"היינו על שערי גן עדן": הרב ישי קרמר על מסירות הנפש במחנה שורה

היה לפעמים שיכולנו אפילו בתוך חדר הטיפול תוך כדי טיפול ש חברים עליך יד יזרים עליך כוח כי זה לא קל את אין מי שלא עובר בפנים חוויה וכשיש לפניך חלל ויש לו משפחה ואתה חייב באמת לדאוג לו. אנחנו מובילים אותו למסע שלו לעולם שכולו טוב. הוא מפה צריך להיפגש עם רבי עקיבא עם עשרת הרוגי מלכות. זה היעד. אני צריך להלביש אותו בבגדי לבן בתכריחים. את אלה שיבשנו תכריחים, לא כולם. ו לסדר אותו ולהביא אותו בצורה הכי מכובדת. אנחנו עובדים על שערי גן עדן. הרבה דיברו על זה ששיעור הזה היה גיהנום. זה לא היה אצלנו. אנחנו לא היינו בגיהנום. וואו, אנחנו היינו על שערי גני. כל מי שהיה איתם, כולם חיילים שמעו נפש בשביל עם

ישראל. הרב אישי קרימר באזרחות כי הנה אנחנו רואים אותך באזרחות רם במכון לב אבל בשנתיים האחרונות אה במהנך המתכל בשורה שורה זה כבר אין מישהו שכבר כמעט לא מכיר את המילה הזאת קודם כל לפני שנצלול הסיפור שלך כמה מילים על מה זה שורה, מתי זה הוא קם. זה לי זה מרגיש כאילו זאת מילה שפרצה לחיי ב7 באוקטובר. גם אני לא הכרתי את שורה עד א שהתגייסתי. אני התגייסתי בשמיני לאוקטובר, יום אחרי שמחת תורה. א ו רק נחזור שיעור הזה בסיס של הרבנות הצבאית שבהתחלה היה ממוקם בצרפין עם כל הבסיסים ש הארפיים שהיו שם ונדמה לי בשנת 23 א הוא עבר לבסיס חדש למחנה שורה מה שנקרא היום שמחנה גדול יש בו עוד הרבה דברים ושמה מורכם א בסיס רבנות הצבאית שחלק ממנו זה

הטיפול בחללים

הטיפול בחללים זה מרכז עצבי ששמה מטפלים בכ כל הזמן גם בשגרה אם בעלינו חיל נהרג שמה הוא מטופל

כשמחליטים א להעביר את שורה מצריפין לא את שורה אז זה לא היה נקרא שורה אבל את הבסיס הזה של הרבונות הצבאית מצריפין למחנה נשורה זה נעשה כמה חודשים לפני השבעה באוקטובר א כמה נערכים לאירוע גדול חושבים שיהיה אירוע גדול או או מישהו לקח בתסריטים שלו שצריך פה משהו גדול? האמת שזה שאלה שאני לא לא יודע לענות עליה כי זה לא זה בכלל לא האירוע שלי. מה שאני שמעתי זה שהארכות הייתה לרעידת אדמה או למקרים קשים שהצטרכו גם לאבות את האגף האזרחי ולהיות ארוחים למאות חללים ו א זה הבסיס הזה. איך אתה מגיע לשורה באמת? כי אתה בעברך לוחם.

כן, אני בעברי הרחוק הייתי לוחם בצנחנים ואחר כך שרטתי עוד 12 שנים בסרת צנחנים במילואים. ואחרי שסיימתי את ההשמחה לרבנות אז א המגד שהיה אז המגד של הגלר ביקש ממני לעבור קורס רבנים ולהיות הרב של הגדול. בעצם שירטתי עוד תקופה במשך כמה שנים בתוריו של הגדוד ולפני מלחמת לבנון השנייה פנה אליי הרב של העוגדה ואמר לי שמקימים את יחידות הסריקה מחדש צבא נערך לאיזשהו מבנה חדש של טיפול תסביר מה זה היסרים האלה

יחידות צריקה זה יחידות שמגיעות לשטחי הלחימה אחרי שנגמרה הלחימה או או א שבעיקר זה לא איסוף סטרילי של חללים זה לא זק דווקא שעובדים עושים חסימות אלא במקומות שעדיין א

יש חיכוך עם אויב

כן לא הכניסו ממש כש חיכוך עם אויב אבל טנק שלא הצליחו לגרור אחורה או אז הכניסו יחידות סריקה או או יחידות עכשיו שהיו צריכים להוציא

אני אישית זוכר בחן יונס שהכנסנו את היישר אחרי שכיטרנו את האזור והבטחנו אותו כדי שהם יוכלו לפעול אבל זה היה בלב חן יונס

בדיוק אז זה היסר וזה מה שהוא אמר לי מקימים את היסר א אני צריך מפה ובעצם הצטרפתי

שזה שזה למעשה גם כפוף לרבנות או לא כפוף בכלל לרבנות זה זאת אומרת בזמן ההוא באמת היה עדיין הדיון על הציר האם זה יהיה כפוף לעגד הלוגיסטי המרחבי שבו אנחנו פועלים או לרבנות ופועל זה היה משולב משני הדברים

זהו כי אתה גם חצי לוחם כאילו אתה אתה עם נשק אתה לא עובד באווירה סטרילית אתה גם מבין שאתה בשטח אויב אבל אתה גם מתעסק אה ב אמרת לי עוד לפני הרבן אני לא אוהב את המילה גופות

כן

אהללים

חללים

אז אתה מתעסק בסוף בחללים אני רק אגיד שבמלחמה הזאת יצא לי לפגוש את היסר גם ב אצאה של חללים של האויב מחש אולי זה יהודים אולי נבין את זה בשטח ישראל אבל

יצא לי לאישית להיות בפעולה בבית אלמין בחניונס שהוצאנו משם אני בא להגיד ישר גופות. א,

אם זה אויב, אפשר להגיד גופות.

אז אז זה בסוף היה אויב, אבל הכנסנו את היישר כדי שהוא יעבוד כל הלילה בלהוציא את החלקים האלה.

כן. ובאמת היסר א גם בנוי מלוחמים לשעבר. זאת אומרת, יש בדיוק בשביל בשביל זה שהם גם ידעו לתת מענה. ואני חושב גם בשביל ביטחון אישי. מי שלא גדל כלוחם אני לא יודע מה קורה לכשהוא חוצה גדר. זה משהו שבנפש א

כן זה בראש תפיסתי כזה

כן אתה ודאי מכיר את זה בנפש לוחם זה זה לא מקצוע זה

ואז אתה

דרך חיים זה נפש

אני קופץ איתך אתה רב א בגדוד ואז הולך להיות חלק מהישר

ואז עוזב את הגדוד ממש שלושה חודשים לפני המלחמה כאילו אף אחד לא יודע שהולכת להיות מלחמה אבל לפני לבנון השנייה עובר ליישר בונה את הפלוגה שלי הפלוגה הראשונה שקמה ובעצמי בלי הכשרה אפילו ממוקדת מטרה כי מבחינתנו היה עוד זמן להכשרות והכל ו3 שלושה חודשים אחר כך נופלת עלינו המלחמה

מלחמת לבנון השנייה

מלחמת לבנון השנייה ובכל המלחמה הזאתי אנחנו עסוקים באיסוף החללים אין מה להשוות למלחמה הזאתי

אוז עוד רגע באמת נגיע איך הגעת לשם ומהזה

סיפור אחר גם מבחינת מספר החללים והאופי שלהם ואיך זה נראה ברור

אבל א זהו אני אנחנו מטפלים כל הגדות הפלוגה שלנו בחללים בלבנון אה זה העבודה ומשמה אני מסיים את המלחמה הזו חוזר הביתה אחרי כבר תקופת שירות ארוכה

אני חייב רק לשאול שאלה מתי נולדה ההבנה בצבא שצריך לוחם שהוא יודע לטפל בחללים בצורה זאת אומרת במלחמות ישראל הקודמות היה פצוע לקוחותינו והרוג וממטענים וכאלה אחרים הלוחמים החזירו אותם אחורה ואז טיפלו בהם פה זאת אומרת מתי נולדה ההבנה אנחנו רוצים אנשים שמבינים בהלכה ויכולים להתעסק בזה ובכבוד המת

כנראה שהבינו שכשהמשימה הזו מולטלת על הלוחמים היא פוגעת בלחימה היא פוגעת בכושר שלהם להמשיך להילחם לפעמים היא גם תוקעת אותם כי אם יש פינוי חללים שיכול לקחת זמן להוציא חלל מטנק זה יכול לקחת גם ארבע שעות אחרי שיגיעו אליו עצם ה להוציא אותו ו אה היחידה יש לה משימות אחרות הלוחמים צריכים להתעסק בלחימה כמעט הייתי אומר בחיים

אבל בסוף לא לוקחים רק אנשים שהם לא חלק מהלוחמה והם פשוט יכולים להוציא את אותו חלל סטטיסטית לא יודע אם בדקת אני שואל תקן אותי אם אני טועה הרוב המוחלט של היסר חבר'ה דתיים נכון

כן

זאת אומרת שיש פה איזה עניין צבאי גם שהם יבינו בהלכה בכבוד המת זה לא רק עניין טכני תוציאו לנו את החלל החוצה

אני לא רואה את זה בקטע הלכתי אני רואה את זה במסוגלות הנפשית

מה לדתיים יש מסוגלות נפשית יותר מכאלה שלא

לאדם שמאמין בשערות הנפש ויודע שהוא לא מטפל בגופה הוא לא מטפל עכשיו בכלי חלול שהוא חסר משמעות כרגע אלא יש פה נשמה שנמצאת עם ה עם ה עם החלל עם הגוף עם הגוף שלה מחכה לקבר וככה הם כתוב בספרים שעד שהחלל נקבר הנשמה מלווה אותו בצורה כזו או אחרת והאמונה בשארות הנפש היא נותנת הרבה עוצמות הרבה כוח כאילו אתה עוסק פה עם משהו שהוא בעל משמעות אדירה לא רק למשפחה שזה סיפור שלם בפני עצמו עצמו. ואני חושב שהיכולת להתמודד גם עם המראות הקשים והריכות הקשים וכל האווירה מסביב היא כמו אני אגיד לזה בזהירות. אני חושב שחייל יוצא להילחם יוצא לקרב ומוסר את הנפש. יהיה הבדל גדול. אולי פה זה לא קטלוק דווקא של דתי וחינוני כי

אנחנו יודעים שזה לא. אבל יהיה הבחנה אדירה בין מי שמבין על מה הוא נלחם, מה המטרות ומי שצריך למלא פקודות כי יש חובת גיוס.

כן,

אני חושב שזה אותו דבר. ובאופן טבעי, כשמדובר על על חללים ועל נשמות ועל טיפול בהם, האמונה ודאי היא איזשהו ציר ש שאפשר להגיד שפה זה מתחיל. אז לבנון השנייה נופלת עליך בהפתעה ופתאום הישר כבר מתחיל להיות מוכשר הלכה למעשה תרתי משמע הלכה למעשה וגם 7 באוקטובר בוקר שמחת תורה נופל על כולנו בהפתעה ההפתעה פה היא כפולה לא רק עצם ההתקפה אלא היקף ההתקפה היקף הנפגעים וצורת הפגיעה בהם זה לא רק פגיעות ירי איך אתה מגיע פתאום לשורה

אז אה א אני אחרי מלחמת לבנון השנייה עוד שירטתי בתור ממפי עוד כמה שנים עם האימונים ולהמשיך להקים את הגדוד ובאיזשהו שלב נולדו לי שתי התאומות שהם השביעית והשמינית ובבית זה כבר היה קשה זה המון ימים מילוים עשיתי גם באותה תקופה א פיקדתי בקורס רבנים צבעים אז זה גם לקח לי הרבה זמן והחלטנו בבית ש להוריד הילוך בקטע הזה זה ואז ביקשתי מהמגע דז שיוריד אותי מהמצע ממפי מחליף כדי שאני אוכל אה נקי

לעשות לביתי בדיוק

ובאמת ככה היה אה כל שנתיים לחתום על התנדבות כי אני כבר גם מילדים וגם אה

כן צריך להגיד עד משישה ילדים כבר מקבלים פתור אוטומטי

משישה ילדים ושזה גם עובר את גיל 45 אז כבר הייתה פג תוקף

וכל פעם היה אמר לי הקצין שלישות תשמע אתה צריך למצ צו אבל יחידה אמרתי לו זה היחידה שלי וכשפרצה ה המלחמה זאת אומרת שמחת תורה אני א ככה היינו כולנו במתח עצום וגם עם הילדים כי הילדים שלי הגדולים שניהם לוחמים והכל אה הכל היה במתח גדול מוצאי שבת הם גויסו הם גויסו אחד בשבת אחד ממוצאי שבת ואני ואני מתקשר למגד לשאול אותו מה איתנו, מה עם היסר? אמר לי בינתיים לא הופעלנו. למחורת בשעה א בצהריים בערך משהו כזה קיבלתי הודעה שהופעל הגדוד הופעל

8 באוקטובר

8 באוקטובר יום אחרי שמחת תורה ואני בדרכי ל ליישר גליל לצפון ובאמת הרבה דברים עוד התלוו אליי בדרך כי ה המציאות שהייתה במוצאי שמחת תורה קודם כל כל שמחת תורה עבר עלינו בצורה שכמו כל עם ישראל בחוסר וודאות

כן

ופתאום ום חבר'ה מהבית כנסת עוזבים עם הדין ו א הם עוזבים את בית הכנסת וידות מושג שמאוד דומיננטי אצלי בקושי כן ומוצאי שבת א הבן שלי הוא בטולקרים אז הוא א סיפר לנו שהוא גוייס כבר בבוקר אשתי פה הפעילה חמל של לסוף אוכל החיילים וכל זה. הם הגיעו לפה ב-1 בלילה הוא הביא עם הרכבים הוא סרם הוא קצינו שם ב הביא רכב ועספנו אהבנו אוכל וכל זה ו שוב הפרידה ובלילה הבן שלי השני שהוא לוחם בהנדסה גם כן גייסו אותם ועוד פעם לקחתי אותו בשניים בלילה

עוד פרידה

שהם צריכים עוד פרידה וזה אצלי זה אירוע כן רק שתבין שאני אומר את המילה פרידה כמה כמה כמה ימים אחר כך א מושג הפרידה יקבל משמעות חדשה לגמרי ש

ברור עוד רגע ניגע בזה אני רק כן רוצה שנייה לרגע לצלול לתחושה אתה מנח את המילה פרידה עוד רגע נבין את המשמעות שלה גם בתפקיד של שורה

אבל כשאתה אה שולח את הילד שלך לטולקרם ואחד לגזרה אחרת א יש מחשבות אחרות או שאתה לא נותן להם להיכנס לראש שאולי זאת הפעם האחרונה שאתם נפגשים או שאתה דוחק את המחשבות האלה

וואו אתה ממש מה שיורה בכינון ישיר אני לא מדחיק אותם אני לא מדחיק את המחשבות גם בבית אצלנו זה נוכח א אני עוד לא יודע לאן אני הולך בעצמי עוד רגע תבין אבל אה א נגיד כשהגענו לבסיס עם הבן שלי אמרתי לו בוא נצטלם

שמה הזאת שיהיה לנו

לא צריך לומר לא צריך לומר

הוא הבין את הבקשה הזאת

אני מניח לא דיברתם על זה אף פעם?

לא.

אז הנה אתם לא מדברים על הכל.

יש הכל ויש א

הכל מאוד.

תראה, אנחנו משפחה מאוד מיוחדת. הנפשות מדברות. אנחנו

אני מניח שהוא שהוא הבין בדיוק.

אבל אתה שואל את עצמך לפעמים עם איזה צדה אני שולח אותו לדרך? מה התמונה האחרונה שלו את אבא? אבא עם דמעות שחושש או אבא שאומר לו לך בכוחך זה?

לך בכוחך זה. בדרך דיברנו על זה שאני מקנא בו על השליחות שלו ועל זה שהוא זוכה והוא אמר לי נכון אני באמת שמח על זה ואני באמת הולך בלב שלם ועוד ניסה להרגע אותי אבא אל תדאג כל אחד יש לו את מה שהוא צריך לעשות אתה עכשיו בזה ואני צריך לעשות את מה שאני צריך לעשות אמרתי לו אתה צודק אבל הוא לא ניחמ אותי בכלום חזרתי הביתה והכנתי תיק זה לפני שגיסו ואמרתי לעצמי אני לא נשאר בבית לשמוע על המלחמה מבחוץ אני אגיע לאן שהוא הכנתי תיק עם כל הציוד עם כל הזה עם א הוצאתי את המדים מה מהאחסון ו

אבל מה זה הגעתי לאן שהוא אתה צריך להגיע לי בצפון לא

נכון אבל עוד לא הפעילו אותנו ואם לא יפעילו אותנו ואם לא יפעילו אותי אני לא יודע מה מה יהיה אני יודע שאני לא אשאר בבית

אתה רוצה לזום הפעלה של עצמך

כן ככה עשיתי גם לפני כן אפרת יסוקה או סוכיתם אני לא זוכר בך גם לא זה היה בדרום אני שר גליל

וככה אתה מגיע לשורה

אני מגיע אני למחרת מופעל בשמיני לאוקטובר בשעה אחת אני מגיע לצפון ליסר בתור אקסמם פי שאין לו חיילים ואין לו תפקיד מוגדר וכולם שם כבר בחמל והמפים מתחילים להתארגן על החיילים ועל הציוד ואני פסום מוצא את עצמי מסתובב ואני אומר למגד אה א שלמה אתה צריך אותי פה וכבר בדרך היה לי תחושות קשות כי אני נוסע צפונה ואני רואה על כפי שש את כל המובילים כאילו כאילו אני אני אומר אני אני בכיוון ההפוך

משהו פה לא זה ואז שלמה שהוא אדם מאוד חד והוא לא לא משחקים ולא כלום אומר לי לא אבל הוא אומר לי בשורה יש הרבה בלאגן יכול להיות ששם יצטרכו אותך ותוך כדי שהוא עוד לא גומר לדבר איתי הוא כבר מרים טלפון אומר לי אוקיי מטועקצין זוק סע לשורה

מה זה זוק

זיהוי וקבורה סע לשורה בשבילי זה כמו סימן לא יודע מה זה שורה אף פעם לא שמעתי את המילה שורה לא מכיר את שורה

כמו רוב החברה בישראל עדז

כן לא ידעתי כלום אך בכלל חשבתי שאולי זה בעוטף לא לא יודע אולי הוא רוצה אולי שמה לא ידעתי כלום כלום עכשיו גם לא היה זמן לדבר יותר מדי עם שלמה כי הוא היה עסוק בכל מה שהוא עסוק שם והוא ישר נעלם למה שהוא צריך

למרות שאם חברים מצוינים באמת חברים טובים אבל זה זמן לעבודה לא לדיבורים אז נכנסתי לאוטו רשמתי בסיס שורה ובאשר תלכי אליך פשוט שמתי גז ויצאתי לסע הזה

אתה לא יודע שזאת הולכת להיות אחת המילים

הקשות בתולדות החברה בישראל אני

לא יודע מה זה לא יודע מה אני הולך לעשות שם כלום.

מגיע ומה?

אני מגיע למחנה שורה. א רואה שוב כמו בכל הבסיסים מלא רכבים חונים בצד. הצלחתי להתקרב לשן ג' בדיוק מישהו יצא נכנסתי לחנות ו אחרי ויכוח א עם השן ג' ולהראות לו שבאמת אני צריך להיכנס פנימה ואישור של הקצין זוק וקצין זועי בקבורה אני נכנס פנימה. יושבים חיילים בכל מיני צמטים שם בבסיס להחבין את אלה שנכנסים ואז אני שואל את אחד החיילים אני צריך להגיע לטיפול בחללים אז הוא אומר לי לשם מצביע לי לאחד הכיוונים אז אני מתחיל ללכת המילה לשם היא הייתה מאוד נכונה כשאתה הולך למקום שאתה לא יודע לאן אתה הולך אתה פשוט הולך לשם לשם זה פחות או יותר ידעתי שלשם אני הולך להגיע ואני מתקרב בעצם לקצה בסיס ואני רואה מרחוק

כמסאיות אני רואה עמודי תאורה גדולים עם פרוז'קטור מאוד אה ואוהלים לבנים ואנשים בסרבלים לבנים עם א מסכות אני מתקרב מתקרב וה א אני מתחיל להבין מה אני רואה מה אני רואה

שאתה בכיוון

אני מבין שאני בכיוון ואני רואה מוצאים א על הונקה מאחת המשאיות ולוקחים אותה לאוהל נידת משטרה, אמבולנס היה שם. אז אני מתקרב יותר יושבים שם כמה חיילים א ואני אומר להם ששלחו אותי לעזור בטיפול בחללים. אז שואלתי שם אחד החינים אתה צריך למהנח או לאזרחים? אז האמת היא שלא ידעתי לא ידעתי ואמרתי להנך. לא יודע למה אמרתי. בחרת מילה את אחת האופציות שהוא הביא

את אחת האופציה שהוא הביא. האמת שגם גם המילה השנייה הייתה מסובכת אז א שניהם היו בשבילי אותו דבר אז הוא אומר לי זה לא פה זה בצד השני של הבסיס ומצאתי את עצמי צועד לכיוון המהנך מרכז איסוף נתוני חלל הצבאי שזה באמת היה היד שלי שם קצין זוק היה ושמה טיפלו בחללנים של א שהגיעו כל כל החללים שהם א כוחות הביטחון צבא משה התכוננות אה משנה למה צריך להפריד חלל אזרח או זאת אומרת הטיפול בחלל הוא אותו טיפול באותה קדושה באותה טהרה באותו כבוד זה יקבר בבית על מין צבאי זה יקבר בבית עלמין אזרחי למה זה משנה הטיפול לחלק את זה גם לאזורים נפרדים קודם כל זה משנה גם בטיפול כי בצבא מעבר להלכה יש א פקודות מאוד נוקשות של איך מטפלים בחלל, איך מזהים חלל, מה סדר הטיפול בחלל כדי שלא יקרו טעויות.

ומה אצל אזרחים אין את זה?

למעשה באזרחות א מי שאחרי לטפל בדרך כלל זה אבו כביר. הצבא מתגבר את ה כיוון שאבו כבר לא יכל להכיל את את האירוע אז הצבא בעצם מתגבר את האזרחות ומקצה מקום למשטרה ולקוחות הטיפול האזרחיים לטפל בחללים אבל א הצבא אחראי על החינים והצבא גם מתגבר בכוח אדם את האגף האזרחי

יש עוד הבדלים בין אגף הצבאי לאזרחי באופן הטיפול בחלל שהוא נופל צהל.

כן.

מה אם אפשר לשאול?

אמ יש קודם כל בכמה אינדיקציות חייבות להיות בשביל זיהוי. בצבא מקפידים על שתי אינדיקציות. זאת אומרת יש לנו DNA, מרשם שיניים, הכרות אישית ותיית אצבעות. בצבאים אין שתי אינדיקציות, לא יחלטו את הזיהוי. לחלוט הזיהוי זה להגיד זה. א שבמקרה באירוע פה היה בעיה קשה מאוד מבחינת זו להשיג שתי אינדיקציות. זה זה לא היה פשוט

כי לא כולם מגיעים אני אפילו לא יודע איך לבחור לבחור את המילים אבל לא כולם מגיעים בצלם אנוש נקרא לזה

בדיוק

לא מכולם אפשר לקחת מרשמי שיניים אפילו DNA אי אפשר לקחת מכולם אה בטח לא הכרוות אישית וגם תפיות אצבעות שוב זה זה אירוע מאוד מאוד מורכב כן באזרחות אינדיקציה אחת בדרך כלל

נגיד בעדינות לא כולם יורדים מהמשאית על הלונקה א כולם ירדו מהסדת לנוקה אבל א שלא מה יש בתוך השק וגם עוד דבר שהוא מאוד משמעותי אני חושב אני באופן אישי הרגשתי אותו בין ה ה בצבא יש הקפדה ושוב אני לא בא למעט מהאזרחות כי אני לא יודע מה היה שם אבל בצבא יש כללים מאוד ברורים וגם משהו שהוא מעבר לכללים החבורה שטיפה, כל מה שקשור לכבוד המת, כל מה שקשור ליחס לנשמות שנמצאות פה והחללים שאנחנו

מה זה אומר בפרקטיקה? אתן לך דוגמה אחת. השלב הראשון כשמגיע העסק שאנחנו מורידים אותו מהמשאית שזה גם אירוע שאני אספר אליך עליו אחר כך אם תרצה על הורדת החללים מהמשאית אז השלב הראשון זה לקחת תביעות אצבעות זה לפתוח את השק קצת להוציא את היד ולקחת תביעות אצבעות בעצם בדרך כלל זה יהיה הזוי הראשוני בהנחה שיש תביעות אצבעות מיד זה מוזן במערכת

אתה אומר בהנחה שיש תביעות אצבעות בהנחה שניתן לקחת כי היו מקרים שבהם כן, בהנחה שניתן לקחת או בהנחה שיש במערכת את התביעות אצבעות. כי אם זה מישהו שהוא לא חייל או לא גוייס בשנים שהיו תביעות אצבעות, למשל, אני לא מוזמנות לתביעות אצבעות במערכת הצבאית, כי אני עוד עבדתי עם הדיו,

אה, התברנו ב בבקום,

תטיות אצבעות

ומי שאין לו אז צריך להמשיך זיהוי אחר. הוא יכול להיות שהוא לא חייל. ואז אה ברגע שמזהים שזה שם וזו חיילת, גם הרבה פעמים אפשר לראות לפי כף היד אם זה חייל החיילת. מרגע זה הטיפול יעבור לצוות אנשים

שגברים לא יטפלו בחללות. יש מילה כטל בחללות. כן. גברים למרות שאתה יכול להגיד מה הם א ודאי שהן פה אבל זה כבוד כבוד המת ש שאין דבר אין מצב שחיילים יפתחו שק של חייל

שזה מדהים וחידשת לי כי תמיד שדמיינתי יסרים או או חבר'ה בשורה אוטומטית דמינתי גברים יש גם נשים

אז יש נשים יש צוות נשים שהם א באמת מעוררות השראה א עזבו את הבית, התגיו ל לפחות 100 ימי מילואים ועשו את העבודה הקשה הזאתי ואני גם חייב לומר שהעדויות שבאו מהצבטים שלהם היו קשות ביותר. האירועים של של ה של שמחת תורה בטוח כבר כולם יודעים מה הם היו אבל כשצריך לטפל בזה ואלה שבעצם רואות בעיניים את את הדברים האלה זה הכל היה קשה הכל היה מחריד אבל אני חושב שפה יש משהו שהוא באמת א והם עשו את זה הם עשו את זה עם אותה אמונה

משם כמה זמן אתה עושה את זה ברצף

חמישה חודשים

חמישה חודשים אני לא עושה תחרות אבל אני אמש לעצמי שזה החמישה חודשים הכי קשים במלחמה, כי זה לא רק תוך כדי חיכוך עם חמס או עם חזבלה או לא משנה מה, זה ה אלה שנטבחו בשבוקטובר ובשמונה בקיבוצים ובעוטף ו זאת אומרת זה המראות הכי קשים זה חמישה חודשים כנראה מאוד מאוד אינטנסיביים

כן וגם כמו שאמרת זה זה שלב שגם מגיעים

עוד עוד כאילו צריכים לחפש בין החתופים וצריך כאילו לשור המתנגזים כולם גם מחבלים גם חתופים שאנחנו מחפשים גם ואני אגיד לך שהחמישה חודשים האלה באמת זה הצבא התחיל לדלל כוחות א גם בשיעור הדיללו ואני הייתי בנגלה השנייה של הדילול יש לי חברים בשורה שהמשיכו עוד שנה אחריי אה שוב אני אני חייב בשיעור הניחל כמו כולם ואפילו פחות מכולם כי הרבה המשיכו הרבה עבדו עוד שנה אחריי ו ואני אני כאילו מספר את הסיפור של ההתחלה חמישה חודשים אינטנסיביים אולי האינטנסיביים ביותר במהלך כל המלחמה הזאת זה החמישה חודשים שבהם אתה נמצא אני לא אשאל אפילו כי זאת שאלה מיותרת האם הבנת לקראת מה אתה בא נראה לי כל כך

ממש לא

ולכן זה מוביל אותי לשאלה הבאה. מאיפה בכלל אתה חושב שיש לך את היכולת לאבד ולהתמודד עם הדבר הזה? ולא על פני יום, יומיים, חודש, חמישה חודשים של מראות שרק אנחנו נחסוך אותם פשוט מהצופים שלנו. אתה לוחם, כשאתה יצאת לקרב, מאיפה ידעת שיש לך כוח ויכולת להתמודד ממה שאתחווה שם ומה שיש שם? אתה פשוט לא חשבת על זה.

אני אענה לך שתי תשובות. זה מעניין כי אני לא מרועיין אבל אני אבל אני זורם עם זה אחת ידעתי שבמקרה קיצון אני זה שמסיים את תפקידי בעולם נערכתי לזה אתה באף תסרית לא יכול שלא להיות אין רגע שזה נגמר תבוא עוד יבוא עוד חלל ועוד חלל ועוד חלל ועוד מראה אתה שם אני במקרה הקיצון סיימתי את תפקידי בעולם זה המקרה הכי קיצוני אז אני במקרה קיצון אלך למפקד ויה לנו שם צוות פיקוד אדיר. אין אין אין אין אין אנשים כאלה בעולם שידעו לחוש אותנו וגם עם המקצועיות לתת את ההנחיות ואת הפקודות הנכונות וגם לחוש כל הזמן את הדופק וגם החברים חשים את הדופק ובמקרה קיצון יגידו לך כדאי

והיו כאלה

היו כאלה שעזבו בהתחלה שהרגישו שזה לא מתאים להם רוב חבריי גדוד המענך הם שמה שמה הם מכירים את הם כבר אבל היו כאלה שהיו שם ואמרו לא מתאים לנו ואז הם הלכו לתפקידים

היו כאלה שאמרתם אחד לשני אחי תשחרר קח לך זמן

בטח ממש ככה היה לפעמים שיכולנו אפילו בתוך חדר טיפול תוך כדי טיפול שחבר יוסרים עליך יד יוזרים לך כוח כי זה לא קל. אתה אין מי שלא עובר בפנים חוויה. וכשיש לפניך חלל ויש לו משפחה ואוה חייב באמת לדאוג לו. לדאוג לו. אנחנו אנחנו מובילים אותו למסע שלו, לעולם שכולו טוב. הוא מפה צריך להיפגש עם רבי עקיבא עם עשרת עוגי מלכות זה זה היעד אני צריך להלביש אותו בבגדי לבן בתכריחים את אלה שבשנו תכריחים לא כולם ו לסדר אותו ולהביא אותו בצורה הכי מכובדת אנחנו עובדים על שערי גן עדן הרבה דיברו על זה ששור הזה היה גיהנום זה לא היה אצלנו אנחנו לא היינו בגיהנום אנחנו היינו על שערי גניים כל מי שהיה איתנו כולם חיילים שמסרו

נפש בשביל עם ישראל אני תמיד מדמיין לעצמי ודיברנו על זה שלפעמים יש רואים על לוויות של גדולי ישראל וכולם מדברים על זה ש שאף אחד לא הגע במיטה אם הוא לא טבל וכולם מנסים להידחף

אנחנו זכינו להיות החבורה המצומצמת בעם ישראל שנוגעת בגדולי ישראל שאין למעלה מם אין אין שום בריאה יכולה לעמוד מנחיצתם

כי הם מסרו את נפשם מסרו את נפשם למער ישראל ממש ככה כאילו לא ב ממש ככה

והנשמות האלה הם הם אדירות והגוף הם לא עוברים הם לא עוברים טהרה במ

שזאת בדיוק הייתה השאלה כי אפילו גדולי ישראל עוברים טהרה

כן אז הם לא עוברים טהרה

אז חיילים לא עוברים טהרה

חייל שנהרג במלחמה לא עובר טהרה הוא לא צריך טהרה כי הוא לא צריך

כי השולחן ערוך פוסק שה

הוא אפילו לא לובש תכריחים קוברים אותו עם המדים עם אדם יש בזה זה עניין של לעלות חימה כלפי מעלה. כן. זה זה באמת הלבוש הכי יפה שהוא יכול להגיע אליו עם כל המסירות נפש שלו. יש לזה הרבה מדרשי חז"ל שעוסקים בנושא הזה. אמ וגם חיילים שכן הולבשנו הולבשו את החיים זה מבחינת הקורח שמכל מיני נסיבות היו צריכים להלביש להם בתכריחים. ואתה יודע מה זה כהן גדול בקודש הקודשים? אתה יודע מה זה ספרים? עקדת יצחק על המזבח

רק בספרים

אז זהו אז עקדת יצחק זה אנחנו זכינו לגעת ביצחק

אני יושב עם הרב פה כבר כמה שעות אנחנו נפגשנו מדברים לפני שהמצלמות נדלקו אחרי הרב רגיש מאוד שזה משמח כי אני יודע שמי ש אה פגש את אותו חלל נגע בו האחרון הוא היה בן אדם סופר סופר רגיש, יראה שמיים. אבל זה גם חייב להעלות אצלי את השאלה. איך בן אדם כל כך רגיש בחר להתעסק במשימה כל כך מורכבת? באף שלב אשתך לא אמרה לך אני מכירה אותך. אתה רגיש יכול לטלטל אותך בצורה בלתי הפיכה. אשתי אמרה לי הרבה. זה יכול לטלטל אותך בשורה בלתי הפיכה ואשתי יודעת שאני רגיש. ואשתי יודעת שהיא מוסרת שני בנים למלחמה. יש מפיל. אנחנו אין לנו את הפריבילגיה. אם אתה יכול, יש לך משימה והקדוש ברוך הוא כיוון אותך לשם ממש ככה, אז אתה

תעשה אותה. עכשיו, אם הייתי מרגיש תוך כדי שאני לא מסוגל, הייתי פורש. אחרי חמישה חודשים הסיבה שאני עזבתי זה כי הרגשתי שהמסע מתחיל להיות כבד מדי והרגשתי שיש לו ביטויים יש לו ביטוי א יותר מעבר לרגש הפנימי וביחד עם אשתי החלטנו שצריך לעצות עצירה

הפסקה אבל

הפסקה ואז פנינו אותנו כל הזמן לבנו ליוו קציני חוסם יש א הקציני כנת חוסם של הגדוד שמע סילוונה א קטינת חוסם בחסד עליון ממש עשתה עבודה גם בפרטני וגם בקבוצתי וכל הזמן דאגו לנו ומילנו שאלונים לעקוב אחרי המצב הנפשי ובאיזשהו שלב היא קראה לי לשיחה ישבנו והיא אמרה לי אתה צריך פסק זמן ודיברתי עם המפ ואז החלטנו שבדילול הבא א הוא ידלות עם ה וככה היה מה זה ספר הבא ויצאתי וחזרתי הביתה ואני לא אגיד לך שזה היה יותר קל.

שוב, האווירה, כולם יודעים, אוירת המלחמה, אתה שומע בחדשות כל יום כמה וכמה אותר לפרסום ואתה שואל את עצמך מה אני עושה פה, מה אני יושב בבית, איך אני איך אני איך אני לא עוזר? זה היה יותר קשה מלהיות שם. הרבה יותר קשה. שם שזה עבוירה של אמו אנוכי בצרה אני אני חלק ממשהו

ממש ככה הקטע של הזכרונות שיש לי וההרגשות שאני הרגשתי הם לא דיכאון או עצבות הם גדלות נפש הם מתרוממות רוח הם זכות אדירה ש ש זכיתי להיות חלק מהחבורה הזאתי שהיא חבורה נפלאה בלי קשר אנשים באמת נפלאים התקפצו לשם אולי בגלל זה ש והזכות הזאתי עם הנגינה שמלוה את החיים ואתה כל הזמן קרוע בין אני אחד מהעצות שקיבלתי ושוב בהרבה גם בעיבודים וזה זה פעילות גופנית אני עושה אני רץ הרבה ואני שוחה וכל פעם כאילו מתנקים מחדש וואו

פולטים את כל הרעלים

רעלים עם הזעה ועם הזה ו ממשיכים הלאה אני אני מאוד רוצה להיזהר שהרעיון הזה לא יהיה גרפי על אף שכל מילה שהרב מתאר אני כבר מדמיין אותה ואני לא רוצה שהצופים יחבו את אותו דבר ועדיין אני אשאל בזהירות האם יש אירוע מכונן בתוך כל המסע המטורף הזה אז יש אירוע אחד שאתה קורא לו מכונן יכול להיות שהוא מכונן מבחינתי בעבודה הנפשית שלי ששוב אני לא רוצה לתת פרטים כדי שלא ידעו על איזה אני מדבר אבל היה איזה זה רואה מאוד מאוד קבד משקל שקרה עם הרבה חללים ואנחנו מקבלים אה כבר הודעה מראש שהיה אירוע ושנהיה מוכנים בדרך כלל א מי שנותן את הפקודה א לטיפול זה הממפי הגיע המגד בגלל גודל האירוע ועוצמתו כינס אותנו והתחיל לספר א את הרקע ואני שומע את הרקע ופתאום אה הכל הכל מצטמצם לי לאיפה שהבן שלי נמצא בעזה

כי הוא מתאר פרטים שאתה אומר זה בדיוק עונה על איפה שם איזה יחידה

וואו

א באיזה מקום והבן שלי שם והתחלתי פתאום א הלב שלי התחיל לדפוק והתחלתי ממש אה והחבר'ה מסביב ראו אמרתי לך הייתה תמיכה גדולה של החבר'ה כן וכולנו ידענו אני לא הייתי היחיד שיש לו בנים לוחמים בזמן הזה זה וזה דבר שהוא גם עבר הרבה בראש כשאתה מטפל בחללים שאתה כל הזמן מהחשש הזה שפתאום אה יגיע מישהו שאתה מכיר קל וחומר

כן

והוא מספר והוא מדבר ואני שומע כאילו הטבעת מתעדקת באיזשהו שלב א כשכבר כמעט לא יכולתי לדבר אני שואל את המגד אמ יודעים כבר שמות עכשיו זה שאלה שהיא לא רלוונטית כי את השמות אנחנו אמורים לתת אנחנו אמורים לתת בזיו את השמות ובעצם א ה ה השמות שנותנים לנו הם רק אופציה מבחינתים כאילו משהו שאולי תומך את הזיהוי והוא מבין שהשאלה שלי לא בסדר והוא מבין שאם שאלתי אותה כנראה יש סיבה אז הוא שואל אותי למה אתה שואל ואז אחד החברים שראה שאני לא קשה לי לענות אמר לו שהבן שלו שם זה המגד שאלתי מה שמו אמרתי לו אריאל ואז המגד אומר לא לא שם עד היום אני לא יודע אם המגד ענה לי

מתוך ידע

מתוך ידע או מתוך חוכמה את מה שהוא ענה א אני גם לא יודע אם אני רוצה לשמוע ממנו את התשובה אבל שאלת על מכונן באותו רגע שאלתי את עצמי ואם זה בן של מישהו אחר זה יותר קל מישהו אחר שעכשיו הולך לקבל בשורה זה נתן לי הרבה עומק בהבנה של א כמה חשוב מה שנעשה כמה חשוב זיהוי מהיר כמה חשוב דיוק מה זה משפחה שמקבלת בשורה וברוך השם לא הייתי שם אבל אה ההזדהות שלי הפכה להיות אחרת לגמרי מאותו אירוע.

מאז הרגשת שאתה עושה את התפקיד אחרת?

לא, עשיתי אותו דבר, אבל בנפש הייתי מחובר לא רק לחלל, אלא גם למשפחה.

תגיד הרב ישי, ישי,

כן.

מה מרים למשפחה שאין מה להראות? א אני אשאל את זה יותר חד אפילו האם כשמשפחה אומרת אנחנו רוצים לראות אתה מתערב ואתה אומר להם אני ממליץ לכם שלא לראות אני לא הייתי בפרידות אני בעיקר התעסקתי בהכנה לקבורה ולפעמים גם במה שנקרא אצלנו אנח איסוף נתוני חלל מה שמכונה זיהוי אבל אני יכול להגיד לך שבפרידות כשאנחנו גומרים להכין חלל לקבורה אנחנו א רושמים מהמצ המצב מבחינת הפרידה אם אפשר להראות למשפחה או לא שורה תחתונה המשפחה תחליט אבל כן ממליצים לה אם כדאי או לא כדאי לראות לפעמים ממליצים להביא משפחה אחר שיראה כי למשפחה זה חשוב זה חלק מההשלמה שלהם עם האירוע חלק מהאמון שלהם שבאמת

אבל אנחנו יודעים כאמור שלפעמים זה היה עובדן צלם אנוש מה שה

נכון נכון

הרורים שברשעים האלה עשו אז אומרים את זה על המשפחה אומרים את זה למשפחה אנחנו הצבא היום לא משקף בצורה מלאה ב-100% הכל הכל זאת אומרת אין שום דבר שיעליימו עם המשפחה גם בשביל לחסוך לסבל לאחרונה אנחנו עדים במסגרת החזרה של החתופים החללים א תהליך מצמרר כואב של קברים שנפתחים יותר מפעם אחת נקבר משהו, גילו עוד משהו, פותחים את הקבר, נקבר, אני מכיר קבר שנפתח כבר שלוש פעמים. מה עושים עםמשפחה, עם ה עם ה עם הפתיחת קבר הזאת פעם אחר פעם, עם האיברים האלה שכל פעם מגלים מחדש. באמת הקדוש ברוך הוא רסך ממני את המפגש עם המשפחות. יש צבטים שהם שבטים של מודיעים שהם עושים את העבודה הזו ואני לא מכיר מספיק את המפשק עם המשפחות איך פונים אליהם.

אבל גם איבר בודד מגיע אליכם.

אז א זה שאלה נפלאה ואני אגיד לך יותר מזה וזה יענה לך גם על זה. כשאלינו מגיע חלל לוקחים תביעת אצבעות ממדת האפשר. והוא מקבל מספר מספר חלל מחל ככה זה נקרא אצלנו זה תעודת הזהות שלו עד הסוף עד סוף הדרך ומחל זה כל רקמה שתגיע היא מחל היא חלל בפני עצמה זאת אומרת לצורך העניין בלי להיכנס לזה אם יגיע חייל קטוע רגל וביחד תגיע רגל לא מגיע חייל לקטוע רגל מגיעים שני חללים רגל וחייל קטוע רגל והם יקבלו טיפול כל אחד כחלל נפרד כן הוא זה יכנס לחדר איסוף נתוני חלקל בפני עצמו ויקחו ממנו דגימות ויעשו זיהוי כי אולי זה לא הרגל שלו אולי זה רגל של פצוע אולי זה וזה נכון לגבי כל רקמה מה שכמעט אה כאילו אני אני לא רוצה לת

היו אירועים מתגלגלים כאלה שכבר קברו ואז הגיע איבר וגיזיתם ושייכתם

כן בוודאי

ואז מה עובר לרב בראש ברגע הזה

אנחנו מבחינתנו כל מה שמצליכים להביא לקבר ישראל זה זכות עצומה

אין לרגע מחשבה של מסכנה משפחה שעוד רגע תשמע שצריך לפתוח את הקבר שלה שוב כמחשבה

אני אגיד לך אם אם שוב זה לא התחום שלי אז א אני רק אומר את זה בזהירות אבל אם יודעים

שאמור להגיע עוד אז א ישאלו את המשפחה האם הם רוצים לבצע לוויה או לחכות אבל אם לא יודעים אז מי יודע אתה צריך לקבור ושוב אני לא יודע מה המשפחה עוברת אני לא נמצא במשק שם

כן

אני לא יודע אם הייתי מסוגל נפשית להיות בממשק עם משפחות א ליד החלל קל כל אחד והתפקיד שלו. כן.

לאחרונה אתה כותב את הספר שורה. אה, כמו שאמרנו, מאוד ברור. שורה לא כותרת שמשחקת, שמסתובבת. א למה? אני אגיד לך א היו הרבה כתבות והרבה ראיונות על שורה עם כל מיני אנשים והרושם שנוצר ברובם זה כמו שאמרתי לך קודם ששורה זה גיהנום ושורה זה אנשים שרותים ו

הם לא שרטים הם נשרטו כביכול

הם נשרטו ו

ולא סופר הסיפור ש של הקדושה שיש שיש בשורה של התרוממות הרוח, של הטהרה, כן? החוויות הרוחניות שעברנו. זה לא סיפור מה שכתבתי בספר. זה לא סיפור שבא לספר סדר הטיפול בחלל או מה עושים בשורה. זה סיפור שכל כולו. גם אין בו תיאורים של זבואות ואין בו תיאורים שהם קשים לקריאה. הוא סיפור שמספר את החוויה הפנימית שאני חוויתי אותה. כן. א אני לא יודע אם להגיד לך שהוא מייצג את כל ה חבורה. אבל בהחלט זה היה הדיבור וזה ספר שכל כולו הלכי נפש.

זהו גם בחרת לקרוא לו לוחמי הנפש. אני פעם ראשו ראשונה שומע את הצמד מילים הזה. זה זה ניסוח שלך.

זה ניסוח של המגד. המגד של

לוחמי הנפש. ואני ממש מזדהה עם זה כי בהגעה הציבורית אני כביכול לוחם טנקיסט. הייתי בעזה. אבל אני אומר לך באמת אני יותר מפחד מהמלחמה שלכם משלי וזה זה באמת לוחמי נפש. פתחתי את הספר במילים המובכרות. מלבבי משכן אבנה לאדר כבודו ובמשכן מזבח עשים לקרני הודו. מבחינתי זה מתחבר למה שאמרתי לך על המזבח על החללים שישבו שם שכבו שם על השולחנות הטיפול ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה ולקורבן הקריב לו את נפשי היחידה גם נפש צריך להקריב גם נפש צריך להקריב

ואתה אומר את זה על עצמך שאולי הקרבת במובן מסוים את הנפש שלך

כולנו כולנו הקרבנו גם לא חיים מקריב נפש לא גם אם הוא חוזר שלם הוא לא חוזר אותו דבר. א אני יכול לספר לך שהיה לי מאוד קשה להוציא ולכתוב את הספר הזה כי מאוד קשה לבטא כמו שאתה אומר אני רגיש ואני גם לא יודע מה התגובות מסביב אבל בגלל השיחות והמסר הזה שהרגשתי שהוא חסר א החלטתי שאני מוציא את זה לאור אני

אז מה זה תיקון תדמית

זה מעבר לתדמית אני יכול להגיד לך תראה בית המקדש בחז"ל כתוב אה אה יש ביטוי שנקרא בית מטבחיים. בית מטבח היה מי שיגיד שבית המקדש זה בית מטבחיים הוא צודק אבל הוא אוהב אין שום דבר מה זה בית מקדש. אתה מבין? זה מה שהיה שמה. עכשיו אני כתבתי את זה ואני ממש לא ידעתי אם אני הולך להוציא את זה. אמ שלחתי את זה לכמה הוצאות וספריית בתל מיד חזרו אליי ואמרו לי עלינו אנחנו לוקחים את זה. אלה שאמרו לך לא, לא משנה מה שמם, זה הכיס אותך, זה פגע בך, איך אתם לא מביאים סיפור כזה?

אף אחד לא אמר לי לא, פשוט שלחתי לאחרים שכבר א שלא רלוונטי, אבל א אני קשור בנפש ל כאילו הוא הוא הוא מטריד אותי מה אנשים יגידו, איך אנשים יקראו אותו.

תהיה תגובה שתגרום לך להצטער שכתבת את הספר. אני לא מאמין שתהיה לי תגובה שתגרום לי להצטר ממישהו שיודע ומכיר את ה אותנו ואת האירועים. יכול להיות שמישהו לא יצליח להתחבר לזה. תבין שהוא מבחינתו אה אמרתי מה שדיברתי איתך לפני כן אפשר לספר על רואי קליין שקפץ על רימון ולספר איזה מסכן הוא. הוא היה צריך לקפוץ על רימון. הוא איבד את החיים שלו ובטח המראה היה כל כך נורא מסביב וזה נכון אבל זה לא הסיפור איזה גבורה איזה עוצמות חיים עם איזה מטען הוא קפץ על הרימון הוא הציל את החיילים שלו ועם הסיפור הזה אתה משפיע על הדור הבא אני ממש מזדהה עם זה מזדהה וו אני חושב ואני אגיד בזהירות אני לא חושב שיש אזרח במדינת ישראל

שלא מעריץ את מה ששורה, את מה שקרה בשורה ואת הכבוד שעשיתם לנופלים, ל לנפטרים. א ואני אפילו אתקן את עצמי תוך כדי שאני אומר נופלים. כי הרב א שרבית אמר לי, "אל תקרא לבן שלי נופל. הבן שלי עלה, השמימה. אנחנו אלה שלפעמים נופלים אבל הוא עלה. ואני רוצה להגיד לך שהיחה הזאת כל כך כל כך חיזקה אותי כי אני מכיר חלק מהאותם אלה שהלו בשערה השמימה אבל איזה נחמה יש לי ואני בטוח שגם למשפחות שהם יודעים שלפני הקבורה הם פגשו את הרב ישי ואת חבריו

זה המטרה

תודה

תודה לך

שמחות בעזרת השם 嗯