התשובה היא תהליך ניסי - הרב יוסף בן פורת (עם כתוביות בעברית)

"מן הטובות אשר הטיב השם יתברך עם ברואיו, "כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם "ולנוס מפח פשעיהם, "לחשוך נפשם מיני שחת "ולהשיב מעליהם אפו." קודם כול הגדרה. רבנו יונה לפני 750 שנה בספרד, מגדולי רבותינו הראשונים, בספר הזה, שהוא ספר קלאסי, שנפוץ בכל העולם, נותן לנו כאן הגדרה. "תשובה, תשובה, תשובה" מדברים, מדברים - מה זה? נותן לנו רבנו יונה הגדרה חדשה. "מן הטובות אשר הטיב השם יתברך לברואיו." כלומר, ההסתכלות הרגילה של בני אדם על תשובה - זרקו עליהם תיק. תיק. אלול, צריך לחזור בתשובה. עוד תיק. כמו שהוא יניח תפילין, ישים ציצית, עכשיו הוא צריך לחזור בתשובה. עוד חובה, עוד נטל. אומר רבנו יונה: טעות

יסודית. טעות יסודית. בהבנת המונח "תשובה" טמון חסד עליון, שכפי שנראה בהמשך, הוא חסר תקדים. במילים פשוטות יותר: החסד הגדול ביותר שהקב"ה עשה עם הברואים שהוא יצר בריאה חדשה שקוראים לה תשובה. "מן הטובות אשר הטיב השם יתברך עם ברואיו "כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם "ולנוס מפח פשעיהם, "לחשוך נפשם מיני שחת ולהשיב מעליהם אפו." ונסביר את המושג. מוסכם על הכול, על כל אנשי המדע, שיש דבר אחד בטבע שהוא לא הפיך. הרבה הרבה תהליכים בטבע הם הפיכים. אני יכול לקחת מים קרים - לחמם, מים חמים - לקרר, קרח - להפוך אותו לאדים. במערכת סגורה אני לוקח את אותם אדים, מחזיר אותם לקרח וכדומה. הרבה תהליכים הם הפיכים.

איך קוראים לזה בגמרא? "שינוי החוזר לברייתו." אני יכול להחזיר את זה למצב קודם. דבר אחד אי אפשר, כמה שניסו. אולי לפי התיאוריה האיינשטיינית זה קיים בצורה תיאורטית, רק תיאורטית. "חץ הזמן" קוראים לזה. חץ הזמן הוא לא הפיך. אתה לא יכול להחזיר את האתמול. נקודה. נקודה. מה שהיה זהו זה. לא ניתן לשנות, לא את הטוב ולא את הרע. מה שהיה היה. חץ הזמן קוראים לזה. כאן, בתשובה, הקב"ה הטיב עם הברואים, הוא יצר מין מפלט, מפלט. "הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם," כלומר להחזיר את הזמן אחורנית, רבותיי. ולכן זה מוגד כאן שזו ברייה מיוחדת של הקב"ה. ובחז"ל במדרש מבואר שזה מנוגד לתבונה. שאלו את התורה:

מה יעשה בן אדם שחטא? אמרה התורה: יביא קורבן. שאלו את הנבואה: מה יעשה אדם שחטא? אמרה: ימות. החטא מחייב מוות. שאלו את החוכמה, שאלו את כל העולמות. אף אחד לא ידע. עד ששאלו את הקב"ה: מה יעשה החוטא? אמר: יחזור בתשובה. מה בא לסמל המדרש הזה? שאפילו לעולמות הגבוהים ביותר, והגבוה שבכולם זה עולם התורה, אין הסבר למושג הזה של תשובה. ולמה אמרתי לכם? כי בעומק התשובה, אמרו חז"ל, אדם שחוזר בתשובה מהירה, פתאום הוא תפס פחד: הלוא הקב"ה גדול ויעניש אותו בעולם הזה, בעולם הבא. הוא מצליח לשנות את העבר ולהפוך זדונות לשגגות. הפחתה - נגיד 50 אחוז. אבל זה רטרואקטיבית, רטרואקטיבית. אם אדם חוזר בתשובה מאהבה, לא הפחידו

אותו, לא מפחד, אלא אה... אוהב את השם, אוהב את האמת, אוהב את התורה, זה נקרא מתוך המציאות האמיתית שלו - זדונות נהפכים לזכויות רטרואקטיבית. כל מה שהוא עשה - חטא ופשע וזדון - המינוס הופך לפלוס. כגודל המינוס גודל הפלוס. כמה שהחטא היה גדול יותר, גרוע יותר, כבד יותר - הוא הופך למצווה גדולה יותר. הערכים רק משתנים ממינוס לפלוס. ולכן אני זוכר פעם, לפני עשרות, עשרות שנים, היינו באיזו ברית מילה והרב שך, זיכרונו לברכה, ראש הישיבה, היה איתנו. ופתאום מגיע אורי זוהר, אחרי שהוא חזר בתשובה זה עשרות, עשרות שנים. והרב ש"ך אמר לנו שאנחנו צריכים לקום לקראתו. למה? כי כל המיליוני מיליוני עבירות הגדולות והכבדות הפכו

לזכויות אז יש לו מיליוני מיליוני מצוות גדולות, ענקיות, כבדות. ואת זה אף אחד לא יכול להסביר איך זה קורה כי זה בניגוד לכל הבריאה שאלוקים ברא בשישה ימים. ולכן רק חוכמתו יתברך יודעת את זה. ומכאן שאין מלאך. יש מלאך שממונה על כל שתיל, על כל ציפור, על כל רמש, על כל כוכב. מלאכים גדולים, קטנים וכדומה שהם מפעילים את המערכת. מלאכים אלה כוחות רוחניים גדולים, חזקים שמפעילים את המערכת. מה אתם חושבים? שהשמש נוסעת לבד? מה פתאום. לבד היא הייתה נופלת. יש מלאך. מה אתם חושבים, שהגרביטציה זה לבד? זה לא לבד. יש מלאך הממונה על הגרביטציה. כלומר, כוחות שפועלים נון-סטופ. חוץ מלתשובה. לתשובה אין מלאך. כי אם היה מלאך,

אז היו מבינים את זה בעולמות העליונים של נבואה, של תורה. אין מלאך. אלא אומר הפסוק: "שובו אליי ואשובה אליכם." והסביר את זה הרמב"ם באריכות בהלכות תשובה שהתשובה של אדם היא רק מול הקב"ה. לכן, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אין לנו כמו הנוצרים איזה כומר, אתה הולך ומתוודה לפניו, הוא אומר לך: "בסדר, "נמחק לך החטא" וכיוצא בדבר אצליהם. לא, אצלנו אין. "לפני ה' אלוקיכם תטהרו." אדם מתוודה רק לפני אלוקים. אדם מתפלל רק לפני אלוקים. מי שמכפר לו זה רק אלוקים. אין אף אחד שיכול, שמסוגל. זה מה שהוא מסביר. "מן הטובות אשר הטיב השם יתברך עם ברואיו." מה זה נקרא "טובה?" שבן אדם בא אליי ומבקש טובה. אם הוא עבד אצלי והוא בא

לבקש כסף, זה לא טובה. הוא עשה לי טובה שעבד אצלי. זה תשלום, זה שכר. "טובה" פירושה לא מגיע לך. שמע, תעזור לי ככה וזה ומה ומו... בסדר, אני אתן לך טובה. טובה זה מה שלא מגיע לך. אם כן, בכל כללי הבריאה לא צריך את זה כי זה לא קיים. וזה הסבר מסילת ישרים. מסילת ישרים אומר אם בן אדם יחתוך לשני את האצבע בטעות: אוי, סליחה, לא התכוונתי, באמת. -טוב, סלחתי לך. תגדל לו האצבע בחזרה? לא תגדל. ולא רק לזולת. בן אדם בטעות חתך לעצמו, חתך לחם ונחתכה לו האצבע. וזה קורה לא פעם. ולא רק אצבע, פעמים רבות בן אדם נושך את הלשון של עצמו. אז עכשיו, אם הוא מתחרט - והוא בטח מתחרט - אז הדם יפסיק לנזול? לא, בטח שלא. אז הפצע

ייעלם? בטח שלא. למה? כי ציר הזמן הוא לא הפיך. מה שהיה נשאר. "מן הטובות אשר הטיב השם יתברך עם ברואיו כי הכין להם הדרך "לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, "לחשוך נפשם מיני שחת ולהשיב מעליהם אפו." אז קודם כול נתון. התשובה היא לא חובה, היא לא נטל, היא טובה! היא טובה. למשל, אדם שנפל לבור. נפל. אומרים לו: תשמע, בצד יש כזה סולם שאתה יכול לצאת. אמר: אני חייב? אמרו לו: אתה לא חייב, אתה יכול למות בפנים. אם אתה עדיין רוצה להמשיך לחיות - כדאי שתתפס על הסולם. הכינו לך מבעוד מועד סולם הצלה. זהו, הכינו, "מן הטובות." "מן הטובות" צריך לדעת את זה. לכן ה-א' ב' של בן אדם צריך להודות לקב"ה שאתה מוכן לקבל

אותי בחזרה בתשובה. כי זה לא כולל כמו בעולם הרגיל, בעולם הרגיל שאומרים פושע להחזיר למוטב. מי שיודע, בשירות בתי הסוהר קיים מנגנון גדול, כבד של אנשי מקצוע: קרימינולוגים, פסיכולוגים, אני יודע מה? לטפל בבן אדם שיוצא מבית סוהר, ועוד בתוך בית הסוהר מתחילים, שלא יחזור לעולם השפע, שיחזור למה שקוראים למוטב. לא נתייחס כרגע למידת אי-ההצלחה של הטיפול הזה. במונחים של המקצוע, אם יש הצלחה שלושה אחוז - זו הצלחה גדולה. אבל מה? גם אותו אדם שחזר - העבר לא נמחק, הוא קיים. הוא קיים בנפש. רק אנחנו מתרגלים אותו ומסבירים לו ומשכנעים אותו שלא כדאי לו לעשות את זה עוד פעם. עובדה - נתפסת, עובדה - נאסרת, עובדה - נענשת,

עובדה - סבלת. היה שווה את המחיר? לא כדאי. כאן זה לא ככה. כאן זה "לחשוך נפשם מיני שחת ולהשיב מעליהם אפו." כלומר, התיקון נעשה בנפש. בנפש. ולכן אחרי החטא מתפלל דוד המלך: "לב טהור ברא לי אלוקים "ורוח נכון חדש בקרבי." מה זה "ברא?" תזכרו את הכלל: המילה "בריאה," "בראשית 'ברא' אלוקים- " זה רק יש מאין. יצירה היא יש מיש. עשייה היא יש מיש וכן הלאה. יש מאין זה רק בריאה וזה רק אלוקים יכול לעשות. כל המדע עד ימינו - ולא רק עד ימינו, לעולם ועד - לא יוכל ליצור יש מאין כי היום זה כבר כלל בפיזיקה. פעם חשבו שזה יכול להיות. ולכן המדע הקדום התייחס לכך שהעולם נברא מכלום. קוראים לזה בריאה ספונטנית. או שבעלי חיים

נבראו לבד. איך נוצרת תולעת בתוך הפרי? קראו לזה יצירה ספונטנית. זה היה המאבק של פסטר מול כל עולם המדע. הוא אמר: אין מאפס. יש כאן כנראה ביצה קטנה של איזה יצור שאנחנו לא רואים אותו בעיניים. וזהו, אין מכלום. אם כן, גם כאן אותו דבר. "לב טהור ברא לי אלוקים." דוד המלך מתפלל: אני רוצה לב נקי, חדש. חדש, חדש לגמרי, אורגינל, לא משומש. כשאתה הולך לתקן משהו, מציעים לך: אתה יכול לקבל מנוע מתוקן, רדיו משופץ. רדיו היה, תיקנו, הוא בסדר. ניתן לך אפילו אחריות. אבל הוא עולה בדרך כלל חצי מחדש, אורגינל, אורגינל מבית החרושת, מהאריזה. תחליט מה אתה רוצה. לב טהור שלא יהיו בו שום צלקות, שום כלום - אין בכוח אדם ליצור

כזה דבר. לכן גם אותו אדם שחוזר למוטב, גם אותו מסומם שעבר תהליך גמילה וזהו זה, נקי - הוא לא יהיה אף פעם אותו דבר כמו שהוא היה, אף פעם. לא יכול להיות. כל מה שעברנו בחיים נמצא בנו - לטוב ולרע. האדם מלא צלקות, צלקות קשות או קלות. החטא עושה את הצלקות, לא המעשה. הצלקות הטבעיות, נו, כולנו מלאים. כשהייתי ילד לא נפלתי? יש כאן חתך, כאן שריטה, כאן צלקת גדולה, קטנה, זהו. אני לא מרגיש את זה, לא מפריע לי. אבל צלקות בנפש לא נעלמות. אנחנו רק מחלקים אותם למודע ותת-מודע. זה הכול. רק בכוח הבורא יתברך ליצור עולם חדש. וכתוב בספרי חסידות שהסימן שחטא נמחל לבן אדם לגמרי, לגמרי נמחק - שהוא לא זוכר אותו. כי אם הוא לא

קיים במציאות, הוא לא יכול להיות בזיכרון. הוא כאילו לא היה אף פעם. אם הוא כאילו לא היה אף פעם, אז איך אתה יכול לזכור דבר שלא היה אף פעם? זה הפירוש. הקב"ה משנה את המציאות רטרואקטיבית. זה מה שמתפלל דוד המלך: "לב טהור ברא לי," לא "תן לי," ברא, ברא יש מאין. זה החסד הגדול. כשבן אדם חוזר בתשובה הוא צריך להודות לקב"ה 77 פעם. שמע, נתת לי מסלול, בוא, תעזור לי לממש אותו. "ולימדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו." למה? "לרוב טובו ויושרו." הוא לא שמר את זה בסוד. נתן להם את הדרך. "לרוב טובו" זה מחסד השם. "כי הוא ידע יצרם, שנאמר בתהילים: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך." כדרכו, לכל רעיון שמשמיע רבנו יונה

הוא מביא הוכחה מהפסוקים. לא מהסברה - אין כאן סברות - מהפסוקים. אומר תהילים: מה שורש התשובה? "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך." זאת אומרת, זה נובע משני כוחות של בורא עולם. אחד זה הטוב, וזה הסברנו באריכות, באריכות, שהטוב הזה של הקב"ה שהוא ברא מציאות שהוא יכול לחזור אליו והרמב"ם באריכות, אולי נספיק לראות, בהלכות תשובה, שהוא חוזר ממש במציאות אליו כאילו לא היה כלום. ולא כאילו לא היה כלום, יותר מאשר לפני כן. ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. זה חסדו וגם יושרו. טוב וישר. "לרוב טובו ויושרו." מה זה קשור ליושר? יושר. הקב"ה אמת וחותמו אמת. ורק הוא. ומכאן נובעת הישרות. ישרות

פירושה קו ללא זגזוגים וללא סטיות. "ישרות ה."' הישרות של הקב"ה עם האדם אומרת שברגע שבן אדם באמת אומר: מה אני אעשה? עשית לי יצר הרע גדול. נפלתי. מה אני אשם? מה אני אשם? אתה בראת לי את היצר הרע, אתה. ואיפה אני גדלתי? גדלתי באיזו שכונת עוני. מה אני אשם? כולם מסוממים, פושעים, רוצחים. מה אני אשם שהייתי כמוהם? אני גדלתי באיזה בית חילוני, לא ידעתי שיש אלוקים, לא ידעתי שיש טוב, לא ידעתי שיש תורה, אז מה אני אשם? וכך לכל מציאות שבן אדם נפל בה, הוא יכול לבוא אל הקב"ה בטענות. אז יושרו של הקב"ה מחייב ליצור דרך רוורס. יושרו. אומר הקב"ה: אתה צודק. אתה יודע מה? עכשיו אתה מבין? בוא, תיקח רוורס, תיקח אחור,

תחזור, ואני מבטיח לך לסגור את כל התיקים. למחוק. "אם יאדימו חטאיכם כתולע- " יהיו לכם חטאים דם, דם, אדום - "כשלג ילבינו." אני עושה לכם עכשיו לבן בשיא. הדבר הכי לבן בעולם זה השלג כי הוא נוצר עכשיו מהמים, מהאדים, נקי. לא שכב בחול, לא התגלגל באדמה, לא בא עליו אבק. כל הלבן הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא כבר עם אבק וכדומה. השלג, זה יושרו. הקב"ה אמר: אני רוצה אותך נקי, נקי. זה אומר הפסוק: "טוב וישר ה' "על כן יורה חטאים בדרך." "ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו." המילים הכי קשות שיש - פשע. חטא זה שוגג, תזכרו. זה בא מלשון להחטיא את המטרה. חטא זה שוגג. פשע זה מזיד. ויש מילה יותר גרועה מפשע - זה

בגידה. בגידה בכל מדינה זה בין מאסר עולם לבין מוות. בוגד. בוגד במולדת, בוגד במדינה. בוגד זה מילה מאוד חמורה. "הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו." משתמשים בארבע מילים: לבגוד, בגד, בוגדים, בגדו. כלומר שיא. "לא סגר בעדם דלתי תשובה." שנאמר בישעיה ל"א: "שובו לאשר העמיקו סרה." כמה שבן אדם העמיק בחטא, בפשע, בכל דרגה אפשרית - עדיין אלוקים קורא לו: "שובו" - בוא, תחזור אליי, אני אושיט לך יד. אני מושיט לך יד. תאחוז ביד שלי ואני מעלה אותך אליי. "העמיקו" - המילה "העמיקו" מלמדת שבן אדם שקוע עמוק עמוק בתוך הבוץ. עדיין מידת חסדו של השם יתברך איתו. ונאמר בירמיה: "שובו בנים שובבים, ארפא משובותיכם." שוב, הכול

בגוף ראשון, בלשון ראשון, על ידי בורא עולם בכבודו ובעצמו. וככה מסופר בתנ"ך והרחיבו את הדיבור בתלמוד על מנשה מלך יהודה, שהיה הרשע שבכל המלכים. כתוב שאף אחד לא עשה כל כך הרבה עבודה זרה ופשעים ומי יודע מה כמו מנשה. לא עשו. והוא מרד במלך בבל. תקראו בספר מלכים. מלך בבל לקח אותו לבבל והעניש אותו בצורה מאוד קשה כי הוא מרד עליו. והוא שם אותו בתוך דוד גדול עם נקבים קטנים מעל האש. וכך האש צלתה אותו מילימטר אחרי מילימטר. ייסורים נוראים. ומשמה הוא התחיל להתפלל לכל העבודות זרות שלו: עבודה זו תציל אותי, עבודה זרה זו. כלום, אין קול ואין עונה. כשהתייאש מכל העבודות זרות והוא עדיין מעונה בתוך הדוד ועדיין נצלה,

הוא אמר: מי יודע? אולי באמת יש אלוקים בעולם, אולי. בוא ננסה. הוא אמר: אם יש אלוקים, נו, נראה אותך. אני רוצה לחזור בתשובה. תציל אותי מתוך הדוד. פתאום בא שמה הממונה, פתח לו את הדוד, הוציא אותו. אם כן, באים חז"ל ומראים: אתה רואה? כשבן אדם חוזר לא מרצון אלא בעונש, אחרי שזה... גם אלוקים פתח לו את היד. ונאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם." מה זה "שובבים?" זה מלשון "שוב." אתה עושה שוב פשע ושוב פשע ושוב פשע. זו המילה שובה. כלום, לא לומד לקח. כמו שאומר משלי: "כלב שב על קיאו, כסיל שונה באיוולתו." כלב אוכל, מקיא, ולמה? כי האוכל מקולקל ולא מתאים לקיבה. אבל אין לו מספיק דעת ותבונה, הוא אוכל אותו דבר,

מקיא עוד פעם, אוכל אותו דבר. "שובבים", כלומר גם בעומק החטא ארפא משובותיכם. אני מציע לכם רפואה מוחלטת. זהו העניין של שובה. אז קודם כול, כשאנחנו ניגשים לעניין של תשובה, צריך להבין מה זה העניין. זה לא שאתה הולך עוד מעשה כפייתי לעשות, עוד תיק רובץ עליך, אלא הפוך: כמו שאדם הולך לרופא כי כואב לו והוא לרגע לא חושב שהוא הולך לעשות טובה לרופא שיקבל עליו עוד קצת כסף בקופת חולים. הוא לא הולך לעשות טובה לרופא, הוא הולך לעשות טובה לעצמו כדי שאותו רופא אולי אולי יוכל לעזור לו. זה אולי אולי. אם אתם תעשו משאל, אלה שיוצאים מקופת חולים - הרופא, כמה הוא עזר? כל אחד מאיתנו יודע את הפרקטיקה: הולך פעם אחת ועוד פעם

ועוד פעם, נשים את התרופה הזאת ואולי. ומה בן אדם לא עושה בשביל האולי? כאן זה ודאי, זה לא אולי. כאן זה ודאי. בורא עולם בכבודו ובעצמו הבטיח: "ארפא משובותיכם" וכך פסוקים לרוב בתורה, בנביאים, בכתובים על זה שהקב"ה מבטיח שמי שיבקש את עזרתו לצאת מעומק החטא, אפילו מהחטא הכי כבד - הוא יצא. ודברים גם, חוץ מאמונתנו, הוערכו בזמן האחרון גם על ידי אנשי המקצוע. יש גמילה מסמים, יש מפשע. ואמרתי לכם את ההצלחה - בערך שלושה אחוז בכל העולם. פתאום ראו שאנשים שנגמלו על ידי לימוד תורה לא חזרו אף פעם לסם. שמונים אחוז. אין מאה אחוז בעולם, שמונים. אנשים שנגמלו בבית סוהר, היום בכל בית סוהר יש ישיבות של כמה שעות ביום, חצי

יום, יום שלם. ואת כל הרבנים מממנים שירות בתי הסוהר. הם משלמים את המשכורת, הם מביאים את הרבנים, מחזירים אותם, הכול. למה? למה? כי הם נכחו מתוך הפרקטיקה שמתוך כל אותם אנשים שחזרו בתשובה אל אלוקים - שבעים וחמישה אחוז לא חזרו לפשע. אין לזה תקדים, אח ורע, בכל עולם הקרימינולוגיה. כי כאן מתרפאת הנשמה, לא ההרגלים, לא הדחפים, זה כלום. אנחנו לא צריכים את ההוכחות שלהם, ממש לא. אבל למרות זאת, אני אומר לכם, להבין את המציאות. אני אומר לכם את זה כדי שתבינו את המציאות. כי המציאות היא שהקב"ה בונה לבן אדם מנגנון חדש, מוציא את המשומש, אבל זה תלוי בדרגות של התשובה. זהו תהליך. זהו תהליך. ומי נקרא בעל תשובה? אומר

הרמב"ם: מי שאומר "אני רוצה לחזור בתשובה". נקודה. מרגע שהאדם מסובב את הפנים 180 מעלות ומפנה את הפנים אל אלוקים, כמו שאומר הפסוק "שובו." "שובו" זה לחזור. לחזור זה להסתובב מאיפה שהלכת קודם. מיד באותו רגע הוא מקבל את השם "בעל תשובה." מיד באותו רגע הקב"ה מתחיל לטהר אותו, להלבין את חטאיו, לחייך אליו ולאהוב אותו. עריכת כתוביות: אורטל זגורי