האשה שעברה מוות קליני: "הלכתי אחורה בזמן, זוכרת את הגלגול הקודם"

שטל רצה בטר לדתי בקיבוץ רך מאוד הת ע החר ום מה שה בשט ע ולם השקר מה שאים ועקב כך נסתי יותר ויותר בעצם בעצבות בדיכאון כאילו היייתה הרגשה שהנשמה שלי היא במצוקה היא רוצה ללכת לאן שיא לא יודעת לאן הא לא יודעת שקיים עוד רובד בכלל מה יש שמה אולי אני לא נורמלית מי אני בכלל מה אני בשביל מה אני חיה ואז באיזשהו שלב אני מתחילה להיפגע יותר מדי כביכול ומנסה להתאבד ומנסה פה ו שם עשה ככה אחרת ואני שמה לב שבעצם אין לי אין לי אפשרות לשות את זה זה לא מצליח באיזשהו שלב אני מגיעה גם לסמים ואני פתאום הגלה שכאילו יש את השליה לפחות שאתה משאיל כל מיני כיסויים על פני איזה אמת פנימית שאולי תתגלה ואולי לא תתגלה אבל

נורא רציתי לאחד את כל המדורים מדורים שהיו לי בנפש ו פעם אחת עשיתי את זה כל כך מוצלח שפשוט אשפזו אותי ואז הבנתי שאם אני עושה את זה עוד פעם בלי להצליח בעצם יאשפזו אותי לכל החיים שנכנסתי לתוך הסמים ראיתי שגם שם זה בעצם פלקסיבל כאילו גמיש גמיש ואני עדיין מפוררת ועדין יש לי כל מיני דברים שלא מצליחים ואז אמרתי יאללה נמאס מהגוף הזה כאילו נמאס נמאס כי עובדה שכשאני נכנסת למקומות מסוימים אני כן מוצאת מקום שאין בו סבל צד שני כשאני חוזרת משם אני צריכה כמות יתרה וכמות יתרה ויש תופעות פיזיות קשות מאוד סביב הסמים וזה לא דרך שאני ממליצה וגם הרבה לא חזרו ממנה אבל ברגע מסוים החלטתי שאני מאמרת על הכל ואז אמרי

אני אקח כמ כאת שאו שאני איננה וזהו או שאני מדברת לקיר כולם מרחמים עלי אבל אני בטוחה שהקיר עונה לי והקיר מבן אותי ני מדברת עם הקיר כולם מבנים אחד את השני ני באחד לא אכפת לי כבר איזה אחד א איזהשהו אחד אי אחדות אלי בפעל אפ ש מה שזה עשה זה היה שיצאתי ו תי וף אז קודם כל ראיתי את הגוף כמשהו שזיהיתי שהוא שייך אליי אבל כמו קליפה עליי כאילו לא היה חסר כלום בי בלי הגוף עוד יותר מזה אני אגיד ש שהיה אפילו ייתרון דיול העניין בשעתו בינתיים אני מסתכלת ורואה איך מנסים להחיות אותי ואני עוד לא קולטת שבעצם אני לא בתוך הגוף כי אני מדברת על זאת שמנסה להחיות אותי ואני לא מבינה למה היא במתח ולמה כולם בוכים מסביב

ואני מסבירה להם שטוב לי נפלא לי אני מרגישה פעם ראשונה כל כך טוב והם מדברים אחד עם השני ולא רואים ולא שומעים ואני ממש מנערת את האישה הזאת את האחות או מי שהזמינו לא הכרתי אותה ואני אומרת לה טוב לי למה אתם מודאגים והיא לא שמה ל הכיוון שלי פתאום יורד לי הסימון ואני מבינה אני מבינה שאני מתה עכשיו זה מין פלא מאוד גדול בשנייה אחת שאני מבינה שאני פשוט בעולם אחר זאת אומרת הם לא קולטים אותי הם לא רואים אותי הם בתדר אחר הם בעולם אחר ופתאום לא מעניין אותי גם הגוף הזה שמונח שם זה כמו לעבור מחדר לחדר אז אני הבנתי את המשמעות של מוות כאילו והתחלתי ללכת אחורה בזמן כאילו לוקחים אותי ואני כאילו בוחרת במה שעושים

לי ומראים לי את כל החיים שלי ומראים לי גם מעבר ל לידה הזאת מעבר לגלגול הזה ומעבר ומעבר ואני עוברת ואני זה אני זוכרת את עצמי בגלגול הקודם בחורה בת 25 שהיה לנו בקיבוץ בניין של המשטרה בריטית שתי קומות בלי תומך מסביב בלי תמיכה מסביב לגג כאילו הגנה והיא כזה על סף התאבדות ושנת 52 זה נודע לי אחר כך ואני כזה עומדת עם חצי רגליים כאילו באוויר חצי זה ואני משתחררת נופלת מרימה את הראש אני על דשא המומה מהנפילה מה עשיתי אני רואה אנשים מחופשים הולכים מסתכלים עלי ככה מוזר וממשיכים ללכת ואני אומרת וואי סליחה וואי מה עשיתי מה עשיתי ותשובה כזאת פנימית בלי לדעת כלום וזהו מאבדת הכרה איננה אחר כך בדקתי את זה עם

איזה זקנה בקיבוץ היא זכרה את האישה הזו היא סיפרה לי עליה שהיא באה לה איזה מחנה עבודה הייתה מאוד מוזרה תמונית ולא ידעו אם היא נפלה משם או שהיא התאבדה משם או שמה היה בדיוק אני ידעתי אני קיבלתי את המידה מבפנים זה מה שהיה קודם ואז אני מתגלגלת הלאה אחורנית אני רואה את עצמי בשואה טרקטור דחפור מגלגל ליץ מרמות מהזיכרון הזה אפילו מגלגל בעצם עצמות ושברי אדם ואני מוזלמן דק דק אור ועצמות ואני עדיין בהכרה אבל בהרגשה של יאוש טוטלי לאנושות מלהיות בן אדם ממה בן אדם לאן יכול להגיע ואני פשוט מגולגלת בשלג בוץ ועצמות ובאיזשהו שלב אני נעלמת גם שמה ואני מוצאת את עצמי חרדון ביער מישו יודע מה זה הלטאה הזאת שנקראת

חרדון זה חיה שרואים אותה מטפסת על כל מיני דברים וא עושה כזה עם הראש כזה ממשיכה לרוץ ואני מרגישה מצוקה נשמתית פי מיליון ממה שהייתי בן אדם פי מליון אני לא יכ לבט את עצמי חוץ מאשר לש ככ עם הראש לרוץ אחרי זבוב פשוט מזעזע בקיצור אני מתאפסת כמ הופכת להיות נקודה ביקום שהוא כולו כמו מן ארפל צהבהב לן שאין לו שום גבולות ואני פשוט נעלמת אני מרגישה כאילו תופסת אותי יד דינה ועם תוקף ואני לא מתנפצת לשום מקום ולא כואב לי כלום והכל טוב אבל אני חיה ואני מבינה שאני כבר כנראה שבוע בתור צמח בלי תקשורת הכוונה הצמח ממש שהייתי בכלל בלי הכרה זה היה שתי דקות שבו ראיתי את כל הגלגולים ואת כל הדברים כל הזה אני נכנסתי

לתוך הגוף עם משהו חדש שלא היה לי קודם שמחה גדולה הבנתי משם מהזמן ההוא של הפחד הנורה להתגלגל וכל הדברים של זה ש כל החיים בתוך הגוף זה הזדמנות זה הזדמנות שאתה יכול לחוות אותה או לפרש אותה כעונש כדבר מעצבן או פשוט להגיד מה ההזדמנות כאן איך אני יכולה לקחת את זה ולצמוח מזה איך אני יכולה לעשות עם זה משהו שירים אותי יצמיח אותי יקדם אותי יגר אותי יקצר את התהליך של השליחות שלי שאני אגיע למטרה שבשבילה אני פה לסמוך שיש מי שברא את העולם ושהוא יודע והוא איתי כל הזמן ולראות את הדבר הזה מעבר לחומר ולעולם השקר ול ולניסיונות שהם בסך הכל קורס של הדמייה אז ביקשתי אחרי שכבר הרשמ אותי בבית והכל בסדר ביקשתי מבורא

עולם שאם הוא באמת קיים ואם זאת אמת מה שראיתי ולא סתם שאני אחת קשורה ומשוגעת אז שייעשה סימן קטן בשבילי ואני לא אטריד יותר ש שפשוט יקפוץ כלב מצד ימין לשמאל חתול מצד שמאל לימין ואני אדע שאני נמצאת איתו בתקשורת וזה קרה באותו רגע זאת אומרת אני היום נחרדת מעצם ה מעצם העניין אבל זה מה שהשכל שלי היה אז וזה מה שיכולתי אנחנו מתקרבים לגילוי של כל ההסתרות האלה ושל כל השיפוטים האלה ושל כל ההבדלים האלה ומתחילים לראות יותר ויותר את המיוחדות והיופי שיש בכל פרח ופרח כל לה ועלה וכל אדם דם וכל ילד וילד ואפו בעצמי מודה לאלוקים ל המסע הזה זה ספד יש לי עוד הרה מה לעשות כן הבטחנו חיים נצחיים א