמור אבל יש חשבונות של בורא עולם

לפעמים זה גלגולים קודמים או כמו שאמרנו אדם יש לו את התיקון שלו כל דף אחד לפי החשבון שלו יש פעמים שצדיק מכפר על עוון הדור שהצדיק מקבל ייסורים או נפטר מהעולם ועל ידי זה אלפים שהיו צריכים להיפגע מעם ישראל לא נפגעים למה כי הוא שקול כנגד כל כך הרבה ועל ידי שהקדוש ברוך הוא לקח אותו אז אצל הקדוש ברוך הוא כל עם ישראל זה מקשה אחת נשמה אחת גוף אחד אז כשאותו צדיק נפטר אלפים מישראל יכולים להינצל אז מה זה אומר שהצדיק הזה סתם סבל זה לא סתם כשיבוא לעולם האמת מקבל שכר שהוא הציל אלפים בפטירה שלו אז הוא מודה לקדוש ברוך הוא שלקח אותו כי על ידי זה הוא הציל אלפים כל דבר בחשבון. אנחנו לא בשמיים לדעת כל מקרה לדעת

לאיפה הוא שייך. זה בגלל זה וזה בגלל זה. אבל מהסיפור של רבי יהושע בן לוי את יכולה להבין ולחשוב לעצמך מי יודע מה היה צריך לקרות בלי הצדקה שנתת אתמול. הרי היום נפלת. אישה מבוגרת. זה יכל להיגמר בצורה אחרת. מי יודע מה היה צריך לקרות? ובזכות הצדקה רק העצם נשברה. רק אנחנו רואים עצם נשברה. אז אז רואים שקרה אסון. אבל אי אפשר לדעת מה היה קורה בלי הצדקה. אבל אין ספק שכל מצווה, כל מעשה טוב שאדם עושה, זה נותן לו את ה את ה את הסיעתא דשמיא, את האריכות ימים, את המצווה שהקרן עומדת לו לעולם הבא. כשאנחנו כאן בעולם הזה לא רואים את העבר שהיה לפני שבאנו לעולם, לא רואים את העתיד שעתיד להיות, לא עכשיו ולא מה אחר כך.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא אין עבר הובה ועתיד. אצל הקדוש ברוך הוא הכל פרוס לפניו. למה זה דומה? על דרך המשל הרחוק רק לסבר את האוזן. אדם שנוסע בכביש ארוך, נניח בכביש שבין ירושלים לתל אביב, כביש אחד, הוא לא יודע מה יהיה בעוד חמש דקות שיש שם איזה פקק. הוא עכשיו נוסע, הוא רואה כביש פתוח. עוד שתי דקות הוא יתקע שעתיים. הוא כבר בטוח שעוד חצי שעה הוא יהיה בתל אביב, אבל יש שם איזה פקק תנועה, שעתיים יהיה. הוא אמור להישאר שם. הוא לא רואה את זה. איפה שהוא היה לפני חמש דקות זה נקרא עבר. שם זה עבר, פה זה הובה ושם זה עתיד. איפה שהוא עתיד להיות. כשהוא פה הוא לא הוא לא רואה את העבר כי הוא כבר עבר משם. הוא לא רואה

את העתיד כי זה סיבוב. אבל אם מישהו טס מעליו במטוס ובאותה שנייה הוא רואה את העבר של האדם הזה איפה שהוא היה. הוא רואה איפה שהאדם הזה עכשיו והוא רואה את הפקק שעוד מעט הוא יגיע אליו. הוא יודע זה עכשיו נוסע ככה בשמחה. עוד מעט הוא יתקע שם בפקק. אצלו זה לא עבר הווה עתיד. ההוא שבמטוס בשבילו הכל הווה. הוא רואה את הכל במציאות אחת. כך להבדיל. אנחנו שחיים בעולם הזה לא רואים מה היה, לא יודעים מה יהיה, רואים את העכשיו. אז יש לנו כל מיני שאלות לפי העכשיו. אצל הקדוש ברוך הוא הכל פרוס לפניו והוא יודע בדיוק כל אדם מה טוב עבורו, מה נכון עבורו. ועל זה נאמר אל אמונה ואין עבל, צדיק וישר. שנזכה במהרה לגאולה שלמה לתחיית המתים אמן