"23 שנים הייתי בכת": טליה אלחדד על הרגעים המטלטלים בחייה

אני לא אסלח לו בחיים שהוא מנע ממני את האפשרות להיות אמא שהוא

חיתן אותנו חתונות אפלקטיביות ויש את הקומה הלמעלה שהוא גר שם עם אנשים שלו היינו צריכים ממש לרדת לאט להחזיק את ה את השער ברזל לכווד שהוא לא יפול לנו על הראש

בת כמה את כשאת שומעת על דוד ארציון, מי הוא, מה הוא, איפה, מה את מחפשת באותם זמנים בחיים שלך האישיים? אז אני פוגשת אותו דווקא בנקודה שחיפשתי הרבה שנים שהבנתי שהתשובות שאני רוצה אני כנראה לא אקבל וכבר איכשהו התחלתי להיכנס לחיים הייתי בת 26

כבר היה שלב כזה של כבר להתחיל לנסות להקים משפחה אה סיימתי בדיוק לימודים של הוראה וא אבל אני חייבת להגיד ש לא הרבה קודם ה כאילו החיפוש טיפה נרגע ואז פשוט החלטתי שזה היה זמן קצת להזיז את הגוף והלכתי לחדר כושר והרגשתי שזה פחות מתאים לי ואז חברה הציעה לי לבוא איתה לשיעור יוגה ומבחינתי לא לא לא ידעתי בדיוק מה זה אומר, אבל הגעתי לשיעור והוקסמתי מהתרגול וובסיום התרגול אז הבנתי שזה שזה מקום שהוא טיפה שונה ממרכז יוגה רגיל. זאת אומרת, הבנתי שיש שמה כמה מורים ושהם גם חיים במקום הזה

ושגם יש איזה איש מבוגר ביניהם א יחסית אליהם איש מבוגר שמסתובב שם

שהוא כאילו המסטר שלהם ה

המסטר שלהם ליוגה כן

כן כן

ו ומהר מאוד הוא ניגש ושאל אותי אה אם נהניתי בשיעור וו ומה אני חושבת? ובעצם באותו זמן אמ לא באותו זמן אני חייבת להגיד ש אה במשפחה אצלנו המושג גורו הוא לא היה א ידוע לשמצע בלשון המטה. אז זאת אומרת אמא שלי בעצם גם עקבה אחרי איזשהו מורה רוח

א שם שלמה קלו עם א

כן כן שלמה דינה

אז מבחינתי זה היה משהו שהוא לא צריך להור

זה לא מילת גנאי

זה לא מילת גנאי לא צריך אה לא הדליק נורות אדומות

מתי את מרגישה שאת מתנתקת מעולם ונשאבת לדבר הזה

אז אה זה באמת היה היו בעצם אחרי השיעורי יוגה אפשרות להישאר למפגשי מדיטציה

ושם אני חושבת המפגשים האלה היו מורכבים מאיזשהיא הרצאה שהוא היה נותן אמ ולאחר מכן אה גם היה שירה וגם וגם מדיטציה ובסוף הרבה מהאנשים היו הולכים אחרי זה בעצם כאילו התוכנית הסתיימה מה? אבל היו נשארים איתו ואז כבר זה היה יותר אמרת זה גם הכל היה סביב דיבור מאוד רוחני והרבה אנשים שאלו שאלות ומאוד מאוד אהבתי את התשובות שהוא נתן אבל זה כבר היה יותר ככה הרגיש כמו איזה שבט כזה שאני מתחילה למצוא שנוצר סביבי וממש הרגשתי זה צריך להבין שה הצורך הזה לשייכות ולמשמעות

הוא הוא כל כך צורך כל כך בסיסי שקיים בכולנו ובמיוחד בתקופות מסוימות בחיים הוא ככה מרים את הראש אפילו יותר.

הרגשת שאת לא שייכת באותה תקופה שאין לך למי להיות שייכת? הרגשתי ש זה לא היה זה לא היה מאוד מוחשי ההפך הייתי קרתי בשנקי זה היה מרכז הבילואים הארצי מכל הארץ באו לרחוב הזה אמ הייתי גננת מאוד אה ככה נחשבת

את לא היית באיזה קבוצת סיכון ממש ממש לא ממש היו הרבה ילדים של סלבס מאוד מפורסמים אז שהיו בגנים שהייתי בהם

הייתי הרגשתי שאני ממש במקום טוב ממש ממש במקום טוב אבל שוב אני חושבת שזה באמת א צורך מאוד עמוק שבתקופות מסוימות בחיים אני חושבת שזה כבר היה זמן שהרגשתי שמבחינת החברה אני צריכה להתחיל אולי להקים משפחה

וזה רגעים שאתה כנראה אתה רגע לפני שאתה קופץ למים עמוקים ואתה

אתה שואל את עצמך אם זה באמת באמת באמת מה שאני רוצה, אולי הרבה פחדים מתעוררים ואז אתה מרגיש שאם יש פתרון אחר אז אני רגע אבדוק אותו

כן כן

אבל זה בהחלט סיפק לי באופן מאוד מיידי ובצורה מאוד גורפת תחושה של שייכות

ותחושה של משמעות

כי אתה מרגיש שוואו אני אני עושה את הדבר שלשמו הגעתי לחיים האלה אני באתי כדי להבין מי אני ומה מתבקש ממני והנה יש לי את כל התשובות ויש לי תמיכה ויש עכשיו כרגע מה שאת מתארת יכול להישמע כמו יודעת בן אדם שהוא הולך לפילטיס חמש פעמים בשבוע משוגע לאיזה דבר אתה יודעת את אוהבת יוגה את אוהבת גם את הדבר מתק הדברים שהוא אומר מתי זה מתחיל להיות אתה יודעת כמו בסרט שיש לך את ה

מתי קורה הקבי

כן קורה ממש בדיוק מתי מתי זה קורה

מהר מאוד אחרי שאני מתחילה להגיע. זאת אומרת, אם זה מתחיל ע עם פעמיים בשבוע שיעור יוגה, אז עכשיו זה גם פעמיים בשבוע אחרי השיעור יוגה. אני נשארת למפגשי מדיטציה. בוא נגיד שתוך חודשיים כבר הבנתי שאם יש אפשרות לעבור לגור שם עם כל החבר'ה האלה שם ואיתו אז אז אני אני מוכנה לזה. אני מבינה מיד שיש לזה מחיר מאוד גבוה. זה להתנתק מכל מה שהיה לי עד היום פחות או יותר. אולי הדבר היחיד שישאר זה מקום העבודה שלי.

אבל א אבל זה כל פעם שאני הולכת אני רק מרגישה ש זה ממלא כל כך הרבה צרכים בו זמנית ש כל השער כזה מתחיל לאבד צבע וזה נהיה יותר ויותר מושך ויותר צבעוני כי שוב הפגישות זה עם הרבה א שיחות מאוד מעניינות שבעצם היו יובי תמיד ופתאום כולם באים עם התשובות מוכנות.

כן.

אה, אנחנו נמצאים בתל אביב אז גם הולכים כל ערב לים. אמ כל פעם מגיעים עוד אנשים ועוד אנשים מצטרפים וזה מרגיש שזה פשוט רק משהו שהולך וגדל ועושה.

כמה אנשים אתם פחות או יותר בקליצה הזאת? א אני הייתי בתל אביב הבחורה ה-12 שהצטרפה וחודש אחריי כבר הצטרפו עוד איזה 10ה זה ממש היה תקופה כזאתי שהמון הצטרפו

ובגלל זה גם הוא הלך וגדל אה כשהגעתי היה סניף רק בחיפה ובתל אביב ומהר מאוד נפתח גם בירושלים מרכ מרכז וגם המרכז הגדול במצר הממון. כן.

זאת אומרת, ככל שהגיעו יותר אנשים, הוא בעצם ממש התפרס. א

עכשיו, באיזשהו שלב את עוזבת את תל אביב ונוסעת איתו למרכז אחר או איך? א

אז הוא שלוש שנים אחרי שאני מצטרפת הוא בעצם נוסע לניו יורק. אנחנו אני מהיום הראשון יודעת שזה משהו שהוא הולך לקרות מתי שהוא. זאת אומרת זה היה החלום שלו להגיע לניו יורק. וובאמת הוא מתחיל לקחת איתו את השתי תלמידות המאוד מאוד קרובות אליו, הם הראשונים שנוסעים ואז ממש כל חודש עוד ועוד אנשים מצטרפים אליו שם. אנחנו פחות ופחות בישראל, יותר ויותר בניו יורק.

ממש לבודד. אז האחד המאפינים הרי הכי חזקים בהתחלה אתה יכול להיות עם כולם הכל בסדר אבל לאט לאט בלי לשים לב אתה בעצם הוא מבוד אותך לאיזשהו מקום אחר או את יודעת פה זה ממש פיזית למקום אחר

ממש פיזית למקום אחר

שגם אומר לכם לא לא לדבר עם you are the chosen one כאילו אתם הנבחרים ואם תתחברו עם אחרים אזזה זהו אני גם אני הייתי אני צריכה להוכיח לחברה שלי אני אומרת את החברה כי אני באמת היא חברה שלי אני לא איזה רבנית שלה ו

כן כן

זה זה לגמרי וואוני אני תמיד אומרת לה שאני יכולה להיות לידה כי גם אני קיבלתי הערה. זאת אומרת נורא חשוב לה לדעת שאני גם את הצוזן one הזאת שנבחרתי. זאת אומרת זה את יודעת אז את חייבת לזרום עם ה עם אותה שפה גם יש איזה שפה כזאת של ה

לגמרי

כן

לגמרי זה זה לגמרי ה השטיפת מוח היא מאוד מאוד ברורה אה אתה נבחר

כן

ו זה הולך בשתי רמות אחד כלפי אנשים בחוץ ואחד כלפיו אז מול אחרים אתה הרבה יותר מהם אבל מולו אתה נמוך בדיוק כמו שהם נמוכים מולך. זאת אומרת זה שם צריך להבין איך השטיפת מוח בעצם מתרחשת וזה אתה רואה כל מיני דברים שהם מעוררים שאלות. זאת אומרת, אתה מבין שיש פה עטפה לדבר מסוים, אבל בפועל כשאני רואה איך הוא חי,

אין שום קשר בין איך שהוא חי לבין מה שהוא מטיף לנו. וכשאנישם שם זה היה לי ל אה שם לא אהבתי את זה שאני התלמידה המרדנית שאין לה בעיה לשאול שאלות. זה כמו לראות את אומרת הרב מחלל שבת במקבילה של זה וואו מה למשל ראית שהוא מטיף ואת רואה אותו עושה זה אנחנו התקציב ה אנחנו יכולים לאכול לחם וחמה זה מה שאנחנו יכולים לאכול זה אנחנו לא הגוף שלנו זה אומר שאין צורך להשקיע בגוף אם מה שמחזיק את הגוף זה לאכול רק לחם וחמה זה מה שקונים לחם וחמה לעומת זאת יושב

יש מקרר אחד מתוך המקרר הזה יש מדף אחד שהוא לכולנו 20 ומשהו אנשים ושלושה מדפים בשבילו מלאים בכל טוב בכל טוב

ולכן אסור זה שלא לא נוגעים זה

שלא לא נוגעים זה יראת קודש אפילו לא מעיז להסתכל כאילו שחס וחלילה לא

אתם יכולים לאכול רק לחם וחמה כל היום זה זה הזה אלה הכללים זאת אומרת אתם חיים על מעט מאוד אוכל

אוכל יש מעט מאוד אוכל אוכל

חולשה קשה אני

יש חולשה אנשים מתחילים להיות חולים מסביב לגמרי והוא מאוד כועס על זה מאוד אה מה זה ממה אתם עשויים למה כולם חולים ומנסים להסביר לו שאולי צריך לאכול קצת יותר אבל א הוא ממש כועס זאת אומרת זה לא מה פתאום זה לא קשור באוכל התרגול הרוחני הגבוה ביותר הוא בעצם שירות. רק דרך שירות אתה מתבטל וה ויש הבדל בין לשרט לבין להפוך להיות עבד. התחושה היא שאתה בעצם אין יום ואין לילה ואפשר בכל רגע של היום להציק לך להגיד לך צריך את זה וצריך את זה וצריך את זה וזה

בעצם מוצאת עצמך שכבה שפחה של דוד ארציון

לגמרי לגמרי

אני אני יכולה להישאל מה היה שם גם א גם פגיעות כן

בהחלט כן יש פגיעות

אתם יודעים על זה מדברים על זה או שהוא כל כך מואר בעיניכם ששום דבר לא נראה לכם מוזר

זאת אומרת, יש דיבור על זה שמה הוא עושה עם הבחורה הצעירה הזאת ומה עושה עם הבחורה הצעירה הזאת? או ש

בינינו אנחנו לא מדברים על שום דבר כי זה מאוד ברור שאסור לדבר עליו א שוב מתוך המקום שאנחנו לא מבינים למה הוא פועל כי כי בהסבר שלו יש לו הסבר לכל דבר אבל א אנחנו רואים את מה שאנחנו רואים אנחנו כל אחד עם עצמו מבין את מה שהוא מבין אבל אסור לדבר בינינו א אבל זה גם הוא לא מסתיר את זה זאת אומרת הוא לא מסתיר תיר זה ברור לכולם מה קורה יואו

וזה כן זה אחד הדברים ה

המאוד קשים וגם כשמגיעים אנשים מבחוץ ואתה א מבין שיש דבר אחד שבוודאות אסור שהם יראו זה זה עוד יותר הופך את זה ל

זאת אומרת אתם גם מנסים להסתיר על המעשים הקשים האלה שנעשיים בתוך הכת הזאת ומצד שני זאת אומרת לעשות לייצג איזשהיא תמונה מושלמת. מצד שני אתם בתוך תוככם יודעים שמשהו פה מאוט, משהו פה לא וואי איזה קומפלי קשה בנפש ממש

מאוד מאוד מאוד

יואו

מאוד

אני באמת כאילו להבדיל מבדילה את זה לאיזשהו יודעת איזשהו חסיד שמסתכל על האדמור שלו ורואה אותו עושה דברים שהם לא וכמה זה יכול לבלבל דבר כזה ממש

מאוד מאוד מאוד זה באמת אתה מסתובב כל היום עם דיסוננס כזה של ואז ואז אתה גם יודע בו זמנית כי זה חלק מהשטיפת מוח שאתה לא אמור להסתכל א החוצה. אתה אמור אם משהו מפריע לך זה אומר שיש לך בעיה. למה מפריע לך שהוא אוכל? למה מפריע לך שהוא מתנהג בצורה כזאת? למה זה אף פעם לא משהו שאתה אמור להשים אותו אלא לבדוק אצלך מה בך הוא לא טהור שזה מפריע לך בכלל.

כן. איזה עוד כללים מה מה עוד קורה שמה? אז בעצם יש ביום יום

כן תראי לי את היום יום שלכם

אוקיי

מה בעצם אתם בסוף זה חבורה של אנשים מוכשרים שנמצאת יודעת יצרנים מוכשרים אני מסתכלת עלייך האישה הכי נורמטיבית שיש באמת בכישרונות ו אומרת היית גננת בחסד עליון ופתאום את קלועה באיזשהו בית בניו יורק מה אתם עושים כל הזמן

אז יש חלוקה מאוד ברורה של עבודה בחוץ ועבודה בפנים אז אז הנשים שהם נשים ואנשים שהם א א יותר מקורבים אליו הם עובדים בתוך האשרם ומי ש

אולי למי שלא יודע מה זה אשרם כל המושגים האלה כל כך לי אבל יש אנשים שלא תסבירי מה זה אשרם בעצם

אשרם הפירוש המילולי של זה ללא מאמץ זה בעצם מקום שאתה חי והתהל אתה לומד איך לחיות לא מתוך מאמץ. זה מקביל למנזר, זה מגביל לישיבה, זה מקביל שבעצם מי שחי שם זה אנשים שהקדישו את את החיים שלהם להתפתחות רוחנית.

בסוף הוא צריך להצדיק פה לאנשים נורמטיביים שלאט לאט גם מש הדעת שלהם מתשטשת באיזשהו מקום, אבל הוא צריך להסביר דברים שהם פוגשים ברחוב.

כן.

א

כן. למשל, השאלה הכי נפוצה לאנשים זה היה במה הוא עובד? כי אתה מספר להם שאתה עובד בעבודה כזאת ובעבודה כזאת וברור ומה במה הוא עובד? אז התשובה זה תמיד העבודה שלו זה אנחנו. הוא ואנחנו נותנים לו הרבה עבודה וזה עבודה קשה ו וגם הוא כותב ספרים. זאת אומרת א זה זה על פניו שאלה פשוטה. אבל שמישהו אומר למשל אחד הדברים ה היותר קשים שאפילו לי שפחות הייתה לי התנגדות ראשונית שוב למושג של גורו זה להשתחוות והיינו צריכים ממש להשתחוות לפני שאנחנו מגיעים היה לו את הכיסא שלו ברגע לפני שאתה מתיישב מולו אתה צריך להשתחוות אפילו לא אליו על הכיסא שלו וזה אני זוכרת שזה היה פשוט אה הרגשתי שאין לי את בגוף שלא מתנגד לזה

ועדיין את עושה את זה

ואני אני הפעם הראשונה הייתה כמעט בלתי אפשרית אני זוכרת ש כזה כאילו אני ואז כזה ממש היה מין קול כזה נכנס לפה כדי להתמסר אם את במשחק אז תהיי עד הסוף וזה ממש היה רגע כזה שאני חושבת אם שאלת קודם על מה מתי הייתה הסגירת דלת הזאתי שהרגשתי שאני בפנים זה ביום הזה שהצלחתי כאילו ממש להשתחוות נגד כל תאב הגוף שלי שאמר לי מה פתאום לא משתחווים לבני אדם.

מעניין אותי את אומרת יצאתי לעבוד כגננת זאת אומרת חבר'ה יצאו לעבוד אלה שעובדים בקטורת אכל מה שקשור למוצרים של יוגה וכ איפה הכסף הולך? רק למקום אחד וזה לחשבון בנק שלו

חשבון בנק שלו זאת אומרת את לא מרוויחה ב-2 כמה שנים היית שם בקט 23 שנה אין לך זהות גם כלכלית זאת אומרת הוא מבטל אותכם בעצם זה מחיקת זהות טוטלית הכסף שאת עובדת את עובדת לפרנסתך קשה מן הסתם ילדים אמריקאים א גן

והכסף הולך לשם

כן

עכשיו מה קורה נגיד אם היית מגניבה יש עונשים אם אם לא הולכים לפי הכללים של כל הכל שלו והוא שלה ולהשתחוות לכיסא שלו. מה קורה? איזה עונש את מקבלת?

העונש הכי גדול על הכל זה התעלמות שלו.

באתי להגיד לך את זה. יואו, ברור. זה התעלמות. כן,

כי אני זוכרת שהחברה שלי סיפרה לי ששבוע הוא לא דיבר איתה

בגלל שהיא התנגדה למשהו.

כן.

איזה מניפולציות. זה משחקים עם הראש בלי הסח.

לגמרי. לגמרי.

מה נגיד? תערי לי כזה משהו שעשית. מה עשית? משהו רע. ואיך הייתה התגובה שלו

במקרה שלי? זה פשוט היה כמו שאמרתי קודם, אני נחשבתי לתלמידה טיפה מרדנית שלפעמים שאלה שאלות שהיה לי ברור שלא כולם יעיזו לשאול אותם וובמצב הזה הוא פשוט קודם כל היה ממש משתיק אותי בצורה מאוד א מכוערת הרבה השפלות

הרבה השפלות זה תסתמי את הפה שלך אני לא יודעת אם זה מילים שאפשר להגיד א זה אבל כמה פעמים צריך להגיד לך מתי תביני שאני לא מעוניין לשמוע תסתמי את הפש

ואז גם מקטין אותך בעיני הקבוצה

לגמרי

לגמרי

ואף אחד לא קם ואומר היי דוד תהיה איך קראו בטח לא קראו לו דוד קראו לו

קראנו לו בתקופות מסוימות שמות אחרים זאת אומרת א בתקופה שתרגלנו ליהדות קראנו לו רבנו ו רק שהקבוצה לא אומרת שום דבר, אחרי שהוא מסיים להשתיק אותי ולהשפיל אותי, הוא מבקש עכשיו מכולם להמשיך ולהגיד לי כמה לא בסדר ההתנהגות שלי. א וזה

עכשיו זאת אומרת הוא מנתק את החוטים גם מהקבוצה הוא מנתק ברגע שהיית לא בסדר הוא גם מנתק את הקבוצה ממך

לגמריז לגמרי נשארת לבד

לגמרי מוקפת באנשים אבל מרגישה הכי מושפלת הכי בודדה הכי איך בכלל מתחילים לאסוף את השברים מכאן זה או או שם או למות אין אין באמת אופציה לעזוב

כן בחוץ זה הגיהנום אי אפשר לצאת החוצה

בדיוק יש איזה מאפיין לבוש, יש את לבוש מסוים שמאפיין. אני מכירה כתות שלובשים לבן, אני מכירה מה מה לבשתם? אז בגדול היו תקופות שתרגלנו יהדות, היו תקופות שתרגלנו הינדואיזם. זה גם עוד איזשהו מאפיין של קטות שבעצם הם מחליפים א אג'נדות כל פעם.

ואז בתקופה של האינדואיזים היינו מסתובבות עם סרי.

כן.

למי שלא מבין אולי תסבירי מה זה.

סרי זה בגד א זהטitionנal זה בגד מסורתי הודי.

כן. אה ככה מאוד צנוע ומאוד אה ו

עם קשירות גם א

עם קשרות המון קשירות המון בד זה שלוש מטר בד שאתה צריך אי

קשרת אני כבר למדתי לקשור

כן כן כן

ו ובתקופה של היהדות אז אז לגמרי צנוע ועם מטפחת אני סתובפתי מטפחת

גם שאת לא נשואה

אה אז אז בעצם הייתי נשואה אבל גם נשים שלא היו נשואות הוא הכריח אותם

ללבוש מטפחות. כן.

אה

כן.

עכשיו זאת אומרת הרקע שלו באופן אישי לא ניכנס אליו את הוא אדם דתי במקור או ש

הוא נולד לאב אבא יהודי ואמא נוצריה. בגיל שמונה הם עלו לארץ במסגרת א איזשהיא עלייה שהייתה אה ואז הוא עבר תהליך של התגיירות

ו א בעצם היו הרבה סיפורים על הסבתא שהייתה נזירה קתולית

ו אבל מבחינתו הוא הבן אדם אדם הכי מוכנים, מאמין בעצם ה ה הסיפור שלו זה שהוא בגיל שמונה התנסע ביערה. זאת אומרת זה משהו שקרה לו באופן ספונטני

כמו הסיפור את יודעת על בודה שישב מתחת לעץ והוא ממש לקח את ה לקח את הכל זה הרי פנטזיות שיצאתי הבנתי שיש כל כך הרבה גורים עם אותו סיפור

אותו סיפור בדיוק

אותו סיפור ממש כאילו יש בית ספר שהם כולם הולכים לשם ומלמדים אותם מה הם א

מה מה סיפור המסגרת שלהם

בדיוק

הלה עכשיו תסבירי זה נגיד בוא בואי ננסה לעשות את זה מובן תקופות שאתם לומדים לומדים אינדואיזם באמת תקופות שאתם לומדים יהדות כמה שנים זה כמה שנים זה איך זה בא לידי ביטוי פתאום יום אחד מחליפים איך זה הולך

זה זה היה תמיד הדבר הכי קשה בעולם כי כל מה שאתה לומד שם זה רק להתמסר להתמסר לדרך ואתה ממש קם בבוקר אם זה היינדואיזים אתה קם ב4 בבוקר כל בוקר לתקסים שנמשכים עד 7:00 בבוקר אחר כך אתה מתארגן הולך לעבודה חוזר שוב תקסים של שעתיים וואתה הופך להיות היינדי אתה ממש לוקח את כל ה ה הדת הזאת שהיא היא יש בה המון המון המון דברים א המון לא תרייג מצוות אבל כמ

המון תקסים היא נורא תקסית

אני חיה בתקסים בתוך תקסים אני יודעת מה זה

ממש ממש ויש לך על כל א על כל דקה ביום יש לך איזשהו טקס שאתה צריך לעשות ואתה הופך להיות כזה לאט לאט אה שכשבינינו אנחנו לומדים שבעצם הדבר המשמעותי הוא יותר הרוח של הדברים ולא הדברים עצמם אבל בפועל יש הרבה משקל למה אנחנו עושים ואנחנו עושים את זה וזה אתה אתה חי את זה וזה יש בזה גם משהו שהוא מאוד יפה ואתה מאוד אוהב את ו ואז יום אחד בבוקר אתה פתאום מתעורר ואתה אומר והוא אומר עכשיו תמיד זה היה בתירוץ של החברה בחוץ כי אנחנו באמת לא צריכים לא את זה ולא את זה אנחנו אנשים רוחניים אנחנו מתעסקים במהות והמהות היא תמיד נשארת אותו דבר את המודדים ומבינים בעצם יותר ויותר מי אתה ווזה זה הדבר המשמעותי אבל בפועל

הוא נותן כל כך הרבה הרבה משקל לא אם תרגלת, לא תרגלת, כמה אתה הינדי היום, כמה אתה לא הינדי, כמה וואז פתאום בוקר אחד לא הינדואיזם זה משהו שיותר קשה להסביר לאנשים יהיה הרבה יותר קל להסביר יהדות ו

אתם הופכים להיות דוסים אנחנו ביום אחד ביום אחד הופכים וזה תחשבי זה זה טמפל עם עם פסלים ועם זה וזה ופתאום יש לך ספר תורה אותו דבר שכל שקודם היה בו פסלים, פתאום יש בו ספר תורה ו ואתה עכשיו אני באה במקור ממשפחה מאוד מאוד דתית ואני יש לי אהבה וקשר והערכה ו ליהדות ואני כאילו לא מבינה

וכשאת שואלת אותו איך איך זה הולך ביחד הפסלים שרק לפני שנייה היו פה והספר תורה שהבאת לנו מה הוא עונה

אז הוא עונה שהמהות היא אותה מהות וזה לא באמת משנה מה אנחנו מתרגלים זה הכל בשביל אנשים מבחוץ איך למשוך מה יותר אטרקטיבי היום יהדות או הינדואיזם ואז תלוי אם היינו במטן אז זה יהדות אם היינו בברוקלין אז או

עברתם מקומות הברית אה למה כשמתחילים לסגור עליו שכן

יש מקום אחד שזה זה סיפור שלם שצריך להבין שמעבר להתעללות והפגיעות הנפשיות יש את הפגיעות הפיזיות ושבע שנים ראשונות א בעצם טיפה אחרי אה אנחנו עוברים ל לבניין במטן שבעצם אנחנו גרים שם בבייסמנט שזה מרטף שלא ראוי ללא ראוי בלשון המטה למגורי הדם יש לנו בצמוד מסעדה זה אומר שאנחנו חיים עם עכברים באופן קבוע אין לנו מקום מקום לשום דבר שהוא פרטי. אנחנו חיים במיתות שזה מזרוני ביצים כאלה שאנחנו צריכים לגלגל אותם כל בוקר ולתקוע אותם איפשהו. והוא בטח ישן על מיטת יש לו יש את הביסמנט יש את המרכז הגדול ליוגה שהוא מאוד מפואר ומאוד מזמין ויש את הקומה למעלה שהוא גר שם עם אנשים שלו ויש לו חדר כושר פרטי ויש לו את החדר שלו ויש לו כל מה שבן אדם צריך

ואנחנו אה אני לא יודעת אם אנשים מכירים את זה או לא אבל במנתן יש כשאתה רוצה א להיכנס לבייסמנט יש א שערי ברזל כאלה שאתה צריך לפתוח

אז זאת הייתה הדרך שלנו לרדת למטה היינו צריכים ממש לרדת לאט להחזיק את ה את השער ברזל לכווד שהוא לא יפול לנו על הראש

ולהיות שם ואז כמו שאמרתי עחברים אנחנו גרים אז כמעט 40 איש ב בשטח ש

גברים נשים ביחד ש

גברים נשים ביחד אחד אין א יש שני שירותים לכולם וגם בתוך המקום הזה גם בתוך הבייסמנט הזה שלאף אחד אין כלום יש במקרר עוד מדפים בשבילו למרות שיש לא מטבח שלם שלו זאת אומרת זה דברים שהם באמת א

לא יאומן

רגע ואת אומרת באיזשהו שלב אתם עוברים כמה מישהו מתלונן עליכם מישהו מלשין מישהו בודק שהתנאים שמה לא רואים במגורי אדם ועכברים אפילו. כן. אז זה היה זה היה אחד ה המקרים כאילו שבאמת זה היה מזל שבעצם השכנים שלנו הזמינו מחביבה אש כי היה שם איזשהו עניין ובטעות הם הגיעו אלינו

והם ראו איך אנחנו חיים והיה צב שתוך 30 יום אנחנו חייבים לפנות את המקום הזה

וזה לא עשה לכם ויקאפ קריאת הרי מישהו מבחוץ אומר לכם המצב שלכם כל כך גרוע ש ואתם לא אומרים אחד לשני בוא נקום ונברח

אחרי האירוע הזה הייתה עזיבה המונית

א

הייתה עזיבה המונית אחרי האירוע הזה שכשאנחנו ניסינו להבין למה אנשים עזבו פתאום הוא לא זה לא היה הסיבה כאילו שהוא נתן אלא שאנשים נופלים מהדרך זה מאוד ברור שזה שזה כן כן שזה רק אה באמת באמת ליחידי סגולה וגם אם אנשים מתחילים את הדרך זה לא אומר שהם אה אסיימו אותה והנה עוד איזשהו מבחן שהם פשוט נפלו בו

ואת את עומדת במבחן

אני עומדת במבחן הזה כי בעצם בשלב הזה א כמה שנים קודם קנינו את האשרם הגדול באפסטייט ניו יורק בטבע שלה של ניו יורק ובעצם ברור לכולנו שאנחנו זה לא שאנחנו נשמים ברחוב אנחנו עוברים לשם אבל שם זה חווה של 200 שנה שפתאום התנאים במנתן הם ממש חלום לעומת מה שהיה

וואו

ו ואנחנו עוברים לשם ובאמת

רגע אתם עוברים כמה אנשים כי את אומרת הייתה עזיבה מה זה הזיבה המונית כמה עוזבים אותו

הזיבה המונית זה היו היו אם היינו 30 כמעט 40 אנשים נשארנו 30 10 אנשים זה רבע מהנשים זה המון המון המון המון ממש

אני רוצה לשאול אותך משהו אבל אם זה משהו שהוא א שלא ראוי לשאול אז תגידי לי באמת הוא פגע גם בך

כן

סליחה

בודאי בוודאי אני יכולה להגיד ש אולי הכי פחות מכולם

וזה על זה אני מודה כל יום

וואו

כי באמת יש משהו באנשים האלה שמזהים זה היכולת שלהם לזהות עד כמה הם יכולים לפגוע בכל אחד

ותודה לאל ממש שיש בי איזשהו משהו ש חזק ומחובר בר לעצמו שהוזיאה ש איפה שהוא יכול לפגוע הוא פגע אבל יחסית לאנשים אחרים אני חושבת שנפגעתי הכי פחות זאת אומרת א אני לא מדברת על אנשים שעד היום שם שבעיניי א אני אפילו לא בטוחה שאם הם יעזבו שם הם יצליחו למצוא את הדרך חזרה אל עצמם כי כבר הניתוק ניתוק ממי שהם ומה שהם כל כך גדול זה כבר ניתוק מוחלט כבר

ממש אני שואלת את זה אז אני מבינה שהוא פוגע גם בגברים גם בנשים זה כבר לא זה

כשאני עזבתי מבחינתי גם הבנתי בעצם היו לו כל מיני א הוא היה מחלק א א צעצועים לקריסטמס לילדים של האזור וכשהבנתי שאין שום דבר תמים מישהו עשה עשה בחיים האלה אז הבנתי שגם מאחורי זה היה היו פגיעות אין לי ספק את את סיפרת מקודם ממש אמרת זה מילה שניסאת בעצם כשהיית בקעת

כן

מה את רוצה לדבר על זה

אה זהו זה הוא טיפה טריקי כי הוא בעצם חיתן אותנו חתונות אפקטיביות

יש התרבות גם בכסות אנשים נולדים ילדים לא

הוא כן הוא נגיד בין גוד לאושו יש יש זה אחד הקדות הכי מפורסמות בעולם מאוד הוא זה אושו שהוא מאוד חיכה א הגורו שלי מאוד חיכה אותו אז אז אז אושב מרצדסים הוא גואל רצון אהב נשים ילדים והוא אהב ספרים אז בעצם כשאני סיפרתי קודם על זה שהיינו חיים בתנאים נורא נורא נורא קשים היה הרגע שהוא קנה בית ובעצם הפך אותו לספריה. זאת אומרת אנחנו חיינו באמת כמו אבל הספרים היה להם את הזה והילדים הוא פשוט לא אהב ולכן באיזשהו שלב הוא ביקש מציע לנו א ושנעיז לסרב לזה בעצם להיות נזירים כי זה חלק מה מה

הנזירים לא מביאים ילדים לעולם זה נכון

כן כן זאת הייתה הדרך שלו כי על פניו בהתחלה הוא תמיד דיבר איתם איתנו על גורווקולה. את אולי מכירה את המושג הזה. גורו קולה זה אה זה בעצם גן ילדים יוגי.

אוקיי.

אז הוא הוא דיבר על זה שבעצם כולנו באיזשהו שלב יהיו לנו ילדים ויהיה לנו גורו כולה ונגדל אותם ביחד תחת ה זאת אומרת עם היוגה מתחילת החיים והכל ואני תמיד אמרתי מעניין מתי הגיע הרגע הזה. וואים. את גננת?

אני גננת. כל חיי זה זה ילדים וזהו ואז פתאום בגיל 35 שכבר מתחיל להיות כבר מאוד מאוחר הוא בעצם מציע לנו אה להתקדם לשלב הרוחני הבא שהוא נזירות נציג את זה בצורה כזאת

שים אני אני כאילו עד עכשיו לא אני יכולה לבכות מזהכ

כי כאילו בסוף הוא לקח אותך אישה שהיא כל כך תאבת חיים ואוהבת ילדים ובעצם אין לך ילדים היום.

לא. את אומרת יש דברים שאפשר את יודעת לסלוח ויש דברים וואי אני סליחה אני לא יודעת למה זה כל כך הציף אותי כי כאילו את אומרת יש דברים שאפשר לסלוח ויש דברים שאפשר זה אבל זה לא פייר

זה לא פיר זה הדבר שאני אני בגדול

בן אדם של סליחה ובן אדם שהמשיך הלאה ואבל זה

לא פיר

אני לא אסלח לו בחיים שהוא מנע ממני את האפשרות להיות אמא יואו

כן

מה קורה עם אישה לא יודעת פתאום את יודעת קרה ואישה בהריון היא נפלת קרה הוא ידה וידע ב-100% שאין סיכוי שיקרו פשלות ואנשים יהיו בהריון ומישהי אחת שבאמת בתחילת הדרך הייתה בהריון היא מהר מאוד אה נעלצה לעזוב

זאת אומרת את את היום ישבת איתי פה אחרי 23 שנה שאת בתוך בתוך השטיפת מוח הזאת, בתוך הכת הזאת, בתוך הבן אדם הנוראי הזה. איך יוצאים מזה? איך יוצאים? אז אז כמו ש אפשר היה להבין מהמילים, היו הרבה ספקות לאורך הדרך. זאת אומרת היה היו ספקות והיה את התשובה לספקות ווהייתי בדבר הזה שנים שנים שנים ואז אה אני חושבת שאני הבן אדם היחיד בעולם ששמח שהגיע קורונה

בעצם הקורונה א טלטלה את הכל

וזה בעצם היה פעם ראשונה ש א ה מה שהוא ביקש מאיתנו בעקבות הקורונה זה בעצם להפסיק להיות בעיר ושכולנו נבוא ונחייה רק איתו

בחווה שזה בעצם למישהו תלמיד מסור זה הקשמת החלומות פס

כן

למישהי כמוני בספקות שכבר קשה להדחיק אותם זה היה הבנה שה שזה התחלה של הסוף. זאת אומרת ש אה אני לא אכל להמשיך להכיל את כל ה את כל ה דסוננס שיש בי. וובמיוחד פחדתי שאני אצטרך לראות על בסיס קבוע את הקשר שלו עם אנשים שהיו הכי קרובות אליו, כי שם הייתה הפגיעה הכי קשה, ההשפלות הכי קשות, ה המחיקה הזאת שדיברנו עליה שהיא מוחלטת. זה היה לי נורא נורא נורא קשה לראות את זה. היה רגע שפתאום זיה שהכטישות שלו כבר לא נוגעות בי.

וואו.

כמו פעם. זה כנראה הגיע לאיזשהו מיצוי שהבנתי שהכוח שלו עליי הוא כבר לא אותו דבר. ושם אה בעצם הבנתי ש שאני שאני יכולה אה לחזור לסמוך על עצמי ועל הלב שלי שהוא יהיה זה שימשיך וינחה אותי בחיים שאני לא צריכה לפחד אה אני אוכל להמשיך את הדרך שלי ואני אהיה בסדר

עכשיו אנחנו אנחנו מדברות זה חשוב להבין שאנחנו מדברות את נכנסת בעצם בגיל 26 לקט הזאת ויוצאת ממנה באיזה גיל

49

49 אנחנו מדברים מדברות על 23 שנה או אפילו קצת זאת אומרת

23 שנים

איפה ההורים שלך ואחד לא דיברנו על האספקט ע על המשפחה כי בסוף את מגיעה משפחה טובה דואגת תומכת איפה הם

הם הם שם תודה לאל הם שם כל הזמן זאת אומרת אני בקשר בוא נגיד שבועי עם אמא שלי אני בקשר חודשי עם האחים שלי

הם מבינים שאת בקת

הם מבינים שאני בקט

הם מנסים לפעול לעשות דברים מאחורי הקלים שמספרים לך אולי בדיעבד מה היה

אז אז אמא שלי בשנה הראשונה ניסדה הכל הכל באיזשהו שלב היא הבינה שאם מתמשיך היא אולי תאבד אותי

ואז מה שהיא עשתה היא היא פשוט דאגה לשמור על קשר דאגה כמו שאת עם הבחורה שם, לא לדבר עליו, לא להגיד עליו דברים רעים, אלא יותר להקשיב לי, להזכיר לי מי אני ומה אני וכמה אוהבים אותי וכמה הם שם בשבילי ושאני תמיד אדעה שלא חייבים שום דבר ואם אני עוזבות תמיד יהיה לי לאן לחזור. זה זה הציל אותי. זאת שאת בגיל 49 יודעת יש לי לאן לחזור

נכון?

ולאן לאן את נוסעת? אז אני חוזרת לישראל בעצם זה ה זה ה בעצם ההבנה של למה לא עזבתי קודם כי מבחינת מבחינתי ישראלי כבר לא אופציה יותר הוא עשה דמוניזציה לישראל כל כך כל כך גדולה ש שחשבתי שלחזור לישראל זה אסון אני פשוט הולכת לאסון ובקורונה בעצם לא הייתה ברירה רע ופתאום זה היה כל כך מקסנס ברור אני חוזרת הביתה אני חוזרת למשפחה חוזרת למדינה שאני כל כך אוהבת אני חוזרת ל

תתערי לי אותך עם המזוודה

וואו

בן גוריון אחרי כל כך הרבה שנים מה מה את מרגישה

אז קודם כל הסימן הראשון שקיבלתי זה זה שבעצם גל שהגעתי מניו יורק וזה ניו יורק בסגר אז שולחים אותי לשבועיים בים המלח ל לבידוד בום שכחתי שהיה את הדברים האלה כן אז שוב בידוד אוקיי

אז אבל זה היה בידוד מושלם זה היה שבועיים

שבעצם דיברתי עם כל מי שעזב לפניי והבנתי בעצם

נוצרת כזאת חבורה של אלה שעזבו הפליטים

ממש ממש

תחילת להבין דברים ביחד

ממש ממש והם הם ככה ממש מחסקים אותי ומסבירים לי שקיבלתי את החיים שלי חזרה במתנה ושמעכשיו הכל הולך להיות נפלא ו ואנחנו שם אחד בשביל השנייה ו ובתור גננת אני מיד מוצאת גם עבודה אז אני משתלבת מיד ב וגם יש קורונה זאת אומרת זה זה ישראל היא לא מקום ש שאני מרגישה אוי ואבוי מה זה הבית משוגעים הזה ותנו לי רק לחזור לשם יכולתי ממש לאט להשתלב חזרה ו

את מספרת לאנשים הייתי בקט אומרת הם לא יבינו אותי בכלל

א האמת שמהרגע הראשון בגלל השבועיים בידוד בים המלח שבעצם הבנות גרעין שלי וכולם שואלים אותי הרבה שאלות ואני מגלה שככל שאני מדברת על זה יותר זה בעצם סוג של ריפוי מסוים. אין יום שאני לא מתפללת שהאחים והחיות שלי שם א יום אחד גם יזכו לקבל את החיים שלהם בחזרה.

בעוד אנחנו יושבות ומדברות כאן יש חבורה שלמה של אנשים שעדיין נמצאת שמה. תערי לצך מגיע אליהם הרעיון הזה שלנו. תפני אליהם. תגידי להם משהו לסיום. א וואו.

וואו, כמה אני מתגעגעת אליכם וכמה קשה לי לדעת שאתם עדיין מאמינים באותם דברים ש שכולנו מתוך תמימות חשבנו שאנחנו נהיה מוארים. הוא הבטיח לנו תוך 10 שנים להיות מוארים. עברו כבר יותר מ-30 שנה. ולא רק שאתם לא מוערים, אם אתם בשקט בשקט בלילה בלילה תודו בפני עצמכם שיש הרבה דברים שקורים שם שהם לא תקינים וותמצאו את הכוח להאמין בעצמכם בחזרה. להאמין שאף אחד בעולם הזה לא יודע יותר טוב מכם. מה טוב בשבילכם ולשאול א ממה אתה פוחד, ממה אתה פוחד, מה הספקות שלך, מה אתה חושב שיקרה אם תעזוב?

ממש כי זה שאלות ש זה השאלות המפחידות שלנו מול עצמנו, של מי שחי שם.כן ופתאום כשיש לגיטימציה ממישהו שאתה יודע שהוא יהיה שם בשבילך אז אז אתה יכול להרגיש פתאום ש יכול להיות איזשהו פתח לדבר על הדברים האלה ו

כן וואי תודה עזרת גם לי את יודעת בכל מה שקורה אצלנו באזור

שלנוכן

ותודה באמת כזאת מיוחדת וכזאת הלב שלי לא יש בך משהו שהלב שלי יוצא אלייך

ממש ממש תודה תודה

תודה

תודה רבה