"אני דואג לשבר הגדול שיש ביננו" שלמה מור יוסף בריאיון עוצמתי | שברים של תקווה

היום אפגוש את פרופסור שלמה מור יוסף יושב ראש המועצה הציבורית להצלחת החייל שחווה בעצמו את השכול במשפחתו ברוך הבא ברוך הבאג פרופסור שלמה מור יוסף התמודד איתו בצורה מעט שונה תוך שהוא ממנף את זה לעשייה למען משפחות השקולות שמח להיות פה אני שמח שאתה פה תודה רבה תודה רבה אני אברך בשביל שנינו את האמן אתה אומר ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו אמן קח איתנו את המים בוא אתה יודע לפני שנהפכת להיות הורה שקול מבחינתי פרופסור שלמה מור יוסף זה האיש של הטלוויזיה זה האיש שאומר על ראשי ממשלות שהוא בבית חולים יצא מבית חולים נכנס לבדיקה היה בבדיקה לא ולא חשבתי אף פעם שאתה קשור בכלל לשול אתה יודע אף

פעם לא לא נפנפת במשהו והייתי בטוח שאתה כאילו סוג של כאילו יש זכוכית ואתה שמה טלוויזיה למעלה פרופסור רפואה טוב זה כמו כל התדמיות אבא שלי בא ארצה ממרוקו אני נולדתי בירושלים אמא שלי ממשפחה יהדות ספרד הרבה דורות בארץ גדלתי בקטמון בירושלים שכונה שבזמנו היייתה שכונה מהאזור היותר נמוך של ירושלים היום היא שכונת יוקרה כך שמשם התחלתי ובדרך הזאת בית ספר יסודי בית ספר תיכון שירות בצבא הייתי ב סיירת שריון הייתי מפקד פלוגה בסיירת שריון א עד שהגיעה השתחררתי ומיד התחילה מלחמת יום כיפור הייתי קמב של גדוד סיור עוגתי בסיני אכי נהרג השתחררתי ואז למדתי רפואה ומשם התגלגלתי ובהמשך לניהול סורוקה הדסה ביטוח לאומי

ראשות האוכלוסים וההגירה והיום אני יושב ראש של אני יושב ראש של קופת חולים לאומית אני יושב ראש של מרכז הארצי להשתלות איברים וההכרות שלנו היא כיושב ראש המועצה הציבורית להנצחת החייל כך שנגעתי בהרבה תחומים אתה תמיד הוא ממלכתי גם גם גם במועצה שמורכבת מכל משפחת השכול על כל הגוונים אתה תמיד הממתן האחראי המבוגר ככה אני רואה את זה מאיפה זה בא מהבית מההורים מאיפה זה אני ארגיל לך בגדול אני באמת ממלכתי אני ממלכתי בתפיסה ת אני לא עבדתי אף פם במגזר הפרטי כל החיים שלי ה במגזר הציבורי אם זה בבית חולים ואם זה בתפקידים ממשלתיים או ממלכתיים ואני מאמין מתפיסת עולם שככה צריך להתנהג אני לא פרובוקטיבי אני לא מחפש את

המלחמות אלא אני מחפש את ההסכמות וזה הצורה שאני גם נעלתי בית הארגונים וגם את המועצה הציבורית שהיא מועצה של מתנדבים כולם עם משפחת השול כל אחד עם ה שחול שלו כל אחד עם הכאב שלו והנושאים שאנחנו דנים הם לא נושים כספיים הם בעיקר נושאים ערכיים הם נושים שאנחנו צריכים לבוא עם איזהשהו קונסנזוס של ערכים בחברה ישראת שועה אז בעולם הזה אי אפשר לנצח כי אם אתה מנצח אז מישהו מפסיד ואם אתה כמועצה מנצח מי שמפסיד זה משפחה שקולה ואנחנו לא רוצים להיות במצב שאנחנו מנצחים משפחות שקולות כי כולנו באנו משם ב-1973 במלחמת יום כיפור דפקו להורים שלך בדלת איך זה השפיע עליהם תראה מלחמת יום כיפור זה לא דומה לשום דבר שיש היום

אין דמיון אין דמיון אני תכף אכנס גם לדמיון של ההפתעה אין דמיון המצב היום בצד של ההפתעה ושל האסון הגדול הוא הרבה יותר חמור מיום כיפור שם זה היה חיילים בחזית מול צבה צבא מול צבא שם לא היו את כל הדברים הנוראיים שקרו אבל התקשורת גם היא השתנתה שם אכי נהרג ביום שלישי שזה היה יום לפני ערב סוכות להורים שלי הודיעו שלושה ימים אחרי סוכות כשאבא שלי ירד לפרק את הסוכה זה היה משך הזמן זה היה צורת ההודעה אז באמת הוא היה למטה אנשים באו אז אמא שלי אומרת בואו יש אורחים תכניסו אותם אז שנכנסו האורחים אז הם אמרו את זה אבל זה לא היה מאוד דרמטי כי מיום כיפור ועד אחרי סוכות עברו יותר משלושה שבועות לא שמעו דבר מאחי

כאשר במקביל אני שלחתי כל יום אני הייתי בסיני הוא היה ברמת הגולן אני שלחתי כל יום גלוייה הכל בסדר ממנו לא שמעו שום דבר היה הרבה מתח היה הרבה חשש היה מחשבה בבית אז זה מה שהודיעו להורים שלי איך הודיעו לי קרא לי אני הייתי הקמץ קרא לי אחד המפעים ואמר לי בוא בצד הנגמש שלמה אחיך נהרג קח את הדברים צא פה לכביש קח טרמפים שע הביתה זה היה כן זה מה שהיה לא היה שם לא הסעות לא מכוניות לא כלום אחד הרכבים שיצאו צפונה תיקח אותו א שאתה בעצם אח שקול חדש כן כאומרים לי שאחי מוכח להגיד אני מניח שזה קורה להרבה משפחות מהרגע שהודיעו לי ועד שהגעתי הביתה חשבתי שאולי זה טעות ולכן לא הגעתי הביתה הגעתי אני התחתנתי חמישה

שבועות לפני מלחמת יום כיפור הגעתי לבית של ההורים של אשתי ושאלתי אותם זה נכון אמרו לי זה נכון ורק אז הלכתי הביתה מתוך ידיעה שאני כמו שאתה אומר אח שקול חדש א והשכול הזה הוא שחול שאין לו מרפה אין לו מרפה מהזווית שלי בעיקר להורים השקולים אין מה להשוות את הכאב את ה סבל המתמשך היום יומי ההורים שלי השתנו באותו יום הם השתנו אנחנו ארבעה אחים יש לי אחות אחת עם צרכים מיוחדים שהיה צריך לטפל בה ואחי שנהרג ומאותו יום שהוא נהרג החיים שלהם השתנו ההבאה בפנים שלהם השתנתה אבא שלי קיבל התקף לב ואחרי זה הוא קיבל עוד התקף לב ובגיל 68 הוא נפטר ואנחנו משייכים את זה לרצף של הסבל אה כל אחד מתנהג בדרכו זאת אומרת זה לא

משהו רצוני זה לא סב אולי בגלל זה בחרת להיות דווקא אולי בגלל זה בחרת לעסוק במקצוע שהוא עוזר לאנשים מרפא אנשים אני מניח שזה קשור בדרך מסוימת אני בחרתי במקצוע רפואה לפני המלחמה אבל לא התקבלתי ואחרי המלחמה התקבלתי לשנה שנייה ובין השאר העיסוק העיסוק במלחמה הסבל שמלחמת יום כיפור זה היה פצע גדול בתוך כלל האוכלוסיה אבל השול הוא שחול לא משנה באיזה תקופה יש לך ילד יש לך אח אתה נשאר בלעדיהם כתוצאה ממלחמה אתה סוחב את זה איתך כל אחד למקום אחר תגיד כמנהל בית חולים כשאתה רואה את או שומע את ההליקופטר מגיע זה מחזיר אותך לאחיך בגדול לא זאת אומרת אחי לא פינו אותו בהליקופטר אחי נהרג בקרב של סיירת חטיבה שבע ליד

עמק הבחה ליד החרמונית חלק מהמכלול שם שהיה שהם נתקלו ביחידות קומנדו סוריות שרצו לאגף את הגדות של קהלני והם נלחמו הוא היה במשמר המחת ואז הוא שמע שהחבר'ה שלו נתקלו עזב את המחת את ינוש נסע אליהם בשביל לחלט פצועים ולסייע קיבל כדור בראש נפל בנגמש פינו אותו לתאגד שם קבם מותו ומשם זה התנהל חמת יום כיפור קברו אותו קבורה זמנית בעפולה אנחנו לא היינו בהלווייה שלומ שבאו להודיע להורים שלי הוא כבר היה קבור כ היה קבור בעפולה ורק אחרי חודש או יותר העבירו כל אחד למקומו הקבוע הכי בהר הרצל וכל אחד למקומו כך שזה היה באמת בסטאפ חברתי שונה לחלוטין תגיד לי גם ראשי ממשלות במדינת ישראל וגם שרי ביטחון במיוחד מאוד

מחזיקים מהדעה שלך מה יש בך בשלמה מורי יוסף האח השקול או או הרופא או המנהל איפה לפי דעת או למה הם בעצם מקשיבים דווקא לך בגלל הענייניות אני ענייני אני לא מצד הזה אני לא מהצד ההוא אני בכל נושא מביע את הדעה כמו שאני מאמין בה בענייניות מלאה כמובן שהם מחברים את כל הניסיון ה האישי והניהולי שלי א כי אחרת לא היו פונים אליי בכלל אבל הפנייה אלי אני חושב בעיקרה היא בגלל הענייניות שאני מתייחס לנושאים כשמגיעים אליך סיפורים או בקשות של משפחות שקולות אני רואה שאתה גם כשאתה מקריא את הבקשה אתה מכיר את זה כאילו הבן אדם הזה הוא חלק מהמשפחה שלך למה זה חשוב לך לייצג את את אותה משפחה כאילו זה אח שלך או דוד שלך

שעכשיו אתה מדבר ע על המשפחה שלך האישית תראה אני בשנה הזאת בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי אני בוכה אם הגיל אתה נהיה יותר רגשן אבל בגדול אני בוכה עם כל סיפור אני שומע את כל הסיפורים על כל החיילים יש אנשים שהם מתחילים הם סוגרים כי קשה להם לעמוד בזה קשה לי לעמוד בזה אבל אני מרגיש שכל אחד מהם הוא חלק ממני מה זה מדינה מה זה לאום אם זה לא שייכות אז איפה אנחנו אני מרגיש שאנחנו חייבים ליצג אותו כאילו הוא עומד לפנינו ולא להקריא את זה עם או ציניות או זלזול או הסכמה או הבנה אלא באמת להיות השגרירים האמיתיים של המשפחה השקולה תגיד לי כשקרא לי האסון אני הייתי גרוש א מנובה אנחנו הנו שני הורים גרושים איך פותרים

היום זוגות שהם גרושים שהם לא גרושים שהם חברים איך פותרים את הסוגיות איפה לקבור איפה תרי חשיבה או שעושים אני אפילו שמעתי על משהו מכרית של משפחה שאני אישית אפילו התערבתי עם המשפחה הזאתי שממש קראו לי לבוא הם הלכו לבית משפט שלעשות ש שתי לוויות לחייל אחד איך איך עושים דבר כזה איפה זה שם אותך את המתינות שלך ואת כל את כל המשכן הסגולי שלך וכל הסוגיות המורכבות של המשפחה החדשה במדינת ישראל ת הנושא הזה של משפחות חדשות בוא נדבר בעיקר על הגרושים עיקר העבודה אתה יודע את זה ואני יודע את זה זה של האגף למשפחות ומורשת בניהולו המסור של אריה מולם ובעבודתו המסורה של הרצל שמואל הם מובילים את היום יום הם מתנהלים עם

כל הפגישות האלה הרי הכל נעשה מידי ברגע שמודיעים ישר יש נציג שהולך וישר צריך לדבר עם המשפחה כי המסורת היהודית היא קבורה מהירה ובטווח הקצר הזה צריך לקבל החלטה איך מסתדרים עם המשפחה עכשיו יש עוד מתחים יש מתח בין אלמנה להורים אבל המתח בין אלמנה להורים הוא מתח שנקבע שהאלמנה היא זאת שמחליטה אז זה נקבע אז יכול להיות מתח אבל ההחלטה מתקבלת במתח בין ההורים אין משקל איזה הורו הקובע הפתרון הסופי הוא בית משפט אבל על הדרך זה עבודה מסורה של צוות האגף שבאמת רק במקרים מאוד נדירים המערבים אותי לשמוע את דעתי אני אין לי תפקיד אופרטיבי בזה אבל בגדול זה העבודה של האגף והם אני לא זוכר שהגיע מקרה אחד לבית המשפט תמיד

הצליחו למצוא את מרחב ההסכמה שהמשפחה נפגשת בו השם מלחמה חרבות ברזל יש את הדילמה של השם של המלחמה הזאת איפה זה שם אותך בעצם חרבות ברזל זה מה שקבע צהל זה לא משנה מחשב לא מחשב זה מה שקבעו אמרו מלחמת חרבות ברזל אנחנו נדרשנו לשם של המלחמה כבר בחודש הראשון כי בחודש הראשון שמים את המצבות על קברי החללים ואנחנו מדברים על רבות של חללים שנקברו בשבוע הראשון זאת אומרת בחודש הראשון היה צריך לייצר מאות מצבות ולהחליט מה כותבים עליהם על הקבר של אחי כתוב נפל ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים בקברים האלה לא היה קודם כל ברור איפה כל אחד נפל בשבוע הראשון ובחודש הראשון ודבר שני לא היה ברור אם מלחמת חרבות ברזל זה יהיה

שם מלחמה מצד שני צריך לשים מצבה ואז בדיונים שגם אתה השתתפת הגענו לאיזשהי פשרה שאומרת המצבה היא מצבה זמנית ולכן כל מה שנכתוב שם זה נפל בקרב לא איפה ולא מה שם המלחמה אם אתה שואל אותי המלחמה הזאת צריכה להישאר חרבות ברזל ככה קראו לה ככה היא תישאר והיא לא זה לא מעורר שום ויכוח פוליטי כל שם אחר וזה לא משנה ראש הממשלה רוצה שיקרו לזה תקומה ווא רוצה שייקראו לזה מלחמת הביזיון כל שם אחר הוא שם שיעורר רק מחלוקות לכן דעתי לא שאלו אותי בינתיים ואנחנו לא בתוך זה אבל אני אני לא הייתי עכשיו מתחיל להיכנס איך כל אחד מפרש את המלחמה הזאת ו כן הוא ייתן לשם לפי הפרשנות שלו יש לי שאלה אליך כרופא כפרופסור יש היום ב

הרי האדם שהוא מרגיש לא טוב אנחנו בעצם הולכים לקופת חולים האם קופות החולים היום מכוונות א מלחמה זאת אומרת שומעים בחדשות נפגעי חרדה מה זה נפגעי חרדה מי זה זה אני נפגע חרדה הוא נפגע חרדה במי מטפל אדם שבא ל לקופה הוא ב לקופת חולים הצופ בבי עכש שואל שאלה אני שמעתי הזקה נבהלתי רצתי נפלתי פחדתי אנחנו אני מדבר עכשיו בשם כל קופות החולים ומערכת הבריאות מערכת הבריאות במדינת ישראל בתקופת המלחמה התגלתה במלא עוצמתה גם ברמת השטח של חיל רפואה גם ברמת הפינוי של חיל רפואה וחיל האוויר גם ברמת בתי החולים וגם ברמת הקהילה של קופות החולים אז מערכת הבריאות הקהילתית אני מדבר עליה עכשיו באמת התארגנה גם לפתוח סניפים

נוספים למפונים אם זה בים המלח ואם זה באלד ואפילו בתל אביב ובירושלים קופות חולים בבתי החולים בבתי המלון כן א כן זה לא הדתי לנו היה ב בית מלון בים המלח ולא רק לנו לכל הקופות היו מרפות ידיות וגם היה פה עוד את ההתעלות של חודש אוקטובר שנה שעברה של האחדות אז כל כל קופה שפתחה קיבלה את המבוים של כל הקופות יפה זה צד הזה מהצד השני ההתמודדות עם אירוע אתה תראה שכל פעם שיש אירוע כתוב למטה מספרי טלפון לנפגעי חרדה כל קופה מעמידה צוותים היום זה קל אתה לא צריך שכולם ישבו ביחד מספיק שכל אחד מחובר מהבית שלו והוא יכול לתת תשובה לנפגעי חרדה מי זה נפגע חרדה אתה קובע הבן אדם קובע אם הוא נפגע חרדה או לא נפגע חרדה

האדם אומר אני סובל אני פוחד הלב שלי דופק אני לא יודע מה לעשות אני לא ישן בלילה אז הוא מתקשר ומתחיל את השיחה ה שונית כל הקופות בהנהגת משרד הבריאות הגדילו בצורה משמעותית את טיפולי בריאות הנפש זה לא מספיק זה לא מספיק כי יש תחרות על המשאב האנושי אבל בהחלט יש פעילות גדולה מאוד וגם יש מודעות גדולה מאוד פעם אנשים התביישו בכלל לא התקשרו בכלל לא אמרו שיש להם בעיה נפשית היום זה לא יוצא דופן היום חיילים יוצאים מעקב בעזה עושים להם שיחות עם הקבן כי זה כבר הפך להיות משהו שהוא במרכז החשיבה ולא בקצה החשיבה בית האלמין בתי האלמין של הצבא שלנו יש את חוק החוק שהוא קיים ואת סעיף תשע שנקרא סעיף האחידות היום שאני

בא לבתי אלמין אני מחפש את הסעיף הזה הוא כבר הוא הטשטש קצת קצת הרבה איך מגיעים למצב שאתה בא לחלקות חדשות ופשוט יש יש משפחות שלא אפילו לא רוצות לבוא כדי כם מרגישות שפוגעים להם בדבר הכי קדוש הילד שלהם ועם כל הקישוטים של הבית כברות איפה וסב אותך כיושב ראש המועצה הציבורית האינטנסיבי ביותר החשובה ביותר במדינת ישראל בתחום הספציפי הזה כאילו המנדט הוא שלך כיושב ראש המועצה ולך מקשיב מאוד שר הביטחון וראש הממשלה מקשיבים לך מאוד כי יש לך גם ס בתוך העניין הזה עד מתי המערכת המועצה תהיה סבלנית לתוך הדבר הזה ומתי תגיד חברים חלאס מספיק בית קברות הו בית קברות צבאי מי ש רוצה לעשות משהו אחר שיקח את את הילד שלו

למקום אחר ת הנקודה הזאת היא נקודה קשה מאוד א אני חושב שהגענו לנקודה הזאת שעד כאן אני הולך ל גבר של אחי בחלקת יום כיפור אני לא רואה את מה שאתה מספר זאת אומרת בחלקות של ששת הימים מלחמת העצמאות סיני כיפור אתה רואה בית קברות צבאי כל המציבות אותו דבר קבור אחד ליד השני עם השנים הגישה האישית התגברה על הגישה הקולקטיבית אנשים רוצים להביא דברים לידי ביטוי אישי לזה ניתנו בהתחלה רצו לכתוב על הקבר את זה המועצה הציבורית לדורותיה עצרה את זה על הקבר עצמו לא כותבים שום דבר אבל נתנו אפשרות למרגלות הכבר שתי שורות ביטוי אישי אחד רוצה בביטוי האישי לכתוב את כל שמות האחים אחד בביטוי הראשי רוצה פסוק מתהילים כל אחד

בביטוי האישי אנחנו יש שתי שורות אנחנו בישיבה האחרונה של המועצה הציבורית החלטנו שיהיו שלוש שורות אז אני מקווה שבקרוב אפשר יהיה להוסיף עוד שורה כי אנשים מאוד חשוב להם להגיד משהו אישי על הקבר במגביל התפתחה מן תעשיית אני אומר את זה במרכאות כפולות ומקובלות של לונה פארק זאת אומרת אתה בא לקבר אז הם שמים את דגל גולני בסדר עכשיו הדגל ששמו אותו ביום ההלוויה הוא נראה דגל גולני שתה בא אחרי חודשיים הוא מרופט קרוע ה קרוע הוא זרוק באיזשהו מקום חלק החליטו שהם נורא נורא חשוב להם לשים בקבוקי בירה שזה מה שחלל האב אז הם שמים בקבוקי בירה הדברים האלה מדרדרים את עצמם אין מה לעשות אם אתה לא מטפל בזה בהתחלה אתה בא

לבתי הקברות היום ואתה תארת אותם בצורה הכי פלאסטית שאפשר אני חושב שנקודת הזמן הזאת הגיע הזמן לשבת לתת למשפחות התראה מראש ולהגיד להם שעד תאריך כזה וכזה כל אחד שיאסוף את הגברים את הדברים מהקברים מי שלא יאסוף אנחנו נאסוף נשים את זה בארגז מיוחד לכל משפחה וננסה לתת שוב את צוויון האחידות לבתי הקברות הצבאי זה נשמע מאוד קל בשיחה שלך ושלי אני צריך להתמודד גם עם משפחות גם עם דעת הציבור גם אם אנשים שחושבים שהאחדות כבר לא חשובה בית קברות כל אחד יעשה מה שהוא רוצה מהמהם החידוד זה של פעם גם את זה אומרים אני צריך להתמודד גם עם הרעיון וגם עם צורת הביצוע וגם עם הרגישות שהביצוע מחייב סיום מה אתה מאחל למדינה אני

מאחל למדינה רק דבר אחד פיוס בינינו אני לא דואג לא מהחמאס ולא חיזבלה ולא מאיראן ולא משום גורם אחר מה שאני דואג זה לשבר הגדול שיש בינינו ומה שאני מאחל למדינה שכל מי שמחובר וכל מי שמשפיע שינסה לה שפיע אמיתית על פיוס ולא על פילוג על איחוד ולא על שבר אתה יודע מה היה החלום שלי לשכפל אותך בכל המפלגות ובכל הזרמים משום ש אני כחבר במועצה שעת שאותה אתה מוביל הזכות באמת זכות א לראות את איך אתה מנהל את כל העסק הזה ז זכות גדולה מאוד שבאת ע ני שלנו אני חושב שהצופים בי תוכנית חשובה מאוד הצופים בבית פעם ראשונה שני חושב שהם רואים את את האיש שלמה מור יוסף שלא רק מדווח על ראש ממשלה כזה או אחר אלא גם על על החיים

ועל העשייה שלך הציבורית ושאר כוח גדול מאוד ותודה תודה גב כולם אני עושה את זה אפשר חיבוק אפשר חיבוק בשמחה רבה תודה על הזכות תודה רבה לך