"הרגשתי סוג של תחיית המתים": אפרת מור על בנה שחזר מהשבי

למה אתה אומר ככה? אבא שלי איתן אוהב אותו. הוא פשוט יש לו דרך אחרת. הוא מאמין באמונה אחרת איך יצאו החתופים מעזה. ואולי שזה לשחרר אותו בין הראשונים כי הוא לא מועיל לנו. זה מדהים איך החמסניק הזה מבין יותר מכל מיני יהודים בתוכנו. אני לא אשכח שאחרי שאיתן חזר הייתה איזה אמירה של עיתונאית. עכשיו צריך לחפש לאיתן משפחה מהמץ. הבכי הזה שבו הוא התפרק בראים בלי מילים הוכחה לכמה איתן היה בלב שלו והוא נלחם עליו אבל בדרך אחרת

אפרט היקרה, אני מתרגשת לפגוש אותך ולראות אותך סוף כל סוף את החיוך שלך המלא. וואו, זה קרה אחרי שנתיים. שנתיים מי היה מאמין? תלה. אנחנו עדיין בשלבי העיכול. כן. זה עדיין טרי ואנחנו לא יודעים איך להודות על דבר כזה עצום. כל כך הרבה ניסים.

יודעת אני ראיתי בלופים את החזרה שלו. זה היה כל כך מדהים לראות את זה את החיבוק שלכם ביחד. וואי אני את לא מבינה. אולי 20 30 פעם אני רק רואה את זה ואני זוכרת את בעלך. הוא היה כזה חזק, שנתיים, החזיק את כל העולם עליו ופתאום הוא פוגש אותו והוא נשפח כאילו ו לא יודעת זה היה פשוט חיבוק שאני לא יוד אין לי טיור אחר אליו כאילו זה ה את משתעה לנגד לנגד מה שאת רואה כאן זה מטורף

כן

איך היה הרגע הזה שלך חזרה בוא תספרי לי על המקום הזה שפתאום רק הודיעו לכם נתחיל ההודעה אחר כך מהמפגש עצמנו

אז זה באמת באמת היה תהליך שהתחיל עוד לפני החג א שהתחילו השמועות על עסקה מתרכמת ואני למדתי לשים ממש א מסננים ולא להתרגש מכל דבר שעולה אבל ככל שעבר הזמן ושמעתי שזה הולך ומתקרב ונשמע רציני אני זוכרת ערב אחד ישבתי ופשוט כתבתי להקצינים אם יש משהו שאנחנו לא יודעים אנחנו אמורים לדעת אז אז הם חזרו אליי ואמרו לנו לא לציטות אבל אנחנו יותר אופטימים מבעבר אנחנו רוצים לדעת איפה אתם בזמן אמת תמשיכו בחיים כרגיל אבל תעדקנו אותנו איפה אתם נמצאים

ואז הרגשתי שזה אוקיי יש פה משהו אחר

ועוד אמרתי להם אנחנו בכל המועד נהיה בגולן כי חמים מזמין אותנו כל שנה את המשפחה המורחבת אז בטוח אפשר לנסוע אומר לי תשאו גם אם תהיו בחול אנחנו נשלוף אותך אתכם כשצריך רק תדעו אותנו איפה אתם ואני הורזת ואני חושבת לעצמי יכול להיות שמשם אנחנו נוסאים לבלנסון אז תרזי דברים שאת רוצה והרגשתי שאני לא מסוגלת זאת אומרת אני אני לא מהקלת שזה אמיתי ובאמת ערב קודם חזרנו הביתה לקריאת ארבע רק כדי להירוז מחדש

לקחתי מצעי מהבית שהוא ירגיש בית עם הריח של הבית הנסיעה הזאת ולהיכנס לחדר. אני ממש הרגשתי כמו יולדת שנכנסת לחדר לידה ורואה את האריסה הריקה ואומרת לעצמה הפרט עוד כמה שעות התינוק יהיה פה. כן,

אני שמה לו את המצעים על המיטה ואומרת לעצמי, הפרעת, עוד כמה שעות איתן הבן שלך ששנתיים לא ראית ולא שמעת, הולך לשכב במיטה הזו וזה היה וואו חוויה שקשה לדמיין. מיותר להגיד שבאותו לילה היה קשה להרדם וכבר לפנות בוקר מצאנו את עצמנו עלמונית בדרך לרעים. ממש עוד היה חושך בחוץ ואנחנו נוסעים ומגיעים לשם ולפגוש את כל האחיות למסע, את כל האמהות באותה פעימה של ה-20 וזה חיבוקים וצעקות וממש חוויתי כאביטן פיזים ואני זוכרת את עצמי אומרת שם לאמהות תגידו גם לכם יש צירי לחץ אומרות לי כן ממש

מה עשו את זה ממש הקשת שאני עומדת ללדת אותו מחדש ממש ואני אומרת להם אולי אני מבקש פידורל אז מישהי אומרת לי לא בוא נבקש זרוז אני כל כך הזדהתי רק לזרז את זה שזה יקרה כבר כי המתח זה כמו וימש חושך אז זה ויים יש מתח זה מתח שאפשר לגעת בו בידיים ועשו לנו שם הקרנה בגדול של כל ה חדשות בארץ ופתאום אני רואה למסך את התמונות של השישה שיוצאים מישונים וביניהם איתן שלנו

וואי

והמתח אתה לא מבין לאיזה רמות המתח יכול להגיע כאילו אפשר לפתוח את הלב לקצוות כאלה

במיוחד שלא היה לכם סימנים ממנו במשך כל השנתיים בקושי בשנה האחרונה בכלל אז לא יודעים איך תראו אותו שבעה חודשים היינו בלי שום עוד חיים וואי

זה באמת רק תלות בבורא עולם וגם עד לרגע זה לא ידענו איך נקבל אותו אוקיי ידענו שהוא בחיים ברוך השם כי הוא בתוך ה-20 חיים וגם אתה מפחד מתרגיל של הצד השני גם צהל נהרכו לזה והביאו את סיירת מתקל לקבל אותם שמה איזשהו תרגיש של החמס ברגע האחרון באיזשהו שלב קוראים לכל השש משפחות שבנגלה הראשונה של 8: בבוקר פחות או יותר להיכנס לחדר פנימי ושם עשו לנו הקרנה במעגל סגור הם ממש הצי מצלמות במקום החבירה של הצלב האדום עם כוחות צהל ואמרו לנו מראש כל הורה באיזה ג'יפ הבן שלו נמצא זאת אומרת אומרת ידענו הג'יפ הראשון הייתה בג'יפ השני וכמו שאמרת היה אפשר להרגיש את המתח בחדר ישבנו שם בחדר קטן כל ההורים עם הקצינים

המלווים פשוט באהינו במסך ואז אנחנו קולטים את הג'יפ נפתח אומרים איראן אני יורד ראשון ואז פתאום זוג הרגליים והפנים של איתן עם הכסקט ההפוך ולא נעים לי לומר הצעקה שיצאה לי שם הלב כל השמונה הלידות שלי לא הוצאתי צעקה מהפה אבל בלידה השנייה של הבן הבכור שלי לא שלטתי בזה זה היה הנה הוא ותראו איך הוא חזק והגומות והחיוך יואו אמא

זה היה כזה כאילו רגעים שמימיים ממש כאילו ובאותו רגע הקצין אמר לנו עכשיו אני יכול להגיד לכם שלא ידענו איך נקבל אותו ואני מרגיש כאילו אבן ירדה לי מהלב מזל שהוא אמר לי את זה אחר כך כי גם אנחנו לא ידענו איך נקבל אותו אבל לשמוע את זה גם מהמודיעין ו הקיצור באותו רגע אבל באמת באותו רגע הפסיקו לי עכבתם כאילו הרגשתי אוקיי תנשמי תנשמי מחדש הוא כאן הוא בחיים העמידה שלו מול הקצין שם של ה סירת מתקל עם החיוך הזה זה איתן שלי זה הוא ואז הוא אמר לו נו, קחו את הזמן, עכשיו נותנים להם להתארגן, להתקלח, להתלבש, הביאו להם שם בקדים חדשים וואו

והכינו אותנו שיש שווים שצריכים את ה את הזמן שמתקלחים פעם ועוד פעם ועוד פעם להוריד מעצמם את עזה. פתאום מגיע הקצין, אומר לנו איתן מוכן, הוא קורא לכם. לא הייתי מוכנה לזה כי הכנתי את עצמי שזה יקח שעה. אוקיי, אנחנו באים מובילים אותנו באיזשהו שביל כזה למתחם שבו החדרים שלה שווים הייתי בטוחה שאנחנו נבוא עד שניכנס לחדר ופתאום הוא יוצא לקראתנו

ואז ברגע שכולם ראו מן הסתם ההתפרקות של צביקה שהוא החזיק אותה שנתיים בתוכו ואני לוקחת צעד אחורה מרגישה שזה מין רגע קדוש של אבא ובן לאפשר אותו כי לא ידענו איך נגיב. זה זה הכל כזה מתוך הבטן ואני מוצאת את עצמי פשוט מברכת שהחיינו ולאט לאט מצטרפת לחיווק הזה ואני לא אשקר ואני אומר שהיה לי קשה ברגע הראשון א לראות את הבן החזק שלי מגיע הוא היה נראה קצת שבר כלי רזה כחוש חיוור ומדבר בלחש אמרתי לעצמי למה הוא מדבר בלחש הוא הוא הוא חסר כוחות או שאסור עליהם לדבר שם מה זה הלחיץ אותי אז אנחנו נכנסים לחדר ובשנייה הראשונה שהוא מביא את הבדיחה הראשונה את ההומור שלו ואת הציניות אמרתי אוקיי זה עיתן שלי לא החליפו לי

את התינוק ותינוקי הזה הוא זה היה רגע ככה של הכלה אוקיי הוא חיוור הוא חלש הוא מדבר בשקט אבל באופי שלו בעוצמות שלו הוא אותו אחד. הרוח שלו לא נשברה. א

וזה מה שחשוב כי הוא יאכל והוא יתחזק ויתנו לו ויטמינים וטיפולים והעיקר שהרוח איתנה וזה היה תחשבו מה זה לדחוס שנתיים בכמה דקות ברגע שיצאנו מהחדר לכיוון המסוק הוא קלט שאני סוחבת שקית די כבדה והוא פשוט לקח לי אותה מהיד ואמר לי אמא את לא אמורה לסחוב

ובאטומט שלי אמרתי לעצמי מה הוא כזה חלש הוא לא אמור לעשות את זה אבל עצרתי את עצמי זה האירוע הראשון שבו הוא יכול לבחור שנתיים בחרו עבורו מתי הוא אוכל מתי הוא יכול להתקלח מתי הוא הולך לשירותים סוף סוף הוא יכול לבחור אז תני לו זה היה כל כך מרגש אה הכיבוד הורים שלו זה באמת משהו שדיברתי עליו גם כשהוא היה בשבי

זכרת

זה

נכון

אין דברים כאלה

חזר אותו אחד מה גם כשהוא הגיע אחר כך הביתה והוא רצה לבשל אמרתי לו איתן לי לפנק אותך אני כל כך לרגע הזה הוא אומר לי אמא שנתיים בשבי בעזה אני מדמיינת הרגע הזה שאני באה הביתה ואני איתך במטבח עוזר לך ומבשל איתך מה הדבר הראשון שעלה לך שראית אותו שראית אותו בלייב לא במעגל סגור שפתאום הוא שם הוא פה הוא כאן אני אוכלה להחזיק בו לגעת בו אז המחשבה הראשונה הייתה השם תודה שהחזרת לי את הילד שלי מהמתים כי הוא היה כל כך עיוע וכל כך נצרך סוג של חוסר עונים כזה אמרתי השם תודה הרגשתי באמת סוג של תחיית המתים

וכשנכנסנו לחדר הרגשתי שאני צריכה אה לחבק אותו ולגעת בו ולנשק אותו כי שנתיים לא עשיתי עשיתי את זה. זה פתאום להעריך את זה שאני יכולה לגעת בו. אני במשך שנתיים שמעתי את הקול שלו מהודעות קוליות שהוא היה שולח לי כדי לא לשכוח אותו. ופתאום אני שומעת אותו מדבר אמנם בווליום חלש אבל הוא מדבר איתי. אני מאמינה שזה הוא. אני קוראת לו אני מצאתי את עצמי קוראת לו ולא מאמינה שאני שהוא באמת לידי. אני אומרת איתן ואני לא מדברת עליו. אני מדברת אליו. זה דברים כל כך טריביאליים שאתה פתאום מעריך.

איך איך היה מפגש עם המשפחה? בהתחלה הנצפו בכל הרגע הזה שהוא חוזר בבית מלון שנתנו להם ממש בקרבת בית החולים ואז ברגע שהוא הגיע לראים הם עברו לבללינסון וחיקושם עם עבדות סוציאליות שתמכו והרגע הזה שהוא נכנס עם החיוך הענק הזה וכל האחים רצים אליו את רואה גם את הבנים הקשוכים שלי שמעולם לא הזילו דמעה פתאום מנגבים את העיניים וצועקים אי זה ככה ה הבת שלי הקטנה מאוד נבלה מהמעמד והיא ישר רצה אליי ורואים בסרטון את איתן אומר אבל איפה הוריה זאת אומרת הוא היה מפוקס הוא שם לב מחסר זה ברוך השם כאילו שבעה אחי וחתן ו

זה היה רגע שאני באמת לא מפסיקה לראות זה תחיית המתים

ממש

אין מילה אחרת

ממש איך עברת התקופה הזאת שנתיים מטלטלות, הלב לא חוזר למקום. זה לעבור כל הזמן בין תקווה לבין חרדה או יאוש או איך איך החזקת את זה?

אז קודם כל אני חוזרת ואומרת שבלי אמונה בבורא עולם ובלי אמונה שהכל מדויק לנו אני לא יודעת איך אפשר לשרוד אירוע כזה. גם התחושה ש שאנחנו פה בשליחות דווקא בגלל שהאירוע הפרטי שלנו מאוד מחובר לאירוע לאומי

אה וקיבלנו במה בעל כורחנו כן לא בחרנו בה ולי זה היה עוד יותר לא טבעי ולקח לי זמן לאפשר לעצמי ולהבין שהקדוש ברוך הוא אומר לי פה משהו אני לא אכלה להישאר אותה אחת שהייתי א אז ככל שעבר הזמן וקלטתי שיש פה שליחות זה נתן הרבה כוח והתחלתי להעביר שיחות לקהלים נשיים והפידבקים שקיבלתי נתנו לי כל כך הרבה כוח להבין שזה כרגע לפחות כרגע השליחות שלי

וכשאתה בשליחות זה נותן המון כוח אני זוכרת שאחרי שהייתה נחטף התחילו לי כל מיני ייסורי מצפון א שהיית הייתי עם המידה משחררת אני עד היום כזאת לא חופרת להם איפה אתם מתי תחזרו א כמובן מגיל מסוים

כן

אמ א וזה שאיתן בחר לצאת מהבית ולזכור דירה עם חברים. אני זוכרת שהיה לי קושי עם זה. רציתי אותו איתי ולידי אבל שוב גם שם שחררתי אמרתי תני לו עצמאות תני לו. ואז הגיעו הייסורי מצפון. אולי שחררתי יותר מדי, אולי הוא לא מספיק רגיש כמה אנחנו אוהבים אותו. ואז שיתפתי בכל ההתבחבשות הזאת א את המטפלת הרגשית שאני הולכת אליה. והיא ממש עשתה לי סוויץ' בחשיבה. היא אמרה לי הפרט, את היית אמא הטובה דיה. את התנהגת עליו כמו שחשבת שהכי טוב והכי נכון. וברגע שתביני שאת האמא המדויקת לאיתן שלך, תסתכלי על הכל אחרת. כי אולי דווקא זה ששחרעת ונתת לו עצמאות זה חישל אותו והכין אותו לשנתיים בשבי. זאת אומרת אז היא אמרה לי את זה.

זה הכין אותו למה שהוא עובר עכשיו. ועכשיו אני יכולה להגיד לך בדיעבד הילד הזה הזה הוא לא מפונק הוא רגיל לשלם שכר דירה הוא רגיל לבשל הוא רגיל לחבש הוא רגיל להתמודד עם כשיהי החיים היום יכול להיות שיש לי ייסורים עצפון על זה והיום אני רק רוצה לכפות ושיהיה איתנו כמה שיותר ולחבק ולנשק ולדעת איפה הוא בכל רגע נתון אבל אולי באמת זה מה שחישל אותו וההסתכלות הזאת הולכת איתי על כל דבר כל אתגר שאנחנו עוברים אפילו הכי קטן בחיים להבין שזה מדויק לנו והשאלה איך אנחנו מוציאים את זה את הגדילה ואת הצמיכה ואני זוכרת שעשינו אחרי שנה לתחילת השבי עשינו סרב כזה בשולחן שבת שכל אחד יגיד איזה חוזקות א יש לו מאז מה הוא לקח

איזה סבב חשוב

זה היה ממש קריטי אני זוכרת שאחד הילדים שהיה לו מאוד מאוד קשה במיוחד גם עם הדרך שלנו בפרום תקווה היה לו מאוד מאוד קשה עם ה הוא חשב שזה דווקא מה שמשאיר את איתן בעזה כל הראייה הזאת הלאומית ו ודווקא הוא אמר לנו באותו סבב תדעו לכם שאני כל כך מעריך את החוזק שלכם גם אם לא תמיד אני מסכים לקחתי מזה הרבה וזה הולך איתי שגם כשיש מחלוקות לפעמים והכל היה ברוח טובה ובומור

כן

הם מעריכים את האמת באמת ומעריכים את החוזק ואני גם לא מרגישה שזה היה מהפחוץ אני באמת עבדתי על זה

לעשות דברים שנותנים לי חוזק וחוסם השפעתי בזה המון

אני חייבת להגיד לכם שכל השנתיים האלה זה היה מאוד מורכב כי את רואה כל מיני סוגים של הורים של חטופים מתמודדים כל אחד בדרך שלו שהוא בוחר וזה לא היה רק חוזק זה היה אצילות זה היה לחשוב על כל עם ישראל זה היה פה משהו שהוא אחר לחלוטין אני חושבת שאתם הענקתם חוזק לא רק למשפחה הפרטית שלכם אלא לכל עם ישראל. איך אפשר להתמודד עם מצב כזה אבסורד, כזה כאוס מטורף בצורה של בן מלך ופשוט היית בני מלכים. לפעמים אני הסתכלתי עלכם מבחוץ ואני אומרת איך אפשר להתמודד עם זה? איך ותמיד היה לכם מה לומר ותמיד גם בעלך שהתראיין המון בתקשורת והכל ותקפו אותו תקפו אותכם לא מעט פעמים וזה קשה שתוקפים במצב הזה סליחה כאילו דיברת רק

על החוזק של עם ישראל אז נכון אבל גם היו הרבה תקיפות שהם לא נעימות שלא נעים לשמוע אותם וכאילו מי אתה בכלל שאתה יכול להגיד דבר כזה למשפחה כזאת רק בגלל שאתה לא חושב כמוהם וכל פעם מחדש הפטעתם את עם ישראל בתגובות שלכם, באמירה היתנס הזאת אני יכולה להגיד לך שמבחוץ זה הדהים את כולם באמת לא רק אותי אני מדברת עליי אבל אני בטוחה שזה לא רק אני אלא זה כל עם ישראל לימדתם אותם פשוט לימדם אותנו שיעור לחיים ממש שיעור לחיים

כן זה באמת היה אחד מהאתגרים שאמרתי שזה חלק מהניסיון שהקדוש ברוך הוא מעביר אותנו להתמודד עם אה כל מיני אמירות לא פשוטות אגב גם אחרי שאיתן חזר זה המשיך ועד היום.

עד עכשיו זה ממשיך.

כן. אני לא אשכח שאחרי שאיתן חזר הייתה איזה אמירה של עיתונאית עכשיו צריך לחפש לאיתן משפחה מהמצת עכשיו בהתחלה כל אמירה כזאת מאוד טלטלה אותי מאוד מאוד א כמו שאת אומרת משמכם. אחר כך אמרתי לעצמי תכניסי מצד אחד ותוציא מהצד השני. הם אנשים מסכנים אם ככה הם מעיזים גיבורי מקלדת מקלדת כמו שאומרים

כן

ולא לתת לזה מקום פשוט לא לתת לזה מקום כי ברגע שניתן לזה במה זה רק יעצים את החשיבות אז אכן

ללכת עם האמת שלנו ו

לרחם על האנשים האלה פשוט

בהקשר הזה אני חייבת קונטרה מרגשת קיבלנו כל כך הרבה הודעות וכל כך הרבה תמיכה אבל הדבר אחד הדברים שהכי רגשו אותי זה יום שישי אחד שדופקת לנו בדלת אישה שאומרת לנו תקשיבו אני לא לגמרי מסכימה עם הדעות שלכם אבל באתי לתת חיבוק וה הביאה לי ככה פמות מהמם מקרמיקה ואמרה לי אני רוצה שכשאת תדליקי נר פה לזכות השווים אני אדליק אצלי בבית אגב אישה שאין לה חזות ששומרת מצוות

וואי

חיבקתי אותה ואמרתי לה תדעי לך שזה אחד החיבוקים היותר מרגשים דווקא בגלל שאת לא לגמרי בדעות שלנו ובת לתת חיבוק מהלב תודה לך על זה עם ישראל

וואי זה מרגיש

לא חייבים להסכים לא חייבים להסכים

נכון

אבל לאהוב ולחבק

בדיוק

ולהיות שם אחד בשביל השני

איך היה הרגע הזה שיודיעו לו שהוא משתחרר זה היה באותו יום זה היה כמה ימים לפני זה היה ארבעה ימים לפני הוא האמין בזה באותו זמן שהם בוני

לא בטוחה עד כמה הם שמחו על הידיעות האלה אני חושבת שעד שהם לא עלו לדירות אה והתחילו לתת להם להסתפר, להתארגן, הם לא לגמרי האמינו.

הם מכירים מי האויב שלנו מקרוב מאוד.

האם הוא ידע בזמן שהוא נמצא שם בשבע הגישה שלכם זמן שלא לשחרר מחבלים, תמורת שבועים והרי הוא דיבר על זה, כן? אני מדבר על זה לפני שאם חס ושלום קורה דבר כזה אל תשחררו מחבלים זה גם הייתה הגישה שלו אבל השובים שלו הם שמעו אותכם מדברים ככה האם זה גרם להם ליחס אחר להתנהג אליו

אז א פה מאוד הופטענו לשמוע איתן מתאר לנו סיטואציה שבה הוא יושב ויושב מולו אחד מהשובים שלו ועוד אחד שהוא מחת צפון רצועת עזה בכיר מאוד מאוד א והשובה אומר לחדד הבכיר, טוב תשמע אבא של איתן לא אוהב אותו הוא לא הולך להפגנות לא יש לו גישה אחרת ודווקא אותו בכיר אומר למה אתה אומר ככה אבא שלי איתן אוהב אותו הוא פשוט יש לו דרך אחרת א הוא מאמין באמונה אחרת איך יצאו החתופים מעזה ואולי שווה לשחרר אותו בין הראשונים כי הוא לא מועיל לנו ואחרי ששמעתי את זה מאיתן אמ אמרתי לעצמי זה מדהים איך החמסניק הזה מבין יותר מכל מיני יהודים בתוכנו את האמת שזה שאבא שלי איתן יש לו ראייה לאומית זה לא אומר שהוא מוותר על הבן שלו

זה לא אומר שהוא לא אוהב את הבן שלו ואני חושבת ש ה הבכי הזה שבה הוא התפרק בראים זה היה בלי מילים הוכחה לכמה למה איתן היה בלב שלו והוא נלחם עליו אבל בדרך אחרת. א אני זוכרת גם בהקשר הזה שאיתן סיפר לנו שהיו לו הרבה שיח עם השובים. שוב אמרו לו מה ההורים שלך ככה? ההורים שלך ככה? הוא אמר להם זה לא חוכמה אתם מראים לי רק צד אחד של המטבע. אתם מראים לי אל ג'זירה. אל ג'זירה הרי זה תעמולה של החמס. למה אתם לא מראים לי אל הרביע נגד החמס? זאת אומרת הוא הוא העיז הוא העיז להראות להם דעתו הוא גם היה חכם מספיק כדי לדעת מתי להגיד למי להגיד אבל זה להגיד סיטואציה שהוא הוא אמר להם ב בהיגיון אתם מראים לי רק צד אחד שזה מדהים

בכל השנתיים האלה היו רגעים קשים יותר והיו רגעים קשים אבל אולי קצת פחות הם היו רגעים שהוא הרגיש שזהו שהוא בסכנת חיים היו הרבה רגעים כאלה ושוב משהו שמאוד הפתיע אותנו, בניגוד לערכת המודיעין, מסתבר שאיתן רוב הזמן היה מעל הקרקע ופחות במנהרות והפחד הכי גדול שלו היה מהפצצות צהל. ובגלל שלא היה דיוק מודיאיני, צהל לא ידע שהוא נמצא מעל הקרקע ובאיזה אזור. ולכן הוא היה כל הזמן נתון לסכנה. והוא ממש מתאר את הפחד שלו בשבי. הוא ועוד חטוף שאיתו פשוט פחדו. מהערב שירד כי ידו שצא להפציץ בלילה הוא אמר אמא התפללנו שלא יבוא לילה וליז הזכיר ישר את מגילת אם אני לא טועה שבבוקר מתפללים שלא יבוא לילה בלילה מתפללים שלא

יבוא בוקר זה זה סבל נוראי ואני זוכרת שששאלתי אותו אם הוא ידע את תאריכים ומתי ימי הולדת שלו אז הוא אומר שלא כל הזמן הם ידעו ודווקא ביום הולדת 24 א הוא ידע והחטוף שאיתו סיפר לשובים והם ציפרו אותו באיזה זה משהו קטן ששאלתי אותו ומה היה ביום 25 אומר התחבאנו מתחת לשמיכות זאת אומרת החוויה שם הייתה פחד כי כל פעם ממש מטרים לידו צע לפציץ וכל הבית עליהם והם ברחו מהפצצות ממקום למקום והוא אפילו מתאר סיטואציה שהוא והשובה שלו הלכו ברחוב פתאום נופל טיל על השובה ואיתן ממשיך ללכת זה ככה היה קרוב

וואו

זה זה פחד שבאמת באמת מעולם לא שמעתי את איתן לדבר ככה על הפחד ואחד המאוראות הכי מרגשים אני זוכרת עוד מהרעיון הקודם שריינתי אותך שהוא עוד היה חטוף שסיפרתי על בית כנסת שאתם בונים לכבודו שם בחברון ואני זוכרת אז ברעיון שאמרת לי שאת מחכה לרגע הזה שהוא יבוא ויכנס לבית כנסת ו כאילו תיארתי את ממש אני זוכרת את את המילים אפילו שאמרת לי הנה הרגע גע זה קורה את יכולה לתאר לנו את ה

ממש ממש

אז אני אתחיל קצת קודם א ממש ערב ראש השנה תשפו אנחנו קובעים מזוזה לבית הכנסת ובראש השנה לראשונה נכנסים להתפלל שם זה הה רגע מכונן צביקה עולה לתורה וקורא על רחל אמנו מנהיג הולך מבכלי והקול שלו משתנק הוא לא היה מסוגל להמשיך זה היה הרבה דמעות ירדו ואז מגיע יום כיפור ובתפילת נעילה ששארנו שערי שמיים פתח ממש הרגשתי כאילו טתה השמיים חייבים להיפתח זה די תפתח תפתח תפתח את המנהרות תפתח את השמיים זה רגע לפני הנעילה ולא שיערנו שזה באמת היה רגע לפני וכשהיינו בבלינסון הציעו לכל כל השבים היינו חמש משפחות א ללכת שם לבית הכנסת לומר הגומל ואיתנו היחיד של רצה הוא אמר לי אמא אני לא רוצה את הבלאגן אני אקח 10ה חברים

שלי אני אעשה ככה בצורה יותר פרטית ומאוד התאכזבתי כי דמיינתי את הרגעים האלה בבית כנסת אבל שוב לשחרר את מה שטוב לי לעומת מה שטוב לו איתנו לא ילד שאוהב שור אז לתת לו את המקום שלו ואז הגיע יום שישי הראשון שהוא בבית ופתאום הוא אומר לנו החלטתי שאני כן רוצה להגיד בבית כנסת

זה היה כמה שעות לפני שבת ואני כולי מרוגשת אומרת לו איתן אתה יודע מה זה אומר כל הקהילה טעות עליך חיבוקים ונשיקות וקפות ו אתה בסדר עם זה אומר לי אמא אל תדאגי אני אומר הגומל ואני צב יברח יעלה מהר הביתה אמרתי לו רק שתדע שאנחנו הולכים לעשות גם קידוש. כאילו הרגע שהוא אמר לי שהוא אומר הגומל, אין מצב לא לשתף את הקהילה בכל השמחה הזאת. וואו, זה היה רגע. באמת אני זוכרת שהלביתי על זה פוסט שכל שלו לא היה חזק, אבל זה היה עוצמות כאלה. באמת כאילו סגירת מעגל. כל הרעיונות שלי הייתי מדברת שאני מדמיינת אותו, מגיע לבית כנסת ומברך הגומל והוא נכנס לראשונה. אגב, הוא לא רואה את בית הכנסת קודם, כי הוא כמו שאמרנו עליו

בצמר גפן בבית והוא רואה את הדבר העצום הזה ו אין לתאר את השמחה ואת ההתרגשות הזאת. הוא גם לא עשה וברח, הוא נשאר סוף התפילה ובקידוש וואו.

אני חושבת שהחיבוק הזה, למרות שהוא לא מרגיש איתו בנוח, היה בלתי נמנע.

א מדהים. האם האם את מרגישה שיש משהו שהשתנה באמהות שלך מאז שהוא חזר? אני מרגישה שנולדתי מחדש בתור אמא. אני גם הרגשתי את זה קודם כאילו בכל התהליך שאני עוברת בשנתיים האלה. לא הזכרתי קודם אבל אפילו בבית החולים בשמחת תורה שקמנו בבוקר פשוט ישר התיישבנו ליד החדר שלו. היה לנו חדר מולו וצביקה אני אומרת לו אתה לא הולך להתפלל בבית כנסת? אומר לי אני מרגיש שאנחנו צריכים להיות עכשיו צמודים אליו שזה אירוע די נדיר שצביקה לא מתפלל במניין פשוט ישבנו ליד החדר שלו וחיכיתי לשמוע שהוא קם אני זוכרת את עצמי נכנס מתקרבת לדלת ומנסה להקשיב אם אני שומעת רחש זה כמו שוב היולדת שמחכה לראות מתי התינוק שלה מתעורר ואנחנו

עוקבים אחריו בחדר אוכל שם לראות כמה הוא מעמיס על הצלחת ואיך הוא מרגיש ואני מוצאת את עצמי ערב אחד בא ונ מכסה אותו בשמיכה כי כפו במזגן של החדר. מתי הייתי יכולה להיות ככה? מתי הוא היה נזקק? זה הייתה תחושה של חוויה של חוויה מתקנת. אני יכולה להיות אמא שלו שוב. וזה היה אירוע מכונן מבחינתי. וזה באמת פתאום להעריך כל רגע עם הילדים, גם האחרים, כי כל רגע שעובר הוא לא חוזר. ופתאום להקשיב להם ולהראות להם כמה אנחנו אוהבים אותם. לא לוותר על זה. יש כאלה שזה עבודה בשביל. וואי, איך את מרגשת אותי. סליחה מורה. סליחה מיש זה את מהכלת את זה שהוא כאן? או שעדיין לפעמים כזה כמה ואומרת וואו הוא כאן. כאילו כפעם מחדש. זה

קורה לך? זה קורה לי במיוחד כשהוא מתקשר אליי ואני רואה על הצג איתן שלי חדש ואני לא סתם קראתי לו חדש כי אני באמת מרגישה שקיבלתי ילד חדש. זה כל פעם לא להאמין שהוא באמת מתקשר ולא להאמין שהוא יושב מולי ואני קוראת לו כל כך הרבה דברים ולא להאמין שאני נכנסת לחדר שלו ואני רואה את המיטה שלו שהוא באמת ישן שם. זה זה באמת לקלוט כל פעם מחדש. שזה אכן קרה ושמעתי מישהי שאמרה דימוי שכל כך התחברתי אליו. חבל הטבור תמיד ישאר. אנחנו תמיד נהיה מחוברים אבל לפעמים הוא ימתח

לפעמים הוא התכווץ לפעמים הוא יהיה קרוב קרוב אליי בחיבוק ולפעמים כשהוא בתל אביב עם חברים או עכשיו שהוא טס לטראמפ החבל מתארך אבל הוא תמיד תמיד שם. וואו איך היה באמת עם המשלחת הזאת? הם בעצם בדרך, נכון? לשם?

א יכול להיות שהם רק עכשיו נוחתים בעצם.

כן.

אה, אתמול בלילה הם יצאו א וביום חמישי הם א

יפגשו,

פגשו עם טראמפורום תקווה הכין גם מתנה לטראמפ, סביבון מכסף.

אני מאוד התרגשתי לראות את זה. כן.

וואו.

אני מדמיינת אותו משחק עם הנכדים היהודים שלו בחנוכה. אני יודע. איזה מרגש.

א כמובן מכתב שאני לא כל כך הבנתי את תוכנו כי הוא באנגלית ואני צריכה לשבור שיניים אבל א אני מניחה שפרום תקווה יניח שם את כל האג'נדה שלו א ועם הרבה הערכה לטראמפ שהיה שותף אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהבמאי של כל ההצגה הזאת זה בורא עולם והשליחים זה טראמפ זה ביבי וכל השותפים האחרים אבל זכור מי באמת המושך בחוטים האמיתי

עוד לא גמרנו שם אסור לשכוח. קודם כל יש לנו שלושה חתופים שם שבעזרת השם יהיו בקרוב שווים.

אמן.

וכראת החמס זה משהו שאסור לוותר עליו. לא להתבלבל. יש דרך. אחראת האויב שזה הטוב מול הרוע.כן.

וואו. אפרת. תקשיבי, זה החתיכת רעיון מבחינתי. אני ממש מודה לך על זה שהצלחת באמת להגיע ולהיות איתי כאן ולעשות את הסגירת מעגל הזאת. אני ממש חיכיתי לרגע הזה. אמרתי כל פעם מאז שהוא חזר אני שלחת לו חודות הפרדת איזה יופי איזה זה שבוע אחר כך ועוד כל כו כל פעם אני קרה מתי אני אוכל כבר לבקש ממך שאני אוכל לרעיין אותם ממש.

אז הנה הגיע הרגע ואני ממש מודה לך עומק ותודה על כל מה שאמרת לקחתי ממך כל כך הרבה תובנות. תודה הפרט יקרה. אני חייבת איזה חיבוק. תודה לך מורן.