"בגיל 12 עמדתי על הרגליים בפעם הראשונה": רותם חג'ג' על האתגר שהפך למתנה

התחלתי לקום וללכת כמו השם של הספר הראשון שלי קמה והולכת עמדתי על הרגליים בפעם הראשונה בלי אזרים בלי נעליים מיוחדות שהכינו לי מגבס אוהב אותי לא אוהב אותי אוהב אותי לא אוהב אותי ברור שהשם אוהב אותנו אז אם הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו למה הוא ברא אותנו עם מומים הרי זה ידוע שאף אחד פה לא מושלם לכל אחד יש מום במקום זה או אחר אחד זה גלוי אחד זה מוסתר אז למה מה הסיפור של המום כל המטרה היא הקדוש ברוך הוא בעצם רוצה להגיד לנו לא לתת למום לנהל אותנו הפוך דווקא מתוך המום הזה מתוך העוגת נפש הזה שעברנו דווקא זה משם אנחנו יכולים להתרומם ואני אגיד לכם יותר מזה המטרה היא לא רק להתרומם מאותו מו מאותו אתגר

מאותו קושי שעברנו בחיים אותה התמודדות אלא המקום באמת להבין שדווקא מהמקום הזה זה יכול להיות המתנה הכי גדולה בחיים שלנו בוא נלך לפגוש היום את רוטם חג'ג' ונלמד ממנה איך היא הפכה את המוים שלה למתנה של החיים שלה רוטם חג'ג' יקרה ברוך השם את גם מאמנת אישית וגם את מרצה וגם כתבת ספרים ברוך השם איזה כיף שהית איתנו כיף להיות פה ממש זכות שלי ברוך השם אז בואי נחזור ככה אחורה בזמן כי את גם א גדלתי ע איזשהו מום בתור בילדות איך קיבלת את זה איך היה אולי תספרי לנו קצת על הבית המסורתי שגדלת בו ואז היה לך איזה משהו בדרך שיצאת וחזרת וקצת מה זה חזרת זאת אומרת קצת למקורות חזרת קצת יותר אחרי החתונה ועברת איזשהו

תהליך חיים מאוד מעניין יכולה לשתף אותנו נתחיל מ נחזור אחורה לילדות א נולדתי בסדרות כן א בת להורים מהממים א נולדתי עם מום שנקרא פיבולרי ממליה זה מום יחסית נדיר זאת אומרת רגל ימין שלי לא מתפתחת בעצמה ויש לי חוסר בעצמות מסרק יש לי שלוש אצבעות ברגל עברתי המון המון ניתוחים א מהיום שיצאתי לאוויר העולם בעצם עד גיל 12 הז סוג של גדלתי בבתי חולים וואו כמה ניתוחם עברת את זוכרת עברתי תשעה ניתוחים גדולים ביניהם מערכות עצם גידים איל אזרוב ברזלים כל ניתוח אפשרי ש הבית השני שלך זה היה ממש הבית השני לפעמים אפשר להגיד אפילו הבית הראשון עד כדי כך כן אני סוג של גדלתי בבתי החולים במחלקות מאוד מעניינות שנתנו לי

המון פרופורציות למקום שאני נמצאת בו עכשיו א בגיל 12 התחלתי לקום וללכת כמו השם של הספר הראשון שלי קמה והולכת עמדתי על הרגליים בפעם הראשונה בלי אזרים בלי נעליים מיוחדות שהכינו לי מגבס מה את רוצה להגיד לי שעד גיל 12 לא עמדת על הרגליים גיל 12 הלכתי עם נעליים מיוחדות א שלמעשה היו בונים לי אותן מגבס אז נעל אחת היייתה עם פלטפורמה מאוד מאוד גבוהה חלק מהזמנים הזרים כמו הליכונים קבים כיסא גלגלים תלוי במצב שהייתי בו בניתוח שעברתי באותה התקופה בהחלמה של אותו הניתוח א וככה הניידת גם הלכתי לבתי הספר עם הברזלים עם עם הכל על הרגל למסגרות כן ומה היה שם במסגרות חינוך אדרת לעצמי שעברת שם הקסים חביות לא פשוטות

היה מקסים אני לא במקום של חרם אני לא ילדת חרמות אני ילדת מכות כאילו היו מקים אותי או היו מקללים אותי או צוחקים עליי שרים לי כל מיני שירים א אני לא יודעת מה מעדיף ומה קורה שם איך הגבת במקומות האלה למכות לצחוקים עלייך לכל מה שעשו שם זה אני באה מבית מאוד גאה א אמא שלי תמיד אמרה לי א כולם יגידו לך שאת שונה ואת חריגה והם השתמשו במילים כדי להגיד לך את זה אבל כשאת תתמקדי בלשאול את עצמך מי באמת חריגה תקבלי תשובה אז התשובה אצלי בבית היייתה ששונה זה מי שמרגיש שהוא שונה ואף אחד לא קבע מי שונה אלא אתה זאת אומרת מבחינת אמא שלי כולם היו שונים ואני הייתי הנורמלית ככה היא לימדה אותי לראות את העולם כשהייתי

חוזרת הביתה היא הייתה אוספת אותי בשולחן של המטבח והייתי מתפרקת בבית כי בחוץ אף פעם לא הרכנתי ראש לא בכיתי לא הראתי שאני חלשה לא משנה מה עשו לי הייתי מגיעה הביתה יושבת עם אמא מתפרקת אומרת לה אמא מה קרה היום משתפת מספרת היא כמובן היייתה לפעמים יוצאת מדעתה ומתחילה ללכת ולדפוק על ה על הדלתות אבל אני לא ידעתי זאת אומרת זה לא היה משהו שהיה חשוף שאמא הולכת ודופקת בדלתות או מדברת עם לא אמא היא אמא חזקה מזכירה לבת שלה שהיא לא שונה הם שונים בדיודה כשאני חוזרת אחורה ואני מסכלת על כל הדרכים או על המקומות שהייתי בהם או שהתמודדתי איתם אז אני אומרת שאם לא ההורים שלי אני לא הייתי במקום שאני נמצאת בו היום זאת

אומרת ההורים שלי הם נבחרו לקבל אותי כי הם היו אלו שיכלו למעשה לטפל בי להעביר לי מסרים נכונים לחזק אותי כדי שאני אהייה במקום שאני נמצאת בו היום א אז תקופה מאוד ארוכה אמרו שאני סוג של נס א כי זה לא ברור איך ילדה פתאום מתחילה לקום בלי פיזיותרפיה בלי צליעה בלי שום דבר אגב זה מום נולד לד נולד הורים שלך ידעו מלכתחילה לא אמא שלי גילתה את זה אחרי שיצאתי לאוויר העולם היא שמעה תינוקת בוכה והיא ביקשה ממי שהייתה לידה שהיא חושבת שזו הבת שלה והיא הביאה אותי באינקובטור והיא התחילה לקלף מעלי את הבגדים וגילתה מציאות חדשה שהיא התעוררה אליה אמא שלי גילתה זאת אומרת שספרו לי אצבעות והסתכלו על הרגל נתנו לי חמש חמש

לא לא ידעו בכלל הם לא שמו ל אז אמא שלך לראשונה שהיא רואה אותך היא פתאם אומרת וואו רגע יש ל שלוש אצבעות חמש והם לא שמו לב כן וזה היה הרבה יותר מהשלוש אצבעות זה כאילו זה זה מום זה כן כן אז אמא שלי למעשה גילתה ועד גיל 12 בן כל הדבר הזה היה תהליך מאוד ארוך בגיל 12 עברתי את הניתוח האחרון שלי שנקרא אלעזרוב דאז היו מלא ברזלים שוברים את הרגל מחברים עם פינים כאלה וצריך לסובב את את הברזלים ואחרי הניתוח הזה היייתה החלמה מאוד מאוד ארוכה שאחריה קמתי ופשוט התחלתי ללכת וואו ובסוף כשאת מסכמת את כל הדבר הזה אם תשאלי אותי את באמת איך ולמה אז אני אומרת שהייתי צריכה לעבור את כל הדבר הזה כדי להגיע למקום שאני

נמצאת בו היום כי זו המתנה שאני קיבלתי זאת אומרת אלוהים שלח אותי לפה כדי שאני אעבור את כל זה כדי שיהיו לי את הכלים שיש לי היום לתת לאנשים אחרים זה הלמה וואו כן זה זה הסיכום של כל ה של כל הדבר הזה איזה מדהים בגיל 12 התחלת ללכת ומה הרגשת עם עצמך שאת מגשימה את החלום לא הבנתי עדיין לא לא הבנתי עדיין עזבתי את הבית לפנימייה בירושלים הייתי בת 12 רציתי לברוח דז אתה אומר דף חדש אז רציתי רציתי התחלה חדשה פרש למרות שהיה לך טוב בבית היה לי מאוד טוב בבית אבל לא היה לי טוב חברתית המסגרות לא היו נכונות לי גם לא ברמה הלימודית וגם לא ברמת החברה א ונורא רציתי להתחיל מחדש להתחיל נקי א אז עברתי אבחונים לבית ספר

למחוננים וההורים שלי שלחו אותי לירושלים וגדלתי שם למעשה וואי מעניין ואז גדלת התבגרת ואיך הגעת פתאום לדוגמנות נכון אני חושבת שביום הראשון של הפנימיה כשהגעתי פתאום כולם התחילו להסתובב וכזה לשאול האחות של שני הגיעה כי אחותי הגדולה למדה שם אחות של שני הגיעה והיא נורא יפה ואני זוכרת שהיה משהו ביפה שכאילו הבן אדם היחידי שאמר לי בחיי שאני יפה זה ההורים שלי כאילו בבית אמא שה כל הזמן אורת נורא יפה אבל הייתי ילדה צנומה עם הפרעות אכילה עם ברזלים תמיד על כאילו ואז פתאום אמרתי יואו מישהו אחר הגיע ואמר עכשיו שאני יפה לאט לאט תתחילו ליפול הסימונים שבאמת יש דף חדש הוא לא באמת היה דף חדש כן זה רק היה יותר

גרוע ממה שזה היה קודם בפנימיה כן כן אבל היה היה היייתה איזשהי נקודה של צמיחה של רוטם בתוך המקום של כאילו את כבר לא הילדה האי את משהו חדש נולדה פה רוטם חדשה א חזרתי הביתה אגב באיזשהו שלב א כ היה לי מאוד מאוד קשה גם בפנימיה גם איבדתי חברה בפיגוע א רציתי לחזור הביתה לקן המשפחתי שלי ושם כבר התחלתי להבין את ה את החלומות הגדולים וואי מעניין רגע נחזור שניה לקטע של הדוגמנות אז מה היה שמה והגיע במקרה הוא הציע לך איזשהו זה הגיע ממש במקרה א הוא הציע אני חשבתי שזה איזשהי בטיחה ובאמת למחרת קיבלתי טלפון על איזשהו קמפיין שהציעו לי דז זה היה סכומים מאוד גבוהים ואני הייתי משלמת את הדירות שלי אז אמרתי טוב זה

אחלה סכום זה משכורת שאני לא עושה בשלושה חודשים בעבודה ואמרתי כן וככה זה התגלגל הגעתי לצילומים הראשונים שלי בת כמה את היית הייתי בת 20 פחות מהרגע שהמצלמה פגשה אותי רציתי רק את המצלמה יש משהו במצלמה שהוא הוא מוציא ממני דברים אחרים אני לא יודעת להסביר את זה פשוט רציתי את המצלמה זה עשה לי טוב ואז עד שזה כבר לא עשה ן כן זהו אז מה קרה אחר כך בהתחלה זה כן מילה אותך ואז מילה ומילה ומילה ומה מה זה מילה אותי ואז קיבלתי המון המון לאכ לא לא בדוגמנות לא זה את לא מספיק את לא מספיק חזה את לא מספיק יפה את לא מספיק גבוהה הצלקות הסנדלים לא לא לא לא לא לא וכש יבלתי את הכן זה היה אחרי המון שנים של לא שאני לא

וויתרתי התעקשתי על הכן וכשיבוא אפשרית מהמעגל דנ שילון עד וזה היה לי כאילו אולמי כזה אוקיי מי את מה מה את עושה פה זה כבר לא מגניב את כבר לא מגיעה בכיף את עייפה זה לא לא זה לא מהנפש בכל פעם שמשהו לא היה מהנפש שלי עצרתי א ואז לא רציתי ללכת להודי שנים יותר ולא היה בע לי כאילו אמרתי טוב מה עכשיו א ואז הכרתי את בעלי האהוב שלי וזה הסתדר מאוד מאוד טוב כי היייתה איזשהי נקודה בין כל המירוץ הזה שעצרתי ואמרתי טוב גם הוא לא כל כך עף על על הרעיון וכשזה לא לא הסתדר ביחד אז אמרתי טוב כנראה זה סימן ש שכאילו אוקיי הנה הסימן שזה לא שזה די שכרתי את זה מאוד בקלות אני חייבת להגיד כאילו כן כי זה היה פינלה מבחינתי

יכולתי לל להמשיך לעשות אודישנים לחברות אופנה ובגדים וזה אבל זה כאילו זה היה פינלי שלי שמשהו גדול יותר מחכה הייתי גם באמצע התואר שלי כמעט לקראת סוף התואר האמת נשארו לי חמישה חודשים א לתואר דז אז אמרתי יאללה אני כבר אתחיל את החיים האמיתיים אני אצא לשוק העבודה ואני אנסת מעניין ואז התחתנת ברוך השם נכון ומה קורה שם אני בכל דבר בחיים מציבה מטרות מדוייקות אני יודעת איפה אני אהייה בעוד שנה מהיום איפה אני אהייה מחר מה יקרה איתי בעוד שבועיים מה ממש מדוייקות ואני אמרתי לעצמי אומנם לא כיוונתי לשם אבל כאילו אמרתי אני יודעת איזה גבר אני רוצה אני יודעת מה אני לא רוצה ודיקי ברמת התכונות של הבן אדם קיבלתי את

אבא שלי באיש וואי איזה מיוחד זה ממש שמצאת את האחד שלך לגמרי למרות שהעטיפה החיצונית ת הוא גדול ממך ב-18 שנה והוא גרוש עם ארבעה ילדים ועדיין זה לאן הפריע לך זאר העטיפה החיצונית לא הפריע לך מהות אה היא הפריע לך אבל בסופו שלדבר החלטת את ההחלטה אבל זה מאוד הפריע לי שלושה חודשים זה הפריע לי אני לא לא הסכמתי לשמוע שלושה חודשים בכלל את האפשרות לצאת איתו אפילו לדייט אהה כן אבל מה גרם לך כן בסופו של דבר ס ככ הוא הוא של פעם הוא אולד פשן זה המזל שלי מה זה אומר שהוא לא ויתר גם הוא מציב מטרות ווא עומד בהן הוא לא ויתר הוא לא ויתר לי לא משנה מה עשיתי ולא משנה מה אמרתי הוא פשוט לא ויתר את אומרת איזה נס שהוא

לא ויתר לך ברור נו אני אומרת זהזה אני אומרת לך זה הכי מדויק שנשלח חבר זה יותר מדויק מזה נשתגע לא יכול להיות וואי ברוך השם איזה כיף זה לשמוע את זה לגמרי תודה לאל וואי ממש ממש אבל מה בסוף מה בסוף גרם לך שעכשיו את באמת מאמנת רווקות לעזור להם לבחור באמת להסתכל על המהות ולא הל העטיפה החיצונית כי מבחינתך אחרי זה את אמרת את זה ת אומרת אני קראתי את זה בשום מקום ש אמרת ששמת לב שזה פחות עיקר באמת מהמידות והתכונות שלו והערכים שלו שזה באמת העיקר בשבילך אז איך את עוזרת עכשיו לרווקות אחרי התהליך שאת עברת עם עצמך שזה לא בדיוק הבן אדם שדמיינת איתו להתחתן זאת אומרת אולי בערכים כן אבל אף דווקא מבחינה אני מדברת

על העטיפה החיצונית כן שזה יותר דברים שאנחנו רואים מול העיניים א איך את עוזרת בעצם לבנות רווקות לעזור להם בתהליך הזה אחרי מה שת קודם כל יש לי סדנאות שאני מלווה את הבנות ובתוך ה סדנה אני הולכת תענה איזשהו מסע קודם כל למקום של האני כן כי כשאת יציבה ואת יודעת מה באמת כן הרבה יותר קל למשוך את הכן אלייך דרך המחשבה דרך ההחלטות שאת מקבלת אבל יש את הנקודה שגם לי היייתה רשימת מכולת והרשימות מכולת שאני חשבתי שנכונה לי לחיים הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם כלא נכונה אז יצרתי איזשהיא דמות איזשהו בחור שקוראים לו יוסי שכביכול הוא הגבר הזה שאותה הבחור ורה היייתה אומרת לא אם היו אומרים לה לצאת איתו לדייט ובתוך

המסע לעבר הגילוי של יוסי אני ממש מדמה להן דרך דייטים דרך חוויות דרך מה הוא חושב מה היא חושבת מתוך המקום של אם עכשיו לא היית צריכה לצאת איתו לדייטים שזה מאוד מחובר גם לעולמות של השידוכים שלמעשה כשאת יוצאת עם גבר לדייט אז את יושבת מולו ואת מתחילה לשפוט אנחנו שופטים אחד את השני מאוד מאוד מהר ואז אנחנו מחפשים את הלא זה ברשימה שלי וזה לא ככה והוא הוריד רגע את הראש והוא דיבר בטלפון והוא אכל עם המזלג בצורה שאני לא אוהבת והוא הזמין לי יין או הוא לא הזמין לי יין והוא שאל אותי אם אני רוצה לאכול ואני הרגשתי בנוח והוא אסף אותי או שהוא לא כאילו יש פה המון המון דברים שנכנסים בתוך התמונה שהם לא באמת החיים

הם לא המציעות וגם בתוך המקום של מי את חושבת שנכון לך לחיות איתו יכול להיות שבעוד שנתיים או שנה או אפילו חמישה חודשים הבחור הזה שחשבת שנכון לך תגלה כאסון מוחלט עבורך כי את הסתכלת על איזשהיא עטיפה ולא על המהות שלו ובתוך המהות את לא מגיעה לזה בתוך הדייטים כדי לדעת באמת אם הבן אדם הוא טוב ואם הוא מכיל ומה הן התכונות האמיתיות שלו ואיזה גבר הוא יהיה ואיזה בעל הוא יהיה ואיזה אבא הוא יהיה וזה מה שחשוב בסוף אבל את זה אנחנו לא מגלים לא בדייט הראשון ולא בשני ולא בשלישי אז כמה באמת אנשים מגיעים לתוך מקום שהם נותנים את ההזדמנות להגיע לדייט השישי או השביעי כדי שזה באמת יתחיל להוכיח את עצמו האם הוא ביישן

והוא מתנהג בצורה מסויימת כי כי משהו בתכונות האופי שלו לא מאפשר לו להיפתח אליי כרגע או שאולי אני מלחיצה אותו או שאולי לא נוח לוו שאולי הוא חווה משהו לפני שלוש דקות ומאיזה מקום אני מגיעה אולי אני לא מרגישה טוב ממה שלבשתי כי חשבתי כל כך הרבה והתעסק באייך אני אראה ואיך אני אגיע לדייט הזה ובאם הוא יאסוף או לא יסוף הוא אני אמצא כם בעיניו הלא יש פה איזשהו מסע שבתוך החיפוש יש אני קוראת לזה מלחמת התשה כאילו יש איזשהי מלחמה שבה אתה מטיש את עצמך לפני שאתה בכלל מבין שאתה הולך עכשיו לחתום על העסקה החשובה ביותר בחייך כי בסוף אני אני יכולה להגיד גם מהמקום שלי אתה יכול לצמוח ואתה יכול שיהיה לך עסקים ואתה יש

משהו בקן המשפחתי שהוא הוא הוא בוסט מטורף לחיים גם ברמת אנרגיה אם לא טוב לך בבית לא יהיה טוב לך גם בחוץ זה משליך נכון נכון אז אתה רוצה לחתום על העסקה מתוך מקום של הבנה ככה אני רואה אתה יפה וואי איזה חזק מה שאת אומרת עכשיו והשביעי לעשירי איפה זה תפס אותך א אני ילידת סדרות ההורים שלי עדיין גרים בסדרות התעוררתי לבוקר אני חושבת שכולנו התעוררנו לבוקר שלא היה ברור בדיוק מה הולך לקרות אבל כשההורים שלי היו נעולים בממד והכל קרה ממש ליד הבית שלהם אז אני גם לא הייתי בטוחה איך זה הולך להיגמר אבל כאילו אחותי שאני כל הזמן זממה את המשפט זה לא הסיפור שלנו זה לא הסיפור שלנו כאילו לא לא לא זה לא לא לא קורה זה

לא הסיפור שלנו א אז התעוררתי לבוקר של דאגה זה היה 40 שעות הכי קשות בחיים שלי הכי קשות היה לך כשר אליהם או ש התנתק כשר הכר איתם עד שבאיזשהו שלב הסוללה נגמרה ולא היה להם חשמל גם אז כאילו הם היו בלי בלי חשמל א אבל ממש כמה זמן אחרי א אירית העובדת שלי שלחה לי הודעה שאבא ואמא של חברה שלה הצליחו לצאת לבית של החברה ושלחה לי תמונה שלהם ואז שלחתי לה הודעה את חייבת לשאול איך הם יצאו ומאיפה וככה התחלנו כזה את יודעת זה ואז אבא שלי אמר אוקיי כאילו חייבים לצאת והם פשוט ברחו לאוטו ונסעו זה היה אחרי 40 ומשהו שעות כשכבר היה מלא צבא ב בכבישים וכן א וואו כן מטורף תודה לאל עצוב חוויות שאנשים חוו מתגמדות ליד מה

שאני חוויתי או מישהו זה הבנתי שמתחילת המלחמה בעצם לקחתם לעצמכם שבת נכון אה כן אני איך התחיל התהליך הזה בעצם א אחרי השביעי באוקטובר אני אמרתי שאני אקח על עצמי את מה שאחרים לא יכולים א וש מבחינתי אם אני שומרת שבת ואולי בשמירה שלי אני מזכה מישהו אחר אז אני רוצה לקחת את זה על עצמי זה אתחיל מזה יש את החטופים ואת החיילים ואת המקום הזה ש של החיבור קודם כל שלי גם ליום הזה של התודה כי אני שוב ההורים שלי הם הדבר הכי יקר לי בעולם זה אני תמיד אומרת שערה מרושם זה כאילו יכול את יודעת לטלטל את עולמי א ואז גיליתי שני ממש אוהבת את השקט ואת השלווה והתחלתי ללכת עם הילדים שלי בבית הכנסת למרות שהם הלכו עם צחי גם

לפני אבל יש משהו בשלווה הזו ביחד ברגע מהסחות דעת אתית אני עבדתי כל הזמן וגם אנחנו לא עובדים בשבת אף פעם זה בע לי מאז שהתחלתי לעבוד אחרי שלושה שבועות אמר לי אין לעבוד בשבת את לא קוראת כלום בשבת את לא עושה כלום בשבת אין אין אין ברכה בשבת ואני זוכרת שקיפת את הדפים זה היה ממש אחרי שרק בחיתולים כשעוד כתבתי את ההרצאות שלי כי עשיתי באמת הכל לבד הסתגרתי בחדר ו אמרתי לו אוקיי אני מקבלת אז לא אבל אז היה את המקום שפתאום את גם עוזבת את הטלפון את הסכת דעת את האינסטגרם את הרגע שולחים הודעה וזה 100% הבית להתחבר לעצמך לחזור רגע לספרים למקום של הילדים של המשפחה של ה של הביחד וגם יותר את המקום של החיבור שלי

אני מוצאת את עצמי כל התכנים שלי בהרצאות הם מדברים הם מדברים את הדת את השליחות את היעוד את המקום של כל אחד מאיתנו המשפטים שלי הם משפטים מהתורה אני משתמשת בזה המון אבל אני כל פעם וצאת עוד ועוד את המקום שלה להגיד תודה עליי כי שנים מצאתי את הלמה לא אני למה אין לי למה נולדתי ככה למה למה הייתי כאילו מבקרת ודו למקום של הלמה מתוך מקום מתלונן והיום פתאום אני יוצרת והייתה לי תמיד את הוקרת הטוב ולראות את הטוב וקרא את התודה אני עוצרת ואני אומרת וואו כאילו אני לא לא בטוחה שיכולתי לדמיין את המקום שאני נמצאת בו היום ומי אם לא הוא זה הכל המתנות שאני קיבלתי אין לי כלום שהוא שלי באמת הכל מתנות שאני קיבלתי לקחת

את הדבר הזה לדעת להגיד עליו תודה להשתמש בו כמו שצריך ו זה זה המהות בסוף אז אני יכולה להגיד שאני לא יצאת אף פעם בהצהרות כן אבל יש את הדברים שלי עושים כרגע טוב בזון שלי אני אדע לשמר את מה שנכון לי ולקחת את מה שטוב לי והניתוק הזה באמת עושה לי מאוד מאוד טוב ויש את המקום הזה בסוף שאתה מסתכל על עצמך ושואל למה הביאו אותי לפה אין סתם אף אחד מאיתנו לא סתם לכל אחד יש תפקיד אז תמיד שאני הולכת קצת לאיבוד אני אוספת את עצמי חזרה ונזכרת בתפקיד שאני קיבלתי שהוא חזק יותר מהכל