הרבנית חגית שירה בשיחה מתרפקת עם הרבנית שרה טולדנו, סמוך לשולחנו של מרן

ואני שמחה להזמין לכאן את הרבנית שרה תולדנו בתו של מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה בכבוד אז ברוך השם נמצאת איתי כאן הרבנית צרתול לדנו אנחנו כאן יושבות ממש ככה על השולחן של מרן הרבנית מה שלומך

כל הפתקים האלה שיש כאן על השולחן לא יודעת אם אתם רואות את זה זה הכל כתבי היד שלו מישהו היה ילד יש כאן דברים שהוא בגיל תשע שהוא צייר ועשה שער וקישט ואמרת היא תמיד היה אומר לילדים שלי תכתבו תכתבו מי שם היו פיצים תכתבו תכתבו אני התקניתי לילד מחברת וישב וכתב ובא לסבא ומראה לו כל פעם מחדש

איזה זכות גדולה א הרבנית אנחנו רוצות לדבר על מרן ולחבר את ה את ה דווקא להתחבר דווקא לתקופה הזאתי

כן

המאוד מאוד לא פשוטה

בהחלט א מלחמה יש הרבה א חיילים שנלחמים יש הרבה נפגעים לא עלינו ובעיקר פחד

מה הרב היה אה עושה בזמנים שכאלה

קודם כל היה אומר לנו לא לפחד היה מ כל הזמן אומר מה את מפחדת השם גדול השם יעזור פעם היה מלחמת המפרט ואתם יודעות מלחמת המפרט אתה לא תטבלת כולכם לא יודעות אני בגילי המבוגר חוויתי את זה כשהיו לי שישה ילדים קטנטנים

אה כבר וואו

ונתנו לנו כל מיני מסכות להלביש על הילדים וכל זה היה צריך להיות בצורה מאוד מהירה חששו מטילים כימיים שהיא רק תשלח עלינו אז היו צריכים להלביש לילדים כל מיני להכניס ילדים לממדים קטנים כאלה את התינוקים והיה לי מאוד מאוד קשה והחלטתי שאני הולכת לאבא קצת לקבל ממנו עידוד וכשהגעתי בדיוק היה זקה אני הייתי היסטרית הילדים היו לבד בבית קשרתי הביתה והתחלתי לצעוק בטלפון תיכנסו לחדר תיכנסו לחדר תסגרו את הדלת ממש הייתי

כל החדר היה עם פלסטיקים עם פלסטרים פלסטרים ואקונומיקה מתחת לדלת סמרטות עם אקונומיקה שהיה מאוד מריח ומאוד הרגשה מאוד לא נעימה מה ומאוד קשה. ואז כשהוא ראה שאני כל כך לחוצה, שאני צועקת לילדים, תיכנסו לחדר, תיכנסו לחדר, תסגרו את הדלת. אז הוא בא אליי, תפס לי את שני הידיים והוא אמר לי, "סרה, אל תפחדי, לא יהיה שום דבר. בעזרת השם את תראי, הקדוש ברוך הוא יהרוג אותו, הוא ימות כמו המן." זה היה ככה בימי של שבט, כל המלחמה הזאת. והוא אמר לי, "תראי, בפורים האיש הזה ימות כמו המן הרשע.

באמת, בנות יקרות, כמה כמה ימים לפני פורים, המלחמה נגמרה. פשוט אני בא,

אני בא ואמר לי, אל תפחדי, לא יקרה כלום. תראי, אני אומר לי, תראי אני, אני לא לובש אפילו את המסכה, תלמדי ממני כבר די, לא יהיה קר כלום. הוא כבר מפוחד, הוא כבר יושב בבונקר שלו, מתחת לאדמה, אין לך מה לפחד. היה תמיד מרגיע אותנו, מאוד מרגיע אותנו יחד עם

כן אבל יחד עם זה הוא היה מתפלל הרבה על עם ישראל שעם ישראל לא יחווה שום צער ואני זוכרת אותו יושב ושר לעצמו שומר ישראל ישראל שמו שארית ישראל בעל יובד ישראל האומרים שמה ישראל כל הזמן היה שר את השיר הזה ממי מלחמות זוכרת את התקופה שלי מלחמת ששת הימים שגם הייתה מלחמה מאוד מאוד מפחידה וקשה כי כל העמים בעצם נלחמו בנו ו גם ירדן גם מצרים א כל הכל כל העמים ו הם אמרו שהם יחלו את עם ישראל זה היה הפתגמים שלהם והשירים שלהם שהם גו והכלו את עם ישראל והיה תחושה של פחד נוראה גם לא היה לנו את כלי הנשק שיש לנו היום ואת כל ה ה

ישתבח שמו שזה בפל היה לנו ניסים, היה לנו רק ניסים. זה היה יום אחרי היום של ניסים וניסים ונפנים. כמה מה שאני זוכרת שאבא היה המון המון במקלט מתפלל ובוכה על עם ישראל והוא והרב בן ציון אבא לשאול אנחנו היינו שכנים הוא הרב בן ציון היו עושים חברותות ויושבים ולומדים וכל בום שהיה כל הבניין היה רועד אנחנו גרנו ממש בגבול וראינו בחלון על על הזכוכית של החלון ראינו מטוסי קרב נלחמים של ישראל ושל סוריה כל מיני דברים שראינו והיינו חווינו את זה בצורה מאוד קשה, בפחד מאוד גדול והרב היה הולך ללמוד תורה ואמא שלי הייתה צועקת איפה הוא למד הוא למד בבית כנסת ליד מקום פרוץ ול עם מלא חלונות והיא מאוד מאוד פחדה היא הייתה

צועקת על כל בום הרב עובדיה הרב עובדיה והוא היה אומר לה אל תפחדי אני לומד תורה בשביל עם ישראל ככה הוא היה אומר לה כל הזמן אני והרב בן ציון לומדים תורה בשביל עם ישראל. אז באמת א פה אני אומרת יש לנו תלמידי חכמים שיושבים ולומדים בשביל עם ישראל, שלומדים בשביל ה כל החיילים שלומדים תורה וזה העיקר. עם ישראל לומד תורה. זה עם ישראל שהשם שומר אותו. זה עם ישראל שהשם מגן עליו. זה ראינו את זה לאורך כל הדורות וגם כבר אז ראינו את זה. איך שאבא ישב הייתי ילדה קטנה וזה הזיכרון שלי אני זוכרת איך הוא ישב ולמד עם הרב בן ציון ולמד ולמד ולמד והוא אמר לאמא שלי כל הזמן אני שומע בתורה שלי על עם ישראל אז בנות יקרות באמת

תדעו לכם שהתורה היא מגינה והיא מצילה והיא כשתלמידי חכמים יושבים ולומדים עלינו אין לנו מה ללמוד אין לנו מה לדאוג אנחנו לא צריכות לדאוג כי המלאכה נעשת בידי אחרים אנחנו מה שאנחנו צריכות לעשות זה להשתדל לקיים את התורה, לקיים את המצוות, להתקדם הלאה. לא להישאר כל הזמן במקום אחד, אלא לטפס. לקבל על עצמנו קבלות, לקבל על עצמנו משימות לעלות מעלה מעלה, לא לשבת במקום אחד ולהגיד אני לא יכולה לעזור, אני במלחמה לא יכולה לעזור. את יכולה לעזור. יש לך המון המון כלים לתת למי? לחיילים. על ידי שאת מתפללת. כל תפילה תרגישי שבתפילה שלך את מצילה חייל וככה תרגישי ובאמת זה כך כל תפילה כל תהילים כל פרק הוא שמירה והגנה

חזקה מאוד יש פרקי תהילים שברשי התיבות שלהם ובחיבור של האותיות ביניהם יש כל מיני שמות של הקדוש ברוך הוא שמות של שמירה והגנה אנחנו בעיני הבשר שלנו לא יודעות את כל הדברים האלה דוד המלך שהוא כתב את הפסוקים את הפרקים הוא הוא לא כתב אותם סתם, הוא כתב אותם במחשבה וב שזה יעזור לנו לימים שלנו. הוא קיבל נבואה בימים ההם הוא קיבל נבואה מה הוא יכתוב כדי לעזור לעם ישראל בתקופה הקשה הזאת וכל מה שהוא כתב זה בשבילנו של היום שלנו היום. אז כשאת אומרת פרק תהילים זה הגנה על חייל, זה הגנה על כל עם ישראל לכן תרבי בתפילות, תרבי בתהילים קשה, יש ילדים בבית, את לא כל כך ארוחה, לא כל כך מסתדרת, אז בסדר, יש בזמן שהם

הולכים לישון יש זמנים שאת כן יכולה תנצלי את זה. אני זוכרת שהייתי רואה את אמא שלי עומדת ומתפללת בשעה 2 בלילה והייתי אומרת לאמא כאילו את כזאת צדיקה מקבלת אנשים לאבא מזכירה של אבא הכל עשה הכל בבית הכל דופק אז כאילו תוותרי על תפילה מה יקרה הייתה אומן פותחת עליי זוג עיניים מסתכלת עליי ואומרת לי בשביל מי אני מתפללת בשביל הקדוש ברוך הוא בשבילי כל מה שאני אומרת בתפילה זה בשבילי אני מבקשת חוכמה מה בינה ודעת? אני מבקשת הגנה, אני מבקשת שמירה, אני מבקשת את כל הברכות שהשם נותן לנו בתפילות. כמה ברכות הוא מרעיף עלינו בתפילות. כמה אנחנו צריכים להודות לו, כמה אנחנו צריכים להשתחוות לפניו על כל מה שהוא נתן לנו,

כל מה שהוא נותן לנו עד עצם היום הזה, על השמירה הנפלאה ש הקדוש ברוך הוא אלינו. אז באמת זה היה לכל אורך כל המלחמות שראיתי באמת את הימה. לא משהו מספר התהילים. הכלים בכיור יכולים לחכות עכשיו מה שדרחוף זה להציל את עם ישראל אז באמת גם את זה את צריכה לעשות גם עם זה אל תניח הייתי ידך תשי כלים בזמן שאת שוטפת כלים תגידי פרק תהילים לא קרה כלום

כשאת הולכת

כשאת הולכת לתחנה את יושבת בתחנה תגידי פרק תהילים תגידי כמה פרקי תהילים כן

כן

הרבנית אני רוצה כמה סיפורים

בבקשה

סיפורים ככה טובים אבל לפני כן א לאחרונה ברוך השם זכינו א להתבשר במינוי המאוד מאוד מיוחד של של הרב דוד יוסף ליאל הראשון לציון א

אח יקר מאוד ואני בטוחה ואין לי ספק שהוא יעשה את התפקיד שלו על הצד הכי נפלא שיכול להיות

זה מאוד רגש אותנו

הוא אדם מאוד חם ורגיש ומלא חוכמה ומלא תורה וכן יהיה לנו א עידן טוב כמו שהיה בעידן הקודם עם אחי הרב יצחק כן הרב יצחק יוסף

כן ברוך השם יהיה משכיות אני בטוחה עם הספק שאבא שלי מאוד שמח בשמיים את אמרת היום שאת את בטוחה שהוא אה

הוזיז את כולם הוזיז הוזיז את כולם

איזה יופי טוב זה תראי זה זה המקום הזה הוא ממשיך אור לעם ישראל אין ספק אז עכשיו הרבנית אנחנו ככה א רוצות סיפורים כל מיני סיפורים כאלה ככה ש שאת ראית בבית של אבא שחווית סיפורים שוואי אני מרגישה ממש גם אני בתוך סליחה שאני אומרת את זה אבל גם אני מרגישה בבית של אבא

כן את עכשיו בבית של אבא

ממש איזה תחושה יש

עכשיו את כאן כאן ליד אבא כאן ליד ה

הם לא רואות את התמונה אנחנו תכף נצלם לכם את החדר ככה עם קצת מוזיקה טובה א סיפורים הרבנית אני רוצה להתרפק איתך עלה

כן אז קודם כל נתחיל עם התורה שבעצם א הוא היה איש של תורה מחוץ מזה שהוא היה הרב ראשי לישראל וכל התפקידים וכל ה אז זה הדבר העיקרי בעצם ברב עובדיה יוסיף זה היה התורה ולאורך כל הדרך ומהיום שהוא היה ילד, מהיום שהוא היה ילד הוא היה איש תורה וכשהוא היה ילד הוא חובר את כל החיבורים האלה כמו שאמרתי א האהבה שלו לתורה כבר הייתה אז שהוא היה ילד קטן אני לא יודעת אם אתן מכירות את הסיפור על הרעידת אדמה

שהייתה כשהוא היה ילד בן שש

נכון

הוא היה בבית כנסת שושנים לדוד בבוחרים שכונת הבוחרים

וקיבל בדיוק באותו יום א חומש מאבא שלו מתנה. אבא שלו הבטיח לו שאם הוא יהיה ילד טוב אז הוא יתן לו מתנה חומש. וזה אז זה לא היה כמו היום שילד רגיל לקבל מתנות כאלה של ספרים וזה. אז כל ספר שקיבלו זה היה באמת משהו מיוחד. הוא לקח את החומש איתו לבית הכנסת ואחרי תפילת ערבית הוא נשאר לשבת שם בבית הכנסת וקרע ובדיוק הייתה רעידת אדמה. כל בני כל האנשים כבר יצאו מבית הכנסת. הוא היה לבד. ובקומה השנייה היה רב אה לא זוכרת את שמו. היה רב אחד שהוא ישב ולמד שם תורה. הוא לכל הצעקות של הרב הזה כולם נכנסו והצילו את הרב הורידו אותו למטה. ביניהם שמעו כאילו מרחוק בחיות של ילד. אז אמרו שכמובן יש שם איזה ילד וצריכים להציל

אותו. ובין הקרשים בין האבנים חפרו וחפו עד שהגיעו אליו ואמרו לו נתנו לה יד בוא בוא בוא והוא לא רצה לבוא לא רצה הוא אמר החומש נאבד לי החומש הוא חפר בידיים בבוץ מסביב ואמרו לו זה מסוכן כל רגע יכול ליפול עליך איזה קרש שיקרה לך משהו בוא מהר תן לנו יד ובוא והוא בחורה הוא יצא החוצה והוא עמד ומרר בבכי החומש החומש נמצא בפנים אני לא מצאתי את החומש והוא לא נרגע עד שהרב הבטיח לו שהוא יתן לו חומש חדש. וואי איזה

אז מי הילד מכתנות זה היה אהבת תורה שאפשר לתאר א אחותו בשבעה על אבא זה אחותו סיפרה לנו שכשהוא היה כבר ממש ילד קטן והיה יושב וקורא גמרא ילד נרדם עם הגמרא ואמא שלו לא הייתה הולכת לישון הייתה מחכה עד שהוא ירדם הייתה באה הוא נרדם כשהספר לא ייפול ספר קדוש היתה באה מרימה את הספר מנשקת שמה לידו סגור סגור מחבה את האור ויוצאת מהחדר וכך היא הייתה מחכה לפעמים עד שתיים שלוש בנות בוקר איזה אמא והיא לא מפריע לו היא הייתה אומרת לו עכשיו לישון זהו מכבה את האור נתנה לו ללמוד כי ידעה שהוא ילד חרוץ שזה לא יפריע לו מחר בבוקר לקום שהיה תמיד קם ראשון הוא היה הולך שעה ברגל בנות אתם שומעות שעה ברגל הוא היה הולך כדי

להגיע לתלמוד תורה שלו מהבית שלו תלמוד תורה מהבית שלו שלו לישיבה אחר כך היה הולך ברגל והיו נותנים לו פרוטות לנסוע באוטובוס היה שומר אותם יום אחד מרוב כובד כובד המגירה שהוא שבר שמר כסף שמר כסף שמר כסף כדי לקנות מה לקנות ספרים המגירה מהרוב הכובץ שלה היא נפלה וכל המטבעות התפזרו ואבא שלו שמע את הבום ונכנס לחדר והוא רואה את כל המטבעות והוא שואל אותו עובדיה מה זה אז הוא אומר לו אני אספתי כסף אני רוצה לקנות ספרים אני רוצה לקנות ספרים. אתם מבינות? במקום לנסוע באוטובוס היה הולך ברגל ואוסף את הכסף כדי לקנות ספרים. כבר אז כבר גיל קטן מאוד.

וכל ה מה שמספרים לנו למשל שהיה פעם טיול בכיתה וכל הילדים מתרגשים ומתכוננים והוא בא לכיתה כרגיל ויושב ללמוד. אז אומרים לו מה אתה לא בא לטיול? אז הוא אמר לא אני לא בא לטיול. אני רוצה ללמוד. הרי איזה שכל יש לך. נראה את הים, נראה פה, נראה שם. ומנסים להפציר בו שיבוא כל אחד תורם לו אני אביא לך מים, אני אביא לך זה, אני אביא לך זה, רק תבוא איתנו. אומר, לא, לא, אני נשאר פה, אני לומד. בש בערב כשהם חזרו מהטיול, נרגשים, סוערים, כל הילדים חזרו לכה, אז הם רואים אותו יושב באותה תנוחה ולומד. אז הם התחילו לו ליצור. איזה טיפש, אתה לא יודע מה הפסדת. היינו פה והיינו שם טערים לו והוא אומר אני טיפש תראו מה הספקתי

אומר להם הספקתי 100 דפים בזמן הזה שאתם הלכתם לטייל 100 דפים ובכמה אני הספקתי אז א מישהו היה ילד זה היה לו טבוע בתוך במקום לצאת עם הילדים לשחק בחוץ במקום הזה הוא היה יושב כל הזמן ולומד ולומד בלי הפסקה ואני אספר סיפור קצת יותר מרחוק סיפור א של עכשיו של ימים האלה שלפני כמה שנים שלפני שהוא נפטר. הסיפור הראשון הוא שלנו לא היה שפוט בבית כאשר א אני הייתי ילדה נערה התחתנתי בדיוק אז לא היה שפות. אמא הייתה מאוד אישה צנועה, היא לא השקיעה בכלל באבנים, היא השקיעה בספרים של הרב, השקיע בתורה, השקיע בלימוד, השקיע בדברים האלה, השקיע ברב, אבל כל היופי והחיצוני לא דיבר אליה ויום אחד דפקו לה בדלת והכניסו לה ספות

כאלה יפות, ורודות, מכתיפה ושמו לה את זה, סידרו לה את זה יפה ככה בסלון והיא שאלה ממי זה מה זה אז אז אמרו לה נותנים מתנה מהמדינה לרב נו לו מתנה מה מהרבנות כשהוא היה רב ראשי לישראל לרב ראשי לתל אביב טוב אבא מגיע והוא רואה את הספות שואל את אמא מה זה מה זה השפות האלה ואמא אומרת לו באו נכון יפה הביאו לנו מתנה ואבא אומר לה תתני את זה לשרה בדיוק עכשיו שרה התחתנה תתני לה את זה אז היא אומרת לו למה הרב הוא אומר לה תראי עכשיו יבוא ראש הממשלה ישב יהיה לו נוח ישב על הספה לא יוצא לקום ואני הזמן שלי דוחק אני רוצה ללמוד תורה רק שיקומו מהר וילכו לכן אני לא רוצה את הספות תתני אותם למישהו אחר היא שכנע אותו

ודברים מילים טובות שיחשיר את זה אבל צורת המחשבה של הבן אדם שהיופי לא שיחק לו בכלל היה לו רכב מאוד מאוד מפואר ויום אחד הוא נסע הבן שלי, האח שלי הרב דוד לקח אותו לאיזה שיעור והרב דוד אמר לו, אומר לו, איזה רכב טוב. אבא אומר לרב דוד, איזה רכב טוב יש לך נוסע חלק, ברוך השם. ואז הרב דוד אומר לו, אבא, אתה יודע הרכב שלי זה כמו 20 רכבים שלך. הרכב שלך מאוד מאוד יקר יחסית לרכב שלי. אז אבא אומר לו, מה? הוא לא אמין. מה? הרכב שלי עולה כל כך הרבה כסף. הוא לא הסכים לנסוע בו יותר. הוא ביקש שמכרו את הרכב. הוא אמר, "תקנו אוטו כמו של דוד. מספיק לי אותו כמו של הרב דוד."

איזה דבר. איזה דבר.

זה לא כל הסיק אותו האושר וכל הדברים האלה החיצוניים. הסיק אותו התורה ורק התורה ולגדול בתורה. ובאמת ההורים שלי חיו חיי עוני, חיי צער, לא היה להם כסף. הם גרו בחדר אחד 10עשה ילדים. אמא שלי היא לא היכלה, התינוק היה בוכה והיא הייתה רוצה להעניק אותו ולא היה לה איפה. היו באים אנשים לרב לשאול שאלות בהלכה וכבר אז הוא היה רב מפורסם. מה היא תעשה? איפה היא תנק את הילד? הייתה נכנסת מתחת לשולחן, המפה הייתה מסתירה אותה מסביב ושם היא הייתה מניקה את התינוק. היה א ציפות. אבל אנחנו הילדים לא הרגשנו א משהו לא טוב, משהו לא בסדר. הרגשנו שאנחנו ברא מזל וכל הזמן אם הייתה אומרת לנו שקט אבא לומן תדברו בשקט אבא לומ וזה

מה שאנחנו עשינו אנחנו מדברים בלחש היינו מתלחשות היינו משחקות עם הבובות ומתלחשות אני זוכרת את עצמי מי ילדה קטנטונת כל הזמן מתלחשת לא מדברים בקול בבית שלנו לא דיברו בקול כל הזמן דיברו בשקט כי אבא לומד כי אבא נח הכל היה סביע אבא כל המהלך של הבית היה סביב אבא וסביב התורה שלו, סביב הלימוד שלו. ואני יכולה להגיד לכם שאנחנו הערכנו כל כך את אבא והיינו רוצות לשמח אותו. כל חיוך שלו שווה את ליבנו. היינו רוצות רק שהוא ישמח. היינו עשות לו ארוחת ערב. כל אחד חותך. אם הייתה משגיחה כמובן כי היינו קטנים עוד. כל אחד עושה משהו. זה חותך עגבניות, זה חותך גזר. כל אחד גוזר, חותך משהו, עושים לו סלט. היינו כותבים לו

פתק לאבא בהכרה בהוכרה היינו כותבים בכף הוא היה צוחק עלינו מה בכף כותבים הוכרה ורצינו לשמח אותו וזאת הסיבה גם שבלימודים השקענו כי כשהוא היה רואה את הטוב מאוד הוא היה זורח הוא היה מסתכל ב בתעודה קודם כל על ההליכות לראות אם אנחנו ילדים טובים אנחנו מקשיבים אנחנו מסודרים כל הדברים האלה היו היו הדבר הראשון שהיה חשוב לו אחר כך תורה נביאים ואחר כך חשבון ואלגברה וזה לא כל כך עניין אותו היה אח מסתכל על הציון וכן אומר למה ככה ולמה ככה אבל העיקר אצלו זה היה התורה נביאים כתובים כל הדברים האלה שלמדנו והעריך את זה והלה את זה על נס הראה לנו מה הכי חשוב וגם באמת בנות יקרות אנחנו ההורים אנחנו בעצם מחנכים דור,

דור הבא ודור הבא הוא בעצם מחכה אותנו. מה שאנחנו עושים בעצם הילדים עושים והיא מתאמירת שמיים. היא מתא אמא שיושבת ומתפללת ואומרת תהילים ולפעמים מברכת בקל. לא לפעמים לברך בקל הסטיפר אומר שזה סגולה לילדים בריאים. מי שמברכת בקל סגולה לילדים בריאים. אז באמת מברכת בקל ואמא שלנו כך הייתה מברכת הייתה מושכת את המילים איך היא הייתה מברכת אות עברה עברה לאט לאט בסבלנות איך היא הייתה מתפללת איך הייתה אומרת טילים היא הייתה שרה הייתה שרה הרבה פעמים שהייתה נתקלת נגיד שעה עיניי אלה הרים היא הייתה שרה אתה שרה את המילים וזה מה שהילדים שלנו בעצם רואים ועושים

אני זוכרת שאחד הילדים שלי ניגש לרב הוא רואה את המתיקות הזאת שלו איך הוא לומד ואיזה אהבה ואיזה חשק ואיזה שמחה אז הוא אמר לו סבא סבא תברך אותי שגם לי יהיה מתיקות בתורה הוא היה ילד קטן ילד בן תשע הוא אומר סבא תברך אותי שגם לי יהיה כמוך מתיקות בתורה אבא שלי חייך אמר לו אה הה מתיקות בתורה או כן אברך אותך ברך אותו שיהיה לו מתיקות בתורה אחרי כמה ימים הוא בא הביתה כל כך נרגש אומר לי אמא תדעי לך היום הרב אמר לי שאני זכיתי לכוון לדעת גדולים. אני זכיתי לשאול שאלה שכתוב בגמרא שגדולים שאלו אותה. הוא כבר הרגיש שהברכה של הרב עזרה לו. אז זה הדוגמה שהילדים ראו. הדוגמה שהילדים חוו סבא. תלמיד חכם גדול. זה לא

סבא עשיר. סבא שיש לו הרבה כסף. מה פתאום? זה לא מה שהזיז להם. הזיז להם את הסבא הלומד, את הדמות הזאת הרבנית שיושבת כל היום, ספרונה על ספריה. וכאן השולחן הזה היה מלא מלא ספרים ועוד ספר ועוד ספר והוא מוציא והוא מעיין והוא פותח והיה לו א סיעתא דשמיא מאוד גדולה שבכל ספר שהוא פתח היה נפתח לו בדיוק בנושא שהוא כתב. בנושא שהוא כתב. זה היה ניסים, פשוט ניסים שהלכו כאן בשולחן הזה. והיה כותב וכותב וכותב ביום אחד היה לו פגישה עם ביבי נתניהו וביבי קצת אחר והרב מסתכל על השרון וצריך לבוא ב-10 10 ו10 אומר לאחי תשמע משה אני מצטער אני רוצה ללמוד מה כמה זמן אני אחכה לבן אדם אני אלמד אתם תבואו תראו תגידו לי שהוא בא

אומר לו אבא אתה שוקע בתורה אתה לא מרגיש חבל אבל הוא אמר לא אני חבל לי על הזמן אני יושב ללמוד הוא לא שמע לאף אחד פשוט פתח את הדפים התחיל לכתוב התחיל לקרוא פה מוציא ספר שם זה יושב וכותב וכותב וביבי הנחמד הגיע עם כל השרים שלו עם כל חברי פמליה והם נכנסים ואחי רץ לפניהם ודופק לאבא על הכתף אבא אבא אבא אבא הם הגיעו הם הגיעו אבל איפה אבא אבא בתוך הביה ואבא שמה בפנים א בתוך כל ה התורה הקדושה והוא לא שומע והוא עוד פעם מנבא אבא אבא ביבי הגיע וביבי בדיוק נכנס אז הוא אומר לאחי עזוב אותו עזוב אותו עוד מעט הוא ירים עיניים והוא יראה אותנו והם עומדים כולם שתאים בתממה מוחלטת מסתכלים על הרב והרב לא מנגיש כלום

לא מרגיש שאף אחד מבייד בו מסתכל בו הוא פשוט עסוק בלכתוב 10 דקות ממות הוא כותב כותב היד רצה ומסתכלים המומים לא מאמינים למראה עיניהם. עד אשר הרב הרים את עיניו והוא ראה אותו. לא, למה לא אמרו לי? למה לא אמרו לי? כן, כן, תשב, תשב, בכבוד, בכבוד. אז א כן, הזמן שלו זה היה ערך עליון. הוא ניצל כל דקה. זוכרת שבשנים האחרונות שלו היה אומר לי, אני צריך להספיק, אני צריך להספיק. לא תפריעו לי, אני צריך להספיק, אני צריך להספיק. כאילו מה הייתי אומרת, אבא, מה אתה צריך להספיק? מה? מה? אני יודעת שהוא רוצה לכתוב עוד ספרים ועוד ספרים לעם ישראל, אבל זה היה נאמר בצורה כזאת שהיא קצת הפחידה אותי, שקצת הכינה אותי אולי

שיבוא יום ואבא לא יהיה איתנו. זה ממש הייתה לי הרגשה כזאת רעה וקשה. הייתי אומרת, מה מה הוא צריך להספיק? מה הוא צריך להספיק? באמת הוא כל הזמן רצה לכתוב עוד ספר ועוד ספר. הוא שמע שרבי חיים פלצ'י כתב 76 ספרים. הוא רצה גם רצה גם רצה וכתב וכתב וכתב. חוץ מזה שהייתה לו צבא של אמא שלי, אמא שלי ב50 שנה של הנישואים, קודם כל הרב והרבנית התחתנו בזמן שהיה עוצר, היה עוצר, היה להם חתונה מאוד קצרה ומיד מיד בש כבר בערב הכל סגור, היו צריכים למהר לחזור הביתה ואמא שלי הרגישה איזה תחושה של פספוס, כאילו לא הייתה לה מספיק חתונה, לא היה לה מספיק זמן לשמוח וליהנות וכל הזמן אבא שלי היה מבטיח לה שהוא יפצ צא אותה על זה

ובאמת ב-50 שנה זה היה בשושו היא לא ידעה הכינו לה דיבר עם כולם שהכינו והכינו והזמין ק קטרינג מפואר ועשו מעניב היא אפילו לא ידעה ומגיעה וכמו כלה יולית גיסתי עשתה לה עוגה שלוש קומות עם פרחים מזהב היה פשוט אווירה מלכותית לבשנו בגדי מחצלות לבשנו כולנו הרגשנו שאנחנו באים עוד פעם לחתונה של אמא ואבא שלי פונה אל אמא שלי ואומר לה, "רבנית, מה בקשתך ותעס?" והיא אומרת לו, "אני רוצה, תנחשו מה מה היא רצתה? היא רצתה כסף, יהלומים, בגדים, בית יפה. מה היא רצתה? מה היא ביקשה? היא עשתה עם היד ככה, 50 ספרים. 50 ספרים אני רוצה שתכתוב." זה מה שהיא רצתה. רצתה שהוא יכתוב עוד ספר ועוד ספר. ו נתנה לו את כל האפשרות לזה.

אומר אומר ה שזה לא יפריע לנו כל הזמן סליחה הרבנית סליחה אומר ה ברח לי טוב אז נמשיך הלאה באמת היה כל כך א א ערך לתורה ולא לדברים האחרים ואבא שלי תמיד היה אומר אם אישה הייתה יודעת כמה כסף תרוויח כמה כסף של יהלומים שהיא תרוויח בעולם הבא על כל לימוד ולימוד תורה של בעלה היא הייתה לוקחת מטה והייתה מגרשת אותו הייתה אומרת לו לך ללמוד לך ללמוד עם המטה בנות יקרות אפילו במילים טובות אפילו ב במילים יפות שלחי את בעלך ללמוד תורה התורה היא זאת שמחיה את בעליה והתורה היא דרך מלשון הוראה תורה הוראה היא דרך חיים להראות לנו מה מותר ומה אסור מה כדאי ומה לא כדאי? מה את כל החיים הכי יפים בעולם נותנת לך התורה.

וראינו את זה באמת וחשנו את זה באמת על בשרנו. דבר קטן שאני רוצה להגיד שאל תחשבו שבגלל שהוא היה הרב הראשי אז איזה כיף לי ואיזה נהדר לי גם היה לי קושי. הקושי היה לנו לכל הבנות בעצם שהוא לא היה הרבה בבית. הוא היה אוהב לזכות את הרבים וכמעט כל ערב היה יוצא לשיעורים. לפעמים עד ארבע חמש לפנות בוקר היה יוצא למסור שיעורים ולא חווינו אבא בבית והרבה פעמים הייתי צריכה פתק או הייתי צריכה משהו ואבא לא היה לא היה בנמצא והוא היה מפצא אותנו בליל שבת ליל שבת זה היה הזמן שהיה לוקח אותנו יודע שהחסרנו בשבוע וממלא אותנו בשבת מלמד אותנו א קודם כל שתי דינים כל שבת ואחר כך ככה מספר לנו סיפורים ומשלים ושר השירה אצלנו

תפסה המון מקום בבית א תדעו לכם לילדים זה מאוד מאוד חשוב בית שמח בית שאין בו הנחה אין בו צער על אף כל מה שקורה איתנו צריך להביא לילדים שמחה להראות להם שאנחנו פותחות בהשם הקדוש ברוך הוא זה שבעצם מוליך את הדברים והכל לטובתנו כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה הכל לטוב טובה. הנה עוד אותו יבוא משיח בן דוד יגעל את כולנו. אנחנו צריכים להראות לילדים שכל זה את רמת הביטחון לעלות להם רמת הביטחון בהשם שהקדוש ברוך הוא כל יכול הקדוש ברוך הוא יכול לשמור עלינו להגן עלינו ולא צריך לפחד מכלום כל הזמן תגידו את זה לילדים כל הזמן תעשו בית שמח בית עם שירים בית עם ריקודים אבא שלי היה רוקד איתנו ביום שישי אמא הייתה רוקדת

איתנו ביום שישי הם היו הם היו שמחים שהיה מגיע יום שישי אבא שלי יושב ולומד ומנגן כל הזמן, שר מנגן כל הזמן אני הייתי נרדמת לכל הניגון שלו בעצם החוויה החוויות האלה שחוויתי מהלימוד שלו זה הנגינות האלה המנגינות האלה שהוא היה שר כל הזמן איתנו היה שיר אחד במיוחד שהוא האב שאפילו אם שרו אותו ברדיו היינו קוראים לו אבא אבא אבא עגלה עם סוסה עגלה עם סוסה והיה עוצר ובא להקשיב לשיר ואז הוא עושה טוב צוחק ובא וממשיך צריך ללמוד אחר כך הייתי שומעת אותו מנגן את המנגינה של הגלייסוסה כן מנגינה מאוד מאוד יש

הרבנית סיפור מאוד יפה ש ש שהוא לא ראה טוב הוא הלך לציון של

כן הוא הלך לציון של כן ואמר לו אני אפיץ את התורה שלך אם אתה של א

ספרי לנו של הרב יוסף קרו

יוסף קרו כן אמ הייתה תקופה שהרב בעין אחת לא ראה בכלל בעין השנייה היה לו קטרק והיה רואה כפול והיה מתענה ואז לא היה את ה את הלייזר שהיום עושים והכל מסתדר והוא מאוד מאוד סבל והוא רצה ללמוד והיה לו קשה מאוד תה לי אחות בשם יש לי אחות בשם לאה חמודה שהיא קטנה ממני בשנתיים והיא גאון גאון אבא שלי תמיד היה אומר חבל שהיא לא בן תמיד היה מצטער שהיא לא בן גאון פשוט גאון והיה מבקש ממנה שתלמד איתו גמרא והיא הייתה יושבת וקורה לו את הגמרא והיה מקש תקשיב וה מתקן אותה הוא זכר את הכל בעל פה היה מתקן אותה והייתה קוראת לו והוא היה ככה מתקן אותה ולומד ולומד ולומד ואתה אומרת לו אבא יש לי את הלימודים שלי מחר יש לי

מבחן אבא והיה אומר לה אין דבר עוד קצת עוד קצת לה עוד קצת עוד קצת וככה הוא היה יושב ולומד איתה וראה שזה אין לה עסק הוא רוצה ללמוד תורה והוא לא יכול הוא הלך ל לציון נסע לטבריה מנסה לציון של רב קרו לא בצבת צפת

בצפת כן נכון והוא היה כמה ימים באיזה נתנו לו איזה דירה שם

והיה הולך לקבר היה יושב בקבר מתחנן ובוכה והוא הבטיח כל הזמן אם אני אהיה בריא בעיניים אני מבטיח לך אני אפיץ את התורה שלך אני אפיץ את התורה שלך בבקשה תעזור לי באמת אחרי כמה ימים הוא חזר הביתה והנה הוא רואה שהוא ברוך השם יכול ללמוד יכול יכול לקרוא כן ממש עשה לו לייזר כן כן ברוך השם כן היה לו הרבה ניסים אני אני זוכרת אבא שלמוד ניסים לימוד אכזבות למוד צער עם כל המפלגה היה לו המון צער מהמפלגה והיה לו יחד עם זה גם המון שמחות מהמפלגה שהוא הצליח עוד בית ספר לבנות ועוד בית ספר להביא א להביא כסף לעוד בית ספר לבנות עוד בית ספר ועוד מקווה ועוד כל הדברים האלה מוצים שמחו אותו ואחנו שותפים גם לשמחות וגם לעצב

ואני רוצה לספר סיפור שימחיש לכם מה זה שמחה של בן אדם שנתנו לו עוד כיתות לימוד היה בתקופה שבג שוחט היה שר החינוך והרב הזמין אותו אליו רוצה לדבר איתו ואבא היה מאוד מאוד חולה היה לו כאבים מאוד מאוד גדולים ב בראות כן זה כן הוא היה תופס את הצד כל הזמן ונענק מכאבים והראות שלו היו מלאות מים והוא היה צריך להתאשפז ללכת לבית חולים אבל הוא לא הסכים לוותר הוא מחכה לבגע שרקשה חד שיבוא והאדם מגיע השר מגיע והרב מבקש ממנו עוד כיתות עוד כיתות לימוד בתי ספר והוא אומר אין אין לי אפשרות אין תקציב אין ככה ואין ככה והרב מתחנן מחנן בקולו ומתחנן ומתחנן ואז הוא פתאום פתום צועק איגע שחת שואל מה קורה למה הוא צועק אי הסבירו לו שהוא צריך להתשפז הוא מחקח חיקה רק לך לדבר איתך על הכיתות כמה הדבר הזה היה חשוב לו

וואו וואו

ו א הוא כבר כבר נברל הוא ראה את הרב כל כך סובל אז הוא אמר טוב טוב מה שהרב רוצה מה שהרב רוצה וככה הרב השיג עוד ועוד ועוד דברים ואיך שהבן אדם יצא הרב התפטל מכאבים והתעלף פשוט נפל על הרצפה והתעלף והמינו מהיר אמבולנס שלקחו אותו לבית חולים הוא היה מושפז א הוציאו לו את המים מהרואות באיזה דרך מאוד קשה אז אבל אני רוצה להראות לכם כמה היה חשוב לו והוא תמיד אמר לנו אני לא נהניתי מהמפלגה באצבע הקטנה שלי אני מעיד עליי שמיים וארץ לא נהניתי מהמפלגה באצבע הקטנה שלי הכל לשם שמיים הכל בשביל שיהיה עוד כיתת לימוד עוד עוד בית ספר, עוד מקווה, עוד דבר קדוש, עוד דברים טובים לעם ישראל. זה מה שהיה אכפת לו וזה מה שהוא רצה.

הרבנית, אני רוצה א שנסיים בגעגועים הפרטיים שלך. אנחנו כבר 11. קודם כל אני רוצה לסיים רק בדבר קטן שכתוב בתורה בפרשת ויגש, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי למחיה השם שלחני אליכם. למחיה אותי כל הספרים של הרב לביית חן מ א מאור ישראל חזון עובדיה י יחבי דעת הלכות עולם הליכות עולם

וואי

ובאמת הקדוש ברוך הוא שלח את הרב עובדיה כאן למחיה לעם ישראל

וואו

למחיה גימטריה 93

והרב נפטר בגיל 93 ווא איזה מרגש. כמה ספרים הוא כתב?

כתב אה 54 ספרים ועוד היד נטויה.

זאת אומרת יש מלא כתבי יד שהם כותבים אותם והם אורכים אותם.

אני אני ממש התרגשתי מהשיחה הזו. אני שתדעי לך. אני ממש עם אפשר להגיד א כמעט דמעות ואני רוצה 11 שנה. 11 שנה בלי מרן. זה 11 שנה שגו. קשה קשה מאוד מאוד.

ברמה האישית הרבנית.

כן. כן. צריכים את הברכות שלו. צריכים את הברכות שלו. אנחנו באמת מתבגרות ואנחנו אה א לא בריאות כבר כל כך כמו שהיינו וכולנו ככה צריכות עוד ברכה ועוד ברכה וזה חסר לנו והעיניים הטובות האלה שלו שליוו אותי לכל מקום שלא הייתי צריכה מילים הוא לא היה צריך להגיד לי איזה משהו רק להסתכל עליי במבט אז זה הרח והטוב זה היה כמו חיבוק זה היה כמו הכל ואין לי אין לי את כל הדברים הנפלאים האלה ל לעם ישראל אין את זה. אין לעם ישראל את כל האהבה הגדולה הזאת שהוא הרעיף עליו. הריף על כולם, נתן לכולם. למי גדול? ועד קטן, אפילו ילדים קטנים, היה לו בסטנדר, סוכריות, היה מחלק היה איש חם, איש אוהב, אישה מעצמו, אישן את כל כולו לעם ישראל ולמשפחה. אנחנו מתגעגעים מאוד. אנחנו מקווים שהוא יבוא בקרוב בקרוב בעזרת השם אלינו.

אמן. אמן.

עם משיח בן דוד לגעול את כולנו. אמן ואמן. ורציתי לסיים רק בשיר הזה ואמנם האיש הזוכה הזוכה לידיעת התורה

הוא הוא אומר ש הולך בין אנשים ונראה כבן אדם אבל באמת הוא מלאך מלאך השם צווקות היה הרב עובדיה יוסף זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן

אמן אמן וואו איך היה שווה אם הייתם ודות איזה מאמץ עשיתי כדי להגיע לכאן כן מגיע מצפת

מצפת בשביל ה בשביל שבנות ישראל יחבו וירגישו והרבנית עשית את זה קב

מדהים ריגשת אותנו

אהובות שלי נסיים את השיעור שלנו

קודם כל תודה רבה לרבנית צרת הולדנו שהקדוש ברוך הוא יזכה אותך הרבנית באריכות ימים ושנים ובריאות הנפש והגוף מברך את הרבנית יהודית יוסף הרבנית ודית

בת פנינה פלורה

בת פנינה פלורה שהקדוש ברוך הוא ישלח לה רפואה שלמה אני מבקשת שכל אחת

מאיתנו תגיד פרק תהילים לרפואתה השלמה בקרוב בעזרת השם יתברך

ושיהיה לנו חודש טוב חודש שמח גם בשישי ראש ראש חודש גם בשבת ראש חודש תעשו שבת שמחה שבת יפה יש לנו חודש טוב חודש עם הרב עובדיה שמאיר עלינו בעזרת השם בשורות טובות וכל הישועות אמן ואמן ואמנם האיש הזוכה הזוכה לידיעת התורה הולך בין אנשים ונדמה כבן אבל באמת

הוא מלאך

ואמנם האיש הזוכה הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם ואמנם האיש הזוכה הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם אבל באמת הוא מלאך אדר עם בני התמותה וחי חיי חיי אצילות ומרומם כל תהילה אבל באמת ומלה לך אדר עם בני תמותה וחי חיי חיי אצילות ומרומם על כל תהילה האיש הזוכר הזוכר התורה הוא הולך בין אנשים ונמצא האישה הזוכה הזוכה ידיעת התורה הוא הולך בין אנשים בנדמה כבן אדם אבל באמת הוא מלאך את עם בני התמותה וחי חיי חיי אילות ומרומם על כל תהילה אבל באמת באמת הוא מלאך אדר עם בני תמותה וחי חיי חיי האצילות ומרומם על כל תהילה באמת ומה ונדמג בן אדם חי