פרק לימוני במיוחד עם פורל בקראסט וכוסות קרם | עדן הראל מארחת את אורית דדון - במטבח של עדן פרק 23

שלום, בנות יקרות. ברוכות הבאות לעוד תוכנית "במטבח של עדן". איזה תבשילים, איזה דברים, איזו פרשת השבוע, פרשת בשלח. הבאתי את אורית דדון, בעלת קייטרינג חלבי, "פסטו", לדבר איתי, לבשל איתי וליהנות איתי. אורית, מה נשמע? ברוך השם. -שמחה שבאת. -תודה, גם אני. מתרגשת. -יאללה, בואו נתחיל. אל תתרגשי, יהיה כיף. יאללה. אורית, איזה כיף שאת כאן. אני תמיד מבסוטית להביא ככה אנשים לבשל איתי, וללמוד דברים חדשים. אז יש לך ולבעלך קייטרינג, נכון? -כן. בעצם כל הקייטרינג הזה התחיל בגלל בעלך. כן. -את באת, נדחפת, לקחת שליטה. מה זה? ככה זה נשים, אה? -זה נשאר אצלי. -נשאר אצלך. הוא מבשל איתך עדיין או פחות? בעיקרון,

הקייטרינג, הוא עושה את הקניות, הוא מביא לי הכול, הוא עושה, אבל מי שבמטבח 17 שעות ביום... את. את נהנית? נהנית עד שהכוחות נגמרים, אבל לגמרי נהנית. אני גם באה מתחום העיצוב, אז אני מכניסה הרבה... אסתטיקה וזה? -כן, ואז זה נותן לי ליהנות במטבח. יפה. אז מה המנות שאנחנו נבשל היום? אז מנה ראשונה זה דג פורל בקראסט לימוני. מנה שנייה זה כבדים עם בצלים צלויים. -יאמי. כן, עם רוטב מתקתק של יין, ככה מצומצם, על מצע בטטה. -מקסים. כן, ולקינוח כוסות קרם לימוני, גם, שיהיה ככה מתאים לקונספט של הלימון. מהמם. חשבתי שתגידי: "ולקינוח תפוח". סתם, זה מתחרז. אוקיי, אז אנחנו מתחילות עם הדג? -כן. אז בשביל קראסט לימונים אני

צריכה צרור פטרוזיליה וכוסברה. כן, אצלנו הכול כבר שטוף, הכול מוכן. -שטוף, כן. אני מכניסה את זה לפה. אפשר להכניס ישר. -כן. אנשים לא מבינים שעושים פה הכנות של שעות לפני שמצלמים. -כן. מה עוד? -אני אכניס לפה עוד שום. אוקיי. -הנה, אני אכניס את השום. אני חושבת שתוך כדי שאנחנו נעשה, פשוט נקלה שקדים. נחכה שהמחבת ככה תתחמם ואכניס לי שקדים. זה בעצם יהיה על הקראסט. ואת צריכה פה עוד משהו או זהו? זהו, את השמן ואת הלימון אני מוסיפה אחר כך, כי אני אוהבת שהוא לא נהיה משחה, אני אוהבת שהוא ככה... רואים את כל עשבי התיבול. וכשאת עושה פסטו את גם עושה באותה שיטה? אני אוהבת להתחיל ככה, ואז להכניס. -מגניב. וואי, לא

ידעתי. את רואה? למדתי. ככה רואים יותר. -זהו? -כן. עכשיו אני מוסיפה לפה שש כפות של מיץ לימון. תודה. אחת, שתיים... ככה, כפות יפות, צריך להרגיש את הלימון. אם אני רואה שיש יותר מדי עשבי תיבול, אפשר קצת עם הלימון להפריז, כי כל העניין בדג הזה זה באמת להרגיש את החמצמצות של הלימון, ושמן זית זה כמובן חצי מהכמות. אז אם שש, אז שלוש, אם שבע, אז ארבע, שלוש וחצי. שמן זית. זהו? מלח, משהו? כלום. -עוד קצת. עוד מעט. זהו. יופי. עכשיו אני מוסיפה שום כתוש. יש לנו את השום הרגיל שכתשנו. ועכשיו אנחנו לא עושים עוד ערבוב. אני שמה גם פירורי לחם. -אה? כן, שיהיה לנו קצת קראנץ'. -מה את אומרת? אוקיי, אפשר לערבב בעדינות.

-בעדינות? למה, מה יקרה? אני שמה גרידת לימון. כפית. -נכון. צריך להגיד על גרידת לימון שבשביל לעשות אותה צריך לשפשף ממש ממש טוב את הקליפה, מה שאנחנו כמובן עשינו בשביל שלא תהיה נגיעות, כי לפעמים בתוך הקליפה מסתתרים להם חרקים קטנים ושחורים. אם רואים שהלימון נגוע מדי, ותרו על הרעיון. אם לא, אז תשפשפו, תשפשפו. -בדיוק, לקרצף אותו כמו ש... הנה, השקדים שלנו קצת קיבלו ככה גוון זהוב. אוקיי. -וזהו, בעיקרון המשחה שלנו מוכנה. אני רק אתבל אותה. אני שמה פלפל גרוס. מלח. קצת מלח גס. אני שמה צ'ילי, ממש טיפה, נגיעה. שימי, בכיף, אני זורמת. כולם מפחדים עם החריף איתי, הוצאתי לעצמי... כן, אני כבר זוכרת. -הוצאתי לעצמי

שם של לא אוכלת חריף. לגמרי, את האמת. -קצת, קצת אני בסדר. -כן. אוקיי. עכשיו קודם כול, נסדר את הפילטים שלנו בתבנית. כן. את זאת? -זהו, זה ממש קל. זה שנייה, חמש דקות, יש לך אורחים... -את רוצה נייר אפייה? לא, ככה. -לא, ככה. -ככה. אני רוצה שיהיו כן ארבע חתיכות, אז לכן אנחנו נסדר אותן יפה. אני קצת אזלף שמן זית. שתי וערב. אני אקח עם כף ופשוט... למשוח כל פילה. ככה, שכבה יפה. וואי, זה נראה מצוין. אז עכשיו רגע, תסבירי לי, יש לך שמונה ילדים. -כן. שיהיו בריאים, בלי עין הרע. -כן. שהקטנה, לא רואים, אבל היא מסתובבת פה, אביגיל החמודה. -כן. נותנת לי השראה מדי פעם. כן, להציץ. -מסתדרת לה. היא מסתדרת מצוין. אבא

שלה איתה, לא לדאוג. זה לימון כבוש שאני שמה. יש פה... אפילו קצת נשאר לי מהרוטב של הלימון אז... פשש. -כן. העיקרון במנה הזאת זה הלימון. -כן. והקראסט, שתכף נשים את השקדים. עוד קצת שמן זית. יש לי פה את השקדים, אני גם כן מפזרת אותם. איפה את גרה? אתם? אנחנו גרים בחיפה. בעלי חיפאי. גם אימא שלי. -כן? אז זהו, בעלי חיפאי ו-17 שנה, מהחתונה אנחנו התנחלנו שם ושבוע אחרי החתונה בעצם אמרתי לבעלי: "טוב, מה עושים? "אתה מבשל טוב, בוא נמכור אוכל", ובאמת הלכנו על הרעיון הזה. -כי הוא היה מבשל בהתחלה? כן. הוא היה עושה לי, כל פעם הוא עושה לי פינוקים ככה, ארוחות, מאלתר דברים. -כן? -כן. פתאום היה איזה משהו... איזה בצק

בפנים ממולא, כל מיני חרטושים, לא ש... אז מה? אבל נשמע טוב. -קלטתי שיש לו ידיים ויש לו אוכל טוב וכל פעם הוא מפתיע, טעמים מעניינים וטעימים, אז אמרתי: "יאללה, אתה חייב למכור אוכל". הוא אמר לי: "יאללה, בואי ננסה, בואי נקנה". הלכנו לשוק, קנינו מוצרים. אני אומרת לך, 20 בגטים, סלסלות, ופשוט יצאנו ביחד, ברחובות, היינו גם שרים. היה לנו איזה שיר כזה. היינו יוצאים עם הסלסלות, נכנסים ממשרד למשרד בעיר התחתית בחיפה. -גדול. עד היום העובדים מכירים אותנו, כבר... אנחנו ממש חלק מהארוחות שלהם, ואם אנחנו לא באים: "אנחנו רעבים". אבל רגע, אתם עושים סנדוויצ'ים או כבר יותר, ארוחות יותר? השתדרגנו וזה באמת התחיל... היה

לנו משבר קורונה. -אה. -פתאום כולם עבדו מהבית והיה כזה קטע שלא הזמינו, ואז, את יודעת, הכול משמיים. אני נתתי לי... קודם כול, הרגשתי שהשם נותן לי את המנוחה, כי הייתי קמה, שמונה ילדים, קמה בארבע בבוקר כל יום, מכינה, כי הכריכים צריכים להיות בעבודה בתשע-עשר. זה היה מטורף, עבדתי נורא נורא קשה, ואז החלטנו לתת לזה, כאילו... את יודעת, להרפות, להגיד: "טוב, עכשיו יש לי חופש קצת". פתאום הייתי קמה מאוחר והילדים בבית ונהניתי... -וואי, זה היה מושלם. זו הייתה תקופה של... -תקופה מהממת לכולנו. -אין, של ברכה. כל האימהות מאוד נהנו. אבל את יודעת, את יושבת שבוע, שבועיים, שלושה ואת יודעת, את מחכה, כי את עצמאית

ואת... -ברור. -כסף. למרות שקיבלנו מענקים טובים, זה היה שווה. -ומחזירים אותם, נשמה. זהו, עכשיו אנחנו מרגישים את זה, אבל זהו, ואז ברוך השם, בזכות האמונה הגדולה, האמנתי בהשם שמשהו אחר ייפתח. דווקא נתתי לדברים אחרים שלי גם קצת... כן. ובקטע של הקייטרינג, פשוט אנשים עשו אירועים בבית. בת מצוות, בריתות, אירוסין, כל מיני אירועים קטנים שהיה בעייתי להזמין הרבה. נכון, נכון. -אז התחלנו עם אירועים קטנים. מדהים. -אז היינו עושים קייטרינג והתחלתי לשלב את העיצוב ואת היצירתיות שלי במנות, בפינגר פוד, בכל מיני מנות מעוצבות ויפות. וזהו, ולאט לאט גדלנו והיום אנחנו באמת עושים כנסים ואירועים של 200 איש. -וואי. -כן,

ממש אירועים גדולים. -מדהים. איזה כיף. -זהו, וגם כריכים, כי יש כאלה שלא מוותרים עלינו עדיין, אז יש את אלה שעדיין ככה בקבוצה: "טוב, אני, תוניסאי", "אני, סביח". יואו, איך בא לי תוניסאי עכשיו. טוב, אז מה עכשיו, זה לתנור? זהו, זה לתנור. -לסגור אותו? אני לא מכסה אותו כי זה ממש עניין של כמה דקות. ככה? -ככה. כמו שהוא. -יאללה. בהצלחה. לכבוד שבת קודש. מעולה. אז זאת הייתה המנה הראשונה שלנו, נכון? ומה המנה השנייה? -כבדים צלויים. אני קודם כול, הצלייה, לגבי הצלייה, יש את האריזה המוכנה ויש מי שמעדיפה כן לצלות, שזה יותר טרי, אבל לגמרי הרבה פעמים יוצא שאני רוצה מנות מהירות וזריזות, ולכן האריזה המוכנה זה

אחלה... -אחלה פתרון. אחלה פתרון, כי גם ככה אני מוסיפה רוטב. כן, זה כבר פחות קריטי בטריות הזאת. -וזהו, אין צורך ב... בדיוק. אוקיי. -אז אנחנו נשתמש עכשיו בכבדי עוף צלויים. אני אטגן בצל סגול, פרוסות. -את יכולה לפתוח את הפקק. בסוף נשברים מהפקק הזה. -לגמרי. יש לי פה פרוסות של שני בצלים, של בצל סגול. את יודעת שפרשת השבוע שלנו היא פרשת בשלח. פרשה מהממת, וואו, כמה דברים יש לדבר עליה. קריעת ים סוף, עם ישראל רואים את הקולות. תמיד כשאני מגיעה לפרשות האלה ואני קוראת, אני כאילו... אני מתרגשת, אני אומרת, יואו, באיזשהו אופן הייתי שם, אני לא זוכרת, אבל באיזשהו אופן אני הייתי שם. ושירת הים, מרים הנביאה,

הוציאה את הכלים, התחילה לשיר. כולם סחבו את כלי... -מרגש. -כל הנשים סחבו את כלי הנגינה שלהן בשביל שיוכלו לנגן, והן מתחילות לנגן ושרות ושמחות, ובאמת, זה רגע כזה מרגש, וכמובן, הסיפור הידוע על נחשון בן עמינדב שקפץ למים, וכמה פעמים בתוך התשובה... אני מרגישה שבעלי התשובה צריכים לעשות את ה"נחשון" הזה, את הקפיצה הזאת. זה כאילו ללכת כזה נגד ההיגיון, נגד הטבעים שבאנו איתם מהבית, נגד כל המחשבות, מה שתפסנו כנכון ולא נכון, מה זה גבר, מה זו אישה, מה זה ילדים, מה זה חינוך, מה זה זוגיות, מה זה פרנסה, מה זה הכול. ובכל כך הרבה דברים צריך להחליף את כל ההתבוננות שלנו וההסתכלות שלנו. אנחנו יודעים שהעולם הזה הוא

עולם מלשון "העלם", הכול בהסתר. זה לא כמו שהיה להם, שהם ראו את הקולות, הגבורה, המלאכים החזירו להם את הנשמות, הכול היה כזה וואו וים סוף נקרע, נחצה, וראו את זה וזה. אז נכון, אין לנו את זה. אנחנו... הכול בהעלם, הכול בהסתר, אבל אני חושבת שהיתרון שלנו על הזמן ההוא, שאנחנו עובדים על המקום האמוני הרבה יותר חזק. -נכון. לא כופים עלינו הר כגיגית. -כי אנחנו לא נוכחנו. אנחנו צריכים להאמין שזה היה. -אנחנו נוכחנו, אבל לא בגוף הזה. כן, אבל אנחנו כאילו... נכון, זו לא רק האמונה, להאמין שזה היה, זו אמונה בבורא עולם. -נכון. -לדעת שהכול זה ממנו והכול יסתדר והכול יהיה בסדר. אנחנו כל כך הרבה פעמים נופלים לתוך המקום

הזה של "כוחי ועוצם ידי", או המקום הדואג: "מה יהיה? מה זה..." הקורונה הביאה שיעור של מתנה, מתנה. -לגמרי. אני הייתי יושבת ככה בבית ואומרת: "טוב, מה..." כאילו, מה אני דואגת בכלל? השם סידר לי חופשה. נכון, לראות את הטוב. אני מוסיפה את הכבדים. הם כבר צלויים, אז ככה מה שנשאר לי... -אין יותר מדי. כן, אין יותר מדי, זה פשוט רק לתת להם קצת... אני מוסיפה בערך חצי כוס, רבע כוס יין אדום. אני מוסיפה גם איזה שלוש כפות סילאן. עוד קצת, ככה. מלח ופלפל. עניין של איזה חמש דקות. את בעיקר עושה את זה בשביל שהכול כזה יתחבר, כל הטעמים. -לגמרי. רק בשביל שיתחברו הטעמים. נגיד, הילדים שלך אוכלים את זה? יש לי שניים

שמשוגעים על זה. השאר... יש חלק שאוהבים רק את הבצל עם הרוטב, ויש חלק שלא נוגעים בזה אפילו, אבל בגלל זה אני עושה כל מיני וריאציות בארוחת השבת. זהו. שמונה ילדים... את יודעת כמה דברים? -כן? יש את השניצלים, יש את הקציצות עם תפוחי האדמה, כי הם אוהבים את הרוטב בתפוחי האדמה. יש את היבש, יש פשטידה... כל אחד, יש לי... -פשטידה, מה? כמו המעקודה? מעקודה אחת בשביל אחת, אבל היא לא אוכלת כלום, היא צריכה את התוספת הזאת, אז אני... יאללה, זורמת. בשבת יש לי מלא דברים. -יואו. אני אוכלת רק את הדג עם הסלטים. מספיק לי. -גם אני. סעודה ראשונה זה רק דגים. יש מלא סוגי דגים, אבל רק דגים. -יפה. סושי... -ואוכלים אצלך?

אוכלים, מכינים בעצמם כבר את הסושי. זהו. לפני כמה שבתות החלטתי שמספיק. "תעשו לעצמכם". -יפה. -אני עושה צלחות. צלחת אורז. חותכת להם, את הדגים ואת הירקות אני חותכת, חותכת להם את ניירות הגלגול, כי זה גדול מדי. אז הם מקבלים נגיד חצי. אפילו ילד בן חמש, שם את הכול ככה, סגר את זה כמו סנדוויץ', החזיק את זה כמו סנדוויץ', אני אומרת לו: "מצוין". -איזה מתוק. כל הכבוד. אני גם אגיד כבר... זהו, אני אכבה את זה ו... גם באמת, ברוך השם, בגלל שאני, שלושת רבעי מהחיים שלי במטבח, ככה יצא, הילדים שלי לגמרי איתי. מבשלים. -הכול. -כן? דגים, הקטן שלי, חריפים. אצלי כולם חריף. אפילו הפיצית כבר התחילה לאכול חריף. -וואה וואה.

הם עושים סיר דגים מרוקאים יותר טוב ממני. -די! סלטים, עוגות, מאפים... אחת אוהבת בצקים, כל אחת... זה מדהים שיש לך הרבה ילדים וכל אחד, יש לו את המיוחד שלו. יש שלב הבלגן, שהם נכנסים למטבח והם עושים קרחנה. אני עבדתי על זה. -אה. -אני בתור ילדה בחיים לא הייתי במטבח. לא נתנו לך? -לא הכניסו אותי למטבח. אין, אין, הדור של פעם. -ואני פשוט... הייתה לי עבודה על זה, זה היה לי קשה, אבל אמרתי, אני רוצה שהילדים שלי יהיו פעילים במטבח. ולאחר שראיתי את התוצאות עם הגדולים, פתאום קלטתי שהם באמת עוזרים לי. פתאום אני נחה ויש ארוחת צוהריים. אמרתי, וואלה, שווה. יש להם טעם נהדר, הם עברו אותי בהרבה דברים. וואי, איזה

יופי. -כן, זהו. אני מסודרת. -גדול. אז מה עכשיו עם הכבדים? זהו, אני מסדרת אותם בעצם על מצע בטטה, ומגישה. מהמם. טוב, אז זה... כבר נעשה את זה בצלחות. אז עכשיו אנחנו ניגש לקינוח? כן, ניגש לקינוח. -יאללה, קינוח. איזה כיף, הגענו לחלק שאני הכי אוהבת, וזה הקינוח. -נכון. אז מה אמרת שאנחנו מכינות? -אנחנו נישאר בקונספט הלימוני. אז אנחנו נלך על כוסות קינוח קרם לימון. -פשש... אנחנו נתחיל עם לחמם את הסירון הזה. זה בעצם שלושה חלמונים. סוכר, זה שלושת רבעי כוס סוכר. סוכר וניל ולימון. זה 150 מ"ל לימון. אז אני תוך כדי, על אש לא גבוהה, לא נמוכה, בינונית, מערבבת כל הזמן, כדי שלא תצא לנו חביתה, עד שיהיה לי קרם

סמיך. -וואו. -כן, ככה. אף פעם לא עשיתי דבר כזה... -ממש נותנת לו ערבוב, ולחכות בסבלנות. זה נראה כזה שזה לא הולך לקרות, אבל זה פתאום קורה. אז כאילו, בסדר, יש לך שמונה ילדים, את מעמידה ילד שיעמוד ו... -בדיוק. -ברור, הבנתי אותך. קלטתי. אצלי אני אצטרך לעמוד, זה בעיה. את יודעת, על הפרשה, משהו יפה. -כן. הרי משה הביא את ארון הקבורה של יוסף, נכון? הבטיחו לו ש... הוא השביע את עם ישראל שכשמוציאים אתכם, תיקחו את העצמות שלי. ומשה הולך ובאמת מביא. ואומרים שמי שפתח בעצם את ים סוף זה העצמות של יוסף, כי... נכון היה לו את כותונת הפסים, ופסים זה אותן אותיות של "ים סוף", ובעצם ברגע ש... -יפה. -כן. בעצם הוא זה

שפתח ו-12 שבילים וכל הנס הגדול, ולומדים מזה דבר נורא יפה על המקום של הצדיקים שבמותם נקראים חיים, שדווקא למעלה הם לפעמים יכולים לפעול הרבה יותר מאשר למטה. למרות שיוסף פעל גם למטה, אבל בואו נאמר היום, כשאנחנו הולכים לציונים בראש חודש או בזמן שרוצות, אז יש עניין מאוד גדול בתפילות אצל הצדיקים, שהם פועלים חזק בשמיים. אני ראיתי ניסים גדולים באמת ב... -וואו. כן, הציון של הבאבא סאלי ורבי שמעון, וואו, אני... פק"ל שם. -ממש במוחשי? וואו. -ממש במוחשי, ניסים. ניסים ממש ממש יפים. -איזה מרגש. -כן. ועוד משהו יפה שאפשר כבר להגיד, אם אנחנו מחכות פה לקרם... כן, הנה, הוא קצת מסמיך. -נכון, אני רואה. -את רואה?

-כן. זה שהיה שם את המלחמה בעמלק בעצם, ברפידים. ואומרים: מה זה רפידים? מה זה המקום הזה? זה לא רפידים, זה לאו דווקא... זה גם המקום, אבל תמיד יש את המדרשים ואת הסוד, ומדברים על זה שרפידים זה ש"רפו ידיהם מן המצוות". זאת אומרת, גם אנחנו, שאנחנו לפעמים מרפים קצת, משחררים קצת, יורדים קצת, זה בסדר, זה טבעי, זה קורה. אנחנו בתנועה, אנחנו בעולם הזה, אנחנו לא אמורים להיות סטטיים כל הזמן. יש תנועתיות בעבודת השם שלנו, אבל כל הזמן לשים לב שאנחנו לא ברפידים, שאנחנו לא מרפים את ידינו, שאנחנו מחזקים. בגלל זה אומרים שכל פעם שמשה הרים ידיים, נכון? עם ישראל ניצח. כשהוא הוריד את הידיים, העמלק ניצח. אז מה זה? זה

באמת הידיים שעשו את המלחמה? לא. כשעם ישראל הרים עיניו לשמיים, הוא ניצח. כשהוא הוריד, אז... הסתכל על העולם הזה, אז אנחנו נופלים נמוך. וכמה צריך לזכור להרים עיניים לשמיים ולזכור שאבא מנהל פה את הכול והוא דואג לנו וינהל לנו את המלחמות. -כל פעם לתת תזכורות, נכון. תקשיבי, זה כל הזמן. -במיוחד בזמן שיש הצלחה. -נכון. אני פתאום כזה, רגע... "כלום, אני לא עשיתי כלום, אני לא עושה כלום". זה הכי קשה, בזמנים האלה. -כן? -ברגעים האלה. דווקא בהצלחה? -כן, כי... -איזה קטע, זה דווקא קל לי, כי אני כל כך רואה שזה לא אני, אבל דווקא בקושי אני כאילו צריכה יותר את ה... אז בקושי אני יודעת שיש לי למי לפנות, אבל בהצלחה

לפעמים יש תחושה של כאילו... כאילו, "זה לא אני". כאילו, "מה את מתלהבת, זו לא את". להרגיע את עצמי, ואני עושה את זה כדי שלא תיגמר ההצלחה, שלא ייגמר. -שלא יעלה. -כן, שלא יעלה. עכשיו אני אכבה, אני אשאיר את זה ככה. אנחנו משלבים את זה בעצם עם קצפת. הקצפת בעצם תהיה מקרם קוקוס. -או. וזה כבר הופך לנו את המנה גם לטבעונית, מי שמעניין אותו. -מצוין, מצוין. -עם פודינג וניל. כן, זהו, פשוט. זו פחית אחת של קרם קוקוס, מומלץ שתהיה קרה, ו... ופודינג. -פודינג וניל. ואני מקציפה את זה. -אוקיי. תודה רבה. -זה מלוש. העיקר שיעשה את העבודה. טוב, אני חייבת להגיד לך משהו. -כן. זו פעם ראשונה שראיתי שאפשר לעשות קרם מחלב

קוקוס. יפה. -באמת. -כן. זה בריא, זה שווה. -ברור. -זה מוסיף גם, הארומה של הקוקוס... לא, באמת אני רוצה שנדבר על זה שנייה, זה מאוד חשוב לי. כן. -השמנת הצמחית שאנשים משתמשים זה גועל רפש לגוף. זה פשוט מרגרינה שסותמת את העורקים. אנחנו נותנים לילדים שלנו... גם ככה הם מקבלים כל היום בחיידר, בתלמודי התורה, כל היום נותנים להם חמצוצים ומה לא. לפחות שהבית, ננסה לתת להם דברים קצת יותר בריאים. באמת, שמנת צמחית, נכון, זה מאוד נוח, זה פרווה. הנה, יש פתרון אחר. -יפה. ממש, שימחת אותי. -יופי, איזה כיף. יואו, נעשה עוגת ביסקוויטים עם זה... -אז יש לנו את קרם הקוקוס ויש לנו את הקרם הלימוני, ואנחנו מאחדים ביניהם.

מחכים שזה יתקרר בשביל שזה... או שאין בעיה? כן, קצת שיצטנן. את קרם הקוקוס אני מעבירה לקערה. תראי מה זה! אוקיי. מספיק לנו. לפעמים אנשים מקובעים סתם וצריך כזה לנער להם את התפיסות. -כן. תמיד לנסות דברים. -תשחררו, תתקדמו, תלמדו. חבל. ועל הבריא לא לוותר, תמיד לנסות אותו. -נכון. לפעמים הוא יותר מוצלח אפילו. -לפעמים, לפעמים לא, אבל בסדר. זה לא שהילדים שלי לא מקבלים ממתקים, אבל... -מתרגלים. איפה שאני יכולה אז אני מנסה. -יפה. טוב, זהו. יש לנו פה את שני ה... אנחנו מאחדים ביניהם פשוט. בצורה כזאת, של קיפול. -יפה החזקת את זה, זה חם. וואה וואה. כשאת כל היום במטבח את חייבת להיות חסינה למשהו. עכשיו יש לי...

הכי פשוט, אני לוקחת עוגיות קרמל, לוטוס. תלוי בגובה של הכוסות, אם זה כוס שאין לה הרבה, אז מעט. רק בשביל הקראסט למטה, בתחתית. איך את אוהבת את הקראסט. -כן. זהו, אני פשוט ממלאה את הכוסות ומכניסה את זה לקירור, הקפאה, כי על זה הולך להיות זילוף. זה גם נותן לו עוד משהו מתוק. זה קינוח לגדולים, אני קוראת לזה. -כן. יאללה, בואי. נכניס אותן ככה. מהמם. -כן. -טוב. אז הקינוח מחכה במקפיא. מה אנחנו עושות בינתיים? את הקציפה שלו. זה בעצם כמו קציפה של קרמבו. אנחנו מקציפות חלבונים עם סוכר, אבל לפני כן אנחנו מחממות את זה כדי להמיס את הסוכר. אה. -אנחנו ממיסות את הסוכר. זה כוס סוכר ושלושה חלבונים, ובאותו אופן אנחנו

פשוט מערבבות עד כדי המסה של הסוכר. ככה עושים קרמבו? -כן. -די. אם זה סוכר חום, זה יוצא כזה כמו מוקה. -איזה קטע. ממיסים כל הזמן תוך כדי בחישה כדי שלא תצא לנו חביתה. -חביתה, חביתה. איך אחרי שאת מבשלת כל השבוע, קייטרינג, אירועים, עניינים, עוד בשבת יש לך כוח לבשל? וביום שישי אני באמת עושה את הכול, שזה מא' עד ת'. איך את מספיקה? -חלות, סלטים, הם לא מוותרים לי. אפילו חומוס, אין קנוי. הכול הכול להכין בבית. לפעמים אני אומרת: "טוב, השבת אני לא אופה". אין סיכוי. אפילו אני כבר מרגישה שאין סיכוי שאני לא אעשה את החלות, כי חבל על האוכל, זה לא טעים. -נכון. אז השם נותן כוח, אין לי מושג איך, אני נטענת כל יום

מחדש. אבל אני מודה להשם, שתמיד אני אהיה עסוקה ושאני לא אשב מובטלת. כי כשאני יושבת, אני אומרת לך, יום אחד אין הזמנות, אני כבר מחפשת את עצמי ואני נכנסת לדאון כזה. אני צריכה פעילות מרוממת. קוראים לזה "יסוד האש". יפה. לגמרי. זהו, אני חושבת שהמסנו את הסוכר. ככה, מצננת אותו. ועובדת על השרירים האחוריים של היד תוך כדי. -לגמרי. אולי באמת זה מה שנותן לי כוח, כי המטבח זה המון פיזי. -המון. אני תמיד... יש לי חברה שלפעמים באה אליי לשבת, ואז היא עוזרת לי לבשל. -כן. -היא אומרת לי: "לא, אם אני לא באה לעזור לך לבשל, אני לא באה". -אוקיי. לא נעים לה וזה, ואז היא באה והיא מבשלת איתי ביום שישי. -נו? ויש את השלב

הזה שאני רואה שהיא פתאום הולכת פה, מאחורי הבר, ומתיישבת, ואני, כאילו... לקח לי זמן להבין, ואז היא אומרת לי: "תקשיבי, את משוגעת, "אי אפשר לעמוד כל כך הרבה שעות". עכשיו אני, גם כל הלילה בחמישי עוד עמדתי ובישלתי. -וואי. כאילו שישי זה הפינישים כזה, את יודעת. -נכון. היא הולכת, מתיישבת ואומרת לי: "את לא נורמלית", ואז הבנתי שרק כשאתה עובד הרבה שעות במטבח, עומד ועושה, אתה כאילו מתחזק מזה. -בדיוק. אנחנו נעביר את זה. בואי תעזרי לי. הנה, אני אחזיק לך את זה... -כי אני יכולה להחזיק בחם. סתם, הצד הזה לא חם. זה הצד השני שחם. מעולה. אחלה. תביאי, שחררי. יאללה. להקציף? -כן. אוקיי. -כן. יש לנו קרמבו. -בדיוק. זה

הקרמבו. מביאה עוגיות, אוראו, מה שאת רוצה. -נו? נותנת לילדים, מסדרים את העוגיות, לוקחים שקית זילוף, מזלפים את הקרמבו. -נו? וזהו, מקפיאים וממיסים שוקולד. -איך? אבל כשאת ממיסה את השוקולד זה לא הורס את זה? לא, כי הקרמבו הוא מוקפא, הוא ממש מתייצב, תוך כדי את ממיסה שוקולד, איזה שאת רוצה, לבן... את מוסיפה. -די! -ברור, זהו, זה הקרמבו. אני עושה את זה בעזרת השם לשבת. אם כן, אני שולחת לך תמונה -יאללה, בעזרת השם. טוב, בואי נוציא את זה. אז מה אנחנו... בעצם עכשיו נוציא את הזה? נשים שקית זילוף. אנחנו ניקח שקית זילוף. כן? אפשר? -בטח, תרגישי חופשי. נשים פה. בואי, תעבירי את זה לפה. הילדים שלי מתחננים לקרמבו.

-כזה פשוט, ראית? יואו, ממש. -צ'יק-צ'ק. לפעמים אתה צריך לראות משהו בעין... -בדיוק. בשביל שיהיה לך כזה את הביטחון לעשות אותו. נכון, לגמרי. מעולה. -טוב, אז עכשיו אנחנו נוציא את ה... נוציא את הכוסות. -נראה מה יצא. זה התקשה קצת? -כן. -מעולה. מה שאני עושה עכשיו זה פשוט מזלפת קישוט מלמעלה. הוא לא שוקע כי הקרם התייצב לנו. יאו, איזה מעלף! אפשר גם לעשות עם צנתר, שהצורה ככה תהיה יותר מעוצבת. לא, זה לא מספיק מעוצב? -נחמד. והברנר, אנחנו... -למה הברנר? זה ככה נותן לו את הטאץ' הסופי. אז זה ממש פשוט להשתמש בזה. אני אוהבת. זה גם נותן לו את ה... קצת... ככה בזהירות, לא לשרוף אותו מדי. לתת לו קצת את הצבע. -יאא!

את מקצוענית. בשביל היופי אני אוהבת להגיש את זה עם לימונים. זו מנה מרעננת. אפשר להוסיף עלה נענע מלמעלה. נענע הולך עם לימון. -נכון. יואו, אם אני עושה את זה לילדים שלי הם עפים עליי. את יכולה לעשות את הווריאציה של הלימון לגדולים וקרמבואים לקטנים, על אותו... פשוט להגדיל כמויות ולעשות כבר שני קינוחים ביחד. פשש, מדהים. -כן. טוב, אז אנחנו נסדר, נזיז רגע פה את הכול ונתחיל לצלחת את המנות. אז את אלה... הם יחכו לנו כאן, הקינוח הטעים הזה, ויגרה אותנו, עם הלימונים. עכשיו נצלחת את המנה של הכבדים. -יאללה. -ניקח את הבטטה. נוציא את הבטטה מהתנור. -כן. את הבטטה בעצם עטפנו עם נייר אפייה, ככה, כשהיא עם הקליפה.

פשוט זילפנו שמן זית, מלח, פלפל, סגרנו את הנייר. אפינו אותה כדי שתתרכך. הנה, את רואה? היא יפה בפנים, היא כתומה. היא לא נהרסה לנו. פה זה טוב, או שאת רוצה? -זה מעולה. בואי, תביאי את הגדולים. זהו. אנחנו מקלפים את הבטטה. אני צריכה איזו קערה קטנה חמודה שאני אמעך את פירה הבטטה שלנו לתוכה. רוצה מועך בטטות? -לא. אני אסתדר עם המזלג. את בטוחה? -כן. אני לא רוצה מדי... אוקיי. נקלף אותה פה. -זה לא לוהט? לוהט, אבל זה סבבה. נשים פה. אני לא רוצה את החלק השרוף, אני רוצה את הכתום שלה. למה, לא יעשה כזה קצת יאמי? -זהו, יש פה את הקטע של ה... לא צריך לראות את זה, אבל מרגישים. הנה, את רואה? -כן. אוקיי, את זה אני

אזיז. עכשיו, עם קצת אגוז מוסקט, אנחנו נוסיף. טיפה שמן זית. בגלל שהיא לא מבושלת והיא צלויה, יש עוד טעם של הצלייה וזה... עוד? -הרבה יותר טעים. לא. אז להביא לך צלחת? -כן. זה, נכון? -כן, אנחנו ניקח רינג, אפשר. אפשר גם בלי. אפשר לקחת עם כף ולשחק עם זה. אני אעשה לך את זה... תביאי לי כף. -גורמה. -גורמה, בדיוק. זה החלק שאני הכי אוהבת. זה התרפיה שלי. אני בעצם מכניסה הכול לרינג. יש לי את זה, אני יכולה גם להשתמש בזה. במרית הזאת. משטחת את זה יפה. בזהירות, אני... מוציאה את הרינג. -קלטתי אותך שמה את זה באמצע. כן. ואני מגישה את הכבדים מלמעלה. -וואו. את ככה עושה בבית? האמת, כשבאים אורחים אני הרבה יותר

משקיעה. אפשר פה להוסיף ככה מסביב את מה שנשאר לנו. -מדהים. אוקיי. דג. -ועכשיו אנחנו עוברים לדג. אוקיי. אז הנה, יש לנו פה את הדג. בעצם לא צריך לצלחת אותו, כי הוא בקערת פיירקס מהממת. -הכי כיף. את באה, מהתנור, מהפלטה... -ככה. -מניחה אותו ככה. -מהמם. מעצבת אותו. עכשיו רק בשביל הרעיון. יש לנו את הכוסות. מדובר גם על אותו קונספט עם הלימונים, הכול משתלב, ויש לנו את המתיקות, זה מאזן לנו. -יא אללה. רגע, מה? הגענו לשלב הטעימות? -הגענו. סוף סוף, לא? איזה יופי, הכול נראה מהמם, באמת נראה מהמם. אני רוצה להתחיל... בגלל הברכות, אני אתחיל עם הבטטה ואז אני אעבור פה לשאר. -אין בעיה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם

בורא פרי האדמה. -אמן. בטטה. -אני חולה על בטטה. בטטה זה בטטה, זה הכי טעים בעולם. -השארתי אותה הכי טבעית, מהמם, קלאסית, תראי איך היא מתייצבת גם יפה. שמן זית ואגוז מוסקט. האמת שהשתדלתי, לקחתי ככה ביס בלי הרוטב, שזה יישאר לי פרווה בפה. -אוקיי. עכשיו אנחנו נטעם את זה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. טעים? אני אביא לך אחד אחר. רגע. תודה. -וואו. -ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. -אמן. תקשיבי, הוא ממש... זה ממש טעים. אני רוצה לנסות את הקראסט הזה. אני אוהבת לימון עם דגים. יואו. -טעים, מרענן. את מרגישה את עשבי התיבול, הם לא איבדו מעצמם, הדג עדיין טרי, עסיסי. נכון?

מושלם, לא צריך כלום. -זה המון בריאות, זה המון אומגה 3. מומלץ. עכשיו קינוח. מה עם הכבד? -או שאת רוצה מהכבד. נראה לך שאני לא אטעם מהכבד? ואני אתבשר בשבילך? -איזה צבע? כן, נראה מהמם. הבצל הסגול והיין והסילאן תורמים לצבע הזה ב... עניין של שניות. טעים? לא התייבש? -לא. -יופי, מהמם. אולי אני אצליח לדחוף לילדים שלי כבד? זה ישמח אותי. -יאללה, למה לא? למה לא? -אני אנסה. תני להם לטעום, זה מתוק. נלך לקינוח. -נלך לקינוח. -איך אני אוהבת את ה... מרוץ הטעמים האלה אצלי בפה. זה משהו. בבקשה, גברתי, כוס בשבילך. -תודה רבה. כוס בשבילי. וואו. זה כבר הפך למרנג. -תראי, זה ממש... -כן, מרנג. סוג של. -איך... אז לא

אוכלים אותו? -לא, ביחד. תנסי, למה לא? הצלחת לפרק אותו? -כן, הצלחתי. את חייבת, כי הוא נותן את האיזון בין החמיצות למתיקות. איזה טעים? נכון טעים? -מאוד. מיוחד, נכון קינוח כזה שאת מגישה לאורחים, והם אומרים לך: "וואו, מה זה? איך עשית את זה?" -הם יגידו וואו, כי זה וואו. זה באמת טעים, זה מושלם. -מדהים. -יופי. הכול כזה מעודן וטעים. זה מה שאהבתי. -כן. שהתבלינים אצלך הם מאוד עדינים, הם משתלבים, הם לא כאילו... את לא כאילו עכשיו... זה הטיפ לבישול מוצלח. -שמה? -להרגיש את חומר הגלם. להרגיש, זה גם יותר בריא וגם את יותר מרגישה, בדג את יותר מרגישה את עשבי התיבול. את פחות נותנת להם להיעלם עם כל התיבול

הדומיננטי הזה. אני רוצה להגיד לך תודה רבה שבאת ובישלת איתי, ונהניתי מאוד. -בכיף. כל כך נהניתי שאני רוצה לבקש ממך לבוא עוד פעם. את תבואי? אני אבוא, בטח. -יאללה, אני אשמח. אנחנו נבשל בקרוב. -הכי כיף, בשבילי זה זכות ועונג. תודה. תודה, אהובה. -בכיף. תודה רבה גם לכם שצפיתם בנו. אנחנו נהיה בשבוע הבא, פרשה חדשה, תבשילים חדשים, בנות חדשות. כיף חיים. ניפגש. תשמעי, אני צריכה להגיד לך, פה זה ממש טעים.