"ירו בי כדור בראש, זה היה 2 מ"מ מהמוות" אסתר שלזינגר ניצלה מהשואה בתור ילדה קטנה

אני מתכבדת היום וזה באמת כבוד לערכת אסתר שלזינגר ניצולת שואה שסיפורה הוא עדות מרגשת לכוח הרוח האנושית כילדה קטנה בהונגריה ניצלה אסתר בנס בזמן שכמעט כל משפחתה נרצחת היא עברה תלהות קשות שרדה פציעה אנושה והצליחה לבנות חיים חדשים בארץ ישראל בספרה הסוכריות לאמא היא מטעדת את משע האישי את הזכרונות ואת בחירתה להתמודד עם מעבר מתוך שמחה וחוסן סיפורה משקף גבורה תקווה ובחירה ירה בחיים למרות הכל. אסתר שלזינגר כן תודה שבאת לאולפן שלנו. זה ממש לא מובן מאליו להגיע מאפרט לאולפנים שלנו בפתח תקווה מאפרט המעטירה והירוקה. אז תודה רבה. אני מאוד מעריכה את זה בפרט בימים האלה שאת עסוקה בלץ ממקום למקום לתת הרצאות ואת

פעילה ברוך השם ואני רוצה להתחיל לשאול אותך שאלה מאוד מאוד פשוטה מה זה ילד שואה ילד שואה זה ילד עם זיכרון של משהו שנלקח ממנו מה נלקח ממנו נלקח ממנו כל אחד זה שונה אני אגיד לך מה נלקח ממני? אני באה מבית מצד אחד תלמידי חכמים א הספרים שלהם ידועים. מצד שני ראש הקהל הוא סבא מתוק שלי והבית עם שישה ילדים מתהפכים אותנו בצורה לא רגילה, שומרים עלינו, אוהבים אותנו. ונוטאים בנו תחושה שטוב שנולדנו ואז אתה יוצא לעולם בגיל חמש ומגלה שכולם רק רוצים להקחיד אותך, להעלים אותך ואתה לא מבין את העולם כי אתה לא יכול לשאול אתה לבד ילד שואה אמא נלקחה לאושביויץ ארבעת האחים מנדי, דודי, רותי וארון נלקחו לאושוויץ. אני

נותרתי עם אחותי הגדולה, אבל אין את מי לשאול, מה עשינו שכך קורה לנו? והתחושה הזאת שאתה כאילו נוסע נגיף שכולם בורחים ממנו או הורגים אותו ואז זה ילד שואה וזה נשאר טבוע בך טבוע בי הרצון לזכור את ההתחלה לזכור את אמא ובעיקר לנסות להיות את מה שהיכלה לי בלידתי מה אני עשיתי תהליך בתור ילדה קטנה אני גדלתי במוסדות וכל רב הייתי ילדה טובה מורדת בלב לא כל מה שאמרו לי אמרתי נכון וכולי אבל הייתי ילדה טובה וחשבתי לי העצמות של אמא ואחים שלי נמצאים בהונגריה או או לא ידעתי בדיוק איפה אושוויץ אבל הנשמות שלהם בתור ילדה אני לא יודעת מאיפה הם איתי אני לא אעזוב אותם אני אלך איתם ובאמת יש לי בבית על הקיר יש זכר לחורבן

אז לי הזכר לחורבן שלי והס הסוף של אני לא אצער מקוצר הזמן, הסוף הוא ארון הקודש שנוסים אותו על כתפיים עם הכרובים והשמות שלהם הם עלו איתי לארץ והם נותנים לי המון כוח אני מחוברת לאמא אמא שלך בעצם הצילה אותך באיזשהו אופן ניסי וקשה מאוד מאוד כי היא נסתה נעלצה לבחור בין הילדים כן והיא ואותי רצו להציל כי הייתי בלונדינית ולא יגלו שאני יהודיה אז בעצם את סיפרת לי שהשכנה הגיעה אחת השכנות אחת השכנות הגיעה ואמרה לסבא שהוא ראש הקהל הלילה אני מוציאה מהגטו את נכדתי והוא שואל אותה למה אז אז היא אומרת כי ירצחו אתכם וסבא אומר לה מה פתאום לא יכול להיות השכנים ההונגרים לא יתנו והיא אומרת ירצחו וירצחו ואז היא יוצאת

אומרת בערב אני לוקחת את נחדתי לרכבת זהו אמא אוספת אותנו מהר מהר רצה אחרי האישה ואומרת לה הצי לי גם את ילדיםי ואז מתחילה הסלקציה. אמא ככה מזיזה את דודי המתוק. הוא היה בן 12 לפני בר מצווה. אותו. אז היא אומרת אותו בן. ואמא לא משתכנעת. מזיזה את דודי בן ה-10. בנים לא מציליםכי הם. אמא לא מבינה. יהדו. ידעו שהם יהודים. כ כי יבדקו ירו שהם עברו ברית מילה ואז אמא מזיזה את אחותי הגדולה אז אומרת אבל היא נראית ודיה והיא מסתכלת ואומרת אותה אני יכולה להציל עליי ואז אחותי הקטנה שחררחורת כמו אחותי הגדולה ואהרון הוא התינוק הוא בן ואז האמא אומרת בערב אני אביא גם אותה ואז אנחנו חוזרים לגטו אמא אוספת כסף כי כסף

היה לנו מעמידה אותי ואני זוכרת על כיסא גבוה של ברים ואומרת לי אסתרה בערב תלכי עם האישה הזאת ואני זוכרת שאני אומרת לה ומי עוד ואז אמא עומד בערב את תלכי ומי עוד והתונים משתנים ואני מתחילה לבכות אני לא אלך לבד ואז האמא החכמה שלי רצה לאחד החדרים חוזרת עם מטפחת צבעונית קושרת לאחותי את השיער והיא פונה כי הכל מלא אנשים רואים שהיא יהודיה וכולם אומרים לא כי היא בהירה רק השיער שחור ואז בערב אמא מביאה את שתינו לפגישה וכל השנים עד היום כל כך הייתי רוצה להיות נוכחת שוב באותו רגע להיפרד מאמא לשמוע מה צדה לדרך היא רצתה מה היא ציפתה ממני מה היא רצתה זה חסר כזה אני רק זוכרת שהיא אמרה כשאני עומדת ובוכה על

הכיסא כאילו הקטנה הזאת מבינה. אני לא הבנתי. זה היה היום את מבינה היום את מבינה. ואז לקחו אותנו למחבו תמורת המון כסף. ואם מישהו רוצה לדעת למה האנטישמיות ממשיכה, חלק מזה אותה אישה כפריה שהגענו אליה פחדה שנסגיר אותה עם ידוש שהיא מרביעה שתי יהודיות קטנות אוהרות שלה מבודפס ואז איך היא יכולה לימדה אותנו להתפלל להצטלב את הכל כל מהירות תפיסה תפסנו את הכל אבל היינו היא לימדה אותנו כמה משפטים היהודים היהודים מלוכלכים היהודים מסריחים היהודים קמצנים היהודים הרגו את אותו האיש היהודי והיינו צריכות לדקלם אני רק לא ידעתי שאני יהודיה אני אסתר זהו אסתר קלשון ההונגרי ואנחנו במחבור ואז פה זה סיפור קצת ארוך אבל

התנאי היה שלא נסגיר כמובן שאני היא גם הסתכנה סקנת החיים שלה למ כן לכסף כן ב ואם אמרה חצי תתנו לה בהתחלה וחצי אם היא תחזיר את הילדות בריאות ושלמות היא היא הייתה חכמה ואז א הגויה עצמה אם התפקיד שלנו היה לקד בשדות כל מיני דברים אבל ישר הפשיל בנו עם נעליים טובות מעילים היא מכרה אותם ואנחנו צריכות ללכת יחיפות בשדה הם חותכים את השיבולים עם מגל לא טרקטרו וזה מתייבש קוצים לכת על קוצים ילדי הכפר כלום כן רגילים רגילים ואנחנו זה הפך פצע וחבורה כפות הרגליים והיא אמרה תביאו הרבה תאכלו מספיק לא בקיצור לישון היא נתנה לנו בעסם אחותי בקצה אחד בלילה אחרי ש הצטלבנו והתפללנו ועשינו כל מה שהיא רצתה והיא צאה אז

הייתי אומרת מקצע הזה חנלה אוי אה כריש בני נוני זה איך להגיד קריאת שמע בהונגרית זה מילה ארוכה ואז אחותי הייתה מתחילה בקצה שמע ואני אומרת שמע ישראל ולא ידענו שהתחלה מנוגדת לא ידעתם בעצם שיש פער בין בין מה שהיא לימדה אותכם כזהויות לא לא הבנו את הזהויות אבל רציתי לפגוש את אמא ואבא ואמא אמרה לי כשאת לא יכולה להירדם תגידי עוד פעם קריאת שמע מה? ומלאכים יבואו מלמעלה וישבו על ידיך וישמרו עלייך. אז הזמנתי את המלאכים. הם שמרו עלייך עוד פעם. אז המלאכים הגיעו. ואני רוצה להגיע לרגע הזה באמת שבאמת שומרים עלייך מלמעלה שאת כפסת בין בחיים למוות ויורים בך. כן. אני רוצה שתרחיבי רגע על הנושא הזה כי זה מרתק. אחרי

שהוציאו אותנו דודה אחת אחות של אמא שהם היו גם הסקים אבא ובעלה אחיו שני אחים שהתחתנו עם שתי אחיות והדודה הזאת ידע איפה החביאו אותנו היא גם ידעה שאין אף אחד שיודע איפה אנחנו ואם היא לא סוף המלחמה מתקרב אם היא לא תוציא אותנו מהמחבו אולי הגויה תמיר את דתנו אולי היא תהרוג אותנו שלא יגלו בקיצור היא חייבת להוציא אותנו אבל איך היא תוציא אותנו יש לה בן בגילי ילד קטן אם היא תעזוב את בודפס ותלך למחבו אם יתפסו אותה הוא לבד בקיצור היא התחילה לחפש מי יוציא ואני רוצה לציין שהחבר'ה הצעירים הבינו לפני הזקנים והם תנועות נוער הם היו לא משנה שומר הצעיר בני עקיבא התגייסות להציל את מי שנותר בת כמה בותה תקופה כבר

בת כמה? אולי שש. שש. אז כבר בת שש. אוקיי. יכול להיות שש. ואז יום אחד ודודתי הייתה צריכה למצוא עוד כסף כדי לתת את החלק השני. וכמובן שכל מה שהיה בבנק הוא הולעם וגם כל א דבר בעל ערך בבית נלקח. כל גוי יכול להיכנס לבית של יהודי ולקחת. היא גרה בבודפס בבית רציני והיא אומרת רק רגע אני רוצה לאסוף כסף כדי להוציא אותם והיא לא יודעת מאיפה והיא נזכרת שבתחילת השלב הקשה סוכר הביא לה את דמי היין שהוא קנה והיא לא היה לה ראש דחפה אותה מאחורי הגמרות כל דבר בעל ערך לקחו, אבל אף אחד לא חיפש אחרי הגמרות. היא הלכה לשם ובתוך עיתון היא מוצאת כסף. עם הכסף הזה היא ביקשה, העבירה את הכל שהיא מחפשת מישהו. ויום אחד אני

מקוששת עצים ורואה כאילו פיה יורדת מרכבת. בלונדינית עם עקבים מעיל פרווה כמו של פעם והיא מציצה על כל השדה קולטת אותי ניגשת אליי ואומרת אסתר כהן ואני נבהלת כי נתנו לי שם הונגרי שאני לא זוכרת אותו אולי אבלין אולי לא יודעת ואני אומרת מה מה אז היא אומרת באתי לקחת אותך ליהודי אז אני מתחילה לבכות יהודים זה דבר נורא ואז היא מצאה את משפט הקסם אני לוקחת אותך לאמא אבל אמא כבר לא הייתה אבל היא היא אמרה לי אמא מחכה לך בתחנת הרכבת שחפתי לה את היד וצעקתי לאחותי את שמ היהודי והיא נבלה וו בקיצור היא לקחה אותנו לבודפשת ובינתיים דודתי מצאה דירה בבית מוגן שוולנברג הודיע שזה שייך לשגירות השוודית שוודית נכון ואסור

לגרמנים ולהונגרים להיכנס ואת זה הוא נתן ליהודים ודודתי מצא למעלה דירה קטנה שם היא הייתה עם בן דודי ולשם הביאו אותם היא חשבה ששם נהיה עד סוף המלחמה היא לא ידעה שבאחד הלילות זה היה תקופה שהגרמנים והרוסים כל פעם אחר ברח מהעיר ואחר הגיע לעיר שיירה בלילה שיירה עוברת ברחוב הראשי, טנקים של הגרמנים נסוגים. וכנראה יהודי אחד במר נפשו, הלך לחלון או למרפסת וצעק, גרמנים, מגיע לכם לא יודעת מה. ותתערי לך במנוסה של טנקים הם נעצרים. צריח נפתח באחד הטנקים. וכמו בסרטים ראש של קצין גרמני עם משקפת מחפש מאיפה הכל מוציא גר א מוציא גר לא גר מגפון מגפון ומזהה את הבית ואומר את הכתובת נפסינזוצה מספר זה וזה זה אתם עוד

תשלמו אנחנו נחזור ונשלם הם חזרו היצר היצר של ההרג הוא היה בהם בכל כך בעומק משהו נוראי זה מה שעכשיו מדק אותך שאיזה יהודי מסכן צרך העיקר יום לילה אחד הם חוזרים ועושים טוח בבניין הבניין הוא ריבוע עם שני דלתות, דלת לשוער ודלת להוצאת ההשפעה וגרם מדרגות אחד מלמעלה למטה הם עולים למעלה ומתחילים הרויס הרויס בועטים בדלתות מוציאים את כולנו ודתית צועקת ילדים תחזיקו אחד את השני אבל הם יורים מלמעלה מלמטה מכל הצדדים ויש המון שנופלים מתים פצועים על המדרגות ואתה מנוות ואני זוכרת תחושות את זוכרת ריחוב אותו סיטואציה שאני לא יודעת איפה לשים את כף הרגל אף אחד לא לימד אותי לדרוך על פצוע או או ואני זוכרת את התחושה

איך אבל דוחפים אותך מלמעלה ואתה נדחף למעלה למטה ויריות ממשיכות עד שהם מקפצים את אלה שנשארו על הרגליים למטה וממשיכים לראות על הקבוצה ראשונה נפגעת דודתי היא מקבלת כדור בירך אחר כך הבן דודי צועק אם אישר הרביץ לי בגב, הוא קיבל כדור בכתף ואחר כך אני מקבלת כדור בראש. בראש? כן. עובר אוזן וחוד ואז למטה רק אחותי לא נפגעה ודודתי נופלת ומוחזת אותנו. אותי היא מחזיקה ככה לראות עד מתי הדופק שאצלי עובד ואז נשמע צעקה תעמיסו הגרמנים בסוף מלחמה מנסים לטשטש את המעשים למשל לראות בקבוצת ודים לתוך הדנוובה אף אחד לא יודע כמה הם הרגו אותנו הם יעדו למקום אחר הביאו עגלה פלטפורמה, תעמיסו את המתים והפצועים וקחו אותם

למזבלה העירונית והעגלון עולה ואותנו משליכים על העגלה אחד על השני וכולי ואת פצועה בראש עם כדור בראש כן והעגלה זה לילה יש זרז זיף של גשם והגלה נוסעת ברחובות בודפסט ואת בתוך גופות אני בתוך גופות ואז כנראה שהגלון אהב יין למזלנו עברנו ליד כנראה אני אומרת כנראה כי לא ראיתי אני לא הייתי בפוק והוא מסובב את הפלטפורמה את העגלה שלא יגלו מה הוא עשה ונכנס לשתות ואז אחרי זמן כל ליד העגלה. אל תפחדו אני עמד קצין נצי אבל אני יהודי כמוכם. אני עכשיו עולה להגלה ומביא אתכם לגטו היהודי שהוא גם בית חולים ומי שהם יאכלו הם יעזרו לו. מהלך משמיים. מהלך משמיים והוא עולה מסובב את העגלה ובשלב מסוים העגלה נעצרת ולאט לאט

אני אומרת לי יש את התחושות אני זוכרת עד היום ופתאום יותר קל עליי יותר קל ואז שתי ידיים גדולות ורחומות עוטפות אותי מלמטה והידיים מצמידות אותי לגוף ומישהו בוכה וצועק ילדה קטנה אל תמותי ילדה קטנה אל תמותי תחיי ילדה ואני רוצה לענות לו אני רוצה להגיד לו שאני אשתדל אני גם תצחקי אני חושבת אני כל כך מלוכלכת, אני לא יודע איך הוא מחבק אותי והוא לא עוזב אותי ובוכה מיילל ילדה קטנה אל תמותי ואני זוכרת פשיעות והוא עולה מדרגות וזה וזה ואז הוא מתיישב באיזה מקום ומחזיק אותי ומתחנן הלאה מנטרה וכל אחר אומר ילדה אנחנו צריכים לעשות לך כואב כדי שתהיי בריאה אבל אין לנו משהו שלא היה להם כבר שמערדמה או משהו אז בבקשה

אל תבקי ואל תזוזי כדי שנצליח לרפא אותך הוא עוטף אותי ככה וכן חשוב שאני אגיד לך לא הרגשתי שום כאב של ניתוח הרגשתי את החום שלו את את המילים והאהבה שלו רק את זה והרגשתי תראי מה זה לב של יהודי מה זה לב יהודי איזה כוח יש ללב יהודי חם ממש להחיות כמעט מתים ואז הייתה צעקה בחדר שני מילימטר 2ני מילימטר ומישהו פותח את הדלת מה קרה הצלנו את הקטנה 2ני מילימטר לא ידעתי מה זה מילימטר אבל התיישרתי אני מילימטר זאת אומרת הכדור היה שני מילימטר מ הצליחו להוציא את הכדור ואת ניצלת והמלחמה מסתיימת ואת עולה לארץ ומתחתנת ברוך השם ויש לך ברוך השם משפחה ענפה וברוחת ילדים ואנחנו נזכיר גם את דביר השם יקום דמו אבל מישהו

לקח לנו אחד רוצח אלם חמודות הוא היה בדרך ך לישיבה קנה ספר למורה בסוף השנה והיה בדרך בדרך להביא את זה למורה ורכב של מחבלים עקף אותו זהו והנער הזה כל הזמן חשבתי לא ידעתי מה יהיה? אבל כל פעם שהיבדתי בו אמרתי זה פירות ארץ ישראל. הוא היה צנוע, חזק, חכם, מתחשב, טוב. א זאת לא אחרי מות קדושים. כל מי שהכיר אותו זה מה שהוא זוכר ממנו והם לקחו אותו. אז איך איך מתוך העובדן הגדול של המשפחה שלך ואני יודעת שגם לא יכולת לשבת עליהם שיבה כי לא יודעת מתי הם נהרגו ואיך אף אחד גם לא אמר כלום ולצערנו גם דביר השם מקום דמו וכל מה שאנחנו עוברים עם ישראל עובר עכשיו במאה השבעה באוקטובר ובאמת כל האנטישמיות שגועה בעולם

והמצאו בעזה הספרים של היטלר עם אח שמו איך את רואה את את התקומה של עם ישראל. איזה איזה עם איזה מסר אנחנו יוצאים ביום כזה מורכב? אני אגיד לך קודם אישי. אני גם בימים הכי רעים שלי אמרתי אני יודעת שאני אהיה אדם שמח. הייתי ילדה מאוד עצובה. בכיתי ובכיתי על אמא, סוכריות לאמא. כל פעם שבמוסד חלקו סוכריות עטפתי ואמרתי לקדוש ברוך הוא תיקח את זה לאד זאת אומרת הייתי ילדה שהתאבלה על האחים ועל אמא אבל כל מי שהיה טוב אליי אני אספתי אותו הייתה לי מדריכה אחת כזאת היה לי הזיכרון גם של סבא שמאודב כל מי שהיה טוב אליי זכרתי אותו מי מי שהיה איתי אחרת פיניתי אותו מעולמי וידעתי אני אבנה בית שמח בית שיעשה טוב והוא יהיה

כזה שיפתח את הדלת כל דכין מי שצריך שיבוא יש לנו מקום בלב והיום עם מה שקרה לנו הכאב הכי גדול שלי זה שאנחנו לא יודעים להתאחד, שאנחנו רבים, מנבלים את הפה. אני לא יכולה לשמוע איך חלק מהאנשים מדברים. ארץ ישראל היא כל כך יקרה. אני יודעת מה זה להיות בלי. בעלי הוא מדען ותמיד בשבתונים ביקשו אותו תישאר תקבל משכורת גדולה כל אף פעם לא התפנ פיתוי בשבילנו ארץ ישראל זה המקום זה הבית אל תקלקלו אותו אל תלכלכו אותו עם המילים הרעות האלה תחשבו שכולנו אחים. אני באמת מרגישה. אני יכולה לגשת אל כל יהודי ולהגיד, אני צריכה אותך, תן לי יד, תושיט לי יד. והוא יושיט. אנחנו מחוברים בלב ובנשמה. ומה שקבוצה קטנה עושה היא

מלכלכת את ארץ הקודש. היא מלכלכת. אסור שמילים כאלה ישמו בינינו. אז אני במסר הזה ועם ה עם ה באמת הוראת השעה מה שנקרא אנחנו נצא נצא מהרעיון הזה מחוזקים באמת בתפילה לשלום המדינה ושלום עם ישראל ולאחיבות אנחנו נצא מזה ואנחנו אנחנו צריכים לזכור מה באמת חשוב שאנחנו אחים ושאנחנו ביחד שאנחנו נשמה אחת גדולה כן ותודה רבה שבאת אבל שמדינת ישראל תישאר ר ותסגסק. אמן.