תורת ישראל לא זזה מישראל עוד מימי משה רבנו

כשעומדים על חוף הים ומסתכלים על הגלים, נדמה שהמים רצים אלינו גל אחרי גל ממרחקים. אבל זאת השליה מוחלטת. המדע גילה משהו מטלטל. המים עצמם כמעט לא זזים ממקומם. כשגל עובר באוקיינוס, מולקולת המים לא נעה קדימה. היא רק עולה ויורדת במעגל קטן וחוזרת כמעט בדיוק לאותו מקום. תחשבו על פקק שצף בים. הוא לא נסחף עם הגל, הוא רק מתנדנד למעלה ולמטה. המים נשארים. מה שאנדי חוצה את האוקיינוס כולו הוא לא החומר, הוא האנרגיה, התבנית, הצורה. תקשיבו לעומק. הגל יכול לחצות אלפי קילומטרים מקצה אחד של האוקיינוס לקצה השני. אבל אף טיפת מים לא עשתה את המסע הזה. החומר נשאר במקומו והמסר, האנרגיה, הוא שעבר. הגל הוא צורה שעוברת

דרך החומר בלי לשת אותו. מה שנמשך הלאה אינו הגוף, הוא הרוח שבתוכו. אנחנו חיים בעולם שכל כולו חומר. גוף שמזדכן, רכוש שמתלה, דורות שחולפים. אנחנו רואים את ההורים מזדכנים, את הדורות מתחלפים, את עצמנו משתנים ובטוחים שכשהגוף ילך הכל יעלם, שאין שום דבר שחוצא את הדורות ונשאר ניצחי באמת. אבל התורה לימדה אותנו את חוק הגל של עם ישראל. בספר דברים, רגע לפני פטירתו, משה מקבל הבטחה ניצחית מהבורא על התורה. וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרו. תקשיבו לדיוק. רש"י מסביר, הרי זו הבטחה לישראל שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי. הדורות מתחלפים, סבא, אבא, בן, נכד. כל טיפת מים עולה ויורדת וחולפת. אבל הגל התורה

ממשיך לנוע מדור לדור בלי להישחק בלי להיעלם אנחנו לא הגל אנחנו המים שדרכם הגל עובר הגוף חולף אבל המסר שאנחנו נוסעים נצחי כל אחד מאיתנו מעביר הלאה את אותו גל בדיוק שיצא מהר סיני איננו רק חומר חולף אנחנו חוליה בגל שחוצא את כל הדורות מה שאנחנו מעבירים לילדים שלנו ערך אמונה תורה הוא לא נשתף עם הזמן הוא הגל הנצחי שעובר דרכנו מאברהם אבינו ועד אחרון הדורות בלי לאבד טיפה מעוצמתו. אז בפעם הבאה שנרגיש שהכל חולף, שהזמן שוטף הכל, שלא נשאר דבר, נעצור. נזכור את הגל, נזכור שלא תישכח מפי זרו. לא נפחד שהכל יהיה עליהם, כי הגל שאנחנו נוסעים ממשיך לנועל לנצח.