"הפכתי לבן אדם שאני לא רוצה להיות": דוקו "הגומל", פרק 1

הסמים הופכים אותך לבן אדם שאתה לא רוצה להיות. הלאה פשוט והסמים הפכו אותי לבן אדם שאתה לא רוצה להיות. הייתי עושה בלאגן, מתערבב, עושה דברים ואני צריך להשיג כסף בשל לוי סמין. אז וואלה, בתקופה שלי לא היה טיפול, לא היה קהילות.

אתה עצור שבעצב

לא היה מודעות בארץ לאיך איך מטפלים בהתמכרות, במכורים ואני מהתקופות האלה בה. אז המחלה הביאה אותי לבית הסוהר. הגעתי לבית סוהר. המחלה הביאו אותי לבית משוגעים, חשבו שאני משוגע, את השפסי בית משוגעים ושישבתי בבית משוגעים ישבתי ואני מסתכל על כל האנשים שם מחלקה אני אומר וואלה אני לא כמוהם אז מי אני בכלל והחלק של התחתית הכי קשה שלי זה שהגעתי למנת יתר והגעתי לבית חולים למנת יתר הייתי מושפז שלושה ימים בטיפול נמרץ מונשם מורדם והייתי בטוח שאני מת הייתי כבר עכשיו לבן אדם מת והנשמה שלי ברמה של המטפורה בדרך לשמיים השם יתברך כאילו בחסד של אלוהים אני מאמין שהיה לי זקת נשמה אלוהים שמע את הזעקת נשמה שלי ובדרך

שהנשמה שלי הייתה לשמיים אלוהים אמר לי המלאכים לקחו את הנשמה תעצרו תחזירו אותו למטה הנשמה חזרה על הגוף שלי התעוררתי אחרי שלושה ימים ישבתי על כיסאי גלגלים ישב לא היה לי כוח לעמוד על הרגליים אחרי שאני בטיפול עם רץ, מה שהיה מעניין אותי זה רק סמים, להיות מסתום, כי לא להרגיש את ההרגשות שלי. הלכתי לים עם הכיסא גלגלים. פעם ראשונה בחיים שלי הרמתי את הידיים למעלה וצעקתי לאלוהים, תעזור לי. השם תעזור לי. תן לי הזדמנות. בחיים לא הייתי נקי. אמרתי לילוים, תן לי להיות נקי פעם אחת. אני מפתא לך. אני אהיה נקי כל החיים שלי. אמרתי לאלוהים, תן לי להיות נקי, אני אהיה אהבא טוב לילדים שלי. ואמרתי לאלוהים, תן לי להיות נקי, אני אעזור לאנשים. כל החיים שלי אני אעזור לאנשים. אשכרה משהו נגע בי.

אני כל החיים ידעתי שאני יהודיה. אני אני בבוקר אני אומרת תודה השם שאני יהודיה. כאילו זה לא מובן מאליו בכלל. אני נולדתי במקום מאוד מאוד קטן במקום הכי חור בקולומביה. זה אפילו לא עיר, ממש מקום קטן שנקרא בוגה. סבא שלי היה ניצול שואה. הוא הגיע לקולומביה ועשה שמה הרבה הרבה עסקים והצליח מאוד. אני ואח שלי עלינו לארץ והגענו לפנימיה. הייתי בת 15. משפחה לא היה לי בישראל. אני הייתי לבד לבד. ובזמן מסוים הייתי בקשר עם אדם שנצל את זה שהייתי לבד ויכל לנהל אותי איך שהוא רוצה. אותו אדם היה נרציסט וממש כאילו היה מנהל אותי, היה אומר לי את לא שווה, את לא זה אבל לא במילים כאלה יותר גסות היה מתעלל בינה נפשית מכל

הבחינות ובגלל זה אני הייתי כאילו בדיכאון אז בגלל זה עליתי כל כך הרבה מהמשקל הייתי נשאלת בעבודה עבודה יושנת בעבודה בעסק לי היה עסק בדיסו סנטר והייתי פותחת ב7 בבוקר והייתי מסיימת ב-1 בלילה ולפעמים בגלל שהוא היה כל כך רע אליי ומתעלל בי נפשי הוא פגע בי כל שנייה וכל דבר וזה לא קל בכלל מה שהוא עשה לי אה אז הייתי אוכלת פשוט נתתי לא אוכל לשלוט בי והייתי אוכלת בערב בלילה ובמשך כל היום בגלל שלא היה לי את הזמן אז הייתי אוכלת הרבה ממתקים, שוקולדים, דברים שמאוד משמינים כי זה בשלוף. הייתי לוקחת חבילה של שוקולד ענקי והייתי פשוט אוכלת את זה כי לא צריך לבשל או משהו אז הייתי אוכלת הרבה ג'אנק פוד כמו שאומרים.

לא הייתי אוהבת את עצמי באותו תקופה, בוא נגיד ככה, לא היה אכפת לי כאילו מה אני מכניסה לגוף. הגעתי למשקל של 130 קילו, הרג אותי מבפנים. הנפש שלי כבר לא יכלה להכיל את זה. ההתנסות הראשונה שהייתה לי עם סם משנה תודעה א הייתה בגיל 16. גדלתי בעיר אלט. אלא את זה עיר קטנה כמו קיבוץ כזה בתור ילד אין לך יותר מדי עצה אין לך יותר מדי מה לעשות אין חוגים אין פסטיגלים אין פסטיבלים אין כאילו אין מה לעשות אפילו אמא שלי לא היה לה מה לעשות יותר מדי איתנו אני והאחים שלי אנשים מאוד מאוד רגישים מאוד פנימיים מאוד עמוקים א וההורים שלי הם פחות הם יותר רציונלים ובתור ילדה מאוד עמוקה עם עולם רגשי מאוד רחב הרגשתי שלא

מבינים אותי שלא מבינים מה יש לי? למה אני לא מסתדרת במסגרות? א גם כשעשו עליי חרם לא שיתפתי את ההורים שלי בזה. כאילו מבחינתי הם לא יבינו. זה היה כזה חוויה שאין מעטפת באמת רגשית בתוך הבית. והייתי מחפשת המון ידע וכאילו לא מצאתי אותו בבית ספר א במערכת החינוך. כאילו לא מצאתי את מה שחיפשתי וגם לא בסביבה שלי. אז כולם היו כאילו הייתי כמו איזה נתר כזו שכל פעם שמה את עצמה עם סביבה אחרת אז החוויה הכללית היא הייתה חוויה של חוסר שייכות מצאתי את עצמי מחפשת א מחפשת ריגושים רציתי למרוד רציתי למרוד ב בחיים היפים האלו שהמשפחה שלי כזה ניסו לצייר שהכל טוב והכל יפה ואני כאילו ראיתי את עצמי בתור ילדה מאוד מאוד

רגישה עם הרבה עוצמות שלא נותנים לי לפרוק את ה את האנרגיה הזו בגיל 16 נחספתי פעם ראשונה לאסיד. היה קבוצה של חברים שהייתי מחוברת אליהם. נסענו לתל אביב ככה קבוצה של אלטים. הייתי עם חברה מאוד מאוד טובה שלי והיא הייתה יותר open מינדד כאילו ממני. היא כבר הייתה מנוסה בעולם הזה של הסמים וראיתי בה כמו מורה דרך שלי. תמיד דאגה שאני לא אחשוש, שהכל יהיה בסדר. אסיד א אני חושבת שזה הסם הכי חזק מקום שני אולי אחר פטריות א במשנה התודעה מטפטפים איזה ממש טיפות שמטפטפים אותם לסוכריות ואז אתה אוכל את הסוכריה ואחרי משהו כמו 90 דקות נוצרת השפעה בוא נגיד שזה ממש משנה משהו בתודעה אתה מתחיל לראות דברים אחרת אתה מתחיל

לראות הכל יותר חי אני ממש זוכרת קטע שהסתכלתי על עץ וממש ראיתי אותו נושם כאילו יכלתי לראות שיש בו נפש חיה ממש ראיתי תעלים נושמים וכל מי שהיה לידי גם השיער שלו נשם אם הסתכלתי על הגוף שלי ממש יכלתי לראות את אדם זורם בגוף הסם הזה גורם לך להרגיש כאילו שלא אכפת לך איך אתה נראה לא אכפת לך מי מסביבך אתה נורא נכנס לעולם משל עצמך יום שאחרי ה השימוש בעצם אתה כבר אתה לא מצליח לקלף את עצמך מהמיטה בעצם מה הסמים עושים הם מחלישים את השר השרירים שלך הם פוגעים בעצמות שלנו. כל מה שאתה שותה לא טעים, האוכל לא טעים, אתה פשוט מרגיש סתמרטות רצפה ורקני בעיקרון, כי אתה בעצם אומר, "רגע, אתמול הייתי פה ואהבתי את כולם

והייתי כזה טוב וכזה שמח ועכשיו חזרתי להיות הבן אדם הזה שקלו בתוך הגוף הזה ואני לא יכול להיות בן אדם שמח ואוהב בלי הדבר הזה. זה כל הזמן השיח הזה חוזר. אבל אתה בתוך לופ כבר, אתה כבר בתוך לופ התמקרותי, כאילו אתה יודע, זה עובר וחוזר חלילה בסופש ואז אתה קולט גם שהגוף שלך צורך יותר מהסם לאורך זמן, אבל זה היה מגניב וזה היה כאילו להיות חלק מהחבר'ה ואתה יודע, זה כאילו הנרקומנים המודרניים של היום באיזשהו אופן. אתה לא מרגיש שאתה איזה נרקומן שזרוק עכשיו בתחנה מרכזית. אתה מרגיש בן אדם רגיל. כאילו זה לא היה זה לא נתפס כמשהו שהוא נורא. אתה מבין? הכל התחיל מהמקום של הריקנות, מהמקום של הבדידות, מהמקום של

החוסר שייכות, מהמקום של הלבד שלי. ובסך הכל גדלתי בבית אקסלוסיבי וגדלתי ממשפחה נורמטיבית ושניסו לתת לי הכל ניסו אבל אני לא התחברתי לזה כאילו לא התחברתי רגשית לא הייתי מסוגל לדבר על מה שאני מרגיש לא הייתי מסוגל לבקש עזרה לא הייתי מסוגל א להיות מחובר למשהו נורמלי כאילו מי שאני ילד כאילו ומי שאני ילד אני סובל ממה שאני מרגיש ואני סובל מהמחשבות שלי ומהרגשות שלי לא למדתי לחיות עם מה שאני מרגיש ולא למדתי לחיות עם מה שאני חושב. אז מה שנהל את החיים שלי זה פנטזיה. אני כל הזמן ברך פנטזיה. עזבתי את הבית ספר, עזבתי את הלימודים, עזבתי את המסגרות. גם ככה היה לי קשה ללמוד וגם ככה לא למדתי. חיפשתי איזה אנשים

בחוץ לחכות מה אני רוצה להיות, איזה אנשים אני רוצה להיות. ונמשכתי לאנשים עם כוח. ובמודל שלי אז זה אנשים כאילו קצת עבריינים, קצת פה, קצת שם. ונמשכתי לאנשים האלה כאילו וזה החבורות שהייתי בהם אז בשביל להרגיש שייך וחייב לעשות מה שאנשים עושים והתחלתי להשתמש בסמים בגיל 13 איך אומרים נגעת נסעת ועשה מתלבש עליי כמו כפפה ואמרתי לאלוהים כאילו זה ההרגשה שחיפשתי כל החיים שלי את החלק של ההתמכרות ומה שעשם נתן לי אף אחד לא נתן לי מילה לי את הריקנות מילה לי את הבדידות מילה לי את כל הצרכים שלי והסמים כאילו עשו את העבודה בשבילי לאט לאט לגדלתי ולא הייתי מסוגל לעשות דברים כאילו לא הייתי מסוגל לנהל חיים בצורה

נורמטיבית ודווקא זה בא לי טוב התלבש לי ברגושים בסבבה בקטע של אני עושה מה שאני רוצה ואני בכלל סוג של בן אדם שהייתי ילד אף אחד לא יכול לבד לי מה לעשות כאילו אני עושה מה שאני רוצה

היה לי כאילו כמו שני חיים כי בעצם אני הייתי בחורה מאוד מצליחה בעבודה אבל לא רציתי את החיים האלה

אז הייתי כאילו בין שני עולמות אני הייתי אישה חזקה אז אז כאילו רציתי להסתיר את זה מ מעצמי. זה היה כמו לשים פלסטר על כאב. היה לי דיכאון כאילו פנימי שלא רציתי להגיד שיש לי דיכאון. אני הייתי 130 קילו. זה פשוט מטורף. לא יכולתי ללכת. היה לי בעיה ברכיים. א ממש זה נוראי לחיות עם עודף משקל כזה מטורף. פשוט לא רציתי יותר לחיות.

לא איבדתי את זה מהעשית, ברוך השם וגם התנסאתי בו מעט פעמים. הסם הבא שנחספתי אליו והוא נגע בי הרבה יותר היה MD. MDMA שזה סם שגם שמים אותו בתוך מים. זה מגיע כמו כבישים כאלו ואז שמים אותם בתוך מים. א והסם הזה הוא מה שהוא עושה הוא פותח את הלב. הוא הוא קודם כל ממריץ, אז בעצם שם עם ממריצים, אז הוא גורם לך להיות ממש מומרץ ופעלתן ועם הרבה אנרגיות. א והדבר השני שהוא עושה זה שהוא פותח את הלב. הוא גורם לך להרגיש אהבה לכולם, רצון לעזור לכולם. אה, ממש עושה אותך איש חסד. הנגיעה בשמים היה כמו לחפש משהו בתוכי, כמו איזה עבדה ש ש שלא שלא לא היה לי לא היה לי מזור אליה עד לרגע שהתחלתי לצאת לעשות את אותו סאב וכבר לא להרגיש שום דבר או החוסר היכולת שלי לצאת סתם לבר זה שם הבנתי שאני אני בבעיה.

שהתגעסתי לצבא הייתי חייל מקם. העבירו אותי לחייל רגיל. עברתי את ההלכים, הגעתי לגולני. הגעתי לסיום של התרונות של גולני. עמרתי בצומת גולני. קיבלתי חניך מצטיין. שמו לי את החניך מצטיין. אני יושב שמה ומרגיש רקוב בפנים. מרגיש רע. לא טיפלתי בנפש שלי. טיפלתי רק בחלק החיצוני שלי. ואני זוכר ככה. אני עומד שם מרגיש מה זה רע מרגיש כאילו ושמים לי סיקה כזאת שחניך מצטיין ואמרתי וואלה זה לא אני בכלל יצאתי לרגילה הראשונה אחרי הסיקה הזאתי לא חזרתי לצבא בכלל חזרתי לרחובות חזרתי לחבורה שלי חזרתי לבריינות לדברים לסמים לא הייתי מסוגל לחבות הצלחות לא הייתי מסוגל לחבות למה בגלל שלא טיפלתי בבפנים שלי הקטע שברגע שבן אדם

ילד בגיל ההתבגרות בגיל הנערות שלך אתה מתחיל להשתמש בס סמים אתה נשרט אתה שרות כאילו למה אתה נשרט זה אתה מקבל חוויה של סמים של סוטול של אדרנלין כאילו אתה נסרט והקטע הזה מנתק אותך מהנפש שלך ברגע שזה מנתק אותך מהנפש אתה לא בריא אתה לא מחובר לעצמך אתה לא מחובר לאמת שלך אתה לא מחובר לכינות שלך אתה לא מחובר אני אמיתי אני השתמשתי בשביל לחיות וחייתי בשביל להשתמש שאתה מאבד שליטה על החיים שלך אין לך שליטה על החיים שלך ואני באתי לשם ביקשתי עזרה מאלוהים ביקשתי עזרה ביקשתי מלו שיעזור