הרב זמיר כהן - כיצד מגדלים ילדים עם נפש בריאה?

לאחר שראינו את האיזון בחינוך, היעד בחינוך ודרך החינוך, נעבור כעת לעוד יסוד גדול שחז"ל שמו עליו דגש גדול בחינוך ילדים, שמאל דוחה וימין מקרבת. במשפט הקצר הזה, חז"ל לימדו אותנו שבחינוך ילדים צריכים גם את הדחייה וגם את הקירוב. דחייה אין הכוונה לתת ילד תחושה שהוא נטוש או דחוי אלא הכוונה מעצור תמרור של עצור ולימדו חכמים שהשמאל שהיא היד החלשה אצל רוב בני אדם היא זו שתהיה הדוחה והימין שהיד החזקה היא זו שתהיה המקרבת כלומר ילד זקוק גם לזה וגם לזה אבל הקירוב צריך להיות בעוצמה והמעצור צריך להיות בחולשה ילד שאין לו מעצורים כלומר אף פעם לא אמרו לו לא ההורים עשירים כל מה שהוא מבקש הוא מקבל וההורים מרגישים

אנחנו מטיבים לו ואין לנו ספק שהוא יגדל הוא ידע להעריך את זה למרבה הפלק שהוא גדל הוא בועט בהם לא יודע להעריך אותם מצוי שהוא גם סובל מביטחון עצמי לקוי אין לו כלים להתמודד אף פעם הוא לא התמודד עם שום דבר כשמאורע קטן קורה לו בחיים הוא קורס הוא לא התמודד אף פעם הכינו לו את הכל נתנו לו את הכל קיבל כל מה שהוא רצה לא שמע אף פעם סירוב לא היו לו אכזבות בילדות עכשיו הוא יוצא צ לחיים לא הכל מסתדר כמו שהוא רצה. ילד קיצוני לצד השני, מבוזה, מושפל, מוכה, גם הוא יוצא לחיים חוסר ביטחון עצמי. זאת אומרת, ילד מפונק וילד מוכה, גם אם כוונת ההורים לילד המפונק להטיב לו, יכולים להזיק לו. שניהם יוצאים לחיים חסרי ביטחון

עצמי. כדי לבנות ילד עם נפש בריאה, צריכים את השמאל דוחה וימין מקרבת. מה ההגדרה של ילד עם נפש בריאה? ילד שיש לו ביטחון עצמי. לא סובל מדימוי עצמי לקוי, לא מנסה לרדות באחרים, להציק להם ולהשתלט עליהם, אלא הוא מאוד מאוזן באישיות שלו. יש לו שמחת חיים. הוא יודע מצד אחד לעמוד על הזכויות שלו, מצד שני יודע לדאוג לאחרים. הכל בצורה נכונה. יש לו נדיבות לב, טוב לב, בריא בנפשו. אמנם יש הורים שבטוחים שהם נותנים לילד את הימין מקרבת. הילד הזה יש לו שפע של ימין מקרבת, אבל הם לא מבינים למה לאחר שאני נותן כל כך הרבה לילד, אני לא מרגיש שהוא קשור אליי ואוהב אותי כשם שאני הייתי קשור להוריי ואוהב אותם ומכבד אותם.

הורים שואלים, כשאני הייתי ילד הוא אומר, לא קיבלתי מהוראי אפילו 10% ממה שהבן שלי מקבל ממני, חוגים ושפע כלי ומתנות ופרסים. ואני לא מרגיש שהוא מכבד אותי כמו שאני התייחסתי להוריי. והוא מקבל הכל. שואלים אתה באמת יש לך ימין מקרבת? אומר ודאי בלי ספק. אבל מה מתברר? שהימין מקרבת של אותו אדם היא ימין של לקנות מתנות ולקנות בגדים יקרים וריהות ומשחקים. הילד לא מגדיר את האהבה של ההורים ולא מודד אותם על פי מה שהם קונים ונותנים לו, אלא הוא מודד על פי הלב, על פי הדיבור, על פי המבט בעיניים, על פי ההתעניינות בו, האכפטיות ממנו. כי זה שקונים לו בגדים ומשחקים מבחינתו זה מובן מאליו. אם לא הם מי יקנו לי? וודאי

שההורים אמורים לקנות. אז קנו יותר, קנו פחות. הוא לא בדיוק יודע להעריך את השפע הכלכלי שהם מרעיפים עליו. גם נפשית הוא פחות זקוק לזה מאשר הוא זקוק לתשומת הלב, להתעניינות, לחיבה, לשבחים, לשירים שישאירו לו, לשמחה, למחיעות כפיים, למילים הטובות, העידוד, הפרגון. אלה דברים שנותנים לילד חיות. ואז הוא מרגיש באמת ההורים אוהבים אותי. יש הורים יוצאים לטיולים, יוצאים לשבתות, משאירים את הילדים אצל חברים, אצל מכרים, אצל סבא וסבתא ומרגישים הילד מטופל טוב, אבל מה הילד מרגיש? אבא ואמא יצאו לטיול בחול והשאירו אותי לבד. אבא ואמא יצאו לבית מלון ורק אני צריך להישאר לבד בבית. יש מצבים שאין ברירה והורים מזקוקים לכך,

אבל צריך הרבה שיקול דעת לעשות את הדבר הזה, כי אפשר לבדוק את זה. כל הילדים שקשורים להוריהם ואוהבים אותם, גם בגיל מבוגר, אלה ילדים להורים שידעו שאני מההווה את כל החיים של הורי. הם כל הזמן רק איתי. אכפת להם. אני במרכז החיים שלהם. כשילד גדל בצורה כזו הוא גדל עם ביטחון עצמי, עם שמחת חיים. הוא יודע כשאני עושה דבר טוב, שבחים, מחמאות, ולא הרבה הורים יודעים שכשהם משקיעים בילד את היחס, את הצומת לב, את הימין מקרב, את המחיות כפיים, את השירים והריקודים והשבחים, על כל דבר טוב, על כל הצלחה טובה, זה מסייע לילד כל החיים. ייתכן שהילד הזה כשיגדל תחתן עם אישה שהיא לא יודעת לתת מילה טובה. ייתכן שהבת הזו כשתגדל

היא תתחתן עם בעל שלא יודע לתת מילה טובה. יעבדו במקומות שלא יודעים שם להחמיא ולשבח לעובדים וזה חסר לאדם. אבל אם בגיל הקטן הוא קיבל בשפע את המחמאות, את החום ואת האהבה, זה יעזור לו כשבגיל 40 הוא עושה מעשה טוב ואין מי שיחמיא לו, הוא שומע ברקע את מחיות הכפיים של האמא בזמנים שהוא היה ילד קטן. בתת ההכרה שלו הוא שומע את המילים הטובות ואת השבחים כי עשיתי מעשה טוב זה מלווה אותו כל החיים יכולים להציל לו את הזוגיות להציל לו את השמחת חיים את בריאות הנפש שלו כשנותנים לילד את ימין מקרבת במידה קדושה כמו שבאמת הוא צריך בגיל הרך מצד שני לתת לו כל מה שהוא רוצה ואין סירובים גם טעות אבל יחד עם זאת כשמסרבים לילד

יש כללים מתי לסרב ואיך לשרב נקרא כאן בספר המדריך המלא לחינוך ילדים שבעצם כל הסדרה של הדברים שלנו מושטטים על הספר הזה הבאנו בעמוד 51 משפט נפלא מאוד שכל הורה כדאי שישנן אותו היטב משפט יסודי מאוד של הרב שמשון רפאל הירש שמלמד את האיזון הנכון בנתינה לדעת איפה הגבולות כי אחת ההתלמבטויות הגדולות של הורים ילד מבקש לקנות לו משהו לתת לו להסכים לו לטיול ואני יכול לתת מבחינה כלכלית יכול לקנות לו את המוצר הזה אפילו שהוא יקר לתת או לא לתת איפה הגבולות מתי להסכים מתי לא להסכים רשר הירש נתן לנו כאן משפט מדהים שהורה שיקח את המשפט הזה נר לרגלו יחסוך לעצמו הרבה לבטים והרבה טעויות הוא אומר כך תן לילדך והרשה לו

כל מה שבידך לתת ולהרשות לו ובתנאי שהדבר לא יסכן את טובתו הגופנית והמוסרית. נחזור על המשפט ונראה מה הוא אומר כאן. דבר נפלא. נקודת המוצא אומר הרב הירש תן לילדך והרשה לו. ילד מבקש ואתה יכול לתת תן לו. זו נקודת המוצא. אבל לפני שאתה אומר את הכן תשאל את עצמך. אם אני נותן לו זה עלול לסכן את טובתו הגופנית אז התשובה תהיה שלו. את טובתו המוסרית, את היראת שמיים שלו, את המידות הטובות שלו. זה עלול להשחיט אותו. מביא איזה משחק לבית שיודעים משחק כולו הלימות. זה יזיק לו. כאן התשובה תהיה שלו. וכשאומרים את הלא, אני לא אקריא את הכל. בהמשך הבאנו כאן את דבריו. כשאומרים את הלא צריך לעמוד מאחורי הלא. לא תמיד זה קל.

אבל כשיודעים שזה לא טוב ואמרנו את הלא, אסור לנו לחזור בנו בגלל לחץ מופרז שהוא מפעיל על ההורים. כי בגיל קטן זה יכול להיות על דברים קטנים, בגיל מבוגר על דברים גדולים. הוא ילמד שעם לחץ על ההורים, אלימות מילולית, מהומות ובאגן, הוא משיג מה שהוא רוצה. ולפעמים זה לא קל. אמא שנמצאת עם הילד בן החמש ליד הקופה וכשהיא משלמת על המוצרים שהיא קנתה, יש שם איזה קופסה של ממתק מסוים, נניח עדשים כאלה הצבעוניים, והילד מבקש. והיא נתנה לו שניים, שלושה, מבקש עוד, נתנה לו עוד, אבל היא מרגישה שזה מוגזם. מכאן זה עלול להזיק לה בריאות. על פי הכלל היא מסכנת טובתו הגופנית צריך לעצור. אז היא אומרת לו, זה מספיק יותר לא בריא.

אבל הוא מאוד רוצה, הוא מתחיל לבכות והיא עומדת על שלה. אמרנו שלא. יש ילד פיקח, משתתח על הרצפה כדי לשכנע את אמא. יש ילד עוד יותר פיקח, רואה שהוא לא מקבל, גם חולץ גרביים ונעליים ומנופף לכל עבר, ברמך איברים ושסא גידים. והאמא עכשיו נבוכה. עושה לי בושות לפני כולם. ומה קורה אם האמא היא המורה של כיתה ג' ומנהלת בית הספר בדיוק מתקרבת לקופה? איזה בושות היא מרגישה. ואז היא עלולה לומר לעצמה נו באמת בשביל כמה הסוכריות עדשים כל המאומה הזאת שיקח טעות. לא העדשים עומדים כאן על כף המאוזניים אלא כל העתיד החינוכי של הילד. האם באלימות ובלחץ אני יכול להשיג מאמא מה שאני רוצה או שמילה של אמא זו מילה? יש מקרים נדירים

שבאמת ראינו שטעינו. אמרנו לילד לא או הערנו לו על משהו. רואים המדע לא היה בידינו. טעות. אין חיסרון שהורה אומר לילד, קודם התנגדתי כי חשבתי כך וכך, אבל עכשיו התברר לי שטעיתי שעובדות הם כאלה ולכן אני מסכים. מסבירים לילד שחשבתי כך, התברר כך, אז בסדר, אין שום בעיה. מותר. אדרבה הילד גם לומד מזה ש שאפשר להודות בטעות. אבל במקומות שאנחנו יודעים שלא צריכים לשגת רק בגלל הלחץ שהוא מפעיל כאן צריכים להיות וחזקים. אולי גם כאן נקרא את לשונו של הרב הירש כי גם כאן הוא הגדיר את זה יפה. אל תיתן לו מתוך אהבת עצמך כדי שלא להפריע את מנוחתך מה שלא היית נותן לו מתוך אהבתך אליו. משפט יפה. מה שמתוך אהבה לא היית נותן לו

כי אתה יודע שזה לא טוב. אז לא בגלל שאתה אוהב את עצמך ורוצה שקט. עכשיו תאמר לו בסדר. זה תדע להקפיד על הכללים האלה. יש משפטים קצרים וחכמים של הרב שמשון רפאל אירש. כשיש את השמאל דוחה, מעצורים נכונים, יחד עם ימין מקרבת, הילד גדל מאוזן. הילד גדל בריא בנפשו, כי הוא לומד שהעולם לא הפקר. יש כללים, יש חוקים. הילד הזה גם מקבל ביטחון עצמי דווקא בגלל החוקים והגדרים ששמים לו. ילד שיודע שההורים לא יכולים לעמוד מפניו כשהוא מפעיל מחבש הם קורסים מה הילד הזה מרגיש אבא ואמא שאני נשען עליהם הם לא יכולים עליי אז מי יגן עליי מכל העולם אבל כשילד יודע אבא ואמא יש להם דעה יש להם עמדה הם חזקים הם טובים הם אוהבים אותי יחד עם זאת יש להם כללים יש להם גבולות הילד הזה גדל מאוזן ובריא ‏H