"עברתי אירוע מוחי": שלמה עמיאל חיון על הרגע המכונן בחייו

מוצא את עצמי, מסתכל ככה כלפי בורא עולם ואני אומר לו, יש לי ילדים קטנים, אל תיקח אותי עכשיו, תן לי עוד הזדמנות אחת. תן לי הזדמנות ואני לא יודע מה אני צריך לעשות בכלל.

שמי חיון שלמה אמאל, גרוש פלוס שלושה ילדים קטנים, נסיחים אמיתיים, מאוד דומיננטי. מאוד פעיל, עבר ביטחוני, צבא, קבע, מילואים, בוגר מכללה לביטחון מאוד קשוח, אפס אינטליגנציה רגשית, אקסטרים וכמובן ארוחות מצב, ניתוח סיכונים, דפה דרך פעולה אפשרית, תמיד אלטרנטיבה, הכל כותב ביומן לפי לוז, הכל עובד אצלי א' עד ת אני בסופו של דבר בחיים שלי, בעולם שלי, אני הבמאי, אני התסרטאי, המפיק, השחקן קן הראשי וכל מי שנמצא בסביבי הם שחקנים איפהשהו בחיים שלי וככה התמעתי את זה עד שקרה לי האירוע צת שביעי של פסח השנה אבל הגעתי למצב שהגוף מתוות קצף בפה פנים מתוות רגל ויד כל הצד השמאלי שלי פשוט נפגע קיבלתי CV שזה מעשה זה

אוותם אירוע מוחי מוצא את עצמי מסתכל ככה כלפי בורא עולם ואני אומר לו יש לי ילדים קטנים אל תיקח אותי עכשיו תן לי עוד הזדמנות אחת תן לי הזדמנות ואני לא יודע מה אני צריך לעשות בכלל מגיע למחלקת נוולוגיה בלוונשטיין שאני עם כיסא גלגלים לא יכול לזוז בכלל כולי סיעודי פשוט סיעודי חוויתי אירוע מוחי שנקרא CV זה אוטם בצד הימני של המוח, צד של המחשבה ונפגעתי בצד שמאל, הצד של הדינים, של הגבורה, של הקשיחות כפי שהייתי ואני עדיין לא מבין כלום. משכבים אותי שמה על המיטה בלוונשטיין. נכנס אליי רופא צעיר, אומר לי, אלוז, אנחנו קובעים לך טיפולים, אנחנו משנים אותך. משנים אותך לחדר האוכל, מגישים לך את האוכל, הכל עושים

עבורך. אין לך שליטה על כלום. ממה שהייתחיק קונטרול, אין לך שליטה על כלום. הוא יוצא מהחדר, אני מנסה לקום מהמיטה לכיוון הכיסא גלגלים, כמובן שאני אפילו לא יודע איך לעשות את זה. אני מגיע ככה שאני בישיבה על הברכיים מול המיטה, מסתכל למיטה וכאילו סוג כזה של דימיון כזה שאני רואה את אותי על המיטה שאני מסתכל על עצמי ואני רואה כאילו חלקים ממני נופלים כמו פאזל כזה מתפרקים כל חלק הזה אני רואה משהו בחיים שלי את העבר הביטחוני את האבא לילדים את העבודה הייתי מתנדף באסף הרופא שעושה בלונים לילדים זה מתפרק העסק העצמאי שלי תי סופר סתם היה לי עסק של ודאי של אומנות של ספרות סתם מתפרק הכל מתפרק לי ואני מבין אין לך

שליטה על כלום שום דבר הכל מתפורר אין לך כלום אין לך עבודה אין לך לתרום דם אתה לא יכול להזיז את עצמך אתה לא יכול לעשות שום דבר ואז אני מנסה עם החלקים להדביק חזרה על הגוף שלי. הגוף שלי מתפרק כאילו חלקים האלה מנסה לוקח נשימה ארוכה ואני חושב שפה זה הרגע המכונן יותר בכל החיים שלי. אני מסתכל על בורא עולם ואני אומר לו תעזור לי. אני לא יכול להרכיב את החלקים, לא יכול להרכיב את החיים שלי תעזור לי. אני אדם של כוחי ורוצם ידי. הכל הכל הייתי הכל שולה שולט בכל מהלך. אין משהו שעובר לידי ככה מתחת לאף, אין דבר כזה. אני אומר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה ממני? וזה מחלחל בי. מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? מה אתה

רוצה? ואז אני נזכר באירוע שאני פניתי אליו, ביקשתי הזדמנות. הבנתי שהקדוש ברוך הוא נותן לי את ההזדמנות הזו עכשיו, שאתה כבר לא עושה לבד, אתה לא עושה כלום. הגעתי למצב שאני מתבטל מול הקדוש ברוך הוא. אני אומר לו, מבחינתי אין כלום בעולם, רק אתה. אין מלבדו. אני מחטיר לעצמי רק את האמונה והביטחון והקדוש ברוך הוא עד למרמה של ידיעה שהוא בכל מקום נמצא ואני רוצה במסר שלי שאין עוד מלבדו שכל אחד יקח את זה חשבון אף אחד לא מנהל את העולם רק הקדוש ברוך הוא ויש לי עוד משהו בתוך המסר הזה עוד משהו אחד מי אני שהקדוש ברוך הוא שאני פונה אליו פעם ראשונה שאני אומר לו תציל אותי הייתי בין חיים למוות תציל אותי ונותן לי

הזדמנות ומי אני שאני אומר לו הקדוש ברוך הוא מה אתה רוצה יוצא ממני והוא עונה לי ונותן לי עוד הזדמנות אחת. לא טליתי את זה בכלום אלא אולי במצווה אחת שאני נוהג לעשות מעולם. בחיים. אף פעם לא דיברתי בבית כנסת. לא בזמן תפילה, לא בקריאה, לא במוספים, שום מקום. אף פעם לא דיברתי. בחיים לא קרה מצב כזה שאני שם את הקדוש ברוך הוא, סליחה לביטוי, בממתינה. והקדוש ברוך הוא שאני ביקשתי ממנו באמת, גם הוא לא שם אותי בממתינה. מהותו אירוע אתה מנהל. אני ביטלתי את עצמי לחלוטין. אתה מנהל.