עונג שבת - עונה 3: סביב שולחן השבת עם פרשת תרומה

תודה רבה. תודה רבה ללהקת הבית שלנו. מגיע להם בהחלט מחיאות כפיים. יישר כוח. יישר כוח. תודה, תודה, תודה רבה לכם. אני פתחתי עם הפיוט "קץ גלות גלה." לחן של מוחמד עבד אל-והאב. מילים של רבי יצחק סונה. צופים יקרים, תודה רבה שאתם שוב איתנו גם השבת הזאת. והפרשה הזאת, פרשת תרומה, היא שונה משאר הפרשות, בהן אנחנו פוגשים מספר נושאים וסוגיות. הפרשה שלנו מתעסקת בנושא אחד בלבד: בניית המשכן. הקב"ה לא מסתפק בציווי בעלמא, אלא מפרט במדויק את הכלים, את המידות ואת החומרים הנדרשים. נחושת, זהב, כסף, עורות שונים, שמנים, בשמים ואבנים טובות. בוודאי גם אתם שואלים את עצמכם, למה כל כך חשוב להתעסק בזה? אין דברים חשובים

יותר לספר עליהם? בשביל זה אנחנו חייבים לעבור בזריזות להצגת האורחים שלנו להיום: הרב אסוס שליט"א. -שלום עליכם. הרב אייל ישראל שטרנליב, רואה החשבון יואל טולדנו, חברי היקר והאהוב אחיעד חודפי והסטנדאפיסט הרב יעקב חמו. שלום, שלום. אז אנחנו, בעזרת השם, ניגש ישר לעניינים. הרב אסוס היקר, הפרשה שלנו מתחילה: "וייקחו לי תרומה." הקב"ה מצווה את עם ישראל לתת לקב"ה תרומה. אדון הכול, כל העולם של השם יתברך. זה נכון גם בתרומה וזה נכון בכל דבר שיש. אם אני מכניס גרעין לאדמה, אני חושב שאני נהייתי חקלאי. מה עשיתי בסך הכול? הבאתי את האדמה? הבאתי את השמש? הבאתי את הירח? הבאתי את הגשם? כלום. שמתי גרעין באדמה. הגוף

שלנו גדל. אני אוכל. מה אני עושה בסך הכול? מה שביקשו ממני זה ללעוס. הביאו לי את האוכל, הביאו לי את כל הכוח בגוף, הביאו לי את כל הוויטמינים שצריך לפרק את הכול, את כל הכוח במעיים, את מערכת הלב ומערכת המוח וכל... מה עשיתי? לעסתי. זה מה שמבקשים ממני. אצל הקב"ה, במיוחד בפרשת תרומה, במיוחד שמה, אין ציווי וחיוב לתת. הקב"ה לא אומר לכל אחד: טוב, כל אחד חמישה שקלים. לא, במחצית השקל יש ציווי. בתפילין יש ציווי, בשבת יש ציווי. פה אומר הקב"ה: "כל איש אשר ידבנו ליבו תיתנו את תרומתי." יש 15 אפשרויות: כסף, זהב, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש מזהר. הכול יש, כל מיני סוגים. למה דווקא שם? כי בשביל השראת השכינה,

זה תלוי מה אתה נותן. איזה כלי אתה נותן ומה אתה מעריך כלפי מעלה - כך השפע שאתה תקבל. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו." הקב"ה אומר: הכול תלוי לפי הכלים שאתה נותן. הכול תלוי לפי ההכנה שאתה מכין את עצמך. אתה מכין, יש לך רצון לתת, אפילו שזה של הקב"ה - נותנים לך את האפשרות לעשות את המרב שאתה יכול. וכמה שאתה נותן יותר, כמה שאתה עושה יותר מעצמך, יש לך שפע יותר גדול. אבל בזהב ובכסף, בנחושת - זה בראש ובראשונה בשבילנו. הקב"ה, "לי הכסף ולי הזהב נאום ה,'" יש לו את הכול מכול כול, העולם מלא מכבודו של הקב"ה, אבל הוא רוצה לתת לנו שאנחנו נביט ואנחנו נראה את היופי ואת הכבוד הזה בשביל שאנחנו נעריך את המקום הקדוש הזה.

הרי כל אחד מאיתנו מעריך את ה... לפי העיניים, אתה רואה מישהו עם רכב מפואר, הופה! מי יושב שם? מה קרה? גם אתה יכול לנסוע בכזה רכב. אבל העיניים שלנו רואות דבר מפואר. גדול הבית האחרון מהראשון. הקב"ה אכפת לו אם זה באוהל או בגובה כזה או בגובה אחר? בשבילנו, כשאנחנו ניכנס לבית המקדש - וואו! נעריך את זה. כשאנחנו מתפללים במוסף של ראש חודש, של שבת "אתה יצרת," חלק מכביכול הבכי שלנו, אנחנו אומרים: "נוטל כבוד מבית חיינו." הרי הקב"ה, הכתר והכבוד לחי העולמים, אבל שאנחנו נעריך את זה. בשביל זה הקב"ה נתן כוהנים שאסור להם להיות בעלי מומים. אסור להיות בעל מום. שבן אדם לא ייכנס לבית המקדש: אויש, למה? איזה מסכן,

הולך צולע. לא. אה, אילו כוהנים! למה צריך שמירה בבית המקדש? היו לוויים שומרים. מה, מישהו יגנוב מבית המקדש? מלכות, יש לה שמירה מבחוץ. יופי, כבוד, זהב - בלי סוף. אצל שלמה המלך זה היה... הכפיל את הזהב פי כמה. כתוב שהוא ריצף את כל קודש הקודשים בזהב. המלבי"ם עושה חשבון: שזה היה 600 כיכר זהב. אם ניקח לדוגמה, המנורה, היא לבד כיכר אחד. כיכר אחד של זהב זה המנורה. שש מאות כיכר - רק על הרצפה של קודש הקודשים. שהכול יהיה מבריק מכבוד. למה? בשבילנו. הקב"ה לא צריך את הכסף הזה, אבל כשאתה רואה דבר מכובד, אתה מעריך אוטומטית. כשאתה עושה דבר, פעולה של כבוד, פעולה של יחס לזולת, אותו דבר, אתה עושה פעולה של נתינה -

אתה מעריך את הדבר יותר. אם ניקח לדוגמה, הכי קטנה שיש: החלות של שבת, פה זה מגולה, אבל בקידוש, כשאנחנו עושים קידוש של שבת, אנחנו מכסים את החלות. בשביל מה לכסות את החלות? למה? מה העניין? אז כתוב בירושלמי, הירושלמי אומר שהחלות נעלבות כאשר אני עושה קידוש לפניהן. הרי החלות זה דבר קודם, הוא קודם ליין. אומרת ההלכה: תכסה את החלות. מה, אתה פעם ראית חלות עם דמעות? בכי? זה לא בשביל החלות, זה בשבילך. כשאתה שם לב ומעריך: הופה, החלות האלה, הן יותר חשובות מהיין, אני אכסה אותן - אתה נהיה אדם יותר טוב. הנתינה שאנחנו נותנים במשכן זה אותו דבר. תיתן אתה כבוד שאתה תעריך את הדבר. אתה תיתן כמה שיותר, והקב"ה ישפיע

עליך שפע פי כמה וכמה לפי הכלים שאתה נותן. -יפה מאוד, עמוק ביותר. יישר כוח, הרב. אז השם נותן את הציווי לתרומה ולבניית המשכן, תרומה נכבדת שהוקדשה כל כולה למטרה נעלה וקדושה. איתנו מר יואל טולדנו, רואה חשבון בכיר, שיסביר לנו מעט על אופי התרומות בחברות ועסקים. איך זה בדיוק מתנהל, מר טולדנו? שלום לך. לקחנו את המונח התורני שנקרא "תרומה" והשתמשנו בו לעולם המעשה ככל דבר שאדם נותן שלא על מנת לקבל תמורה. התרומה היא לא כנגד תמורה. אז כשאדם עושה חסד או נותן כסף או תורם, זה המונח הכללי של המילה "תרומה." המונח ההלכתי הוא "עשר תעשר," אבל במובן העסקי, כל מה שאדם עושה שלא על מנת לקבל תמורה, זה תרומה. ניתן היום

לתרום בעצם במסגרת חברות ובמסגרת יחידים. הרבה חברות תורמות והן עושות את זה או לשם שמיים או לשם פרסום, אבל מה שבטוח, שהמחוקק מעודד את הנושא הזה. המחוקק במדינת ישראל קבע שאדם שתורם עד 30 אחוז מהרווחים שלו, מההכנסה החייבת שלו במס, הוא יכול לקבל על זה זיכוי ממס. אם הוא יחיד, הוא יכול לקבל 35 אחוז זיכוי ממס, שזה המון. או אם זה תאגיד, חברה לצורך העניין - הוא מקבל בגובה מס החברות שהחברה משלמת, זאת אומרת 23 אחוז מהתרומה. מה המדינה בעצם אומרת? אני רוצה שאתם כאזרחים או כתאגידים, תשתמשו בכספים שלכם, בין היתר, גם לקבוע תהליכים במשק הישראלי. אחד רוצה לעודד רווחה, אחד רוצה חסד, אחד קירוב, אחד תורה, אחד

כוללים, בריאות. אז אתה תורם - בעצם אתה משפיע על המהלכים במשק. במשק הכלכלי, אני בכוונה נותן את האספקט העסקי-כלכלי. אבל המדינה אומרת: אני מוכנה להשתתף איתך בגובה המס שאתה משלם. יוצא שעם תכנון מס נכון, אפשר גם לתרום, גם לעשות חסד, גם לקיים את הציווי ההלכתי וגם לקבל החזרים ממס הכנסה. יפה מאוד. אם ככה, מר טולדנו, אז משתלם לתרום מכל הכיוונים. -מכל הכיוונים. -גם מצווה וגם זיכוי ממס. והלוואי ויהיה זיכוי יותר גדול. אם תרשה לי, אני אוסיף משפט אחד. חברות גדולות היום מהמשק הישראלי מפרסמות, מלבד הדוחות הכספיים שלהם, דוח אחריות חברתית. הן רוצות להראות שאכפת להן מהחברה והן עושות פעולות לתועלת החברה. ממש יש

היום תעשייה שלמה של הנושא הזה של אחריות חברתית. מהתורה שלנו שואבים את כל הערכים האלה גם לעולם העסקי. כרגיל. איתנו באולפן חברי היקר והאהוב, הפייטן אחיעד חודפי. אפשר כבר לתת לו כפיים עוד לפני ששמענו אותו. אחיעד מוכשר מאוד. אנחנו, אתה יודע, תוכניות קודמות אירחנו פה פייטנים שמתמצאים גם כן בשירה הירושלמית וגם כן בשירה התימנית. היה איתנו אליה והב גם כן. שמענו על קצה המזלג ניגון תימני. אז ממך אנחנו נבקש משהו קודם כול ירושלמי. -יאללה. מה תשיר לנו? "שמח בני בחלקך." -"שמח בני בחלקך." אני רוצה להגיד משהו על השיר הזה. אנחנו שרים אותו שנים, שנים על גבי שנים. לא תמיד כשאנחנו שרים את השיר אנחנו מסתכלים על

המילים. "שמח בני בחלקך" וכו' "השמחה תחייך." ידוע שהמחלה, השם ישמור, הכי הכי קשה, המרפא שלה זה השמחה. יש את זה בשיר כבר. "השמחה תחייך, "העולם לפניך." יפה. לא רק פייטן, אלא גם תלמיד חכם, ברוך השם. לא רציתי להגיד את זה אבל... וגם ענוותן, ישתבח שמו. "שמח בני בחלקך", אחיעד חודפי. תודה רבה. אחיעד חודפי. אחיעד חודפי, מקסים ונהדר. תודה רבה. -אני מכיר אותך, כמה? יותר מ-20 שנה, נכון? משהו, כן. -אותך, את משפחתך, את הוריך היקרים. שתדעו שאחיעד מבשל מעולה. מעולה. לא, זה לא אמיתי. אז אחיעד מוכשר מאוד מאוד מאוד בכל כך הרבה תחומים. אתה רוצה באמת לדעת מאיפה אנחנו מכירים? אתה יודע בטח. אתם לא יודעים. בכבוד.

-תספר לנו. -אני חייב לספר את זה. יש לי דוד יקר, יקר מאוד, הרב יורם כהן מבאר שבע, רב של שכונת רמות, ועתיד לגדולות, בעזרת השם. הוא היה עושה שבתות, שבתות פיוט, שבתות חתן, שבתות לקהילה. ויובל טייב היקר היה סוג של זמר הבית שמה. טאלנט. -בכל אירוע. זה כמובן יובל טייב. ובאחת השבתות היינו אני והמשפחה והאבא היקר במלון בערד, אני חושב. ממש קרוב לפה. בשבת תפילה, ערבית, וסעודת שבת. בסעודת שבת כמובן שיובל שר, קם ושר ומרקיד את הציבור ומקפיץ את כולם. ואמרו: שמע, יש פה איזה ילד, אחיין של הרב. תעלה אותו לשיר. הוא אמר: בשמחה רבה. הייתי קטן כזה, גוץ קטן. והביאו אותי, הוא אמר: הוא לא יכול לעמוד ככה, הוא צריך לעמוד

על כיסא. התחלתי לשיר שיר, אני לא זוכר בדיוק את השיר, רק אני זוכר שהתחלתי לשיר, ואתה יודע, אז לא ידענו סולמות ומקאמים יותר מדי. -רבע טון, חצי טון. לא ידענו באיזה סולם. אתה צריך לדעת באיזה סולם אתה מתחיל לשיר. התחלתי לשיר, היה לי קול... באמת שאני עניו, אבל היה לי קול טוב, היה לי קול ממש יפה. -מדהים. -גם עכשיו. זה לא רק בעבר, גם בהווה. אין, זה... כשהייתי קטן, זה פשוט היה לבכות. אני יכול לשמוע את עצמי ולבכות. בכל אופן, התחלתי לשיר בסולם גבוה, כי זה גם סולם של ילד, וזה כמו בחורה כזה, זה סולם של... והתחלתי לשיר. ויובל תוך שניות קולט שאני פשוט עומד להיחנק. הוא תפס אותי ביד ככה, אמר לי: תעצור. אמר:

תעצור. זייפתי? אז מה? אז אני ילד, מותר לי לזייף. תעצור. רבותיי, זה לא יכול להמשיך ככה. אחיעד אמר לי באוזן שהוא לא יכול להמשיך לשיר בלי הכפיים שלכם. כולם כפיים, כפיים, כפיים. באוזן הוא מזמזם לי את הסולם שאני אמור לשיר ואז אני לא איחנק. וככה היה. זה יובל טייב, רבותיי. אני אפילו מתרגש לספר את זה כי אני נזכר בסיטואציה. זה מה שהוא עושה לנו כל הזמן. אתה יודע למה שמו אותי לידו... הוא פשוט קשור אליי. -אני קשור אליך. אחיעד, אתה גר ברחובות. הייתי גר ברחובות. -היית גר ברחובות, נכון. ההורים עדיין גרים ברחובות. את אבא היקר, את שאול היקר, שאול המלך, אנחנו מכירים. מלמד ילדים לבר מצוות, חינם אין כסף, שנים על

גבי שנים -אמת. ברוך השם, באת מבית שכולו מוזיקה וכולו הוויה ומסורת. אנחנו מכירים אותך מ"הפייטן של המדינה." הנה, עכשיו אנחנו שומעים אותך, רואים אותך מעל כל במה אפשרית היום, ברוך השם, בן פורת יוסף. -ברוך השם, ברוך השם. גדלת וצמחת כל כך יפה. אני יודע על התחביבים שלך, אבל הצופים לא יודעים. תגלה לנו על אחד התחביבים שלך. אתה יודע... טוב, אז חוץ מהמוזיקה, יש לי מספרה, אני גם מספר. -אה, אתה גם ספר. כן. -ישתבח שמו. -ומבשל. יפה מאוד, יפה מאוד. אנחנו עוד נחזור ונשמע אותך, בעזרת השם. אחיעד, אני אשמח שנשיר גם יחד. -בשמחה, בכיף. עכשיו אנחנו פונים... -אני יכול לעמוד גם על הכיסא? היום לא, היום לא. אתה רואה את

היהודי המתוק הזה עם הפאות ככה? שמע, הוא האשכנזי שלנו בתוכנית, ואני חושב ואני חושש שהוא מכייף הכי הרבה פה. הוא משוגע על רבע טון, זה לא אמיתי. אני מתענג, אני מתענג. -סיפור קטן. השבת האחרונה או לפניה הייתי בבית כנסת אצל חמי ועליתי ערבית והיו שם חסידים. בית כנסת ספרדי ירושלמי ויש שם חסידים. חסידים עם שטריימל, עם הכול. אמרתי: טוב, יש פה חסידים, אז נעשה להם קצת מהחזנות האשכנזית, כמה מקאם חיג'אז, נגיעות. הם באו, אמרו לי: בחיים לא האמנו שנוכל ליהנות ולהתענג מתפילה אצל ספרדים. איזה יופי. -יש כאלה, יש כאלה. -חדש ימינו כקדם. הרב אייל ישראל שטרנליב היקר, יש לך איזה סיפור מעניין, כרגיל, לפרשת השבוע שלנו?

-הנה סיפור, כבר בהקשר הקולינרי, האוכל והעניינים. אז אני אספר לכם סיפור על איזה מרק מיוחד שהיה לפני 200 שנה. אנחנו יודעים שכשאדם הולך למסעדה, טוב, יכול להיות מרק טעים, נחמד. אבל מרק שאשתו הכינה לו עם כל הנשמה, חשבה עליו כשהכינה את המרק - זה כבר משהו אחר לגמרי. הסיפור מספר על רבי אלימלך מליז'נסק שהוא ממש כמה ימים לפני שהוא נפטר, הוא כבר היה על ערש דווי. גם ככה הוא לא היה אוכל הרבה במשך החיים שלו, אבל ודאי כמה ימים לפני כן. והבן שלו, רבי לייזר, אמר: אבא, אבא, אתה חייב לאכול משהו. בכל זאת, אתה לא אוכל, אבל משהו כדי להמשיך לחיות. אמר לו: אני לא יכול. אמר: משהו. אמר: טוב, אתה יודע מה? הדבר היחיד

שאני יכול זה את המרק של מלכה'לה. אמר: אבא, מה זה המרק של מלכה'לה? אמר: אתה תלך לרבי לייבלה שואב המים ותשאל את אשתו מה המרק שהיא הכינה ותביא לי אותו. טוב, הוא רץ מהר מהר מהר לרבי לייבלה שואב המים. איפה אשתך? -הנה מלכה'לה. מלכה'לה, אבא שלי ממש ממש חולה, הוא צריך את המרק שלך. הוא ביקש את המרק שלך. איזה מרק? איזה מרק... ואז היא אומרת: אני אספר לך איזה מרק. לפני כמה שנים אנחנו היינו עניים, לא היה לנו גרוש על הנשמה, וממש רצינו תמיד שהצדיק הזה יגיע לבית שלנו, לבקר אותנו, אבל מי יחלום. פעם אחת הוא עבר ליד הבית שלנו ובעלי היקר רץ אליו, הוא לא הצליח אפילו לדבר מרוב התרגשות, אבל רבי אלימלך כבר קלט ברוח

קודשו, אמר: אני אכנס, בשמחה רבה. תודה על ההזמנה. אני אכנס. הוא נכנס ובעלי דיבר איתו. ואז בעלי אומר לי: לא נעים, הצדיק מגיע. מהר, מהר, תכיני לו משהו לאכול. אני באה למטבח, וכל מה שיש לי על הכיריים זה סיר עם מים מבעבעים ומלח. היא בוכה. אומרת, התחילה לדבר: ריבונו של עולם, אתה יודע שאם היה לי כל האוכל שבעולם, הייתי מוכנה לשים בשביל הצדיק הזה. אבל אתה יודע שיש לך את כל הטעמים של גן עדן, בבקשה ממך, תן לי איזו טיפה אחת של גן עדן פה בתוך המרק הזה. וכמה דמעות נכנסו לתוך המרק. ואז רבי לייזר לקח את המרק שלה, שהיא הכינה, והביא לאביו, רבי אלימלך. ואז הוא אמר לו, רבי אלימלך: אתה מבין? אם הייתי סתם רעב או

צמא, טוב, אני יכול לאכול כל מרק. אבל במצב שלי, שאני עומד למות, רק המרק של מלכה'לה יכול להחזיר אותי לחיים. וזה דבר עצום עצום שאנחנו רואים בתורה שלנו. היה אפשר להגיד: איזה מיליארדר תורם את המשכן. אין בעיה, לא חסרים עשירים בעם ישראל. אבל כמו שהרב אמר מקודם, "כל איש אשר ידבנו ליבו." השם אומר: רק אל תביא שום דבר כי צריך, כי מישהו הכריח אותך. מה הלב שלך אומר לך, תביא מהלב, והמשכן היה, כמו שרבי נחמן מברסלב אומר, המשכן היה אוסף של כל הנקודות הטובות של עם ישראל. זה היה המשכן, אוסף של כל הלבבות של עם ישראל. זה המשכן שלנו. וזה הלימוד הגדול. השם אומר: אני רוצה את הלב שלכם. אתם באים, מתפללים, שותים,

מביאים מתנה לחבר - תעצור, תנשום, תחבר את הלב ותבין - זה מה שאני רוצה. וזה לימוד גדול של הפרשה שלנו. חזק מאוד, חזק מאוד. הרב יעקב היקר. -השם ישמור אותך. קודם כול, תודה רבה לך, יובל טייב. אנחנו לא זוכים אף פעם להגיד לך תודה רבה. בזה שאתם פה אתם אומרים תודה רבה. -הסיפור הזה שהוא סיפר פה זה היה משהו. עכשיו אני אגיד לך משהו, אחד הדברים הכי חשובים בכלל זה לתרום. כשאתה מוציא כסף מהכיס שלך, אז אתה יודע, זה קצת זה... אבל בסופו של דבר אתה עוזר לאנשים אחרים. זה דבר חשוב. אבל הגמרא במסכת כתובות אומרת שצריך להכיר טובה לרמאים. למה צריך להכיר טובה לרמאים? זאת אומרת, מעיקר הדין, אם מישהו מבקש ממך צדקה, אתה

לא חייב לתת לו. אולי הוא רמאי. זאת אומרת, אם כולם היו צדיקים והיו מבקשים צדקה, היית חייב לתת להם. אבל היום בגלל שאולי הוא רמאי - אתה לא עובר על איזשהו לאו. מכיר את אלה שבאים לך לתחנה מרכזית: אח שלי, אתה יכול לעזור לי 5 שקל לאוטובוס? אתה יכול לעזור לי? נתתי לו. אחרי שעתיים חזרתי, עוד פעם: אח שלי, אתה יכול לעזור לי 5 שקל... אמרתי: מה זה? כמה כסף הוא צריך בשביל אוטובוס? ואז הבנתי: הוא רוצה לקנות אוטובוס. אבל תעשו עצה ממני, רבותיי, תעשו ככה, אם אומר לך "אח שלי, אתה יכול לעזור לי- " תעשה לו כזה: יש לך עודף מ-100? אם הוא אומר לך כן, תגיד לו: תשתמש בעודף. עכשיו, אני אגיד לך עוד משהו ככה. היה פעם אחת

איזה סיפור. דרך אגב, אני ראיתי השבוע, באמת סיפור אמיתי, שאיזה עני אחד ביקש מאיזה עשיר כסף. אז הוא אומר: אני לא נותן כסף ברחוב. אמרתי לו: מה אתה רוצה, שיפתח משרד? מה זה השטויות האלה? מה זה הדברים האלה? אנשים לא... אז באמת, היה פעם אחת איזה מישהו שהלך להתרים והוא נכנס לאיזה גביר אחד גדול, שהוא היה תלמיד חכם, הגביר הזה, אתה יודע, היה... אתה מכיר את אלה: אתה רוצה שאני אתרום לך? בוא תענה לי על השאלה, ואם תענה לי על השאלה... מה זה המשחקים האלה? תתרום. מה זה יענה, לא יענה? הוא אמר לו: טוב. הוא אומר לו: בכבוד. עכשיו, הוא היה תלמיד חכם גדול. אמר לו: בכבוד, תשאל אותי שאלה. אמר לו: איפה כתוב בתורה מילה

שיש בה ארבע פעמים קמץ, אחד אחרי השני? כן? אז הוא אמר לו: "הרחמה." יש בתורה "הרחמה." אמר לו: אה, פשש... יפה וזה. הוא אמר לו: אני יכול לשאול אותך גם שאלה? אז העשיר אמר לו: שמע, אתה יודע את התשובה. אבל תעשה טובה, אל תספר את זה לאף אחד. אתה יודע, שמור את זה אצלך שיהיה לך כזה. אז הוא אומר לו: אני יכול לשאול אותך גם שאלה? אמר לו: כן, בבקשה, שאל. הוא אמר לו: איפה כתוב בתורה מילה שיש בה ארבעה פתחים? אמר לו: לא יודע. אמר לו: "הקדחת." וזה תשמור לעצמך, אל תספר לאף אחד. אני אגיד לכם דבר אחרון. מי שתורם בעצם אומר כאילו "עד בלי די", נכון? הקב"ה ייתן לך עד בלי די. מה זה "די?" דולר-יורו. הוא ייתן לך עד בלי

די, הוא ישלים לך את הכול בהמשך. ועוד סיפור אחרון באמת, שזה מוסר השכל גדול. היה איזה אחד מה זה קמצן, בונקר, אתה יודע מה זה קשה כאילו? משהו זה... היה פעם אחת איזה צדיק שבא אליו ואמר לו: בוא, תתרום וזה. -לא... בקיצור, אתה יודע, כל מיני... אמר לו: תשמע, תסתכל דרך החלון. הוא אמר לו: מה אתה רואה? הוא אמר לו: אני רואה אנשים. הוא אמר: יופי. עכשיו בוא תסתכל. תעמוד מול הראי, מה אתה רואה? הוא אמר: אני רואה את עצמי. אמר לו: אתה יודע מה ההבדל בין זה לזה? שפה במראה יש בסך הכול עוד שכבת כסף אחת קטנה. אז בן אדם פתאום שיש לו קצת כסף, הוא רואה כבר רק את עצמו, הוא כבר לא רואה אחרים. אז בוא, תפסיק להסתכל על

עצמך, אפילו שיש כסף, תוריד את שכבת הכסף הזאת ותתרום לאנשים, תראה עוד אנשים בעולם, חוץ ממך. יפה מאוד. יישר כוח. -"בנאות דשא ירביצני." גם "דשא" זה ראשי תיבות: דולר של אמריקה. יפה. -"בנאות דשא ירביצני." חזק. -דש"א: דולר, שקל, אירו. אה, יפה מאוד. תודה, הרב יעקב חמו היקר, על השילוב בין ההומור ותמיד דברי התורה. מוסר ההשכל, תמיד תמיד תמיד. אני רוצה לחזור אליך, אחיעד. לפני ממש שנקבל שוב אלינו את הרב מרדכי לוי, אחד מרבני הידברות החשובים. מה תשיר לנו הפעם? שיר שנקרא "יפרח וירבה." "יפרח וירבה." -שיר שמאוד מזכיר לי את סבא. סבא מאוד אוהב את השיר הזה בעונג שבת. אחד האהובים עליי. -אז אני מקדיש אותו. "יפרח

וירבה", כתב אותו רבי אשר מזרחי בספר "מעדני מלך" והוא הקדיש את השיר הזה ליעקב אסל, נכדו. אנחנו פוגשים אותו מדי פעם... -איפה הפריקסה? איפה הפריקסה פה? כל כך הרבה טוניסאים, איפה הפריקסה? זה לא קשור לפרשה הזאת. -פריקסה לא אוכלים בשבת. תודה רבה. אחיעד חודפי, מחיאות כפיים. אז הנה, הצטרף אלינו הרב מרדכי לוי היקר. שלום עליכם. -כיף מחדש כל שבוע. -הדדי. בפרשה מופיעים כל כלי המשכן, שאמורים להיות בו ארון הברית, הפרוכת, המנורה, שולחן לחם הפנים וכו.' רוב הכלים, די ברור לנו מה משמעותם מחיי היום-יום שלנו, אבל הכרובים, הרב אסוס, הכרובים, מה זה כרוב? זה ירק, זה?... מה זה כרובים? תסביר לנו מה זה כרובים. פנים של

תינוק, שהיו מסתכלים אחד מול השני, וידיים פרושות כלפי מעלה. כידוע שארון הברית זה סמל של תלמיד חכם. יש בו כמה וכמה דברים שצריכים תלמידי חכמים ללמוד ממנו איך להיות. אז שהוא מצופה זהב מבפנים ומבחוץ, שיהיה תוכו כברו ושכל המידות יהיו שבורות, מאתיים וחצי אורכו, אמה וחצי רוחבו, מאתיים וחצי קומתו. תמיד יהיה חצוי, שלא תהיה גאווה. לא דבר מושלם יותר מדי. אבל הכרובים האלה הם היו תמיד הברומטר, הם היו המבדק מה המצב של עם ישראל, המצב העכשווי של עם ישראל. אם הכרובים היו מסתכלים אחד מול השני, סימן שעם ישראל נמצאים במצב טוב. אם חס וחלילה הם היו משנים את פניהם לאחור שלהם, אז להראות לנו שעם ישראל לא נמצא במצב

טוב. אבל הדבר ה... הממתק שיש בתוך הכרובים זה שהם גם מסתכלים אחד כלפי השני וגם נושאים ידיים כלפי מעלה. כשמסתכלים איש אל אחיו זה סימן למצוות של בין אדם לחברו, מסתכלים פנים מול פנים. והידיים פרושות כלפי מעלה זה לדמיין לנו את המצוות של בין אדם למקום. את שני החלקים האלה גם יחד צריך שיהיה לכל תלמיד חכם ולכל יהודי. אם יש את זה - זו השלמות שיש בקודש הקודשים. אם נשים לב, בברכת כוהנים, שאנחנו רוצים לקבל ברכה, זה מה שצריך להיות. הכוהנים נושאים ידיהם כלפי מעלה, שזה מצוות של בין אדם למקום, אבל הציבור והכוהנים צריכים להיות פנים מול פנים. זה סתם, צריך לדעת הרבה, אני פוגש את זה הרבה בבתי כנסיות, לפעמים לא

שמים לב, שלוקחים את הילדים מתחת לטלית, רוצים לברך אותם, אז ככה, בשביל שלא יהיה יותר מדי בלגן, אז האבא לוקח את הפנים של הילד כלפיו, כלפי הבטן, שומר עליו עם הטלית. זו לפי ההלכה קצת טעות. למה? צריכים שהפנים של הילד יהיו גם כלפי הכוהנים כי תמיד זה המדד של עם ישראל: כששתי המצוות גם יחד - גם המצוות של בין אדם לחברו, שזה מדמיין לנו פנים מול פנים, וגם ידיים כלפי מעלה של בין אדם למקום, יחד זו הברכה המושלמת ביותר שיש בעם ישראל. הרב מרדכי, הוא מקסים או לא, הרב אסוס? הוא נפלא, הוא נפלא. הסבר יותר פרטני מזה, לא. יש לו פשוט פנינים יקרים יוצאים מפיו. -ברוך השם. הרב מרדכי, תחזיר לו בבקשה. תן לנו משהו מהפרשה.

טוב, אנחנו נמצאים בפרשה באמת, פרשה שכל כולה זה למעשה נתינה. רואים מה זו עוצמה של נתינת תרומה. וכמו שכולם שואלים, דווקא פה כתוב "וייקחו לי תרומה" במקום "וייתנו." מה זה "וייקחו?" אלא ידוע שאדם שנותן, נדמה לו שהוא נותן, אבל למעשה הוא רק לוקח ומקבל. כדי להמחיש את זה, אומר לכם על פי משל. מסופר על אב ובנו שביום שישי הלכו למאפייה כדי לקנות חלות לכבוד שבת. והנה, הם מגיעים, רואים: הו, החלות זה עתה יצאו מהתנור. ככה חמות עם ריח טוב. קונים חמש חלות, שמים את זה בסל והולכים בדרך. והנה, מגיע איזה אדם עני, אין לו מה לאכול, הוא מריח את הריח של החלות: או-אה, יש לו כבר ריר בפה. אומר: סליחה, אין לי מה לאכול

לשבת, אפשר אולי איזו חלה אחת? אחת? אומר האבא לבן: דודי, מיד, תן לו שתי חלות מיד. מוציאים שתי חלות, נותנים לאותו עני, ממשיכים ללכת. עוברת דקה, שתיים, שואל האבא את בנו: דודי מותק, כמה חלות נשארו לנו? אומר: רגע, אבא, אני בכיתה א', אני יודע, חמש פחות שתיים - שלוש. נותרו לנו שלוש חלות. אומר האבא: לא! שתיים. אומר הבן: לא! שלוש. אומר האבא: לא! שתיים. -אבא, הנה, בוא תספור. בסל - אחת, שתיים, שלוש. אומר האבא: בוא. לא, אני אסביר לך. תראה, מה שנשאר לנו בסל, אנחנו נאכל את זה בשבת. לא יישאר מזה, שום דבר לא יישאר לנו. אבל מה שיישאר לנו לעד זה שתי החלות שנתנו לאותו עני. זה יישאר לעד. את זה אף אחד לא ייקח

מאיתנו. וזה מה שהפרשה באה ללמד אותנו: יהודי צריך לדעת שיש לו ניסיונות בחיים, לפעמים לתת, להעניק לשני, שלא יחשוב שהוא כאילו מוותר, הוא נותן - לא. כל נתינה זה לקיחה. הוא לוקח זכויות. בזכות זה בורא עולם פותח לו את כל השערים, את כל השפע, הוא לוקח בריאות, הוא לוקח פרנסה, הוא לוקח הצלחה. זה הסוד שמלמדים פה בפרשה. אני רוצה לומר לך שאנחנו פה בארגון הידברות, הערוץ הנפלא, היינו פעם באיזה מקום, כמה רבנים מהידברות, שאלו אותנו: אה, אתם מערוץ הקבלה? אמרנו: אנחנו מערוץ הנתינה. אנחנו מערוץ הנתינה. ובאמת, פה, אפשר לומר, קודם שמעתי את רואה החשבון הנכבד שאמר שיש החזרי מס, אנחנו זכינו שארגון הידברות, יש לו סעיף

46, לא הרבה יודעים, לכן, באמת, אם אנשים רוצים להיות שותפים בדבר, המפעל האדיר הזה של הידברות, כי אנחנו באמת, כל כולנו נתינה. בכל מיני חבילות שרוכשים, אם זה "יס", "הוט" או כאלה, ידוע שצריכים לשלם, להוסיף כי אדם רוצה עוד ערוצי ספורט, הוא מוסיף עוד כסף. ערוץ הידברות משדר בכל בית, ללא תשלום, זה בחבילה המינימאלית שיש, אנחנו משדרים ללא כל תשלום. ולכן, כל כולנו נתינה. ויש הרבה אנשים שבמשך השנה רוצים להיות שותפים. ואז מתקשרים אלינו, אומרים: אנחנו רוצים, למה לא? שתהיה לנו מניה אצלכם. אז שתדעו שיש לנו גם סעיף 46, ומקבלים החזרי מס. מעבר לזה, שזה החזר מבורא עולם על המצוות, מאות אלפי צופים ומאזינים בנו, גם

דרך אתר האינטרנט, גם בשידורים, ברוך השם מזכים מאות אלפי יהודים בארץ ובעולם. כל יהודי שזוכה להיות שותף לזה, הוא לא נותן - הוא לוקח, הוא מקבל שפע גדול, ואשרינו שזכינו לכך. יישר כוח. מר טולדנו, אתה מכיר את הסעיף שהוא מדבר עליו? אני הבאתי להם אותו. בעוונותינו, אנחנו רואי החשבון גם של הידברות. אה, יפה. אני אדם, לצורך העניין, שכיר. אני... מה מומלץ לתרום? לדוגמה, לחלק את העשרה שקלים שאני תורם בכל חודש לעשרה מקומות שונים? או לתרום את זה למקום אחד? תראה, זה הרבנים יגידו, שהרמב"ם אומר שעדיף לחלק את זה לעשרה מאשר מקום אחד. אבל אני... אתה שואל אותי כרואה חשבון, מבחינתי אין נפקא מינה. אם סך הכול התרומות

הם מעל 180 שקל, והם לא יותר מ-30 אחוז מהרווחים שלך, תתרום לכל מי שיש לו סעיף 46, כמו שהזכיר הרב, ואז אתה... כשתגיש דוח למס הכנסה, תוכל לקבל החזרים. אגב, אם כבר דיברו, הרבה אנשים כבר תורמים וכבר מקבלים קבלה, אבל לא מגישים דוח ולא ניגשים לקבל החזר, כי הם חוששים ממה יקרה להם שם. לא יקרה להם שום דבר. מה שחוקי ופועלים על פי חוק - מקבלים ונהנים. אז אני רוצה לחזק את דברי הרב, שכדאי לתרום בהחלט. כן, לא רק זה, גם שאלת אותו למה כדאי לתרום. בהידברות, אנחנו, ברוך השם, יש לנו כל כך הרבה מחלקות. מה שתורמים אלינו זה באמת מתחלק להרבה תחומים: שלום בית, זוגיות, אנחנו, ברוך השם, עוזרים ליהודים בכל מצב שהוא,

קירוב, עידוד ילודה, הצלת בנות מכפרים, מניעת התבוללות וכו' וכו', עזרה לקשישים. אז כשתורמים להידברות, למעשה זה נפרס על הרבה הרבה הרבה תחומים. אני חושב שבמילה "תרומה" יש לנו גם את הסעיף 46. ארבעים ושש זה מ' ו,' אז זה מ' ו' בתוך תרומה, והשאר של האותיות זה תורה. יש לך גם תורה וגם סעיף 46. -יפה. הרב אסוס, אשריך. -ראית? סליחה, מר טולדנו, עוד שאלה נוספת: עכשיו, אם אני שכיר, יש לי החזר מס בתרומה? כן. אם אתה משלם מס, אתה תקבל החזרים בגין התרומות. איך אני יכול לשלם מס אם אני שכיר? לא, אתה משלם מס בתלוש משכורת שלך. מכל מה שאתה מקבל, מורידים לך מס הכנסה וביטוח לאומי, לית מאן דפליג. ברגע שאתה תורם, אתה

מקבל קבלה, אתה דואג להגיש דוח להחזר. ואז אתה מקבל החזר, ותקבל כסף הביתה, על החתום. אז הנה, צופים יקרים, לא שחלילה ביקשנו תרומות, אבל שמעתם הכול. יש לכם את הסעיפים, ויש לכם, אתם מסודרים. הסבר הכי מפורט שיש. אז הנה, בפרשה ישנו פסוק שעל פניו נראה תמים, אבל בהסתכלות מעמיקה יותר חווה בתוכו מסר עצום. כך מצווה השם בפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם." במבט ראשון הכול נראה תקין: צריך לבנות מקדש כדי שתהיה השראת השכינה. אבל שימו לב, רבותיי, למה לא כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו?" למה "בתוכם?" בתוכם של מי בדיוק? תראו פירוש נפלא של חז"ל. כל אחד מעם ישראל צריך לקדש את עצמו ולהיות בבחינת מקדש, ואז ישכון השם

בלב כל אחד ואחד מאיתנו. אז יהי רצון שנזכה שבאמת נהיה מקודשים וקדושים כדי שנהיה מקום להשראת השכינה. וזה בהחלט המקום לומר תודה שוב פעם לרב אסוס היקר, לרב אייל ישראל שטרנליב, לרואה החשבון מר יואל טולדנו, חברי וידידי, שמיד נשמע אותך, אחיעד חודפי. הרב מרדכי לוי ולסטנדאפיסט והרב יעקב חמו. תודה רבה ללהקת הבית שלנו, תודה רבה ומיוחדת מאוד לבת-אל קייקס, שמגיעה מצפון הארץ כדי לקשט את שולחן השבת שלנו ולשלוח אותנו תמיד תמיד תמיד עם מטעמים הביתה. תודה רבה לכם שאתם לא מוותרים עלינו ואתם איתנו בכל שבוע ושבוע. אז בעזרת השם, בשבוע הבא באותו היום, באותה השעה. מחכה לראות אתכם. שבת שמחה ומבורכת. אחיעד חודפי, אנחנו שרים את? "השב זכה." -"השב זכה וברה." ביידיש. -ביידיש, בלעז. את המילים כתב יצחק מזוז. תזמורת, בבקשה.