"לא ויתרנו. האנשים מסרו את הנפש": אבנר כהן על ההתמודדות עם מראה הזוועות במחנה שורה

הגיע אלינו ראש מערך הדת בצבא הגרמני כי יקימו שם רבנות צבאית הוא מגיע ואומר לנו אחרי סיבוב ואחרי סיפור וצבא ואחרי סור אומר לי אבנר את אתם יודעים שהייתי בשטח חיילים אמרו לי שהם יעשו הכל כי יש להם אמון יותר גדול במערכת אני הייתי בהרבה צבעות הוא אומר לי האמון של החיילים שלכם במערכת מפקדים הם הכי האימון הכי גדול שראיתי אי פעם אתה אתה אתה יודע למה כי הם סוכחים על המפקדים שלהם כי הם יודעים שחיל הרפואה יעשה עשה הכל כדי להציל אותם וכי הם יודעים שאתם תעשו הכל שהם יגיעו לקבורה נעותה בקבר ישראל וזה אומר גרמני לנו שאנחנו יודעים את זה אלוף משנה במילואים אבנר כהן מי שהיה מפקד שורה במשך תקופה ארוכה, אבל אולי בתקופה הדרמטית ביותר שידעה מדינת ישראל ואני מקווה שלא תדע עוד

אמן

אה דרמטיות שכזאת אנחנו פוגשים אותך א לציון שלוש שנים למה שקרה באותו חג נור תשפד וצאת ספרך החדש אני פחות רוצה לדבר עכשיו על הספר אלא עליך קודם כל איך הגעת לתפקיד הזה להיות מפקד שורה אני באמת בספק האם אתה הבנת מה זה אומר להיות מפקד שורה

תראה בתפקיד הרשמי הייתי ראש מטה של הרבנות הצבאית בתפקיד הזה אתה אחרי כל מה שהחיל עושה הרבה עיסוק בחיים כשרות הלכה ציודת וכולי ואתה גם אחראי על הזיהוי והקבורה של חיי מערכת הביטחון צבא שבק ו

כמה זמן אתה בתפקיד הזה של ראש מט ארבע שנים אני נכנס ביוני 20

יוני 20

יוני 20 אני נכנס

ככרוב התפקיד כמו שאמרת זה שגרה

ארגוני שגרה הלכות לחיילים א ציציות כשרות במטבחים אני יודע מה

כוח אדם עכשיו עכשיו המון המון המון עבודה מסביב וגם עיסוק בחללים שיש לצנוחלים היו לאורך התקופה שלך עד השבעה בצרנו לצערנו בשגרה יש בערך חלל בשבוע חלל שנהג בפעילות מבצעית חולה לא עלינו שיתאבד או תאונות דרכים כל מיני מכם חלל אחד בשבוע בממוצע

שזה בעצם יותך מפקד שורה מגיע החלל הזה לשורה שזה

אני לא בגדול אני לא עושה כלום יש לי את ענף זוק ענף זהוי וקבורה יש לי את מרכז הצבי שהמרכז הלאומי לטיפול בחיים מחכולסן הם יודעים לעשות את זה לבד הם לא צריכים שאני עדה ואני מזכיר לך שאני כהן שאני אפילו לא יכול לעזור עזור להם.

כמה נהרכתם לאירוע כזה? זאת אומרת לא עשרות לא צוקיתן עופרת צוקה. כמה נערכתם לאירוע כזה שמגיעים אליכם מאות על גבי מאות תושות ספורות? אז אני אגיד לך שזה מאוד מעניין כי אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה ואנחנו אף אחד לא לא נערך או לא העריך את הכמות הזאת בפרק זמן קצר כל כך ביום אחד גם אף אחד לא חשב שאני צריך לטפל גם בחיילים וגם באזרחים

שזה חידוש קישור הזה צבאי לחלוט אסור לי לטפל באזרחים לצורך העניין אסור למעט גדולי האומה כי החבר'ה קדישה של תלמין של גדולי הומה בארץ על זה אנחנו אבל כשאשתו של כשאמא של הנשיא הנוכחי שאשתו של הנשיא הרצוג הקודם נפטרה אז אנחנו טיפלנו בה והוא הגיע אלינו להיפרד ממנה ואז הלוויה הייתה שם שמה

ובוא נודע שקודם כל אין מה להשוות מישהו בסבע טובה וגם אין אפילו אפילו מישהו ש לקח את החיים שלו בידיו והתאבד זה לא כמו הזוואות שנאלצתם להתמוד אתה אתה צודק ל לחלוטין.

כמה החזקתם את התסרית הזה שזה יכול לקרות כזה דבר?

על את המספרים הצבאים הערכנו אבל פרוסים על כמה ימים. אף אחד לא חשב על יום אחד עם מעל 300 הרוגים רק חללצל ועוד מעל 1000 הרוגים אזרחים.

אני אשאל ב

סליחה 900 ו300

אני אשאל בהחיורים התפקיד ה משעמם עד עד השבט? לא לא יש מלא מה מה מה לעבוד הרבנות עושה עבודה טובה מאוד בצבא במתן שירותי דעת בחיזוק רוח הלחימה לכל ה לכל החיילים ויש לנו המון המון השייה וגם צריך לבנות את הכוח להערך וזה מה שעשינו עבודת מטה שהובלנו בעקבות אסון מרון היא זאתי שגרמה לזה שידענו לעבוד יד ליד עם וכתף לכתף עם המשטרה ומשרדי אשאל בזהירות מרון

סוג של הכין אותכם לדבר הזה

מרון במרון אני הבנתי שאין במדינה הערכות מקום פיזי יכולת לתת מענה למעל 50 חיילים אזרחיים היו 45 במון

הבנתי שאין מקום למעל 50 התקשרתי למשטרה במשרד הפנים ובנינו עבודת מטה שלא הרבה אנשים יודעים ביולי 23 ערב המלחמה שר הפנים והבריאות דאז השר משה ארבל בשורה עם רשות החירום הלאומית וכל הגורמים אישר את התוכנית שאמרה

יולי

יולי 23

וואו שלושה חודשים לפני חודשים לפני לפני המלחמה

מדינת ישראל נערה שוב לאור אסון מראש

נכון אבל אז אמרנו באירוע הרן אירוע הרב נפגעים מסוים המשטרה תתזב הצבא יסייע והצבא אמר אבל לא במלחמה כי במלחמה אני צריך את המקום את האנשים תציאו את המערכות לטפל בחיילים ואז הגיע השביעי באוקטובר רוצה

אנחנו נגיד שלפני אתה תכננת להניח את המפתחות

אז אני היה לי טקס החלפה ב-11 באוקטובר 23 הוא היה לי הזמנה כבר אני בכל המועד סוכות ארזתי בשירה וריקודים עם הילדים את המשרדים שלי כי אבא מגיע הביתה אחרי 25 שנה זאת אומרת היינו במוד של זהו אבא בא הביתה אני אני יכול להגיד לך שאלנו לטייל בבסיסים שהיינו נכנס לשג זה הבת שלי רחל אומרת לי אבא אם תהיה מלחמה תפרוש ואז הגיע השביעי באוקטובר ואני באמצע ותיקין א הזקות אח ש חשבנו שזה יעבור לא עבר התקשרתי אני טלפון קבוע התקשרתי לקמבט שלי שיבדוק מה קורה הוא מנסה לברר אף אחד לא באמת יודע מתקשר למישהו מאגף כוח אדם אומר לי יש אירוע גדול לא מתקשר אל הרב תמיד בהרצאות אני אומר הרב זה לא הרב הראשי זה לא הרב סולובצ'יק

ולא הרב קוק זה הרב הראשי לצל אומר לו הרב יש אירוע הגדול בדרום אני קופץ לשורה תשע אני בשורה ענף זיהוי וקבורה שלי כבר הקפסתי אותו ואני בערכת מצב עם חטיבת מהמבצעים של צהל

אתה בתשע מבין מה קורה

אני בתשע בהרכת מצב עם צהל עם חטיבת המבצעים חמל של צהל רוצה לשמוע מהם מה קורה ואני מבין ששירוע גדול אבל אף אחד לא יודע באמת להגיד מה קורה אני לא יודע לקבל פקודות.

נגיד את זה בצורה אחרת. אתה מבין שאף אחד לא מבין.

נכון. ואז חמה לרבנות הצבאית, שבת שמחת, תורה, מדליק טלוויזיה. אין מלחמה, אין כלום. אנחנו מבינים שאין ברירה. וכשאני זוכר את עצמי, מסתכל ורואה את המחבלים מסתובבים בתוך היישובים, אני אומר זה אירוע אחר. מתקשר לרב, הרב תבוא, מקפיצים את כל האנשים שלנו ונערכים לחיילים הצבאים. ומתקשה למשטרה לשאול אותם מה הם עושים עם האזרחים

כי שוב כאילו אתם ארוכים תפקידכם לטפל בחיילים

נכון

לרוב זה קורה סביב מלחמה

פה

המלחמה נפתחה קודם כל בלב הבתים של האזרחים כי רוב הנרצחים

היו אזרחים בשונה ממלחמת יום כיפור שרוב מוחלט של כל החללים זה חיילי צהל

נכון מאוד ולכן ידעתי שאת חיילי צהל נהד לטפל בהם זה יקח זמן עד שיגיעו כולם כולם אגב שהלכנו צבטים לשטח לסרוקה ולברזילאי כדי לזהות אותם בטביעות אצבע מרחוק כדי לדפוק בדלת של המשפחה מהר שלא לא ישמעו את זה בתקשורת בוואטסאפ רק אחרי זה הם הגיעו אלינו ידעתי ש יקח לי זמן אבל אני יודע מה מה לעשות אבל האזרחים התקשרתי לחבר שלי מהמשטרה אמרתי לו זיב אחי מה אתם עושים ע עם אזרחים אומר לי אל תדאג אנחנו פותחים תחנת ריכוז חללים וסדרות אמרתי לו טוב אם אתה צריך אנשים מתקשרי אני אעזור לך כי סגרם בעבודת מטה שאני אני עוזר לו בזיהוד בזביעות אצבע אומר לי אבנר אחי כמה זמן אומר לי לא לא אני לא מצליח בסדרות באשקאון לא באשקאון באשדוד לא באשדוד בראשון לא בראשון בתל אביב 5ח 5 31 בערב שולח לי אין לנו פתרון אנחנו רוצים להגיע

זאת אומרת לראשונה הצבא הולך לזהות ולטפל באזרחים

נכון אחריות הזיהוי נשארה במשטרה אחריות הזיהוי של החיילים של האזרחים אנחנו

כל האירוע או אירוע ארגוני לוגיסטי של איפה החלל, איך אני מוודא שהוא עושה את התהליך הכי ממהר, איך אני יודע איפה הוא, איך אני לא מתבלבל אחרי שמזהים אותו, איך איזה פרוצדורה הוא צריך לעשות, איזה אמצעי זיהוי יש לו ואת הזיהוי עצמו עושים המשטרה עם עזרה שלנו, חוזרים להם בתביעות אצבע, עוזרים בכל מיני דברים שאנחנו יכולים לעזור להם כי לנו יש דטבייס לי, יש את כל בסיס הנתונים של כל מי שהיה בצבא א שתגייס, יש לך את הפרטים שלו, DNA כמדינה דמוקרטית אין לנו דקה

רק נסביר את מה שאמרת לצופים כל חייל שמתגייס חייב לתת תביעות אצבע בדיקות דם יודעים עליו הכל למקרה שקורה משהו במסגרת הצבא ואפילו לא ניתן לזהות אותו כמעט יש לנו עוד הרבה גיבויים שיניים מלא דברים

נכון

אזרחים זה לא המצב כי אם מדינת ישראל עכשיו תבוא תגיד לא אזרחים אנחנו רוצים מכל אזרחת הצבע מכל יגידו מה פתאום מה אתה נכנס לי לפרטיות נכנס לי לזה תיאורטית אם היה כזה דבר למדינת ישראל

אז הזיו היה יותר מהיר ללא לא ספק.

איך אתה מזהה מי מגיע אליך בכלל? כי זה נחמד לבוא ולהגיד חיילים לפה, אזרחים לפה, אבל היו הרבה חיילים שקפצו על אזרחי.

היו הרבה א חיילים שכבר לא היה ניתן להבין בכלל אם הוא אזרח. הכל

פשטו את עוררו. מה שני איך אתה יודע לאן לחלק?

אז אני התחלנו לפעול לפי מה שהשטח אמר ללנו. משאית הזאתי יש בה אזרחים תשלחו אותה על התרח האזרחי תערך תחנת ריכוז חיילים המשאית הזאת יש בה חיילים תשלחו אותה למענך למערך איסוף נתוני חלל הצבאי אבל אחרי שהם הגיעו ראינו עליהם אם היו עמדים ידענו לזהות או לפעמים אחרי זיהוי לפעמים אחרי שהזינו אותם בלי האזרחי הבנו שהם חיילים והעברנו אותם ללין הצ

זאת אומרת בזמן שהוא פרוס בפניך ואתה מתחיל טיפול מה אתה פשוט פשוט מעביר אותו עכשיו לחיילים

לפעמים כן

זה זה לא קצת לא כבוד אמת

לא הפוך הפוך כי כלכ הצבא יש את הטול שלו שהוא אחראי על החיילים חייל רוצה שהחיילים יטפלו בו שהרבנות תטפל בו אני יכול לספר לך הסיפור

כן

הגיע אלינו ראש מערך הדת בצבא הגרמני כי הקימו שם רבנות צבאית הוא מגיע ואומר לנו אחרי סיבוב ואחרי סיפור וצבא ואחרי סיבור אומר לי אבנר את אתם יודעים שהייתי בשטח חיילים אמרו לי שהם יעשו הכל כי יש להם אמון יותר גדול במערכת. אני הייתי בהרבה צבעות. הוא אומר לי האמון של החיילים שלכם במערכת מפקדים הם הכי האימון הכי גדול שראיתי אי פעם. אתה אתה אתה יודע למה? כי הם סומכים על המפקדים שלהם כי הם יודעים שחיל הרפואה יעשה הכל כדי להציל אותם וכי הם יודעים שאתם תעשו הכל שהם יגיעו לקבורה נעותה בקבר ישראל. וזה אומר גרמני לנו שאנחנו יודעים את זה. אז לכן זה כבוד המת ואני אגיד לך עוד משהו כל מי שהיה ב בשורה יודע שאין מקום בעולם ששומרים על כבוד המת כמו הרבנות הצבאית בעלין הצבע הצבא

משווה ומעלה אני מכיר חיילים שאמרו לי במפורש שאם למות למות כחלל צהל כי הם יודעים שהטיפול שיהיה בהם בצורה הקדושה ביותר זה יהיה כאן

לא מדברים ליד ידו כשאין צורך הוא לא נשאר ללא כיסוי, לא מזיזים אותו כשלא צריך צריכים לפתוח את הפה, עושים מינימו, מבקשים סליחה, יש בספר קטע מאוד מאוד מרגש שליש לנו יחידת מטפלות בחללות. איפה יש בעולם דבר כזה? אבל כבוד המוודאי יש קטע מאוד מרגש שכשמיש לרבנות היתכן כן לרבנות הצבאית. אני אגיד לך יותר מזה כלקח מ שורה מהשביעי באוקטובר הקמנו יחידה כזאת ליחידה הצבאית שאת אומכת באזרחים ולכן בעם כלבי ושאגת הארי מי שטיפל בארוגות האזרחיות היו נשים

וזה לא היה אדם

לא היה

מדהים זאת הרבנות הראשית הצבאית במובן מסוים השפיעה על כל המערך של מד

וכולם אוהבים את זה כי רואים בזה תקשיב יש אנשים מקצוע שקשה להם את זה קצת כי הם רוצים אתה יודע לעבוד יותר מהר להזיז להרים אחרים אנחנו מכבדים אנחנו הפשע שלו זה כמו להבדיל או לא להבדיל שכתוב כשנכנסים לרופא נכון שבת יכולה להביא איתה בת אין מי שיגיד מה הוא רוצה אין מי שיגיד מה החיילת החללה רוצה אנחנו הפשע שלה ואנחנו צריכים היא סומכת עלינו הוא סומך עלינו בוא נדבר על הנפש גיבורים כל חיילי צד מי שהקריב את גופו ונפשו למען עם ישראל באמת אומרים שהם ליד כיסא הכבוד אבל בסוף גם לוחם בקצה ראה חייל שניים 40 הרוגים באירוע הדרמטי ביותר שהיה 21 הרוגים ב בחניונס בסדר אני הולך על האירוע הקיצוני שחיל ממוצע אולי רעה

נכון

אתם זה היה העיסוק שלכם לא רק לראות חללים לא נרחיב בט תיאורים שבעה שנה תשעה באוקטובר

האירועים הכי קלקשים שהיו אי פעם

ספק בחלקם כמה מבינים שיש פה בכלל גופה חסרי זה למנוש לחלוטין

איך אתה כמפקד הדבר הזה קודם כל מבטיח שאתה נשמר וב שהחבר'ה האלה אחרי כל המסירות הגדולה למען עם ישראל לא חוזרים הביתה ומתאבדים בעצמם או קמלים בעצמם

אז אני אני אגיד לך מיום ראשון שמיני באוקטובר היו ציוותי חוסן עם האנשים שלי בשורה ומיום שלישי גם עם המשטרה ומשרדי הממשלה היו קבנים עובדים סוציאליים אנשים שנמצאים לימין המפקד ועוזרים לו מייעצים לו עוזרים לצוות עושים פתיחת משמרת כמובן שזה בהתחלה יותר מורכב כי הנו מאוד עמוסים אבל זה לאט לאט הלך והיה והתפתח עוזרים למפקד לזהות מי לא יכול יותר ולשלוף אותו החוצה שיפסיק נותנים עצות לי כמפקד ולכל מפקדי המשנה מה לעשות יותר מה מה לעשות פחות אבל הקושי האמיתי התחיל כששכרנו את האנשים הביתה

זאת בדיוק שאלה כי אנחנו יודעים שעשייה יש בה גם משהו שמצחיק רגשות זה זה לא רק זה חיבור למשהו גדול אדם בעשייה מרגיש ומבין בטח ברבנות הצבאית לא משנה אם הוא דתי חילוני חרדי או לא זה ולא לא זה ולא זה הוא מרגיש שהוא עושה משהו גדול

יש לו מח

וזה מחזיק אותו

והוא שם בי בשביל זה והוא יקום עוד בוקר ועוד בוקר אבל כשהוא בבית כשהי בבית ואין לו יותר הוא לא בתוך הקבוצה שלו הוא לא בתוך היחידה היחידה שלו הפקד שלו לא שואל אותו מה שלמה הבוקר אז התחילו הקשיים העמיתיים ויש לנו לא מעט אנשים שהם צריכים עזרה חלקם בטיפולים חלקם בשפופוזים, חלקם בבעיות בבית. אני אגיד שכן זה באחוזים יותר גדולים מהממוצע לפי הסר שאנחנו באמת מי ששירט בשורה מאובחן כפוסט טראומטי יותר אפילו מלוחמים בחזית.

אז תראה, הממוצע העולמי אומר שבאירוע פוסט טראומה רגיל יש בין 15 ל-20% עם פוסטאומה. באירוע הטרטאומה רגיל. פה זה אירוע מתמשך באכזריות והיו אנשים כמעט ללא הפסקות. אנחנו מזהים שיש 30% שצריכים עזרה. אני נזהר בלשונים לא מאובחנים PTSD כולם בהכרח. אז אני עוד יודע להגיד לך אם היא מחקרית אנחנו עוברים את הממוצע או לא עוברים את הממוצע אבל כן יש הרבה אנשים שצריכים עזרה יגידו האנשים מבנה שמחקרים על פוסט טראומה מצמיכה מתוך את ה-100% שלך 30% כאלה גם יש 30% כאלה אני אומר להם מצוין אני שמח ש30% שיצמחו

מה זה פוסט טראומים מוצאים

שמתוך הטראומה הם מוצאים את עצמם מחדש ובונים את חייהם מעולה אני שמח על זה שיש אנשים כאלה אבל אסור לנו לשכוח את ה-30% האלה וזה יום יום יש אנשים שהם שמה למה

אשתך לא דאגה לך?

אשתי דאגה ודואגת לי מאוד. אני יכול אני יכול להגיד

אף אחד לא אמר לך די די נתת ארבע שנים די

לא התשובה היא לא להפך כל הזמן חשבנו מה יהיה לי יותר טוב להישאר ויותר טוב לי להישאר אני אגיד רגע בחינת ה שהעובדה שאני כהן נתתי את הספר שלי לקרוא לעשרות אנשים

הספר הזה

את הספר הזה הספר הזה ספר מישורה לתקומה שבאמת מתאר את הסיפורים האנושיים שמאחורי הטיפול בחללים והקדושים האלה שהם מטרתו להסביר שכשעם ישראל ביחד הוא יכול הכל. זה ככותרת ספר על חיים ספר על על ערכים על שליחות. נתתי כדי שהוא יספר את הסיפור לא את הסיפור שלי רק נתתי אותו לעשרות אנשים לקרוא לפני הפרסום תיקנתי אותו סבבים על סבבים כדי לוודא שאני שלם איתו. נתתי אותו לחבר. טייס חילוני חבר טוב. אמרתי לו אני רוצה משוב כמו תייסטוב נתן לי משוב פרק א' שימור שיפור פרק ב' שימור שיפור אחלה אבל הוא אמר לי בשפה מה זה השטותת הזאת אתה כותב שנסאתם בשבת זיהיתם בשבת כתבתם בשבת לא התפללת ואתה אומר שאתה כהן ואתה לא חוקס למרכז עצבי מה זה מה מה זה הדבר הזה אתה חייב להסביר את זה

נחדד את השאלה כבר הכל עשית א

אם זה דוחה את שער המצוות למה זה לא דוחה את המצווה הזאת תשובה הוא צודק הלכתית בשבוע הראשון הייתי יכול להיכנס מתי ממצווה היו מספיק חללים ללא מספיק מטפלים הייתי יכול להיכנס אבל בגילוי לב אני אגיד שזה אפילו לא עלה בדעתי למפריע זה מה שכתבתי בספר זה המזל שלנו או ההשגגחה שלנו למה כל מי שנכנס למרכז התביש זה ב מרכז שבו טיפלנו טיפל טיפל זה שח שכב אלוקות, שכב אנשים, שכב ציוד, נכנס לתהליך הטיפול. אני לא ויכולתי לנהל. זה לא חשבתי על זה בזמן אמת.

אבל מראות נמנעת מהם?

מראות בטבע הדברים ראיתי פחות. ראיתי תמונות, ראיתי סרטים, נחספתי לנתונים, שמעתי שיחות, נחספתי מספיק כדי לחסוף פוסטארמה בשלישית, אבל אנשים שלי נחספו ליותר

כי הם נגעו בידיים.

כי הם נגעו נגעו בידיים. אי אפשר לקחת מאלה שטיפלו בפועל את מה שהם שהם עברו.

אני מכיר מישהו לצורך העניין שהיה בשורה שהיום הוא כבר לא מתפקד אבא לחמישה ילדים. כמה אתה לוקח את זה איתך?

מאוד אני מכיר כמה מאוד מאוד יום יומי ממש אני שלחתי אותם לשם זה מאוד קשה לי

יש משהו שיכולת לעשות אחרת כדי שזה לא יקרה?

בזמן אמת לא. אני חושב, תראה, כשאני כשאני פרשתי בסוף ינואר 24, זה היה אחרי שסיכמתי עם הצבא שמקימים בית לטיפול במטפלים בחללים, הם ישו לי תקנים, הם ישרו לי את הקט את הכסף. יצאתי כשיש תוכנית סדורה ב-24, לפני שנתיים כמעט שלוש. ואחרי שעזבתי בגלל כל מיני דברים במערכים אחרים ולא אצלנו התוכנית נגנזה

וואו ובעיניי לא לא בגלל שאני עשיתי את זה אני גם לא עשיתי את זה לבד שום דבר מה שעשיתי לא היה לבד עשיתי את זה ביחד עם המחליף שלי שהוא היום הרמד של הרבנות עשיתי את זה עם צוות החוסן שלי בניתי את התוכנית עם יושב ראש המוצה הלאומית לפוס טאומה בישראל לא צצתי זה אתה משתמש כי אתה בן אדם ממלכתי ישאר כוח אבל הם מופקרו מה זה לא לדאוג לאנשים האלה שדאגו אתה יודע מה תגיד אתת הנתון המדהים הבינלאומי הלא הגיוני ששור המחזיקים בו בזיוים

תראה אנחנו בחודשים האחרונים זיהו קורבנות מנין לן מאסון התאומים הם עד היום זיהו 60% היו שמה היו פעם 2700 שעד היום לא מזוים

נכון ויש להם ממצאים עובדה שהם עדיין עובדים עליהם ב-2014 היה אסון בעיראק נרצחו 1700 חיילים סיוע בינלאומי ארגונים עד היום 60% 60%

זה אחוז שזיהו

מדינת ישראל הקטנה עם ישראל היקר המאוחד צבא משטרה משרדי ממשלה ביחד בחודש 99% ומהר מאוד 100% ואחרי שהחזרנו את רן גבוילי אין נהדרים בתוך האירוע

100%

100%

7 באוקטובר זוהו והובעו לקבר ישראל

בוודאות זוהו בוודאות והובעו לקבר ישראל

היו אירועים שקברתם חלקים של חלל א' בקבר ב' אולי הוא זועה אבל לא כולו פה

אז אז יש שני אירועים שהתפרסמו לא מקרים לשני סוגי אירועים שהתפרסמו אירוע אחד שהייתה שריפה מאוד גדולה ואנחנו אנחנו קיבלנו גוש אחד ואתה מוציא DNA ואתה אתה מזהה בן אדם ואתה קובר אותו ואז אתה מזהה בסיטי שהיו שני עמודי שדרה ואז אתה מפיק את הלקחים ואתה לא קובר יותר סופים בלי לא לעשות סיט בלי לפנח את הסיטי אז זה קרה פעמיים אם אם אני אם אני זוכר נכון וזהו ואירוע השני היה שהשפות היו כל כך גדולות שבאמת לא לא נעים לי כלפי הצופים אבל אתה בסוף מגיע ואתה רואה ערימה אתה לא רואה אתה לא רואה כלום אז אתה אוסף ערימות מניח שכל הרימה היא אדם ורק אחרי חקירות וכולי וכולי אתה מבין שהרמה כועלת יותר מאשר אדם פעם אחד

למרות שזהית משם אתה אתה לא יכול להוציא מכל פיפס DNA אתה מוציא מהרמה אחרי זה כשאתה חוקר ומעמיק אבל אבל אתה יודע מה והיא הנותנת עצם זה שלא ויטרו על אנשים האלה והמשיכו לחקור ומצאו עד כדי פתיחת קברים ושהמשפחות הסכימו לפתוח את הקבר זה חלק מהערבות הדדית שלנו זה חלק מהאחדות של העם שלנו

למה לא הלכתם על הפתרון סליחה הקל קברי אחים

אין דבר כזה כזה עם ישראל. תראה בכב שבט תשפ ה אוו סליחה אני לא טוב בתאריכים החזירו את ביבס זה אני זוכר את כבד כי זה יום הולדת שלי והתראיינתי ברדיו ושאלו אותי מה אתה אומר מה אתה זוכר ממשורה אמרתי להם אני זוכר משורה את האור באפלה כי שורה הייתה כמו היום כי אתה זוכר ביום של שביב שהחזירו את משפחת רבי מדינה עצרה כל אחד יודע איפה הוא היה צו עצמים היינו ככה אני מזכיר לך שבועיים המדינה לא נשמה הצבא אמר אני לא יודע להסתער בלי שוספים את הגופות מה זאת אומרת להסתיר יש לך תנגים יש לך לשים תצטער עם ישראל לא יכול לא יכול הוא לא יכול ולכן אנחנו לא ויטרנו ואנשים עשו את הנפש פשוטו כמשמעו כדי להחזיק את שתי הקצוות

לתת לפרט לחלל ולמשפחה את הוודאות הכי מהר ופה פה לא מעניין אותם הסברים אחוזים לא אחוזים לא מעניין אותם בצדק הם צריכים לקבל 100% אבל אסור לשכוח שיש עוד צד שזה הצד הלאומי וכן להגיד שהיו מספר לא טעויות לקבורות מחוברות קטן זה מחזק מחזק את החוסן להגיד שהמשפחה הסכימה לפתוח בשם משפחה אחרת זה מחזק את מחזק את החוסן להגיד שעם ישראל הוא היחיד בכל העולם שהצליח למרות הדברים האלה זה מחזקת את החוסן אמרתי אנשים שכל הזמן אתם מחזיקים שתי הקצוות לא לשכוח לא לא לא להתבלבל לא מהפרט על הכלל ולאמקל על הפרט בחרת לקרוא לספר משורה לתקומה אתה גם ברעיון הזה מדבר המון המון על האחדות כמה הרגשת את האחדות הזאת תאפיין לי אותה במה הרגשת את האחדות הזאת שאתה אומר שסייה לכם

תראה אנחנו יושבים ביחד מנכלים שרים מפקדים בגובה העיניים אנשי מקצוע מציעים אחד לשני אני זוכר את עצמי מגיע למשטרה ביום ראשון בצהריים שמיני באוקטובר מציע להם שיטה חדשה כאילו מי אני זה מקשיבים מקבלים משכללים ובשיטה הזאת זינו שליש מהאנשים בשליש זמן פחות הייתה הקשבה התייעש אנחנו חברים זה עם תרבות ארגונית אחרת לחלוטין צבא בתוך הצבא הגעת הקמסה ביטחון מה היתה שם

הייתה שמה חיבור לגודל המשימה שהביאה להקשבה, לענווה, לאהבה. שמע יושבים ביחד חילוני, דתי, חרדי, גברים אנשים. אני כותב שהאחדות הייתה קודם כל בקרב הנרצחים כי הם היו כולם. לא לא הרבה אנשים יודעים. הנרצחים היו מכל גוני האוכלוסיה. חרדים דתיים חילונים גברים נשים עירוניים כפריים יישוביים עניים מה מה שאתה רוצה וגם המטפלים ישרנו שם אתה רואה אתה רואה את כולם ביחד

אתה אומר את זה בצד אחד של הרגה אתה מרגיש שזה נשאר בנו שאנחנו בקומה אחרת מאז

אני חושב שזה האמת אני חושב שזה האמת והשאר זה וילונות וכיסוים משנה אל האלוף משנה במילויים אבנר ברור שזאת זאת האמת אבל כמה אנחנו מצליחים לחיות את האמת זאת השאלה

נכון ולצערנו

אני מאמין בריבונו של עולם האם כולם מאמינים אבל זאת האמת בסדר אבל אני לא מצליח לשכנע את כולם באמת

לא אז זה לא אותו זה לא אותו דבר אבל אני חושב שעם ישראל הוא עם אחד במציאות ולפעמים אנחנו יש לכלוכים וכיסואים והפרעות באמת שמתחברים למשהו תשמע האירוע של הטיסה של פלאי דובאי ברור ש שאנחנו ביחד עכשיו תגיד לא ועדיין יש אנשים שבנו לזה זה פוליטיקה הם המיוט תמיד יהיו עם ישראל כעם הוא עם אחד עם שאוהב אחד את השני ככה אני מאמין

הספר הזה נכתב 50 שנים לאחר מלחמת יום כיפור אני לא יודע איך לשאול את זה אבל האם אתה חושש שעוד 50 שנים נעלה צריך לכתוב עוד ספר כזה או ש

לא אני מאמין שאנחנו ממש בתהליך עלייה הגאולה מתקדמת הציונות מתקדמת היא שוב כבר עם ישראל בארצו מתקדם אני נפלאות דרכי השם אני כותב את זה בסיכום שלי אסתר פנים אנחנו לא מבינים למה וכמה אני רוצה להאמין ומתפלל שלא יהיו עוד דברים כאלה אבל אני כן יודע שעם ישראל כשהוא ביחד הוא יכול לעמוד בכל אתגר ובכל משימה ככה אני מאמין

אלוף משנה במילויים אבנר כהן תודה רבה על כל מה שעשית לעם ישראל החיים והמתים

תודה לכם לא יכתבו עוד ספרים כאלה

בנושא אחדות אפשר לכתוב עוד הרבה אבל לא כאלה

אמן ואני ממליץ מאוד לקרוא אותו

תודה רבה בעזרת השם