מי אנחנו כשאנחנו באמת?

באוגוסט 1971 פרופסור פיליפ זימברדו מסטנפורד עשה ניסוי מצמרר. הוא לקח 24 סטודנטים רגילים, חילק בהטלת מטבע לשומרים ועשירים וסגר במרטף. הניסוי תוכנן לשבועיים. אחרי שישה ימים זימברדו עצר הכל כי השומרים, סטודנטים רגילים, התחילו להתעלל. לא הם השתנו. התפקיד בלה אותם ואנחנו עושים את זה כל יום. משחקים את המגניב בכיתה, את החזק עם החברים, את הלא אכפת לי בסטוריז ואחרי כמה חודשים שוכחים מי אנחנו בלי המסכה. הרגע הכי מפחיד, בואו נודה, לבד בחדר, בלי קהל, ולא יודעים לענות על השאלה מי אני באמת. הלל הזקן לפני 2000 שנה נתן את המבחן במשנה אחת. במקום שאין אנשים שתדל להיות איש. אילל לא אמר תהיה טוב מול אנשים, הוא

אמר מי שאנחנו כשאף אחד לא רואה זה מי שאנחנו באמת. הקהל לא קובע, החדר הריק קובע. הניסוי הוכיח שתפקיד בולע אישיות. הלל ידע שהאישיות האמיתית נבדקת רק כשמסירים את התפקיד. הקדוש ברוך הוא לא ברא אותנו לשחק, הוא ברא אותנו להיות. בואו לא נמציא גרסה למסך. בואו נהיה אנחנו גם כשהמצלמה קבויה.