פורים: לצחוק בכל מצב - הרב אליהו עמר

ישנה גמרא מאוד מאוד ייחודית בסוף מסכת מכות. שם מסופר על כמה מגדולי ישראל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע, רבי אליעזר. ענקי עולם שהיו בתקופת החורבן, בתקופת התפר, שנחרב בית המקדש הראשון ובתקופה הבאה אחריו. והתלמיד שלהם זה היה רבי עקיבא, רבי עקיבא המפורסם. שהתלמיד של רבי עקיבא זה רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס. זאת אומרת, תבינו, רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס זה עוצמה. זה היה הרב שלהם, רבי עקיבא. ורבי עקיבא עצמו הוא היה תלמיד של רבי אליעזר, של רבי יהושע. עכשיו נתחיל לקבל איזו חבורה הלכה שם ביחד. הם עברו ליד מקום ושמעו 'קול המונה של רומי.' 'המונה של רומי' זה השמחה של הרומאים. אבל הם לא

עברו ליד הדלת של השמחה של הרומאים, אלא במרחק 120 מיל, כמעט 120 קילומטר, מרחק ענק, ענק שהם שמעו את הקול הזה, את קול השמחה הזה שהם שמחים. התחילו כולם לבכות. למה לבכות? אמרו, תראו מה זה, הגויים האלו כושים, עצבים, משתחווים לפסלים, עובדי אלילים, ככה הם שמחים? ואנחנו עם ישראל, העם של הקב"ה, ככה סובלים? רבי עקיבא פרץ בצחוק, התחיל לצחוק. אמרו לו, למה אתה צוחק? אמר להם, למה אתם בוכים? אז אמרו לו, אנחנו בוכים כי תראה את המצב. אמר להם, בגלל זה אני צוחק. למה? אם לאלה שעוברים על רצונו של הקב"ה, תראה איך טוב להם - מה יהיה איתנו? אנחנו שעושים את רצון הבורא - הו, הו, כמה טובה מחכה לנו. אולי לא מיד, אבל יש

פתגם שאומר "צוחק מי שצוחק אחרון." הצחוק האמיתי מגיע בסוף. לכן שלמה המלך שהוא היה איש מאוד חכם, הוא חיבר את המזמור 'אשת חיל.' הוא מסיים ואומר שם כך: "עוז והדר לבושה ותשחק", מתי? "ליום אחרון." זה שאתה רואה בן אדם הולך מחייך כל החיים, עוד לא אומר לי שום דבר. בוא נראה אותך מגיע ליום האחרון, נותן סיבוב, מסתכל על ה-80, 90 שנה אחורה, נותן חיוך ויודע שקיבלת את ההחלטות הנכונות בחיים שלך. אז נראה את החייכנים הגדולים. אלה שמחייכים כל הדרך - זה עוד לא אומר שום דבר. אלה שמחייכים בסוף, זה הצחוק האמיתי. כך אמר להם רבי עקיבא. הייתה להם סיטואציה נוספת שהם הופיעו, זה היה ליד בית המקדש. ירושלים הייתה חרבה. יצא

שועל מבית קודשי הקודשים, הם פרצו בבכי. הם עוד זוכרים את הכוהן גדול איך הוא היה יוצא עם שמונת הבגדים כמו מלך. איך כל העם היה מלווה אותו. ועכשיו רואים שועלים יוצאים מבית קודשי הקודשים? פרצו בבכי. רבי עקיבא גם היה חי באותה תקופה, והוא פרץ בצחוק. אמרו לו, למה אתה צוחק? אמר להם, למה אתם בוכים? אמרו, מה זו השאלה למה בוכים? תראה מה שקורה פה? עובר שועל. זה היה מקום קדוש, "הזר הקרב יומת", היום מסתובבים פה שועלים? אמר להם, לכן אני צוחק, כי ישנה נבואה ש"ציון שדה תחרש," אבל במקביל ישנה נבואתו של אוריה שהיה גם נביא, שאוריה אומר, "עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים." אנחנו היום נמצאים במצב שאנחנו רואים זקנים

וזקנות בירושלים. על פי נתוני הסטטיסטיקה המרכזית, אחוזי תוחלת החיים הגבוהה ביותר בארץ, זה בירושלים. בירושלים ישנם את הכי הרבה אנשים בעם ישראל שחצו את גיל המאה, שחיים בירושלים. "עוד ישבו זקנים וזקנות בשערי ירושלים." אנחנו היום רואים את ההתגשמות של הנבואה הזאת, אבל אז הם לא ראו, אז הוא התחיל לצחוק. מה? שוב פעם, מה העניין של הצחוק? היה צריך אולי לחבק אותם, לתת להם טפיחה על השכם, להגיד להם, אל תדאגו, יגיעו ימים טובים מאלה. מה זה הצחוק הזה? על מה היה הצחוק? מוריי ורבותיי, מה מסמל העניין של הצחוק? צחוק זה דבר מאוד מאוד ייחודי. בספר היצירה כתוב שיש באדם 12 כוחות: שמיעה, ראייה, טעם, ריח, מישוש. כל

מיני כוחות שיש לנו באדם. אחד הכוחות הללו, כותב ספר היצירה בפרק ה, זה כוח הצחוק. לצחוק. צחוק זה דבר ששייך רק לבני אדם ולבורא עולם כמובן. אין את זה לא למלאכים. אל תנסו לספר בדיחות למלאכים, הם לא מבינים בדיחות. כשמלאך המוות מגיע הוא לא מבין בדיחות. הוא בא לקחת. במקביל, גם לא לבעלי חיים. בעלי חיים לא מבינים בדיחה. מישהו פה יכול לספר בדיחה טובה, כולם צוחקים, הכלב ימשיך להוציא את הלשון בחוץ ו... לא, לא הבין את הבדיחה. מה מאפיין את העניין של הצחוק שהוא מיוחד רק לבני אדם? צחוק מסמל את הדעת, דעת. הבנה. האדם נקרא בשם מלך. למה מל"ך? מוח, לב, כבד. הכלב הוא רק כבד ולב, אין לו מוח. אין לו את אותה יכולת

הבחירה. לכלב יש רגשות. הוא יכול להיפגע. הכלב יכול לעשות הרבה דברים. הוא אחד החצופים שמרגיש את עצמו כשווה בין שווים בין בני אדם. ברוך השם פה לא מגדלים כלבים בבית, אבל מי שמכיר את צורת החיים של הכלב, הוא מרגיש אחד מבני המשפחה. הוא יכול להיפגע. לפעמים נולד תינוק חדש, כלב תקף אותו. מה פתאום יש פה מישהו שמקבל תשומת לב? אתה בעל חיים, אתה לא בן אדם. הוא הבעל חיים היחידי שהוא עז פנים, שהוא משווה את עצמו כאילו הוא בן אדם. יש לו כבד, יש לו לב, רגשות. אין לו מוח, אין לו בחירה. בעלי החיים, אין להם את יכולת הצחוק. האדם, יש לו. מה מסמל הצחוק? למה צוחקים? למה אם מישהו מספר בדיחה טובה, כולם צוחקים? בלי

בדיחה. למה אם בן אדם בא לשבת על הכיסא, ופתאום הכיסא נשבר. הייתי באיזו שבת חתן. היו שם כיסאות מפלסטיק. אחד הנוכחים... הייתה שבת חתן קצת המונית. אחד הנוכחים בא, נטל ידיים, התיישב לסעודה. התיישב על הכיסא, הכיסא עשה שפגאט. הופ, נפתחו הרגליים לצדדים. 'פלאך', הכיסא נשבר. נפל על הרצפה. כל מי שהיה מסביב ראה את זה, צחק. הצחיק אותו. גם פה מחייכים. זה קצת מצחיק. קם מישהו, ניגש, הביא לו כיסא נוסף. שב. ההוא בא להתיישב פעם שנייה על הכיסא. כיסא אחר. אחד מהקהל הביא לו כיסא. בא להתיישב, הופ, נשבר פעם שנייה. כולם, עכשיו גם אלה שלא צחקו בפעם הראשונה, התגלגלו מצחוק. היה שם איזה אחד בקהל אדם מאוד בריא, קצת עב

כרס. אז הוא קם, הביא את הכיסא מהפלסטיק שלו, אמר לו, תשמע, אם הכיסא הזה לא נשבר כשאני ישבתי, הוא לא ישבר גם אצלך. שב. עכשיו ישב, הכול היה בסדר. כולם צחקו. הוא גם צחק זה שנפל, אבל הוא חטף מכה מאוד מאוד לא נעימה. הוא קיבל מכה, הוא נפל. זה היה בהפתעה. למה אנחנו צוחקים? הרי הוא סובל. למה זה מצחיק? התשובה היא, זה בדיוק אותו רעיון. הצחוק מסמל על דבר והיפוכו. איך מספרים בדיחה? אתה מסביר, אומר דבר מסוים. בסיומה של הבדיחה, פתאום אתה יוצר איזשהו מהפך, משהו לא צפוי - זה מה שגורם לכולם לצחוק. המהפך הבלתי צפוי. כשבן אדם בא לשבת על כיסא ופתאום הכיסא נשבר, קורה פה דבר בלתי צפוי. כיסא אמור להיות יציב. כיסא

אני אמור לשבת עליו, לא אמור לשכב על הרצפה להשתטח. פתאום אתה רואה שהמציאות, קרה פה משהו בלתי צפוי. פתאום אתה רואה בן אדם שוכב על הרצפה. נפל מהכיסא. המהפך הפתאומי גורם רק לאדם כי יש לו דעת, רק לאדם גורם לו לצחוק. זו מתנה שקיבלנו מאת הקב"ה. אומר ספר היצירה: חודש אדר מסמל את עניין השחוק. זה החודש שמכוון כנגד הצחוק, למה? כי הדבר הכי פחות צפוי שהיה יכול להיות, זה העניין הזה שהתהפך, שאת המן, במקום להרוג את היהודים, תלו את המן על העץ. אם הייתם שואלים ביום, זה יוצא ט"ז, למחרת ליל הסדר. אם הייתם שואלים את היהודים בשושן ב-ט"ז בניסן, בלילה. כמו שיצא עכשיו ליל הסדר, יצא היום טוב, הייתם ניגשים ליהודי,

מצמידים לו את המיקרופון מיד מוצאי יום טוב, ואומרים לו, מה לדעתך אמורות להיות מחר הכותרות בעיתון? כל היהודים היו אבלים, שכוחים. שלושה ימים של צום רציף. להשמיד, להרוג, לאבד את כל היהודים. הגזירה הזו יצאה בערב פסח, ב-י"ג בניסן. המצב היה מצב קשה מאוד. "והעיר שושן נבוכה." מרדכי קורע את הבגדים. דווקא מרדכי היה מקושר יפה, פתאום הוא אומר, תשמעו, אין. אין קשרים. המן כבר מתוכניות פנימיות שהודלפו לתקשורת, המן מתכנן מחר בבוקר לתלות את מרדכי על העץ. זאת אומרת, אם אתה בנית על מישהו שזה מרדכי, גם מרדכי ככל הנראה עומד לסיים את הסיפור שלו הרבה לפני פורים. אז מה עומד להיות? נו, קדימה, תגיד את הכותרת הבאה של

העיתון. לא יודע. המצב קטסטרופה. הולך להיות פוגרומים, אני יודע מה? מה היהודים יכלו לנבא? קמים בבוקר, רואים את הכותרת הכי בלתי צפויה: "המן תלוי על העץ." הדבר הזה זה הדבר הכי הכי בלתי צפוי, וזה מה שגרם את השמחה הגדולה, הצחוק הגדול. אתה רואה בן אדם מסתובב כמו טווס, מנהל את העולם, "אני אהרוג! אני אשמיד! אתה, בוא הנה, אני שם אותך על העץ"! אתה מסתובב לרגע, רואה את אותו אחד תלוי על העץ. אין לך מהפך יותר מהיר, בלתי צפוי, מהמהפך הזה. לכן פורים מסמל את עניין הצחוק. פורים מסמל את עניין השמחה, כי קרה כאן את המהפך הכי גדול שיכול להיות בעולם. אמר להם רבי עקיבא, אנחנו מסתובבים כאן ורואים מציאות קודרת, שועל

יוצא מבית קודשי הקודשים, קול המונה של רומי, אתה רואה את הרשעים מצליחים, ואתה יושב ובוכה. בכי תמיד, כידוע, זה מלשון מבוכה. בכי נקרא בכי על שם המבוכה. אדם שבוכה, הדמעות מסתירות לו את יכולת הראייה הנכונה. בדרך כלל אדם בוכה מתוך מבוכה, הוא לא יודע מה לעשות, הוא מאוד נבוך, הוא פורץ בבכי. בכי מסמל את עניין המבוכה. אמר להם, זו לא מבוכה. זה עתיד, כל המערכת הזו עתידה להתהפך. אבל זה יתהפך בצורה כל כך בלתי צפויה, שבסופו של דבר זה יגרום לנו להגיע לצחוק שהוא צחוק אדיר. ולכן היום זה יום פטירתו של משה רבנו, ז' באדר. זה היום שבו משה רבנו נפטר. משה רבנו לא סתם נולד בחודש אדר ונפטר בחודש אדר. כי גם אצל משה

רבנו יש צחוק אדיר. פרעה אמר לזרוק את כל הילדים ליאור, והוא מברר שהפקודות הללו מבוצעות. והוא מושיב את משה רבנו שמשתה אותו בתיה מהיאור, מושיב את משה על הברכיים, ואומר למשה רבנו, נו? רוצה עוד איזו סוכרייה? רוצה עוד איזה משהו? משה רבנו כידוע גדל בבית פרעה. אתה נותן פקודה לזרוק את כולם ליאור, ואתה זה שמגדל את מושיען של ישראל. זה הדבר המצחיק ביותר שיכול להיות. כשהמן ראה שמשה רבנו נפטר ב-ז' באדר, הוא אומר, אני יכול על היהודים. אני אשמיד אותם. משה רבנו, כידוע, זה תמיד שקול כנגד כלל ישראל. אז הוא אמר, הנה, אם הוא מת, אז אני משמיד בחודש הזה את כלל ישראל. ואינו יודע שב-ז' באדר נפטר וב-ז' באדר נולד. אומר

רש"י שם במקום במסכת מגילה, "גדול יום הלידה שיכפר על יום המיתה." בדרך כלל המוות הורס את היום הולדת. כשאדם מת אין יום הולדת. פה יום ההולדת גדול מיום המיתה, למה? כי בהולדת של משה רבנו קרה את המהפך הגדול ביותר - זה שחיפש אותו, גידל אותו. זה שרדף אותו, בסופו של דבר רומם אותו. אין לך דבר יותר מצחיק מאשר מתבצע מהפך ואתה רואה את המציאות הזאת. אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת 'עקבתא דמשיחא.' בעקבתא דמשיחא הגמרא אומרת שלעתיד לבוא יהיה דין קשה מאוד על עם ישראל. הקב"ה יבוא בטענות לעם ישראל ויגיד לאברהם אבינו, בניך חטאו. בגמרא במסכת שבת בדף פט. בניך חטאו. אומר לו אברהם אבינו, חטאו - חטאו. זה יום הדין. פה אין

פרוטקציות. חטאו - ישלמו. פונה הקב"ה ליעקב אבינו, אומר לו, בניך חטאו. חטאו, מה אני יכול לעשות? הילדים שלי, אבל עשו חטא - ישלמו את המחיר. הקב"ה לא מוצאת חן בעיניו התשובה הזאת, ואז הוא פונה ליצחק אבינו. הוא רוצה שמישהו יסנגר, שמישהו ייכנס למשא ומתן. הוא פונה ליצחק אבינו ואומר לו, בניך חטאו. אומר לו יצחק, רגע, רגע. קודם כול על הטרמינולוגיה. מה זה 'בניך?' מה, הם רק הילדים שלי והם לא הילדים שלך? בניי ולא בניך? הבנים של שנינו קודם כול. אתה אמרת "בני בכורי ישראל," אז זה ילד משותף. אין לי בעיה. הם ילדים שלי, גם ילדים שלך. עכשיו בוא נראה מה עושים עם הילדים 'שלנו.' כשהבעל אומר לאשתו, תראי את הבן שלך. זה

לא הבן 'שלך', זה הבן 'שלנו.' אם הוא מתנהג לא בסדר, כנראה זה מהצד שלך, זה לא מהצד שלי, כן? מה זה 'הבן שלך?' הילד שלנו. ברגע שאנחנו כביכול נכנסים במצב של משותפים, אומר לו יצחק אבינו עכשיו כך, כמה בן אדם חי? 70 שנה? עד גיל 20 אתה לא שופט אנשים. אין דין בבית דין של מעלה עד גיל 20 כל זמן שבן אדם חי. תוריד את ה'עד גיל 20.' מה נשאר? 50 שנה? כי בדרך כלל בן אדם חי 70 שנה. 50 שנה? עשרים וחמש שנה מתוכן בן אדם ישן. זה חצי חייו. עשרים וחמש שנה מתוכן אדם ער. חלק את ה-25 שנה לשניים. זה 12 וחצי שנים לאכול, לשתות, להתפלל. חוץ מכבודכם, שירותים. לוקח זמן. אתה עושה סיכום. יוצא לך בערך 12 וחצי שנים. מה נותר שבן

אדם פעיל ובעייתי? 12 וחצי שנים. אמר לו, ריבונו של עולם, 12 וחצי שנים לא תיקח עליך? קח את זה עליך, תוותר להם. ואם לא, אין בעיה, חצי-חצי. חצי אני, חצי אתה. ואם לא, אני מוכן פעם שנייה להיקרב על גבי המזבח ולמות על קידוש ה' למען הילדים שלי. כבר פעם אחת עשיתי את זה לכבודך, אני אעשה את זה פעם שנייה. כמובן שהקב"ה לוקח את עוונותיהם של ישראל ומכפר להם אותם. ואז יש שמחה שהיא שמחה מאוד גדולה. יצחק, שמתם לב לשם שלו? למה קוראים לו 'יצחק?' י', האות י' תמיד זו אות מעתדת. בלשון הקודש, האות י,' כשאתה שם י', זה עתיד. כמו שב - ישב, הכוונה עוד מעט הוא הולך לשבת. לך - ילך. עוד מעט הוא ילך. כל פעם שאתה שם את האות

י,' שר - או ישיר, שזו אות עתידנית. האות י' היא תמיד מעתדת את הדברים. יש צחוק. וכשאני רוצה להגיד צחוק עתידני, איך אני אומר? יצחק. שמעתם פעם אדם שקוראים לו 'צחוק?' שזה שמו? אבי האומה היהודית, אברהם, יצחק ויעקב, יצחק נקרא על שם הצחוק. איזה צחוק זה? למה אתה קורא ל?... איזה מין שם זה לתת את השם צחוק לבן אדם? אלא התשובה, יצחק, זה האות י,' זו אות העתיד, כי יצחק אבינו עתיד לתת לנו את הצחוק הגדול בבוא העת, כאשר אנחנו נעמוד לדין באחרית הימים, ואז באמת יתעורר ויתהפך עלינו צחוק שהוא צחוק גדול מאוד, וזה בזכותו של יצחק - אנחנו נגיע לאותו צחוק גדול. אנחנו נמצאים במצב של לפני זמן הגאולה. הזמן הזה הוא זמן לא

פשוט בכלל. אבל אנחנו יודעים שבסופו של דבר הדברים הללו יתהפכו והם יתהפכו לטובה. דוד המלך כבר אמר את זה בספר תהלים, "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים." כשיגיע רגע הגאולה, כל המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע, אנחנו כמו נתעורר מתוך חלום, שהכול היה ביעותים. לפעמים בן אדם קם מחלום, פעימות לב, מזיע - אה, חלום. שטויות. לא קרה שום דבר. פתאום התברר שזה היה חלום כל המערכת הזאת. ואז אומר דוד המלך: "אז", באחרית הימים, "ימלא שחוק פינו." רק אז נגיע באמת לצחוק הגדול. זה הצחוק אותו ראה רבי עקיבא. כשרבי עקיבא הלך עם החכמים, הם בכו. אמר להם, אל תדאגו. יש לנו עתיד ויש לנו תקווה. העם היהודי זה עם שלא

מתייאש. אנחנו לא מתייאשים אף פעם. ובסופו של דבר אנחנו נגיע לאותו צחוק ולאותה שמחה שהיא שמחה גדולה. אנחנו נמצאים בתהליך, בתהליך של לקראת הגאולה. אין ספק שהזמן הזה הוא זמן מאוד מאוד ייחודי. כל מצווה שאנחנו עושים מקרבת את עניין הגאולה. כל מצווה, כל פעולה הכי קטנה שאנחנו עושים, תביא אותנו בסופו של דבר מהר יותר בצורה עוצמתית יותר לעניין של שמחה. אנחנו דיברנו בפעמים הקודמות על משיח בן יוסף, שזה תהליך מסוים שאנחנו צריכים לעבור אותו. אבל אם אנחנו נתחזק במצוות, אנחנו נדלג על כל התהליכים. נגיע מיד לרגע של גאולה. זה נקרא 'אחישנה', שהקב"ה מיד מכניס אותנו למצב של גאולה. זה תלוי בנו. כל אחד שמקבל על עצמו

מצווה קטנה, בפרט במה שקשור ללימוד תורה ועשיית חסד, כתוב שבאחרית הימים, מי שיהיה גומל חסדים, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים - יינצל מחבלו של משיח. לעסוק בתורה כל אחד יודע. אין היום שום בעיה. אתה פותח ספר, מתחיל ללמוד. אתה לא יודע ללמוד? אין שום בעיה. יש לך היום את ערוץ הידברות. אתה יכול להיכנס, להסתכל. יש שיעורי תורה, יש מיזמים, גמרות, הלכה, מדרשים, אגדות, השקפה - יש לך שפע של דברים. אתה גם זה לא יכול, יש לך שיעורי תורה בבית הכנסת. מגוון נושאים, דברים, כל מיני דברים. היום בכל מקום כמעט ניתן להתחבר ולקבל המון המון ידע בלימוד התורה. אם אתה משוטט בדרכים, אין שום בעיה. יש לך היום בדיסק-און-קי אחד, אתה

מקבל לקט של הרצאות בגווני הקשת. יש היום ספרות כיס. אתה יכול להוציא, לגמור את כל הש"ס עם ספר קטן, 'טיק, טיק,' עובר, מעיין. כל האמצעים עומדים בפניך. תורה יחסית זה קל להשיג היום. מה שקשה לנו ואלפיים שנה אנחנו כבר מתחפרים בבוץ הזה פעם ועוד פעם - זה מה שקשור בגמילות חסדים, ובעיקר מה שקשור לאהבת חינם, שזה קשור לגמילות חסדים. זה אחד הדברים שהקב"ה תולה את העניין הגאולה, וזה מעכב גדול בעניין הגאולה. אנחנו נמצאים היום בדור שבאמת, ברוך השם, רוותה התורה. לא יודע אם באיכות, אבל בכמות בוודאי. מגיעה ממש כמעט לכל גווני האוכלוסייה. אבל באהבת חינם, אנחנו כנראה שם בנקודה הזאת צריכים קצת יותר לחזק. ברוך השם, עם

ישראל מאוחד ואוהב אחד את השני, אבל בכל אופן, ישנם כל מיני נתונים קטנים בינינו שגורמים לנו לחילוק. זה יכול להיות בין בן אדם לחברו, חבר לעבודה. יכול להיות בין בעל לאשתו אפילו. במסגרת הביתית להרבות באהבת חינם. זה יכול להיות בין מגזרים. להרבות באהבת חינם. וחינם. אני לא אוהב אותו בגלל שהוא עשה לי כך וכך והוא היטיב איתי. אני לא אוהב אותו כי הוא אומר את הדברים כמו שאני מכיר וכמו שאני חושב. אני אוהב אותו כי הוא אח שלי, כי הוא יהודי, כי הוא הבן של הקב"ה. לא בגלל ש,... אלא מעצם היותו יהודי. זו עבודה. זה לא קל. לפעמים אתה רואה מישהו עם דעה שונה, עם מעשים שונים, עם דברים שונים - ואתה צריך לאהוב אותו בגלל

שהוא יהודי. עצם היותו יהודי. אהבת חינם. אם אנחנו נזכה להתאחד יחד, בעזרת השם, זה המסלול לגאולה. נזכה לראות את הצחוק של רבי עקיבא כבר במהרה בימינו. "בשוב ה' את שיבת ציון אז ימלא שחוק פינו", במהרה בימינו אמן.