חמישה דורות של ניצחון יהודי מוחלט בסלון אחד! פתוח עם אפרת ברזל בפרק מיוחד ליום השואה

לא זה לא יתואר מה שאנחנו עושות כאן זה לקבץ את כולם ביחד זה חתיכת מבצע ו היסטורי היסטורי לעם ישראל באהבה בטוח מתחילים אנשים אומרים זיכרון בסלון אבל ביום המיוחד הזה אני חושבת שאני אומרת ניצחון בסלון כאן בבית שלנו חמישה דורות הם רצו להשמיד אותנו אבל אנחנו דור אחרי דור אחרי דור אחרי דור אחרי דור ננצח עם ישראל חי וקיים פתוח מיוחד ליום השואה הננו כאן שלום שלום לרבנית נכה הורביץ ולבת שלה הרבנית חנה רוטנברג ולבת שלה יוכבת בוער ולבת שלה רותי אליך ולבת שלה אפרת איזה שם יפה שלום לרבנית נכה הורביץ ברגן בלזה אושוויץ גטו לוג כמעט ברוך השם בת את קולטת מה הולך כאן שהבאנו את כולם ביחד כדי להראות מה קרה בדיוק

ההפך ממה שהם רצו שיקרה אץ בכל אץ אמא אומרת שהיא באמת לא יכולה לקלט אחרי כל מה שהיא עברה אושוויץ בכלל לצאת משמה זהרי נס בכלל לצאת משמה הנה יושבת כאן איתנו עם אנשים על רמה וברוך השם אנחנו התכנסנו כאן ונמצאים כולם ביחד באמת נס נס גלוי לפני שנמשיך הרבנית חנה בלי מספר מדוייק כי הרי לא סופרים כמה צאצאים יש לאישה הזאת באמת באמת לא ספרנו אבל בלי עין הרה קרוב ל-200 יותר יותר כ יותר בטח שיותר יותר אנחנו רק כן רק אנחנו 100 100 300 400 בוודאי בוודאי אני רוצה שנדבר על שרשרת הדורות הזאת ואני רוצה שנדבר גם על ההתייחסות שלנו לת שפד בוודאי יום שואה מיוחד אחרי שעם ישראל חווה אסון כל כך גדול הרבנית חנה את את גם

מלמדת שואה אבל גם כמובן מי שמלמד החוצה חווה פנימה הילדות שלך בבלגיה עם אמא ואבא בכלל לא ידעת שאת ילדה של ניצולי שואה לא ידעתי כלום לפעמים אני אומרת שאולי כלום זה הרבה כי זה לא יאומן לגדול משפחה נורמלית נורמטיבית שמחה ליזה כשמסביב אין סבים וסבתות דודים דוד כל מה שעושה משפחה רגילה אין הם לא נמצאים ואת לא שואלת שאלות את היית ילדה קטנה סקרנית וכל דבר כן חוקרת שואלת לא שאלת רגע ולמה ההורים מדברים פולנית ולמה אצל אחרים החברות מדברים שמה הונגרית מה זה פולין והונגריה זה בכלל לא פה נכון ואיפה כל המשפחה וזה לא לא שואלת ואני טהיטי באמת ככה לעצמי מאחורה למה לא שאלת אז התייעצתי אפילו עם פסיכולוגים אמרו

תראי בטח א ניסת כמה פעמים לישון וראית את התגובה לא לא לא לא לא ניסיתי היה בבית איזה מין משהו אני אומרת איזה מין ענן לא ענן מכביד לא ענן אפור כי אמרתי לכם שהייתה לי באמת באמת ילדות תותים כמו שאת אמרת לי אבל לא שאלתי כי הענ הזה לכש לי וזן יש דברים שלא שואלים ולא נוגעים בזה אוקיי והיה נוח אני חושבת שכון שלהורים שהם לא רצו לספר לנו כי רצו לשמור עלינו ואנחנו לא רצינו לשאול כי באיזשהו שלב כבר הבנו שהיו שמה דברים נוראים וקשים אז היה הסכם מאוד נוח הם לא מספרים אנחנו לא שואלים מצוין מצויין כאילו שזה לא היה מדהים כי כי הרי זה הולך וש ילך וישתנה לאורך הדורות אני באה אליך אני אף פעם לא רינתי חמישה דורות

שכולם קשורים לאסון לאומי אחד וניצחון מוחץ אני יודעת כמה הדור הזה יוכבת רגיש יודע שואל שאלות כאן זה פתוח אנחנו כל שבוע חופרים וחופרים בה ומנסים להבין כנכה כבת של אני באמת חושבת שאני הייתי הראשונה ששאלה שאלות חכי שנייה אעם השאלות אפרטו שאת רוצה את אבא כולם רוצים את אבא אבא אבא ל בוא קח את אפרתוש אני באמת חושבת שאני הייתי הראשונה מש אולי בדורי הזו שהגיע התור שלי בשרשרת הזו ואני לא לא היה לי את הענן הזה שאמר לי לא לשאול וישבתי חסר משהו בחוליה ישבתי קיץ אצל סבא וסבתא בבלגיה תשעה באב ואנחנו יושבים על הרצפה ליד הספות יש שמה כמה תמונות עגולות של ההורים של סבא אח של סבא אני מסתכלת על סבא וסבתא ואני

מסתכלת על התמונות ואני אומרת סבא מי זה סבא מתי הם נפטרו ואני חושבת שהוא היה בהלם שמישהו מעיז לשאול זה היה אני לא אני לא גדלתי עם עם הלחישה הזו באוז שלא שואלים ורציתי לדעת ואת פונה את שואלת ני פונה הכי עשיר ואני שואלת וסבא מספר ובוכה אחר כך ראיתי אותו בוכה עוד הרבה מאוד פעמים אני חושב שזו פעם הראשונה שראיתי אותו בוכה ופתאום גיליתי שיש פה עולם מופלא ש שהוא מופלא כמה שהוא אני לא רוצה להשתמש במילה מחריד כי הוא מחריד אבל מבחינתי הוא היה מופלא כי סבא וסבתא הם היו אנשים הכי מדהימים ושמחים ובעלי כוח ועוצמה והם סוחבים איתם כאלה סיפורים ומשם יצאתי לכתוב איזשהי עבודה בסמינר ושמה נפתח הפתח אז חקו שניה כי

הדמאות שפתאום משתחררות אצל דורות וורו בעקבות הנכדות השפעה של דור שלישי חכי שנייה הדמאות האלה מעניינות אותי איך פתאום יש להם צנרת לצאת החוצה כי הבת שלך רותי היא כבר מדריכה ביד ושם ומספרת את סיפור המשפחה הכי החוצה שיש נכון אז אני בשונה מהמהם אני גדלתי נגע לי מגיל אפס עם הידיעה שהם ניצולי שואה ממש אנחנו גדלנו על זה כל הזמן סביבנו שמענו את זה כל הזמן סבא וסבתא שלך את יודעת מי הם היו את יודעת מי אני מאז שאני זוכרת את עצמי אני יודעת שסבא וסבתא הרבא שלי היו ניצולי שואה א את הסיפור של נקראה ממש מגיל אפס מגיל מאוד קטן את הסיפור של הגמרא שספת זה סיפורים שממש גדלתי עליהם ו עם הזמן עם השנים א התחלתי

להדריך סיורים ביד ושם לבנות בית יעקב אני לוקחת בנות בית יעקב ליום עיון ביד השם וכמובן כמובן מספרת את הסיפור של סבא וסבתא איך אפשר שלא זה מעניין אותי מה שרותי אומרת ואת אפרט נתנו לאבא באמת כדי שיהיה שקט יש הרי סיפורים שעוברים מדור לדור ומרעיד כל פעם בר מה שונה זאת אומרת אני מנסה אם זה מלמטה או אם זה מלמעלה איך סיפור משפיע ובסוף על בנות בת יעקב שבאות לשמוע על השואה מה מה הדבר הראשון הרבנית חנה שאת פתאום מגלה ובעקבות זה גם כותבת ספר איך לא ידעת כן פתאום מגלה בעצם כשההורים נתנו עדות עד שההורים לא נתנו עדות באמת לא ידעתי כלום אבל כן זה התחיל בבר מצווה של הנכד הראשון של בבר מצווה דמנס אצל אחותי

הגדולה כש ההורים הגיעו סוכות כן אז אבא שלי קם וסיפר סיפור איך שהוא הניח תפילין באושוויץ זה הסיפור הראשון ששמענו סיפור של גבורה באמת של ואחרי זה כל פעם הוא היה משחרר איזה סיפור קטן עוד מעט סיפור שאני אספר על גמרא שאמא ש הביאה על סוכה שרי אמרת כן על סוכה שהוא בנה באושוויץ איך שהוא צם באושוויץ כל מיני סיפורים אבל בסופו של דבר ב-1994 זה לא לפני כל כך הרבה שנים הם נתנו עדות וויזואלית מלאה ליד ושם לא זה היה במסגרת של גנזך קידוש השם כן ו משמה התוודעתי לסיפור ואותו יום לקח כמה חודשים עד שעזרתי אומץ לראות את העדויות האלה אני זוכרת שאותו יום שראיתי את העדויות אני רק מגדירה את זה כ השמיים נפלו לי על

הראש איזה פצצת אטום פצצת אטום לא האמנתי אני לא יכולתי לחזור לעצמי לא למה את עושה לי עכשיו את צמרמורות כי כל ילד בעצם מכיר אמור להכיר הכי הרבה את ההורים שלו הם מחנכים אותנו הם מגדלים אותנו ופתאום בגיל מספיק גדול נכד בר מצווה לגלות שהמקום שבו גדלנו הלב שנתן לנו נשיקת לילה טוב עבר זבות שאנחנו לא היינו חלק מהם אני שנייה שואלת את סבתא אם אתם מרשות לי סבתא לגרמנית יידיש כ צרפתית מה את הרגשת כשפתאום משהוו מתחיל להחשף במשפחה מבחינה שלך כ פלת ‏k ich bin geworden v himmel ich hab nicht schwester 12 kinder gew in pte ja gan wie gef wn ze was hast du gef wei mir ל אם היא דאגה לכם אמא כן אני הרי יודעת זה

אולי לא תגיד את זה כל הזמן אבל הם לא רצו לספר כי רצו לשמור עלינו להגן עלינו שלא נדע שלא אבל ברגע שזה התחיל להיפתח אז באמת זה היה תהליך היא אומרת שפתאום באמת אני קלטתי כי הרבה פעמים חשבתי אני בכלל נולדתי למשפחה אולי צנחתי ככה מהשמיים כי באמת איך שרדתי לבד ד יחד עם אחיינית אבל היה לי משפחה 12 אחים הורים חיים וזה היה כאילו עכשיו עושים משהו מתקן כן הולכים לספר על הדברים האלה על הבית בו גדלתי על האחים על האחיות על ההוואי על מה שהיה בבית סוף סוף לקח הרבה זמן אני צריכה להגיד עד שהגיע הזמן הזה אבל זהו זה עכשיו הסוד הולך לכסף לא רק לי לדור השני אבל לדורות הבאים כן ני חושב שזה ה מאותו רגע במצ שאבא שלי

התחיל לספר ואחרי זה בעדויות סוף סוף זה נפתח ואני חייבת להגיד ואני זוכרת ברגע שהם נתנו עדות והשכר נפתח זה זרם אבל כל הזמן ונהייה לכם כמשפחה את עוד לא נולדת יותר טוב או יותר קשה גם יותר טוב וגם יותר קשה יותר טוב כי עכשיו אני יודעת אבל יותר קשה רק לחשוב על כל מה שהם עברו עם הפרטים כשאני לא ידעתי כשלא יודעים אז בסדר אז ו אבל מיד אני הרגשתי ברגע ש ואני זאת היחידה במשפחה באמת שלקחה את זה קצד קדימה מבחינה זאת שאמרתי טוב שמעת הם עברו דברים נוראים אבל את חייבת לעשות עם זה משהו זה לא זה לא מספיק שת שומעת ואת תגידי היום וואו ההורים שלי באמת גדולים מהחיים באמת אני אני מכבד אותם יותר אני אריץ אותם יותר

אבל יש לך מסר להעביר הרגשתי מרוץ הלפיד שמו לי משהו על הכתפיים יאללה את חייבת להעביר את זה הלאה לדורות הבאים כנראה העברת לי את זה דילג דור הצורך כי היא וכבת במה את עוסקת היום קודם אני מורה מחנכת בבנות אלישבע בסמינר בירושלים אבל בעיקר אני מלווה בחורות ונשים צעירות בכל תהליך הנישואים מתקופת השידוכים דרך ארגון בניין הלב ליווי בשידוכים אני מדריכת קלות אני מכשירה מדריכות קלה א הרבה כוח אני מרגישה שכל העיסוק שלי היום בללו קלות בללו מדריכות קלה ללוות אמהות של בחורות בשידוכים ושל קלות ושל נשים צעירות א זה זה בעצם תשובה א לכל השאלות שלא נשאלו בכל השנים האלה שנים שא אני מלווה אמהות שהם בעצמם דור שני

לשואה וא אמרו אבל אותי לא לימדו למה הבת שלי צריכה ללמוד את זה אני לא שאלתי את השאלות שהבת שלי שואלת למה כל דבר היום צריכים לרפד וכל כך צריכים להנגיש אני הסתדרתי יפה וא אני שומעת את אמא שלי אומרת לי את אותם דברים ה כל הזמן וזה בדיוק התהליך שאנחנו עוברים בדורות הזו הם שמרו בסוד ואז זה נפתח ואז יש שאלות ואז צריך לתת כוח להתמודד להם היה כוח אנחנו צריכים עכשיו לשאוב את הכוח מהם כי אנחנו נמצאים בעולם שיש שאלות ויש אתגרים ויש קשיים ואת אפרט מכירה את זה אחי מקרוב ודברים לא מובנים מאליהם ובנות מתחתנות ועוברות אתגרים ותהליכים בכל התקופות האלה אמא שלי אומרת לי מה סבתא הסתיימה המלחמה הייתה בת 18 התרסה

התחתנה לא קיבלה לו הדרכה לא היה לה אמא שתלווה אותה לא ידע איך לגדל ילדים לא ידע איך להכין חביתה אולי חביתה כן מה היום כל בחורה צעירה צריכה מדריכה ומדריכה והאמא צריכה ליווי מאיפה זה מגיע למה כולם אנחנו הסתדרנו מצויין והיום כולם צריכים כבאים והיום כולם צריכים ייעוץ וליווי ותשובות לשאלות ואני חושבת ש דווקא בגלל שהם קיבלו כוח מיוחד אני חושבת שזה חלק מהנס של תקומת השואה זה הכוח המיוחד שהדור זה קיבל לחיות בלי שאלות לחיות עם עם הנאה קדימה ופשוט להצליח מהכוח הזה אנחנו עכשיו יכולים לענות תשובות לבנות שלנו להורים לאמהות משם אנחנו שואבים את הכוח לתת כוח לדורות שלנו הדורות שלנו הדור שלנו צריכים לדעת יותר

אני מחנכת נוער בסיכון בתפקידי מחנכת יא א בסליחה שאני יוצרת היא לא רק מחנכת נוער בסיכון היא האיש הכי קרוב בתוך הארגון שלנו בבניין הלב שמלווה את אותם צעירות והיא הכוח שמבין את ה את מה שקורה בעולם של הצעירות ומלמעלה זאת אמרת אפשר לקחת ממנה תשובה את מבינה מה קורה פורטי לזה קוראים נחת יהודית וזה גם עבר מאושוויץ וברג בלזה וזה גם עבר לכאן זאת אומרת ומרת אני באמת עומדת במקום הזה של נוער ששואל שלא גומר לשאול בעצם אולי הרבה נמצאים במקום שלהם אולי כי הם לא יכלו לשאול שאלות א לצערנו הרבה בם אולי נמצאים במקום הזה של סיכון שלא יכולים לשאול שאלות ואנחנו עומדים כמחנכת של של אותו נוער עומדות במקום של לענות

תשובות א בדיוק על הכוח הזה שהיא מדברת ובאמת אני מהמקום הזה שעונה תשובות את רואה שאני העיסוק הנוסף שלי הוא דווקא הדרכה ביד ושם במיוחד עם הסיפור של סבא וסבתא כי אני מאוד מאוד מחוברת לסיפור הזה ומאוד ואני הרבה הרבה תובנות בחיים שלי אולי חלקם אני אשתף אותך נשאבו מהסיפור הזה שסבא וסבתא וזה אני מאמינה חלק מהכוח הזה באמת שנותן לי לעמוד מול נוער בסיכון ולתת להם תשובות מה עושה לך להתרגש עכשיו אני שוב כל פעם שאני מדברת על הכוח שאני שואבת מהדמות ש סבא וסבתא מרגש אותי כי אני את סבא כמעט ולא הכרתי אבל את לא מבינה כמה אני מכירה אותו אני באמת אני איבד כאילו את סבא ראיתי ממש בתור ילדה צעירה וגרתי בדרום

אפריקה כשהוא נפטר וא לדרום אפריקה עברתי בכיתה ד' זאת אומרת שפעם אחנה שראיתי אותו היה בבר מיצה של אח שלי אברהם הייתי בת בת כמה בת 11 פעם אחרונה שראיתי אותו ממש קטנה לא הבנתי כל כך מה ומו ואני מכירה כל כך את סבא הוא מלווה אותי מאוד מאוד מאוד בחיים שלי וסבתא כמובן עד 120 אבל סבת אני מאוד מכירה אותה אבל אני לא יכולה מאוד לדבר איתה לצערי אנחנו לא מדברות באותה שפה ואני עדיין מחכה לעדות שתורגם תפחת לי יום אחד אבל באמת זה הם נורא נורא מלווים אותי הם הם הם באמת עומדים שם ונותנים כוח זה מעניין אני רק רוצה ש את אומרת שהיא נמצאת כאן בלי הדיבורים ואני אומרת שאני את הכוח קיבלתי מהם בלי דיבורים בבית לא היו

שיחות מוסר לא שום מלל כן זה היה זה היה באוויר ואני תמיד אומרת ואני חושבת שזה כל כך אקטואלי היום גם כן להורים נתנו בנו אימון בלתי מוגבל בלתי מסוק ממש הם נתנו בנו אימון ואנחנו אני לא יודעת אם זה שייך היום לדור אבל אנחנו בחושים שלנו שכבר הבנו גם כן מה שעברו או שחשבנו שחשבנו ידענו שאסור לנו לאכזב אותם וידענו בדיוק לשים לעצמנו גבולות זה מוזר בלי שיגידו שום ד בלי שיגידו אבל אם אני קופצת שנייה אליך וחזרה אל הנוער המתמודד או אל הבנות שבאות לשמוע אותך מספרת את הסיפור של עם ישראל בכלל ואת הסיפור המשפחתי הזה בפרט את יכולה להגיד לי באופן שקוף חד משמעי שבת שפד הנוער כן שואל שאלות מבקש לדעת אני חושבת

שדווקא מאז השביעי לאוקטובר הרבה שאלות לא נשאלות כי יש להם תשובות לנוער פתאום השאלה הפוך השאלה הכי גדולה שהייתה לי תמיד זה איך הם לא התנגדו זה למה הם לא איך הם לא ידעו קצון לטבע למה הם הלכו ככה ופתאום אין את השאלה הזאת כשאני צריכה לעורר את השאלה הזאת במהלך הדרכה ועל זה אני שואלת איך הם לא ידעו אז הם אומרים לי גם בשבי באוקטובר לא ידענו גם שמה לא הצלחנו להתנגד איך שמה רצחו לנו כל כך הרבה אחים שלנו ולא הצלחנו אנחנו צל ם זה הצלחנו לעמוד אז איך הם יכלו פתאום יש לי הרבה הרבה תשובות א זה זה דוגמה אחת דווקא שאלות שלא נשאלות כי יש תשובות תגידו יש איזה סיפור חזק מאיזה מחנה מאיזה גטו שהוא ממש משהו שעובר

כמו כדור ונותן כוח משפחתי הלאה הלאה יש סיפור הדגל אני קוראת לזה זה פריק א פריק דוע זה המס ה מי המבורג כ זה סיפור אני מבינה קצת אני מבינה קצת ניצ תגידו הביטוי קלוץ קש נכון את אמרת קודם משהו כזה ואני של פסח איכשהו דתי זה אז זה באמת סיפור הדגל ש רק שהתוודעתי ל הסיפור הזה שאני תמיד מספרת לתלמידות אני גם מורה וגם מרצה לשואה גם בבנות אלישבע ג אל בקר גם באנגלית בצרפתית ביידיש גם כן אני נותנת הרבה הרצאות כי גם הם רוצות ביידיש לשמוע דברים אותנטיים משמה הסיפור אני גם מחפשת תמיד סיפור שהוא אקטואלי והוא רלוונטי להיום כמו שאומרת הבנות ות היום כוח א אנחנו נכון כי צריך לתפוס אותם כדי שהזיכרון הזה לא יפסק

צריך להיות שנייה שנייה חנלה עם יד על הדופק איך אני תופס תשומת לב שמתאימה לפעימות של הדור בדיוק בדיוק כי אנחנו לא רוצים לספר דברים שהיו אז כי הם לא הם ירדמו לי ב טוב נו מה את מספרת לי דברים אני צריכה משהו כאן ועכשיו נכון אז א אז אני תמיד אומרת לתלמידות באמת אנחנו מגדלים דור של של חסד ומכניסים ומחדירים כמה שזה חשוב לעזור אבל בוא אספר לכם סיפור כשבאמת החסד הזה זה כמעט פיסת החיים שלך ואמ היייתה בשלב אחרי גטו לוג' ואושוויץ במחנה עבודה מאוד מאוד קשה בהמבורג שזה כבר גרמניה והם היו שמה צריכים לשקם את הבתים שהופצצו של הגרמנים על ידי כוחות הברית ז הבתים של הגרמנים מה מה הייתה העבודה בניה מ ג אנשים שניה

חנה סבתה כשחנה מספרת לי עכשיו ולכל עם ישראל על המבורג את זוכרת עכשיו אותך עובדת במחנה בטח אפשר לשכוח את הרעב הר בא לך מדי פעם כ מה את עושה כשזה יש ילדים נ אחדים ויטר היא אומרת הלאה הלאה הלאה תתקדמו עכשיו אני רוצה אבל להגיד נקודה מה שהיא אמרה לי על רעב מה זה רעב אנחנו אומרים כ רעב רעב כן ביום כיפור שאתה רואה בבית הכנסת הבנות ככה מסתכלות על השעון אז היא אומרה אתמול בלילה אכלת צודה מפסקת עוד כמה שעות את אוכלת נכון רעב זה קודם כל כאבים פיז זים נוראים ז רעב תמידי אבל בעיקר הרעף מתלבש לך על כל המערכת הקוגניטיבית של הראש אתה לא יכול לחשוב על כלום רק על לחם אוכל למה אני אומרת את זה הגדלות של אנשים

שיכלו לחשוב על דברים אחרים חוץ מקצת לאכול זה מה שהרעב שמה גרם אז סיפור מדהים בהמבורג שאמא מספרת שהתוודעתי שם יום אחד היא קמה שם במחנה והיא הרגישה שהיא קודחת מחום קודחת מחום בהמבורג יש את החוקים שלהם אתה מתפנה לזרט זאת אומרת למרפאה לא תקבל שמה טיפול רפואי אבל אתה יכול לנוח אםא נכנסת שמה למרפאה לא היה לה ברירה היייתה חייבת וה ש איך אומרים מרפה בגרמני לזרת לזרת והיא רואה שמה בחורה שוכבת על קצת קש וזה חולה אנושה בחורה יהודיה כמובן צהובה כולה חולה חולה ומדברת תוך הזיה כי היה לה חום מאוד גבוה י משלים סה להקשיב מה היא אומרת ואז היא שמ שומעת אותה אומרת או כל כך הייתי רוצה לחמניה עם דג מלוח לחמניה עם

דג בלוח אמא שלי אומרת באמת איפה את רוצה שאני אביא לך פה דג מלוח שזה היה האוכל הכי פשוט הכי זול אבל היא בשאלה הוזה אמא שלי נורא מרחמת עליה אבל מה הא יכולה לעשות כלום רדמת אמא שלי למחרת בבוקר נס החום ירד הא יכולה לצאת היא יוצאת מסתכלת עליה היא אומרת היא לא תשרוד היא רטה אמא שלי צועדת לעבודה חוט גדר תיל מאחורי זה יש מחנה של שבועים לא יהודים שהיו מאוד מרחמים על הבנות היהודיות מדי פעם היו מעיפים להם משהו לאכול ואך שהיא צועדת לעבודה משהו עף מעבר לגדר היא רצה מהר איזה עיתון מקומת לגמרי היא פותחת אותה לא מאמינה למראה עניה לחמניה עגולה שלמה פותחת אותו חתיכת דג מלוח עכשיו היא רצהל תראי אותה עכשיו תראי

אותה עכשיו והיא רצה לחברות מה את אומרת הם היו הבנות הכי צעירות שבדרך כלל אם היה משהו כזה פצית זה מה שהיא אומרת תמיד חילקנו את זה בינינו ואמא שלי מגיעה לשמה היא אומרת יש שמה בחורה היא לא תשרוד אבל בוא נעשה חסד איתה היא כל כך ביקשה לחמניה עם ד בוא ניתן לה אותה ום אמרו אנחנו רוצות לחיות בשבילנו זה פיסת חיים אבל אמא שלי אומרת אבל למה שניתן אותה למה שני אתן אמא אומרת כי יש לנו אפשרות לעשות מעשה חסד כאן בגיהנום של המבורג בוא ניתן לה אותם ונתתם אמא שלי ביקשה רשות מהם אם רשו היא הלכה והא נתנה מה רצית להראות לה לבחורה הזאת על סף מוות היא נדת ל לחני היא רעדה ככה כן היא רעדה כשהיא קיבלה את זה היא לא

הגיבה כמעט אבל לקחה את היה כל זירת אמא שלי היתה בטוחה שלא אמא שלי יצאה שכחה בכלל מכל הסיפור היא היתה בטוחה שהיא לאורן בלסן אחרי זה אמא שלי הגיעה לברקן בלסן התרסה התחתנה שנים אחרי זה חברה שלה נוסעת לארץ מחה מארץ שלום י מי זה אזה מי זה היא מקבלת דשים מלכה וולף מוסרת לך דרישת שלום חמה לא יודעת מי זה טעות עוד אחת באה דש ממלכה וולף אמא שי אומרת היא טועה היא מבלבלת אני לא מכירה אחת ה היא שכחה מהסיפור וגם היא הייתה בטוחה שהיא לא שרדה אמא שלי מגיעה לארץ אחותי התארסה ובשבת היא הולכת להתפלל בבית הכנסת י ושבס הדלת נפתחת בית הכנסת נכנסת אישה תמירה פיה בלונדינית עיניים תכלת אמי שלי מסתכלת לה בעיניים היא

אומרת לה תחיית המתים זה לא יכול להיות אני מזהה אותך את הבחורה של המבורג לא יכול להיות תחיה המיסים אומר שנשמע ך את פתאום ראית את מלכה וולף שהייתה במרפאה בהמבורג שחלמה על דג מלוח ותפילתי התקבלה על ידי הטסה מהגדר זהו זה משמעות אחרת לגמרי לדג מלוח מרגע זה לך עבור כל הקידושים של כל היהודים בכל השבת דכן היא התה סואה לרב צבי וולף האח של הרב אברהם וולף מיסד הסמינר של סמינר כך הגיע סמנר לד הם ילד כן היא היתה מאוד מאוד חולה הלכנו לבקר אותה וכל פעם שבאתי לבקר אותה יחד עם אמא כשהם הגיעו לארץ היא פותחת לי את הדלת ום חיוך מאוזן לאוזן היא נפטרה לפני חמיש ש שנים יפפה היא אומרת לי את יודעת שאני כאן בזכות

הלחמניה ודג מלוח של אמא שלך זה לב בזכות זה סוף סיפור אני אומרת בזכות זה אז אני מספרת לבנות אתן ראות מה זה נקרא לעשות חסדיה ובשביל מישהי שיאה בטוחה שה לא תשרוד לא שהיא נותנת לה שהיא תחייה אבל יש לנו אפשרות לעשות משה חסד אז זה סיפור שרץ חזק במשפחה את זוכרת את עצמך שומעת את זה בטח ב תגידי וכבת כ כשאת הולכת הוגדלה בתוך המשפחה הזאתי ואת את קצת כאילו א בטון כי מצד אחד יש כאן את את את את הדור שהוא הוא שמור באמת והוא התחיל לגלות וגם כשהוא התחיל לגלות הוא מגלה עובדות שימי לב הוא מגלה פתאום מיקומים קיומי של של סבים סבתות דיזסטר שרק נאצים יכולים לעשות זה זה חן האמא מגלה אבל את כבר יושבת באיזשהו צומת של

יש מושג כזה שנקרא אפיגנטיקה יש מושג שנקרא גנוגנת של סיפורי משפחה של הרד הישרדות שמתאפשר לנו ללכת איתם קדימה אבל את גם יושבת גם בעבודה שלך וגם בהיותך בת של נכדה של אמא של סבתא של וכן רבו את כבר יושבת על צומת שאומרת רגע הם לא רק מבררים את הפרטים ואת המידע הם גם כבר מבררים משמעויות רגשיות שאלות של בניית הדור הבא וקצתם היד על הדופק צריך לראות איך עושים את הגשר בין השואה ההיא לשואה שתישאר לנצח נצחים כי לא נשכח ניצחון בסלון א להתאים את זה איכשהו אני באמת חושבת שעיקר הנישה המשבצת של הדור שלי א זה פחות הפרטים הסיפורים הם הרקע ו והמקום שלי של הדור שלי אולי ובטח בתוך המשפחה של המשבצת שלי זה לתרגם את זה

ל לכוח לעשייה א להבנה דברים ש שאולי אמא שלי לא היייתה צריכה להבין אותם בכלל אני צריכה להבין אבל אבל אני מקבלת את היכולת להבין דרך הסיפורים האלה ואני חושבת בעיקר האמונה התמימה שהיא עברה ככה גם שוב אני אומרת בלי שיחות מוסר ובלי האמונה הפשוטה שהם יצאו מהמחנות אבא שלי העיד על עצמו עם האמונה המלאה וההשלמה שנכנסתי במלחמה יצאתי ממנה בלי שריטה אחת באמונה שלי ואמא שלי גם כששואלים אותה מה החזיק אותך כל הזמן אין לי מה להגיד אמונה אמונה אמונה כשהיא מספרת את הסיפור על הלחמניה עעם הדג דווקא את את כן ראית בו כאילו סיפור לדור הצעיר אבל אני אולי מהמקום שלי דווקא פחות מספרת את הסיפור הזה בדרך כלל סיורים לא כי

הוא לאלא מדהים הוא מדהים אבל א משהו בנתינה אולי יותר נתפס לדור הצעיר הדור הצהיר היום צריך יותר לשמוע לדעתי אמונה הדבר שהכי לקחתי באמת אני חושבת מהסיפור של סבא וסבתא זה האמונה וזה באמת מה שאני הכי מנסה להעביר דווקא בסיורים שלי איך מעבירים לדור הזה אמונה וואי זה קשה אבל בלנסות להתחבר ולהתרגש הילה המילה שאת אומרת פה רגע זאת המילה שקודמת לאמונה זה זה החיבור תחבר זו הנקודה ש שאולי הדור שלי שמתי אותך פה בתפקיד חשוב לא היא באמת לחבר את הסיפורים ואת העובדות ואת ה הנה סיפורי נתינה כאלה שפחות יכולות א להתלבש על הנפש של הנערות הצעירות אבל לשאוב מזה את נקודת החיבור את החיבור לרצון הפנימי שלנו את החיבור

ליידיש קאית שלנו ליהדות שלנו את מתחברת לזה כן ממש אה איך איך את גורמת לזה החוצה תקשיב בסיור זה לא משהו שעושים אותו בסיור ביד ושם לחבר לאמונה אבל א מה שאני עושה ז אמרת הסיפור שאני לא אפסים נשיאות שונים נכון הסיפור שאני לא מפספסת אף פעם זה זה הסיפור שביום כיפור א אני אספר אותו ממש בקצרה אנחנו מגיעים כל פעם באושוויץ לשלב של הדרגה שרואים שם את הדרגשים וזה רגע אחרי שאני מספרת על הדמוניזציה שהנאצים עושים לאנש כן אין להם לא שם ולא בגד ולא לבוש ואפילו לא שיער הם לא בני אדם וקמה מספרת שזה כמעט ולא הגיוני לחיות פה ולחשוב ואז מגיעה ל הדרגש ואני מספרת על נער שולם דובד הורביץ שהוא יושב על הדרגש ומגיע

משלחת חדשה של יהודים מבחוץ הם לא ידעו תאריכים באושוויץ הם לא ידעו מה מה קורה ומגיעה משלחת מבחוץ ופתאום מישהו אחד היהודים שמה אומר להם מחר יום כיפור ושלם דוביץ שומע את זה הוא פונה לחבר שלו שיושב לידו בד רגש והוא אומר לו מחר יום כיפור אסור לאכול אז חבר שלו אומר לו מה אסור לאכול זה פיקוח נפש אומר לו לא אסור לאכול זה יום כיפור אז החבר תופס לו את היד לוקח אותו החוצה אומר לו תסתכל שם תסתכל שם אתה רואה את העשן הזה אתה רואה את העשן הזה ושם ביד ושם אני מצביעה להם זה בדיוק רואים את העשן את הדגם של המשרפות ואני אומרת אתה רואה את העשן הזה אתה יודע מי נשרף שם אתה יודע מי נשרף שם נשרפים שמה אמא שלך אבא שלך

דוד שלה חברים שלך כל הקהילה שלך כולם כל העם שלך נשרף שם נראה לך שמישהו שם למעלה אכפת לו אם אתה אוכל או לא אוכל היום ושואלים דוד עומד שם וכן הוא יודע שהמשפחה שלו נשרפת שם והוא מסתכל בעשן והוא אומר כן אני יודע שמישהו למעלה אכפת לו אם אני אוכל או לא אוכל עכשיו הוא רואה את זה הוא יודע והוא לא אוכל הוא מחביא את חתיכת הלחם שלו ויוצא ל ו בניסים הוא חר בסוף יום ממש בניסים וכשהוא חר הוא מספר שהוא מוצ את היסת לחם שהוא החבי הוא מתיישב על הדרגש ממש דרגש כמו שאנחנו רואות פה הוא מתיישב על הדרגש הוא תופס את הלחם ביד הוא אומר פסוקים מתפילת יום כיפור נחשבנו צון לטבח יובל להרוג ולאבד ולכה וחרפה אבל בכל זאת בכל

זאת תתה שמך לא שכחנו לא שכחנו אותך פה בכל זאת ואז הוא פונה למעלה הוא אומר תתה נה אל תשכחנו אל תשכח אותנו פה אנחנו אותך לא שכחנו אל תשכח אותנו ואז הוא מברך המוציא ואוכל את פיסת הלחם הרגע שבו אני הכי מתרגשת תמיד בסיור זה הסיפור הזה זה הסיפור בו המון פעמים אני רואה בו דמעות דווקא של הנוער המקום שבו מצליח להתחבר לתחושה נראה לי בנוער של מישהו למעלה רואה אותי אכפת לו גם כשזה נראה שלא אכפת לו אם אני אוכל או לא אוכל כן אכפת לו שם למעלה אכפת לו מה קורה איתך אתם יודעים למה יש פה ניצחון בסלון כי הי הדור הכי צעיר פה ויהיה הדור שמתרגש ויהיה הדור שבוכה ויהיה הדור שאכפת לו ואולי אני חושבת רותי היה לנו דיון

איזה יום זה לא סוד אני עושה ספוילר שאנחנו משפחה אבל זה יום אמא יוכבת וסבתא חנה דנו בבת מצווה של נועה למה צריך לפתוח הכל ולדבר בפתוח על נושאים ואני חושבת שזה שאנחנו מרגישים נכון אני מצדיקה את עצמי עכשיו כן עם יד על הדופק את הנוער הזה שצריך כבר לחנך את הנוער הבא כי פעמי משיח והזמנים הולכים מהר ואת צריכה לספר את הסיפור על יום כיפור וסבא על על על הדרגה שם ובסוף כשאתה מרגיש באופן אישי את הרעב שלו ואת מישהו מישהו עומד שם למעלה הוא מסתכל עליך אז אתה מתחבר לשואה מתוך הרגישות מתוך היכולת לגעת מה רצה להגיד אמרתי שאני באמת הסיפור הזה הוא כל כך מדהים שרותי מספרת אותו ואני סוגרת פה את המעגל כי אני אחרי

שעשינו מסע שורשים עם ההורים בפולין וחזרתי מהמסע שורשים והוא בדיוק כמו שיחלץ אמרה הוא היה עובדות כן מקומות וזה וגם אנחנו לא הרשנו לעצמנו בכלל להתרגש כי אנחנו צריכים לשמור על ההורים וההורים לא יכולים להתרגש כי הם צריכים לשמור עלינו אז היה מין מסע של שבוע סטרילי המעניין אבל סטרילי דמעה אחת לא הרשנו לעצמנו במשך שבוע זו הסיבה שאנחנו בוכים אני חושבת שהדור הזה שלא יכל לבכות ולהרגיש גורם אולי לנו להיות הדור שמרגיש אולי דרך החיבור של הדור הזה גורם לנו להיות הדור שמרגיש ומתחבר הם מרשים לעצמם לבכות בחוץ אנחנו בכן בכינו בכרית אני ללוט הייתי בוכה בכרית על השואה על סבא על סבתא על המשפחה על על מה עבר שמה על

הב דודה על הדודה יוכבת קוראים לי יוכבת על שם אזה בדודה שאני לא יודעת מי היא בכלל ילדה בת שלוש שנהרגה מול עיני סבא והוא כל כך אהב אותה זה אחיינית שלו זה ובכיתי בשקט ולא יכולתי לבוא לבכות לאמא למה כי אמא צריכה לשמור על הכל סטרילי כמו שהיא אמרה כי סון כאילו חסון כוח כן כן אבל זה הכוח שאנחנו קיבלנו ממנה הכוח לבכות לבכות בשקט ואן כבר יכולים לבכות בקול אבל זה סליחה אני רק רוצה לסיים את ה את המעגל של הסיפור שרותי סיפרה על אבא שלי דרגש כי אחרי המסע הזה בפולין חזרתי ואמרתי אני חייבת לחזור לפולין כי הייתי בפולין שמעתי הם סיפרו אבל לא הרגשתי לא חוויתי ואז הזדמן לי הבן שלי שפעיל מאוד בארגון נפש יהודי

אמממ טיסי עם סטודנטיות של נפש יהודים יש להם משאות מיוחדים בפולין ותספרי שמה את סיפורי הגבורה של סבא וסבתא ושל כל המשפחה ולכן זכייתי שש פעמים הייתי איתם בפולין וכשאני מגיעה לאושוויץ בבירקנאו אני סופרת בשורה הראשונה את את הביתן השביעי כי אבא שלי אמר שהוא היה בביתן השביעי אנחנו נכנסים לביתן סוגרים את הדלת אחרינו מתיישבים על הדרגשים אני אומרת בנות כאן אבא שלי שכב כאן הוא היה הסיפור הזה והסיפור אני יושבת ומספרת להם את הסיפור על הצום ביום כיפור ואני מסיימת אותו כשכולם עוצמים עיניים ואני שר עליהם הבת משמיים הוראה כי היינו לג וקלס וגויים פפפ שאבא שלי היה באמת שמה כשאני פותחת את העיניים כל הבנות

הסטודנטיות חילוניות לגמרי שבאות לשמוע סיפורי גבורה בוכות ואני אומרת להן בנות הקדוש ברוך הוא לא שכח אותנו הנה אני דור שני חזרתי לאושוויץ יושב כן על הדרגש של אבא שלי ומספרת לכם את הסיפור עם ישראל חי וקיים אנחנו ממשיכים אז אני עכשיו מבינה משהו מאוד עמוק דמעות שבאות זה דבר נפלא לבחון מאיפה הם באות מאיפה הם באות ואנחנו הכרנו חנה עוד הרבה לפני שהיינו משפחה דרך הסבתא שלי שהיא ניצולת שואה שתמיד שואלים אותי בפתיח של פתוח מי זאת האישה הזאת על הספר נכון הזאת סבתא שלי שכשאני הייתי בת 17 ילדה ישראלית חילונית התיישבה איתי על המרפסת מאחורה בבית שלה ואמרה לי שבי קחי מחברת ותכתבי וסיפרה לי אולי בפעם הראשונה

את הלב שלה הפצוע והכואב ודיברה ודיברה ודיברה ופתאום קלטתי כמה אני נכדה שלה 17 שנה אבל אני באמת לא יודעת כלום וכשהיא סיפרה היא לא חסכה ואני לא חסכתי בשאלות אולי בגלל זה אני חפרנית ידועה וזה היה מין גשר כזה בין דור לדור לדור לדור אני מעבירה את הלפיד אלייך ולפרט ומיכאל הבן שלך ודורות קדימה כי כי כי מכאן זה זה התפקיד שלכם ואת יודעת להקשיב ליד על הדופק של בנות הסמינרים ושל בכלל ואולי יש פה איזה משהו שהרבה אומרים הדור החדש והם כאלה והם כאלה אז אנחנו יודעים שהדור החדש נלחם והדור החדש זוכר והדור החדש מפתיע ונותן הרבה יותר מאשר מי בכלל דמיין תמשיכי הלאה אמא שלי מזכירה שאבא שלי תמיד מספר ש באושוויץ הוא

בנה סוכה והוא צם ביום כיפור קה בשופר וזה הוא גם שמה בגיהנום הוא זכר שהוא יהודי סבתא את ומכת על הדור החדש שימשיך הלאה לזכור ולא לשכוח מה המסר הכי חזק שלך דורות קדימה אכ אין ד זהש לא רוצה ושהדבר הוא לא ינסה אותנו אומרת סבת נך במה שאנחנו יכול יכולים זאת סבתא שלי כשהיא היייתה קטנה קטנה הת וזאת סבתא שלי כשהיא הייתה כבר גדולה איך הי מי הא עושה כי הקר הי רוה וי שבו עם סבתא תקשיבו לה מה יש לה לספר על עצמה כי כל מה שקרה לה קשור למה שקורה לכם